דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 2 מדרגים

אמנות פלסטית בהשראת אמנויות הבמה

אבא פניכל
אבא פניכל
אוסף פרטי
דיוקן חנה רובינא, 1950, דיו על נייר, 17X23 ס"מ, אוסף פרטי.
אריה ברקוביץ
אריה ברקוביץ
באדיבות האמן
מתווה לתפאורה - "שמוליק של זהרה". מחזה ובימוי: חגית רכבי, תפאורה: אריה ברקוביץ, תיאטרון לילדים ולנוער, 1981.
אריה נבון
אריה נבון
באדיבות משפחת האמן
דגם תפאורה - "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", מחזה: סמי גרונמן, בימוי: שמואל בונים, תפאורה: אריה נבון, התיאטרון הקאמרי, פארק הירקון, 1982. באדיבות המרכז הישראלי לתיעוד אומנויות הבמה הפקולטה לאמנות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אוניברסיטת תל-אביב.
אודרי ברגנר
אודרי ברגנר
באדיבות האמנית
דגם תפאורה – "דודה ליזה". מחזה ובימוי: נסים אלוני, תפאורה ותלבושות: אודרי ברגנר, תאטרון הבימה 1969, באדיבות ארכיון תיאטרון הבימה.
אודרי ברגנר
אודרי ברגנר
באדיבות האמנית
רישום - נסים אלוני בחזרות, "דודה ליזה", תיאטרון הבימה, 1969.
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן (צילום: אבי חי)
מתווים לתלבושות - איש הכפתורים ואיש המפתחות. "מסתורים" הצגה בתנועה, בימוי: רות זיו-איל, תפאורה ותלבושות: אבישי אייל. תאטרון החאן, 1976.
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן (צילום: אבי חי)
מתווה לתלבושות - אשת הקערות. "מסתורים" הצגה בתנועה, בימוי: רות זיו-איל, תפאורה ותלבושות: אבישי אייל, תיאטרון החאן, 1976.
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן
מתווה לתלבושות - "הדחליל" יצירה מתוך רסיטל מחול עם רות אשל. בימוי: רות זיו-איל, תלבושות: אבישי אייל, תיאטרון צוותא, 1977.
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן (צילום: אבי חי)
כדור חוזר – מבט כללי. מתוך "כותרות נזכרות", הצגה בתנועה. בימוי: רות זיו-איל, תפאורה ותלבושות: אבישי אייל, התיאטרון הקאמרי, 1979.
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן (צילום: אבי חי)
מתווה לתלבושות - מנקי הרחובות. מתוך: "כותרות נזכרות", הצגה בתנועה. בימוי: רות זיו-איל, תפאורה ותלבושות: אבישי אייל, התיאטרון הקאמרי, 1979.
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן (צילום: אבי חי)
מתווה לתלבושות - מנקי הרחובות. מתוך: "כותרות נזכרות", הצגה בתנועה. בימוי: רות זיו-איל, תפאורה ותלבושות: אבישי אייל, התיאטרון הקאמרי, 1979.
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות רות זיו-איל (צילום: ורה עציון)
צילום במה (נטע פלוצקי ודוד זאבי). "מסתורים" הצגה בתנועה. בימוי: רות זיו-איל, תפאורה ותלבושות: אבישי אייל, תיאטרון החאן, 1976. צילום: ורה עציון.
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן
"הדחליל" תצלומים. צלם לא ידוע
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן
"הדחליל" תצלומים. צלם לא ידוע
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן
"הדחליל" תצלומים. צלם לא ידוע
אבישי אייל
אבישי אייל
באדיבות האמן
דגם תפאורה - "כותרות נזכרות" הצגה בתנועה. בימוי: רות זיו-איל, תפאורה ותלבושות: אבישי אייל, התיאטרון הקאמרי, 1979.
בן קדישמן
בן קדישמן
באדיבות האמן
פריים מתוך "איוב", סרט 16 מ"מ, 1996, 28 דק'. שחקן: שמעון פינקל ז"ל, במאי: בן קדישמן, עורך: זוהר סלע, צלם: איתמר הדר.
בן קדישמן
בן קדישמן
באדיבות האמן
פריים מתוך "איוב", סרט 16 מ"מ, 1996, 28 דק'. שחקן: שמעון פינקל ז"ל, במאי: בן קדישמן, עורך: זוהר סלע, צלם: איתמר הדר.
בן קדישמן
בן קדישמן
באדיבות האמן
פריים מתוך "איוב", סרט 16 מ"מ, 1996, 28 דק'. שחקן: שמעון פינקל ז"ל, במאי: בן קדישמן, עורך: זוהר סלע, צלם: איתמר הדר.
בוקי שורץ
בוקי שורץ
באדיבות משפחת האמן
"ללא כותרת", 1998, חיתוך לייזר, ברזל ומראה. באדיבות גלריה גורדון.
בוקי שורץ
בוקי שורץ
באדיבות ויק גיאסוב
"מלכת אמבטיה", יציקת ברונזה. באדיבות התיאטרון הקאמרי. צילום: ויק גיאסוב.
דני קרוון
דני קרוון
באדיבות האמן
דגם תפאורה - "מרי סטיוארט". מחזה: פרידריך שילר, נוסח עברי: דן מירון, בימוי: גרשון פלוטקין, תפאורה: דני קרוון, תלבושות: טובה קליינר, התיאטרון הקאמרי, 1961.
דני קרוון
דני קרוון
באדיבות האמן
דגם תפאורה - "אלקטרה". מחזה: אוריפידס, בימוי: גרשון פלוטקין, תפאורה: דני קרוון, התיאטרון הקאמרי, 1964.
דוד שריר
דוד שריר
באדיבות האמן
דגם תפאורה - "ינטל". ע"פ סיפור של יצחק בשביס זינגר. עיבוד ובימוי: חנן שניר, תפאורה ותלבושות: דוד שריר, התיאטרון הקאמרי, 1980.
דוד שריר
דוד שריר
באדיבות האמן
רישום מתווה לתפאורה - "ינטל". ע"פ סיפור של יצחק בשביס זינגר. עיבוד ובימוי: חנן שניר, תפאורה ותלבושות: דוד שריר, התיאטרון הקאמרי, 1980.
דורית קדר
דורית קדר
באדיבות האמנית (צילום: רויטל טופיול)
סדרת שבעת החטאים - "אכזריות". מתוך: "מסעות במונית" מחזה: דורית קדר, עריכה: צ'רלי בוזגלו, בימוי: עירית פרנק, תפאורה: דורית קדר, תיאטרון הסמטה, 2002.
דורית קדר
דורית קדר
באדיבות האמנית (צילום: רויטל טופיול)
סדרת שבעת החטאים - "פנטזיה". מתוך: "מסעות במונית" מחזה: דורית קדר, עריכה: צ'רלי בוזגלו, בימוי: עירית פרנק, תפאורה: דורית קדר, תיאטרון הסמטה, 2002.
דורית קדר
דורית קדר
באדיבות האמנית (צילום: רויטל טופיול)
סדרת שבעת החטאים - "סקס". מתוך: "מסעות במונית" מחזה: דורית קדר, עריכה: צ'רלי בוזגלו, בימוי: עירית פרנק, תפאורה: דורית קדר, תיאטרון הסמטה, 2002.
איתן לוי
איתן לוי
באדיבות האמן
(פרט) שחזור תפישת עיצוב הבמה - "הצילו". מחזה: אדוארד בונד, בימוי: עמית גזית, תפאורה ותלבושות: איתן לוי, תיאטרון באר שבע, 1979.
אלדד זיו
אלדד זיו
באדיבות האמן
אטיוד למחזה "אביבה". 2003, עמוד כפול מתוך יומן.
אלדד זיו
אלדד זיו
