דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

דפי עדות על נספי השואה - דף מידע

תמונות מחיי הקהילה בנדין בפולין שנכחדה בשואה
תמונות מחיי הקהילה בנדין בפולין שנכחדה בשואה
אוסף התמונות של קרן בבצ'וק חרזי
התמונה צולמה ע"י עומר גולן בסאונה בבירקנאו שם מוצג אוסף תמונות של הצלם בנימין צוקרמן (שנספה בשואה). צוקרמן צילם תושבים מן העיירה בנדין שבפולין בה חי לפני פרוץ המלחמה.


אספה מידע עיבדה וערכה: אילנית סין מליה



נוצר ב-4/23/2012

מהו דף עד?

הנאצים רצו למחוק את אנושיותם של היהודים, להפכם למספרים, לרצוח אותם ולהכחיד את זכרם. דפי עד הינם טפסים מיוחדים שעוצבו ביד ושם במטרה לשחזר את זהותם האישית וסיפורי חייהם של שישה מיליון היהודים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם. מדובר במעין כרטיס אישי לכל נספה המכיל מידע ביוגראפי כללי על האדם וגורלו ולפעמים אפילו תמונתו. ישנו גם מידע על מוסר דף-העד והקשר שלו למשפחה. זהו חלק מפרויקט ההנצחה, ובו קרוביהם ומכריהם של קורבנות השואה ממלאים את פרטיהם.

חשיבות דפי עדות

הנצחה באמצעות דף - עד

מאז שנת 1954 פועל יד ושם כדי להגשים את ייעודו ולהנציח את זכר שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואה, על-ידי איסוף שמותיהם – הייצוג המובהק של זהותם. המטרה היא להציג את היהודים כאנשים בעלי זהויות מובחנות, אשר הגרמנים שאפו להשמידם בשם אידיאולוגיה רצחנית. מתוך האפר והחורבן, אנו מחויבים לשקם את אנושיותם של הקורבנות ולגלות משפחות, קהילות ותרבות, אשר חוסלו במהלך השואה. תיעוד שמו של כל אדם ו ואדם שנרצח בשואה חשובה כך שהנספים לא יהיו דמויות מעורפלות עלומי שם אלא אנשים פרטיים. מכאן נובעת התעסקות ענפה ורבת שנים באיסוף, קטלוג ואיתור שמות ממקורות שונים ובשפות שונות. יד ושם הבין שדפי העד הם מהמשאבים הטובים ביותר לאיסוף מידע ולהנצחה של הנספים בשואה.

הנצחת שמות הנספים על "דפי-עד" מהווים מצבות סמליות של נייר ומשיבים להם את זהותם ואת כבודם שהנאצים היו נחושים כל כך למחוק.

הקשר בין דפי העדות לחוק זיכרון השואה

חוק זיכרון השואה והגבורה תשי"ג 1953 קובע בסעיף מספר 2 כי "תפקידו של יד ושם הוא לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו ולהציב שם וזכר להם,לקהילות, לארגונים, ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי".

מתוקף החוק מופקד יד ושם על תיעוד תולדותיו של העם היהודי בתקופת השואה, הנצחת סיפור חייהם וזכרם של כל אחד מששת מיליוני הנספים והנחלת מורשת השואה לדורות הבאים באמצעות הארכיונים, הספרייה, בית הספר המרכזי להוראת השואה, המכון הבין-לאומי לחקר השואה והמוזיאונים ועל ידי הכרה בחסידי אומות העולם.

יד ושם בירושלים, הוא המרכז העולמי של העם היהודי להנצחת ששת המיליונים שנרצחו בשואה ומוקד ההתמודדות המתמשכת של כלל האנושות עם השבר של השואה (אתר יד ושם).

חשיבותם הרגשית של דפי העד לדור ניצולי השואה ולעם ישראל

"מאגר השמות המקוון יוצר לא רק קשר עם המתים, אלא גם עם החיים, בתוך העם היהודי" אמר זוכה פרס נובל פרופסור אלי ויזל, לאחר שמילא דף עד לזכר אביו, שלמה. "הדבר מחזק קשרים בין משפחות, בין ערים ובין קהילות. יתרה מכך, הוא מגביר את המודעות ומעמיק את תחושת הזיכרון" (אתר יד ושם).

דפי העד הנשמרים ביד ושם הוא תוצר של זיכרון קולקטיבי . רבים מבני הדור השני , השלישי והרביעי המחפשים קשר אל שורשיהם ממלאים דפים כאלה ובכך מקימים מצבת זיכרון מנייר לבני משפחותיהם שקבר אין להם.

תיעוד הנספים החל כבר בשנות ה 50 עם גלי העלייה הגדולה של הניצולים מאירופה . העולים מילאו אלפי דפי עד שהובאו לידיעת הציבור, רבים מהניצולים ניסו לחפש אחר קרוביהם באמצעות שידורי הרדיו של הצלב האדום , מחנות העקורים והארכיונים של מחנות שונים (קמיל, 1996).

יד ושם מנסה להציל את זכרם של כל אחד ואחד מששת המיליונים מהשכחה שהועידו להם הנאצים שב ודורש את המשפחות,שכניהן וחבריהן ואת העולמות האבודים של בני עמינו וממשיך לחפש בכל מקום מידע, תמונות וסיפורים אישיים על אודות כל יהודי ויהודי שנרצח בשואה. חובתם של העם היהודי ושל העולם כולו לסייע בהשבת זכרם. כל עוד מי שמסוגלים לזכור נמצא איתנו עלינו לסייע להם להשלים את דפי העד על יקירהם ועל כל האנשים שהכירו אשר נספו כאשר הנאצים ניסו להשמיד את עמינו. אנו חייבים להציל את זכרם של ששה מליון בני אדם. עד השם האחרון (זילברקלנג, 2004).

הצורך הדחוף של מילוי דפי העד

איסוף דפי עד הוא פרויקט מתמשך ונעשה דחוף יותר מפני שככל שהשנים עוברות , פחות ופחות אנשים יכולים לספר את סיפורם של הנספים . למרבה הצער יש שמות נספים ממשפחות שנמחקו לחלוטין ושמעולם לא יונצחו בדפי עד (ברנהרדט, 2003).

דפי העדות ביד ושם

היכל השמות

דפי העד שמורים בהיכל השמות ביד ושם. בתחילה אוחסנו הדפים ב"חדר השמות" שנפתח ב1968 ביד ושם שבירושלים החדר היה המאגר של דפי העד המקוריים, הכתובים בכתב יד, אשר אוחסנו בתיקי "יזכור" מיוחדים, מסודרים לפי סדר ה-א'-ב' של שמות הקורבנות.

ב-1977 נחנך בניין "היכל השמות" ובאביב 2005 נחנך המוזיאון החדש לתולדות השואה שנבנה בתרומתה הנדיבה של קרן קיסריה אדמונד בנימין דה-רוטשילד ובתוכו היכל השמות המחודש.

ההיכל מורכב משלושה חלקים: מקום לזיכרון והתייחדות, גניזה וחדר חיפוש שמות באמצעות מחשבים. המקום לזיכרון והגניזה הם החלק העיקרי של הבניין.

אזור הזיכרון וההתייחדות המצוי במרכז המבנה הוא לב המבנה. הוא מורכב משני קונוסים הבנויים זה על זה, האחד שקוע בקרקע, ואחר פונה השמיימה. בתוך הקונוס הפונה לשמיים תצלומים של פניהם של קרבנות השואה במסגרת זכוכית על רקע העשוי דפי עד. הקונוס השקוע בקרקע, אורכו עשרה מטרים, הוא מחוספס ועשוי מהסלע שנחשף בחפירה. בין שני הקונוסים הפונים לכיוונים מנוגדים נוצר שטח עגול, ובמרכזו יש רציף מוגבה. כשמהבקרים עומדים על רציף זה,הם יכולים לראות את פני הקרבנות המביטים אליהם מלמעלה כלפי מטה, ומתחת למבקרים נראים האדמה והסלעים שבקרקע.

