דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

פרק 16: למה לי פוליטיקה עכשיו? - אסקפיזם כתפישת עולם

צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
יואב איתיאל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
יואב איתיאל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
יאיר גולוב
משלחת הולץ לפולין במחנה בירקנאו
משלחת הולץ לפולין במחנה בירקנאו
בית ספר הרב תחומי הולץ חיל האוויר
ברלין
ברלין
עוז אלמוג
יאיר גולוב
תמרה ליברמן טוכמן
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
גיא פריבס
גיא פריבס
גיא פריבס
גיא פריבס
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
עוז אלמוג
יואב איתיאל
יואב איתיאל
יואב איתיאל
יאיר גולוב
יאיר גולוב
יאיר גולוב
יאיר גולוב
יאיר גולוב
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
ברלין
ברלין
עוז אלמוג
עוז אלמוג, תמר אלמוג


נוצר ב-6/3/2014

האם יש להם עמדה?

מחקר התרבות הפוליטית של דור ה-Y מעמיד אתגר מדעי לא פשוט, ממספר סיבות:

- רוב נתוני הסקרים הפוליטיים, שפורסמו עד היום, אינם מפולחים כמתבקש, על פי מגזרים ותרבויות משנה (חילוניים, מסורתיים, דתיים, חרדים, ערבים, דרוזים, עולים מברה"מ, עולים מאתיופיה וכו'). בדרך כלל מכניסים את כל האוכלוסייה הישראלית תחת נתון אחד מוכלל, וכך מחמיצים הבדלים, ניגודים וסתירות פנימיות בין קבוצות באוכלוסיה.

ברוב הסקרים אין אפילו פילוח של שכבות גיל. כלומר, במקרה הטוב אפשר ללמוד מהסקרים הפוליטיים על מגמות כלליות באוכלוסיה היהודית, אבל לא על צעירים. הניסיון מלמד כי בדרך כלל המגמה הכללית בציבור מוקצנת אצל הצעירים, אבל בהיעדר פילוח גילאים, בלתי אפשרי לאמוד זאת כראוי.

- סקרים רבים (בעיקר כאלה המתפרסמים בתקשורת) אינם מספקים פרטים על שיטת הדגימה והשיקולים שמאחוריה. במקרים רבים המדגם קטן מכדי להסיק מסקנות אמפיריות תקפות על כלל האוכלוסייה.

יתרה מזאת, לכלי התקשורת יש נטייה לצד הסנסציוני (לייצר כותרת רועשת) והשאלות בסקר נבנות בהתאם. רבים ממכוני הסקרים פועלים במודע או שלא במודע כדי לרצות את האג'נדה הפוליטית של הגוף המזמין. הדבר לא נעשה בהכרח באמצעות עיוות נתונים מכוון, אלא באמצעות שני דפוסים טיפוסיים: דגשים על ממצאים מסוימים והתעלמות מאחרים; שימוש בשאלות מכוונות אשר מטות את התוצאות.*

- בתקופתנו אנשים נעשו קצרי רוח, חסרי סבלנות, ואינם מביעים נכונות להשיב על שאלות מורכבות או ארוכות הדורשות קשב רב, דוגמת אלה הנדרשות לצורך התחקות אחר עמדות פוליטיות. בלית ברירה משתמשים החוקרים בשאלות קצרות, שהן במקרים רבים שטחיות ואינן מגרדות אפילו את השכבה העליונה של ההשקפה האישית. התופעה הזאת מוקצנת במיוחד אצל צעירים, משום שהנושא הפוליטי לא עומד בראש מעייניהם. זאת ועוד, כיוון שרמת המעורבות הפוליטית של הצעירים אינה גבוהה (על כך בהמשך), במקרים רבים אין להם דעה ועמדה מגובשות. התוצאה היא שהם נוטים לזרוק תשובות שטחיות עם גוון עדרי, שלא משקפות בהכרח את עולם הערכים הפנימי שלהם.

- מנהלי הסקרים הם בדרך כלל אנשים בגילאי 40+, ומושגים רבים שנראים להם מובנים (ומופיעים בסקר) אינם כה נהירים לדור הצעיר. הם נוטים להסיק מסקנות מרחיקות לכת מתשובות הנחקרים, כאשר בפועל תשובות המרואיינים מבוססות על חוסר הבנה או הבנה חלקית של השאלות. לדוגמה, באחד הסקרים נשאלו צעירים, האם חשוב שישראל תהיה "מדינה יהודית ודמוקרטית". איש מהחוקרים לא טרח לבדוק כיצד הנסקרים מפרשים את המילים "יהודי" ו"דמוקרטי". כשבוחנים לעומק את הפרשנויות שהציבור מעניק למושגים הטעונים הללו, מתברר שהן מתפלגות על פני רצף רחב. כך למשל, יש התופשים את המושג "יהודי" בדגש דתי ואחרים התופשים אותו בדגש לאומי. למותר לציין שהתפישות השונות משפיעות גם על התשובה לשאלה הזאת.

באחד הסקרים הוצגה השאלה "האם אתה תומך בהפרדת הדת מהמדינה?" כאשר לנשאלים לא ברור כלל מה נכלל תחת המילים "דת" ו"מדינה" ומה בדיוק רוצים להפריד ואיך. השאלה נותרת ברמה הסימבולית והאסוציאטיבית בלבד, ולכן התשובות עליה עלולות להטעות או לכל היותר לספק תמונה שטחית בלבד.

