דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

פרק 6: סבבה לי - הבילוי כמהות הקיום

צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
בילוי על אוניית צים בשנות ה-60
בילוי על אוניית צים בשנות ה-60
באדיבות ארכיון צים
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
יום הסטודנט
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
נמרוד להב
צעירים בישראל
צעירים בישראל
נמרוד להב
צעירים בישראל
צעירים בישראל
נמרוד להב
צעירים בישראל
צעירים בישראל
נתנאל אייזק
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
יום הסטודנט
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
פאנג'ויה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
פאנג'ויה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
פאנג'ויה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
פאנג'ויה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
פאנג'ויה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
באדיבות Peles Group
פאנג'ויה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גיא פריבס
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גל בן עמי
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גל בן עמי
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גל בן עמי
צעירים בישראל
צעירים בישראל
גל בן עמי
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שירה אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
מירי בויום
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שי אוחיון
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
שמעון קדוש
באדיבות דוברות אונ' חיפה
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
צעירים בישראל
צעירים בישראל
עוז אלמוג
עוז אלמוג, תמר אלמוג


נוצר ב-5/21/2014

נולדו לעידן הפנאי והבידור

בתקופה החלוצית נתפס הנופש על ידי רבים כביטוי הדוניסטי – בזבוז משאבים ובטלה –שעמד בסתירה לערך החריצות והעבודה. נופש לא היה מה שאנו מבינים היום: מנוחה, בילוי, שעשועים, כיף, אלא יותר מילוי מצברים בדרך חזרה לעבודה.*

שנות העיצוב של מדינת ישראל היו שנים של קליטת עלייה ובנייה כלכלית, והן הותירו מעט מאוד זמן לפעילויות פנאי. בכל מקרה המשכורת בקושי הספיקה לקיום של העולים החדשים, ולא נשארו עתודות רבות למימון בילוי ובידור. ברוב המשפחות נהגו להשכים קום וללכת לישון בשעה מוקדמת אחרי יום עבודה מפרך. השינה בשעות מוקדמות השתרשה גם בשל מוקדי בילוי מצומצמים בתוך הבית. שידורי הרדיו לא נמשכו לתוך הלילה והטלוויזיה הישראלית טרם נוסדה. גם הרחוב נעשה שומם בשעה מוקדמת. על בעלי המסעדות ובתי השעשועים המעטים נאסר לפתוח את עסקיהם אחרי חצות, ואלה שניסו להפר את החוק נקנסו. המחסור באמצעים כלכליים השפיע גם על הבילוי בסופי השבוע. הוא כלל בעיקר ביקור אצל קרובים וידידים (לרוב מאותה שכונה או עיר) ורחצה בחוף הים ובבריכה הציבורית.*

תעשיית הבידור הישראלית, שעברה התפתחות אבולוציונית מראשית ההתיישבות הציונית, התמקדה בראשיתה במספר תחומי פעילות: ימי עיון והרצאות,* ספרי קריאה,* מוזיקה קלאסית,* הצגות תיאטרון,* סרטי קולנוע,* שירה בציבור וריקודי עם.* מקצתן לא היו זמינות לחלקים גדולים של אוכלוסיית העולים.

הבידור הישראלי נעשה עממי ונגיש יותר לציבור הרחב עם התפתחות תעשיית מופעי "הבמה הקלה" בשנות השישים, השבעים והשמונים (מחזות זמר, קומדיות מוזיקליות, מופעי הומור,* זמר וריקודים).* במקביל לגידול בהפקות המקומיות חל גידול גם במופעים של אמנים זרים שהגיעו לישראל, כחלק מסבב הופעות בינלאומי.* מופעי זמר מקורי של להקות ובודדים* נעשו שכיחים ופופולריים באותה עת, בין השאר בשל צמיחת תעשיית התקליטים המקומית, התפתחות הרדיו, פתיחת מסורת פסטיבל הזמר והפזמון השנתי,* ולצידו פסטיבל ישראל.* ז'אנרים בידוריים אחרים שהתפתחו והיו אהודים בשנות השישים והשבעים היו חידונים, שעשועונים וערבי ראיונות.*