יש המשווים את המבנה הזה לנר זיכרון שאורו אינו כבה לעולם, ויש הרואים בו באר חפורה עמוק- עמוק בתוך הקרקע שממנה מהדהדות זעקות הקרבנות שפניהם משתקפים ממנו. דבר אחד בטוח: מקום זה מפרה את דמיונו של המבקר ומעורר בו הרהורים.

מסביב לשטח שבו נפגשים שני הקונוסים יש שטח עגול שבו נמצאת הגניזה, ובה משומרים לעד דפי העד המקוריים. בהיכל השמות שמורים כיום כ-2.5 מיליון דפי עד מקוריים בסביבה מוגנת של לחות וטמפרטורה מבוקרת. בגניזה שמור מקום לשישה מיליון דפי עד. המדפים הריקים מעידים על אותם מיליונים שטרם הונצחו.

אפשר לראות בגניזה בית עלמין סמלי של הקרבנות שלא זכו לקבר ישראל ולמצבה. כאן יירשמו בדיו שם הנפטר, מקום ותאריך לידתו ומותו, פרטים שבדרך המסורת נחקקים על גבי מצבות השיש, וכך תושלם מלאכת הקודש של הבטחת קבורה - ולו רק קבורה סמלית בהיכל השמות - לרבים ככל האפשר מבין קרבנות השואה.

בסמוך לאנדרטה המעגלית מצוי מרכז מחשוב בו יכול הציבור לחפש מידע אודות גורל יקיריהם באמצעות מאגר המידע של שמות קורבנות השואה.

היכל השמות ביד ושם הוא האנדרטה של העם היהודי לזכר כל יהודי שנרצח בשואה – מקום בו מונצחים לדורות שמותיהם של שישה מיליון קורבנות השואה. יכולים המבקרים בהיכל השמות להרהר בהשמדת העולם היהודי שקדם למלחמה (אתר יד ושם).

מאגר השמות

המאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה הוא משימה לאומית שמוביל יד ושם. זהו המאמץ לזהות את השמות ולתעד את תמצית סיפורי החיים של כל יהודי שנרצח בשואה. זוהי חובתנו המוסרית לכבד את משאלתם האחרונה ולזכור אותם.

כותרת-המשנה למאגר היא ציטטה ממכתבו האחרון של דויד ברגר, לפני הירצחו בווילנה ב-1941: "אם יקרה משהו, הייתי רוצה שיהיה אדם שיזכור כי חי מישהו בשם דויד ברגר." (אתר יד ושם).

קטלוג הדפים

שפת הקטלוג היא עברית, ראשית בשל היותה השפה הרשמית, אך גם משום האחידות בכתיב השמות המייעלת את החיפוש לדוגמא: את השם שוורץ אפשר לכתוב באותיות לטיניות ב 152- גרסאות לכן דפי העד מונחים בסדר אלפביתי עברי (קמיל,1996).

הנחיות למילוי הדפים

דוגמא לדף עד

הנתונים שיש למלא בדפי עד

דפי העד מכילים פרטים רבים: שם , מקום המגורים בעת המלחמה, מקצוע , מצב משפחתי והתאריך המשוער של המוות.
חובה למלא את השדות המודגשים : שם משפחה או שם נעורים, שם פרטי, מין, מקום מגורים
קבוע לפני המלחמה או מקום לידה, נסיבות המוות, קרבה לקרבן וחתימה.
בנוסף יש למלא כל פרט מזהה נוסף ידוע לדוגמא שם הורה וכד' (אתר יד ושם).

הוראות למילוי הדפים במקרה של מידע חלקי

ניתן למלא דפי עד גם אם מידע חלקי
אם לא ידועות נסיבות המוות במדויק, יש לרשום:”שואה“ .
אם לא ידועים השמות הפרטיים של הקרבנות יש לרשום ”לא ידוע“ בשדה ”השם הפרטי" לציין את המין ולרשום את שמות ההורים(אתר יד ושם).

מידע שאינו ברור או אינו קריא

אם אחד מהפרטים שמולאו בדפי העד איננו ברור, מנסים ליצור קשר עם ממלא הדף . מטפלים בכל דף ודף מתוך מודעות לכך שאלה הם דפים בספרי ההיסטוריה שהדורות הבאים יקראו בהם.
להשלמת החסר היכל השמות בעזרת ארגונים אחרים ומתנדבים, שוקד על מחשוב רשימות רבות אחרות של קרבנות שואה, ממקורות שונים ,שייתכן שיש בהן שמות או פרטים אחרים החסרים בדפי העד (קמיל, 1996).

השפות בהן ניתן למלא דפי עדות

דפי העד כתובים ב-16 שפות שונות ביניהן:
עברית,אנגלית,רוסית,צרפתית,גרמנית,ספרדית,פורטוגזית,רומנית,הונגרית,הולנדית ויידיש (אתר יד ושם).

צרוף תמונות ומסמכים

ניתן לצרף כל מסמך או תמונה הקשורים לקרבן.

פרויקט איסוף הדפים

כרונולוגיה

ראשית איסוף דפי העדות

800,000 השמות הראשונים בדפי העד נאספו במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 עם גלי העלייה הגדולה של הניצולים מאירופה . העולים מילאו אלפי דפי עד שהובאו לידיעת הציבור.

ב1955 החל יד ושם במבצע איסוף דפי העד.

חידוש פרויקט מילוי דפי העד בשנות ה90

גלי העלייה הגדולים לישראל מחבר המדינות בשנות ה 90- ' הביאו להחלטה לחדש את מסע החיפוש אחר עדויות של ניצולי שואה על קרוביהם שנרצחו . הפרויקט הראשון נערך באופן ניסויי בריכוזי העולים בקריית-גת ובכרמיאל. את התוכנית ריכזה רחל ברקאי , מנהלת מחלקת ההסברה וההנצחה ביד ושם , בשיתוף הרשויות המקומיות וארגוני עולים עצמאיים . הפרויקט ארך חמישה ימים והשתתפו בו כ 900- תלמידי תיכון מששה בתי-ספר בכל עיר ועיר . התלמידים הגיעו אל הניצולים בבתיהם , בבתי האבות שבהם שהו או במרכזים הקהילתיים . פרויקט זה הניב תוספת של 7,000 דפי עד.

מספר הדפים שנאספו עד כה

בהיכל השמות שמורים כיום כ-2.5 מיליון דפי עד מקוריים. 

סיוע במילוי הדפים

עזרה שניתנת במילוי הדפים

פרויקט איסוף שמות קרבנות השואה הוא משימה בעלת ערך לאומי רב, בבחינת מרוץ נגד הזמן בטרם יאבדו לנצח שמות רבים של קרבנות. במסגרת הפרויקט הוכשרו מאות מתנדבים ברחבי הארץ לסייע לכל מי שזקוק לעזרה במילוי דפי העֵד.

מתנדבים מכל רחבי הארץ הצטרפו לפרויקט להשלים את החסר. המתנדבים עברו תהליך מיון, ראיון אישי והכשרה ביד ושם ומסייעים לניצולי שואה ובני משפחותיהם למלא דפי עד בביקורי בית, במרכזי יום, מרכזים קהילתיים וכ"ד. כל מתנדב המצטרף לפרויקט מתחייב למינימום של 8-4 שעות בחודש (אתר יד ושם).

המעמסה הרגשית לניצולים

לא כל המרואיינים הסכימו לפתוח את סגור לבם . היו שהתקשו לחשוף את סיפורם ואמרו רק כי מה שהם יודעים ילווה אותם עד לקבר (קמיל, 1996). רבים אחרים סירבו לקחת חלק בחיפוש האינטנסיבי אחר בני המשפחה משום שלא היו מסוגלים לעמוד במעמסה הרגשית הכבדה .

