דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

פרק 7: מחוברים 24/7 - ילידים דיגיטליים

צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שי אוחיון
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
נתנאל אייזק
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
נתנאל אייזק
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שרון הורנשטיין
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
תמי אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
תמי אלמוג
תמר אלמוג, עוז אלמוג


נוצר ב-10/25/2014

נולדו עם ה-PC

דור ה-Y הוא הדור הראשון שנולד לתוך עולם ממוחשב והתפתח יחד איתו. לכל אורך מהפכת המחשב האישי, החל בשנות השמונים, הם היו החלוצים והמובילים בין משתמשי הכלים הדיגיטליים: מחשבים, אפליקציות, גדג'טים ושימושים סלולריים מגוונים. כך למשל, הם היו הראשונים שנכנסו לתחום הרשת החברתית והראשונים שאימצו את הפייסבוק, היוטיוב, הוואטסאפ והאינסטגרם ככלים יומיומיים. לעובדה שהם הדור הדיגיטלי הראשון היו שתי השלכות מרחיקות לכת:

ראשית, השפעת המחשב ומאוחר יותר הסלולרי על צורת החשיבה וסגנון החיים שלהם היתה חזקה יותר מאשר על הדורות המבוגרים מהם, שנכנסו לעולם הממוחשב כבר כבוגרים.

שנית, נוצר פער תרבותי בינם לבין הוריהם והורי הוריהם, שהשפיע לימים גם על מערכות היחסים בינם לבין מוריהם, מפקדיהם ומעסיקיהם. הנה כי כן, בשעה שצעירי דור ה-Y פיתחו מיומנויות מחשב מתקדמות, כגון התנסות מהירה בתוכנות חדשות והקלדה זריזה, הוריהם ומוריהם דישדשו מאחור, ובמקרים רבים פיתחו בהם תלות (בדומה לתלות שנוצרת בין הורים מהגרים לבין ילדיהם).* עם זאת, ולמרות הפער הדורי, כניסת האינטרנט לחיי היומיום דווקא הידקה את הקשר בין דור ה-Y להוריהם, כיוון שהרשת יצרה מוקד עניין משותף ואיפשרה לילדים הדיגיטליים לסייע להוריהם המתקשים.

לקראת שלהי העשור הראשון של המילניום החלו להתפרסם מחקרי צריכת מדיה אינטרנטית, שסיפקו ממצאים אמפיריים ראשונים למה שרבים חשו באותה עת באופן אינטואיטיבי: גדל דור, שהדיגיטציה מטביעה בנפשו חותם בל יימחה - לטוב ולרע.*

בספר 'נולדו דיגיטליים' (Born Digital), שיצא ב-2008 בארצות-הברית, השוו המחברים ג'ון פאלפרי ואורס גאסר (John Palfrey & Urs Gasser) את הצעירים שגדלו לעולם האינטרנטי למתיישבים הראשונים, שכבשו את מרחביו הפראיים של הסְפַר האמריקני ויצרו עולם חדש עם כללים חדשים.* הרעיון למחקר שבבסיס הספר נולד ממאמר שפרסם מארק פרנסקי ב-2001, ובו טבע את המונח "ילידים דיגיטליים" ( (Digital Nativesשנועד לסמל דור שהאינטרנט הוא חלק בלתי נפרד מסביבת הולדתו.* הם זיהו ששפת האם של תלמידי בית-ספר ושל סטודנטים היא שפת העולם הדיגיטלי, שמאפייניה הם בו-זמניות, מיידיות ונגישות חסרת גבולות למידע.* הדור המבוגר יותר, שלמד להשתמש בטכנולוגיה בשלב מאוחר יותר בחייו, הוגדר במטפורה הקולעת "מהגרים דיגיטליים". שפת הרשת אכן היתה בשביל ההורים והסבים של דור ה-Y שפה שנייה, נרכשת ומקרטעת, שאפשר לחוש בה את שרידי "המבטא הישן".

הורה לצעירים מדור ה-Y: "לפעמים התחושה שאנו על גלשן גלים, כאשר הגלים הם ההתקדמות הטכנולוגית של הרשת - החומרה והתוכנה, הטלפונים והטאבלטים עם האפליקציות שעליהם. אנו גולשים ודוהרים על הגל הזה, ממש לפני התנפצות הגל על ראשינו ואז נשארים מאחור ורואים את הגל דוהר הלאה. רבים מהמבוגרים כנראה כבר במצב הזה, שבו ויתרו על הרצון לעלות על הגלשן שנית."*

שימוש במחשב בישראל - נשים וגברים
  2008 2011
שימוש במחשב גברים 68% 75%
שימוש במחשב נשים 61% 70%
שימוש באינטרנט גברים 63% 71%
שימוש באינטרנט נשים 56% 67%

 

האם זכו "הילידים" ביתרון כלשהו על פני "המהגרים", מעבר לשליטה הטכנית, להיכרות עם הכלים החדשים ולנכונות להתנסות בהם ו"ללכת לאיבוד" במרחב החדש? מחקרים מוכיחים שכן. צעירי דור ה-Y, שגדלו עם טכנולוגיה מתקדמת, אכן פיתחו אינטואיטיבית יכולות למידה ועבודה, השונות במהותן מאלו של הדורות שלפניהם.

הילידים הדיגיטליים בישראל (דור ה-Y) לא רק שלא פיגרו אחרי בני דורם בארצות המערב, אלא שבתחומים רבים אף הקדימו אותם, בשל ההתפתחות המהירה של תרבות המחשבים בארץ. הנה כי כן, כבר בשנת 2006 דורגו תלמידי ישראל במקום הראשון בעולם בהיקף השימוש בשליחת מיילים, בגלישה באינטרנט ובשכיחות השימוש במשחקי מחשב.* עוד נמצא ב-2005 כי כשליש מתלמידי ישראל גולשים באינטרנט לפחות ארבע שעות ביום. לשם השוואה: פחות מ-4% מתלמידי שוויץ גלשו באינטרנט בכאלה שיעורים בעת עריכת הסקר.*

כבר באותן שנים מעצבות הובע חשש שלדפוסי הגלישה באינטרנט עלולות להיות השלכות בעייתיות על הדור הזה. ד"ר יוסי הראל-פיש, הנציג הישראלי במחקר של ארגון הבריאות העולמי, התריע בראיון, שהזירה האינטרנטית הלא מפוקחת, הרוויה בפיתויים ובתכנים פוגעים, צריכה לעורר דאגה רבה. בין השאר אמר: "האוכלוסייה הבוגרת אינה בקיאה או מיומנת דיה ברזי המבוך האינטרנטי, על מעלותיו וסכנותיו. מכאן שהיכולת שלנו לפקח מחד, ולאפשר גלישה אחראית ובטוחה מאידך, נחלשת - ככל שהטכנולוגיות הזמינות לבני הנוער באינטרנט הולכות וגדלות."*

ד"ר מירן בוניאל-ניסים, מנהלת תוכנית המחקר הבינלאומי על בריאותם ורווחתם של בני נוער בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן, הזהירה אז באותה רוח, כי בימי החופש הגדול ילדים הופכים את הלילה לזמן הפעילות העיקרי באינטרנט ללא ידיעת ההורים: "שעות הלילה המאוחרות מזמנות שיחות עם 'חברים' לא מוכרים, אשר מהר מאוד גולשות לתוכן מיני." "נהלו משא ומתן'" היא המליצה להורים, "הציבו גבולות ברורים מבעוד מועד, צרו פעילויות משותפות."* כמובן שהאזהרות הללו היו לא יותר מקריאה באפלה. רוב ההורים לא יכלו לעשות הרבה כדי לעצור או לווסת את התופעה. שהרי כיצד תאסור האם על ילדה לגלוש, כאשר כל חבריו גולשים?

במרץ 2007 פורסמה במוסף סוף השבוע של מעריב כתבה נרחבת שכותרתה הייתה "נולדו לאינטרנט". הובאו בה סדרת מחקרים חדשים ופרשנויות של חוקרים ישראלים,* שאיפשרו לשרטט "בפעם הראשונה בדייקנות את הפרופיל המלא של ילדי הרשת בישראל".*

הכתבה הזו, שעוררה הדים רבים, מאפשרת ללמוד בדיעבד עד כמה ילדותו של דור ה-Y עמדה בסימן הדיגיטלי.