לא אחת הצעירים אינם מבינים את המשמעות ואת ההשלכות של התשובות שלהם לשאלות הסקר, ו"נופלים בפח" שטומנים להם הסוקרים (באופן מכוון ובלתי מכוון). למשל, בסיכום של סקר שערך המכון לדמוקרטיה נכתב כך: "ממצא מדאיג במיוחד הוא כמיהתו של רוב הנוער (60 אחוזים) למנהיגים חזקים (תחליף למסגרת החוקית) והרגשתם של למעלה ממחצית מבני הנוער שפוליטיקאים אינם נוטים להתחשב בדעתם של האזרחים".* אפשר לשער שחלק גדול מהנחקרים הצעירים לא קישרו בין המושג הטעון והסימבולי "מנהיג חזק" לבין דיקטטורה ופאשיזם. הם תפשו אותו כפשוטו: מנהיג שנבחר באופן דמוקרטי והוא "חזק" משום הוא נחוש בדעתו ועומד בלחצים. כך קרה שתוצאות הסקר פורשו כסימן מדאיג להקצנה ימנית ולסכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית.

- שאלות שעוסקות בתחום הפוליטי מושפעות במידה רבה מהעיתוי שבו הן נשאלות. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר באירועים מטלטלים שמעוררים פרץ של רגשות, כגון פיגוע טרור או שערורייה פוליטית. כיוון שישראל היא מדינה שבה אין רגע דל, כמעט כל סקר מושפע מאירועי השעה. נכון שלאורך זמן הפולסים הרגשיים מתאזנים, אבל אצל הצעירים התשובה לסקר היא במקרים רבים גם סוג של התרסה כנגד המציאות הקשה.

- קיים הבדל, לעתים ניכר, בין התפיסה הכללית (התיאורטית) שבה מחזיק פלוני לבין יישומה בחיי היומיום. לעתים קרובות העמדה קיצונית והחלטית בהרבה מההתנהגות בפועל. למשל, יהודים רבים תופשים את החברה הערבית באופן שלילי (בעיקר בשל המתח הפוליטי של הסכסוך המזרח תיכוני), אבל זה לא מונע מהם לקיים קשרי חיבה וידידות עם חברים ערבים לעבודה או ללימודים. התחושה שלנו (וקשה לאמת זאת מבחינה אמפירית), שהפער הזה גדול במיוחד בדור הצעיר. זאת, בין השאר משום שיש להם פחות צורך לגבש תפישת עולם כוללת, שנשענת על מערך עמדות סדור וקוהרנטי. הם יותר חשים ומתנהגים כ"תצפיתנים", שמתבוננים על המחזה הפוליטי ללא הרבה תשוקה, עניין ומעורבות, ומגבשים את עמדתם אד-הוק לפי התרחיש הספציפי שהובא לידיעתם.

- סוקרים רבים ניגשים לסקר מתוך הנחת מוצא שלמשיבים תפישת עולם מגובשת לגבי מכלול הסוגיות הפוליטיות, ושקיימת הלימה בין עמדותיהם לבין החלוקה הפוליטית שהיתה נהוגה בארץ שנים רבות (למשל, בין "ימין" ו"שמאל" או בין "דתיים" ו"חילוניים"). הנחה רווחת נוספת של הסוקרים היא שיש עקביות בתפיסות ובבחירות של האנשים. אבל בעידן של שטף מידע ותקשורת מהירה ההכרעות הערכיות של בני-אדם נעשות פחות עקביות וקשורות יותר לדעה נקודתית על אירוע כזה או אחר. למעשה, רבים יוצרים לעצמם סל אקלקטי ודינמי של עמדות ותפיסות עולם. זה נכון לגבי כלל האוכלוסייה, אבל מודגש יותר אצל הצעירים, שנוטים לחיות יותר בשלום עם סתירות וניגודים.

כך למשל הם סבורים שירידה מהארץ לא טובה למדינה, אבל אם חבר יספר להם שהוא מתכנן להגר, הם לא יבקרו אותו ויראו את הבחירה שלו בהבנה; הם לא מאמינים שהערבים חפצים בשלום אמת אבל באותה נשימה יסכימו להחזיר שטחים תמורת הסכם הגיוני; הם יכולים לחבב את המתנחלים ובאותה נשימה להודות שמעולם לא היו ביהודה ושומרון ושאינם מבחינים בין אריאל לעמנואל; הם "בעד אלוהים ועם ישראל" אבל נגד כפייה דתית. הסתירות, או הסתירות לכאורה, לא ממש צורמות להם והם מג'נגלים בין העמדות בקלילות, ללא העמקה וחקירה, כאשר הם ניזונים ממידע חלקי וזמני.*

במקרים רבים עמדות שמתגלות בסקרים סותרות זו את זו, בלי שהצעירים אפילו מודעים לסתירה.* חוסר העקביות הפוליטית של הדור הזה קשור בין השאר להגדרות המשתנות של זהות. בניגוד לדורות קודמים, אצל ה-Yניקים השקפה פוליטית היא סממן בעל משקל נמוך בזהות העצמית שלהם, ולכן הדחף לייצר לעצמם השקפה איתנה ומבוססת חלש יותר. למעלה מזה, כיוון שהם לא אוהבים להתווכח בלהט, הפוליטיקה לא בוערת כאש בעצמותיהם. מבחינתם לכל אחד "יש את האמת שלו" ואם לא הצלחתי לשכנע, נעבור נושא.