פניה מרוכזת לאוכלוסיות יעד בארץ ובעולם

ברחבי העולם מטפלים באיסוף דפי עד ארגונים יהודיים שונים , כמו הוועד היהודי השוכן בפריז, מוזיאונים יהודיים מסידני ועד טורונטו,הקהילות היהודיות בניו-יורק , פרטוריה , קופנהגן ועוד .

פרויקט איסוף שמות קרבנות השואה מקיים הרצאות ופעילויות לניצולי השואה ברחבי הארץ ללא תשלום. ההרצאות מתקיימות בבתי אבות, מרכזי יום, מרכזי רווחה, בכנסים של ארגונים וכ"ד. לאחר ההרצאה ניתן לקבוע פעילות איסוף שמות מרוכזת או להעביר טפסי הפניה ליד ושם על מנת שמתנדב מהפרויקט ייפגש עם הניצול (אתר יד ושם).

פניות ומסעי פרסום בנושא לציבור

לאורך השנים היו מספר מסעי פרסום שקראו למלא דפי עדות.

  •  ב-8 במאי 1999, בחסות נשיא המדינה עזר ויצמן, חנך יד ושם מסע פרסום עולמי לאיסוף דפי עד. תגובת הציבור הייתה מדהימה: מוקד טלפוני ובו 20 קווים ו-90 חברי צוות, שעבדו במשמרות כפולות, הוקם בכדי להתמודד עם כמות הפניות בזמן אמת. במהלך החודשים אפריל ומאי בלבד התקבלו כ-147,000 דפי עד, ובסך הכול עד סוף 1999 התקבלו 380,000 דפי עד. תוצאות מסע הפרסום הורגשו היטב גם בשנת 2000, כאשר נוספו עוד 70,000 דפי עד. למרות שמסע הפרסום לאיסוף השמות הופנה גם לקהילות יהודיות בתפוצות, כ-85% מדפי העד נאספו בישראל. באופן מפתיע, למעלה מ-80% מדפי העד שהתקבלו הכילו שמות שלא היו מתועדים קודם לכן בהיכל השמות. עובדה זו העצימה את חשיבות מסע הפרסום במועד זה.
  • מאגר המידע המרכזי נעשה נגיש באינטרנט בשנת 2004. בתקופה זו יד ושם הגביר את מאמציו במסע הפרסום העולמי שקרא לקהילות ולמשפחות יהודיות ברחבי העולם לחפש במאגר שמות של קורבנות שואה שהכירו ולמלא שמות שטרם תועדו באמצעות האתר.
  • ב 14.2.2010 החל יד ושם בקמפיין תשדירי רדיו חדש שמטרתו הגברת איסוף שמות הנספים בשואה. במסגרת הקמפיין הוצע שירות חדש: מתנדבי יד ושם הגיעו למי שביקש סיוע במילוי דפי עד. הקמפיין כלל תשדיר רדיו ששודר במשך כשבוע הן בגלי צה"ל (כולל גלגל"צ) והן בקול ישראל (רשתות א', ב' וג').

במסגרת הקמפיין הוקם מוקד טלפוני אשר אויש מדי יום ע"י כ 15 אנשי צוות ומתנדבי יד ושם. בכדי לתת מענה אנושי לכל מי שזקוק לעזרה במילוי דפי עד הכשיר יד ושם רשת של כ- 250 מתנדבים ברחבי הארץ, ביניהם ניצולי שואה ובני דורות ההמשך אשר נרתמו למשימה. המתנדבים השתתפו במבצעי איסוף מרוכזים בבתי אבות, מרכזי יום ובמוקדים שונים ברחבי הארץ וכן הגיעו לבתי הפונים על מנת להעניק סיוע אישי במילוי דפי עד (אתר יד ושם).

תלמידים שראיינו ניצולים במסגרת הפרויקט בשנות ה-90

משמעותו של הפרויקט הייתה נעוצה גם בחשיפה הבלתי אמצעית של התלמידים-המראיינים לנושא השואה . רבים מהם נפגשו לראשונה בחייהם ניצולי שואה , והמפגש עימת אותם עם הטרגדיה בעוצמה שלא הכירו . חלק מהניצולים נפתחו וחשפו עצמם בפני התלמידים ואף מסרו להם מזכרות אישיות הקשורות לשואה : תמונות , סידורי תפילה וחפצים ממחנות ההשמדה .כל החפצים הועברו למשמרת נצח ביד ושם.

פרויקט המחשוב

המחשוב

תהליך מחשוב השמות המתבקש החל עם הקלדת דפי-העד הראשונים בשנת 1992.

שנת 1999 היוותה ציון דרך בהיסטוריה של היכל השמות. יד ושם החל להפעיל פרויקט מרוכז ומרשים של מחשוב למעלה מ-1.1 מיליון דפי עד, כולל סריקה של כל 1.6 מיליון דפי העד שנאספו עד אז. הפרויקט פעל בין פברואר למאי 1999 בסיוע של 1,000 אנשי צוות ו-100 מומחי מחשוב ותוכן, אשר עבדו בשתי משמרות בשני אתרים – בירושלים ובבאר-שבע (אתר יד ושם).

הסיבות למחשוב

מאגר השמות המקוון יוצר לא רק קשר עם המתים, אלא גם עם החיים, בתוך העם היהודי" אמר זוכה פרס נובל פרופסור אלי ויזל, לאחר שמילא דף עד לזכר אביו, שלמה. "הדבר מחזק קשרים בין משפחות, בין ערים ובין קהילות. יתרה מכך, הוא מגביר את המודעות ומעמיק את תחושת הזיכרון".

במסדי המידע קיימים בסביבות 20 מיליון שמות המפוזרים במקורות שונים ואף במקומות שונים,דבר המקשה על איתורם. רצוי לציין כאן שלא מדובר ב 20 מיליון קורבנות: אנו מדברים בעצם על"מופעים של שמות" כאשר ברור שבן אדם אחד יכול להיות מתועד בשנים ויותר מסמכים/מקורות בשלבים שונים של השואה. הסברה היא כי מאחורי כל מופעי השמות אלו נמצאים, לפי הערכה מתקבלת על הדעת, אולי 5 מיליון יחידים.ברור כי אי אפשר לנהל ולאתר ביעילות מספר ענק זה של שמות בצורה גולמית (אברהם, 2003).

המקבץ העצום של השמות הקשה על מי שמחפש פרטים מוגדרים על משפחה מסוימת . לשם ייעול , נערך מבצע נרחב של מחשוב דפי העד המוחזקים בהיכל . פרויקט מחשוב אדיר בהיקפו .

מאגר השמות מאפשר למבקרים לחפש שמות של כל אחד מ-4 מיליון קורבנות השואה שהונצחו עד כה. בנוסף, יכולים הגולשים במאגר למלא דפי עד חדשים, המכילים מידע ביוגראפי אישי, עבור הקורבנות שטרם תועדו. מאגר המידע מספק גם מידע חינוכי על השואה במערך השיעור המצורף "הסיפורים מאחורי השמות – מסע בעקבות דף עד", שפותח בבית הספר המרכזי להוראת השואה ובהיכל השמות. פעילות הלמידה המקוונת הזו עושה שימוש בדפי העד כנקודת מוצא למהלך חינוכי אישי. באמצעות קישורים מדפי העד למידע היסטורי, גיאוגרפי וביוגראפי נוסף, מובא ההקשר של חיי הקורבן (אתר יד ושם).

מימון הפרויקט

הפרויקט יצא לפועל בשיתוף עם תדיראן מערכות מידע ומנפאואר ישראל, ומומן על-ידי הוועדה העצמאית של אישי ציבור
(Independent Committee of Eminent Persons או ICEP), גוף המטפל בחשבונות בנק רדומים בשוויצריה.

האינטרס שבמימון

גוף זה סבר שיוכל לאתר את היורשים של החשבונות הרדומים דרך דפי העד.

