דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 6 מדרגים

פרק 7: שמות בחברה החרדית - דף מידע

אפיק חנה, מייזל לאה, לנדסמן ירוחם

דף המידע הוא שילוב של שלושת המאמרים שהופיעו במוסף מיוחד לפסח של כתב העת "משפחה"


נוצר ב-11/13/2011

הקדמה

דף המידע שלהלן הוא צירוף של מאמריהם של לאה מייזל, חנה אפיק וירוחם לנדסן, אשר פורסמו במוסף מיוחד לפסח של כתב העת החרדי "משפחה" (פירוט ראו ברשימה הביבליוגרפית).

ואלה שמות

אמור לי מה שמך, ואומר לך לאיזו קהילה אתה משתייך. אין עוד ציבור בישראל שאפשר לשחק איתו ב"מי אני ומה שמי". להזין שם פרטי לתוך מחשב, ומיד לקבל פרופיל מלא, מפרט טכני ארוך עם כל הנתונים, כי השם אשם בהסגרת המידע.

השם הוא כרטיס הביקור של האדם, במיוחד אצלנו. זר לא יבין זאת. על פי השם אפשר לדעת פעמים רבות את גיל האדם ושאר פרטים טריוויאליים, כמו אורך פיאות הלחיים, האם מיקומן הוא בפדחת או בקרקפת, ואפילו את שם המספרה האחראית על המלאכה. שלא לדבר על כך שהשם מגלה את סוג הכיפה, הגימור שלה, הזווית בה היא מונחת ואם מישהו קישט אותה באותיות או במילים.

על פי השם ישק דבר כל חברת מאגרי מידע שתקום בציבור, תמשיך ותיתן אפיונים משפחתיים, שמות האחים והאחיות שבאותה משפחה, עם מי ההורים נהגו להתייעץ לפני שנים, באיזה מוסדות חינוך הם למדו, היכן הם מתפללים ואפילו היכן נולד הסבא. ניתוח הנתונים יוסיף ויגלה דעה פוליטית ואת האות על פתק ההצבעה בבחירות.

המידע הנוסף יתורגם לנטיות לב, קווי מחשבה, דעות והשקפות. וגם הפן הכלכלי לא נעדר: אדם עובד או אברך כולל? הרגלי צריכה ומקומות קניה, שלא לדבר על מקום מגורים אפשרי. אפילו אנחנו המתחילים יכולים לשחק במבחן אמריקני: איפה יגור אברהם ישעיהו בחצור הגלילית או במודיעין עילית? איזה שם הוא יעניק לבן שלו, אחרי שכל שמות סבים והסבתות ייגמרו? באיזו שכונה בקרית גת יגור מנחם מנדל ובאיזו - ישראל, אבא של פנחס מנחם?

טוב שם פרטי משם משפחה, כי השם מספר הכל, וכל סוציולוג מתחיל שיבוא לפלח את החברה החרדית, יתחיל בראשית בפרשת שמות.כל חוג המכבד את עצמו, מקפיד להנציח את שמות רבותיו בשמות ילדיו. יש המסיימים לקרוא קודם את שמות הסבים והסבתות (או ההורים, לנוהגים בחיים), ואילו אחרים מקדימים לקרוא את שמות הרבנים והאדמו"רים הקודמים למשפחה.

כשיצאנו לבדוק איזו קהילה בציבור החרדי היא הנאמנה ביותר להענקת השמות על שם גדוליה, הזדקרה מיד ברסלב על הנחמן שלה המושל בכיפה. אין ספק כי היסטרית הנחמנים הברסלביים כובשת את המקום הראשון בסקאלת השמות. אבל לא רק הוא. למעלה מ-90% מילדי המשפחות בברסלב נקראים בשמות על שם רבי נחמן; בכיר תלמידיו - רבי נתן; רבי נפתלי הרץ, רבי שמואל אייזיק, רבי אהרון, רבי מרדכי ורבי אברהם - התלמידים. הבנות תהיינה פייגי - אמו של רבי נתמן; אודל- הסבתא; שרה, מרים וחיה, בנותיו של הרב.

משנת תש"מ (1980) - נולדו בישראל 3,296 נחמנים. בהנחה שרק מעטים מהם נקראו 'נחמן' במקרה, על שם סב או סתם כה כי ההורים התלהבו מהשם המקורי - סביר להניח שהרוב מזוהה עם ברסלב.

בת"ת 'נחמת ציון' של הרב ברלנד - כובשים שיאים. במוסד הלויאלי לשמות רבותיו פחות מ-2% מהלומדים אינם קשורים לשמות של ברסלב (!), לייתר דיוק, שישה תלמידים קרויים בשמות אחרים מתוך יותר משלוש מאות תלמידים. 22% מהילדים עונים לשם נתן ו-20% לשם נחמן. "כי מי שלא נקרא נחמן הוא פשוט הבן של נחמן או אח של נחמן גדול יותר", מסבירים שם. בקרב הבנות המצב זהה, למרבה הפלא. בספירה מדוקדקת של מוסד החינוך התברר כי שש בנות אינן קשורות לשמות ברסלב. מתוך כ-300 בנות, 114 נקראות אודל, 114 - פייגי, והשאר ביתר השמות.