בפתח הכתבה נכתב: "עכשיו, כשכבר יש בישראל דור של צעירים שנולד אל האינטרנט כמובן מאליו, מעניין להבין את מקומו בחייהם. מה שבעבור ההורים נדמה לפעמים ככלי מסוכן, מבודד חברתית ורחוק משליטתם, הוא בעיני הילדים מכשיר מרכזי וחיובי, שלא ניתן להסתדר בלעדיו. מחקר חדש וראשון מסוגו בישראל חושף לראשונה נתונים מאלפים על העמדות של הצעירים והוריהם: בעוד ששלושה רבעים מההורים סבורים שהאינטרנט מחדיר ערכים והתנהגויות שליליים, לכמחצית מהילדים יש חיבור לאינטרנט בחד השינה. ובזמן ש-85 אחוז מהמבוגרים מודאגים מהחשיפה למין שהרשת מאפשרת, כרבע מהילדים גולשים באתרי תוכן המקדמים מעורבות חברתית. בזמן שהמבוגר התורן משוויץ שהצליח להזמין ספר מאמזון, הבת שלו כבר פתחה בלוג, השתתפה בפורום, הורידה קבצי מוזיקה ושברה את השיא במשחק 'הגורילה הגדולה' באתר ערוץ הילדים."* 

להלן כמה נתונים ותובנות שעלו במחקר החלוצי הזה:

- הדיגיטציה חדרה להוויית היומיום של הילדים והנערים: לרוב התיכוניסטים היה כבר אז חיבור לאינטרנט מחדר השינה ומהסלולרי. הם השתמשו באופן יומיומי בתוכנת מסרים מידיים, הורידו וצפו בקבצים באינטרנט, התנסו בבניית אתרים באינטרנט, וחתמו לראשונה על עצומות ברשת.* 

- האינטרנט נחשב לכלי האולטימטיבי בסיוע להכנת שיעורי בית: 65 אחוזים האמינו שהאינטרנט יעיל בעזרה בשיעורי בית יותר מספרים, חברים והורים.

- רבים מהצעירים (בין רבע לשליש מהמרואיינים) הסתירו מההורים פעילות באינטרנט באמצעות הקטנת חלון, מחיקת דואר אלקטרוני והיסטוריית גלישה. כמעט רבע מהם נפגשו עם אדם זר שהכירו באינטרנט, ויותר ממחצית לא סיפרו על כך להוריהם.

- רוב ההורים (77 אחוזים) האמין באותה עת שהאינטרנט מחדיר ערכים שליליים. שיעור דומה (81 אחוזים) סבר שהטלוויזיה מזיקה. כידוע החשש הזה לא הוליד שום פעולה מעשית של ויסות שעות הגלישה של הילדים. הן הלכו ותפחו עם הזמן, כמו השמנה שיצאה משליטה.

- האנגלית לא היוותה מחסום בפני גלישת ילדי דור ה-Y. הקווים המבדילים בין עברית לאנגלית מיטשטשים כשילד בן ארבע לומד את ההבדל בין "אנטר" לבין "אסקייפ", וכשילד בן שבע יודע להקליד מילים שלמות. 

- בתחום המחשוב פעלו הילדים בצורה אינטואיטיבית הרבה יותר מהמבוגרים. כך, למשל, הם גילו את פונקציית ה"מועדפים" מהר מאד, מה שאיפשר להם להיכנס לאתרים ללא עזרת ההורים. הם גם ידעו להפעיל תוכנות בניסוי וטעייה פשוטים, דבר שהוריהם היססו לעשות. באופן כללי הצעירים התגלו כזרזים הרבה יותר מהוריהם כשמדובר במדיה הממוחשבת. כך למשל, הם הצליחו לעקוב טוב יותר אחרי סיפור על המסך, כאשר העכבר היה בידיים שלהם ולא בידי מבוגר. בעזרת מעט הם הצליחו להגיד הרבה. שגיאות כתיב זה בסדר. גם אייקונים זה בסדר. 

- הילדים הקטנים נחשפו לאינטרנט בעיקר באמצעות משחקים וסרטים. עם התבגרותם הם אימצו מגוון רחב יותר של תוכנות.

- האינטרנט לא החליף את הטלוויזיה, אלא התקיים בצידה: מגיעים הביתה אחרי סיום הלימודים, זורקים את תיק בית הספר, מדליקים את המחשב, אחר כך את הטלוויזיה ואולי גם את "הפלייסטיישן". בסופי שבוע תפס המחשב נפח גדול בהרבה על חשבון הטלוויזיה.* ניתן לומר שכבר בילדותם החל המעבר ההדרגתי מתרבות הטלוויזיה לתרבות האינטרנט – מעבר הנמשך עד ימינו אלה.

- האינטרנט הצליח לחבב את הטכנולוגיה גם על בנות. כבר במחצית העשור הראשון של המילניום, בגיל העשרה של דור ה-Y, כמעט ולא היו הבדלים בין המגדרים בנגישות לרשת. השוני התבטא יותר באופני השימוש. החוקרים מצאו כי בהכללה רחבה הבנות התמקדו יותר בתקשורת בינאישית, במסרים מיידיים ובמיילים. בנים, לעומת זאת, העדיפו משחקים ויותר פורנו ואלימות. אחד מעורכי הסקר אמר בראיון לעיתון: "הבנות נכנסו לאתרי פופ ואופרות סבון, והבנים לאתרי ספורט ואקשן. בנים נמשכים יותר למשחקים של הרס, ובנות נמשכות למשחקי עיצוב ובנייה. בנים אוהבים אקשן והרפתקאות, ובנות מעדיפות סיפור, סימולציה ובניית דמויות." חשוב לציין כי השוני הזה קיים עד היום, אם כי דומה שככל שהבנים מדור ה-Y התבגרו, פערי השימוש בין המגדרים הצטמצמו. זה בולט במיוחד באופן השימוש ברשתות החברתיות.

ה-Yניקים היו הראשונים שהשתמשו בתוכנות המסרים המיידיים, המכונים גם "תוכנות פטפטת", כמו ICQ ומסנג'ר. תוכנות אלה איפשרו מלבד שיח וירטואלי בזמן אמת עם כמה משתמשים בו-זמנית גם שליחת קבצים.*

כבר אז, בהיותם ילדים, גילו ה-Yניקים פתיחות תקשורתית. רבים כתבו בשמם המלא, צילמו את עצמם, ופרסמו וחשפו את חייהם לעיני כל.* תוכנות המסרים המיידיים הציעו למשתמשיהן, מלבד שיח וירטואלי בזמן אמת, שדרוג דיגיטלי בהיבטים נוספים: שליחת קבצים (מכל הסוגים), שיחות וידאו באמצעות מצלמות אינטרנט, שיחות קוליות, משחקים מקוונים ואופציה לאמוטיקונים (סמלי הבעה ציוריים), בהם המשתמשים מביעים את תחושותיהם בצורה גרפית.* זה היה עולם חדש ומלהיב שמטבע הדברים סחף את ילדי הדור הצעיר פנימה.

תוכנות המסרים המיידיים הכשירו את בני דור ה-Y לקבל בטבעיות את הפייסבוק – הרשת החברתית, שאליה רבים התמכרו. ההרגל שלהם להשתמש בתוכנות המסרים המהירים, לצד השימוש בצ'טים, הפך את המעבר לפייסבוק, לטוויטר ולווטסאפ לטבעי ומהיר עבור הדור הזה. דור שלם הורגל אפוא מגיל צעיר לסיפוקים תקשורתיים מיידיים: החלפת מסרים קצרים הפכה לטבע שני עבורם ובעצם לצורך נרכש. ה-Yניקים התבגרו יד ביד עם החומרה והתוכנה, כשהם עוברים מדור מחשבים אחד למשנהו, בקצב שהלך וגבר. 