הבעיות בהן נתקלו כאשר החלו במחשוב הפרויקט

אחזור השמות במאגר רב ממדים זה מעלה לא מעט בעיות. מצד אחד, העובדה שרוב השמות רשומים בשדות נפרדים ומיועדים (שם משפחה, שם פרטי, שם נעורים, שם האב וכו') מקלה על איתור השם (עם כי קיימים גם שדות של טקסט חופשי כגון שם מקום עבודה, מאורעות בזמן השואה, נסיבות המוות). מצד שני, עצם ההצטברות של חומר כה רב ממקורות כה שונים מעלה בעייתיות הנובעת מכמה וכמה גורמים מאד שונים:

  1. ישנם שמות של אנשים (משפחה ופרטיים) ולעומתם שמות של מקומות גיאוגרפיים או אדמיניסטרטיביים שהטפול בהם שונה
  2. השמות רשומים באלף-בתים שונים: עברי ולטיני (שמות באלף-בית קירילי או יווני הועתקו בתעתיק פונטי לאלף-בית עברי ו/או לטיני) אותו השם יכול להופיע באלף-בית שונה במסמכים שונים ואפילו באותו במסמך ושמות שונים יכולים להופיע באלף-בתים שונים באותו המסמך
  3. באלף-בית הלטיני קיימים סימנים דיאקריטיים שונים במגוון שפות: לצורך ההכנסה למאגר הסימנים הוסרו והוחלפו ב ASCII CHARACTERS
  4.  השמות רשומים בשפות שונות. הדבר מתבטא בצורות שונות של השם בהתאם לסיומות המקובלות או להטיה דקדוקית בשפות סלביות ובלטיות ובהונגרית
  5.  השמות מופעים באיותים שונים בשפות שונות ואפילו באותה השפה; לפעמים לאותו השם יש צורה מעט שונה בשפות שונות: VAJS ,VAIS ,WAIS ,WIJS ,WEIS ,WEISS ,WEISZ
  6. אותו השם מופיע בשפות שונות עם קשר חלש בין הצורות השונות,MARKETA ,MARGOT ,MARGARETA
    ,DVINSK ;POZSONY ,PRESSBURG ,BRATISLAVA : מקומות
  7. אותו השם מופיע בתרגום בשפות שונות כשהקשר בין הצורות הוא סמנטי בלבד
    CERBU ,CERF ,HIRSH =TZVI ;FARKASH ,LUPU ,VOLK ,WOLF =ZEEV
  8. שמות קשורים בקשר אסוציאטיבי הנקבע ע"י מסורת היסטורית/תרבותית/דתית
    LEON=LEIB ו ARIE=YEHUDA  ;ESTHER HADASSA MALKA
  9. שמות מופיעים במקרים רבים בצורה של שמות קיצור או שמות חיבה כאשר לא תמיד הקשר לשם המקורי בולט לעין,JANKELE=YAAKOV ,MOTI=MORDEKHAI : BUMA=ABRAHAM
    מקומות KUSHTA=CONSTANTINOPOL:
    (אברהם,2003).

הפתרונות

במתחשב במגבלות אלו הוחלט שלצורך פתרון הבעייתיות המיוחדת של השמות ביד ושם יש לפתח מערכת ייחודית של אינדקסים יעודים לשמות משפחה ופרטיים ולמקומות לסוגיהם.

העיקרון של האינדקס מבוסס על שם "גנרי" או גרעיני אשר יהיה מתועד באיות מוסכם בעברית וגם באלף בית לטיני, ואליו יהיו מסונפים כל הוריאנטים השונים הקשורים, בצורה זו או אחרת, לשם הגנרי,באיותים השונים בעברית או באלף בית לטיני (שמות באלף בתים אחרים מועברים בתעתיק פונטי לעברית ואלף בית לטיני). הוחלט כי האינדקסים ייבנו תוך כדי תהליך המחשוב ובניית המאגר ובהם יתועדו כל צורות השמות כפי שהן מופיעות בתיעוד המקורי, ללא שינוי או האחדה, אך בקשר לשמות הגנריים שלהן.

לגבי שמות פרטיים (הרבה פחות במקרה של שמות משפחה),נקבעה היררכיה על פי צורת הקשר בין השמות: איותים שונים, שמות חיבה/קיצור; תרגום וצורות שונות בשפות שונות; אסוציאציה במסורת יהודית; אסוציאציה/מסורת כללית (עם ציון מאפיין גיאוגרפי במידת האפשר).
לגבי מקומות, אינדקס כולל מעבר לוריאנטים השונים, גם מידע לגבי מיקום אדמיניסטרטיבי שהוא חיוני לפעמים בכדי להבדיל בין מקומות שונים בעלי שם זהה , קיים באינדקס גם מידע היסטורי ודמוגרפי.

המאגר באינטרנט

מאגר השמות באינטרנט

בחודש נובמבר 2004 הועלו השמות מדפי העדות, יחד עם כמיליון שמות נוספים שאוחזרו ממקורות ארכיוניים אחרים ומפרויקטים של מחשוב בכל רחבי העולם, למאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באינטרנט,‏‏ בתוספת מנוע חיפוש המאפשר למצוא דפים רצויים.

הסיבות להעלאת המאגר לאינטרנט

הסיבות להעלאת המאגר לאינטרנט מגוונות: לתת גישה חופשית וזמינה לכל הנתונים, שמוחשבו עד כה, להנציח את הנספים שיש עליהם מידע כלשהו לאפשר לכל המשפחה לבדוק אם קרובי משפחתה כבר מונצחים בהיכל השמות ואם אינם מונצחים להגיש במישרין שמות של נספים שטרם תועדו באמצעות דפי עד מקונים לתקן מידע קיים או להוסיף עליו ולאפשר לכל אדם בעולם ללמוד על השואה. אמצעי אינטראקטיבי זה יציע לציבור להצטרף ליד ושם ליצירת מפעל הנצחה שלם ככל האפשר לכל אחד ואחד מהנספים בשואה (ברנהרדט, 2004).

הנגישות לדפי העדות

הגולשים במאגר יכולים באמצעות לחיצה פשוטה לצפות בדפי עד ולהדפיס אותם, או לעיין במסך ובו סיפור קצר אודות הקורבן, המתבסס על מידע ממקורות ארכיוניים המצויים במאגר המידע. כל "מיני-ביוגרפיה" מקשרת בין קורבן מסוים למידע נוסף, כגון המקומות בהם חי ומת, אירועים היסטוריים רלבנטיים ועוד.

באמצעות האתר אנו מעודדים גולשים למלא דפי עד חדשים, לצרף תצלומים ומסמכים לקיימים או לשלוח תיקונים למידע הקיים באמצעות "טפסי משוב" מקוונים. צוות יד ושם מוודא ומצליב את המידע החדש למען הדיוק ההיסטורי. לאחר אישורם, מצורפים דפי העד החדשים למאגר המידע (אתר יד ושם).

שאילתות לאיתור ושליפת נתונים מן המאגר

במסך החיפוש המרכזי של האתר יכולים המשתמשים להקליד את שם המשפחה או שם הנעורים של הקורבן, שם פרטי ומקום מגורים לפני השואה או במהלכה. בתוצאות יימצאו התאמות או התאמות מקורבות, בנוסף למידע ביוגראפי בסיסי.

מנוע החיפוש הייחודי מצליב פונטיקה ומשמעויות נרדפות באותיות עבריות, לטיניות וקיריליות. הגולשים במאגר יכולים לערוך חיפושים מתקדמים עבור שמות נפוצים או כאשר יש תוצאות מרובות. ניתן לצמצם את החיפוש על-ידי הוספת פרמטרים נוספים כגון תאריכים, שמות בני משפחה ואף שמו של המצהיר, ממלא דף העד.

כמחצית השמות במאגר המידע נלקחו מלמעלה מ-2.5 מיליון דפי העד שנמסרו ליד ושם לאורך למעלה מ-50 השנים האחרונות, שרובם המכריע עבר דיגיטציה. שמות אחרים נאספו מרשימות ממוחשבות נוספות, הכוללות תיעוד מגירושים, מחנות וגטאות. חלק מהתעודות הללו התקבלו כתרומות ממוסדות שונים המשתפים פעולה עם יד ושם במאמץ חשוב זה (אתר יד ושם).

