דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 4 מדרגים

פרק 22: היחס לחיות מחמד בקרב עולי חבר המדינות

וטרינרים באשדוד
וטרינרים באשדוד
ויטלי קטסון- www.municipal.co.il
טיול עם הכלב
טיול עם הכלב
ויטלי קטסון- www.municipal.co.il
כלב טרייר
כלב טרייר
גלינה ברקנובה
איגור יבדוסין, עוז אלמוג, דוד פז

נוצר ב-6/25/2008

היחס לחיות-המחמד בתרבות הרוסית

עד כה טרם נערך סקר מדעי מקיף אודות יחסם של העולים לחיות מחמד. מאמר זה מבוסס על אינטגרציה של מקורות כתובים וכן על מספר ראיונות.  המאמר הוא בבחינת נסיון ראשוני בלבד לגבש תמונה בנושא מעניין זה. אין ספק שיש מקום למחקר נוסף כדי לאמת ולהשלים את התמונה ששירטטנו.

מהראיות שערכנו עולה כי עולי חבר העמים מתייחסים לכלב כחיה הנאמנה ללא סייג לבעליה. זוהי מורשת של דורות, עוד מימי שילטון הצארים ברוסיה הגדולה במאות הקודמות, כשהאריסטוקרטים הרוסים היו יוצאים למסעות ציד ביערות בלוויית כלביהם המאולפים. 

בישראל, העולים נוהגים לקנות ולגדל חיות-מחמד, ובמיוחד כלבים, לרוב על-מנת לשמח את ילדיהם. במקרים אחרים, הכלב משמש לשמירה על הבית והרכוש ולהרתעת פורצים וגנבים. לשם כך הם קונים ומגדלים כלבים מגודלי-גוף ובעלי חזות מאיימת, ובהם כלב רועים גרמני, כלב רועים קווקזי, מרמנו או מאסטיף. 

רובם ככולם רוחשים כבוד לבעל-החיים, מפנקים אותו ומרעיפים עליו אהבה. אפשר לפרש זאת כזיקה עמוקה לתרבות המקור, וכהמשך המסורת שעל ברכיה גדלו. במשפחות רבות מיישמים את ההגדרה "ידידו הטוב ביותר של האדם" גם לכיוון השני, ומתנהגים כ"ידידו הטוב ביותר של הכלב". תיאור אופייני של משפחה רוסית טיפוסית היה ועודנו: אבא, אמא, ילד או שניים וכלב...

עבור חלק מהעולים, במיוחד נשים מבוגרות, הכלב הוא תחליף לבן-שיח אנושי. אחרי הכל, חיית-המחמד הזו מסוגלת 'להקשיב' בסבלנות אין-קץ לכל הטרוניות והתלונות של בעליה, מבלי 'לקטוע' אותן, או 'לחלוק' עליהן. יש לזכור, כי מספר לא-מבוטל של עולים מחבר העמים הם זקנים ובודדים, ועבורם כלב הוא ידיד שמפיג את תחושת הבדידות. אפשר לדבר אליו, ללטף אותו, לפנק אותו. כלב גם מפצה על אובדן ביטחון עצמי, בכך שהוא מציית לפקודות בעליו (ברוסית) ונאמן לו ללא תנאי. 

עולים גברים מקיימים עם כלבם מערכת יחסים חברית, כמעט אנושית. עבורם, הכלב הוא מעין שותף-לחיים, המלווה את בעליו כמעט לכל פעילות שמחוץ לבית - מבילוי בשפת הים, פיקניק בחיק הטבע, ריצת כושר ועד ליקוט פטריות ביער. בנוסף, גידול כלבים מאפשר יצירת מכנה משותף על בסיס זיקה רגשית ותחביב. בעלי כלבים שלא הכירו קודם לכן, נפגשים במהלך טיול עם חיית-המחמד שלהם ברחוב או בפארק, מפתחים שיחה ולרוב רוקמים קשרי ידידות. המכנה המשותף הזה, מעבר להיותו חוצה תרבויות, מחזק את אחיזת העוגן שלהם בקרקע מולדת החדשה. 

יש עולים המגדלים חיית-מחמד למטרות רווח. חלקם מוכרים גורים שהמליטה הכלבה, אחרים מגדלים ומאלפים כלבים ואחר-כך מציעים אותם למכירה.

