דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 6 מדרגים

פרק 2: תרבות האוכל במסורת הדרוזית

ארוחה סביב השולחן
ארוחה סביב השולחן
ברכת נדין
ארוחה משפחתית מצומצמת סביב השולחן. האוכל מוגש במגש מתכת עגול ("סדר") המונח על השולחן.
פינת הבישול
פינת הבישול
איאד עאמר, נבואני נבואני
בבתים המודרניים הבישול אינו מתבצע במטבח כי אם בפינה אחורית המיועדת לכך.
מחסן ביתי - אחסון בצנצנות ובקבוקים
מחסן ביתי - אחסון בצנצנות ובקבוקים
מרעי בהג'ת, בסאם עליאן
מקובל לאחסן עדשים, חומוס, זיתים, שמן, עלי גפן, מלפפונים חמוצים וכו'.
הכנת האוכל
הכנת האוכל
ברכת נדין
הכנת האוכל מתבצעת לא פעם בישיבה מזרחית על הרצפה.
אפיית לחם לחתונה
אפיית לחם לחתונה
אבו רוקן סולימאן ואבו פארס שאדי
נשים משתתפות באפיית לחם לחתונה על גבי הסאג' בבית הורי החתן
בישול לקראת חתונה
בישול לקראת חתונה
אבו רוקן סולימאן ואבו פארס שאדי
ארוחה חגיגית
ארוחה חגיגית
איאד עאמר, נבואני נבואני
בארוחות חגיגיות ובאירוח יושב המארח בראש השולחן והסועדים האחרים יושבים לפי סדר חשיבותם.
ארוחה ביום החתונה
ארוחה ביום החתונה
חלאל אלהאם
המטבח הישן לאחר שיפוץ
המטבח הישן לאחר שיפוץ
מרעי בהג'ת, בסאם עליאן
השיפוץ כולל הרכבת שיש וכירים המחוברים לגז. אין במטבח זה ארונות לאחסון.
 עוז אלמוג, שרון הורנשטיין

תחקירנים: אני מנסור, בכר חלבי, חכים נהאל, לנא עותמאן, שאדי עותמאן, עבאהר סלואן, סוסאן פירו, נועם רוזנבלום, שירין גבארין, וחיד עסקאלה, סולימאן אבו רוקן, שאדי אבו פארס, שלה עסאם, סימונה טלקר, מוראד סעיד.


נוצר ב-4/22/2008

קודים מסורתיים בתרבות האוכל הדרוזית

האוכל מהווה סמן זהות והשתייכות חשוב עבור הדרוזים, ביטוי מובהק לזיקה ולסולידאריות שלהם לעדה, לחמולה ובעיקר למשפחה הגרעינית והמורחבת, כמו גם לפיקוח ההדוק על הפרט. חשוב להדגיש שהמאפיינים שיוצגו להלן מתייחסים לקודים המסורתיים השמרניים ומטבע הדברים בקרב הדור הצעיר (ובעיקר בקרב החילונים והמשכילים) דברים משתנים במהירות והזיקה למסורת הולכת ונשחקת ומאומצים דפוסים והרגלים מודרניים המאפיינים את החברה היהודית החילונית.

בתרבות האוכל הדרוזית המסורתית באים לידי ביטוי ערכים כגון נדיבות, עזרה לזולת ושכנות טובה האופייניים לדרוזים: חלוקת מזון לנזקקים, הכנת ארוחות למשפחות אבלות בשבוע האבל, הכנסת אורחים, הירתמותן של שכנות וקרובות משפחה לעזרת אם המשפחה בבישול לאירועים גדולים, סיוע בהגשת האוכל לאורחים, השאלת כלים וכסאות וכיוצא באלה. ערכים אלה, יחד עם ערך הצניעות, מוגדרים כ "חִפְד'אַלְאִחְ'וַאן" (حفظ الاخوان) שמשמעו: שמירה על הזולת.

ערכים נוספים המשתקפים בתרבות האוכל הדרוזית המסורתית: זיקה לאדמה ולטבע - "דִין עַרְד וּאַרְד" (دين عرض وارض) (דת כבוד ואדמה); עבודה קשה - "רִזְק אַלְחַלַאל" (رزق الحلال) (השגת האוכל בעמל ובזיעת אפיים) (من عرق جبينك تاكل خبزك); שמירה על היגיינה וניקיון (المحافظه على النظافه) וכיבוד הזולת (احترام الاخرين).

התרבות הדרוזית עודנה פטריארכלית באופייה והדבר מוצא את ביטויו ביחסה למזון (חלוקת תפקידים בבישול, בהגשה ובאירוח, מעמד האישה בארוחה וכיוצא באלה).

הכנסת אורחים הינה ערך חשוב ומקודש בתרבות הדרוזית, ומטבע הדברים, האוכל ממלא תפקיד מרכזי במסורת האירוח. הדבר מתבטא ביחס שהמארח נותן לאורחיו, במאכלים שהוא מאכיל אותו, ובמיוחד בטעימת המלח והלחם שנכלל בארוחה (الخبز والملح).

המטבח ופינת האוכל

המטבח הדרוזי הינו החלל החשוב ביותר בבית הדרוזי. הגבר הוא המשלם בעבורו, והאישה היא שקובעת את עיצובו. 

בעבר לא אפשר המצב הכלכלי הקצאת שטח רחב למטבח, בשל גודלו של הבית ומספר החדרים המצומצם שבו (מידותיו המקסימאליות היו כ – 2.5X3 מ') והוא ששימש בעיקר לאחסון.
הבישול לא היה מתבצע במטבח אלא מחוצה לו, על גבי תנור מאולתר מאבנים בצורת מדורה, ואש שמוסקת מעצים (موقدة نار).

פינת הישיבה המזרחית
 (قعدة عربيه) על גבי מזרונים הייתה ממוקמת בחלק אחד של המטבח ושם נהגו לאכול מתוך מגש, הנקרא "סדר" (سدر).

מקצת מהמטבחים בבבתיהם של דרוזים דתיים דומה למטבח הישן (المطبخ القديم ), אם כי מקובל להתקין בו כיריים לגז ואף לשפץ אותו על ידי התקנת שיש. עם זאת חדר המטבח עודנו פשוט. הפשטות נובעת מטעמי צניעות שבהם מחויבים הדרוזים הדתיים. 

כיום מקצים הדרוזים בביתם שטח גדול למטבח, על מנת שיוכל לאחסן את הכלים הרבים. נהוג להזמין את המטבח מנגר. עיצוב המטבח מושפע ממוסכמות ואופנות מערביות. לרוב הוא בצורה ריבועית, תחום בשלושה קירות בלבד, היינו יש רצף בין המטבח והסלון (חלל אחד).

משטח העבודה הוא בדרך כלל שיש אחד שנפרש מקצה אל קצה. הכיור (جرن المطبخ) נמצא במרכז השיש ומעליו בדרך כלל ממוקם חלון המטבח (לאוורור ולתאורה). 

המטבח עשוי ארונות עץ רבים (בין 15-30 ארונות מעל ומתחת לשיש), בד"כ בצבע חום כהה (אם כי זה נתון לטעמו של כל אחד) ומגירות אחסון רבות. מידותיו המקובלות של המטבח הינן כ – 5X5 מ', וקיימת בו הפרדה בין כלי הגשה, כלי אוכל ומזון. המטבח מכיל גם פינת אוכל. במקרים רבים יש בו דלת יציאה לחניון ולמחסן. 

בתוך הארונות יש מקום מיוחד להתקנת תנור האפייה, כמו כן מוקצה למקרר מקום מיוחד שישתלב עם עיצובו של המטבח (יש מטבחים דרוזיים אשר גם המקרר בנוי בתוך מסגרת עץ המשתלבת במטבח). בנוסף קיימים בבתים דרוזיים רבים מדיח כלים, מיקרוגל, מתקן למים חמים וקרים ("מי עדן בר") וכו'.
השיש בדרך כלל ארוך ורחב ידיים.
בנוסף קיים מחסן (مخزن) (בגודל 2X1.2 מ') בפינת המטבח או בעליית הגג, המשמש לאחסון דברי מזון גדולים.
המטבח נמצא באחריותה הבלעדית של האישה הדרוזית. 