המהפכה הדיגיטלית השפיעה על הדנ"א התרבותי של דור ה-Y לא רק משום שהחדירה בו חוויות דיגיטליות מעצבות, אלא גם משום שהיא העלימה מחייו או החלישה חוויות מעצבות של דורות קודמים. ב-2010 פרסם המגזין "טיים" רשימה של חוויות שחלפו מהעולם ושהילדים של מחר לא יזכו להכיר. הרשימה כללה בין השאר שימוש בפריטים הבאים: שעוני יד, עט כדורי, מחברת, מצלמות פילם, טלפון שפופרת, אנציקלופדיות, מפות דרכים ופטיפון. דור ה-Y היה למעשה הדור הראשון שנפרד מחוויות היסוד הללו, תוך שהוא עובר מהמכאני לדיגיטלי ומהמקומי לגלובלי.*

עם הזמן הצטרפו גם ההורים לחגיגה הדיגיטלית, וכל אחד מבני המשפחה הסתגר בבועה האלקטרונית הפרטית שלו. התופעה בלטה מאד בישראל, שנסחפה בגל המחשוב ודורגה גבוה בתחום הזה כמעט בכל מרכיב. במהדורת 2009 של המדריך העולמי של האקונומיסט פורסם, כי ישראל היא שיאנית העולם במספר מחשבים לנפש עם 122.1 מחשבים על כל 100 תושבים. אחרי ישראל בדרוג הופיעה קנדה (87.6).* עוד עלה מנתוני הסקר כי בלמעלה מ-72% מן המדינות שהשתתפו בסקר יחס המחשבים לאזרחים היה נמוך בחצי מזה של ישראל. גם בפרמטרים אחרים - ניצולל טכנולוגיות וזמני שהייה מול האינטרנט - נמצאה ישראל כאחת המדינות המובילות בעולם.* גם בתחום הגלישה באינטרנט שברו הישראלים שיאים, ומוקמו תמיד במקום גבוה בדירוג העולמי.*

דור ה-Y הלך והתבגר עם המחשבים, השתדרג מדור מכשירים אחד לדור חדש ומשוכלל יותר, וזאת בקצב שהלך וגבר. המחשב הנייח הוחלף במחשב נייד ואחר כך בטאבלט, והסלולארי הרגיל הוחלף במכשירים החכמים שהפכו את הטלפון למכשיר רב-ממדי. אתרי האינטרנט גדלו בקצב מסחרר וכיסו באוקיינוס דיגיטלי ענק את הנוף המכאני הישן. ושוב נזכיר כי דור ה-Y המשיך להיות בחזית השינוי, נהנה מהטכנולוגיה החדשה ומשלם על מפגעיה הנודעים והבלתי נודעים. הדורות המבוגרים יותר תמיד פיגרו מאחור.*

המיומנות הדיגיטלית היתה לאחד מתווי הזהות של דור ה-Y והיא מהווה גם היום סממן זהות בולט ומקור לגאווה דורית. כאשר שאלנו אותם בסקר האם הם תופסים עצמם כמיומנים בעולם הדיגיטלי – למעלה מתשעים אחוזים מהם ענו תשובה חיובית החלטית.

להלן תכונה המשויכת לצעירים בישראל (בגילאי 21-34): "מיומנים בעולם הדיגיטלי". עד כמה את/ה מסכים:

דור ה-Y השפיע באופן משמעותי על מהפכת המחשבים בעולם כבר בילדותו, הן משום שצרך את הטכנולוגיה החדשה מגיל צעיר, והן משום שעודד את הוריו לרכוש את המוצרים הללו, ולימד אותם להשתמש בהם. אבל השפעתו גברה לאין שיעור בהגיעו לפרקו.

למעשה, זה הדור הראשון שהחליף דפוסים מסורתיים יומיומיים של רכישת מוצרים, חיפוש מידע, מציאת עבודה ועוד בדפוסים חדשים שהציע האינטרנט.

בסקר מקיף (קרוב לחמישים אלף נחקרים), שביצעה ב-2007 חברת המחקר והייעוץ הבינלאומית פורסטר ריסרץ',* עלה כי בני דור ה-Y משתמשים במנגנוני הקנייה האינטרנטיים לרכישת מוצרי אופנה, בידור וטכנולוגיה הרבה יותר משכבות גיל מבוגרות יותר. בצריכת קונסולות משחקים,* נגני מוסיקה ומחשבים ניידים הפערים בין הדורות היו ממש תהומיים.*

גם בתחום הסלולרי נמצאו פערים משמעותיים, שסימנו קווי גבול דוריים. הצעירים כבר אז השתמשו במגוון רחב של פונקציות שהציע הסלולרי, ואילו הוריהם והורי הוריהם הסתפקו לרוב בשיחות טלפון. הצרכנים הצעירים היו המשתמשים הראשונים והכבדים ביותר – אז כמו היום – בתוכנות, באתרים ובאפליקציות. עד עצם ימינו אלה הם מחליפים ביניהם הרבה יותר טקסטים, תמונות,* וידאו* ומוזיקה בהשוואה לשכבות המבוגרות.*

ב-2008 פתח צעיר ישראלי בשם עומר קפלן את הבלוג "תנועת הנוער",* שסקר את תחום צריכת דור דור ה-Y. המטרה הייתה לספק לציבור, ובכלל זה לחברות עסקיות מידע עדכני על תרבות הצריכה של צעירים בישראל, שהושפעה כבר אז באופן עמוק מתרבות האינטרנט. היה ברור כבר אז שהדנ"א הצרכני של הדור הזה שונה מזה של קודמיו באופן מהותי, בעיקר משום שהמרחב האינטרנטי אצלם הוא בגדר סביבה טבעית.

ההתמכרות החדשה

עם השנים הלך ועלה היקף הגלישה באינטרנט. הישראלים החלו לעשות בו שימוש מגוון, שחלש על תחומי חיים רבים, והתפרש על פני חלקים רחבים משעות היום. כיום קשה לתאר כיצד ייראה אורח חייו של אדם ללא גלישה יומית באינטרנט. ההיזקקות לרשת הדיגיטלית והקושי להתנתק ממנה עוררו דאגה בקרב חוקרים. יש אשר ראו בכך התמכרות, על כל המשתמע מכך.

אחד המחקרים הראשוניים הבולטים שזיהה את התופעה ואת חומרתה היה מחקרו של פרופ' אליאס אבוג'אוד (Elias Aboujaoude) מבית הספר לרפואה מאוניברסיטת סטנפורד (הוא נערך ב-2004 ופורסם ב-2006). אבוג'אוד מצא כבר אז, עוד לפני פריצת הפייסבוק והוואטסאפ, ש-1 מכל 8 אמריקאים מתקשה להתנתק מהאינטרנט למשך יותר מכמה ימים.* 

ממרחק של כעשור הממצא הזה יכול להיראות משעשע, שהרי היום כולנו מתקשים להתנתק לכמה שעות, שלא לדבר על מספר ימים. אבל אבוג'אוד שם את האצבע על תהליך שהחמיר עם הזמן. בזמנו התקבלו תוצאות המחקר שלו בהרמת גבה, אבל כאשר יצא ב-2012 ספרו "אתה באופן וירטואלי" ("Virtually You") איש כבר לא פקפק באמיתות הממצאים וחשיבותם.* הספר עוסק במשבר הצפוי לנו כתוצאה מכוח המשיכה של הרשת. הוא הצביע על תהליך התמכרות שנראה כבלתי הפיך, ושמוביל לעידן התנהגותי ונורמטיבי חדש.

הישראלים אינם שונים בהתמכרותם מאזרחי המדינות המפותחות, ולמעשה מדורגים בתחום הזה גבוה בסולם העולמי. גם אצלנו בראש המתמכרים נמצאים הצעירים. מחקר שנערך בקרב מתבגרים בישראל ובעשר מדינות באירופה (ב-2012),* מיקם את הישראלים במקום הראשון עם הנטייה הגבוהה ביותר להתמכרות לאינטרנט. מתוך 951 מתבגרים ישראלים שנכללו במחקר, 100 אובחנו כמכורים לגלישה באינטרנט (11.8%). מדובר בשיעור נבדקים גבוה פי שניים עד פי עשר מאלה של המדינות האירופאיות האחרות.* שיעור ההתמכרות הממוצע במדינות שנבדקו הוא 4.4% מהמתבגרים, כשבקרב בנים נרשם שיעור גבוה מבנות (5.2% לעומת 3.8%).

מספר שעות הגלישה ביום היה קריטריון מרכזי באבחון: בעוד שצרכני אינטרנט, שלא הוגדרו כמכורים, גלשו בממוצע שעתיים ביום, מתבגרים שהוגדרו כ"משתמשים פתולוגים" גלשו כמעט ארבע שעות.* 

דפוס ההתמכרות לאינטרנט, כפי שאובחן במחקר, כלל גלישה במספר מצומצם של אתרים - בעיקר אתרי סרטונים, צ'טים ורשתות חברתיות וכן משחקי מחשב בקרב בנים - למשך זמן רב, באופן היוצר דחף בלתי נשלט להמשיך לגלוש.* 

בשנת 2012 פרסמה קבוצת חוקרים באוניברסיטת תל אביב את אחד המקרים הראשונים המתועדים של "פסיכוזה הקשורה לאינטרנט". התקשורת המקוונת יכולה לגרום ל"תופעה פסיכוטית אמיתית", סיכמו החוקרים, והם הזהירו את הקהילה הרפואית כולה: "השימוש המתעצם באינטרנט והמעורבות הפוטנציאלית שלו בפסיכופתולוגיה הם מן התוצרים החדשים של עידננו."*

השאלה שחוזרת ועולה במדע היא האם הטכנולוגיה הדיגיטלית רק מעצימה צרכים ונטיות פסיכולוגיות וחברתיות רווחות, או שהיא משפיעה בצורה עמוקה יותר, בין השאר באופן ביולוגי וכימי? במלים אחרות, האומנם אנו חווים תסמינים של הפרעות גם ברמה הקלינית בגלל השימוש הרב בטכנולוגיה? תשובה לכך אולי אפשר למצוא בהוכחות שהתקבלו בשנים האחרונות, שמאששות את הטענה כי השימוש באינטרנט מחולל שינויים במוח שלנו. 