התקשורת הישראלית מעודדת שיח פוליטי מתלהם ורווי קלישאות וסיסמאות, בין השאר לצורכי רייטינג. התוצאה היא שה-Yניקים הורגלו מגיל צעיר לתפוס את המציאות הפוליטית באופן פשטני מאוד, ובמקרים רבים גם לא בוגר. לעיתים קרובות מה שנראה אצלם על פניו כקיצוניות אידיאולוגית הוא בעצם סוג של "דאחקה" מתלהמת בסגנון של "ניתן להם בראש" ולא איזו משנה פוליטית סדורה.

הזהות הפוליטית החלשה של ה-Yניקים קשורה גם לתקופה שבה הם גדלו. זו תקופה שבה המחלוקות, המתחים והפערים האידיאולוגיים בחברה הישראלית התמתנו. השסעים הדתי, העדתי, המגדרי, המדיני-ביטחוני (שמאל-ימין) וגם הכלכלי (רוב אזרחי המדינה אוחזים בהשקפת עולם קפיטליסטית) כבר אינם מייצרים "מחנות" שעומדים משני צידי המתרס. עם הזמן המציאות הוכיחה שכולם צודקים וכולם טועים (למעשה הפער האידיאולוגי העמיק בתקופה הזאת בעיקר בין קצוות הסקלה, כלומר בין הקבוצות הקיצוניות בתוך המחנות, שהקצינו עוד יותר). לכן רוב הצעירים גם לא משייכים את עצמם למחנה כלשהו (רובם משתייכים מבחינת השקפתם למרכז הפוליטי) ומסרבים להיות מקוטלגים.*

כיוון שלצד הקיטוב בין המחנות מתחוללים גם תהליכי אינטגרציה והשפעה הדדית, העמדות של ה-Yניקים ביחס לתופעות חברתיות חורגות מהמתווה הפוליטי הישן.

לדוגמא: כאשר הציבור החילוני נשאל בסקרים על חרדים, כמעט תמיד זה בהקשר לשוויון בנטל (צבא וכלכלה). השאלות הללו הן בעלות אופי פוליטי הצהרתי ורוב הנשאלים נותנים תשובות בהתאם, כלומר הם רואים את החברה החרדית באופן מאוד שלילי. אבל כאשר בודקים את היחס של רוב היהודים החילונים ובעיקר המסורתיים להיבטים מגוונים בחברה החרדית, כגון: עשיית צדקה, כיבוד הורים, שימור מורשת יהודית, חיים בצנעה וכדומה - מתגלה יחס הרבה יותר חיובי. יתרה מזאת, חרף הדימוי השלילי המוכלל (של החרדים כקבוצה) רבים מהאוכלוסייה המסורתית (הלא דתית) נוהגים לפקוד רבנים ומקובלים חרדים כדי לקבל עצה וברכה. רבים עוד יותר גודשים את בתי חב"ד בחו"ל שבראשם עומדים שליחים חרדיים. האם צעיר שמגיע לבית חב"ד רואה רב חרדי מול העיניים? מעשית כן, תודעתית-פוליטית לא. הוא אמנם רואה רב בלבוש שחור, אבל בסיטואציה הזאת הוא אח וחבר, וכל הרקע החרדי נעשה בלתי רלוונטי. זו גם הסיבה לכך שבחגיגות ברסלב באומן אפשר לראות בליל של דתיים, חרדים וצעירים מסורתיים (רובם מדור ה-Y).

באותה מידה ה-Yניקים יכולים להצביע למפלגת ימין ובמקביל לתמוך בהחזרת שטחים, או להעריץ את נפתלי בנט, מנהיג מפלגה דתית, ובד בבד לתמוך בהפרדת הדת מהמדינה. המחשה מעניינת לחוסר העקביות המאפיין את הדור הזה אפשר לראות בבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר ב-2008. סקר שנערך בראשית אוקטובר 2008 על ידי מכון דחף בראשות מינה צמח עבור 'ידיעות תל אביב', הצביע על כך שדב חנין, איש המפלגה הקומוניסטית, מוביל בבירור ובפער גבוה בקרב בני דור ה-Y בתל אביב. כשנשאלו בני 24-18 בעבור מי יצביעו – 55 אחוזים מהנשאלים אמרו כי יצביעו לחנין, ורק 17 אחוזים אמרו כי יצביעו לחולדאי. גם בקרב בני 29-25 התוצאות היו דומות – 46 אחוזים לחנין ורק 23 אחוזים לחולדאי. זאת, למרות שהאג'נדה שמקדמים דב חנין ורשימתו, "עיר לכולנו", עמדה מכמה בחינות חשובות בסתירה לתפיסת העולם הצרכנית והפוליטית* המאפיינת את דור ה-Y. היו שתלו את האהדה של הצעירים לחנין בביקורת החברתית שהוא השמיע על יוקר המחיה בתל אביב ואת ההתגייסות ברשתות החברתיות כנגד חולדאי. אבל כצפוי, ביום הדין הצעירים לא בחרו בחנין והתמיכה באג'נדה שלו נשארה ברמה ההצהרתית בלבד. הסופר ניר ברעם כתב: "בשונה מהדור של אבא שלי, נגיד, הדור שלנו לא ממש מקשר בין האידיאולוגיה לבין אופי הפרנסה. אנשים שמאמינים בדבר מסוים, לאו דווקא חיים אותו, והאידיאולוגיה כבר לא שווה למקצוע."*