ממחצית שנות התשעים – כאשר ה-Yניקים כבר הגיעו לגיל ההתבגרות – חלה עלייה דרמטית בהיקף, במגוון ובנגישות של פעילויות הפנאי, הנופש והבידור בחברה הישראלית.* המגמה התבטאה בין השאר בהכפלת משך הזמן המוקדש לצפייה בטלוויזיה; בעלייה בהיקף ובמגוון מופעי הבידור; בהתפתחות המרכזים הקהילתיים והמתנ"סים (מקהלות ולהקות מחול מקומיות, שיעורי מוזיקה, תיאטרון קהילתי ועוד); בצמיחת מוקדי בילוי מחוץ לערים – בקניונים, בקיבוצים, בפארקים, במוזיאונים ובאתרי מורשת;* בהתרחבות מסורת הפסטיבלים השנתיים (תיאטרון, קולנוע, מחול, מוזיקה, ועוד);* ובהתרחבות תרבות האוכל, הקניות והנופש בבתי מלון.

השינויים בתרבות הפנאי בארץ נבעו ממספר גורמים: עלייה ניכרת ברמת החיים והפיכתה של החברה הישראלית לחברה צרכנית בדומה לחברות המערביות; עלייה כללית ברמת ההשכלה (קיים מתאם חיובי בין רמת השכלה להיקף ההשתתפות בפעילויות פנאי); העלייה בצריכת "התרבות הגבוהה" (בין השאר בעקבות גל ההגירה מברית-המועצות לשעבר, שהתאפיין באחוז גבוה של צרכני אמנות "קנונית" כמו תיאטרון, בלט ומוזיקה קלאסית); התפתחות התקשורת הישראלית המסחרית; מעבר לשבוע עבודה מקוצר;* התחזקות מעמדם של ועדי העובדים במפעלים השונים (אחד הביטויים לכך היה התפתחות תרבות המתנות לעובדים, שכללו גם נופשים ופעילויות פנאי אחרות); הארכת שעות פתיחת בתי העינוגים.

גם שינויים ערכיים שהתחוללו באותה עת תרמו לשינוי, לאמור עלייה בחשיבות "האוריינטציה כלפי ההווה" (לעומת "האוריינטציה כלפי העתיד") ובחשיבות המיוחסת להנאות ופנאי (על חשבון החשיבות של העבודה) וכן התחזקות ערך האינדיבידואליזם.

בראשית שנות האלפיים מדינת ישראל כבר הפכה לחברת פנאי מפותחת. הבילוי המשפחתי נעשה שכיח בין השאר בשל מקומם העולה של הילדים בחברה והשפעתם הגוברת על התרבות הפופולרית.

עלייה ברכישת מוצרי תרבות ופנאי בשנים 1993-2009
מחירי מופעי תרבות ובידור עלו ב-56%
ארוחות מחוץ לבית עלו בכ-50%
טיולים לחו"ל עלו ב-40%


חוויות בידור מעצבות

הנפש הדורית מתעצבת בין השאר דרך חוויות יומיומיות הקשורות לעולם הצריכה והשירותים. לכן טבעי שדור שגדל לתוך מהפכת פנאי גם יעצב תפיסות והרגלים שונים מהדורות שקדמו לו. בני דור ה-Y לא רק רגילים לבלות ובעלי מיומנויות פנאי משוכללות, אלא שהם מגדירים את הפנאי במונחים חדשים. להלן נסקור כמה מחוויות היסוד שעיצבו את תרבות הפנאי שלהם.

נופש פעיל

עם העלייה בתפוצת כלי הרכב המשפחתיים,* חלה התעוררות גדולה בתחום הבילוי המשפחתי בחיק הטבע. הרחבת הכביש לאילת, השלמת סלילת הכביש לשארם-א-שייך והרחבת קו הטיסות של ארקיע לאילת הביאו להתפתחות אופנת הטיולים והנופשים לסיני. הטיולים לסנטה-קתרינה, לנאות המדבר בואדיות סיני ולחופי הבדולח והטורקיז של נואיבה,* דהב ושארם-א-שיך היוו "תחליף חו"ל" להמוני ישראלים.*