כבר ב-2003 פרסמה סוזאן גרינפילד (Greenfield), פרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, ספר העוסק באופן שבו משנה התרבות הדיגיטלית את מוחנו, לטענתה, המחשב הוא כמו קוקאין אלקטרוני, שמזין מחזורים של מאניה שאחריהם תקופות של דיפרסיה. הוא יוצר תלות כפייתית ותגובות סטרס.* 

בין הראשונים לתעד את השינויים במוח (2008) היה גארי סמול (Gary Small), ראש מרכז המחקר לזיכרון וזקנה באוניברסיטת קליפורניה UCLA. הוא סרק את מוחם של משתמשי רשת מנוסים והשווה אותן למשתמשי רשת חדשים. במחקר נמצאו הבדלים מובהקים באונות הפרה-פרונטליות של המוח. בסריקה נוספת של המשתמשים החדשים לאחר שבוע, לאחר שימוש יומיומי של 5 שעות ברשת האינטרנט, נמצא כבר שינוי במבנה המוח.* 

במחקר מאוחר יותר, בינואר 2012, מצאו חוקרים סינים ”חומר לבן אבנורמלי“ באזורים במוח, המקושרים לשימושי קשב, שליטה וניהול מידע. מחקר דומה מצא שינויים דומים במוחם של מכורים למשחקי וידאו. שני המחקרים האלה מצטרפים למחקר סיני אחר שמקשר ”התמכרות לאינטרנט“ ל“אבנורמליות מבנית בחומר האפור", כלומר התכווצות באזור המוח האחראי על עיבוד דיבור, על זיכרון, על שליטה מוטורית, על רגשות, על חישה ועל מידע אחר. גרוע מכך, ההתכווצות גדלה, ככל שהגולש היה מקוון זמן רב יותר. מוחם של מכורי אינטרנט, מסתבר, נראה כמו מוחם של מכורים לסמים ולאלכוהול.* 

מה קורה, אחי?

רוב המחקרים המדעיים, שנעשו עם השנים, התמקדו במקרי קצה של ההתמכרות, כלומר באותם מכורים קשים לאתרי זוגיות, צ'טים, אתרי קניות וקופונים, מציאות מדומה, משחקי מחשב, פורנו ולהימורים. אבל עם התרחבות התפוצה של הסמארטפונים, רובנו התמכרנו, בדרגות שונות. לרוב האוכלוסייה בעולם המערבי קשה להתנתק מהמסכים, ובעיה שאפיינה בעבר בעיקר צעירים, מאפיינת היום שכבות נרחבות.* ועדיין, לצעירים כנראה קשה יותר. דור ה-Y הוא הדור הראשון שנולד לתוך העידן הסלולרי ולכן טבעי שהוא התמכר למכשיר מגיל צעיר.

צעירה בת 30: "מדי פעם כשאני שוכחת את הטלפון בבית... אחרי רגעי האימה הטהורה כשאני מרגישה ערומה בלי הטלפון אפשר דווקא ליהנות מזה... כמובן שכשחוזרים הביתה האיחוד המרגש שובר שיאים של סרט תורכי בשישי אחרי הצהריים לפני עשרים שנה."

דיאלוג בין שתי צעירות:
"שכחתי את הפלאפון בבית ואני לא יודעת מה לעשות."
"תהני מהחופש."
"ואם מישהו יחפש אותי בטירוף?"
"כמו מי?"
"לא יודעת. אבל אני לא אוכל לענות. גרוע."

סקרים שערך בשנים האחרונות מכון Pew האמריקני, במסגרת פרויקט שעוסק בהשפעת האינטרנט על חיי היום-יום בארה"ב, מגלים עד כמה נהפכו הטלפונים הסלולריים למרכזיים בשגרת היומיום. נכון לינואר 2014, 90 אחוזים מתושבי ארה"ב הבוגרים מחזיקים בטלפון סלולרי מסוג כלשהו. יותר ממחציתם בעלי סמארטפון וכ-40 אחוזים בעלי טאבלט.*

בקרב הצעירים התמונה מובהקת יותר. כמעט כל בני 29-18 בארה"ב (98 אחוזים) החזיקו בסלולרי כלשהו. כמעט כולם (83 אחוזים) החזיקו בבעלותם סמארטפון.* אפשר להניח שבמדינות מערביות אחרות הנתונים אינם שונים בהרבה.

בישראל ניתן האות לחגיגת הסלולר כאשר חברת פלאפון הכריזה ב-1997 על מבצע חדש בשם Talk Mango, שכלל מכשיר סלולרי (בשם "מנגו") במחיר נמוך, קו מיידי והוזלה של 50 אחוזים בעלות זמן האוויר בשיחות, המתבצעות באמצעות כרטיס "בזקכרט" ברשת פלאפון. המבצע לווה בקמפיין "טוק מנגו" תחת הסיסמה "טוק מנגו טו מי בייבי" וכלל מסע פירסום עם סרטון טלוויזיה, עם מודעות ועם ג'ינגלים ברדיו. המחיר הזול יחסית יחד עם הבהלה ששררה בציבור בתקופה ההיא עקב גל הפיגועים הביאו לעלייה משמעותית ברכישת טלפונים סלולריים לילדים ולבני נוער. הורים שרכשו לילדיהם טלפונים סלולריים גילו על בשרם את התוצאה: הם קיבלו חשבונות מנופחים, התקשו להגביל את השימוש, ומצאו שקשה מאוד לפקח על הילדים.

חברות הסלולר אמנם לא נהגו תחילה לצאת בקמפיינים שפנו מפורשות לילדים ולבני נוער, מחשש לתגובה ציבורית חריפה, אבל בפועל השימוש בסלולרי בקרב הילדים בישראל הפך עם השנים לנפוץ יותר ויותר. כעבור עשר שנים, ב-2007, דווח על כך, של-50 אלף ילדים - כ-10 אחוזים מבני ה-12-6 בישראל - יש מכשיר סלולרי, והמספרים גדלים בהתמדה.

על פי סקרים שנערכו באותה שנה, 30 אחוזים מההורים לילדים עד גיל 12 חשו צורך עקרוני לספק לילדיהם מכשיר סלולרי אישי, בעיקר לצרכי חירום וכדי להקל על איתור הילד. החל מגיל 12 כבר התרחש גידול משמעותי במספר המשתמשים, ושיעורם הגיע לכמה עשרות אחוזים. ככל שגיל הילדים עלה, גדל בהדרגה גם היקף השימוש שלהם במכשיר הסלולרי כאמצעי לצריכת תוכן ושירותים שחורגים משיחות טלפון.

יש לציין כי אחת הסיבות העיקריות לצריכה ההולכת וגוברת של שירותי ערך מוסף גם בקרב בני הנוער ואפילו בקרב הילדים היא העובדה שמחיר מכשירי הסלולר בעלי הגישה לשירותים האלה ירד בעשרות אחוזים מאז 2005. זה אפשר ליותר ויותר מנויים להיחשף למאגר התכנים ולגלישה הסלולרית. גם החבילות של "הכל כלול" במחיר אחיד מרחיבות את השימוש בשירותים השונים.* 

השימושים הפופולריים ביותר בטלפונים סלולריים מלבד ביצוע שיחות הם: שליחת מסרונים (SMS) וגלישה באינטרנט. פעילויות שכיחות נוספות הן שליחה וקבלה של מייל, הורדת אפליקציות, קבלת מידע תלוי מקום, כולל המלצות וכיוונים, האזנה למוסיקה והשתתפות בשיחת וידאו.* כשני שליש מהבוגרים המחזיקים בסלולרי משתמשים בו לגלישה. כשליש מהם משתמשים בסלולרי ככלי עיקרי לגלישה ופחות במחשבי שולחן ובמחשבים ניידים.* 

כמו טכנולוגיית מחשב אחרות, גם טכנולוגיית הסמארטפון התלבשה על הישראלים כמו כפפה ליד והתפשטה כאש בשדה קוצים בראשית העשור הנוכחי. על פי סקר TIM שנערך בסוף 2012, שיעור הגלישה באינטרנט באמצעות הטלפון הסלולרי בישראל היה גבוה לראשונה משיעור הגלישה באמצעות מחשבים נייחים וניידים. בסקר שנערך בקרב משתמשי אינטרנט בני 13 ומעלה, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל, נמצא כי כ-63% מהמשתמשים גולשים באינטרנט גם באמצעות הטלפון הסלולרי. שיעורים גבוהים אלה הם, בין היתר, תוצאה של הגידול המשמעותי ברכישת טלפונים חכמים.*

מחקר של חברת "IDC ישראל“,* שפורסם בפברואר 2012, מצא כי 56% מכלל הטלפונים הסלולריים שנמכרו בישראל בשנת 2010 היו סמארטפונים. בשנת 2011 זינק שיעור הסמארטפונים מכלל הטלפונים הסלולריים ל-65%.