גורמים בענף מזון בעלי-החיים טוענים, כי תשומת-הלב והטיפול לו זוכה חיית-המחמד בקרב עולי חבר העמים, מתקרבים ליחס שהם מעניקים לילדיהם, לא פחות. רובם ככולם רואים בבעל-החיים (לרוב כלב או חתול) 'בן-משפחה' אהוב. דבר זה בא לידי ביטוי, בין היתר, גם בשוק מוצרי בעלי-החיים, שעובר בשנים האחרונות תהליך של הומניזציה, היינו, אימוץ מאפיינים 'אנושיים' ביחס לחיות-המחמד. לדוגמה: השקעה במוצרי טיפול ופינוק להולכים-על ארבע (מיטות, ביגוד, צעצועים ועוד), וכן פתיחת מכוני יופי המתמחים בטיפוח, תספורות ותסרוקות לכלבים ולחתולים. לפי מומחים בענף, השינוי נובע בחלקו מתרבות חיות-המחמד שהביאו איתם עולי חבר העמים. מגמה זו מתורגמת ישירות להגדלת סעיף ההוצאה על חיית-המחמד.

הכלב מטופל בדרך כלל על-ידי כל בני הבית. הבעל, האישה והילדים מוציאים אותו לסיבוב בחוץ, כל אחד בתורו. לפעמים, כולם יחד יוצאים לטיול עם הכלב והופכים את זה לבילוי משפחתי. בחתולים ובדגי-נוי מטפלות בעיקר הנשים. לילדים נותנים בדרך כלל לטפל בחיות-המחמד הקטנות, כמו אוגר, צב או תוכי.
בשעות היום, כשההורים בעבודה או מחוץ לבית, הילדים השבים מבית-הספר מוציאים את הכלבים.

ההוצאות על החזקת חיות-מחמד בישראל

בשנת 2006, הוצאות ההחזקה של כלב הגיעו ל-209 שקלים בממוצע חודשי, מתוכם 140 שקלים (67%) על מזון. ההוצאה על מזון לחתולים מגיעה ל-95 שקלים בממוצע חודשי. בענף מדווחים על גידול ארצי כולל של 11% בחודש בהכנסות ממכירת מזון ומוצרים נלווים.

זאת ועוד, לפי נתונים שפורסמו ב-2002, ההוצאה הכללית על חיות-מחמד בישראל הסתכמה ב-450 מיליון שקלים בשנה, מתוכם כ-80 מיליון שקלים הוצאות רפואיות (טיפולים רפואיים, חיסונים, ניתוחים). בין סעיפי ההוצאה האחרים: אימון ואילוף, מימון שהייה בפנסיונים לחיות, אביזרים, ביטוחים, מספרות, ואפילו ייעוץ פסיכולוגי והוצאות קבורה. סעיף ההוצאות על בעלי-חיים בתקציבן החודשי של משפחות רבות, משקף את השיפור במצבן הכלכלי.

ניתן לומר שהשינוי המשמעותי ביותר בענף המזון לחיות-המחמד, הוא הדגש ששמים בעליהן על ההיבט התזונתי. הם מקפידים לדרוש מזון שיתאים לגיל החיה, לגזע או לצרכיה התזונתיים המיוחדים. למעשה, נוצר מצב שבו הטרנדים השולטים בתעשיית המזון לבני-אדם, מחלחלים בהדרגה גם למזווה של ידידיהם הטובים ביותר. המגמה העולמית של מזון בריא, לדוגמה, ניכרת גם בתפריטן של חיות-המחמד. כיום, ניתן למצוא על המדפים מזון בעלי-חיים מועשר בתוספי תזונה, ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים ושאר חיזוקים.

שיעור בעלי החתולים והכלבים

מנתוני סקר שערכה בשנת 2006 חברת ביו-פט, יצרנית מוצרי מזון הכלבים בונזו ומזון החתולים לה-קט, עולה כי כ-141 אלף משפחות במגזר היהודי מגדלות חתול-בית. המספר המוחלט גדול אף יותר, שכן בכשליש ממשקי-הבית יש יותר מחתול אחד. לפי הנתונים, 5% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת והלא-חרדית הם בעלי חתולים, ו-2% נוספים מחזיקים גם חתול וגם כלב.