באדיבות האמן
אטיודים מתוך "יומנים"
אלדד זיו
אלדד זיו
באדיבות האמן
תכנייה להצגה "ינתי פרזי". מאת: אלדד זיו, תיאטרון החאן, 1988.
גדי דגון
גדי דגון
באדיבות האמן
דיוקן חנוך לוין, 1994, הדפסה דיגיטלית.
גדי דגון
גדי דגון
באדיבות האמן
דיוקן חנוך לוין, 1994, הדפסה דיגיטלית.
הרולד רובין
הרולד רובין
באדיבות האמן
רישום למחזה "ריצ'ארד השלישי", 1977, טכניקה מעורבת על נייר.
ג'ראר אלון
ג'ראר אלון
באדיבות האמן
פריים מתוך וידאו שהוקרן בהצגה "קדיש לנעמי". ע"פ פואמה מאת: אלן גינסברג, בימוי: חנן שניר, בימוי מולטימדיה: ג'ראר אלון, תפאורה ותלבושות: איתן לוי, מוסיקה: יוסי מר חיים, תיאטרון הבימה, 2000.
ג'ראר אלון
ג'ראר אלון
באדיבות האמן
צילום במה מתוך ההצגה "קדיש לנעמי". ע"פ פואמה מאת: אלן גינסברג, בימוי: חנן שניר, בימוי מולטימדיה: ג'ראר אלון, תפאורה ותלבושות: איתן לוי, מוסיקה: יוסי מר חיים, תיאטרון הבימה, 2000.
ג'ון בייל
ג'ון בייל
באדיבות האמן
בובות, תצלומים בסטודיו. מתוך: "בעל החלומות" סרט האנימציה הישראלי הראשון. בימוי: יורם גרוס, בובות ותפאורה: ג'ון בייל, 1962. באדיבות המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון.
לילך שחר
לילך שחר
באדיבות האמנית
דמויות מהאופרה במה ומשפחה - "זמר אופרה", 2010, טכניקה מעורבת על נייר.
לילך שחר
לילך שחר
באדיבות האמנית
דמויות מהאופרה במה ומשפחה - "זמרת אופרה", 2010, טכניקה מעורבת על נייר.
לילך שחר
לילך שחר
באדיבות האמנית
דמויות מהאופרה במה ומשפחה - "זמרת אופרה", 2010, טכניקה מעורבת על נייר.
לילך שחר
לילך שחר
באדיבות האמנית
דמויות מהאופרה במה ומשפחה - "פורטרט עצמי", 2011, טכניקה מעורבת על נייר.
מנשה קדישמן
מנשה קדישמן
באדיבות האמן
דיוקן חנוך לוין, שנות ה-90, דיו על נייר, 18X25 ס"מ.
מנשה קדישמן
מנשה קדישמן
באדיבות האמן
דיוקן חנה רובינא, 1988, אקריליק על בד, 97X130 ס"מ.
מיכל שמיר
מיכל שמיר
באדיבות האמנית (צילום: אורי רובינשטיין)
מתוך התערוכה "יחיד +" של האמנית מיכל שמיר, פרויקט משותף עם הכוראוגרפים: נעה דר, רננה רז, וסהר עזימי. גלריה שלוש, 2012. צילום: אורי רובינשטיין.
מיכל שמיר
מיכל שמיר
באדיבות האמנית (צילום: אורי רובינשטיין)
מתוך התערוכה "יחיד +" של האמנית מיכל שמיר, פרויקט משותף עם הכוראוגרפים: נעה דר, רננה רז, וסהר עזימי. גלריה שלוש, 2012. צילום: אורי רובינשטיין.
משה מוקדי
משה מוקדי
באדיבות משפחת האמן
דגם תפאורה - "הצל". מחזה: יבגני שוורץ, בימוי: ליאופולד לינדברג, התיאטרון הקאמרי, 1949. שחזור הדגם: נטע הקר, 1998. באדיבות המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה, הפקולטה לאמנות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אוניברסיטת תל-אביב.
משה מוקדי
משה מוקדי
באדיבות משפחת האמן
דגם תפאורה - "הצל". מחזה: יבגני שוורץ, בימוי: ליאופולד לינדברג, התיאטרון הקאמרי, 1949. שחזור הדגם: נטע הקר, 1998. באדיבות המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה, הפקולטה לאמנות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אוניברסיטת תל-אביב.
נטי שמיע עפר
נטי שמיע עפר
באדיבות האמנית
דגימות מוידאו: "טטריס - עדויות צפייה" (48 דקות), 2008. המופע "טטריס", פרי שיתוף פעולה עם הכוראוגרפית נעה דר, הוצג לראשונה ב-2006 בבכורה בפסטיבל עכו. בין 2011-2006 נערכו מעל 100 הופעות בתל אביב בסין, בגרמניה ובצ'ילה.
נטי שמיע עפר
נטי שמיע עפר
באדיבות האמנית
דגימות מוידאו: "טטריס - עדויות צפייה" (48 דקות), 2008. המופע "טטריס", פרי שיתוף פעולה עם הכוראוגרפית נעה דר, הוצג לראשונה ב-2006 בבכורה בפסטיבל עכו. בין 2011-2006 נערכו מעל 100 הופעות בתל אביב בסין, בגרמניה ובצ'ילה.
עודד פיינגרש
עודד פיינגרש
באדיבות האמן
מתווה לתפאורת הבלט "תהילים לירושלים". להקת קול ודממה, כוראוגרפיה: משה אפרתי, תפאורה: עודד פיינגרש, פסטיבל ישראל, 1982.
פאול לוי
פאול לוי
באדיבות אורנה מילוא
עבודות נייר מאוסף יוסף מילוא. טכניקה מעורבת על נייר. באדיבות אורנה מילוא
פסי גירש
פסי גירש
באדיבות האמנית
מפסי לחנוך, 1991, הדפסת כסף.
ראובן רובין
ראובן רובין
באדיבות בית ראובן
מתווה לתלבושות - "טרטיף". מחזה: מולייר, בימוי: יהושע ברטונוב, תפאורה ותלבושות: ראובן רובין, תיאטרון הבימה, 1932. באדיבות מוזיאון בית ראובן. המקור: אוסף י. גבאי, מוזיאון התיאטרון – מוזיאון א"י תל-אביב.
שלמה ויתקין
שלמה ויתקין
באדיבות האמן
מתווה לתלבושות - "נפוליון - חי או מת". מחזה ובימוי: נסים אלוני, תפאורה ותלבושות: שלמה ויתקין, תיאטרון בימות, 1970.
ציפי צגלה
ציפי צגלה
באדיבות האמנית
דיוקן חנוך לוין, 2002, שמן על בד.
אורי ליפשיץ
אורי ליפשיץ
באדיבות משפחת האמן
דיוקן רפאל קלצ'קין, 2010, טכניקה מעורבת על נייר.
אורי ליפשיץ
אורי ליפשיץ
באדיבות משפחת האמן
דיוקן חנה רובינא, 2010, טכניקה מעורבת על נייר.
אורי ליפשיץ
אורי ליפשיץ
באדיבות משפחת האמן
הדיבוק, 2002, שמן על בד.
יגאל תומרקין
יגאל תומרקין
אוסף פרטי
רישומים למחזה "המלך אובו", 1989, טכניקה מעורבת על נייר.
יגאל תומרקין
יגאל תומרקין
אוסף פרטי
רישומים למחזה "המלך אובו", 1989, טכניקה מעורבת על נייר.
יגאל תומרקין
יגאל תומרקין
אוסף פרטי
רישומים למחזה "המלך אובו", 1989, טכניקה מעורבת על נייר.
יוסל ברגנר
יוסל ברגנר
באדיבות האמן
מתווים - "הכלה וצייד הפרפרים". מחזה ובימוי: נסים אלוני, תפאורה: יוסל ברגנר, תיאטרון בימות, 1967.
יוסל ברגנר
יוסל ברגנר
באדיבות האמן
מתווים - "הנסיכה האמריקאית". מחזה ובימוי: נסים אלוני, תיאטרון הבימה, 1982.
יוסל ברגנר
יוסל ברגנר
באדיבות האמן
מתווים - "הנסיכה האמריקאית". מחזה ובימוי: נסים אלוני, תיאטרון הבימה, 1982.
יוסל ברגנר
יוסל ברגנר
באדיבות האמן
מתווים - "הנסיכה האמריקאית". מחזה ובימוי: נסים אלוני, תיאטרון הבימה, 1982.
אירית לוין, אריה ברקוביץ