בעשור האחרון התפתח דפוס של פיצול המטבח לשניים: 

  • מטבח גדול ומפואר שהוא מעין חלון ראווה לאורחים.
  • מטבחון (مطبخ جانبي) שנבנה לצד המטבח הגדול, ובו מתבצעות בפועל עבודות הבישול והכנת האוכל - בעיקר באירועים משפחתיים גדולים. 

שולחן האוכל

בעבר נהגו הדרוזים לאכול בישיבה על הרצפה ( الجلوس على المسطبه) והאוכל הוגש על מגש עשוי קש, הנקרא טבק (طبق), עבודת יד של הנשים הדרוזיות (האכילה היתה מתבצעת ביד באמצעות פרוסות פיתות). כשאורחים היו מגיעים, הייתה נפרסת מפה על הרצפה בחדר הישיבה המזרחי או בחדר האירוח, ועל גביה היתה מוגשת הארוחה.

עם הזמן החלו הדרוזים להגיש את האוכל על גבי שולחן נמוך ובדרך כלל עגול, המכונה טַבְּלִיֶה (طبليه), והאכילה היתה מתבצעת בישיבה מזרחית סביבו. הארוחה התקיימה בד"כ בחדר המזרחי או ליד תנור החימום.
בקרב הדרוזים הדתיים נשמר מנהג זה ויש אשר "שידרגו אותו" והם מגישים את האוכל על גבי מגש המונח על שולחן עגול אולם הישיבה סביבו הינה בכיסאות. (الجلوس على كراسي).

כיום מוגש האוכל על שולחן מודרני (طاولة حديثه) בצלחות אישיות, עשויות זכוכית, ועם סכו"ם אישי לכל אחד מהסועדים.

בקרב הדרוזים הדתיים נהוג לסעוד בפינת הישיבה במטבח, כאשר הסועדים יושבים על גבי מזרונים. אם מגיעים אורחים, נערכת הארוחה בחדר האורחים, דיוואן (ديوان) כאשר גם כאן הסועדים יושבים על מזרונים.

ברוב הבתים הדרוזים הלא דתיים מקובלים שני שולחנות אכילה: האחד במטבח (שולחן מודרני בצורה מרובעת, אשר יכול להיפתח ולהכיל מספר רב של סועדים, והמשמש לסעודות המשפחתיות היומיומיות) והשני (גדול יותר) בחדר האוכל או ליד הסלון ומשמש לאירוח.

במקרים מסוימים יש שולחן אחד בלבד, והוא ממוקם במטבח או בפינה מיוחדת המיועדת לכך מלכתחילה. במקרה כזה משמש השולחן הן את בני המשפחה והן את האורחים. שולחן זה מכיל בד"כ 6 מקומות אך ניתן להרחיבו למספר רב יותר של סועדים, בדרך-כלל לכ-12 סועדים.

השולחן עשוי בדרך כלל עץ מאסיבי ומסביבו מסודרים כסאות מרופדים, תואמים ונוחים לישיבה. הריפוד בד"כ מכיל יותר מצבע אחד.

בדרך כלל נמצא בבית שולחן מתקפל (طاولة مطوله) או שולחן נוסף המצורף לשולחן הרגיל במקרה של אורחים רבים.
במקרים של אורחים רבים מקובל לשאול שולחנות וכיסאות משכנים, ויש בכפר אף אנשים שעיסוקם הוא השכרת כסאות ושולחנות.

אחסון

בעבר לא אפשר המצב הכלכלי הקצאת שטח רחב לאחסון בתוך הבית. במטבח המסורתי היו מותקנים (באופן עצמאי) מדפי ברזל או עץ, עליהם הונחו כלי האוכל ללא סדר מסוים.
האחסון נעשה בעיקר באמצעים הבאים:

  • נַמְלִיֶה (نمليه) - ארון קטן עשוי דלתות אוורור שנועד בעבר לאחסון מוצרים (כמו שימורים וכו') וכלי המטבח המעטים. בד"כ אחסנו בו מזון ליום אחד ואת השאריות היו זורקים, וזאת בגלל שלא היו מקררים שבהם היה ניתן לשמר את המזון.
  • קֻוַארַה (قواره) - כלי עשוי מטין, שבו נהוג היה בעבר לאחסן תבלינים. 
  • ח'לאיה (خلايا) - בעבר שמרו את הקטניות (חיטה, עדשים, גרגרי חומוס וכו') בתוך תבניות מטין שבנויות בתוך הקיר של המטבח. בתחתית כל תבנית קיים פתח, דרכו היו מוציאים את הגרגרים בעת הצורך.
    'הנמליה', 'ח'לאיה' וה'קוארה' נדירים היום במטבחים הדרוזים. 
  • חַ'אבֶּה (خابه) - כלי חרס גדול המשמש לאחסון שמן זית (زيت الزيتون). בבתים רבים עדין נהוג לאחסן הן את שמן הזית והן את הזיתים הכבושים (زيتون مكبوس) בכלי חרס מיוחדים. (כיום יש הנוהגים לאחסן את השמן בתוך ג'ריקנים, העשויים מפלסטיק).
    יש אשר מאחסנים בח'אבה גם מים. בחלק מהבתים הדרוזים מקובל לאחסן מים גם בתוך כדי מים מיוחדים.

אחסון המזון (تخزين المؤن) והתבלינים (البهارات) נעשה במשפחות רבות בתוך בקבוקי פלסטיק (בשל הצורך לאיטום והרצון לחסוך).

בשנות השישים והשבעים, עם המעבר למטבח מודרני, הסתפקו במשטח שיש ומתחתיו ארונות, שבהם אוחסנו כלי השמן והחמוצים ( المكابيس) וכן כלי הבישול (ادوات الطبخ). עם הזמן נוספו עוד ועוד ארונות ומגירות, מעל ומתחת לשיש, כמקובל במטבחים המערביים. 

האישה הדרוזית היא הקובעת את מקום האחסון וסדר האחסון.

הארונות מסודרים ומאורגנים היטב כאשר מקובלת ההפרדה הפונקציונאלית בין כלי ההגשה, כלי הבישול והמזון. סידור הכלים והמזון חשוב בעיקר משום שארוחות רבות סועדים (משפחה ואורחים) שכיחות בחברה הדרוזית והן מצריכות עבודת צוות יעילה.

מקובל לאחסן את הכלים, שהשימוש בהם תדיר, כגון סכו"ם וצלחות, בחלק התחתון, הנחשב לנגיש יותר, ואילו כלים פחות שימושיים מאוחסנים בחלק העליון.

התבלינים ושאר המצרכים מאוחסנים בכמויות גדולות בכלי אחסון גדולים. חשוב לציין כי בבית הדרוזי יימצאו כמעט תמיד כמויות אוכל גדולות, מהסיבה שתמיד פוקדים את הבית מבקרים ואורחים שמגיעים ללא תיאום מראש. בני הבית אינם מעוניינים לעזוב את אורחיהם לצרכי קניות, ועל כן תמיד יימצא בבית  מה להכין ולבשל בעבורם.

בבתים רבים מוקצה, בפינת במטבח או בעליית הגג, משטח אחסון (בגודל 2X2מ') המיועד לכלי אוכל וכלים גדולים (סירים וכלי בישול גדולים במיוחד). 

בשנים האחרונות התפתחה אופנה של אחסון והצגת כלי ההגשה לאירוח ולאירועים מיוחדים בוויטרינה בארונות המטבח. בבתים מסוימים מוצבים בויטרינות גם כלי בישול מסורתיים עתיקים, שאין בהם שימוש עוד. הם מיועדים לקישוט ולסימול המסורת וההשתייכות העדתית. 

מלבד אחסון כלי אוכל ובישול נוהגים הדרוזים לאחסן מראש מאכלים משומרים. בקרב המשפחות הדרוזיות המסורתיות משמשים חודשי הקיץ להכנת המזווה (המקום לאחסון ולשימור האוכל) ולארגון המאכלים המשומרים לכל עונות השנה, ובעיקר לקראת עונת החורף. את המאכלים הללו מאחסנת האישה, אשר אמונה על עבודות המטבח, בבקבוקי זכוכית הנקראים מַרְטַבּאן (مرطبان).

