דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

חנוכה בחברה החסידית

חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
חנוכה
חנוכה
אלי סגל
אליעזר היון, יהודה משה מקובר, עוז אלמוג
המאמר פורסם במקור באתר איגוד בתי הכנסת

נוצר ב-12/2/2012

הדלקת נרות של הצדיק

בכל ערב מלילות החנוכה נוהגים החסידים להתאסף בבתי הכנסת והמדרש של החסידות לטקס הדלקת נרות החנוכה על ידי האדמו"ר. שעת ההדלקה תלוי במוצא הגיאוגראפי של כל חסידות. אצל יוצאי חסידויות פולין, כגון גור, אלכסנדר, סטריקוב ומודזיץ, נוהג האדמו"ר להדליק את הנרות בצאת הכוכבים. החסידים מדליקים נרות בביתם בשעה מאוחרת יותר (סביב השעה 18:00). בחסידויות שמקורן ברומניה והונגריה, כגון בעלז, קרטשניף, או נדבורנה, מדליקים החסידים בביתם את נרות החנוכה בעת שקיעת החמה, ומתאספים אצל אדמו"רם סביב השעה 20:00.

הסתופפות בצל האדמו"ר להדלקת הנרות איננה רק טקס חברתי. על פי התפיסה החסידית נודעת חשיבות מיסטית להימצאות החסיד בקרבת ה'צדיק', שהוא המתווך לקב"ה. בפרט כאשר מדובר בשעה שבה עוסק הצדיק במצווה חשובה כמו תפילה, לימוד, או הדלקת נרות. על פי תפישתם, ההימצאות בקרבת הצדיק סוללת את דרכה של התפילה בצורה טובה וחלקה יותר אל השכינה.

לכל אדם יש אמנם את היכולת להתפלל ולהתעלות, אך לצדיקים, כלומר האדמו"רים, ניתן כביכול 'מפתח' מתאים יותר לפתיחת שערי מרום. על החשיבות הרבה שרואים החסידים בקרבה לצדיק אפשר ללמוד מהסיפור הבא: באחת החתונות של בן האדמו"ר מרוזין (חסידות שנוסדה בשלהי המאה ה- 18, ולימים התפצלו ממנה מספר חסידויות), העיר הגראמען (כינוי בדחן יהודי) בבדיחות דעת, שחסידיו של האדמו"ר מפסידים הן את העולם הזה והן את העולם הבא. האדמו"ר תבע מהבדחן להבהיר את דבריו הסתומים.

השיב לו הגראמען, שחסיד השייך לקהילה קטנה, המונהגת על ידי "אדמו"ר זעיר", זוכה להתקרב לרבו ככל שיחפוץ, ובכך עולמו מובטח לו בחייו. גם כאשר הוא מגיע לפני בית דין של מעלה, מקילים בשמים בדינו, בשל היותו חסיד של מיעוט. ברוזין, מפסידים החסידים את העולם הזה מאחר שהחסידות גדולה והדחק אינו מאפשר לכל החסידים לשהות בקרבת אדמו"רם האהוב. גם בשמים לא עושים להם הנחות ועלולים לומר: הייתם חסידים של אדמו"ר כה גדול, ואף על פי כן לא מילאתם את חובתכם.

אבל על פי המסורת החסידית, הקרבה לצדיק לא מחייבת צמידות של ארבע אמות. גם שהות משותפת תחת קורת גג אחת תחשב לקרבה טובה, כפי שממחיש הסיפור הבא: לאדמו"ר מאלכסנדר היה חסיד כהן שגר בעיר לודז' והשתדך לאישה מהעיר ליז'נסק. כאשר הגיע החתן הצעיר לאדמו"ר לבקש ברכה לפני אירוסיו, אמר לו האדמו"ר כי הוא מקנא בו שניתנה לו הזכות לשהות בעיר ליזנסק בסמוך לקברו של רבי אלימלך מליזנסק בעל הנועם אלימלך (תלמידו של הבעל שם טוב). החסיד הזכיר לרבו כי הוא כהן וחל עליו איסור להתקרב למתחם הקבר, אך האדמו"ר התעקש כי גם מגורים בעיר שבה קבור האדמו"ר היא זכות גדולה. נזכיר, שחסידות אלכסנדר נחשבה, לצד גור, לחסידות הגדולה ביותר, ובשואה נכחדה כמעט לגמרי, לרבות האדמו"ר שלה. לימים היא השתקמה ומונה היום כמה מאות בתי אב.

חרף האמור לעיל, בחג החנוכה ובהדלקת הנרות יש שלש סיבות המניעות את החסידים להתקרב לרבם בעת ההדלקה. ראשית, בספרים הקדושים כתוב כי בעת הדלקת הנרות חנוכה 'מצוחצחים נשמות ישראל'. אף שהאמירה הזו מעורפלת משהו, היא מעידה על הדרת הקודש שבה רואים החסידים את המעמד והטקס הזה. שנית, חנוכה מכונה 'יומא דפגרא' כלומר סוג של יום טוב, שחל באמצע השבוע ובו יש שמחה רוחנית. שלישית, הדלקת הנרות על ידי האדמו"ר טומנת בחובה סמליות עתיקה: כשבית המקדש היה קיים היה מדליק את המנורה הכהן הגדול. הבערת האש הפיסית סימנה את הבערה הרוחנית, כנאמר: "נר ה' נשמת אדם". הצדיק מהווה מעין תחליף זמני לכהן הגדול והוא מסייע בהדלקת הנרות להעלות את נשמת המתפללים מעלה מעלה – הוא אישית וקהילתו כולה (שהיא נשמה קולקטיבית).