נוצר ב-6/17/2014

אמנות על הבמה - אריה ברקוביץ מנהל אמנותי, בית האמנים ת"א

עד לתקופת הרנסנס, היו עיצוב הבמה והמבנה האדריכלי של התיאטרון יחידה אחת קבועה, אליה נאלצו הבמאים וההצגות להתאים עצמם בדרכים יצירתיות, בהתאם לתקופה: אם על ידי הקדמה לצורך הסבר, או באמצעות אביזרים שונים.

בתקופת הרנסנס חל השינוי המהותי בתחום, כאשר אמנים וגילדות מקצועיות החלו לצייר ולבנות תמונות תלת מימדיות בפרספקטיבות מרהיבות שהעניקו לאמנות עיצוב הבמה מקום עצמאי בעולם האמנות, שהתפתח במהלך השנים בהתאם לסגנונות ולזרמי האמנות.

במאה ה-19 החלה נטייה לכיוון הריאליזם, וחל מהפך חשיבתי בעיצוב הבמה, שאפשר לציירים אמנים להשתלב יותר ויותר בתחום ציור התפאורה. בתחילת המאה ה-20 התפתח בין מבקרי התיאטרון ויכוח לגבי הציור הריאליסטי של התפאורה, ויכוח שהוביל לשתי אסכולות מרכזיות בעלת השפעה ניכרת במהלך המאה כולה: ציור תפאורה בסגנון ריאליסטי שיוצר תחושה אמיתית של מקום ותקופה, ועיצוב תיאטרלי בעל אמירה עצמאית שמפרש את המחזה באופן ייחודי ובהתאם לסגנון הצייר והמעצב, מבלי לחקות את המציאות הטבעית.