 

דוגמאות לאיתור של קרובים בעזרת המאגר

איחוד משמח של בנות דודות לאחר 64 שנים

ליביה פרינס, לשעבר לילי רייטר, מטורונטו הגיעה לישראל על מנת לבקר את בת דודתה מדרגה שנייה ורוניקה זר (לשעבר רודס). 64 שנים חלפו מאז השתיים נפגשו בפעם האחרונה ועד שליביה מצאה את ורוניקה מחדש. בילדותן, היו הבנות דודות חברות קרובות אך לאחר השואה הן איבדו קשר כשפנו כל אחת לדרכה. החברות העמוקה ביניהן נוצרה בשנות ה-40 בהונגריה כאשר אמה של ליביה עזרה לבת דודתה, אמה של ורוניקה, להתמודד עם מצוקה קשה אליה נקלעה.

"ב-1942, אביה (של ורוניקה) גויס בכוח אל גדודי העבודה" סיפרה ליביה. "אמי אמרה לה: 'את במצוקה. בתך ובנותיי בנות אותו גיל. בתך יכולה לעבור לגור אצלי'. היינו שלוש נערות מתבגרות בעיצומה של מלחמה נוראה." הנערות בילו אין ספור שעות יחדיו עד לאביב 1944, בשעה שהכוחות הנאצים השתלטו על האזור. "כל יהודי המחוז נכלאו בגטאות ומשם נשלחו בקורונות בקר לאושוויץ." הוסיפה ליביה. "משפחתי נספתה ורק אני ניצלתי."

אף ששתי הקרובות שרדו, הקשר ביניהן נותק לאחר המלחמה ועם הגירתה של ליביה לקנדה ב-1952. בשנת 2006, שמעה ליביה על פרויקט איסוף שמות קרבנות השואה, המבקש להנציח את שמותיהם של כל היהודים שנספו בשואה והחליטה לתעד בדפי עֵד את שמותיהם של הוריה ואחותה.

במסגרת אותו הפרויקט ביקרו נציגים מיד ושם בבית האבות "בית בלב" בו מתגוררת ורוניקה. כאשר ביקשה למלא דפי עֵד לזכר בני משפחת דודתה, משפחת רייטר, נאמר לה שליביה כבר עשתה זאת. עד מהרה היא קיבלה את הכתובת של בת דודתה האובדת.
ורוניקה יצרה קשר עם ליביה וזו הפצירה בה לחדש את הקשר ביניהן ולהשלים את פער עשרות השנים שחלפו מאז המלחמה. אך אפילו אחרי חידוש הקשר, ליביה התלבטה רבות אם לבוא לישראל. "לא היה לי קל להחליט," היא אמרה. "בכל זאת מדובר בנסיעה ארוכה."

בסופו של דבר החליטה ליביה שאסור לה לפספס את ההזדמנות לפגוש מחדש את בת דודתה וחברתה הקרובה משכבר הימים. היא חשה שיד הגורל זימנה לה הזדמנות לבקר במדינת ישראל, שגם כך היא תמיד חלמה לבקר בה. "חשבתי לעצמי שכל זה קרה בהתערבות משמים." סיפרה. "כבר שקלתי לנסוע לישראל על מנת לבקר חברים שלמדו איתי בבית הספר לפני למעלה מ-60 שנה, אך לבסוף דחיתי את הרעיון כיוון לא הרגשתי מוכנה לנסיעה כה ארוכה. כשקיבלתי את המכתב, אמרתי לעצמי, 'זה הסימן"" (אתר יד ושם).

"מצאנו אותו לבסוף"

תמונה איחדה משפחה שהופרדה בשואה, כאשר נמלטו מן העיר ורשה בתחילת מלחמת העולם השנייה, לא היה אפשר להפריד בין נחום ויעקב קורנבלום. אולם בשנת 1944 גויסו שני האחים לצבא האדום, והם נשלחו ליחידות שונות. על אף מאמציהם לאורך השנים למצוא זה את זה, הם לא שבו להיפגש מעולם. אך תמונה שהתגלתה לא מכבר במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה ביד ושם סייעה לדור הבא של בני משפחת קורנבלום להתאחד.

בשנת 2006 עדכנה ברכה פליישמן (לבית קורנבלום) מקריית טבעון פרטים בדף העד שהגישה אמה עוד בשנת 1958 לזכרו של אביו של אביה יעקב, טוביה קורנבלום. לאחר שצירפה תצלום של סבה יעקב לדף העד, החליטה פליישמן לצרף גם תמונה של משפחת קורנבלום כולה מן התקופה שלפני המלחמה, בתקווה כי עוד בני משפחה שרדו ממנה.

בחודש אוקטובר 2011 ערך איגור קורמבליום (שהרשויות הרוסיות עיוותו את שם משפחתו של אביו) חיפוש במאגר השמות מביתו בניו יורק ומצא את דף העד של טוביה קורנבלום, עם התמונה המשפחתית. להפתעתו הוא שם לב שאחד מבניו של טוביה דומה עד מאוד לסבו נחום. לאחר שהוא וידא כי הפרטים בדף העד אכן תאמו את ההיסטוריה של משפחתו, היה לו ברור כי הוא מצא את המשפחה של אחיו של סבו שעקבותיו נעלמו לפני שנים רבות כל כך ושהיא מתגוררת היום בישראל.

אחרי שבועות ספורים נסע גנאדי קורמבליום, אחד משלושת בניו של נחום, עם בנו יבגני (הנושא גם את שמו של אחיו "האובד" של סבו, יעקב) לישראל כדי להשתתף בחתונה של אחד מבני משפחתו שהתגלו זה עתה. המשפחה המאוחדת ביקרה ביד ושם כדי לתעד את סיפור האיחוד, להשלים את מלאכת ההנצחה של המשפחה ולהמשיך ולבדוק מה עלה בגורלה של משפחת קורנבלום בתקופת השואה.

המחקר גילה כי אחרי המלחמה התיישבו שני האחים באוקראינה: יעקב התיישב בעיר סטניסלובוב וחי בה עד שעלה לישראל בשנת 1958; ויעקב התיישב בעיר קייב וחי בה עד שהיגר לארצות הברית בשנת 1991. שני האחים קורנבלום נפטרו לפני יותר מעשור, ואיש מהם לא ידע שאחיו שרד. "מאז שהייתי ילד קטן נהג אבי להזכיר לי תמיד: 'יש לי אח, הוא נמצא במקום כלשהו'", נזכר גנאדי. "אחרי שיצרנו קשר עם בני הדודים שלנו, לא הצלחתי לישון שני לילות. הלכתי לקברו של אבי, וסיפרתי לו: 'מצאנו אותו לבסוף'".
"זה מאוד משמעותי בעבורי", מציין רפי קורנבלום, בן אחר של יעקב קורנבלום. "אני בטוח שהם מאושרים 'שם למעלה' בשמים כאשר הם רואים את כולנו יחד כאן. מעגל נסגר" (אתר יד ושם).

"חיכיתי 65 שנה לתת לה נשיקה"

אח ואחות מקדמים את פני השנה החדשה יחד בזכות המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה כל ימי חייה האמינה הִילדה שליק לבית גלסברג כי רוב משפחתה הקרובה נספתה בשואה אבל בערב ראש השנה תשס"ז התאחדה עם אחיה סיימון גלסברג. האיחוד המרגש של האחים הניצולים התרחש בעקבות החיפוש שערכו נכדיה של הִילדה במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם באינטרנט בניסיון לפענח את חידת גורלה של המשפחה.