גידול משמעותי במספר הטלפונים הסלולריים החכמים, המאפשרים שימוש במגוון אפליקציות מקוונות, עלה גם מנתוני חברת Flurry, שהופצו על ידי איגוד האינטרנט הישראלי. ביולי 2012 נרשמו בישראל 3,105,474 מכשירי טלפון חכם עם חיבור לאינטרנט. מדובר ב-62% מהאוכלוסיה הישראלית בגילאי 64-15. זהו גידול של 33% בהשוואה לשנה הקודמת לסקר.* בסיכום השנה נמסר כי במהלך 2012 נמכרו בישראל כ-2.4 מיליון טלפונים סלולריים.* ניתן לשער שמספר הטלפונים החכמים הפעילים בישראל הינו גבוה אף יותר, זאת לאור העובדה שרבים מהצעירים היוצאים לחו"ל חוזרים ארצה עם מכשירים חדשים שרכשו באירופה או בארה"ב, ולא מדווחים עליהם לרשויות המס והמכס בעת הכניסה לארץ.

על פי דוח של חברת השיווק הסלולרי הבינלאומית Velti, באמצע 2012 הייתה ישראל המובילה העולמית בשיעור השימוש היומי באפליקציות.* מאוחר יותר התווספו לחגיגת הטכנולוגיה גם הטאבלטים המשלבים בין טכנולוגיית המחשב הנייד לבין הסמארטפון.

הסמארטפון, אולי יותר מכל מכשיר טכנולוגי שהומצא עד היום, ממחיש את האימרה הידועה של חוקר הטכנולוגיה, מרשל מקלוהן, "אנחנו מעצבים את הכלים שלנו ולאחר מכן הם מעצבים אותנו." הממשק ההולך ומתהדק בין האדם למכשיר הממוחשב הזעיר הופך בהדרגה ליחידה מתוחכמת ודינמית של קלט-פלט.

האם יש לך סמארטפון? אם כן, האם אתה משתמש בו לחיבור לאינטרנט וגלישה?

בראשית 2013 החליט גיא קצוביץ', אז עיתונאי לשעבר בגלובס וכיום מנהל פיתוח עסקי בסטארט-אפ "וריבו", להתנתק לכמה שעות מהטכנולוגיה שמלווה אותו. "מצאתי את עצמי מוצף", הוא שיחזר בשיחה עם מגזין G את הנסיבות שהביאו אותו לערוך את אותו ניסוי משעשע ומטריד כאחד. "קלטתי שלא משנה איפה אני נמצא ומה אני עושה, קשה לי למשוך עשר דקות בלי לבדוק מה קורה במדיות סביבי. הרצון להביט במסכים הפך לדחף, מנותק לחלוטין מההיגיון שאקבל הודעה ממש דחופה. שלא לדבר על זה שאם תבדקי כמה מההתראות שקיבלת היו חשובות או באמת עניינו אותך, הסטטיסטיקה תהיה קצת מכוערת. הבנתי שאני יכול להיות הרבה יותר פרודוקטיבי, אם אפסיק להקדיש כל-כך הרבה זמן למלל ששלחתי לאחרים ולזה ששלחו לי, והחלטתי לערוך הפסקה יזומה." כשחישב את הזמן שחסך, טלטלו התוצאות גם אותו. "13 שיחות, 7 סמסים ו-24 הודעות וואטסאפ התקבלו בתוך חמש שעות בלבד", עדכן קצוביץ' את חבריו בפייסבוק בניסוי שערך. "אם תוסיפו לזה 22 מיילים באינבוקס הפרטי, 6 הודעות אישיות בפייסבוק ו-24 התראות - תגיעו למספר המשגע 96. וזה עוד בלי שספרתי את עשרות המיילים שמגיעים לתיבה האישית בעבודה ולהודעות שקיבלתי מקבוצות סגורות בפייסבוק. כל 3.1 דקות בממוצע - הפרעה. אם ניקח בחשבון את המחקרים שטוענים כי כל הפרעה כזו גוררת, בנוסף לזמן הטיפול בה, עוד ארבעים שניות לטובת 'חזרה לשגרה' - היזכרות בפעולה הקודמת שביצעתי וניסיון לשוב ולהתרכז בה - מדובר ב-64 דקות של התאוששות מתוך אותן חמש שעות. וזה עוד לפני שניסיתי להעריך את הזמן הממוצע שלוקח לי לטפל בכל הפרעה כזו."

קצוביץ' מתאר סדרת הפרעות שמוכרת למי שמשתמשים בסלולרי ובאינטרנט לצורכי עבודתם. שגרה של הסחות דעות, קפיצות מהמייל לפייסבוק וחזרה, ובדיקה תכופה, תכופה מדי, של הודעות הסמס בסלולרי. "אני לא באמת מופתע", הוא כתב, "אני מכיר את עצמי, וככה נראה (ומרגיש) סדר היום שלי מזה זמן מה. ובכל זאת, יש משהו מטלטל בלראות את המספרים האלה מסוכמים. זה אומר הרבה, ובעיקר עליי, טיפוס כפייתי וריכוזי שכמוני. אני אשם שאפשרתי למצב הזה להתרחש, כשהרגלתי את הסביבה שלי לזמינות 24/7 ולמענים מהירים. אני כבר מזמן לא נהנה מהמצב הזה. אבל עכשיו, כשהמספרים כאן, אני כבר לא יכול להתעלם."*

חשוב לציין כי השעבוד לאינטרנט הוא תסמונת שכיחה באוכלוסיה הרחבה, ומאפיין גם אנשים שאינם עובדים "במקצועות המהירים". 

ליאור קודנר ב"קפטן אינטרנט": "גם אני כנראה מכור לאינטרנט. ברוב שעות הערות שלי אני ממוקם מול מסך המחשב, מציץ באפליקציות באייפד, שולח מיילים או משחק אנגרי בירדס באייפון - או בקיצור חי במרחב הקיברנטי. [...] המחשב האישי, הסמארטפון ולאחר מכן הטאבלט הפכו את כולנו לזמינים באופן תמידי ולא משועממים לחלקיק שנייה. בכל רגע נתון וכמעט בכל מקום, אפשר לבדוק אימיילים, לכתוב סטאטוס בפייסבוק, לצייץ בטוויטר, לגלוש באתרים, להוריד אפליקציות או לשחק. אבל לצד יתרונותיה הרבים, המהפכה הדיגיטלית הזו טשטשה את ההפרדה בין חיים פרטים לעבודה, ומחקה את הכיף שברגעים המתים בחיים (לצפות בשקיעה בזמן שמחכים לאוטובוס, לבהות בחלל המסעדה או להקשיב לשיחות בשולחנות סמוכים כשבן או בת הזוג הלכו לשירותים, או אפילו לקרוא עיתון בשירותים).
למה זה רע? בעיקר בגלל הקושי להתנתק והתחושה של לחץ תמידי. [...] ברוב מקומות העבודה מקובל לסמס ולגלוש גם בזמן ישיבות חשובות. ההוכחה הניצחת לכך שרובנו מכורים, מתקבלת בשנייה שבה אתה יוצא מהאולם או כשנשמע הצלצול שמסמן את סוף השיעור - האצבע נשלחת מיידית לעבר הטלפון החכם. החדר מוצף בנקודות אור חזקות על שלל מסכים."* 

החיים בישראל תמיד סיפקו זרם בלתי פוסק של חדשות מעניינות. יש שטוענים שבישראל "מעניין מדי". מעניין כל כך עד שאנשים זקוקים לצאת לחו"ל כדי להתאוורר מהחדשות. אבל היום, בעידן הדיגיטלי, החדשות נוסעות איתך גם לחופשה. הצורך המובנה של הישראלים להתעדכן, להחליף מידע ולספר זה לזה, הפך את הסביבה האינטרנטית לבמה אדירת ממדים והשפעה. אם האמריקאי והאירופאי פותחים את הסמארטפון שלהם בעיקר כדי להחליף מסרים עם משפחה וחברים, הישראלי גם גולש לאתרי החדשות כמה פעמים ביום כדי לבדוק מה התחדש בסצנה הישראלית המבעבעת. למעשה, השיח הבינאישי והחברתי שזור בעדכוני חדשות, בדיונים ובעדכונים על הנעשה בתחום הפוליטי, בתחום הביטחוני ובתרבות הפופולרית. 