רשות שמורות הטבע, החברה להגנת הטבע, רשות הגנים הלאומיים וקק"ל החלו להכשיר את השמורות לבילוי המוני. הוקמו בתי ספר שדה חדשים, נסללו שבילים מסודרים המובילים במסלול מודרך, סומנו שמות עצים מיוחדים ומקומות תצפית, הודפסו דפי הסבר על הנעשה והנראה בשמורה והוקמו חניונים, שבהם חדרי שירותים, חניה, קיוסק, מקום לעריכת פיקניק ופחי אשפה. כמו כן הוקמו מצפורים ומגדלי תצפית, נקודות מים וחניוני נופש. רעיון "הנופש הפעיל" (ניצול שעות הפנאי לפעילות אקטיבית) הושאל מחו"ל ותורגם להקמת מתקני משחקים והרפתקאות, המשובצים בעצי יער (מאוחר יותר הוקמו גני שעשועים מבולי עץ גם בתוך הערים). לראשונה התפתחה התפישה של "יער פארק" שמשמעותה שטח יער של מאות או אלפי דונם, המפותח כולו לפעילויות נופש מגוונות עם קיבולת של אלפי נופשים בו זמנית.*

פארקי שעשועים עם מתקני הרפתקאות מכאניים (רכבת הרים, קרוסלה, גלגל ענק וכו') הופיעו בעולם כבר בשלהי המאה התשע עשרה, אבל רק עם הופעת מתקן הלונה-פארק הראשון על שפת ימה של תל אביב ב-1923 נוצרה מסורת ישראלית של גני שעשועים מסחריים.* בראשית שנות החמישים הקים איטלקי בשם מרינון, בשיתוף פעולה עם "קבוצת נכי מלחמה של צבא ההגנה לישראל", לונה פארק קבוע ביפו.* במהלך שנות החמישים הגיעו לישראל להקות קרקס נודדות, שהתמקמו לצדו והביאו אתן מתקני שעשועים בסגנון הלונה פארק האירופאי.*

ב-1962 הוקם הלונה פארק המודרני הקבוע הראשון בגני התערוכה, סמוך לגדת הירקון.* הוא נחשב במשך שנים ל"מוסד" בישראל - משהו בדומה ל"קוני איילנד" בניו יורק - ורק באפריל 1991 נוסף לו מתחרה, "הסופרלנד" בחולות ראשון לציון.*

תפנית היסטורית בתרבות גני השעשועים לילדים - שאותה חוו ה-Yניקים בילדותם - התרחשה בראשית שנות השמונים, עם הופעת פארקי המים. ישראל שוכנת לחוף הים התיכון והישראלים ידועים באהבתם למים. עד שנות השמונים נופש ומים נקשרו בתודעה הישראלית לבריכות עירוניות, עם חדרי הלבשה טחובים, ילדים המשכשכים ומשתינים במי הכלור הצורבים, קופצים זה על זה בשאגות גיל, ותינוקות המלקקים קרטיב סמוך לאימותיהם השרועות בעילפון שרבי על כסא הנוח. גם הטיולים השנתיים למעיינות (הסחנה, הבניאס, עין גדי וחמת גדר), לנחלי הגליל, הגולן ומדבר יהודה וכמובן הנופש "שכם אל שכם" ו"אוהל אל אוהל" על חוף הכינרת היו חלק מתרבות הבילוי המימית הישראלית.

אך מעל לכל, בילוי ומים בישראל היה ונשאר חוף הים. התמונה המוכרת מהחגים והשבתות הייתה זו של הכרס הגברית המשתפלת מבעד לבגד הים הלוחץ, הביקיני המתקצר של הנשים החושף יותר ויותר, משחקי המטקות המצ'ואיים, הזפת על הרגליים, המדוזות העונתיות, הכתפיים והאפים המטוגנים בשמש וצעקות המציל על סוכת התצפית או החסקה "ילד אמרתי לך לצאת החוצה". השאלה, איזה דגל יונף היום על סוכת המציל (שחור-סכנת מוות, אדום-גבה גלי, לבן-השבח לאל), הייתה במשך שנים רבות שאלה קיומית עבור ישראלים רבים (לא שהם צייתו לאיסור), ואין פלא שמקצוע "המציל" נחשב למקצוע חשוב ומכובד. למעשה, הבילוי ההמוני על חוף הים בחדשי הקיץ הלוהטים היה אולי יותר מכל מסורת תרבותית אחרת, הצבע הים תיכוני של הזהות הישראלית. אולם, החל משנות השמונים, נוסף לדימוי הזה ולמעשה למסורת הבילוי המימי הותיקה רכיב עממי חדש, שמקורו איננו בים התיכון ואפילו לא בים כלל: הבילוי בפארק-מים.