עיצוב הבמה המודרני דרש גם התייחסות לשחקן ולהתרחשות הבימתית. הבמאי ואיש התיאטרון הנודע אדולף אפיה, כמו גם גורדון קרייג, שניים מהמשפיעים הגדולים של אמנות התיאטרון במאה ה-20, ביקשו להקפיד על עיצוב המתחשב בשחקן ובטקסט, היוצר תפאורה הפועלת בהרמוניה עם תנועת השחקן על הבמה ועם התאורה שמוסיפה את הדבק האורגני לקיום היצירה השלמה.

הזרמים השונים באמנות הפלסטית הפכו לחלק בלתי נפרד מעיצוב הבמה. לימודי העיצוב כוללים את תולדות האמנות והתייחסות לתנועות המודרניות כמו האקספרסיוניזם, הקוביזם, הסימבוליזם, הסוריאליזם, הקונסטרוקטיביזם והקונספטואליזם.

תנועות אלה מוצאות את מקומן על הבמות במינון זה או אחר, כשתקופה ארוכה שלט הזרם האקספרסיוניסטי, שידע לתרגם את תחושת המעצב למציאות הדרמטית מבלי לחקות אותה. הממשק לאמנות הפלסטית הביא אמנים רבים לעולם התיאטרון, במיוחד לעיצוב לאופרות ולבלט, תחומים המאפשרים חופש יצירתי ותרגום אמנותי ליצירות. פיקאסו ודאלי פתחו את הדלת לעולם התיאטרון והתוו את הנתיב עבור אמנים בדורות הבאים אחריהם. תנועות הפופ, אמנות הגוף והפרפורמינג ארט, בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, הטמיעו סופית את האמנות החופשית באמנות התיאטרון . המחיצות נשברו ומעצבים מוצאים עצמם עוסקים בעיצוב שהוא אמנות ולהפך, ויוצרים יצירה אחת משולבת: טקסט, משחק, בימוי, תאורה, תלבושות ותפאורה.

כל אלה חוברים יחד על מנת להביע אמירה תיאטרונית אמנותית ערכית ותרבותית.

 

 

 

 

 

אמנות פלסטית בהשראת אמנויות הבמה - אירית לוין, אוצרת

התערוכה אמנות פלסטית בהשראת אמנויות הבמה מציגה עבודות של אמנים שלצד גוף עבודתם העיקרי יצרו גם עבור הבמה הישראלית - בתיאטרון, במחול ובאופרה. המפגש עם הדימויים מקנה לצופים מבט על שדה הפעולה המשותפת בין האמנות הפלסטית לאמנות הבמה תוך התחקות אחר תהליכי היצירה באמצעות מתווים, סקיצות לתפאורה ולתלבושות, מאקטים, סרטים וחומר תיעודי, לצד דיוקנאות ומחוות ייחודיים לתיאטרון הישראלי.

לעתים קרובות נשזרות האמנות הפלסטית ואמנות הבמה זו בזו. בין פסיפס המרכיבים שמהם נרקחת אמנות התיאטרון - ספרות, שירה, תנועה, מוסיקה, מחול, עיצוב ויזואלי - מתנהל דיאלוג פורה, שבסופו של התהליך מניב יצירה אחת שלמה.

עוצמתו של הביטוי החזותי בהתרחשות הבימתית - בין אם באמצעות עיצוב הבמה, התפאורה והתלבושות, ובין אם באפיזודה ייחודית של תנועה וצליל - היא עדות לכך שמקומו אינו נופל בחשיבותו מערכו של הטקסט.

הצגת התיאטרון היא סך כל מרכיביה, ורבים הם ענפי האמנות הלוקחים חלק במלאכה: אל הבמאי, הבוחר את הפרשנות ואת הסגנון שיעניק לטקסט של המחזאי, מצטרפים השחקנים, התפאורנים, המלבישים, התאורנים, המוסיקאים והכוריאוגרפים. כל אמן תורם את יצירתו המקורית בתחומו, אלא שבהצגת התיאטרון היא מקבלת ומעניקה עוד מימד: מעבר להיותה מה שהיא, היא גם משתלבת במכלול ההצגה התיאטרונית ומעניקה לה ערך מוסף.

התערוכה מחולקת לארבע קטגוריות עיקריות:
-  עבודת האמן בתפאורה ובתלבושות.
-  מחוות לשחקנים ולבמאים באמצעות דיוקנאות.
-  תיעוד דוקומנטרי - קטעי סרטים על במאים, שחקנים ואמנים פלסטיים, יומנים, תכניות להצגות וצילומים.
-  דיאלוגים בין אמנות חזותית לריקוד.

המאה ה-20 שידרגה את מעמדו של התפאורן: שוב אין מדובר בבעל-מלאכה האחראי על הרקע, אלא במי שלוקח חלק אינטגראלי בהצגה, זה המעניק, יד ביד עם הבמאי, את האינטרפרטציה החזותית למחזה.

אחת הדוגמאות המובהקות לתפישה זו הן ההפקות של להקת ה"בּאלֶה רוּס" (Ballet Russe, 1909-1929) עם מנהלה המיתולוגי סרגיי דיאגילב בפריס. מגדולי הציירים בני התקופה - פיקאסו, בראק, לז'ה, דה קיריקו ואחרים - שיתפו בהן פעולה עם כוריאוגרפים כמו פוקן, מאסן ובלאנשין, ויצרו, בין השאר, מחולות למוסיקה של דביסי וסטרווינסקי. יצירותיה של הלהקה העלו אל שדה השיח האמנותי את חשיבותה של אמנות עיצוב הבמה בעשייה התיאטרונית.

דוגמה מעניינת נוספת היא הפקת הפרינג' שהוצגה ב-2004, ב-Jermyn Street Theatre בלונדון, את "Les Parents Terribles" של ז'אן קוקטו. לא בכדי בחר הבמאי טימות'י אקרויד דווקא באמנית הבריטית טרייסי אמין לעיצוב הבמה: כמו יצירתה המפורסמת של אמין, גם מחזהו של קוקטו נסוב סביב המיטה.