העידן הפוסט-אידיאולוגי

פטריוטיזם ללא תום נעורים

הפטריוטיזם העז היה מאז ומתמיד אחד מסימני ההיכר של החברה הישראלית – רגש שעדיין דומיננטי מאוד בכל המגזרים היהודיים ובכל שכבות הגיל. סקרים מוכיחים שוב ושוב שהישראלים מאוד קשורים למדינתם ואוהבים אותה. רובם גם חשים שהם בני מזל להיוולד ולגור בישראל.*

הצעירים אינם שונים לכאורה מהוריהם בכל הנוגע לאהבת המולדת. רובם חשים הזדהות עם ישראל וגאווה על היותם ישראלים.* כאשר הם בחו"ל, כתיירים, תרמילאים או מהגרים זמניים, הם מתעדכנים באופן רצוף במתרחש בארץ. הם גם אוהבים להציג את עצמם כישראלים וכועסים על מי ש"מלכלך" על המדינה, קצת בדומה למי ש"מלכלך" על משפחתם (זאת גם אחת הסיבות לסלידה שרבים מהם חשים כלפי השמאל הקיצוני הפוליטי, שמוציא את דיבתה של ישראל).

גם הציונות זורמת עדיין במחזור הדם, אף שהיא אינה מוגדרת במונחים אידיאולוגיים.*  

Yניקים רבים גם חשים דאגה כנה למדינה ולהמשך קיומה. הם למדו על בשרם שישראל מוקפת אויבים ששואפים לחסלה, ולמעשה האיום בתקופת חייהם רק גדל, בין היתר בשל התעצמות האסלאם הקיצוני.*

עם זאת, בני דור ה-Y אינם תמימים וחדורי שליחות היסטורית כמו הוריהם בנערותם, משום שהמדינה איבדה את הילת הקודש שאפפה אותה. הם נולדו לתוך העידן ה"פוסט-ציוני", כלומר להלך רוח ניהיליסטי, ציני, חומרני ואנוכי יותר.* הם נחשפו לאורך השנים לכותרות שליליות שלא היו בעבר, מבחינת העוצמה והשכיחות, וספגו את התחושה הכללית שמשהו השתבש בחזון התמים.*

הפזמון הפופולרי של אריאל זילבר "אני שוכב לי על הגב" שיקף ובישר בזמנו את השינוי התרבותי הזה:  
אני שוכב לי על הגב/ מביט על התקרה/ רואה כיצד חולפים ימי/ בבטלה גמורה [...]
בלי להיות או לא להיות/ אני פשוט ישנו/ בלי שום דבר אשר כדאי/ למות למענו
בלי תקווה ובלי ייאוש/ אני פשוט צופה/ כמו תייר על העולם/ והוא כל כך יפה.*

אצל רבים מהצעירים בולטת הדואליות ביחס למדינה: מצד אחד הם אוהבים לחיות בישראל וחושבים שזו מדינה מיוחדת במינה, עם יתרונות שלא ימצאו במקום אחר. באותה נשימה, הם בטוחים שזו מדינה מושחתת, שיש טייקונים מניפולטיביים ופוליטיקאים אינטרסנטיים שמושכים בחוטי הכלכלה. הם גם חשים שעבריינים לא נענשים, שעובדים לא מקבלים תגמול הולם על השקעתם, ובאופן כללי שיש אי צדק חברתי. אבל עדיין המדינה מאוד שלהם.

הזהויות "ישראלי" ו"יהודי" עדיין נמצאות במקומות הראשונים אצלם, אבל מסתמנת מגמה כללית של עלייה במשקלן של זהויות נוספות: פרופסיונאלית, פנאי ותחביב, הורות ועוד. הרשתות החברתיות מחזקות את המגמה הזאת.

דרג/י לפי סדר החשיבות את הגורמים שקושרים אותך לישראל
    דור ה-Y דור ה-X
משפחה ממוצע 6.2 6.1
ס.תקן 1.4 1.4
סה"כ 189 106
חברים ממוצע 4.9
3.9
ס. תקן 1.5 1.5
סה"כ 189 106
שפה ותרבות ממוצע 4.1
4.6
ס. תקן 1.6 1.7
סה"כ 189 106
ציונות ממוצע 3.9 4.3
ס. תקן 1.9 1.9
סה"כ 189 106
יהדות ממוצע 3.0 3.1
ס. תקן 1.8 1.9
סה"כ 189 106
קריירה ממוצע 2.9
3.3
ס. תקן 1.5 1.6
סה"כ 189 106
חשש מקשיי התאקלמות במדינה אחרת (זרות, אנטישמיות ועוד)  ממוצע 2.9 2.8
ס. תקן 1.7 1.9
סה"כ 189 106

סקר פטריוטיות ישראלית
שאלות % היהודים שענו "במידה רבה" או "במידה רבה מאד"
באיזו מידה אתה רואה את עצמך כפטריוט ישראלי? 72%
עד כמה אתה גאה להיות ישראלי? 88%
אם אחת מהמדינות העוינות באזור תאיים בנשק גרעיני על ישראל (פצצת אטום), האם תישאר לחיות בארץ? 81%
שאלה
% היהודים שענו "אסכים בהחלט" או "קרוב לוודאי שאסכים"
אם תפרוץ מלחמה נוספת, האם תסכים להילחם למען המדינה או להשתתף במאמץ המלחמתי בדרך כלשהי אם אין ביכולתך להילחם? 95%