טקס ההדלקה

זמן קצר קודם למועד ההדלקה מתמלא בית הכנסת של הקהילה בהמוני חסידים. ברוב החסידויות נערכים מראש לקראת האירוע ובונים מערך של פיגומים המייצרים ארבעה או חמישה מפלסים של משטחי עמידה עבור החסידים. לאמפי תיאטרון המאולתר הזה קוראים בעגה היידישאית 'פראנצעס'. האדמו"ר ניצב בפתח המשקוף והחסידים עומדים ומביטים 'בעיניים דולקות אש, במבט עילאי, ובלב נשגב', בהדלקת הנרות [הציטוט מהרב מקובר]. בחרדת קודש אוחז האדמו"ר את נר השמש, קורא את התפילות שמלוות את ברכות ההדלקה, ובסיום מברך ומדליק את הנרות. עם תום ההדלקה נוהגים החסידים לזמר ביחד ניגוני חנוכה מתרוננים במשך כמחצית השעה. האירוע כולו מכונה 'טיש חנוכה'. יש חסידויות, כמו מודזיץ למשל, שבהן האדמו"ר נוטל חלק פעיל בשירה בציבור.

אפרופו חסידות מודזיץ, מעניין לספר כי לאורך הדורות נהגו שם, מטעמם שלהם, שאין האדמו"ר מדליק את הנרות באופן פומבי, וממילא גם לא היה נערך 'טיש' לאחר מכן. האדמו"ר הנוכחי, החליט בכל זאת לערוך טיש באחד מלילי החנוכה, אך מנהג הצנעת ההדלקה נותר על כנו. לכן בניו ונכדיו של האדמו"ר עומדים מסביב לרב ומסתירים את אקט ההדלקה מעיני הציבור.

בחסידות ויזניץ צועד האדמו"ר בין טורי החסידים, ושר אתם ביחד את שירי החנוכה. בחסידויות קרטשניף נהוג שהאדמו"ר מביא כינור ומנגן בו. כך גם בחסידות פרימישלאן, ובשאר יוצאי חסידות נדבורנא.

לאחר טקס ההדלקה והשירה נושא האדמו"ר דברי תורה. בחסידות אלכסנדר אורכת הדרשה דקות ספורות. האדמו"ר מביע רעיון בענייני דיומא, ולעתים מובא המדרש על הפסוק "'וחושך על פני תהום'. זו מלכות יוון הרשעה שביקשה לכתוב על קרן השור 'אין לנו חלק באלוקי ישראל'". יוצאת דופן היא חסידות צאנז, שבה נהוג, שהאדמו"ר מעביר פלפול הלכתי ארוך סביב הלכות החנוכה.

ברוב החסידויות קיים מנהג חלוקת 'דמי חנוכה'. האדמו"ר מחלק לחסידים הרבים סכומי כסף סמליים. לעתים מדובר בשקל בודד, אבל ערכו הרגשי של השקל הזה עצום.

החנוכייה והפתיליות

במזמור המוכר 'מעוז צור ישועתי' נאמר באחד הבתים: 'ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים'. בעולם החסידי פירשו את הפסוק באופן מרתק. ממה שנותר מהשמן, ניתן לרפא 'שושנים' בדרך נס, כלומר את מחלת ה'שושנה' שברגל (מחלה עור טרופית הנגרמת מזיהום). על האדמו"ר מאלכסנדר זצ"ל מסופר, כי היה נוהג לשמור בבקבוקונים את השמן הנותר מנרות החנוכה, ולחלק אותו לסובלים מהמחלה. לא מעט נושעו בעקבות תרופה "על טבעית" זו.

בחסידות "שומרי אמונים" וגם "בצאנז" קיים מנהג של שריפת הפתיליות של נרות החנוכה. בכל יום מימי החג מחליפים החסידים את השמן והפתיליות, ואת מה שנותר שומרים ליום האחרון. ביום הזה מתקיים טיש מיוחד, שבמסגרתו מכינים חבית גדולה שבה ישרפו את השמן ואת הפתיליות שנותרו מחנוכיית האדמו"ר ומחנוכיות של חסידים נוספים. הכל מלווה בשירים, נגינות ודברי תורה.

אין בחנוכייה של האדמו"רים אלמנטים אמנותיים או מרשימים במיוחד. ברוב המקרים החנוכיה המלכותית עוברת בירושה מדור של אדמו"רים למשנהו. לכן חסידים רבים מאמינים שיש לחנוכיה הזאת שפעה מצטברת של קדושה.


מילות מפתח

נרות-חנוכה | פתיליות | הדלקת-נרות | חסידויות | אדמו"ר

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.