בשנת 2012 התקיימה ב-Tate Modern בלונדון תערוכה מרתקת של אדוארד מוּנק, "The Modern Eye", שחדר שלם בה הוקדש לעבודתו של האמן הנורווגי בתיאטרון. הקריירה התיאטרונית שלו החלה כשהתבקש לעצב את התכניה להצגת "פֶּר גינט" של איבסן בפאריס. הבמאי הגרמני מקס ריינהרדט, שזיהה בציוריו של מונק פריימים תיאטרליים, הזמין את האמן ב-1906 לעצב את הבמה בהצגת "רוחות" של איבסן במינכן, וכיוון שההפקה זכתה להצלחה הזמין אותו לעצב גם את הבמה ל"הדה גאבלר".

בין האמנים הבולטים ששיתפו פעולה עם אמנות הבמה נמנה גם דייויד הוקני, שעיצב את הבמה והתלבושות בהפקות אופרה ותיאטרון שזכו להערכה רבה. ב-1985 נערכה במיניאפוליס תערוכה גדולה שנדדה אח"כ גם ברחבי העולם, Hockney Paints The Stage, ששׂמה דגש על עיצוב שתי סדרות האופרה שעיצב עבור המטרופוליטן בניו-יורק ב-1981.

בארץ החל לפעול התיאטרון המקצועי בשנות ה-20: "לדרמה העברית בראשית דרכה חסרה מסורת של תיאטרון ושל שפה חיה... התנ"ך היה מקור בלתי נדלה שכרך את התחייה הלאומית עם התחייה התרבותית בארץ ישראל, מקור טבעי לסיפורים, עלילות ודמויות למחזה העברי בראשיתו. הפנייה אל התנ"ך כנקודת מוצא תרבותית בתחילת המאה הייתה חלק מהחיפוש אחר השורשים הלאומיים, שאפיין גם את תחיית האמנות היהודית הפלסטית."* בנוסף להשראת התנ"ך השפיעו על האמנים הארצישראליים גם זרמים מתנועת המודרנה האירופית, ולא פחות מהם פעלה גם הכוונה להטמיע את מה שנתפס כ"אווירה לוקאלית", כלומר אוריינטליזם. כך ניתן לראות יצירות רבות שקונסטרוקטיביזם וקוביזם משולבים בהן עם נאיביות מוּדעת לעצמה, מתוך השאיפה לשקף את רוח הראשוניות של הארץ החדשה-ישנה.

לא מעט ציירים מקומיים עסקו גם בתפאורה ובתלבושות, וליוו את התיאטרון הישראלי מראשית דרכו. האמנים חשו עצמם שותפים פעילים באחריות בכל הקשור לתחייה הלאומית של התרבות העברית בארץ. רוב עבודות התפאורה בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 נוצרו בידי ציירים שעיצוב הבמה היה לדידם עיסוק צדדי.

בשנת 1925 יסד משה הלוי את תיאטרון האוהל. הוא ביקש לייסד בצריף האוהל על שפת הים בתל-אביב אכסניה שתיתן קורת גג לכל האמנויות. כך נהג לערוך מדי שנה תערוכה לאמני הארץ, תחת הכותרת "אמנים מודרנים". בתערוכות אלו השתתפו אמנים מרכזיים: יוסף זריצקי, ראובן רובין, נחום גוטמן, פנחס ליטבינובסקי, אריה לובין ואחרים.

בסוף שנות ה-20 החלו לפעול תיאטראות נוספים: הבימה, שנוסדה במוסקווה (1917) ואח"כ עברה לארץ ישראל, המטאטא (1928), ומאוחר יותר התיאטרון הקאמרי (1944). ציירים נוספים הצטרפו לעבודת הבמה - מנחם שמי, ראובן רובין, משה מוקדי, יעקב שטיינהרדט, שלום סבא, אריה אלחנני, אריה ארוך, מרסל ינקו, יצחק פרנקל, עמנואל לופטגלס, פאול לוי, ג'ניה ברגר ועוד. בסוף שנות ה-40 פרשו רובם - להוציא שלושת האחרונים - מן התיאטרון והתמסרו כליל לציור.

יהודה גבאי, שחקן תיאטרון האוהל, אסף במסירות, במשך שנים, חומרים היסטוריים רבים המתעדים את תולדות המפעל התיאטרוני הישראלי למן ימיו הראשונים בהבימה במוסקווה ועד תחילת שנות ה-90. מחזות, תכניות להצגות, כרזות, מתווים לתפאורה ולתלבושות, דגמי תפאורות, צילומים וקטעי עיתונות מעמידים את האוסף שממנו צמח לימים מוזיאון התיאטרון. במשך 20 שנה ניהל יהודה גבאי, בן-זוגה של ג'ניה ברגר, את המוזיאון שאת האוסף שלו לא חדל להעשיר ולטפח.

קשרים ייחודיים נטוו בשנים מאוחרות יותר בין אמנים פלסטיים שעסקו בעיצוב תפאורה ותלבושות לבין במאים, מחזאים וכוריאוגרפים: הבמאי יוסף מילוא, שייסד את התיאטרון הקאמרי ואת תיאטרון חיפה, החל לעבוד עם הצייר אריה נבון ב-1948. שיתוף-הפעולה הפורה ביניהם הניב את הוא הלך בשדות של משה שמיר (1948),  טרטיף של מולייר (1950), נערת החלומות של א. רייס (1957), רומיאו ויוליה של שייקספיר (1957) ועוד.