לקביעה: אני אעודד את ילדי לחיות בארץ למרות שיש מקומות בטוחים ומשגשגים יותר בהם יוכלו לחיות

אהיה מוכן/ה לסכן את חיי כדי...
  גיל
דור ה-Y דור ה-XY דור ה-X סה"כ
אהיה מוכן/ה לסכן את חיי
כדי להגן על חיי משפחתי
מסכים מאוד 78.3% 74.3% 78.3% 77.2%
די מסכים 16.4% 18.3% 17.9% 17.3%
סה"כ מסכים 94.7% 92.7% 96.2% 94.6%
לא כל כך מסכים 1.6% 3.7% 2.8% 2.5%
כלל לא מסכים 5% 1.8% 9% 1%
סה"כ
לא מסכים
2.1% 5.5% 3.8% 3.5%
לא יודע 3.2% 1.8% 0% 2%
סה"כ שכיחות 189 109 106 404
אחוז 100% 100% 100% 100%
אהיה מוכן/ה לסכן את חיי
כדי להגן על המדינה שלי











 
מסכים מאוד 13.8% 7.3% 14.2% 12.1%
די מסכים 36% 31.2% 40.6% 35.9%
סה"כ מסכים 49.7% 38.5% 54.7% 48%
לא כל כך מסכים 33.9% 36.7% 30.2% 33.7%
כלל לא מסכים 11.6% 20.2% 14.2% 14.6%
סה"כ
לא מסכים
45.5% 56.9% 44.3% 48.3%
לא יודע 4.8% 4.6% 9% 3.7%
סה"כ שכיחות 189 109 106 404
אחוז 100% 100% 100% 100%

זהויות בקרב צעירים ישראלים
בסקר שנעשה ב-2002 נמצא כי קיים קשר בין בחירת הזהות (יהודית לעומת ישראלית) לבין מידת הדתיות של הנשאלים. 78% מהנשאלים החרדים הגדירו את עצמם קודם כל יהודים, ואף אחד מהם לא ראה בעצמו ישראלי. בקרב הדתיים 73% רואים בעצמם יהודים, ורק 16% ישראלים. המסורתיים נחלקים בין 55% שמגדירים את עצמם יהודים לבין 35% ישראלים; ואילו מתוך החילונים 34% מזדהים עם ההגדרה 'יהודי', ו-49% עם ההגדרה 'ישראלי'.
בסקר שנעשה ב-2008 נמצא שהזהות הישראלית ("מה מגדיר אותם הכי טוב") היתה במקום הראשון (37%) והישראלית במקום השני (29%). בסקר אחר שנעשה באותה שנה נמצאה הזהות היהודית במקום הראשון (47%) והישראלית במקום השני (40%).
חשוב להעיר כי רבים בארץ רואים חפיפה בין המושג "ישראלי" למושג "יהודי".
עוד נמצא בסקר (2008) כי הזהות הישראלית חזקה הרבה יותר בקרב הנשים בהשוואה לגברים. הקבוצה שהכי מגדירה עצמה כישראלית היא קבוצת בעלי ההכנסה הגבוהה (הכנסה נטו למשק בית מעל 10,000 ₪). כ-48% הגדירו עצמם קודם כל כישראלים. רק כ-23% מהם הגדירו עצמם קודם כל כיהודים. זאת, בניגוד לבעלי ההכנסה הנמוכה (עד 7000 ₪ הכנסה למשק בית), שהגדירו עצמם יותר כיהודים (כ-33%) מאשר ישראלים (26%).  
בסקר שנעשה ב-2009 נמצא שמחצית מהיהודים הישראלים מגדירים את עצמם בראש ובראשונה כיהודים, וכ־40% מגדירים את עצמם ראשית כישראלים.
מחקר של חיל החינוך והנוער מ-2012, שבחן את הזהות הישראלית-יהודית של מפקדים בצה"ל, מצא כי רובם מייחסים משקל גבוה יותר לזהות הישראלית בהשוואה לזהות היהודית: 94% השיבו שהזהות הישראלית חשובה או חשובה להם מאוד ו-82% השיבו שהזהות היהודית חשובה או חשובה להם מאוד (מדובר ב-233 קצינים: 65% גברים  ו-35% נשים בדרגות שונות: מחניכים בקורס קצינים ועד לקצינים בדרגת סגן אלוף שהגיעו לסדרות חינוך).

האמת שלי והאמת שלך

תהליך הדמוקרטיזציה של העולם המערבי הביא לתפנית בחשיבה המוסרית שאת תוצאותיה אפשר לראות בתפיסה הערכית שפיתח דור ה-Y: איבוד תוקפו של השיפוט המוסרי והתייחסות למציאות במונחים יחסיים. בעבר הפילוסופים דיברו על מות ההיסטוריה, מות האמנות, מות הסובייקט והאובייקט, מות המחבר, מות האלוהים, מות התיאוריה ומות האמת. אבל זה היה יותר בגדר אמירה תיאורטית וסוציולוגית. אצל ה-Yניקים הרוח הזו השתלטה על תפיסת המציאות.

