דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

פרק 8: עברית של ט"ו בשבט

נטיעות ט
נטיעות ט"ו בשבט
באדיבות משפחת צור
עין חרוד
תעודת תרומת עצים, קק
תעודת תרומת עצים, קק"ל
מאוסף חיים שטייר
תעודת תרומת עצים, קק
תעודת תרומת עצים, קק"ל
מאוסף חיים שטייר
תעודת תרומת עצים, על מעטפת דואר
תעודת תרומת עצים, על מעטפת דואר
מאוסף חיים שטייר
תעודת תרומת עצים, קק
תעודת תרומת עצים, קק"ל
מאוסף חיים שטייר
תעודת תרומת עצים, קק
תעודת תרומת עצים, קק"ל
מאוסף חיים שטייר
יואל רפל


נוצר ב-1/6/2014

שפת עובדי האדמה

מהם מקורותיה של לשון בני האדם? ממה היא מתפתחת וממה היא מתעשרת? אין ספק, הסובב הנשקף והנראה בחיי היום-יום הוא הבסיס והיסוד להתגבשותה ולמורכבותה של השפה. על כן, אדם החי בטבע מרחיב את שפתו ומעשיר אותה בביטויים ובתמונות שמקורם בצומח; אדם החי ביער והניזון מבשר חי של הציד מעשיר את שפתו בביטויים שמקורם בעולם החי; איש הדיג והים יעטר את לשונו בביטויים מחיי הספנות והדיג. 

אבותינו עובדי אדמה היו, ולקשריהם בלב ובנפש אל הארץ 'הטובה והרחבה' נתנו ביטוי עשיר שמקורו בצומח ובגידולי השדה. עד כדי כך נשתרשו הביטויים בשפתנו - וכבר השתמשתי במילה שמקורה בצומח, השתרשו - שאין אנו חשים בייחודם ובערכם כמבטאים את הוויית חיינו. השפה העברית עשירה מאד במילים, מושגים ופתגמים הלקוחים מכל העולמות העוטפים את חייו של עובד האדמה.

כי האדם עץ השדה

במקרים רבים מתואר האדם לא כייצור חי אלא כאילן או כפרי. "בחור כארז", "רך כקנה וקשה כארז","אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון". ועוד, האשה הגבוהה "קומתך דמתה לתמר", ואילו אדם המבקש סיוע לדעתו והשקפת עולמו הוא "נתלה באילן/נות  גבוה/ים". מהו מקורו של ביטוי זה? כך נאמר "חמש עצות לחיים נתן רבי עקיבא לרבי שמעון בר-יוחאי כשהיה רבי עקיבא חבוש בבית-האסורים, ואחת מהן: "אם ביקשת ליחנק היתלה באילן גדול" (פסחים קי"ב א). מכל הביטויים שנקשרו לט"ו בשבט זה המוכר והשכיח מאד הוא על פי הפסוק מחומש 'דברים' "כי האדם עץ השדה". ביטוי שהתפרסם מאד בזכות שירו של נתן זך שהלחין
שלום חנוך.

אלא שהפירוש שנתן המשורר אינו תואם את הפסוק מהתורה. עיקרו של הפסוק, ציווי על התנהגות האדם בעת הטלת מצור סביב חומת העיר. הפירוש של זך מותיר את שלוש המילים שבהמשך "לבוא מפניך במצור" ללא כל משמעות. עבור זך כי האדם עץ השדה כיוון שחייו של העץ דומים לשל האדם. כבר הראה יעקב צ. מאיר שהנימוק הנכון מצוי בהמשך הפסוק "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות" אין לכרות את העץ בעת מצור משום שהאדם מתפרנס ממנו ולכן "אותו לא תכרות". התוצאה היא, בעת מצור סביב חומת העיר, שהוא ראשית הפסוק, עץ פרי אסור לכרות ואילו עץ שאינו נושא פרי מותר לכרות.

חז"ל קבעו "חייו של האדם אינם אלא מן האילן" (ספרי,שופטים), ועל כן ייחסו לעץ תכונות אנושיות רבות."כל האילנות משיחין אלו עם אלו כאילו משיחין עם הבריות" (בראשית רבה). ובמקום אחר מושווה האדם לאילן "כל שחכמתו מרובה ממעשיו,למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין,.....אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו,למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו" (אבות ג,כב). הפרופ' אביגדור שנאן בפירושו המבריק למסכת אבות כותב כי כוונת הדרשן לומר "מי שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת" אך גם להפך.מי שמרובה חכמתו אך מעשיו מועטין, אין חכמתו מתקיימת. ומשמעות הדברים תקפה גם לגבי תלמידי חכמים של זמננו. הקשר ההדוק בין האדם לעץ יצר את הביטוי "מרוב עצים לא רואים את היער", אך גם אם אין אנו נתפסים לפרטים לא נוכל "לדבר אל העצים",שהרי מי יודע חכמתם של אלה שנמשלו לטיפשים ולקשיי תפיסה "בולי עץ", עד שאנו בבחינת לוקחים מכל הבא ליד ומדברים "אל העצים ואל האבנים".

שורשי עם ישראל

לא רק בודדים נמשלו לעצים, אף עם ישראל כולו נמשל להם. "כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו" (ישעיה ה,ז); ואילו הקב"ה מצא את ישראל "כענבים במדבר" (הושע ט,י). במשל יותם (שופטים ט ) שבט"ו בשבט נעשה בו שימוש רב מסמלים הזית, התאנה והגפן בני אדם בעלי תכונות חיוביות, המסרבים לקבל עליהם את תפקיד המלך, ואילו האטד, השיח הקוצני הגדל במדבר והבוער בקלות רבה מסמל את אבימלך, אחיו של יותם, שהסכים לקבל על עצמו את תפקיד המלך ודברי הסכמתו הם דברים חלולים ונבובים. 

מוצאו של האדם הוא 'שורש' ועל כן האדם הנכבד שורשיו במשפחת חכמים, והוא עצמו מגזע מיוחס. התעשרה השפה עד שחיברה בדומה לטבע את השורש והגזע ונוצר הביטוי, פלוני הוא "נצר משורש אלמוני". הביטויים המדמים את חיי האדם לצומח נשתגרו בשפתנו עד שאין אנו נותנים דעתנו על משמעותם. באומרנו כי חברנו הוא "בחור כארז וחסון כאלון" האם שני העצים לנגד עינינו? נראה שלא, אך הביטוי שנשתרש מבטא את המחשבה ואת המראה.

שמות ציוניים מלבלבים

השפה חיה ומעלה חידושי לשון בכל דור ודור, ולא תמיד אנו מרגישים בראשוניות של הביטוי בחיי הטבע.לכן הפעילות הענפה בכל תחומי היצירה, אף היא מקורה בענף שיסודו בעץ. ועדיין לא הזכרנו את ריבוי השמות הפרטיים הלקוחים מעולם הצומח-עצים: תמר, אלון, אורן, רימון, ארז, אילן, דפנה, שקד, הדר, ערבה. משמות עצים לשמות פרחים המשמשים שמות פרטיים: אורנית, דליה, ורד, כלנית, לילך, חבצלת, נורית, ציפורן, רקפת; ולאלה אפשר להוסיף כהנה וכהנה.


מילות מפתח

עובדי-אדמה | שמות-ישראלים | עץ-השדה | נתן-זך | אילן | שורשים | נצר | בול-עץ

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.