שיתוף הפעולה ההדוק בין המחזאי והבמאי נסים אלוני לבין הציירים יוסל ברגנר, שלמה ויתקין ואודרי ברגנר נודע כתופעה ייחודית. אלוני ראה בציירים-התפאורנים ומעצבי התלבושות חלק אינטגראלי ממעשה היצירה הבימתי, שותפים אקטיביים, המציגים על הבמה מימד פרשני מקביל, השזור לבלי הפרד בטקסט שמפיקים השחקנים. העבודה המשותפת של יוסל ברגנר ונסים אלוני החלה בבגדי המלך (הבימה, 1961), והייתה למקור השראה והתפתחות אמנותית עבור שני היוצרים. בתכניה להכלה וצייד הפרפרים (תיאטרון בימות, 1967) כתב אלוני: "התוכן הוא מחוץ למחזה. זהו מחזה לציור. בדרך כלל מכינים תפאורה למחזה אחרי שהוא כתוב. הפעם קדמה התפאורה למחזה, שנכתב על-פי ציור של יוסל ברגנר".

חנוך לוין נהג אף הוא לעבוד עם אמנים, כמו למשל במלכת אמבטיה בתיאטרון הקאמרי, עם התפאורה של בוקי שורץ (בבימוי דוד לוין, 1970). כמתעדי ההצגה בחר המחזאי בצלמים כפסי גירש, גדי דגון ועוד. דמותו ויצירתו של לוין עצמו היו מקור השראה לאמנים רבים שיצרו מחוות לעבודותיו וציירו ופיסלו את דיוקנו.*

בתערוכה מוצגים גם שיתופי פעולה של אמנים פלסטיים עם כוריאוגרפים במופעי מחול:
דני קרוון, בנוסף לתפאורות שיצר לתיאטרון ולאופרה, היה בין מקימי להקת המחול בת שבע, בה הטביע את חותמו בתפאורות למחול בשיתוף פעולה עם מרתה גרהם. עודד פיינגרש עיצב תפאורה לבלט "תהילים בירושלים" (משה אפרתי, להקת קול ודממה, פסטיבל ישראל, 1982); מיכל שמיר עיצבה תפאורה למחול בארץ שחורה שחורה (נעה דר, פסטיבל ישראל, 2003); נטי שמיע עפר קיימה דיאלוג ייחודי עם נעה דר על יחסי גוף וחלל, תנועה מול קיבוע, במופע טטריס (פסטיבל עכו, 2006) ועוד.

מספר תערוכות בולטות שעסקו בתלבושות ובעיצוב במה כבר הוצגו בישראל בעבר: רישומים לתיאטרון הבימה 1978-1918, ביתן הלנה רובינשטיין מוזיאון ת"א (1978); אמנות עיצוב הבמה בתיאטרון העברי, אוניברסיטת חיפה (1983); עיצוב לתיאטרון בישראל - 1983, תיאטרון הבימה (1983); ראובן מצייר לתיאטרון, בית ראובן (1994); עיצוב הבמה העברית מהדיבוק ועד כפר, מוזיאון מאנה כץ (1998); ציורים בתיאטרון, מתוות למחזות תנ"כיים, מוזיאון ארץ ישראל (1995); חנוך לוין - אדם, חפץ, אדם, הגלריה האוניברסיטאית ת"א (2003); הצגת אופנה - תיאטרון ירושלים (2008). חומרים אלה תרמו מידע חשוב לתערוכה זו.

בתערוכה נפגוש גם כמה שיתופי פעולה מוכרים פחות, שנחשפים כאן לראשונה. כך נפרשת יריעה רחבה של נקודות מפגש בין אינטרפרטציות שונות ודיאלוגים שמקיימים היוצרים באמנות הפלסטית עם היוצרים של אמנויות הבמה, הנפגשים ומהדהדים זה לתחומו של זה.

קטעים תיעודיים

הצוענים של יפו / מחזה ובימוי: נסים אלוני
עיצוב במה ותלבושות: יוסל ברגנר / הבימה / 1971

מתוך: רק לא לחשוב שני פעמים  / בימוי: רם לוי / 1971
באדיבות ארכיון הסרטים – ערוץ 1, הטלוויזיה הישראלית, ורם לוי.

הכלה וצייד הפרפרים / מחזה ובימוי מקורי: נסים אלוני
עיצוב במה ותלבושות מקורי: יוסל ברגנר / תיאטרון בימות / 1967.

מתוך: הכלה וצייד הפרפרים / מחזה טלוויזיה
מאת: נסים אלוני / לפי ציורים של: יוסל ברגנר / בימוי: רם לוי / 1974
באדיבות ארכיון הסרטים – ערוץ 1, הטלוויזיה הישראלית, ורם לוי.

הנסיכה האמריקאית / מחזה ובימוי: נסים אלוני
עיצוב במה ותלבושות: יוסל ברגנר / הבימה / 1982.

מתוך: כל אחד והמרמלדה שלו / בימוי: רוני ניניו / 1982
באדיבות ארכיון הסרטים – ערוץ 1, הטלוויזיה הישראלית, ורוני ניניו.

מלכת אמבטיה / מחזה: חנוך לוין / בימוי: דוד לוין
עיצוב במה: בוקי שורץ / מוסיקה: זהר לוי
הקאמרי / 1970.
מתוך: כתבה של חיים גיל / 19.4.1970
באדיבות ארכיון הסרטים – ערוץ 1, הטלוויזיה הישראלית.

חלום ומציאות (Part Real Part Dream)
להקת המחול של מרתה גרהם / כוראוגרפיה ותלבושות: מרתה גרהם 
מוסיקה: מרדכי סתר / תפאורה: דני קרוון 
בכורה: 3.11.1965 / באדיבות דני קרוון

אוהל מראות (Tent of Visions)
להקת המחול בת שבע / כוריאוגרפיה ותלבושות: רוברט כהן
מוסיקה: נועם שריף  / תפאורה: דני קרוון
בכורה: 27.7.1965 / באדיבות דני קרוון 
התפאורה שימשה ב 1969 כתפאורה ל"קלעים" של רינה שיינפלד

חלום (Dream)
להקת המחול בת שבע / כוריאוגרפיה ותלבושות: מרתה גרהם
מוסיקה: מרדכי סתר / תפאורה: דני קרוון
בכורה: 14.7.1974 (במסגרת הפסטיבל הישראלי 1974) / באדיבות דני קרוון

יוסף מילוא / מונולוג מכל העולם במה, מהמחזה "כטוב בעיניכם": ויליאם שייקספיר
בימוי הקטע: ימימה מילוא
אירוע 30 שנה לתיאטרון חיפה (1991)
באדיבות ארכיון הסרטים – ערוץ 1, הטלוויזיה הישראלית, ואורנה מילוא.