לאחרונה התברר לבני ולדוד שליק בשיחה משפחתית ששם משפחתה הקודם של סבתם הִילדה הוא גלסברג. סקרנותם באשר להיסטוריה המשפחתית נתעוררה, והם ניגשו היישר למחשב וערכו חיפוש במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם. בני ודוד הקישו את השם "הִילדה גלסברג" ונדהמו לגלות שאדם ששמו קרול ווינר מילא דף עד על סבתם וכתב כי הוא אחיה הגדול. בחיפושים מקיפים הצליחו הנכדים למצוא את בנו של קרול, ד"ר אריק ווינר, והוא סיפר להם שאביו נפטר ב-1999, בשנה שבה הגיש את דף העד. הידיעה המרעישה יותר הייתה כי רוב משפחתה הקרובה של הִילדה - לרבות הוריה וחמישה מששת אחיה - אכן שרדה בשואה.

משפחת גלסברג - ההורים הניה ובן ציון גלסברג, האחיות ברטה, הִילדה ופפי והאחים קרול, אדי, מארק וסיימון - התפצלה עם פלישת הנאצים לצפון בוקובינה ב-1941. הִילדה ברחה לאוזבקיסטן עם אחותה הגדולה ברטה. ברטה הייתה מבוגרת ממנה בשנים רבות והציגה אותה כבתה. בני המשפחה האחרים נשארו ברומניה, חבויים במרתף. זה המידע האחרון על קורות בני המשפחה שהיה ידוע למשפחת גלסברג עד הגילוי שהתרחש זה לא מכבר. סיימון סיפר על הצער שחשו הוריו כשחיפשו לשווא אחר בנותיהם אחרי המלחמה באירופה ובישראל ועל אבלם הכבד כאשר הגיעו לבסוף למסקנה כי הבנות לא שרדו. "חיפשנו וחיפשנו, ולא הצלחנו למצוא אותן", סיפר בדמעות גלסברג במפגש מרגש ביד ושם בנוכחות כלי תקשורת רבים. "הוריי היו בוכים בכל פעם שהעלו את זכרן".

"בהדרגה התחלנו להסביר לסבתא שאפשר לאתר בני משפחה באמצעות האינטרנט", המשיך דוד. "לא רצינו לזעזע אותה. היא אמרה שאינה מאמינה שמשפחתה תימצא מכיוון שכבר ניסתה לאתר אותה לפני שנים רבות. כעבור כמה ימים סיפרנו לה על מה שגילינו וששניים מאחיה עדיין בחיים ונמצאים בקנדה". הִילדה עלתה ארצה מאסטוניה ב-1998 ומתגוררת כיום באשדוד ועדיין מתקשה לעכל את החדשות: "לא האמנתי שמשהו כזה יכול לקרות. אני מאושרת שאחרי כל כך הרבה שנים מתברר שיש לי אחים ואחיות שניצלו", היא אומרת.

סיימון הגיע לישראל במיוחד כדי לפגוש את אחותו והתקשה להסתיר את התרגשותו הרבה כשפגש את אחותו האהובה; בפעם האחרונה שראה אותה, הייתה הִילדה ילדה קטנה. "אי אפשר להאמין. היא חיה! היא הגיעה לישראל. כמובן בכיתי, כל העולם בכה", סיפר גלסברג והוסיף: "חיכיתי 65 שנה לתת לה נשיקה. זיהיתי אותה מיד. לא יכולתי להפסיק לנשק אותה. אני כל כך מאושר שסוף-סוף מצאתי את אחותי האהובה". הִילדה מקווה לנסוע בקרוב לקנדה לפקוד את קברי הוריה ואחיה ולבקר את אחיה האחר מארק מפני שנבצר ממנו להגיע לארץ בשל מחלתו.

יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו ליווה את הִילדה ואת סיימון בביקור בהיכל השמות וקרא למשפחות שיתכנסו בערב ראש השנה ויישבו סביב שולחן החג לבדוק אם הונצחו בני המשפחה שנרצחו בשואה במאגר השמות של יד ושם ולמלא דפי עד על קרבנות ששמותיהם עדיין לא נמצאים במאגר. גם בעיצומו של האושר הגדול במפגש המחודש קרא סיימון גלסברג לנוכחים לזכור את קרבנות השואה: "אנו הניצולים, הִילדה ואנכי, קוראים לדורות הצעירים של יהודים שלא לשכוח אותנו לעולם".
"חיפשתי מידע על המתים ומצאתי קרוב משפחה חי" (אתר יד ושם).

בני דודים מישראל מתאחדים הודות לדף עֵד

יותר מ-50 שנה לאחר שסביהם נרצחו ביד הנאצים בפולין, נפגשו בני הדודים ליאורה תמיר ואריה שיקלר בפעם הראשונה ביד ושם במהלך חול המועד פסח, 2011.

תמיר נולדה בגולאג סובייטי בעיר וורקוטה בשנת 1946. אמה יונה הבטיחה לה שכאשר תגיע לגיל 15, תחשוף בפניה את הסיפור המשפחתי שלה. אך יונה שפירא נפטרה כאשר תמיר היתה בת 12 בלבד והשאירה אותה יתומה וללא כל מידע על שורשיה המשפחתיים. תמיר בילתה את שארית ילדותה בבית יתומים בלנינגרד בתחושה שהיא לבדה בעולם.

"איני מוצאת מילים לתאר את ההתרגשות שחשתי" אמרה תמיר לאחר שפגשה את בן דודה אריה. "הרגשתי כאילו עברתי ליקום מקביל, שבו אינני עוד לבד. אני מבינה שעליי להתרגל לחשוב על עצמי כשייכת למשהו. לפני זה היו לי רק ילדיי, עכשיו יש לי משפחה שלמה."

בתה של תמיר, אילנה, היא שערכה חיפושים בארכיונים שונים על מנת למצוא רמזים על סבתה, יונה שפירא. היא מצאה שסבתה מפולין ביקרה בארץ ישראל המנדטורית בשנות ה-20. שפירא נעצרה וגורשה על ידי השלטונות הבריטים בשל פעילותה הקומוניסטית אשר הובילה אותה בסופו של דבר לגולאג בברית המועצות בו נולדה ליאורה.

לאחר שמצאה בארכיון של הק.ג.ב את שמותיהם של סבה וסבתה של ליאורה - גולדה ונפתלי (הרץ) שפירא מהעיר ברודי - אילנה חיפשה אותם במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה ומצאה דף עֵד לזכרם שנמסר ליד ושם בשנת 1956 על ידי שמחה שיקלר, אביו של אריה. היא אתרה את אריה וגם את בתו לימור גרנות דרך הפייסבוק.

"אני בהחלט מרגישה שפתרתי את התעלומה המשפחתית שלי ויש לנו עכשיו תמונה בהירה יותר עליה." אמרה אילנה תמיר. "אני מרגישה שנתתי לאמי מתנה. נתתי לה משפחה. היה לנו חור בלב כאשר לא הייתה לנו קשרי דם ופתאום נולדה לה משפחה."
ליאורה יצרה קשר עם אריה שיקלר שאישר בפניה שדודתו, בתם של גולדה והרץ שפירא, ביקרה בארץ ישראל לפני המלחמה ואת העובדה שהיא הייתה פעילה קומוניסטית. גם הוא, שידע מעט מאוד על שורשיו המשפחתיים, נדהם שיש לו בת דודה שחיה בישראל.

"לולא אותו דף עֵד שנמסר ליד ושם ב-1956, כל זה לא היה יכול להתרחש" הדגישה מנהלת פרויקט איסוף שמות קרבנות השואה, סינטיה וורוצלבסקי. "מה שמייחד את דפי העֵד הוא שבתחתית הדף יש מקום לרשום גם שמות של אנשים שניצלו, והדבר מאפשר מפגשים ואיחודים מחדש מהסוג הזה" (אתר יד ושם).

"מתוך הריק מתגלה היש מאין"

64 שנים לאחר סיום מלחמת העולם השניה, נעמי שלומוביץ, ניצולת שואה החיה בדירפלד, פלורידה, אשר איבדה את מרבית בני משפחתה בשואה ראתה לראשונה תצלום של אביה ומצאה בן דוד ומשפחה שלא ידעה על קיומם – ג'ראלד שור, תושב רעננה שעלה לישראל מארה"ב ובני משפחתו.