תחומי העניין של גולשי האינטרנט בישראל

ישנים עם הסלולרי 

ככל שחולף הזמן, הולכים הסמארטפונים ותופסים מקום מרכזי יותר בחיי היום יום, וחשיבותם – בעיקר עבור הצעירים – גדלה מרגע לרגע. אם בעבר, כאשר אנשים נפגשו, הם היו מציתים סיגריה ופוצחים בשיחה אפופת עשן, הרי היום, במקום חפיסת הקרטון, הם שולפים את החפיסה הדיגיטלית ומתנתקים זה מזה. הניקוטין הוחלף בסם חדש - הסם הדיגיטלי. כשם שהסיגריה התלבשה על מוקדי עונג וצרכים אנושיים עמוקים, גם הסמארטפון מתלבש על משהו קמאי ומעצים אותו. ארובות העשן של מפעלי התעשייה או שורות פועלי קו הייצור הן תמונות סמליות שמתמצתות את עידן המהפכה התעשייתית. בעתיד, כשיחפשו תמונה תמציתית של העידן הדיגיטלי, קרוב לוודאי שהיא תכלול אנשים במרחב הציבורי, אשר מבטם מקובע למסך הסמארטפון - שהוא בעצם מחשב כיס.* אנשים בוהים במסך שעות ארוכות ביום, יותר מכל פעילות אחרת, כולל שינה.

למעשה, ליותר אנשים בעולם יש גישה לטלפון נייד מאשר לשירותים עם מים זורמים, והצורך שלהם בגישה למעיין הדיגיטלי מתחיל להתקרב לצורך שלהם בנוזלים. הוא מזרים לנו טקסטים ותמונות בקלות ובקצב הולכים וגוברים, מאפשר לנו לתקשר עם כל אחד בכל מקום ובכל זמן (ולכן גם משעבד אותנו יותר למקום העבודה), ומעל לכל הוא מאפשר לנו למלא את החלל הריק ולהפוך רגעים מתים ומשעממים למלאי תוכן ועניין. עם הסמארטפון אין רגע דל. אבל האושר הדיגיטלי הזה הופך אותך גם לנרקומן. אדם נחשב מכור ברגע שהוא רוצה להפסיק ולא מסוגל, ברגע שהוא מבזבז על כך יותר ויותר זמן ואנרגיה, וברגע שזה משבש לו את החיים.* 

סטודנטית בת 28: "כל הזמן מחוברת. משתיקה את הטלפון כשהולכת לישון. מתעוררת ומפעילה. הוא גם השעון. אז מייד בודקת מה החסרתי כשישנתי: שיחות, הודעות והודעה קולית, פייסבוק עם הקפה של הבוקר. קוראת Ynet בבוקר, פייסבוק, מייל. בסדר הזה. קוראת הכל: הולכת לפי הסדר מתחילה מחדשות וכלפי מטה. חוץ מכלכלה וספורט. מקבלת כל הזמן אס.אם.אס מהעבודה והחברים וגם מאמא. היא גם בפייסבוק שלי. כמעט כל החברים שלי הורים ואחים איתם בפייסבוק.
מחוברת כל הזמן חוץ מאשר בשינה. בשיעורים לפטופ פתוח כל הזמן וגם בעבודה. זוגות מהחברים שלי יושבים וכל אחד בטלפון שלו: זה עצוב נורא. אתה נעשה אנטיפט. חצי מהזמן החברים שלי בקפה עם הטלפון. מצליחים להיות ממוקדים בשיחה איתי, בווטסאפ, בפייסבוק. אני עולה בבוקר לרכבת. דבר ראשון אני פותחת טלפון. זה סוג של התמכרות. בשיעור ללא מחשב הייתי מתחרפנת. בפגישות אני על שקט, לעולם לא אסגור את הטלפון. אני צריכה לשמוע את הרטט. אני רוצה לקבוע את התנאים. לא רוצה להתנתק. בודקת מה קרה."

תפקידה המרכזי של המדיה האלקטרונית בחיי ה-Yניקים ואחיהם הצעירים הביאה עד כדי התמכרות למכשיר הסלולרי עצמו. הדבר הומחש בסקרים רבים שנעשו בשנים האחרונות. כך למשל, מחקר מבית Harris Interactive, שנערך ב-2010 ובו השתתפו בני נוער אמריקאים,* מצא כי יותר ממחצית (56 אחוזים) מהם העידו שהטלפון שלהם חשוב להם ברמה "חיונית" (Absolutely Essential) או "חשוב" (Important). מאז עברו כבר מספר שנים (נצח במונחים טכנולוגיים) ואפשר לשער שעם התפתחות הטלפונים החכמים ועם המגוון האינסופי של האפליקציות, חשיבותה של המדיה הדיגיטלית (והמכשירים המספקים אותה) בחיי הצעירים רק גדלה. למעשה המושג "חשיבות" בהקשר למדיה האלקטרונית כבר לא רלוונטי. היום מדברים כבר על קושי נפשי לחיות ללא מדיה צמודה.*

ממחקר שערכו דיוה צוקר, אינה רדצ'נקו ורונן המר – שלושה חוקרים מהמחלקה לטכנולוגיות למידה במכון הטכנולוגי בחולון, נמצאו הנתונים הבאים: 94% טוענים כי אי-הימצאות של הטלפון לידם מטרידה אותם; 80% חשים רגשי שייכות, קירבה ואף קנאה לטלפון שלהם כשהוא בידיים של מישהו אחר. המשיבים לסקר טענו כי אם הסמארטפון שלהם ייגנב, ייאבד או ייהרס, הם יחושו "דיכאון קליני", "פאניקה", "חוסר אונים", "כאילו חלק מהזהות האישית שלי הלכה" ואף "אבדון". 70% מהמשיבים העידו על עצמם שהם תלותיים כלפי מכשיריהם במידה גבוהה עד גבוהה מאוד.*

למעשה, הצמידות לסמארטפון הפכה לאחד ממאפייני הדור. ה-Yניקים בכל העולם לא רק מחזיקים יותר סלולריים ומכשירים מתקדמים מהדורות המבוגרים, אלא הם גם מטפחים אותם (כיסויים, קישוטים, מגינים וכו') ומחוברים בשיעורים גבוהים יותר ובמספר שעות רב יותר בהשוואה לשכבות גיל אחרות.

ההתמכרות לסמארטפון מעניינת מבחינה ביולוגית, פסיכולוגית וסוציולוגית, כי למרות שאפשר להבין את הקסם, עדיין מפתיע לגלות את מידת השפעתו. החוקרים הבכירים בתחום מודים כי קשה למצוא מחקר מקיף וחד משמעי בנושא, בין השאר כיוון שלא פשוט למצוא קבוצת ביקורת בעלת נתונים דומים, שלא נעזרת בטכנולוגיה.

במחקר שנעשה על ידי ד"ר מישל דרובין ב-2013 בשתי אוניברסיטאות בארה"ב* נמצא שרוב הסטודנטים (89%) מרגישים לפעמים (לפחות פעם בשבועיים) את הטלפון שלהם רוטט למרות שהוא לא. חוקרים קוראים לזה ”סינדרום רטט פנטום“ (phantom vibration symptom). מה שמטריד הוא שרק 11% הגדירו את זה כ"מציק" (bothersome). למעשה, אפשר לומר שאיש מאיתנו כבר לא יוצא לחופשה. אנחנו כל הזמן נמצאים בתהליך של קלט ופלט, ואיננו מתנתקים לרגע. ככל שאנחנו עושים את זה יותר, כך קשה לנו להפסיק, וזה גובה מאיתנו מחירים.