מספרם של הכלבים משמעותי יותר. כ-221 אלף משפחות יהודיות לא-חרדיות (שהן כ-10% ממשקי-הבית בישראל) מחזיקות כלב. גם כאן, המספר הכולל גבוה יותר, שכן ב-13% ממשקי-הבית יש יותר מכלב אחד. 

מתוך המספר הכולל של משקי-בית שמגדלים חתולים בשנת 2002, 66 אלף הם של עולים ממדינות חבר העמים. 65 אלף ממשקי-הבית של העולים מברית-המועצות לשעבר, מחזיקים כלב אחד לפחות.

מחקר שנערך ב-2002 העלה, כי שיעור חיות-המחמד במגזר הרוסי גבוה מזה של מגזרים אחרים באוכלוסייה: כ-30% מבתי-אב של עולי חבר העמים מגדלים חיית-מחמד (לרוב, כלב או חתול אחד לפחות), לעומת 20% מכלל בתי-האב האחרים בישראל.

בשנת 1993 היו כ-7600 כלבים רשומים במחלקה הווטרינרית העירונית של תל-אביב. כיום, המספר עומד על כ-20 אלף כלבים. כלומר, גידול של מעל 250%. הגידול, יש לציין, נובע בין היתר ממספרם הרב של עולי חבר העמים שהגיעו לארץ עם כלבים.

מדוע יש יותר חתולים מכלבים במשפחות של עולי חבר העמים? ניתן למצוא לכך מספר סיבות טובות:

1. הוצאות האחזקה של כלב (מזון וטיפולים) גבוהות ב-30% בממוצע מאלו של חתול.
2. כשיש בבית ילדים קטנים, ההורים יעדיפו לגדל חתול, הנתפס כחיה רגועה יותר ופחות מסוכנת. הם יכולים לצאת לעבודה בראש שקט, מבלי לחשוש שהחתול עלול לפגוע בילדם.
3. חתול מלכלך פחות מכלב ונוח יותר לגידול בבתים רבי-קומות (סוג הדיור של רוב העולים). הוא עושה את צרכיו בארגז חול קטן, ואין צורך להוריד אותו לחצר מספר פעמים ביום. כלב יתאים יותר לבית צמוד-קרקע, שם אפשר לשכן אותו במלונה בחצר.
4. רוב העולים גרים בדירות קטנות וצפופות. לחתול, בניגוד לרוב הכלבים, אין צורך במרחב-מחיה גדול והוא מסתפק בפינה קטנה בחדר או המרפסת.
5. בדרך כלל, נשים מעדיפות לגדל חתול ולא כלב. במגזר הרוסי יש נשים רבות המנהלות משק-בית (אמהות חד-הוריות, לדוגמה), או דומיננטיות במשפחתן, ונתון זה מתבטא במספרם של החתולים.

גזעי הכלבים הפופולריים במגזר

מראיונות שערכנו עם וטרינרים וכן עם נציגי משרד הפירסום שרייבר מגזרים, עולה כי עולי חבר העמים יעדיפו לגדל כלב גזעי מאחת המשפחות הבאות: בולנוקה ("מאלטז רוסי"), פודל, מאלטז, אובצ'רקה (כלב רועים גרמני), קולי (Collie, כלב רועים בריטי במקור), כלב סיבירי (האסקי), קוקר ספניאל, טרייר (אמריקן פיטבול טרייר, בול טרייר, אירדייל טרייר, יורקשייר טרייר, טרייר רוסי שחור וגזעים נוספים), טקסה (כלב תחש בעברית, Dackel או dachshund בגרמנית).

בנוסף לכלבי-צייד, יש מהם המגדלים כלבי-תקיפה גזעיים ממשפחת דמוי דוגה: אמסטף, בוקסר, מאסטיף, רוטוויילר או בולדוג. במידה מסוימת, הדבר משקף מאפיינים מאצ'ואיסטיים של הגבר הרוסי. ניתן לראות בכך גם ביטוי לניכור ועוינות כלפי הסביבה.

במגזר דוברי הרוסית, נוטים להשליך מייחוסו של הכלב על בעליו. אם יש לך כלב גזעי, משמע שגם אתה 'גזעי' ומן-הסתם גם מצליח. בעקיפין, יש כאן מסר אליטיסטי, אולי מתנשא, של בעל הכלב, בבחינת "אני מגזע משובח ולכן יש לי חיית-מחמד משובחת". אפשר לראות בכך גם ניסיון לשדר קלאסה, בבחינת "אני מבין בגזעים".