פארק המים הראשון בישראל, ובו שתי מגלשות פיברגלס מדגם "הוריקן" (אחת מהירה והשנייה איטית באורך 90 מטרים) הוקם בקיבוץ שפיים, הממוקם על חוף הים בין נתניה להרצלייה.* סמוך להקמת הפארק בשפיים הוקם פארק מים נוסף בחוף גולן בכנרת.*

בעקבות פארקי המים בשפיים ובחוף הגולן הוקמו פארקי מים נוספים ברחבי הארץ (בטבריה, בנווה ים, באשקלון, בתל אביב, בחולון ובמקומות נוספים). פארקי המים העניקו תמריץ לפתיחת פארקי בילוי ואטרקציות נוספים למשפחה ולילדים - בעיקר במחצית שנות התשעים.*

התפתחות פארקי שעשועים מסוגים מגוונים, שאליהם נוספו בהדרגה גם "פארקים לימודיים ומדעיים", היא חלק מתופעה כלל עולמית של התרחבות תעשיית הפנאי והבידור. ילדי דור ה-Y הם למעשה הראשונים שעבורם ההליכה בשבתות ובחגים לפארקי שעשועים (חוויה לא מוכרת כלל לדורות קודמים) היתה בחזקת בילוי לכל המשפחה. זו גם הסיבה שהם מחבבים סוג זה של בילוי גם בבגרותם.

תופעת פנאי חשובה נוספת שהשפיעה באופן עמוק על דור ה-Y בילדותו ונערותו היא התפתחות "הספורט האתגרי" – מעין שילוב הכולל שימוש באמצעי תחבורה "ג'יימס בונדים", המבוססים על הנדסת חומרים מרוכבים ותכנון הנדסי מתקדם: גלשני רוח, כלי טיס קלים ("אולטרלייט", טרקטורון מעופף ועוד), צניחה חופשית, מצנחי רחיפה, אופנועי ים, גלגליות (רולרבליידס), סקייטבורד, סנפלינג (גלישת צוקים), רפטינג (שיט בסירת גומי בנהרות גועשים) וכמובן טרקטורונים.* גם לאמיצים פחות ולילדים נבנו מתקנים מתאימים, כמו: אומגה, קירות טיפוס, ארמונות של מבוכים ומגלשות, פארקי חבלים ועוד.

כל טרנד טכנולוגי עולמי חדש הגיע גם ארצה, ונעשה לבולמוס פנאי סוחף. וכשם שהטרנד הופיע בסערה, כך הוא נעלם, מפנה את מקומו לטרנד הבא.

גם חופשת הסקי צברה פופולריות רבה באותה עת, והפכה לחלק מהתפתחות מסורת הפנאי הפעיל בארץ. הישראלים החלו לנהור בהמוניהם לאתר החרמון, שהפך בשנות התשעים לאחד ממוקדי הנופש והבידור הפופולריים בארץ.* האתר נעשה פופולרי במיוחד משלהי שנות התשעים גם בשל גל העלייה מברה"מ לשעבר וגם מפני שישראלים רבים יצאו לחופשת סקי באירופה ולמדו לגלוש.* בסופי השבוע של עונות החורף גדשו אלפי ישראלים את האתר, משתרכים בתורים ארוכים בכניסה ובעלייה לרכבל.*

הנה כי כן, מעטים, צעירים ומבוגרים כאחד, מעבירים היום שבת וחג עם ערימת עיתונים וצפייה בטלוויזיה. רבים יוצאים במכוניתם להר, לחוף, למדבר, ליער, לנחל, למפל, למעיין ולמערה, כדי לחפש ריגושים וחוויות. דור ה-Y נולד לתוך המציאות הזאת, שעיצבה את תודעתו באופן עמוק.