המאכלים המשומרים הנשמרים באחסון הם:

  • דבס בנדורה (دبس بندورة) - רסק עגבניות. 
  • דבס ענב (دبس عنب) - ריבת ענבים. 
  • דבס ח'רוב (دبس خروب) - ריבת ח'רובים. 
  • לַבַּנֶה (لبنه) - כדורי גבינת עיזים שהושרו בשמן זית. עם סיום ההכנה ניתן לאכול אותם והם יכולות להחזיק מעמד עד כשנה ללא צורך בקירור.
  • זיתים (زيتون مكبوس) למיניהם, שנכבשו בעבודה עצמית. 
  • קִִשְְק (كشك) - לבנה ובורגול מיובשים. 

הכנת האוכל

מלאכת הגשת האוכל והכנתו מוטלת בעיקרה על האישה, אפילו אם היא עובדת. בנותיה של האישה נרתמות לעזרתה, וכך לומדות את מלאכת הבישול והכנת המטעמים.

כיום, עם יציאת הנשים לשוק העבודה, ישנה עלייה במספר הגברים המסייעים לנשותיהם בעבודות המטבח. בד"כ עזרה זו מתבטאת בחלקים ה"קלים להכנה" כגון הבערת המנגל והכנת אוכל על האש, טיגון צ'יפס, במזיגת המשקאות הקלים והקפה, בפינוי השולחן ואף בשטיפת הכלים.

מיומנויות בישול

לימוד מלאכת הבישול בעדה הדרוזית עבר במשך הדורות מאם לבתה, ולעתים אף מהאחיות הבוגרות לצעירות. הלימוד כלל השגחה על המתלמדת כולל ביקורת והערות.

בעבר היה המטבח משותף למשפחה הרחבה יותר, באופן שהחמות בישלה וכלותיה למדו ממנה. כיום, עם יציאת הנשים לעבודה, נפוצה תופעת למידת אומנות הבישול (ובכלל זה מתכונים מערביים שנוספו לתפריט המשפחתי) מספרי בישול ולמידת מתכונים מתוכניות טלוויזיה ומאתרי אינטרנט, ואף מקורסים בהדרכת שפים מקצועיים.

הנשים הצעירות לומדות כיום את מלאכת הבישול וניהול משק הבית גם בחוג "כלכלת בית" בבתי הספר התיכוניים.

עם זאת נותרה בעינה גם הלמידה של הצעירות מהמבוגרות. למשל בחתונות נוהגות הבנות הצעירות ללמוד מעבודתן של הנשים המבוגרות על מנת שיוכלו לחקותן בהמשך. יש אף המבקשות ללמוד באופן יזום מסבתן או מחמותן.

בעדה הדרוזית אין מתכונים סודיים, אך כל אישה מפתחת לעצמה תוספות משלה, אותן היא מוסיפה למתכונים המסורתיים, ליצירת טעם ייחודי, למשל בעוגיות (מעין תחרות בין הנשים למתכון הטעים ביותר).

למרבה ההפתעה לא יצא עדיין לאור ספר מתכונים בעברית או בערבית של המטבח הדרוזי (אולי מחמת מעמדו המסורתי של האוכל, השתמרותו והעברתו מפה לאוזן). ספר הבישול של השף רמזי, שיצא לאור בלבנון, כולל מתכונים למאכלים ים-תיכוניים מסוגים שונים (ובכלל זה מאכלים דרוזים) והוא הספר היחיד הנפוץ בקרב הדרוזים.

כלי בישול

בעבר כלי הבישול היו מועטים בשל המצב הכלכלי, ורובם היו עשויים נחושת ואלומיניום. עושרו של הדרוזי נמדד בעבר על פי מספר כלי הנחושת (ادوات الطبخ المصنوعه من النحاس) שברשותו. כלים אלה עברו בירושה מאם לילדיה (בעיקר לבנותיה). 

הכלים אופיינו בממדיהם הגדולים ונועדו להכיל כמות גדולה של אוכל שתספיק לכל בני המשפחה וגם לאורחים לא-צפויים. גם הכיריים נבנו באופן שיוכלו להכיל סירים רבים וגדולים, ולפני הכיריים נהגו לבשל על פרימוס (ببور كاز).

עם הזמן השתנו כלי הבישול והחל שימוש בכלים מעץ ומקש בנוסף על כלי האלומיניום והנחושת.
הסירים הענקיים שהיו מקובלים בעבר, משמשים כיום בעיקר לאירועים גדולים (חתונות וכו'), ועוברים בירושה, אם כי לאחרונה הולך השימוש בסירים אלה ופוחת, עם התעצמות תהליך ההיטמעות של הדרוזים בחברה הישראלית, (למשל, המעבר לחגיגת החתונה באולמות אירועים). סירי הנירוסטה (طناجر المصنوعه من النيروسته) הרגילים, המקובלים במטבח המודרני, החליפו ברוב הבתים (בעיקר בקרב משפחות צעירות) את סירי הנחושת והאלומיניום הגדולים והישנים.

בעבר היה מקובל לחמם ולאפות את התבשילים מחוץ למטבח - על גבי תנור מאולתר מאבנים בצורת מדורה, ואש שמוסקת מעצים (موقدة نار).

היום שגורים בכל המטבחים הדרוזים (לצד הכלים המסורתיים) גם אמצעי בישול ואפייה מודרניים: תנור אפיה, כיריים, מיקרוגל, סיר טיגון חשמלי, פלטות ומחבתות חשמליות וכיוצא באלה. הכלים המודרניים תורמים בעקיפין לשחיקת מסורות הבישול הישנות ולחדירה הולכת ומעמיקה של דפוסי תרבות המזון המערבית.

בבתים רבים (בעיקר היותר שמרניים) מקובל עדין להחזיק במספר כלים מסורתיים, המשמשים להכנה ולבישול של מאכלים דרוזים בסיסיים ואהובים:

  • חַ'לְקִינֶה (خلقينه) - סיר ענק המשמש לבישול החיטה לצורך הכנת הבורגול (البرغل).
  • טַנְגַ'רַה (طنجره) ( ברבים: טַנַאגֶ'ר طناجر) - סירים בגדלים שונים מנירוסטה: סירי לחץ (למשל להכנת מרקים), סירי אלומיניום וכיוצא באלה.
  • דִסְת נְחַאס (دست نحاس) - סיר נחושת, מיוצר בעבודת יד. דופנותיו עבות ותחתיתו רחבה יותר מהפתח (כיום ייצור סירים אלה הפך תעשייתי וירוד באיכותו). משמש בעיקר להכנת מֻעְ'רַבִּייֶה (مغربيه).
  • סַ'אג' (صاج) - משטח אפייה קמור (דומה למחבת הסינית הפוכה) עשוי מפח דק בעובי 1 מ"מ בצורת קונוס שהנקודה הפנימית שלו היא העמוקה ביותר. הסאג' מצוי במספר גדלים לצרכים שונים, כאשר הנפוצים שבהם הם הסאג' לאפית פיתות (الخبز الرقيق) והסאג' לטיגון עם שמן. הסאג' מחומם על ידי מבער גז (בדגמים הישנים יותר הבערת הסאג' נעשית באמצעות הסקת עצים) ומצוי מחוץ לבית. הסאג' נמצא ברשותן של מרבית המשפחות הדרוזיות היות שרובן אופות את הפיתות בעצמן.
  • לַגַ'ן (لجن) (ברבים לְגַ'אן لجان) - סירים מיוחדים עשויים נירוסטה או אלומיניום, בעלי מבנה שטוח, המשמשים להכנת אוכל ביתי, החל מהכנת הבצק וכלה בהכנת תבולה או כובה ניייה.
  • קַלְעַה (قلعة) ומייג'נה (ميجنه) - כלי עשוי אבן המשמש לטחינת הבשר לצורך הכנת הכובה. ה"קלעה" הינה הקערה שבתוכה מניחים את הבשר, ואילו ה"מייג'נה" הוא הפטיש שכותש וקוצץ אותו. כלי עתיק זה נמצא עדין בשימוש כמעט בכל בית דרוזי.
  • אל-ג'ורן ואל-מוהבאג' (الجرن والمهباج) - כלי המשמש לטחינת גרגרי קפה לסוגיו. 
  • מפרמת לחמה (مفرمة لحمه) - מטחנת בשר ידנית.
  • ג'ארושה (جاروشه) - אבני ריחיים (העשויים מאבן בזלת). הכלי מיועד לגריסת גרגרים ודגנים. 
  • מחבתות  בגדלים שונים עם דפנות בגובה של עד 10 ס"מ. המחבתות משמשות למשל להכנת מג'דרה הדורשת טיגון ארוך של הבצל. מחבתות מסוימות הנקראות "מחמאסה" (محماسه), שימשו לקליית קפה. 
  • פוּרְן (فرن) - תנור לבנים.
  • כַּארַה (كاره) - כרית המשמשת למתיחת הבצק של הפיתות הדרוזיות.
  • פוּרְנֶה (فرنه) או חַרוּן (حرون)  - תנור מיוחד ( עשוי מטין) המובער על ידי עצים והמשמש להכנת פיתות רגילות (נמצא בעיקר בשימוש הנשים הדרוזיות המבוגרות). היום נפוץ השימוש בחרון שעשוי מחומר פח או ברזל והמובער באמצעות גז הבישול. 
  • קומקומים שונים להכנת קפה ותה (עשויים נחושת בגדלים שונים כחלק מהסט של הפינג'אן); הסט של הקפה נקרא "מנקל אל-קהווה אל מורה". 
  • גזיות - משמשות להכנת קפה ותה כאשר המשפחה יוצאת לחיק הטבע.
  • כפות מעץ - משמשת לערבוב בסיר ולהעברת השכבה התחתונה לחלק העליון של התבשיל למנוע שריפת השכבה התחתונה של התבשיל בסיר. כיום גובר השימוש בכפות מתכת ואלומיניום ופוחת השימוש בכפות עץ. 
  • ע'ורבאל (غربال) - מנפה - כלי שבו מנפים את הפסולת מתוך החיטה. 