ההעדפות הגזעיות חלות גם על חתולים. בבתים רבים בוקעות יללות של חתולים סיאמיים, פרסיים (פרסי צ'ינצ'ילה, פרסי סוליד, הימלאיה), סיביריים, חתולי בירמן ועוד. 

דפוסי גידול של חיות-מחמד


במגזר הרוסי, איכות וטוהר הגזע מהווים שיקולים מכריעים בבחירת הכלב והחתול. לעומת חובב החיות הישראלי הממוצע שמסתפק לרוב בכלב מגזע מעורב, עמיתו הרוסי ישים דגש מיוחד על הגזע. עולי חבר העמים יעדיפו לקנות לחיית-המחמד שלהם מזון יקר ואיכותי. לרוב יהיה זה מזון פרימיום (מובחר במחיר יקר יחסית) ולא מזון פשוט. יש בכך כדי להעיד על פרפקציוניזם, ששורשיו בחינוך שקיבלו עולי חבר העמים.
הם מאלפים את כלבם ומטיילים איתו בפארקים און בגינות ציבוריות. בשל רגישותם לאסתטיקה וניקיון, רובם (בעיקר נשים מבוגרות) מקפידים לאסוף את הגללים שהטיל כלבם בשטח ציבורי, או לפחות דואגים שיעשה את צרכיו בין השיחים ולא על המדרכה. זהו ביטוי נוסף לתרבות הניקיון שלהם, שמתבטאת בעיקר בשמירה על היגיינה אישית וניקיון הבית.

הם גם משתתפים בתדירות גבוהה בתחרויות לכלבים. רבים מהם צופים נלהבים של SHOW DOG ("מופע הכלבים"), המשודרת בערוץ הלאומי הרוסיORT בלוויין, אחד הערוצים הפופולאריים ביותר במגזר הרוסי. התוכנית מוקדשת לתירגול ואילוף כלבים על-ידי בעליהם, בשידור חי באולפן.

יש מאלפי כלבים מקצועיים, לרוב דוברי רוסית (ראו http://www.dog-training.co.il). אך מרבית בעלי הכלבים יעדיפו לאלף את חיית-המחמד שלהם בכוחות עצמם. במהלך טיול משותף בשטח פתוח, אפשר לשמוע אותם נותנים לכלבם פקודות בסיסיות כמו LEJAT ("לשכב!"), FU ("לעזוב!" מהמילה הרוסית "פויה" - להרפות מאחיזה), GOLOS ("לנבוח"!) או FAS ("לתפוס!").

הדבר משקף גישה יסודית לחיים. הם לא מחפפים. אם כבר מאלפים, חשוב ללמוד את שפת האילוף על בוריה. במובן מסוים, אילוף של בעל-חיים הוא סוג של חינוך, וליתר דיוק - חינוך לצייתנות עיוורת, למילוי פקודות ללא היסוס או עירעור. להבדיל אלף אלפי הבדלות, מערכת החינוך בברית-המועצות עסקה ב'אילוף' המוני של מיליוני בני-אדם מהגיל הרך, לצייתנות עיוורת לסמכות, לאידיאולוגיה הבולשוויקית ולהשקפת-העולם הקומוניסטית. לא יהיה זה מופרך, אם כן, להניח כי מי שקיבל בילדותו חינוך סמכותני, ינסה לאלף את זה הנתון למרותו (גם אם לצורך העניין מדובר בכלב) לצייתנות.

כאשר כלבה ממליטה מספר גורים, לרוב מקובל למכור אותם או לתת במתנה לחברים, קרובים או שכנים. מעת לעת מתפרסמות במדורי המציאות בעיתונות הרוסית המקומית, מודעות על גורים המוצעים לאימוץ. 