מהבראה לנופש משפחתי

במחצית שנות החמישים, עם הגידול במספר התיירים שהגיעו ארצה ועם חתימת הסכם השילומים, צמחו בזה אחר זה בתי מלון, בתי הבראה (מלונות קטנים שנקראו גם "בתי מרגוע") ופנסיונים צנועים חדשים בבעלות ההסתדרות, השק"ם ויזמים מקומיים.* המושג "בית הבראה" ייצג תפיסה אידיאולוגית סוציאל-ציונית, לפיה נועד הנופש להחלמה, כלומר לאיסוף כוחות מחודשים למען המטרה החשובה בחיים: עבודה.* אבל באותה עת רק מעטים מהאוכלוסייה הישראלית (בעיקר פקידי ההסתדרות ומקורבי המפלגה, אנשי צבא הקבע ושכבה זעירה של בעלי אמצעים) יכלו "להחלים" מעמל היום בדרך הזאת. ב-1955, כאשר נפתח בית המלון המפואר "אכדיה" בהרצליה (עם 120 חדרים ממוזגים)' היה מחירו של חדר ללילה 28 לירות - מחיר אסטרונומי שרק תיירים ודיפלומטים יכלו לשלם. רוב הישראלים לא חלמו אז אפילו לבקר בלובי.*

בראשית שנות השמונים, עם העלייה ברמת החיים, החל עידן הנורמליזציה של חוויית בית המלון.* הציבור החל להעדיף מלונות גדולים ומפוארים והדיר רגליו בהדרגה מבתי ההבראה של קופת חולים וההסתדרות.* יותר ויותר משפחות משכבות אוכלוסייה מגוונות נפשו לראשונה בחייהן בבית מלון, ומה שהיה בעבר נחלתה של שכבה זעירה ומבוססת נעשה לפעילות שנמצאת בהישג ידם של רבים. הביקוש ללינה בבתי מלון עלה במהירות והיצע החדרים עלה בהתאם.*

בשנות התשעים כבר היו בארץ מאות בתי מלון מפוארים ובילו בהם מאות אלפי אזרחים.* חביבה במיוחד על הישראלים היתה השהות במלון באילת, שהפכה במהלך השנים לבירת הנופש הישראלית – מעין פלנטה סגורה, שאליה בורחים הישראלים רק כדי לשוב ולהתחכך זה בזה שנית.

השפעתם של ילדים ובני נוער על יעד החופשה המשפחתית ועל מתווה הבילוי הלכה וגדלה כחלק ממגמה עולמית, אבל בישראל היא ככל הנראה היתה חזקה יותר.* בתי המלון זיהו את הצורך של הישראלים לבלות ביחד עם ילדיהם והציעו מגוון רחב של אטרקציות שיועדו לקשת של גילאים (מגיל שנה וחצי ועד גיל שבע-עשרה), החל במכוניות ממונעות, טרמפולינות וקרוסלות מטוסים ועד למתקנים מתנפחים. על אלה נוסף היצע עשיר של פעילויות: משחקי בריכה, סדנאות יצירה, מסיבות ריקודים ועוד.*  

הנורמליזציה של הבילוי בבית מלון והדגש החדש על נופש משפחתי (עם הילדים) גרמו לכך שרבים מבני דור ה-Y בילו כבר מילדותם בבתי מלון עם הוריהם, והחוויה הזאת נעשתה לימים צורך בסיסי עבורם.

הרגלי הנופש של משפחות בישראל (2003)
מספר לינות הישראלים במלונות תיירות (תיירות פנים ולינות לצורכי עסקים)
בשנת 1962 920 אלף
בשנת 1990 5.58 מיליון
בשנת 1998 8.3 מיליון
הרגלי הנופש של משפחות בישראל
64% מעדיפים לנפוש עם ילדיהם 36% מעדיפים נופש זוגי
69% מעדיפים קלאבים על פני מלונות רגילים 78% מעדיפים לנפוש בחו"ל
64% מעדיפים שכל האטרקציות יחכו להם בתוך המלון כך שלא יצטרכו לצאת מתחומו 67% אף בחרו מלון לפי האטרקציות שהוא מציע
87% מעדיפים לאכול את ארוחת הבוקר במלון שבו הם שוהים אך רק 17% מעדיפים לאכול את ארוחת הערב במלון
89% טוענים כי המחיר הוא הפונקציה החשובה ביותר בעת בחירת מלון 25% טוענים כי רמת המלון היא הפונקציה החשובה ביותר בעת בחירת המלון

בשלהי שנות התשעים החל לצמוח בארץ גם ענף התיירות הכפרית. עשרות יישובים בגליל, בעמקי הצפון, בנגב ובערבה פתחו "צימרים" המושכים אליהם מאות אלפי נופשים בשנה.