הארוחות

במגזר הדרוזי מקובל לאכול שלוש ארוחות משפחתיות ביום. 

בסמוך להשכמת הבוקר, לפני ארוחת הבוקר עצמה, נהוג לשתות קפה המוגש עם עוגיות קטנות.
תפריט ארוחת הבוקר הטיפוסית כולל: פיתה, זעתר ושמן זית, לַבַּנֵה, חביתה דרוזית, לבן תוצרת הבית, וזיתים. 

תפריט ארוחת הצהריים הטיפוסית גדול ועשיר במטעמים ומורכב בדרך כלל מהמאכלים המסורתיים, כגון: אורז עם בשר (ارز بالحمه), כּוּבֶּה (كبه), ממולאים, (محاشي) מוּעְ'רַבִּיֶה (مغربيه), מְגַ'דַרַה (مجدرة) וכו'. 

תפריט ארוחת הערב לרוב דומה בהרכבו לתפריט ארוחת הצהריים, אף שלעתים הוא קל יותר, בהתאם להחלטת האם. 

בסופי שבוע נהוג להכין בשר על האש (لحمة مشويه) עם חברים בבית או בחיק הטבע (עוף ממולא, סטייקים ברוטב ועוד). 

בחגים מרבים לאכול בשרים על האש וקובה. 

בחג הקורבן (عيد الاضحى) נוהגים הדרוזים לשחוט כבש כסמל לקורבן ואוכלים את הבשר שנצלה על האש (סמל לקורבן). כמו כן, נהוג להכין שולחן חג, עמוס בממתקים ועוגיות חג המיוחדות לאירועים חגיגיים. 

בעת אבל לא נהוג לאכול בשר שנצלה על האש, שכן ארוחה בשרית על האש נושאת אופי שמח. אין מנעה לאכול ארוחות בשריות במהלך האבל. בדרך כלל קרובי המשפחה המורחבת או שכני המשפחה האבלה מכינים עבור המשפחה האבלה ארוחות במהלך שבוע האבל (לרוב ארוחות צהרים וערב המורכבת מתבשילים צנועים, ומקובל לשלב בהן בשר עוף מבושל). סעודות אלה נקראות "לוּקְמַאת אַל עִזַאא" (لقمات العزاء).

מיקום הארוחות

ארוחות משפחתיות יומיומיות נערכות בדרך כלל על שולחן האוכל במטבח. בשעות אחה"צ מקובל גם לאכול בחצר הבית או בגינה.

כאשר מגיע אורח תיערך הארוחה על שולחן בחדר האוכל או ליד הסלון. בסלון עצמו לא נהוג לערוך ארוחות, זולת אם זה המקום היחיד שבו ניתן לערוך שולחן המתאים למספר הסועדים. 

במידה ומספר האורחים הוא רב, נהוג להעתיק את מקום הארוחה למקום רחב ופתוח, שבו ניתן לערוך שולחן גדול או לצרף מספר שולחנות. 

בסופי שבוע נהוג לאכול בנוכחות המשפחה המורחבת (סבים וסבתות וכו'). נהוג גם להיפגש לארוחה בבית הבן הבכור או בבית הסב. מיקום הארוחה בתוך הבית (סלון/מטבח/גינה) נקבע על פי מספר האנשים והמקום בבית.

לעתים אף מזמינים הדרוזים את אורחיהם לארוחה במסעדה דרוזית טיפוסית (בעיקר הצעירים), אם כי תדירות הביקור במסעדות בקרב הדרוזים אינה גבוהה. (עבור הדגם הדתי והמסורתי האירוח נחשב לכבוד ולכן לא יוותרו על הזכות לארח בביתם).

מועדי הארוחות

מועדי הארוחות אינם קבועים, אלא תלויים בנוכחות בני הבית ובשעת ההגעה של אבי המשפחה.
בסופי שבוע נהוג לאכול ארוחה מרכזית אחת קבועה בהשתתפות כל המשפחה. 

ארוחת הבוקר מתקיימת לרוב בין השעות :06:00 – 08:00 לפני יציאת האב לעבודה ויציאת הילדים לבתי הספר (בסופי שבוע ארוחת הבוקר מאוחרת יותר בין השעות 09:00 – 10:00).
 
ארוחת הצהרים, שהיא גם הארוחה המרכזית ביום, מתקיימת בין השעות 12:00-14:00. 

ארוחת הערב מתקיימת בסביבות 17:00-18:00 כאשר הבעל חוזר מהעבודה, ואז כל בני המשפחה נאספים לאכול יחדיו.

שעות הארוחה בסופי השבוע דומות בדרך כלל לשעות בימי החול, אף שלעתים הן משתנות בהתאם להזמנת המשפחה והקרובים לארוחות משותפות.

סדר הישיבה

אבי המשפחה יושב לרוב בראש השולחן ובניו מסביבו. האם יושבת לרוב במקום המאפשר גישה נוחה ומהירה למטבח, כדי שתוכל לשרת את הסועדים. 

באירוח נהוגה הפרדה בין גברים ונשים. הנשים יושבות בצד אחד של השולחן והגברים בצד השני, ואם נוצר חוסר במקומות ישיבה, יאכלו הגברים ראשונים ולאחר מכן הנשים. 

המארח יושב בראש השולחן. לפי המסורת, כאשר מגיעים מספר אורחים מושיבים אותם לפי סדר חשיבותם (החשוב ביותר הכי קרוב לבעל הבית). מנהג זה נשחק עם הזמן.

בקרב המשפחות הדרוזיות הדתיות וזקני העדה לא מקובל לארח סביב שולחן, אלא סביב מפה הנפרסת על הרצפה בחדר האורחים או בחדר הישיבה המערבי (הדיוואן - الديوان), המרוהט במזרונים ושטיחי קיר ללא ספות. במקרה זה יושבים האורחים בצד הפנימי של החדר, והמארחים קרוב לדלת כדי שיוכלו לשרת את אורחיהם במהירות וביעילות. 

בחתונות קיימת הפרדה בין גברים לנשים בישיבה סביב השולחנות, וזאת מטעמי צניעות. 

הגשת האוכל

החברה הדרוזית הינה חברה פטריארכאלית ביסודה, והדבר ניכר בין השאר בנוהג להגיש את האוכל ראשית לאבי המשפחה ולאחר מכן לבנים על פי גילם בסדר יורד. יש המקפידים להעניק לאבי המשפחה את נתח האוכל הנחשב למובחר או למשובח יותר ויש אשר מקפידים כי דווקא הילדים הם שיקבלו את נתח האוכל הטוב ביותר. 

אם המשפחה מצטרפת לארוחה רק לאחר שווידאה שכל בני המשפחה אכלו.

בעת האירוח, האורחים מקבלים ראשונים את מנת האוכל ועל פי סדר גילם. 

כאשר הסועדים כולם גברים, מגיש הגבר את האוכל ולא האישה. 