כמו כן, ניתן למצוא מידע רב על מרפאות וטרינריות, מספרות, תחרויות כלבים ועצות שונות לטיפול בחיות-מחמד, באתר אינטרנט מרכזי בשפה הרוסית שכתובתו: http://www.dogs-israel.all-for-dogs.com

מרפאות וטרינריות

מרפאות וקליניקות וטרינריות פועלות במרבית ריכוזי המגורים של עולי חבר העמים. בדומה לאוכלוסייה הוותיקה, גם אצלם העמיקה בשנים האחרונות המודעות לחשיבות הטיפול הרפואי בחיית-המחמד שלהם.
הסבר נוסף לפריחת המרפאות היא הנטייה הטבעית לבדוק את 'הסחורה' לפני שקונים, ובהמשך - לתחזק את הכלבים ברמה הגבוהה ביותר

נכון לשנת 2001 לפי נתוני משרד הבריאות, היו בישראל קרוב ל-1700רופאים וטרינריים. רבים מהם עולי חבר העמים ודוברי רוסית, שהתמחו במגוון תחומים: כירורגיה, רפואת חיות קטנות (בעיקר כלבים וחתולים), רדיולוגיה, אופטלמולוגיה, דרמטולוגיה ונוירולוגיה.

יש וטרינרים עולים שלמדו את המקצוע בבית-הספר לווטרינריה בבית-דגן, שלוחה של האוניברסיטה העברית, והמוסד היחיד בישראל המציע מסלול לימודים אקדמי ותואר מוכר. מעבר לעובדה שקל יותר להיות וטרינר מאשר רופא רגיל, הווטרינרים ממלאים תפקיד חשוב, בין השאר בשל ההתמקצעות בענף והמודעות הגוברת בציבור לנושאי בריאות ורפואה מונעת (חיסונים וכדומה) לא רק של האדם, אלא גם של חיית-המחמד.

הטיפול בכלבים

בערים בעלות ריכוז גבוה של אוכלוסיית עולים יש מספרות לחיות-מחמד, אך הביקוש לשירותיהן אינו גבוה במיוחד. רובם יעדיפו לספר את כלבם בבית (במכונת תספורת מיוחדת), לעשות לכלב פן, להבריש ולדלל את פרוותו, לרסס אותו נגד פרעושים וקרציות, לנקות את אוזניו ולשטוף אותו באמבט. לרוב, הם יגיעו לסלון הכלבים רק לצורך טיפולי נשירת שיער.

כשיוצאים לחופשה משפחתית בישראל, יש המצרפים אליהם את חיית-המחמד. לפני יציאה לחופשה בחו"ל, רובם מפקידים אותה בידיהם הנאמנות של קרובי-משפחה, חברים טובים או שכנים, שלרוב גם דוברים רוסית. יש המשאירים את חיית-המחמד בבית, ומשלמים לשכנים או למכרים, כדי שיקפצו להאכיל ולהוריד אותה לסיבוב. משפחות בעלות אמצעים מאכסנות את בעלי-החיים האהובים שלהן בפנסיון חיות, שם מצפה להם אירוח חמישה כוכבים.

בעלי-חיים שנפטרו נטמנים בבתי-קברות מיוחדים, הפזורים בכל רחבי הארץ. יש שקוברים את החיה האהובה בגינה ליד הבית.

יחס לכלבים וחתולי רחוב

לא נדיר למצוא עולים שליבם נחמץ למראה כלבים או חתולים נטושים, והם אוספים אותם לביתם. זקנות רבות אף מאכילות חתולי רחוב. משפחות עולים צעירות מגיעות לעמותת "צער בעלי חיים", או לעמותת SOS, ומבקשות לאמץ כלבים שננטשו או גורים קטנים.

בהקשר זה אפשר לציין את העובדה, כי ברוסיה אין פעילות של אגודות ועמותות אזרחיות להגנה על חיות (דוגמת צער בעלי-חיים, תנו לחיות לחיות, אנונימוס ואחרות הפעילות בישראל). הרוסים אוהבים חיות-בית, ובאותה מידה אוהבים גם פרוות. ברוסיה יש תרבות ומסורת צייד ענפה של חיות פרוותיות (ארנב, מינק, צובל ועוד). לכן, הם אינם רגישים לפגיעה בחיות-הבר, שעורן מניע את גלגלי תעשיית הפרוות.