"לכל אחת מיחידות הנופש-טלוויזיה ומערכת, מטבחון, סלון, חדר שינה רומנטי, אמבטיה עם סבונים מפנקים, חלוקי מגבת, מגבות מהודרות וג'קוזי ענק בפטיו אינטימי ופרטי שבו נשמעים ציוץ ציפורים ופכפוך המים הזורמים בתעלת אבן שבחצר המשוחזרת."

"סוויטות האבן מרוהטות בסגנון כפרי מפנק ומעוצבות במיוחד לנופשים מאוהבים ואניני טעם. מוגשות ארוחות בוקר עשירות בטעמי הגליל."

"אירוח כפרי-אוירה משפחתית חמה בפינה קסומה-בלב נוף עוצר נשימה. ארוחת בוקר מפנקת וביתית יחס חם ולבבי."

"סוויטות נפלאות עטופות צמחיה, צופות לנוף מרהיב. ג'קוזי ספא משוכלל, אופני הרים. אורחינו מעניקים לנו את הציון הגבוה ביותר בראש פינה!!!"

כיוון שרבים מה-Yניקים הגיעו עם הוריהם ואחיהם לבילוי בצימר, הוא נצרב בתודעתם כפינוק האולטימטיבי בארץ. חבורות של רווקים או זוגות מהדור הזה – נשואים ולא נשואים – נוהגים היום לצאת לסופשבוע "מפנק" באחד ממאות הצימרים, בעיקר הגליליים. עבור רבים הבילוי הזה מהווה אתנחתא בטבע שמאזנת את החוויה האורבאנית היומיומית. גם הורים צעירים משאירים את ילדיהם הרכים אצל סבא וסבתא ונוסעים "לתחזק את הזוגיות", הרחק מחיי היומיום השוחקים. במקרים רבים החופשה ממומנת על ידי הסבים והסבתות.*


המסע הלא-מפרך

השינוי בתרבות הפנאי הישראלית השפיע על שינוי מסורת ציונית ותיקה וחוויית יסוד, שעיצבה את תודעתם של דורות שקדמו לדור ה-Y: הטיול "לידיעת הארץ". מה שנתפס בעבר כביטוי אידיאולוגי לאהבת מולדת הפך בשנים האחרונות בעיקר להפקה תיירותית-בידורית, שמשולבים בה פיקניקים, משחקים, ארוחות גורמה ופינוקים אחרים.

זאת ועוד, אם בעבר טיולים היו בעיקר רגליים, בראשית המילניום כבר הוכשרו בטבע מאות קילומטרים של מסלולים לג'יפים, טרקטורונים ואופניים. הרחק מאספלט הכבישים אפשר לבלות בבוסתני פרי, בפינות פיקניק, בבריכות מים, בקברי צדיקים ובתצפיות. אפילו תרמיל האוכל, המימייה והצידנית נעשו נחוצים פחות, כי על ראש ההר, בשיפולי הדרך הנפתלת, בקרחת היער, או בחניון בשולי החורש מחכה "הגזלן".*

ילדי דור ה-Y למדו אפוא שאפשר להגיע למקומות רחוקים בטבע גם בלי מאמץ מתיש, ושחוויית השהות בו אינה כה רחוקה מחוויות הבילוי העירוניות הרגילות.

אפילו הטיול השנתי המסורתי בבית-הספר עבר שינוי אוריינטציה, והחל להיראות משנות התשעים כמסיבה. את המשאית והאוטובוס הישן החליף האוטובוס הממוזג, את ההליכה המתישה החליפו "סיורי התרשמות", את התרמילים החליפו מזוודות "טרולי" (על גלגלים), הלינה בשקי שינה לאור ירח הוחלפה בלינה באכסניה נוחה, ובמקום "ימי בישול" מבלים במסעדות. הטיול הפך ממסע מגויס לעיצוב תודעה לאומית לבילוי קבוצתי או לסמינר מקצועי לימודי גרידא.* למעשה, גם המימד הלימודי נמוג, שכן התלמידים שקועים לחלוטין במסך הסלולרי שמעניין אותם הרבה יותר מהמתרחש מסביב.