הנשים האורחות מקבלות את האוכל לאחר הגברים האורחים.

האישה אמורה לדאוג מראש שכמות האוכל תספיק למקרה שמי מהסועדים ירצה תוספת או למקרה שיגיעו אורחים לא צפויים.

כלי ההגשה והאכילה

קיימת הבחנה בין כלי הגשה, אכילה ושתייה יומיומיים לבין כלים לאירועים מיוחדים (חגיגות, אירוח וכו').
בארוחות היומיומיות נהוג להשתמש בסט אוכל אחד, המורכב מצלחות קעורות ושטוחות וממגשים מרכזיים, בהתאם לסוג האוכל המוגש. הכוסות בדרך כלל פשוטות ולא יקרות. 

עבור אורחים קיים בדרך כלל מסט אוכל מיוחד ומהודר, המורכב מ- 18 חלקים ויותר (ישנן משפחות המחזיקות בסט של לא פחות 100 חלקים). הכלים עשויים בד"כ מפורצלן או מקרמיקה, והסכו"ם מניקל מעוצב. הכוסות התואמות, עשויות לרוב מקריסטל ומעוטרות בפסי כסף או זהב. בקרב המשפחות הדתיות הדבר לא מקובל מטעמי צניעות. 

בעבר היה מקובל שהאם מורישה לילדיה את כלי ההגשה, האכילה והשתייה. כיום, כאשר הכלים הללו מצויים בשפע ובמחיר זול ברשתות השיווק, המנהג הזה מאבד מתוקפו. 

לפני האינתיפאדה נרכשו מערכות האוכל המהודרות בשטחים (בשל הדמיון בטעם ובמסורת בין התרבות הדרוזים לתרבות המוסלמית ובשל המחירים הזולים). כיום נרכשים המוצרים בכל הרשתות והחניות שמשווקות סחורות אלה ברחבי הארץ. 

עם השנים מתקרב הטעם הדרוזי לטעם המערבי, אך עדיין ברוב הבתים הדרוזים מקובל להחזיק במספר כלים מסורתיים:

  • פִנְגַ'אן (فنجان) – כוסות מחרסינה המשמשות להגשת הקפה. 
    במטבח הדרוזי קיימים סוגים רבים ושונים של כוסות להגשת הקפה, וכן סוגים שונים של קומקומים ופינג'אנים. הדבר מלמד על חשיבותו של הקפה בתרבות האוכל הדרוזית.
  • סדר (سدر) (ברבים: סְדוּרַה سدوره) – מגשים גדולים ורחבים. בעבר היה האוכל נמזג כולו לסִדֶר , אשר שימש כשולחן. המשפחה היתה יושבת על הרצפה סביב הסִדֶר וכל סועד היה לוקח מתוכו את המנה שלו ללא סכו"ם. כיום כמעט ולא נעשה שימוש ב'סדר', למעט באירועים גדולים ובמקרים נדירים בלבד. 

מפות ומפיות

למפות ולמפיות חשיבות רבה בקרב העדה הדרוזית, והן מהוות חלק ממסורת הארוחה וההגשה. 

בעבר
נהגו נשים דרוזיות לתפור מפות (شراشف للطاوله) ומפיות (مناشف سفرة) מפוארות, בעיקר בצבע לבן, שאותן היו מקשטות בתחרה וברקמה. בעבר הוגבל השימוש במפיות לניגוב הידיים אחרי הארוחה בלבד (לאחר שטיפת הידיים). 

כיום
מצויה על שולחן האוכל מפה אחת - במקרים רבים מבד מיוחד ומעוצב (בהתאם לטעמה של בעלת הבית). 

המפות בד"כ מתקבלות כמתנה מהאם או מהסבתא (ובד"כ בחתונות) או שנתפרות על ידי בעלת הבית עצמה. 

בשנים האחרונות גובר השימוש במפת בד פשוטה הנפרשת על כל השולחן ומפיות נייר פשוטות המונחות בתוך הצלחות (או מתחתיהן). בבתים רבים נהוג גם לעטוף את הסכו"ם במפית נייר – אולי כאות לניקיונו. 

בארוחות המוניות
המוגשות לאבלים או לחוגגים בחתונות מרבים להשתמש במפיות צבעוניות חד פעמיות הנקנות בחנויות בחבילות. הדבר נעשה בשל מספר הסועדים הרב. בסעודות עם מספר מצומצם של אורחים, בעיקר אורחים מכובדים, לא נהוג להשתמש במפיות נייר מהטעם ששימוש בנייר חד פעמי נחשב כחוסר כבוד למסובים. 

האוכל בחגים ובמועדים

האוכל בסופי השבוע

בסופי השבוע נהוג לאכול ארוחות חגיגיות ומגוונות.

האוכל בחגים

בחגים נהוג להכין עוגיות ביתיות ובשרים, לערוך שולחן עם ממתקים ולהזמין חברים. 

נהוג לאכול את הסעודה בערב הראשון של החג אצל הורי הבעל ולמחרת אצל הורי האישה. 

בעבר מקובל היה להכין "עוגיות משאלה", (עוגיה ממולאת בתמרים - "קעקת זרד"), שלתוכן היה מוכנס מטבע, ומי שזכה בו, היה מביע משאלה. מנהג זה הולך ונכחד עם הזמן.

האוכל בברית מילה

לרגל ברית המילה נהוג לקיים באירוע זה סעודה משפחתית, שבה מוגש אוכל דרוזי מסורתי.

האוכל בטקס הנדר

נדר (الندر) הוא אירוע, המתרחש בעקבות מאורע טראומטי או משבר, כגון משפחה חשוכת ילדים, מחלה קשה של בן משפחה וכו', או בעקבות אירוע משמח, כמו: סיום לימודים בהצלחה, יציאה לגמלאות, סיום שירות צבאי, חתונה וכו'. 

בטקס זה עולים לקברו של אחד מחמשת הנביאים הדרוזים בארץ, ומקריבים כבש, שבשרו המבושל ישמש לסעודה המרכזית של מוזמני הטקס (רובם בני משפחה). נהוג למרוח טיפה של דם מהכבש על מצחו של בעל הנדר. בד"כ עם סיום המשבר/המחלה בעל הנדר מקיים את נדרו .

משפחה חשוכת ילדים שנדרה נדר להקריב קורבן כאשר ייוולד הילד הראשון, תקיים את הנדר לאחר הלידה, ובטקס זה יספרו את שערות הילד לראשונה וימרחו את פניו בדם הקורבן. מנהג זה נעשה פחות מקובל בקרב הדור הצעיר. 

האוכל בטקס הסנוניה

סְנוּנִיֶה(سنونيه) הוא טקס הנערך כאשר לתינוק יוצאת השן הראשונה. נהוג לאכול בטקס מאכלים מתוקים, המבטאים שמחה על יציאת השן (המסמלת את יכולתו של התינוק לאכול). גם מנהג זה נעלם עם הזמן, בעיקר בקרב הדור הצעיר.

האוכל בחתונה

סעודת החתונה - הסעודה הגדולה, הנערכת בביתו של החתן, הינה האירוע המרכזי בחתונה, ואליה מוזמנים סועדים רבים, רובם נמנים על בני משפחתו וחבריו של החתן. ההכנות מתחילות שבוע לפני מועד הסעודה, והאוכל המוגש בה כולל אורז לבן עם צנוברים, בשר כבש ועגל, מבחר סלטים, קוּזֶה (قوزه), ממולאים (محاشي) כמו: עלי גפן (ورق دوالي), קישואים (كوسا محشي) וכו', כּוּבַּבּ (كبب) או כובה נייה ( كبة نيه) , פוקאעיה (فقاعيه) ופַאס'וּלִיֶה (فاصوليه).

המאכלים בחתונות מוגשים בכלים חד פעמיים מטעמי נוחיות בשל מספר האורחים הרב (בעבר הוגש האוכל בחתונות בכלי זכוכית). הטקס נערך בד"כ בקרבת הבית ובעת הסעודה קיימת הפרדה בין גברים ונשים.

עם זאת, הצעירים הדרוזים כיום נטמעים בחברה הישראלית ורבים מהם אינם מקפידים על הפרדה בין נשים וגברים בחתונות, ואף עורכים חתונות באולמות אירועים, כנהוג בחברה היהודית (עקב כך הולכת ונשחקת מסורת האוכל בחתונות הדרוזיות). 