66% מתוך 1000 הנשאלים שהשתתפו בסקר של חברת אבטחה דיגיטלית בריטית בשנת 2012 אמרו שהם חשים פחד מהאפשרות לאבד את הסמארטפון שלהם או להיות תקועים בלי גישה אליו. הפחד הזה אפילו זכה לשם לא רשמי: נומופוביה – קיצור של "נו מובייל פוביה".

בסקר של המגזין "טיים" מ-2102 שבו השתתפו 5,000 איש מ-8 מדינות, אמרו 84% מהנשאלים שהם לא היו יכולים לשרוד יום אחד בלי הסמארטפון שלהם.

סטודנטית בת 28: "מדי פעם כשאני שוכחת את הטלפון בבית... אחרי רגעי האימה הטהורה כשאני מרגישה ערומה בלי הטלפון אפשר דווקא ליהנות מזה... כמובן שכשחוזרים הביתה האיחוד המרגש שובר שיאים של סרט תורכי בשישי אחרי הצהריים לפני עשרים שנה".

רבים מהצעירים בעולם, ובכלל זה ישראל, לא מכבים כלל את המכשיר, והולכים לישון איתו במיטה, כמו שבעבר ישנו עם הדובי או הבובה. שיעור ניכר מקרב הצעירים משתמש בטלפונים החכמים בחדר האמבטיה, בשירותים, בארוחות משפחתיות ואף במהלך נהיגה.* גם תדירות בדיקת העדכונים גבוהה אצלם במיוחד, ומצביעה על תלות עצומה במכשיר.* 

(Do you sleep with your cell phone? (USA

ישנים עם סלולרי (גילאי 10-12)
יותר מ-50%  בעלי טלפון נייד
12.5% שולחים/מקבלים הודעות טקסט לאחר כיבוי אורות 3% עושים זאת לאורך כל הלילה
15.3% מתקשרים/מוציאים שיחות לאחר כיבוי אורות 3% עושים זאת במהלך כל הלילה.

עדויות על התמכרות הישראלים לגלישה בטלפונים הסלולריים, על כל הסממנים הנלווים לה, מגיעות מתחומים שונים שבהם יש בולטות לשכבה הצעירה, למשל: בתי הספר, צה"ל ומוסדות ההשכלה הגבוהה.

מורים מתארים מתבגרים שהחליפו את הדיבור בטלפון בהקלדת מקשים זריזה וכפייתית במהלך השיעורים וההפסקות. פרידה מהסלולרי לשעה או לשעתיים היא עונש נוראי עבורם, המשול לישיבה בצינוק. 

מורה ותיק למדעי החברה כתב בפוסט שהפך לויראלי: "הסלולרי הפך להיות כל עולמו של המתבגר. כל הניסיונות של בתי הספר להלחם בתופעה לא הועילו. אפילו השר לא יודע מה לעשות. הסלולרי הוא האבא והאמא וקבוצת השווים והדבר שאומר לי אם אני שווה או לא. העונש הכי נורא לתלמיד הוא שאני אקח ממנו את הסלולרי לשעתיים. זה כאילו שהוא נפרד מהעצמי שלו. הוא לא יכול לחיות בלי זה. נסעתי עם קבוצת תלמידים לטיול בנגב והמדריך ביקש מהתלמידים להסתכל החוצה דרך החלון. אף אחד לא הרים את הראש. כולם היו עסוקים בלסמס. אני חושבת שהעניין כבר נחקר אבל תלמידים מאבדים חלק מהמיומנויות החברתיות שלהם כי הם לא מדברים עם חברים הם רק מסמסים ומשתפים בפייסבוק. לא שזה רע, אבל הם כמעט לא עוסקים באינטראקציה בין- אישית. הכל עובר דרך הסלולרי.
כשלקחתי לאחרונה קבוצה מתיכון בצפון תל אביב אל הנגב, הוא גילה שאף אחד, אבל אף אחד, לא מקשיב לו בדרך. מעל כל מקום ישיבה באוטובוס היה חיבור ל‑USB, וכל תלמיד הכניס את הסלולרי שלו להטענה וגלש כל הדרך לקבר של בן גוריון. שם, על הקבר, כשהוא ניסה לרתק אותם, אחד התלמידים שאל פתאום בהתלהבות: 'אבל רגע, המדריך?', יוסי נדרך. הנה, מישהו שומע, מישהו מתעניין. 'אתה יודע אולי מה הסיסמה פה ל‑WiFi? יכול להיות שאין פה בכלל אינטרנט אלחוטי?'”*

מפקדים בבסיסי הטירונים בצה"ל מספרים על הרגע שבו נאסר על המתגייסים החדשים להשתמש במכשיר הנייד. הם נקלעים למצוקה נפשית, שמזכירה את זו של הנרקומן בתהליך הגמילה. קשה להם כל כך, עד שצה"ל התיר פרקי זמן קצובים של התקשרות במהלך היממה, וגם התקין שקעי הטענה מאולתרים באוהלי הסיירים.

באוניברסיטאות ובמכללות כבר מזמן הרימו ידיים. הסטודנטים יושבים בשיעור כשמבטם תקוע בשולחן או מתחתיו. לכאורה הם מפתחים חלוקת קשב משוכללת, אולם, למעשה, הקשב מתמוסס לתוך לימבו של "גירויי חחחחחח".

באחד הסקרים שערכנו שאלנו את ה-Yניקים "האם לדעתך יש מצבים שבהם צריך לנטרל את הסלולרי (מצב שקט או כבוי)?" העובדה שלפחות 40 אחוזים מהנשאלים לא מצאו לנכון לנטרל את הסלולרי בזמן ארוחה משפחתית, שינה ואפילו דייט! - ממחישה עד כמה הסלולרי משעבד ועד כמה קשה היום לייצר תשומת לב אנושית גם בסיטואציות אינטימיות.* 

מצבים שבהם צריך לדעתי לנטרל את הסלולרי (כבוי/ שקט):

החשש לפספס

קשה לחלוק על הקביעה שההתמכרות לסלולרי נובעת מהסקרנות האנושית הטבעית, מהרצון לדעת, להיות בעניינים, להתעדכן. אנשים כמהים להשתתף ולשתף דעות, חוויות ורגשות, לעוץ עצות ולקבל משובים. הסלולרי מאפשר לעשות זאת בכל רגע נתון, מכל אתר, במגוון אמצעים (טקסט, קול, תמונה וסרטים) ולאנשים רבים בו-זמנית. 

למכשיר הסלולרי החכם יתרונות גדולים: הוא מנגיש מידע, מייעל עבודה, מעודד יצירתיות ופתיחות רגשית, מחבר בין אנשים, מרחיב את השיח, מחיה רגעים מתים, מבדר ובעיקר מגוון את החיים (שמטבעם הם חדגוניים למדי ומעוטי אתגרים). אבל יש לשימוש בו גם מחירים שהולכים ומאמירים. אחד מהם הוא החרדה לפספס דברים – שמובילה לתלות.

ב-2011, כש-MTV ראיין את קהל הצופים שלו בגילאי 30-13 על הרגלי הרשת שלהם, רובם חשו שהם ”מוגדרים“ על ידי מה שהם מפרסמים אונליין, ”מותשים“ מן הצורך התמידי לפרסם משהו "שם בחוץ", ולא מסוגלים להתעלם מהטלפון או מהאינטרנט מחשש להפסיד משהו.

בסקר בינלאומי, שנערך עבור ענקית התקשורת סיסקו (Cisco) בקרב 1,800 סטודנטים ואנשי מקצוע צעירים בגילאי 30-18 מ-18 מדינות, נמצא כי תשעה מתוך עשרה משיבים ברחבי העולם נוהגים להתלבש, לצחצח שיניים ולבדוק את הטלפונים החכמים שלהם כחלק משגרת הבוקר. שניים מתוך כל חמישה הודו כי "ירגישו חרדים, כאילו חלק מהם חסר", אם לא יוכלו להשתמש בטלפונים החכמים שלהם כדי להישאר מחוברים. הם חיים בגירוי מתמיד ללא הפסקות, ופיתחו תלות נפשית שדומה לתלותם של אתלטים באנדורפינים.

התסמונת הזאת זכתה ב-2004 לכינוי (FOMO (Fear Of Missing Out. את הכינוי טבע סטודנט בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד, כדי לתמצת את החרדה המאפיינת רבים בעולם, ובעיקר את בני דורו - החרדה לפספס מידע.* התחושה שמשהו חדש ומעניין מתרחש מייצרת דחף בלתי נשלט להתעדכן. התופעה נעשתה כה נפוצה שהמושג "פומו" נוסף ב-2013 למילון אוקספורד (Oxford English Dictionary).

