דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

פרק 2: סוכות - החג החקלאי מכולם

ישיבה בסוכה
ישיבה בסוכה
יוסף קונפורטי
קרית ביאליק
ברוכים הבאים לסוכה
ברוכים הבאים לסוכה
איילה לוי
קרית אתא
סוכה
סוכה
שרון הורנשטיין
מודיעין עילית
סוכה בחצר
סוכה בחצר
סימה זלצברג
סוכה בחצר
סוכה בחצר
סימה זלצברג
סוכה במרפסת
סוכה במרפסת
סימה זלצברג
סוכה מקושטת
סוכה מקושטת
סימה זלצברג
סוכה מקושטת
סוכה מקושטת
סימה זלצברג
יואל רפל
מרכז אלי ויזל ללימודי היהדות, אוניברסיטת בוסטון.

נוצר ב-9/30/2012

רקע

יותר מכל שאר חגי ישראל נתייחד חג הסוכות באופיו הארצישראלי. השמות השונים שבהם נתכנה החג מעידים היטב על תוכנו ועל ייחודו. בולט הדבר בישיבה בסוכה אשר נועדה לתת ביטוי ליציאה מדירת קבע אל דירת ארעי - סמל לנדודי בני ישראל במדבר בדרכם מן השעבוד אל החרות הלאומית והרוחנית.

חג הסוכות יש בו יסוד כפול: דתי היסטורי מחד-גיסא, וטבעי חקלאי מאידך גיסא. כל אחד מיסודות אלה מקבל ביטוי מפורש בדברי התורה. על היסוד הדתי נאמר "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג). ואילו על היסוד הטבעי-חקלאי נאמר "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגורנך ומיקבך".(דברים ט"ז).

היסוד הטבעי חקלאי מקבל ביטוי משמעותי בכל אחד משלושת הרגלים. פסח - חג האביב, מבטא התעוררות חיי הטבע וראשיתה של עונה חקלאית; שבועות - חג הקציר; סוכות - חג האסיף, שיאה של העונה החקלאית, שבה אוסף האיכר את יבול שדותיו והוא שמח בברכת האדמה. צא ולמד: חגי ישראל מסמלים את השינויים בטבע ובתקופות השנה.

אך ברור, התופעות שצוינו יכלו להתרחש רק באזור אחד - ארץ ישראל, שבו מקבילים מועדי החגים לתמורות בעבודת האדמה. הסוכה היא גם סוכת 'שלום' והיא מסמלת את האידיאל הנכסף שתואר בפסוק "וישב איש תחת גפנו ותחת תאנתו באין מחריד". השאיפה לשלום היא משאת נפשו של עם ישראל בכל הדורות והיא מבטאת את חזון העתיד. "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת".זהו הביטוי למאווייו הכמוסים של העם השואף לגאולה שלמה בארצו.

זאת ועוד, הישיבה בסוכה המזכירה את הקשיים שעבר העם בדרכו לעצמאות, נועדה גם להזכיר את סוכתו של החקלאי, סוכת הגן והכרם המשמשת ביתו הזמני של עובד האדמה והיא מגן ומחסה לאיכר מפני השמש ומצינת הלילה. הסוכה היא ביתו של האדם בחג , בה הוא אוכל ובה הוא ישן. בעצם הקמתה ניתן אופי מיוחד לחג - בית זמני ולא קבוע, למען נזכור את הדרך הארוכה מעבדות לחרות, ממצרים לארץ ישראל.

חג סוכות הוא גם חג האסיף ושמחת החג מקורה באופיו העממי חקלאי בעת שהיושבים על אדמתם אוספים את תבואת הארץ. התכנסותם של אלפי עולי רגל לירושלים בחג הסוכות , בזמן שבית-המקדש היה קיים, וקיום חגיגות 'שמחת בית השואבה' נועדו לבטא את הקשר העמוק בין העם לארצו, קשר שחג הסוכות הוא מבטאו וסמלו.