זישה כץ, סבה של נעמי, היה שחקן מפורסם בתיאטרון היידיש של ורשה. בקיץ של שנת 1939, הוא נסע לניו יורק יחד עם להקתו למסע הופעות ממושך. בעת שהותו בניו יורק, זישה בן ה-47 נשאר אצל משפחת שור ולן בחדרו של בן דודו הצעיר ממנו בשנים רבות, ג'ראלד בן ה-11. בלילה, כשהיה שב מהופעותיו, היו השניים קושרים שיחה עמוקה וכך נרקמה ביניהם ידידות חזקה.
בצל השמועות על מלחמה הולכת וקרבה מיהר כץ לשוב הביתה אל אשתו טופשה, ילדיו בועז ויעקב וכלתו חנה. במהלך המלחמה, נותק הקשר בין משפחת כץ ומשפחת שור, עד שב-1942, משפחת שור קראה בעיתון מקומי בשפת היידיש על התאבדותו של השחקן הנודע זישה כץ, אשר נטל את חייו לאחר ששמע כי בני משפחתו נרצחו. למעשה, יעקב ואשתו חנה הצליחו, ללא ידיעתו, להימלט לרוסיה, שם נולדה בתם זיסל (כיום נעמי). יעקב נפטר בשנת 1943 בסיביר כאשר בתו זיסל, שנקראה על שם סבה זישה, היתה עדיין תינוקת.

לאחר המלחמה, אביו של ג'ראלד חיפש אחר ניצולים ממשפחתו ואף פרסם מודעות בעיתונים בשפת היידיש שראו אור באירופה על מנת לאתרם. הוא הצליח לאתר רק 3 בני משפחה ששרדו את המלחמה ובמשך למעלה מ-60 שנים הם היו משוכנעים שפרט להם לא היו ניצולים נוספים מבני משפחתם.

מת'יו, נכדה של נעמי, תכנן לחגוג את בר המצווה שלו בישראל יחד עם הוריו, סבו וסבתו ואחותו. כחלק מההכנות לטיול, ביקרה בתה של נעמי, פני גלייזר מלונג איילנד שבמדינת ניו יורק, באתר האינטרנט של יד ושם www.yadvashem.org. קישור אל המאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה שהופיע באתר צד את עינה של פני והיא ביקשה לבדוק אם סבא רבה שלה מונצח במאגר.

"ראיתי את דף העֵד לזכרו וחשבתי לעצמי שלא אני ולא אמי מסרנו אותו. אז מי יכול היה למסור את הדף?" בתחתית הדף היתה החתימה הבאה: "ג'ראלד שור, בן דוד". פני החליטה לחקור עוד ונדהמה לגלות שלג'ראלד יש דף פרופיל בפייסבוק. משם הדברים כבר התגלגלו במהירות. השניים התכתבו ביניהם באמצעות הדואר אלקטרוני ואישרו שהם אכן בני דודים. מאז ועד היום, שתי המשפחות שומרות על קשר הדוק, ואף בילו יחד 3 שבועות בישראל. זמן קצר לאחר התגלית.

סינטיה וורצלובסקי, מנהלת פרויקט איסוף שמות קרבנות השואה, ארגנה ביקור מיוחד עבור בני המשפחה ביד ושם. ב-31 באוגוסט 2009 ארע האיחוד מחדש ביד ושם במסגרתו נערך טקס מרגש בבית הכנסת ביד ושם. המשפחה הקריאה את שמותיהם של הקרובים שנספו בשואה, שמחה במציאתם של הקרובים ששרדו וחגגה את בר המצווה של מת'יו בירושלים.

נעמי הנרגשת אמרה בדמעות שהיא חשה עצב מהול בשמחה. מצד אחד היא נזכרה בסבה ובאביה שנרצחו ומצד שני חגגה את בר המצווה של נכדה. "כל חיי חלמתי למצוא תמונה של אבי, עכשיו בפעם הראשונה ראיתי את פניו בתמונה... זהו נס שמצאתי משפחה נפלאה."

פני נזכרה שכאשר מצאה את דף העֵד ואת משפחתה החדשה "הכל לפתע הסתדר במקום. מתוך הריק מתגלה היש מאין. אני אסירת תודה על כך שיד ושם אפשרו לאיחוד הזה להתרחש הזה בזכות אותו הקישור למאגר השמות" (אתר יד ושם). 

לגעת מבעד לזמן ולמקום

68 שנים אחרי שהקשר בין משפחותיהם נותק, נפגשו לראשונה טובי לוין ושלום רוזן, בני דודים מדרגה ראשונה. הרצון העז של השניים להתחבר מבעד לזמן ולמקום עזר להם לגשר על השנים שאבדו ולהתחבר האחד עם השניה.

שלום רוזן (רוזנבלט) היה משוכנע כל השנים שהוא היחידי מבני משפחתו ששרד את השואה. לאחר שאבד את הוריו וחמשת אחיו בשואה, שלום הגיע לבדו לחופי ארץ-ישראל בשנת 1946 ובנה מחדש את חייו. לאביו של שלום, יהודה לייב, היו שני אחים מבוגרים, מאיר ויצחק, אשר היגרו לאמריקה לפני מלחמת העולם הראשונה. מאיר התיישב בניו יורק ויצחק בפלורידה. שני האחים לא שמרו על קשר ביניהם ומאמציו של שלום לאתר את דודיו ובני משפחתם לא צלחו. בשנות ה-40 הצליח שלום לאתר את בתו של דודו מאיר בני יורק אך את משפחתו של דודו השני לא מצא ותעלומת גורלו של דודו יצחק נותרה בלתי פתורה.

טובי לוין מפלורידה, הקדישה את זמנה לחקירת תולדות משפחתה. למרות שברשותה היה מידע חלקי ביותר - שם אביה, יצחק רוזנבלט, ומקום הולדתו – היא החליטה לערוך חיפוש במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה. להפתעתה מצאה טובי את דפי העֵד שמסר שלום רוזן לזכר משפחתו שנרצחה, הכוללים מידע על סבתם המשותפת – אמם של יצחק, מאיר ויהודה לייב.
טובי הבינה מיד שהיא מצאה בני משפחה ופנתה לאגודת האמריקנית למען יד ושם בדרום פלורידה. בעזרתם היא הצליחה ליצור קשר עם שלום ולהציג את עצמה בתור בת דודתו. לאחר מספר שיחות טלפון מרגשות שנערכו ביניהם, טובי החליטה ללא היסוס להזמין טיסה לישראל בחג הסוכות על מנת לפגוש את בן דודה אשר מעולם לא הכירה.

טובי, יחד עם שני אחיה, ג'ק וסטנלי פגשו את בן דודם שלום וקרובים נוספים ממשפחת רוזן בפעם הראשונה באוקטובר 2009.
טובי וג'ק ביקרו ביד ושם מלווים בנכדו של שלום, אסף טל, העובד בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם (אתר יד ושם).

"אושר מתוק-מריר"

אח ואחות התאחדו מחדש בחיפוש אחר שורשי המשפחה. הפעם האחרונה שוולף הול בן ה-87 ראה את אחותו בת ה-90 אסתר בילסקי (לבית הואשפיגל) הייתה בגטו לודז', בשנת 1940. וולף היה אז בן 17, והוא עזב את הגטו עם הוריו ושישה מאחיו ונסע לקרסניק, התחנה הראשונה בכמה תחנות שהמשפחה עברה בהן בזמן המלחמה. גורלה של אסתר הוביל אותה לגטו רדום, וולף לא שמע ממנה מאז.

בשנת 1980, מתוך אמונה כי איש מבני משפחתו לא שרד, מילא וולף דף עד ביד ושם לזכר קרובי משפחתו שנרצחו בשואה, ובהם אסתר. אך הוא לא ידע שאסתר שרדה: היא נישאה לאהרון בילסקי בגטו רדום, ילדה בת בגרמניה ועלתה לישראל, ובה היא מתגוררת כיום.