דור ה-Y גדל ללא מורי דרך וללא דמויות בעלות סמכות מוסדית ומוסרית, כדוגמת אנשי דת, מורים, מדריכים או מנהיגים לאומיים. הוא התבגר בעידן שבו נופצו רוב המיתוסים, ובכלל זה מיתוס הכריזמה. ההורים הפכו לחברים של ילדיהם וכתוצאה מכך מצטיירים כאנשים ללא מידות תרומיות. כיוון שהדור הזה ממעט לקרוא ספרים, הוא גם נחשף פחות למודלים של מוסר ברומנים הגדולים. נשארה המדיה האלקטרונית, בעיקר הטלוויזיה, אבל רוב הדמויות שהיא מציגה לא נועדו לחיקוי. או שהן רדודות ואומללות או שהן מניפולטיביות ורעות במתכוון.

זה דור "פוסט-אידיאולוגי" אשר ספג והפנים את התפיסה שהעולם יחסי. כבר אין טבע אחד, גבול אחד ואמת אחת, אלא בעיקר נקודות מבט – סובייקטיביות בעליל. הפאתוס המהפכני וכובד הראש מוחלפים בקלילות ובחשדנות העליזה, והספק דוחק את הוודאות.* ה-Yניקים אינם מצפים לגאול את עצמם ואת העולם אלא בעיקר לחיות את הרגע. האושר עבורם הוא לא "אושר/עושר העמים" אלא אושר אישי מאוד.

יש שיטענו שהפוסט-מודרניזם העממי המאפיין את דור ה-Y מבטא בעצם מדרגה נוספת של השתחררות מהדוגמות הישנות הכובלות ושל התפכחות מהתמימות המסוכנת ומהקסם המלאכותי של העולם. אולי זה קשור אפילו להתפתחות מוסרית, כלומר למעבר לחברה דמוקרטית ופלורליסטית יותר, שבה הכריזמה מוסרת לא רק מאנשים אלא גם מטקסטים ומוסכמות. עם זאת, נראה כי הביטוי הפוסט-מודרני בתפיסתם של צעירי דור ה-Y לא מגיע מהמקום של ידע והשכלה אלא דווקא ממקום של בורות ושטחיות. אמרו להם שאין אמת מוחלטת וזה נותן להם "פטור" מחשיבה מעמיקה ומחתירה סיזיפית לאמת.

התקשורת מסייעת להם ובעצם מעצימה את התופעה. היא מפיצה סקרים ומחקרים פופוליסטיים, שלא אחת מציגים דבר והיפוכו. על כל דעה אחת של מומחה פלוני מובאת דעה אחרת של מומחית אלמונית, והבלבול גדול. למעלה מזה, בבליל הדיווחים והראיונות הכול נעשה בגדר קוריוז, ומחליף צבעי משמעות כזיקית: הטוב נהיה לרע והרע לטוב. התקשורת בימינו היא במידה רבה קרקס נודד של גיבורים לרגע, שבו משיכת תשומת לב (בכל דרך אפשרית) היא העיקר.

תפיסת הזמניות והיחסיות של הערכים הופנמה אצל הצעירים ומשתקפת בנטייה שלהם להימנע ככל האפשר משיפוטיות ולהיזהר לחרוץ דין על עניינים ציבוריים השנויים במחלוקת. בניגוד להוריהם הם מסתפקים בצעידה בגבולות המותר והאסור ולא מעסיקים את עצמם בשאלה מה ראוי או לא ראוי. המציאות החברתית נתפסת אצלם כ"מערכת יחסים" וכאוסף של רגשות ואינטרסים סובייקטיביים. מבחינתם אין צדק אבסולוטי ולכן כבר אין צד צודק מול צד טועה. יש בעיקר סכסוכים ובעיות ברי חלוף שאפשר לפתור באמצעות "הקטנת ראש" ולקיחת צעד אחורה. אם לשאול מושגים מעולם המשפט: הם מעדיפים גישור על פני תביעה משפטית ואם אפשר עדיף לגמור דברים בלחיצת יד. השיקוף המזוכך ביותר להבדלי הדורות הוא מטבע הלשון הרווח בעיקר בקרב צעירים: "אני הולך עם האמת שלי" (פירושו הסמנטי: לכל אחד מאיתנו יש את "האמת" שלו ואין טעם להתווכח ולריב).

דיון בפורום אקטואליה:
אוממי: "אני תומך בהסרת המצור על עזה. [...] ההתלבטות היא איך אני מפגין בעד זה בלי להיות מזוהה עם כל מיני ארגוני שמאל קיצוני?"
Timeless: "אני חושבת שאתה צריך ללכת עם האמת שלך. אם חשוב לך ללכת להפגין בנושא הזה - אז לך. גם לא ברור לי מי בדיוק יזהה אותך עם ארגוני השמאל הקיצוני. "
אוממי: "אני הולך עם האמת שלי, אני פשוט לא יודע איך לגעת איתה באנשים אחרים".
שרי דובדברנית: "אבל למה אכפת לך בכלל מה יחשבו עליך? אם כמו שכתבת חשוב לך ללכת עם האמת שלך בקטע הזה - אני לא מבינה מה הבעיה."*

הביטוי "האמת שלי" מופיע גם בשירים פופלאריים:

האמת שלי (שורטי)*
"[...] לא מפחדת מכלום
אני לא אסחף לתוך ים של שעמום
אני אהיה מי שאני
אז היום זו האמת שלי [...]."

הכל כבר מוכן (גלי עטרי)*
"כמו שאדם הולך לישון/ מבלי לדעת מה יחלום/ אני יודעת שתופיע לי פתאום
הכל כבר מוכן אליך כאן / גם הפחדים ברחו מזמן/ רק האמת שלי רוצה איתך לישון [...]."