מי שאין ביכולתו הכלכלית לשכור אולם אירועים, שוכר שירותי קייטרינג, הדואגים לכל חלקי האירוע, החל מהכנת האוכל וכלה במיקום השולחנות והכיסאות והגשת האוכל על ידי מלצרים לכלל הסועדים. אירוע זה יתקיים בחצר של בעל השמחה.

כל הנשים (הצעירות והמבוגרות כאחד) משתתפות בהכנת הבצק ובאפייתו על הסַאג' (صاج) בבית הורי החתן. כיום מקור האש הוא גז בישול, אולם בעבר הלא רחוק נהגו לאפות על עצים.

בחתונה עצמה קיים שיתוף פעולה בין הגברים והנשים בחיתוך הבשר והכנתו לאורחים, אם כי הבישול נותר עדין בידיהן של הנשים המבוגרות והמנוסות. האוכל בחתונות רב, ומוגש מתחת לסככה שנפרשת במיוחד, ובה כל הגברים אוכלים יחדיו (הנשים לא יושבות עם הגברים).

נהוג לערוך שולחן מרכזי לקינוחים (ממתקים מזרחיים ופירות העונה).

בקרב הדרוזים הדתיים נהוג מאד להגיש כמויות גדולות של אוכל כהמשך למסורת של הכנסת האורח אולם התפריט מצומצם ולא רחב, וזאת על מנת להגשים את ערך הצניעות.  

האוכל בימי אבל

עת פטירתו של אדם נוהגים קרובי המשפחה המורחבת או שכני המשפחה האבלה להכין עבורה ארוחות במהלך שבוע האבל (בד"כ ארוחות צהרים וערב), המורכבות בעיקרן מתבשילים צנועים, שאינם מכילים הרבה בשר. אין מניעה לאכול בשר בימי האבל אולם מקובל להימנע מאכילת בשר על האש שכן בשר על האש נחשב לארחה חגיגית ושמחה. סעודות אלה נקראות "לוקְמַאת אַל עִזַאא" (لقمات العزاء).

האוכל בחג הקורבן

בחג הקורבן החוגגים עורכים שולחן חג חגיגי, ועליו מיני ממתקים ועוגיות. אחד מפולחני חג דתי זה כולל הקרבת כבש לקידוש האל. מקצת מבשר הקורבן מחולק כצדקה לנזקקים, ומקצתו מיועד לסעודות במשך החג. בשר הקורבן מבושל בצורות שונות, כגון: צליה על האש, אפיה בתנור וכו'. ככלל בחג הקורבן נהוג להרבות במעשי צדקה וחסד ותרומות לעניים ולמוסדות דת.

עשרת הימים לפני החג נקראים "לַיַאלִי אַל עוּשֻר" (ليالي العشر) ובהם הדתיים מחויבים להתפלל בחִ'ילְוֶה (خلوه). 

הדתיים האדוקים נוהגים לצום במשך עשרה ימים לפני חג הקורבן כדי לענות את עצמם, אף על פי שבדת הדרוזית אין מצווה המחייבת צום או תענית. ההתנזרויות בדת הדרוזית קשורות לרוב לדיבור ח'פט אליסאן (حفظ اللسان) ולמין ולא למזון. עם זאת אלאמיר אלסייד מדגיש כי על הדרוזי לאכול פעמיים ביום, ובשתי הארוחות לאכול מאותו סוג של אוכל אך לא לשבע.לצום בדת הדרוזית אין שעות מוגדרות. שעות הצום נקבעות לפי שיקול דעתו האישי של כל אחד מהצמים.
 
ביום האחרון לתפילה מתאספים הדתיים בחילווה, מברכים אחד את השני, והאימאם (האחראי על החילווה) דואג להגשת סוג אחד מעוגיות החג. את העוגיות הנותרות מחלקים למשפחות שאינן חוגגות את החג מטעמי אבל.

האירוח

האירוח בחברה הדרוזית נחשב לערך עליון, והסעדת האורח, הכוללת מרכיבים טקסיים רבים, היא חלק חשוב ומרכזי במסורת קבלת הפנים.

כאשר המארח רוצה להזמין אורחים לסעודה הוא אומר "ג'אברונא" (جابرونا).
 
כאשר מגיע אורח לבית, יוצא לקבלו אב הבית, ובהיעדרו יקבלו את האורחים אם הבית ובנה הבכור. קבלת האורחים תיעשה בפתח הבית והאורחים ילוו לסלון.

אם הבית, האמונה על מלאכת הכנת האוכל, דואגת שתהיה בנמצא כמות אוכל מספקת גם לאורחים בלתי צפויים, כמאמר הפתגם "אַלַלא יִבְּעַת' סַ'אחֶבּאִלְקִסְמֶה וּאלנַסִ'יבּ" (الله يبعث صاحب القسمه والنصيب) (אלוהים ישלח את בעל המזל שיבוא ויאכל). 

במידה שמגיע אורח בלתי צפוי נהוג לומר לו " "קסמתק ג'אבתק" (قسمتك جابتك) – מזלך הביא אותך לארוחה או " "חמאתק בתחבק"(حماتك بتحبك) - חמותך אוהבת אותך (מקשרים את האוכל לחמות המכינה אוכל טוב למחותנה). 

כאשר מספר האורחים רב, נרתמות לעזרתה של האם בנות הבית, שכנות וקרובות משפחה.
כל אורח זוכה ליחס של כבוד, אולם המבחר וצורת האירוח מותאמת לעתים קרובות לזהות האורח ולמעמדו. עשויים להיות הבדלים בין אירוח של אורח חילוני ודתי, בין אורח בן-הכפר לאדם מבחוץ, ואף בין אורחים שונים בני אותו הכפר. 

כאשר מגיע אורח מהסביבה הקרובה נהוג להגיש לו מכל סוגי התרכובת (כיבוד קל) ולאחר מכן שתייה קלה. בסוף האירוח מגישים לאורח קפה. 

כאשר מגיע אורח זר מחוץ לסביבה הקרובה, לא נהוג לשאול אם ברצונו לאכול אלא מתחילים להכין סעודה עבורו.

ברוב המקרים האוכל הוא בשרי ומוגש על השולחן שבחדר האוכל והמיועד לאורחים. אין הפרדה בין המנות השונות אלא כל סוגי האוכל מוגשים בבת אחת, והאורח נוטל לעצמו את האוכל הרצוי לו. הסיבה להגשת האוכל מבלי לשאול את האורח אם הוא רעב מקורה במסורת העבר, בה אורחים היו מגיעים מרחוק לאחר מסע ארוך ומייגע כאשר בדרך אין מסעדות, ובהיעדר כלי התחבורה, והיה ברור לכל כי האורח עייף ורעב, ועל כן אין המארח היה מתחיל מיד בהכנת אוכל בעבורו. מנהג זה נשמר עד היוך והמארח יוצא מנקודת הנחה שהאורח עייף ורעב. 

נהוג לכבד את האורח במיטב המאכלים ובשפע (המגוון והכמות עולים על אלה שבארוחות המשפחתיות היומיומיות), על מנת שירגיש רצוי ומכובד. 

המארח ישב בראש השולחן, ואורחים רבים ישבו לפי סדר חשיבותם, וסדר זה יהיה גם סדר הגשת האוכל. 

בשעת האירוח נהוג שהנשים יושבות בצד אחד של השולחן והגברים בצידו השני. אם נוצר חוסר במקומות ישיבה, יאכלו הגברים ראשונים ולאחר מכן הנשים. בכל מקרה הגברים מקבלים ראשונים את האוכל. 

נהוג שילדי המארח אינם מסבים לשולחן אלא במקרים בהם מדובר באורחים מעטים, אשר ילדיהם איתם.
הארוחה מתחילה עם ברכה וקידוש של בעל הבית. יש הנוהגים לבקש מהאישיות הבכירה מבין האורחים לברך על האוכל. במהלך הארוחה נהוג שהמארח יברך את אורחיו בברכת "אַהְלַן וַסַהְלַן, סַחְתֵיין וּמִית עַאפִיֶה, תְפַדַלו -עַלַא חֵ'ירְקוּם" (اهلا وسهلا, صحتين ومائة عافيه , تفضلوا على خيركم) - ברוך בואכם, בתיאבון ולבריאות, בבקשה תתכבדו מהמזון. בבקשה תתכבדו ותרגישו כמו בבית. 