כבר במחצית שנות התשעים עלה נושא מעמדו של הטיול הבית ספרי לדיון ציבורי. הורים, מורים ואנשי ציבור הטילו לראשונה ספק בערכו החינוכי של הטיול, והועלתה השאלה: האם הטיול חייב להיות חלק מהתוכנית החינוכית הבית ספרית על רקע פיחות במעמדו האידיאולוגי, המחלוקות הפוליטיות והסיכונים הביטחוניים.* השינוי משתקף גם במעמדו של המורה בטיול. אם בעבר דמותו של המחנך המיתולוגי הושתתה גם על היותו מדריך, המוביל את תלמידיו בנבכי שבילי הארץ ויוצק בהם אהבת מקום,* היום לרוב המורים אין הידע והכישורים הללו, ורבים רואים בטיול השנתי סוג של עונש.* למעשה רבים מהטיולים מודרכים לא על ידי מחנכי הכיתות אלא על ידי המורים לשל"ח (שדה לאום חברה) או מדריכים חיצוניים מקצועיים.

בתי ספר רבים מעסיקים חברות טיולים שמספקות להם ב"עסקת חבילה" את האוטובוסים, את המדריכים, את המלווים (מאבטחים וחובשים או מגישי עזרה ראשונה), כניסות לאתרים, לינה ופעילויות חיצוניות (תקליטן, שייט, קייטרינג בשטח וכו'). על פי רוב בערבים מתקיימת פעילות חברתית כמו ערב דיסקו, קריוקי או משחקי חברה שונים, המאורגנים על ידי חברות מקצועיות. כך לובש הטיול אופי מסחרי והדוניסטי.*

לאור התמורות שתוארו לעיל, אפשר להבין, מדוע לפני מספר שנים שלח פורום ההורים הארצי מכתב אל שרת החינוך דאז, יולי תמיר, והתריע שיש לבטל את מוסד הטיול השנתי. לטענתו, "חלק לא מבוטל מטיולים אלו מהווה חממה לאלימות, חרם על ילדים, התעללות, רצח וגם אונס... אין למערכת אומץ וכוח לעמוד מול לחץ התלמידים וההורים שרוצים טיולים למרות התוצאות הנוראיות שלהם. בעבר היו התלמידים נדרשים לבצע מטלות לפני היציאה לטיול... היום ילדים מביאים רד-בול, וודקה ונרגילות... זה כבר לא מפעל חינוכי אלא חממה לאלימות. הטיולים כבר מזמן אינם מקור למידה אלא מקור להשתוללות, בזבוז, אלימות, אכילת יתר ואין סוף מסרים שליליים שהמערכת מתעקשת להעביר לילדים".* 