פר-גינט / מחזה: הנריק איבסן / בימוי: יוסי יזרעאלי
עיצוב במה ותלבושות: דוד שריר
הבימה / 1971

ינטל / מחזה ע"פ סיפור של יצחק בשביס זינגר
עיבוד ובימוי: חנן שניר
עיצוב במה ותלבושות: דוד שריר
הקאמרי / 1980

מתוך: דוד שריר - רטרוספקטיבה
בימוי, עריכה וצילום: ברק סתיו / 2010 / באדיבות דוד שריר

בארץ שחורה שחורה" / כוראוגרפיה: נעה דר 
תפאורה: מיכל שמיר / עיצוב תלבושות: עינת ניר
פסטיבל ישראל / 2003 באדיבות נעה דר.

היבט תיעודי של משתתפי התערוכה

אבישי אייל

מתווים לתלבושות - "מסתורים", הצגה בתנועה
בימוי: רות זיו-איל, תפאורה ותלבושות: אבישי אייל
תיאטרון החאן, .1976

מתווים לתלבושות ודגם תפאורה - "כותרות נזכרות",
הצגה בתנועה, בימוי: רות זיו-איל, תפאורה ותלבושות: אבישי אייל, התיאטרון הקאמרי, 1979.

מתווה לתלבושות - "הדחליל"- יצירה מתוך רסיטל מחול עם רות אשל, בימוי: רות זיו-איל, תלבושות: אבישי אייל, צוותא 1977.

תצלומי במה ותלבושות - "מסתורים", צילום: ורה עציון.
"כותרות נזכרות", צילום: יעקב אגור.
"הדחליל", צילום: לא ידוע.

ג'ראר אלון

מתוך וידאו שהוקרן בהצגה -"קדיש לנעמי", פואמה מאת: אלן גינסברג, תרגום פואמה: נתן זך, בימוי: חנן שניר
בימוי מולטימדיה: ג'ראר אלון, תפאורה ותלבושות: איתן לוי, מוסיקה: יוסי מר חיים, תיאטרון הבימה, 2000

צילום במה עם הקרנת וידאו - "קדיש לנעמי", תיאטרון הבימה, 2000

צילום במה - "קדיש", פואמה מאת: אלן גינסברג, תרגום: דוד אבידן, בימוי: חנן שניר
בימוי מולטימדיה: ג'ראר אלון, תפאורה ותלבושות: איתן לוי, מוסיקה: יוסי מר חיים, תיאטרון הבימה, 1976

ג'ון בייל

בובות, תצלומים בסטודיו - "בעל החלומות", סרט האנימציה הישראלי הראשון
בימוי: יורם גרוס, בובות ותפאורה: ג'ון בייל, 1962.
באדיבות המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון

אודרי ברגנר

מתווים לתלבושות ודגם תפאורה - "דודה ליזה", מחזה ובימוי: נסים אלוני
תפאורה ותלבושות: אודרי ברגנר, תיאטרון הבימה, 1969, באדיבות ארכיון תיאטרון הבימה

רישומים - נסים אלוני בחזרות "דודה ליזה", תיאטרון הבימה, 1969.
חנוך לוין בחזרות, "נעורי ורדהל'ה",התיאטרון הקאמרי, 1974.

יוסל ברגנר

מתווים - "הכלה וצייד הפרפרים", מחזה ובימוי: נסים אלוני, תפאורה: יוסל ברגנר, תיאטרון בימות, 1967

דגם תפאורה -"הכלה וצייד הפרפרים", תיאטרון בימות, 1967
באדיבות אוסף ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי, ספריית שער ציון, בית אריאלה

מתווים - "הנסיכה האמריקאית", מחזה ובימוי: נסים אלוני, תיאטרון בימות, 1963, תיאטרון הבימה, 1982

דגם תפאורה - הנסיכה האמריקאית", תיאטרון בימות, 1963
באדיבות אוסף ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי, ספריית שער ציון, בית אריאלה

תצלומים: יוסל ברגנר, נסים אלוני, אודרי ברגנר
"הכלה וצייד הפרפרים", חזרת קריאה, צילום: בוריס כרמי.

אריה ברקוביץ

מתווה לתפאורה - "שמוליק של זהרה", מחזה ובימוי: חגית רכבי, תפאורה: אריה ברקוביץ
תיאטרון לילדים ולנוער, 1981

פרט - מתוך עיצוב ל"אדיפוס המלך", מחזה: סופוקלס, פרויקט גמר לתואר M,A, אוניברסיטת ת"א

פסי גירש

תצלומי דיוקן - מפסי לחנוך, חנוך לוין, 1991

תצלום במה - "הילד חולם", מחזה ובימוי: חנוך לוין, תפאורה ותלבושות: רוני תורן, הבימה,
תיאטרון חיפה, פסטיבל ישראל, 1993

גדי דגון

תצלומי דיוקן - חנוך לוין, 1994

שלמה ויתקין

מתווים לתלבושות - "נפוליון - חי או מת", מחזה ובימוי: נסים אלוני
תפאורה ותלבושות: שלמה ויתקין, תיאטרון בימות, 1970, התיאטרון הקאמרי, 1979

תצלום - חנה רובינא ושלמה ויתקין, "אדי-קינג", מחזה ובימוי: נסים אלוני
תפאורה ותלבושות: שלמה ויתקין, תיאטרון הבימה, 1975, צילום: בוריס כרמי.