נס טבריה בשנת 1742

העובר על זיכרונותיהם וכתביהם של תושבי ארץ-ישראל במרוצת הדורות לא יכול שלא להתרשם מעומק השמחה שנקשרה בחג הסוכות ומדרכי הביטוי השונות שניתנו לחג בתקופות שונות. יעקב בירב מחכמי א"י במאה ה-18 ומי שנודע בספרו 'זמרת הארץ' מספר על חג סוכות כפי שנחוג בטבריה הנצורה בשנת 1742. הימים היו ימי מאבק צבאי בין השלטון העות'מני לבין דאהר אל-עמר שליט הגליל, שהעניק לר' חיים אבולעפיה רישיון לשיקום העיר טבריה וחידוש הישוב היהודי בה. "ומועדי ה' אשר עשו בשמחה ואף בשמחת בית השואבה עשו בליל החול המועד בשמחה ובשירים בתוף ובכינור....וקול הדופקים ואבני הבליסטראות היה עולה עד לב השמים ...ולא חסרו ישראל אלא את ארבעת המינים כי הייתה טבריה סגורה ומסוגרת מראשית חודש אלול... וביום הושענה רבה נעשה נס שגלגלו שרי משנה לתווך השלום {בין הכוחות העות'מנים לכוחות דאהר אל-עמר} ובא יהודי אחד אל גביר אחד ונתן בידו אתרוג והדס וערבה ואז עקרו לולב מהדקל וברכו כל העם על נטילת לולב שהחיינו ושמחו שמחה רבה.... שמרוב השמחה הורידו עיניהם דמעה מהתלהבות המצווה- אשריהם ישראל".

האושפיזין מבקרים בסוכה

על מנהג שהיה מקובל בירושלים במאה ה-19 מספר דוד ילין, המורה, הבלשן והחוקר: "ואחינו הספרדים יצאו מבית-הכנסת והלכו חבורות חבורות לבקר בבית רעיהם וידידיהם ולברכם בברכת החג, ובבואם לא ישבו להתרועע ולשיח, כי ביקורים אלה, 'ביקורים רישמיים', המה, ביקורי חבמרוצת ימי חובה, וישבו להם רגע אחד וקמו והלכו אל הבית השני כי רבה העבודה עליהם".מקורו של מנהג זה הוא בשבעת האושפיזין המבקרים בימי החג בסוכת כל בית בישראל.

על מנהג אחר שהיה נהוג בירושלים מספר לנו י.א. וייס בספרו 'בשערייך ירושלים' . מנהג זה, כשאר המנהגים מקורו במצוות החג שקיבלו אופי שונה לאחר חורבן בית-המקדש. "מנהג היה בירושלים שביום השני של חול המועד סוכות מתקבצים אנשי סגולה שבעיר ואף עולי רגל משאר ערי החוף, שאף פעם לא פסקו מלקיים מצווה זו, והיו יוצאים חבורות חבורות מסביב לחומת עיר הקודש, ואגב הליכה מזמרים ממזמורי תהילים כדי לקיים את הפסוק סובו ציון והקיפוה".

עלייה לרגל עם א.ד.גורדון

אופי מיוחד שיוו פועלי העלייה השנייה לחג הסוכות. בשנת 1904 החליטה קבוצת פועלים לחדש את מנהג העלייה לרגל ולערוך טיול לירושלים. ביומני רבים ממשתתפי אותו טיול נותרו זיכרונות ורשמים. אלכסנדר זייד, השומר הידוע משייח' אברק ,מספר כי "החלטנו לערוך טיול גדול לירושלים ולירדן. ביום קבוע נתכנסו הפועלים מכל מושבות יהודה בעיר רמלה... לפני צאתנו לדרך שרנו את 'השבועה', הלכנו בלילה לאור ירח ובבוקר השכם הגענו לירושלים". יעקב פנחסי , שאף הוא השתתף באותו טיול, מספר ב"זיכרונותיו של פועל חרושת" על חוויות העולים לרגל לירושלים. "הידיעה על עולי הרגל פשטה בעיר חיש מהר. בהתקדש החג הלכנו כולנו בחבורה לבית-הכנסת. ובערב, לפני סעודתנו הדלה מאד, קנינו כמה מצרכים הכרחיים בפרוטותינו הדלות, עלינו על הגג שאכסן אותנו בשכונת 'בית ישראל' וכיבדנו את א.ד.גורדון הזקן שבחבורה, שהיה קשיש מאיתנו בהרבה ב'קידוש'. הדי הקידוש נתגלגלו והגיעו עד 'משכנות ישראל' ו'מאה שערים', אז נתלקחה הורה נלהבת שריכזה סביבה את כל הקהל".

דור דור ומנהגיו דור דור ואופי חגיו. סוכות החג הארצישראלי נתייצב במרוצת הדורות לפי מתכונתו המקורית בהשראת אורח החיים שנרקם ונוצר בארץ.


מילות מפתח

סוכה | חג-האסיף | שמחת-תורה | אושפיזין | פסח | שבועות | חג-הקציר | חג-האביב | א.ד. גורדון | עליה-שניה

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.