שירלי גלסנר הדריכה מאות טיולים דרך חברות טיולים שונות, כמו גם ישירות מול בתי ספר מגוונים. ב-2012 היא כתבה סיכום של התופעה (במסגרת עבודת סמינר אוניברסיטאית), המבוסס על ניסיונה העשיר, על ספרות מחקרית ועל ראיונות עם אנשי מפתח: "בשתים עשרה השנים שבהן אני עובדת כמדריכת טיולים הזדמן לי לעבוד עם בני נוער בכל הגילאים, שהמשותף לכולם הוא היותם בני דור ה-Y. משיחות עימם ומכריית אוזן לשיחות ביניהם לבין עצמם נוצר אצלי הרושם שבני נוער (כוונתי בעיקר לבני נוער בגילאי חטיבה עד תיכון - 12 עד 18) כיום לא אוהבים לטייל בארץ, בעיקר במסגרת בית הספר. הם יוצאים לטיולי בתי ספר רק כי הם חייבים, וגם אז, כפי שניתן להתרשם מרשימת השאלות המייצגות שהבאתי, נוטים 'לקטר' הרבה. כבר בתחילת המסלול הם רוצים לסיים אותו ולהגיע לאוטובוס או לאכסניה (בטיולים בני יותר מיום אחד), הנופים, ההסברים וההפעלות בקושי מעניינים אותם, ורוב הזמן הם עסוקים בשיחות בינם לבין עצמם ובשמיעת מוזיקה באוזניות. האוטובוס והאכסניה המיוחלים הופכים להיות האטרקציה בה' הידיעה של הטיול. הציפייה לפעילות הערב (שבמקרים רבים כוללת תקליטן ו/או פעילות אחרת כלשהי) תופסת את מקומה של ההתלהבות מנופי ואתרי הארץ.
מנגד, במסלולים שבהם עובר 'שביל ישראל' (שביל הליכה באורך של כ-940 קילומטרים החוצה את הארץ מקיבוץ דן שבאצבע הגליל ועד אילת. השביל נחנך בשנת 1995) יוצא לי לפגוש לעתים מזומנות אנשים צעירים, בדרך כלל אחרי השחרור מהשירות הצבאי, שהולכים את השביל לכל אורכו במטרה 'להכיר את הארץ דרך הרגליים' (ציטוט מפי זוג מטיילים שפגשתי). כמו כן, חברה המתגוררת במצפה אבירים שבגליל העליון, שסמוך לו עובר מסלול הליכה המכונה 'מיַם אל ים' (מסלול הליכה באורך כ-70 קילומטרים מחוף אכזיב שלחוף הים התיכון אל חופי הכנרת) גם מספרת לי על בני נוער רבים ההולכים בו, במסגרות שונות, ומורה לשל"ח בתיכון יודע לספר על עלייה משמעותית במספר בני הנוער הנרשמים לקורסי מד"צים ומש"צים, ועל הגעה בשמחה לטיולים. למרבה הצער, היחס המספרי נוטה באופן בולט לקבוצה הראשונה: לעדרי המפונקים. זאת ועוד, כמי שמדריכה טיולי משפחות שנים רבות, אני יכולה להעיד על כך שברוב המכריע של טיולי המשפחות, אין בני נוער בגיל 13-12 ומעלה, אלא רק ילדים צעירים יותר שמצטרפים להוריהם. כשאני שואלת את ההורים היכן הילדים הגדולים יותר, התשובה על פי רוב היא שהם כבר לא רוצים לבוא לטיולים האלו ויש להם עיסוקים חברתיים משלהם. וכדי להמחיש, להלן מגוון מייצג של שאלות שנשאלו על ידי תלמידי כיתה י' מאחד התיכונים במרכז הארץ, שיצאו לטיול ברמת הגולן בהדרכתי, אוקטובר 2011:
- 'אוף, מתי כבר מגיעים? נמאס לי.'
- 'מה אני צריך את זה?'
- 'ואו, איזה יופי! שווה!'
- 'המדריכה, איך האכסניה? שווה? יש טלביזיות בחדרים?'
- 'יש מספיק שקעים של חשמל בחדר? אנחנו צריכים להטעין את הפלאפונים.'
- 'כן, כן, ממש יפה כאן. האוטובוס קרוב?'
- 'וואלה, כמה עולה לגור פה?'
- 'מתי קמים בבוקר? אפשר לישון עד מאוחר?"*

ילדי הפסטיגלים

ב-1981 נערך בחיפה הפסטיגל הראשון כאירוע חנוכה של העיר, ועם השנים החל המופע לנדוד גם לערים נוספות והפך למופע פופולרי ולחלק בלתי נפרד מחופשת החנוכה.* ילדים רבים צפו בפסטיגל גם בטלוויזיה,* וחזרו וצפו בו עוד ועוד בקלטות הווידיאו. שירי המופע התנגנו באוזניהם בגנים, במכוניות ובבתים בזכות קלטות השמע ומאוחר יותר בזכות התקליטורים.

עם השנים קמו מתחרים שונים לפסטיגל: הצגות שבהן שיחקו כוכבי הילדים העכשוויים לצד שחקני תיאטרון ותיקים וכן פסטיבלים שונים שיועדו לילדים. המופעים הועלו בעיקר בתקופות החגים, שבהן ההורים מרבים לצאת ולבלות עם הילדים. אפילו הקניונים בערים הרימו הפקות ותחרויות קטנות באותו סגנון כדי לעודד את ההורים והילדים לבקר בהם. כך הפכה מוזיקת הילדים בכלל ושירי הפסטיגל בפרט לאחת מחוויות היסוד החשובות ביותר של דור ה-Y.

מוקד נוסף של תרבות פנאי בעולמם של ילדי דור ה-Y היה המתנ"ס (מרכז תרבות נוער וספורט). החברה למתנ"סים הוקמה כבר ב-1969, אבל רק בשלהי שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים והתשעים נפרס