אלדד זיו

אטיודים מתוך יומנים

איתן לוי

פרט - שחזור תפישת עיצוב הבמה, "הצילו"
מחזה: אדוארד בונד, בימוי: עמית גזית
תפאורה ותלבושות: איתן לוי, תיאטרון באר שבע, 1979

תצלומי במה - "הצילו", תיאטרון באר שבע, 1979

עבודות מהסדרה "אני אמא של"
צלופן, ברזל, מלח, ואדמה 2014

פאול לוי

עבודות נייר, מאוסף יוסף מילוא
טכניקה מעורבת על נייר, 15X20 ס"מ
באדיבות אורנה מילוא

אורי ליפשיץ

דיוקן חנה רובינא, 2010  

דיוקן רפאל קלצ'קין, 2010  

הדיבוק, 2002

משה מוקדי

דגם תפאורה - "הצל", מחזה: יבגני שוורץ, בימוי: ליאופולד לינדברג
התיאטרון הקאמרי, 1949, שחזור הדגם: נטע הקר, 1998
באדיבות המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה
הפקולטה לאמנות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אוניברסיטת תל-אביב.

אריה נבון

דגם תפאורה - "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", מחזה: סמי גרונמן, בימוי: שמואל בונים
תפאורה: אריה נבון, התיאטרון הקאמרי, פארק הירקון, 1982
באדיבות המרכז הישראלי לתיעוד אומנויות הבמה
הפקולטה לאמנות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אוניברסיטת תל-אביב.

מתווים לתלבושות - "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", באדיבות דוד נבון.

עודד פיינגרש

מתווה לתפאורת בלט
"תהילים לירושלים", להקת קול ודממה
כוריאוגרפיה: משה אפרתי
תפאורה: עודד פיינגרש
פסטיבל ישראל, 1982

אבא פניכל

דיוקן - חנה רובינא, 1950
אוסף פרטי

ציפי צגלה

דיוקן - חנוך לוין, 2002

דני קרוון

דגם תפאורה - "מרי סטיוארט"
מחזה: פרידריך שילר, נוסח עברי: דן מירון
בימוי: גרשון פלוטקין, תפאורה: דני קרוון
תלבושות: טובה קליינר, התיאטרון הקאמרי, 1961

דגם תפאורה - "אלקטרה",
מחזה: אוריפידס, בימוי: גרשון פלוטקין
תפאורה: דני קרוון, התיאטרון הקאמרי, 1964

מנשה קדישמן

דיוקן – חנה רובינא, 1988

דיוקן - חנוך לוין, שנות ה-90

דורית קדר

"אכזריות", "פנטסיה", "סקס"
מתוך סדרת 7 החטאים
"מסעות במונית", מאת: דורית קדר
עריכה: צ'רלי בוזגלו, בימוי: עירית פרנק
תפאורה: דורית קדר, תיאטרון הסמטה, 2002

בן קדישמן

איוב, 28 דקות, 1996, סרט 14 מ"מ
שחקן: שמעון פינקל, במאי: בן קדישמן
עורך: זוהר סלע, צלם: איתמר הדר

הרולד רובין

רישום למחזה "ריצ'ארד השלישי", 1977

ראובן רובין

סידרת גלויות מהתערוכה: ראובן מצייר לתיאטרון, 1994
מתווים לתלבושות ולתפאורה להצגות התא"י, הבימה ואהל
באדיבות מוזיאון בית ראובן
המקור: אוסף י. גבאי, מוזיאון התיאטרון – מוזיאון א"י תל-אביב

בוקי שורץ

אובייקט - חיתוך לייזר, ברזל ומראה
באדיבות גלריה גורדון

תצלומי במה - "הכסאות", מחזה: יוג'ין יונסקו, בימוי: דוד לוין, תפאורה ותלבושות: בוקי שורץ,
תיאטרון הבימה, 1970

תצלום - "מלכת אמבטיה", יציקת ברונזה, 2000, צילום: ויק גיאסוב, באדיבות התיאטרון הקאמרי

לילך שחר

דמויות מאופרה במה ומשפחה

נטי שמיע עפר

דגימות מוידאו: "טטריס - עדויות צפייה" (48 דקות) 2008
המופע "טטריס" פרי שיתוף פעולה עם הכוריאוגרפית נעה דר
הוצג לראשונה ב-2006 בבכורה בפסטיבל עכו.
בין 2011-2006 נערכו מעל 100 הופעות בתל אביב, בסין, בגרמניה ובצ'ילה.

מיכל שמיר

תצלומים - מתוך תערוכת "יחיד +" של האמנית מיכל שמיר
פרויקט משותף עם הכוריאוגרפים: נעה דר, רננה רז, סהר עזימי
גלריה שלוש, 2012, צילום: אורי רובינשטיין

תצלומי במה - "בארץ שחורה שחורה"
כוריאוגרפיה: נעה דר, תפאורה: מיכל שמיר
עיצוב תלבושות: עינת ניר
פסטיבל ישראל, 2003
צילום: תמרה לם

דוד שריר

רישום ודגם תפאורה - "ינטל", ע"פ סיפור של יצחק בשביס זינגר, עיבוד ובימוי: חנן שניר
תפאורה ותלבושות: דוד שריר, התיאטרון הקאמרי, 1980
 
תצלום - "פר גינט", מחזה: הנריק איבסן, בימוי: יוסי יזרעאלי
תפאורה ותלבושות: דוד שריר, תיאטרון הבימה, 1971

יגאל תומרקין

רישומים למחזה "המלך אובו", 1989

תכניות להצגות

"ינתי פרזי", מאת: אלדד זיו, תיאטרון החאן
"שעיר אחד לעזאזל", מחזה ובימוי: נסים אלוני, התיאטרון הקאמרי, 1973

מחווה לאגדתי, תיאטרון מחול ענבל, 1986
עיצוב במה ותלבושות: אריה ברקוביץ
כוראוגרפיה: שרה לוי-תנאי
מוסיקה: שלמה גרוניך

ביביליוגרפיה

כתבות על התערוכה

מעריב

פרוטפוליו

הבמה

MYNET

עכבר העיר

 

 

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.