אחיהם הצעירים של ה-Yניקים כבר גדלים על ברכי המוטו הרווח "לך עם האמת שלך" (ואל תתייחס לביקורת שמתנגדת לה). יוני כהן-אידוב, בן דור ה-Y ואלוף העולם לדיבייט לאוניברסיטאות, הדגים את התפישה הזאת בהקשר של התוכנית "מאסטר שף" לילדים:

"בתוכנית 'מאסטר שף ילדים', אותה שמעתי מהסלון בעודי מנסה לגנוב כלים נקיים מבית ההורים כיוון שלא היה לי כוח להדיח כלים, אמרו כל השפים המומחים גם יחד לאחד הפעוטות שהתבשיל שלו לא מוצלח. הם המליצו לו להוסיף תבלין א', להפחית תבלין ב', והיו נחרצים במיוחד שהשילוב בין שתי מנות (צר לי, לא התעמקתי בפרטים) לא עובד ולא יכול היה לעבוד.
אלא שכראוי למי שהתחנך על ברכיהם האמונות של בובליל וג'קי, הילד לא נתן לדעת המומחים להפריע לו. ממרום 10 שנות חייו ועשרות הסנדוויצ'ים עם שוקולד ללא קשה שבוודאי הכין עד כה, הוא הישיר מבט למצלמה ואמר בלי להתבלבל: 'שמעתי מה הם אמרו, אבל אני הולך עם האמת שלי. זה מה שהלב אומר לי לעשות.' אתם מבינים? זה לא שהוא ילד קטן שלא מבין בקולינריה ואולי ראוי שיקשיב למנוסים ממנו, זה פשוט שהלב אומר לו להכין אוכל גרוע.
עניין של זמן עד שעבריינים יתחילו להשתמש בהגנת 'האמת שלי' בבית המשפט, ועניין של זמן עד שיעבור החוק שיכיר בה כהגנה חוקית מתקבלת על הדעת. תזכרו איפה קראתם זאת לראשונה."*

התפיסה של יחסיות האמת, שמנחה את ה-Yניקים, קשורה בין השאר להתפתחות אוקיינוס המסרים האינטרנטי, שבו המדיום נעשה המסר והאריזה חשובה יותר מהתוכן. צעירים רבים אינם טורחים לברר, לתהות, להצליב מידע, להטיל ספק במסרים שאליהם נחשפו. הרגש מחבר אותם לאירוע יותר מהראש. לכן, מי שמשכיל לרגש אותם זוכה באהדתם ובתמיכתם.

המחשה לתופעה זו, שככל הנראה מאפיינת את דור ה-Y בכל העולם, אפשר למצוא בפער הגילאים שקיים בארה"ב בכל הנוגע לשיעורי התמיכה בישראל. סקרים מראים כי הצעירים האמריקאיים נוטים לתמוך יותר בעמדה הפלסטינית והמבוגרים בדיוק להיפך.* ההסבר שאפשר לתת לכך היא העובדה שהגישה האנטי ישראלית רווחת מאד ברשת, ומופצת ביעילות רבה באמצעות ארגונים אנטישמיים ופרו איסלאמים ופלסטינים.

מדוע הצעירים משתכנעים דווקא מהמסרים האנטי ישראלים, שרובם שקריים ומעוותים את פני האמת?

ראשית, רבים אינם מאומנים בקריאת מסרים מורכבים. הם מסתפקים במספר מצומצם של מסרים ויזואליים, במסרים קצרים, בגימיקים. הם לא מנסים להבין לעומק את מורכבות הבעיה הפוליטית. כאמור, הדרך שלהם לתפוס את העולם היא בעיקר רגשית ולא ניתוחית לוגית.

שנית, המסרים הקצרים, בהם מודגשת התוצאה ולא הסיבה והתהליכים, מרדדים ומשטחים את תמונת המציאות. הם מקשים על ההבחנה בין טוב לרע בין התוקפן לקורבן, בין המקומי לבינלאומי.

שלישית, הYניקים אינם מתאמצים לבדוק אמיתות, כלומר לברר מה בדיוק עומד מאחורי הפרסומים שאליהם נחשפו. לכן הם גם נוטים ללכת שבי אחרי מניפולציות תקשורתיות. כך למשל, כאשר הם רואים סיקור מוטה של רשתות בעלות אוריינטציה אנטי ישראלית, הם לא מבינים כלל מה מניפולטיבי בו.

רביעית, צעירם רבים לא תמיד מבינים את ההקשר הרחב. לעתים אירוע זעיר מקבל נפח חסר פרופורציות או להיפך. כך נוצרת תמונת מציאות מעוותת.

אבל מעל לכל, צעירים רבים רגילים בעיקר לגירוי רגשי ולא לגירוי אינטלקטואלי שכלי. הרגש מחבר אותם יותר מהראש לאירוע ותופס את תשומת לבם. לכן, מי שמשכיל לרגש אותם זוכה באהדתם.

זאת ועוד, באינטרנט פועלים מיליוני גולשים שמפיצים מאות מיליוני מסרים מדי יום כמעט על כל נושא. התוצאה היא עצלות מחשבתית. גולשים רבים לא מתאמצים מלכתחילה לגבש עמדה פוליטית עצמאית ולנסח אותה לעצמם ולאחרים, ומעדיפים לברור להם עמדות מתוך הסל הגדול.