השמות הנפוצים במגזר לכלבים ולחתולים

לכלבים וחתולים נהוג לתת שמות 'אנושיים' בהתאם למינם, כמו קטיה, מאשה, אלכס, בוריס, מישה או גרישה - חיזוק נוסף למעמדם של חיות-המחמד בתא המשפחתי. כלבים גדולי-גוף ושריריים זוכים לשמות מאצ'ואיסטיים בניחוח אמריקאי, כמו רוקסי, רמבו, בובי, רוקי. כלבלב-שעשוע (פודל או צ'יוואווה, לדוגמה), ייקרא קוקי, טופי או ז'וצ'קה ("תזזיתי" ברוסית) .

יש המנציחים את מעמדו של הכלב כבן-בית לכל דבר, ומעניקים לו שם שהוא קיצור שם-משפחתם. לדוגמה: משפחת זילבר תקרא לכלבה "זילה", משפחת מיכאלוב תקרא לו "מיכאילו". אחרים יעניקו לו בנימה היתולית שני שמות, אחד מהם כשם משפחת הבעלים ("האבא"), כפי שהיה נהוג בברית-המועצות. לדוגמה: כלב ששמו אלכס ייקרא בצחוק: "אלכסנדר פטרוביץ". מחווה זו מבטאת אף היא את האהבה לכלב וההתייחסות אליו כבן-משפחה.

חתולים נקראים לרוב על שם מלחינים ידועים, אמנים דגולים או גיבורי ספרות. לדוגמה: פיקאסו, ליאונרדו, מישקין (דמות מהספר "האידיוט" של דוסטויבסקי), פיאטניצה (דמות מהספר "רובינזון קרוזו"). יש שמות הניתנים על-פי תכונות החיה או נתוניה הפיזיים. לדוגמה: פוך (ניתן לרוב לחתול פרוותי), יאפושקה ("יפאני" ברוסית, בגלל מנהגו של החתול למצמץ), מאליי ("הקטן" ברוסית, שם נפוץ לחתלתול), מורליק, מורזיק, מורקה, מורזילקה (הטיות של יללת ה"מיאו") וכן מילקו, מילקי ועוד (הטיות של MILK, חלב).

חיות-מחמד נוספות במגזר

רבים מחזיקים בביתם תוכיים צבעוניים, צבים או אוגרים, בדרך-כלל כתחביב ותעסוקה לילדיהם הצעירים. כמיטב המסורת הנובו-רישית, יש למשפחות רבות גם אקווריום בסלון הבית, או תוכי מאולף השולט בשפה הרוסית (בעיקר קללות עסיסיות וחיקויים של בעליו).

שמות-חיבה לתוכיים ניתנים לפי מוצא (תוכי מדרום-אמריקה ייקרא לרוב בשם לאטיני, דוגמת פדרו או חואן), או צבע. לדוגמה: למונצ'ק (צבע לימון, ירוק-צהוב בהיר), זלוניי (ירוק), פיאלקה ("סיגלית", לתוכי סגול). אחרים יקראו לתוכי שלהם על שם החודש שבו נולד (לדוגמה: אוגוסטין, לתוכי יליד אוגוסט), על שם בעליו הקודמים (מוכר או מכר שהעניק להם אותו במתנה) ולעיתים על שם גיבור מהמיתולוגיה היוונית.

השם הנפוץ ביותר לתוכי במגזר הרוסי הוא סאשה (מתאים לזכר ולנקבה, כשלא יודעים את מינו של בעל-הכנף). לתוכי ממין זכר קוראים: אלכס, בוריה (בוריס), גבריושה, גושה (גיורגי), גרישה, קרלושה, קיישה, פיליפ, שוריק, קושה, קוזיאה, מאקאר, מרקיז, פרושה, טימור, פדייה או צזר (קיסר). לתוכי ממין נקבה קוראים: וואריה, דוסיה, אליסה, קסיושה, מאשה, טיושה, מאניה, לברושקה, או מאיה.

משפחות עולים מעטות מגדלות גם שפנים, עכברים לבנים, אוגרים, חמוסים ולעיתים גם לטאות.

התעללות בבעלי-חיים

במגזר הרוסי רואים בהתעללות בבעלי-חיים תופעה חמורה, שיש לגנותה בכל תוקף. מי שמתאכזר לבעלי-חיים נתפס כמי שעלול להתאכזר גם לבני-אדם. לרוב, עולה מחבר העמים שנקלע לזירת התעללות, לא יהסס להתערב ולהגן על החיה.