כתבה במאקו: "עוד לפני שהספקתם לפתוח את העיניים אתם מתחילים בריטואל הבוקר הקבוע שלכם, הטקס הפרטי שבלעדיו אף יום לא יכול להתחיל: ספירת מלאי בסמארטפון. עוד מהמיטה, עם קורי השינה והכל, אתם מגששים לראות כמה נוטיפיקיישנס הצטברו בפייסבוק, האם הבחורה מהעבודה כבר עשתה לכם לייק על התמונה, מי ריטווט אתכם על הציוץ השנון ואיזו תגובה חדשה מחכה באינסטגרם. אחרי הכל, אתמול העליתם תמונה של חתול.אתם קמים לצחצח שיניים תוך כדי הצצה בסטטוסים הממורמרים של החבר שהשכים קום, מרתיחים מים במקביל לסיבוב קצר על אתרי החדשות ובוחרים בגדים אגב הצצה במיילים שחיכו לכם כל הלילה באינבוקס. אל העולם ואל היום החדש אתם יוצאים כבר עם מסת נתונים קריטית בראש – לא לפני שאתם מרפרשים את הפייסבוק לפני הכניסה לאוטו. אולי משהו קרה."*

במחקר של ד"ר אנדרו פרזיבילסקי (Andrew Przybylski), פסיכולוג מאוניברסיטת מזרח אנגליה, אשר פורסם ב-2013, נמצא שהחרדה לפספס משהו גוברת ככל ששביעות הרצון מהחיים הפרטיים נמוכה וככל שהשימוש ברשתות החברתיות הוא אינטנסיבי יותר. במילים אחרות, שכשהעולם הפרטי דל ולא מספק מבחינה רגשית, התלות בגירוי החיצוני גוברת.*

למעשה רוב בני האדם נאלצו לחיות חיים חדגוניים למדי, מעוטי אתגרים ומידע מלהיב, והנה, מגיע האינטרנט והופך אותם לשותפים בהתרחשויות מגוונות ומלהיבות. אמנם זו שותפות פסיבית, אבל היא מייצרת ריגוש אינסופי שמפתח עם הזמן תלות וכפייתיות.* ומטבע הדברים, ככל שזה מתחיל מגיל צעיר יותר, כך התסמונת חמורה יותר.*


צעירים חסרי מנוח

פרט לחשש לפספס דברים, קיימים תסמינים נוספים להתמכרות הדיגיטלית, שחותמם ניכר במיוחד בדור ה-Y:

חוסר מיקוד

העיסוק המתמיד בקלט-פלט של מידע חדש הופך אותנו למפוזרים, לעצבניים ולחסרי מנוחה. מחקרים הראו שאנשים נוטים היום להחליף משימות בקצב מהיר (כל 2.5 שניות) ולכן הם כבר לא מתמקדים במשימה אחת. הטכנולוגיה מקלה אמנם על הביצוע של מספר משימות בו זמנית, אולם מקשה על מיקוד. מחקר שנעשה בסטנפורד מצא כי אנשים שמבצעים מספר משימות במקביל פחות מצליחים במשימות בהשוואה לאנשים שמתמקדים בכל משימה בנפרד.* כתוצאה מכך לא רק העבודה נפגעת אלא שנוצר "סטרס" בשל אי עמידה בדד-ליין של המטלות.

היפר-אקטיביות

הצורך למשוך ולספק מידע כל יום, כל היום, יוצר מצב קבוע של חוסר מנוחה. אנשים מגוּרים תמידית נעשים אדישים ונטולי שמחת חיים, מותשים נפשית. הם נשאבים לתוך פטפטת בלתי נגמרת שמרוקנת אותם מאנרגיה. באופן פרדוקסלי, המכשיר הדמוקרטי ביותר בתולדות המין האנושי שולל מאיתנו חירות בסיסית – החירות לשקט ולשלווה (להרחבה בנושא זה ראו: אל תחפרו לי - לימודים בעידן הגוגל).

רדידות

ההתמכרות למסרים קצרים ומהירים מייצרת חוסר סבלנות לתוכן מורכב. פחות ופחות אנשים רוצים ומסוגלים לאמת מידע, להעמיק וליהנות ממחשבה מאתגרת (להרחבה בנושא זה ראו: למה לי פוליטיקה עכשיו? - אסקפיזם כתפישת עולם).

החשש הוא שאם לא נתרגל את היכולת לעבד מידע בצורה עמוקה ומדוקדקת - נאבד אותה.* 

עלייה בסף הריגוש

המסך הקטן מתחרה בקלות עם גירויי הסביבה המקיפה את האדם, כי הוא שולח זרם מתמיד של מסרים חזותיים משוכללים. כאשר אפשר לשוחח עם קבוצה רחבה של שותפי רשת, השיחה פנים אל פנים הופכת למשעממת. כאשר ניתן לצפות בחינם באלפי תמונות מרהיבות וסרטים מרתקים, הנוף שסביבך נעשה מונוטוני ואיטי. כאשר אפשר לקבל אינספור עדכוני חדשות דרמטיים, טקסטים מצחיקים ופיסות רכילות עסיסיות - החיים מחוץ למסך נראים דלים. עם הזמן סף הריגוש שלנו הולך ועולה וכך גם החרדה משעמום.

חיים במציאות מדומה

הסמארטפון מקצר זמנים וחוסך בקלוריות. לא צריך ללכת לדואר, לא צריך לקנות עיתון, אפילו לא צריך להזמין חברים לסלון הביתי. כולם במילא שוכנים באותה דירה וירטואלית. הנייד שביד מצמצם התניידות בזמן ובמרחב ומאפשר ניהול חיים עשירים בתנועת אצבע. אז בשביל מה לקום? פעם ריהטנו לעצמנו את העולם בחפצים ותיפקדנו בעיקר בתוך סביבה פיזית. היום אנחנו מקליקים לעצמנו מציאות באפליקציה. החיים הווירטואליים נוחים, והם מתחרים בקלות עם החיים האמיתיים. כאשר המסך מקבל עדיפות על הממשות, גדלים אנשים אטומים, אנוכיים, וחסרי נימוס ורגישות סביבתית. 

פסיביות עצלה 

התפתחות האפליקציות הממוחשבות חוסכות במאמץ אינטלקטואלי. כבר אין צורך לזכור את לוח הכפל או מספרי טלפונים, לאיית נכון מילים ולנווט עם מפה ממקום למקום. כאשר אתה מתרגל שדברים נעשים עבורך (הצעירים הורגלו לכך מילדותם), אתה נעשה יותר פסיבי ואולי גם פחות אלטרואיסט, חרוץ ויצירתי.

חיים בשביל החוויה

כשמישהו משתף או מדווח לחבריו על המנה במסעדה או על רגע מסוים במסיבה, הוא לא רק מתעד את הרגע המאושר, אלא למעשה מגדיר וחווה אותו אחרת. המשוב מאשרר לך את העונג, מעטר אותו בפרגונים (לא תמיד אמיתיים), מעצים את שבירת השגרה (עכשיו אתה נהנה והם ממשיכים בחיי היומיום), מנציח רגעים טובים, מותח את החוויה ובעיקר תומך בהשקפת העולם ההדוניסטית (ההנאות החומריות הן העיקר).

דור ה-Y פיתח תלות בהדהוד תמידי של מחשבות ורגשות והסמארטפון נעשה שלוחה של המוח, הפה, האוזניים והעיניים.* יש בדפוס הזה יופי רב משום שהוא יוצר קולקטיביזם מדרגה חדשה. אבל המחיר הוא קושי לחוות דברים באופן ספונטני ובלתי אמצעי, תלות בדעת הקבוצה ודחף כפייתי להרשים. הצעירים היום משולים לאדם שלא מסוגל לראות את העולם ללא מצלמה. הוא חי את החוויות תוך כדי תיעודן ואין לו זיכרון אישי טבעי של חוויות ספונטניות, אלא בעיקר זיכרון דיגיטלי שמשמר חוויות "מבוימות". 

ביביליוגרפיה

לרשימה הביבליוגרפית של המחקר כולו.


מילות מפתח

סלולרי | סמארטפון | התמכרות | ילידים דיגיטליים | פלייסטיישן | ערוצי-טלוויזיה | משחקי-מחשב | פייסבוק | ICQ | איי.סי.קיו | MSN | מסנג'ר | FOMO | משחקי-וידאו

הערות שוליים

    הפרק הבא

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.