האורח לא יתיישב לשולחן האוכל אלא רק לאחר שהוזמן לכך על ידי המארח. אם יש אנשים המבוגרים ממנו, ישב האורח רק לאחר שאלה התיישבו. 

המארח לא יקום מהשולחן לפני שכל האורחים סיימו לאכול. אסור לאורח לקום לפני שכולם סיימו לאכול.
לא מקובל שהאורחים יביאו עמם אוכל לבית המארח, הדבר יגרום למבוכה ולחוסר כבוד כלפי המארח (המארח ירגיש שהוא לא מסוגל לעמוד בנטל האירוח). 

אל לאורח להתערב בתפריט ולומר מה הוא אוהב ומה אינו אוהב, אלא עליו לאכול ממה שמוגש, להודות על כך ולא לבקש דברים אחרים. 

בתום הארוחה ולאחר שטיפת הידיים, מובלים האורחים לסלון, שם מקבלים קינוח, (تناول الحلوى) הכולל את פירות העונה, עוגות ומנות דרוזיות מסורתיות תוצרת בית כגון: הִיטַלִיֶה (هيطليه) (מורכבת מחלב, קונפלור ומי וורדים, מורתחים. מוגש קר בצלחות) וחַ'בִּיסַ'ה (خبيصه) (מיץ חרובים וקונפלור, מורתחים ונמזגים בצלחות, מוגש קר). כמו כן מוגש קפה דרוזי מסורתי מתוק, ובמידה ויש, אז גם קפה מר (סַאדַה - قهوة سادة). 

בתום האכילה נהוג שהאורח מברך את מארחו בברכות שונות כגון: "אַלַלה יְכַּתֶ'ר מִן חֵ'ירְקוּם" (الله يكثر من خيركم) (אלוהים יוסיף לכם שפע של מזון), "אִנְשַאלַלה בִּדַ'ל עַאמֶר" (انشالله بضل عامر) (הלוואי והבית יישאר לעמוד על תילו) או "אַלַלה יְחַ'לִי אִלְבֵּית וּסְ'חַאבּוֹ" (الله يخلي البيت واصحابوا) (אלוהים ישמור על הבית ובעליו). 

כאשר האורח בא למטרה מסוימת הקשורה במארח הוא מתנה את הסכמתו לשתות קפה בהיענות המארח לבקשתו.

מנהגים איסורים וגינוני אכילה

בתרבות האוכל הדרוזית המסורתית קימת הקפדה על דרכי התנהגות ונימוסים ואף על איסורים אחדים. מטבע הדברים רבים מהם הולכים ונעלמים עם הזמן, אבל אצל השכבה הדתית משתדלים לשמור לפחות על חלק מהם.

נימוסי השולחן והגינונים הנהוגים לפני הארוחה

  • על כל סועד להתייצב לסעודה בהופעה נקייה ונאותה.
  • יש לרחוץ את הידיים לפני תחילת הארוחה.
  • יש להזכיר את שם האל ולקדשו לפני אכילה ושתייה על מנת להרגיע את הנפש והשכל מכל מחשבה רעה בנוסח המקובל "בִּסְם אִלַלה אִלרַחְמַאן אִלרַחִים" (بسم الله الرحمان الرحمن الرحيم) (בשם האל הרחמן והרחום) "סֻבְּחַאן מַן קַסַם אַל אַרְזַאק וַלַא יִנְסַא מִן פַדְ'לֹה אַחַד" (سبحان من قسم الارزاق ولا ينسا ينسى من فضله احد) (ישתבח מי שמחלק את המזונות ושאיש לא ייעלם מחסדו).
  • חל איסור לשבת ליד השולחן בלבוש חלקי (כגון ללא חולצה או אף עם גופיות).

נימוסי השולחן והגינונים הנהוגים בזמן הארוחה

  • יש לאכול ביד ימין בלבד.
  • אין לאכול בעמידה אלא בישיבה כשהגוף לא מתאמץ.
  • בעת האכילה יש להקפיד על שקט.
  • במידה ומי מהסועדים משהק, נהוג לומר לו "סַ'חַה" (صحه) (לבריאות) והמשהק בתשובה יאמר "עלא קלבק" (على قلبك) אלחמדאללה (الحمدلله)" (תודה לאל). 
  • בעת שמסיימים את הארוחה אומרים אלחמדאללה. 
  • בעת שמוציאים פרוסת לחם, יש להרימה למקום גבוה. 
  • כאשר נופלת פרוסת לחם לרצפה, יש להרימה, לנשקה ולהניחה על המצח, תוך ציון המשפט שמקדש את הלחם "חַשַא אִלְעֵייש" (حشا العيش), מתוך כבוד לאוכל ולנתינת האל ומהאיסור לזרוק אוכל לשווא. 
  • ככלל אין לאכול אוכל אם הסועד אינו רעב ואין לשתות באם אינו צמא (על מנת למנוע סיבוכים רפואיים הנובעים מפגיעה בסדר פעולות הקיבה). 
  • רצוי להימנע מדיבור בשעת האוכל, ובמידה ואין הדבר אפשרי, אזי יש לדבר על דברים אופטימיים ומשמחים. 
  • יש לאכול לאט וללעוס היטב את האוכל. 
  • אין להפריז בכמות האוכל אלא במידת הרעב והקיבולת של הגוף. 
  • רצוי לא לשתות לפני הארוחה ובמהלכה אלא כשעה לאחריה. 
  • אין להתחיל בפינוי הכלים כל עוד אחד הסועדים לא סיים לאכול.

נימוסי השולחן והגינונים הנהוגים בתום הארוחה

  • נהוג לאמר "אִלְחַמְדֻלִלַה יַא רַבִּי עַלַא חֵ'ירַכוּנִעִמְתַכ" (الحمدلله يا ربي على خيرك ونعمتك) (תודה לאל על הנתינה המקודשת שנתן).
  • מיד בתום הארוחה יש לרחוץ את הידיים והפה ולהתנקות מריחות האוכל שנדבקו לידיים לשפתיים ולפה, דבר שעלול להפריע לסובבים.
  • על פי המסורת רצוי לאחר הארוחה לשרות במנוחה ולהתנתק מעיסוקים אחרים כגון: קריאה ומחשבות אחרות על מנת לאפשר לגוף לעכל את המזון. 

איסורים

  • איסור זריקת לחם - האוכל נתפס בחברה הדרוזית כמתנת האל ("נִעְמֶה") ( نعمه), ואף נהוג להישבע ב"נעמה" במשפט הנפוץ "וִחְיַאת אִלנִעְמֶה" ( وحياة النعمه). זהו המקור לאיסור זריקת הלחם, שכן יש לקדש את האוכל שהוא מתנת האל ולכבד אותו. (במשפחות הדתיות מקובל אף לתלות פיתה על הקיר לצד תמונות קדושים, כדי לסמל את קדושת הלחם). זהו גם המקור לשימוש שנעשה בשאריות למשל בפירורי לחם ליצירת פתיתים וכו' (מכאן אולי גם המנהג שאוכל שהושאר לא נזרק אלא נשמר ומחומם לארוחה ביום המחרת ומכאן אף מקור המנהג לחלק עוגיות לנזקקים ולאבלים שלא חוגגים את חג הקורבן). 
  • איסור מאכלים מסויימים - על פי הדת וההלכה הדרוזית המפורשת על ידי אלאמיר אלסייד, האדם היחיד שפרש את ספרי הקודש הדרוזיים במאה ה-15, מחולקים המאכלים לשניים: "חַלַאל חַרַאם" (حلال حرام) (כשר ולא כשר). 
    החראם כולל את המאכלים האסורים באכילה: מאכלים ומשקאות שיש בהם כדי להזיק לגופו, נפשו או שכלו של אדם (כגון: משקאות חריפים, בשר טמא, בשר חזיר, סמים, תרופות לא מבוקרות, מזון מעבר לכמות הדרושה להשבעת התיאבון), אוכל שלא הגיע מעמל וביושר, מאכלים גנובים, דגים שאין עליהם קשקשים וכו'.
    האוכל הכשר - מקורו מעבודת האדמה, והוא כולל דגנים, ירקות, פירות, וכזה שבא ממסחר טהור, וכל מלאכה הנעשית בשקידה.
  • איסור אכילה בעת ביקור חולה - כאשר מבקרים אדם חולה, אין אוכלים ושותים אצלו.
  • איסור לשבת גבוה מהאוכל - אסור לשבת במקום גבוה יותר מהאוכל, היינו האוכל צריך להיות בגובה הידיים.