עם זאת, יש פה-ושם מקרים חריגים של עולים המכים את כלבם, מתעללים בו ומונעים ממנו מזון. לרוב, מדובר באנשים עם אישיות בעייתית. אחד כזה הוא צעיר בן 18, יוצא חבר העמים, שנעצר על-ידי המשטרה במאי 2007, בחשד כי הרג 500 חתולים, פשט את עורם וניסה לאכול את מוחם.

השוטרים שהגיעו לדירתו של החשוד בפתח תקווה, נדהמו למצוא במקפיא שלו עורות של חתולים שאותם הרג, על-פי החשד. בחקירתו הודה החשוד שהוא שונא חתולים. התברר כי הוא סובל מבעיות נפשיות שונות, ועל רקע זה אף שוחרר משירות צבאי. המקרה החריג זכה לגינוי חריף בטוקבקים בתקשורת בשפה הרוסית, ובפורומים שונים באתרי האינטרנט.

לא מקובל להשתתף בקרבות כלבים, אם כי היו בתקשורת פירסומים ספורים על עולים ששיתפו את כלבי התקיפה האימתניים שלהם (מגזע אמסטף או כלב רועים גרמני) בקרבות מסוג זה.

פיתגמים ואימרות-כנף

היות ודוברי הרוסית ידועים באהבתם לכלבים, השפה הרוסית עשירה בפיתגמים ואימרות-כנף, המעלים על נס את ייחודם וסגולותיהם של ההולכים-על-ארבע. להלן מספר דוגמאות: 

כלב הוא הדבר הכי נפלא שיש לאדם
Лучшее, что есть у человека-это собака

הכלב - חברו הטוב ביותר של האדם
Собака - друг человека

טוב שיש כלב שהוא חבר, אבל רע כשהחבר שלך הוא כלב...
Хорошо когда собака - друг, но плохо когда друг - собака...

קל לזהות את חברו הטוב של האדם - הוא קשור לרצועה (גירסה נוספת ל"הכלב הוא ידידו הטוב של האדם")
Друга человека легко узнать по наморднику и строгому ошейнику

אם כלבים היו מסוגלים לדבר, הינו מאבדים את חברינו האחרונים
Если бы собаки научились говорить, мы лишились бы последнего друга

אם בני-אדם היו יכולים לאהוב כפי שכלבם אוהב אותם, העולם היה מקום נעים יותר (גן-עדן).
Если бы только люди могли любить как собаки, мир стал бы раем

כלב שמוכן לשרת כל אדם, אינו שווה אפילו קללה (הכוונה לכלב שאינו נאמן לבעליו)
Собака, которая готова следовать каждому, не стоит даже проклятия

בסלנג הרוסי, לעומת זאת, נעשה שימוש פחות מחמיא במילה כלב. כשאומרים על אדם שהוא כלב ((Sobaka, מתכוונים שהוא לא ממש אהוב במקרה הטוב, או נבזה ושפל במקרה הגרוע. כלבה (Suka) ככינוי-גנאי לאישה, היא מילה נרדפת לזונה, שרמוטה. קיימת גם מילה נפרדת לכלב ממין זכר (Kabel), ומשתמשים בה ככינוי גנאי לרודף שמלות או ג'יגולו.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

כתבות ומאמרים בעיתונות

מרואיינים

  • מיכאל בולוטניקוב- בעל חנות החיות "PET שופ" בחיפה 
  • ולדימיר גרינברג – בעל כלב וחובב חיות מחמד
  • מיכאל קופל – חובב כלבים ובעל תוכי 

אתרים


מילות מפתח

חבר-העמים | עולה | כלב | אילוף | וטרינר | מופע-כלבים | גזע | חתול | בעל-חיים | משפחה | טיפוח | חיסון | ברית-המועצות | צייד

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על היחס לחיות מחמד בקרב עולי חבר המדינות (3)

    רינת אלון

    המאמר מעניין מאוד ומשלב בתוכו מידע סטטיסטי ומידע מתוך שיחות. על אף היתרון של השילוב בין השניים המעשיר את התוכן, נוצרת תחושה של חוסר אחידות בסגנון הכתיבה.
    יום ראשון כ"ג בחשון תשע"א 31 באוקטובר 2010

    ללא שם

    יום שני ח' באדר תש"ע 22 בפברואר 2010

    ללא שם

    יום שני ו' בכסלו תש"ע 23 בנובמבר 2009

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.