בין רצינות לציניות

חברה אידיאולוגית מתאפיינת ברצינות תהומית, ובמקרים רבים מגרשת את האירוניה העצמית מחשש לכפירה בעיקר. זאת משום שאירוניה מפוגגת את הקדושה, ויוצרת מבט מרוחק, שמנחית את האידיאלים הגבוהים לקרקע.

התרבות הציונית הייתה מעין דת-לאום, ואחד ממאפייניה העיקריים של כל דת הוא התביעה "להיות רציני". מעט מאוד אירוניה הופקה בימי פריחתה של הציונות, וגם מה שהופק לא היה על פי רוב הומור סאטירי ואנרכי, המנגח מוסכמות ערכיות, אלא הומור יהודי-יידישאי או הומור נעורים של "חבורה שכזאת".

החברה הישראלית הציונית איבדה מהכבדות הרצינית שלה בתהליך הדרגתי, שהתרחש בעיקר בעולם התקשורת, הספרות, האמנות והבידור. ככל שהלכו ורבו רגעי ההומור במציאות הישראלית, ובמיוחד בעיתונות הישראלית, ככל שנעשתה הסאטירה נוקבת ואמיצה יותר, כך פחת הלהט האידיאולוגי, וגבר דחף הכפירה.

העקיצות של ילקוט הכזבים, הבדיחות הפלמחנקיות ב"שלושה בסירה אחת", הלעג המריר של עמוס קינן, השנינה היהודית המרכז אירופית של אפרים קישון, הקריצות המעודנות של נסים אלוני ושל יוסי בנאי, הקריקטורות האתניות של שייקה אופיר ושל הגשש החיוור, ההומור ה"פרחי" של אורי זוהר ושל אריק איינשטיין, ההומור השחור של חנוך לוין, הציניות הפוליטית של צוות "ניקוי ראש" וחבורת "zoo הארץ", הקומיקס של דודו גבע, הניהיליזם ה"מופרע" של חבורת "דבר אחר", הקומדיה הליצנית של חבורת "זהו זה", ה"סתלבט" המשועשע של אברי גלעד וארז טל בגלי צה"ל, ההומור הקוסמופוליטי והכאסחיסטי של בדרני הסטנד-אפ קומדי, ההומור האבסורדי של "החמישייה הקאמרית", ההומור המוטרף והשטותניקי של "טל ומשה בעיר הגדולה", "פלטפוס" ו"ילדים סורגים לאלוהים", הסאטירה המצליפה של "החרצופים", ה"צחוקים" הילדותיים של תוכניות הבידור בערוץ השני ("פספוסים", "קומדי סטור" וכו').

בזכות אותם אנשי סאטירה הפכה החברה הישראלית מחברה כבדה ותמימה לחברה מפוקחת וצינית המוכנה "לעשות צחוק מעצמה". כל אחד בזמנו ובדרכו נעץ עוד סיכה בפאתוס הנפוח של האידיאה הגדולה ורוקן אותה מן האוויר שהעלה אותה למעלה. רעמי הצחוק על סולם ריכטר ההומוריסטי שיקפו את רעידת האדמה האידיאולוגית המתמשכת שהתרחשה בישראל.

קלות הראש והאירוניזציה על החיים משתקפת גם בעיתונות, שאליה נחשפו ה-Yניקים מילדותם. מצד אחד העיתונות בתקופתם מאד השתפרה ונעשתה יותר רב גונית, חקרנית, סוציולוגית וביקורתית, וגם פתוחה יותר למידע ולהשפעות מחו"ל (מסיבה זו הצעירים היום אולי פחות אתנוצנטריים). אבל באותה מידה זו עיתונות שנוטה לסנסציה, עיתונות יחצנית ועצלנית, שבה המקצוע "עיתונאי" הולך ונעלם וכך גם "פובליציסט". במקומם צמח בה מה שזכה לכינוי "אני-תונאי" – אבולוציה של הניו ג'ורנליזם וה-Ijournalism.

השפה הבלוגרית (כתיבה "יומנית" אישית ומבודחת) השתלטה בהדרגה על המקצוע ועל השיח היומיומי של הצעירים. גם חוסר ההבחנה בין אמת לחצי אמת, בין גבוה לנמוך, בין מקרה פרטי והכללה ובין רציני למצחיק ומגוחך.

האירוניה והציניות נעשו יותר ויותר משולחי רסן ונוקבים (בתקשורת, באומנות ובשפת היומיום), וההיתר להתבונן בחיוך ולעתים גם בבוז על תופעות, גם כואבות ורציניות, הורחב עד כמעט למקסימום (כולל בדיחות מקאבריות ומורבידיות). התופעה הזאת שיקפה בין השאר התבגרות, עלייה בביקורתיות והשפעות של התפיסה הפסיכולוגיסטית שרואה בכל תופעה חברתית אגו ואינטרסים.

חומרי הבעירה האידיאולוגיים ששימשו מצע למדורת האידיאליזם הסוציאליסטי והציוני (העיתונות, האמנות והכלכלה המגויסים) הפכו בישראל לפריטי נוסטלגיה וישראליאנה מצהיבים ומאובקים, והם מעלים חיוך אפילו על פני הדורות שהושפעו מהם.

דור ה-Y גדל לתוך עולם ציני והומוריסטי והרחיב את גבולותיו, בעיקר בשדה הסטנד-אפ ותרבות סרטוני היוטיוב. אלא שהסטנד אפ