ניקיון והגיינה

ההקפדה על הניקיון טבועה בקרב הדרוזים מדורי דורות. הניקיון במטבח ובפינת האוכל נחשב למצווה דתית, כמאמר הפתגם "אִלנַטַ'אפֶה מִן אִלְאִימַאן" (النظافه من الايمان) (הניקיון הוא מהאמונה). הדרוזים מוציאים כסף רב על מוצרי ניקיון. 

מלאכת הניקיון צוברת תאוצה רבה לקראת חג הקורבן.

קיימת הקפדה על רחיצה יסודית של כלי הבישול וההגשה עד להברקתם. מלאכה זו מוטלת על האישה או הבנות, אף שכיום יותר ויותר צעירים זכרים מסייעים לנשותיהם ואמהותיהם בניקיון הכלים.

בעבר השתמשו בסבון תוצרת בית, שהיה עשוי משאריות של שמן זית (صابون مصنوع من الزيت), לרחיצת הידיים והכלים. כיום מרבית הדרוזים משתמשים בסבונים קנויים ובנוזלי כלים המקובלים בכלל החברה.
גם רחיצת הירקות היא יסודית. כך למשל מקפידים על רחיצת עופות ודגים במלח וחומץ. 

בעבר
(במטבח הישן) בוצעה שטיפת הכלים עם סיום הארוחה במטבח או בפינה מיוחדת שיועדה לכך מחוץ למטבח. 

כיום
, לבד מכיור השטיפה על השיש, מצוי במטבחים דרוזים רבים גם מדיח כלים, המקל ומזרז את מלאכת ההדחה.

קיימת חובה לשטוף ידיים לפני הסעודה ולאחריה. חובה זו חלה על כל הסועדים (ואין להתחיל בארוחה בטרם רחצו כל הסועדים את ידיהם). 

כמו כן מקפידים על רחיצת הפה לאחר הארוחה על מנת לטהר אותו מריחות המאכלים השונים. 

שטיפת הידיים מתבצעת בכיור, הנמצא בפינה מיוחדת בסמוך לפינת האוכל או למטבח.

שפת המזון

במהלך השנים השתרשו בקהילה הדרוזית ביטויים לשונים מיוחדים הקשורים לתרבות האוכל, להלן חלקם:

  • "מוּתת מִן אִלג'וּע" (متت من الجوع) - מת מרעב.
  • "בַּטְן מַלְיַאן כּוּלוֹתַמַאם" (بطن مليان كله تمام) - בטן מלאה כיף מלא. 
  • "שַאיֶף אִל דוּנְיַא אַכְּל" (شايف الدنيا اكل) - כל מה שאני רואה מרוב רעב הוא אוכל. 
  • "אִינְחַט אִלְטַעַאם וּאִנְקַטַע אִלכַּלַאם" (انحط الطعام وانقطع الكلام) - האוכל הוגש והופסק הדיבור (הכוונה: אין משיחין בשעת הסעודה). 
  • "אִלעַקְל אִלסַלִים פִי אִלְגִ'סְם אִלְסַלִים" (العقل السليم في الجسم السليم) - המוח הבריא בגוף הבריא (לאוכל ולשתיה חשיבות מיוחדת גם בבנית הגוף והנפש הבריאה ומכאן הפתגם). 
  • "אַלַלה יִבְּעַת' סַ'אחֶבּ אִלְקִסְמֶה וּאִלנַסִ'יבּ" (الله يبعث صاحب القسمه والنصيب) - אלוהים ישלח את בעל המזל שיבוא ויאכל. 
  • "אַהְלַן וַסַהְלַן, סַ'חְתֵיין וּמִית עַאפְיֶה, תְפַדַלו-ּעַלַא חֵ'ירְקוֹם" (اهلا وسهلا, صحتين ومية الف عافيه, تفضلواع خيركم) - ברוך בואכם, בתיאבון ולבריאות, בבקשה תתכבדו מהמזון שלכם (ברכה של בעל הבית לאורחיו). 
  • "קסמתק ג'אבתק" (قسمتك جابتك)- מזלך הביא אותך לארוחה (נהוג לאמר זאת לאורח בלתי צפוי). 
  • "חמאתק בתחבק" (حماتك بتحبك) - חמתך אוהבת אותך (מקשרים את האוכל לחמות המכינה אוכל טוב למחותנה – נאמר גם כן לאורח בלתי צפוי). 
  • "אַלַלה יִכַּתֶ'ר מִן חֵ'ירְקוּם" (الله يكثر من خيركم) - אלוהים יוסיף לכם שפע של מזון (ברכה של האורח למארח). 
  • "אִנְשַאלַלה בִּדַ'ל עַאמֶר" (انشالله بضل عامر) - הלוואי והבית יישאר לעמוד על תילו (ברכה של האורח למארח). 
  • "אַלַלה יְחַ'לִי אִלְבֵּית וּסְ'חַאבּוֹ" (الله يخلي البيت واصحابه) - אלוהים ישאיר את הבית ובעליו (ברכה של האורח למארח). 
  • "אַלַלה יִהַדִי אִלְבַּאל" (الله يهدي البال) - תמיד יהא אצלכם שקט ושמחה (ברכה של האורח בחתונה). 
  • "עַסַ'אפִיר בַּטְנִי עַמְבִּתְזַקְזֶק (عصافير بطني عمبتزقزق) - ציפורי הבטן מקרקרים (אני רעב – נאמר בד"כ ע"י הבן לאמו). 
  • "פַגְ'עַאן" (فجعان) - כינוי למי שאוכל הרבה ללא אבחנה ובפראות. 
  • "עֵינַכּפַארְעַ'ה" (عينك فارغه) - אוכל ולא מסתפק במה שיש (כינוי למי שאוכל הרבה וללא אבחנה). 
  • "תְפַדַלוּעַלא אִלְאַכְּל" (تفضلوا على الأكل) - בבקשה להסב אל שולחן האוכל (הזמנת המארח את אורחיו לשולחן). 
  • "תְפַדַל גַ'אבִּרְנַא" (تفضل جابرنا) - בבקשה הצטרף לארוחה (הזמנת אורח שנכנס לבית במהלך הארוחה המשפחתית). 
  • "תְפַדַלזִיד " (تفضل زيد) - תאכל בבקשה עוד (פניה של המארח לאורחיו במהלך הארוחה שיאכל עוד). 
  • "אִלְחַמְדֻלִלַה דַאיְמֶה" (الحمدلله دايمه) - תודה לאל ושלא ייגמר השפע לעולם (ברכת האורח למארחיו). 
  • "עַאמֶר" (عامر) - שיהיה לכם במה לאחר לארח תמיד (ברכת האורח למארחיו). 
  • "סַ'חְתֵיין וּעַאפֶה" (صحتين وعافيه)- שיהיה לבריאות (תשובת המארח לאורחיו). 
  • "הַאדַ'א אִלְ'חֵיר מִן חֵ'ירְכּוּ" (هذا الخير من خيركوا) - המזון הוא ברכה מאלוהים וממכם.

ביביליוגרפיה

ראיונות

  • ראיון עם משפחת חלבי, דלית אל כרמל (2003).
  • ראיון עם משפחת מנסור, עוספיה (2003).
  • ראיון עם משפחת פירו, עוספיה (2003).
  • ראיון עם משפחת סעיד, בית ג'אן (2003).

אתרי אינטרנט


מילות מפתח

מזון | אוכל | מסורת | תרבות | מטבח | פינת-אוכל | ארוחה | ארוחת-חג | נימוסי-שולחן

הערות שוליים

    הפרק הבא

    צפה בתגובות  תגובות על תרבות האוכל במסורת הדרוזית (2)

    מערכת

    מה שיש לנו הוא מה שכתוב במדריך. אנחנו לא נותנים עצות בתחום הבישול. אבל אנחנו מניחים שיהיו רבים בכפר עוג'ה שישמחו לסייע
    יום ראשון ה' באב תשס"ט 26 ביולי 2009

    ללא שם

    שלום
    יום שישי כ"ה בתמוז תשס"ט 17 ביולי 2009

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.