בינתיים בתה של אסתר, רחל ורד, גדלה תחת הרושם כי לאמה אין איש בעולם. אביה אהרון דיבר על חוויותיו מתקופת המלחמה אך הורה בפירוש לבתו לכבד את בקשתה של אמה שלא לחקור אותה לעולם על עברה. הבקשה הותירה ברחל חלל עמוק של אי-ידיעה על קורות משפחת אמה.

רחל החלה לחקור לעומק את שורשיה של אמה לפני כשנתיים, לאחר מותו של אהרון. לאחר שביקרה ביד ושם ולאחר מסע מתסכל ללודז' בחיפוש אחר מידע בארכיונים המקומיים שלא העלה מידע חדש, גייסה את עזרתו של העיתונאי והגנאולוג צח אוריין (אוראץ'), והוא בחן בשקדנות דפי עד ביד ושם הנוגעים לשם הואשפיגל מאזור לודז'. עבודתו הניבה תוצאה מעניינת: דף עד מסוים שמילא וולף אשר עם הגעתו לארצות הברית שינה את שם משפחתו להול. לאחר בדיקה צולבת עם המחקר הגנאולוגי המבוסס על אינדקס רשומות יהודי פולין (JRI Poland) שכבר עשה, יצר צח קשר עם וולף בשמה של רחל.

עם קבלת השיחה הוצף וולף ברגשות עזים. בתו אסתר הצטרפה אל השיחה. "מסיבה כלשהי אחותי תמיד הייתה לי בראש, לכן קראתי לבתי הצעירה בשמה", הסביר וולף. לאחר מכן הוא סיפר על תולדות משפחתו, לרבות תאריך הלידה של אסתר, שם החיבה שלה (אדג'ה) ומקצוע האב (סנדלר). בשל מצבם הבריאותי הרופף לא יוכלו וולף ואסתר להיפגש זה עם זה פנים אל פנים, אך אפשר לומר שהם "שבו והתאחדו" בשיחה באמצעות הסקייפ. עם זאת רחל כבר החלה לתכנן את נסיעתה לסיאטל לפגוש את משפחתה "החדשה" פנים אל פנים.

בביקורה המרגש בבית משפחת וולף בספטמבר השנה העניקה רחל לדודה ולדודניה מתנות – נכסים משפחתיים שהיו שייכים לאמה אסתר – כדי להבטיח "שלכל אחד מהם יהיה חפץ מביתה של אמי – חלק סמלי באמי". היא הודתה כי לפני הביקור ניקרו בלבה חששות. "ידעתי שיש לי משפחה, אך אינני מכירה אותה. לא הייתי בטוחה שנרגיש חיבור זה לזה. אך כבר נאמר: 'דם סמיך ממים'. גם לו הייתי גדלה במחיצת משפחה זו, לא היה לי חיבור טוב יותר אתה מהחיבור שיש לי כעת".

כמעט 70 שנה עברו מאז השואה, ועידן סיפורי האיחוד מחדש כמו הסיפור הזה מתקרב לקצו. עבור וולף זו הייתה חוויה שלא העלה בדעתו: "שמחתי כל כך לגלות שיש לי אחות, אף כי למרבה הצער אינני יכול לפגוש אותה. בכל זאת, מצאתי מישהו; נהפכתי לדוד. עבורי זהו אושר מריר-מתוק" (אתר יד ושם).

שימושים מרגשים נוספים לדפי העדות

ערב בחורף 1943. במרתפו של בית במתחם מוסך התיקונים של צבא גרמניה ברחוב וולמיארס בריגה יושב אחד האסירים היהודים לפני אמן הרושם את דיוקנו. רצונה של מכונת המלחמה הנאצית למחוק את היחיד היה מוחלט, עוד לפני ההשמדה. היהודים חדלו להיות בני אנוש בעלי צלם, דמות ותולדות חיים. אותו רגע מופלא שבו התמקד האמן באני האישי של כל אחד ואחד היה יקר מפז. הצייר אלתר ריטוב החביאם במוסך תחת אחד הארונות,שם מצאם מיד לאחר השחרור והביאם עמו כשעלה ארצה בשנת 1970.
לאסופת הרישומים שנוספו לאוסף יד ושם בשנת 1979 צורפה גם רשימה בכתב ידו של האמו ריטוב, ובה שמותיהם של כמה מהדיוקנאות שרשם. על אחד מהם כתב את המשפט הזה:"צמח וינריך - קצב מהעיר טוקומס בלטביה. בעל כוח עצום [...] בהיותו בגטו הועבק בהעמסת מכוניות של הצבא הגרמני על הקרונות שנשלחו לחזית. ווינריך היה מחבל בהם. בסוף תפסו אותו במעשה החבלה ותלו אותו בגטו".

צוות המוזאון לאמנות היה נחוש בדעתו למצוא דף עד על צמח ויינריך ואכן מצא את דף העד משנת 1956 שמסר אחיו אברהם ויינריך. חיפוש קצר במדריך הטלפונים גילה כי ברחוב המצוין בדף העד מתגוררת משפחת ויינריך. שיחת טלפון מידית העלתה בצדו האחר של הקו את גב' ויינריך והיא סיפרה כי בעלה האהוב אברהם נפטר לפני כשנה. נמסר לה כי בידי יד ושם רישום דיוקנו של גיסה צמח ויינריך מתקופת השואה. "צמח דער גיבור [הגיבור]" אמרה בבכי. זהו הדיוקן היחיד ששרד מגיסה שעליו שמעה רבות מבעלה.

על דיוקן אחר מאותה אסופה רשם ריטוב מילים אלו: "רפפורט - נשלח לשטיצפונקט - מקום השמדת יהודים", במקרה זה היה בידי יד ושם רק שם משפחה, ללא שם פרטי. ובכל זאת באמצעות חיפוש במאגר הממוחשב של שמות קרבנות השואה של יד ושם נמצא דף עד משנת 1999 על שמו של מיכאל(מישה) רפפורט , כלכלן מן העיר ריגה בלטוויה. את דף העד מילא אריה רייסר, אחיינו. בשיחת טלפון סיפר אריה רייסר כי אכן היה לו דוד בריגה ושהוא ביקר אותו עם אמו בשנת 1939. עם פרוץ המלחמה הצליחו אריה ואמו לחזור ארצה. לאחר השואה נודע לאמו כי אחיה לא שרד. שנים מספר לאחר מכן נולד לאריה אח ואמו החליטה לקרוא לו מיכאל על שם אחיה (שן-דר, 2004).

ביביליוגרפיה

כתבי עת

  • אברהם, אלכס. 2003. "טיפול בנושא השמות ביד ושם". עלון קבוצת עניין 9(2) .
  • ברנהרדט, צבי. 2003. "לכל איש יש שם". יד ושם ירושלים 31: 34-35.
  • ברנהרדט, צבי וכהן, נדיה. 2004. "מאגר השמות – מהקיץ באינטרנט". יד ושם ירושלים 33: 4-5.
  • זילברקלנג, דוד. 2004."עד היהודי האחרון עד השם האחרון". יד ושם ירושלים 33: 2-3.
  • סטרוויס, ז'ן-פייר. 2000. "מחשוב דפי העד: פריצת דרך בחקר השואה" שרשרת הדורות י"ד(3): 17-19.
  • קמיל, מוריס. 1996. ""היכל השמות" ביד ושם האוסף אחד לאחד את שמות מיליוני הנספים בדפי עד". יד ושם ירושלים 1-2: 6-7.
  • שן-דר, יהודית. 2004. "לכל פנים יש שם" יד ושם ירושלים 33: 10-11.

אתרי אינטרנט


מילות מפתח

דף-עד | שואה | יד-ושם | חוק-זיכרון-השואה | ניצולי-שואה | דור-שני-לשואה | דור-שלישי-לשואה | הנצחת-הנספים

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.