חסידות גור

יעמוד הר"ר שמחה בונים ב"ר ישראל

אם תיכנס לת"ת ותצעק "אלעזר מנחם" ואף אחד לא יקום, פשוט תדע שהתבלבלת עם "פנחס מנחם", וזה מה שיקרה בת"ת של גור. לאחר שכ"ק האדמו"ר הבית ישראל נפטר בתשל"ז, בכל לידה של גור גוראי, ידעו החסידים שהם הולכים לברית של 'ישראל'. אם רצית לצעוק ברחוב לילד בעל סוג כיפה ברור היתה לך רק אופציה אחת. מחזורים שלמים בת"תים ובישיבות גור נקראו שרוליק. לפני עשור השדכנים לא היו צריכים לנקוב בשם הפרטי של הבחור המוצע. היה ברור שמציעים את ישראל. יודעי דבר טוענים, שאחד מהאדמו"רים קבע, כי יש להפסיק לקרוא את השם באופן גורף, כדי שלא תהיה בעיה לנוהגים על פי צוואת רבי יהודה החסיד שהחתן וחמיו לא ישאו אותו שם.

הדור שאחרי ישראל, מתהדר בשמות 'שמחה בונים' ע"ש כ"ק האדמו"ר ה'לב שמחה', ו'פנחס מנחם' על שם כ"ק האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' הנולדים בשנת הפטירה נושאים באופן גורף את השמות, וגם בשנתונים שאחריהם יש רבים בשם זה.

כמו שלהבדיל, על חולה שאין יודעים את שם אמו מתפללים לרפואת 'בן חוה', חסיד גור שיעלה לתורה, הגבאי יכול להכריז את השם האולטימטיבי בן השם האבסולוטי על פי הרישומים שבחסידות גור 38% מהילדים בגילאי 6-8 נקראים בשם 'פנחס מנחם' ורק 10%-8% - 'שמחה בונים' הסיבה הפשוטה היא, ש'שמחה בונים' שייך לשכבה הבוגרת יותר בת"ת מרכזי גדול של החסידות, דגמו לנו להמחשה כיתה ב' של 30 תלמידים, ומצאו בה 13 'פנחס מנחם', ו-4 'שמחה בונים' ולעומת זאת, מתוך 40 תלמידים הלומדים בשיעור א' בישיבה לצעירים 'מאור ישראל', 28 מהם נקראים בשם 'שמחה בונים', כלומר 70% (!).

נתוני משרד הפנים מראים שמאז פטירת ה'לב שמחה' נקראו בישראל 821 ילדים בשם 'שמחה בונים', ומאז פטירת ה'פני מנחם' - הספיקו להיקרא על שמו 797 ילדים.

ירושלים מחנכת 206 'שמחה בונים' ו-102 'פנחס מנחם' בת"תים. בבני ברק 76 מהשם הראשון ו-63 מהשני. בביתר עילית המספרים נמוכים במיוחד על אצבעות יד אחת, אך המעניין הוא, שיש אפילו נציגים של השמות בקרב התלמידים במודיעין עילית - חמישה תלמידים שם נושאים את השם 'שמחה בונים' ואחד - 'פנחס מנחם' השאר פזורים בקריות גור וגלילותיהן בשאר הריכוזים. 'שמחה בונים' גם מקובל בקרב 'ליטאים' יוצאי הונגריה, ויתכן שזה מקור השם במודיעין עילית.

חסידות ויז'ניץ

'חיים מאיר' ו'מרגלית' ויז'ניצר

פסק ההלכה שיצא בזמן האחרון בחסידות ויז'ניץ קובע, כי יש להמעיט בקריאת השם 'חיים מאיר' על שם כ"ק אדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' זצ"ל, שכן ילידי תשל"ב והלאה הקרואים בשם 'חיים מאיר', ישיאו בשנים הקרובות את ילדיהם, ועל פי צוואת רבי יהודה החסיד לא יוכלו לקחת לבנותיהם חתנים בשם 'חיים מאיר'.

על פי נתוני משרד הפנים, רק משנת תש"מ (1980) נולדו 588 'חיים מאיר' בין ראשי בתי אב הנשואים בויז'ניץ אפשר למנות 267 העונים לשם זה. ואילו 322 תלמידים, לא יוכלו להיות החתנים של 'חיים מאיר' השם הבולט בקרב בנות הוא 'מרגלית' על שם הרבנית - אמו של כ"ק אדמו"ר שליט"א. בשני השנתונים הראשונים שאחרי פטירתה בשנת תשד"מ, נקראו באופן גורף כ-80% בשם זה. רובן המכריע של הצעירות הנשואות בגילאי 22-23 נקראות כה כיום קריאת השם התמתנה במעט, אך עדיין 30% מבנות ויז'ניץ קרויות 'מרגלית'.

חסידות צאנז

אם לא אני, אז אחי

משנת תשנ"ד נולדו למעלה מ-600 ילדים בצאנז שנקראו בשמות 'יקותיאל יהודה' או 'זלמן לייב' על שמו של כ"ק האדמו"ר הקודם זצ"ל. מי שלא יכול היה לקרוא אחד מצמד השמות, קרא לפחות בשם אחד מהם. ב-12 השנים האחרונות, אין משפחה בצאנז שנולד בה בן ולא נקרא בשם 'יקותיאל', 'יהודה', 'זלמן' או 'לייב'. 30% מתלמידי הת"ת בקרית צאנו בנתניה קרויים באחד מהשמות הללו מי שלא נקרא בשם זה, הוא רק משום שלאחיו קוראים כך, מסכמים שם.

במוסדות החסידות בירושלים ובבני ברק האחוזים מתקרבים לכך. בביתר עילית קיבלנו את הכמות במספרים - 23, ואפילו מתוך כלל התלמידים במודיעין עילית גילינו שמונה ילדים הנושאים שם זה.

חסידות סאטמר

בקרוב: עדת מוישה

אם תשליך אבן במונרו ניו יורק, תפגע ביואל, או... ביואל. במשך קרוב ל-30 שנה, מעניקים חסידי סאטמר את השם 'יואל' לבניהם. היום כבר כמעט ולא נולדים 'יואליש' לסאטמרים, מהסיבה הפשוטה שרוב האברכים הצעירים עד גיל 29 מכונים בשם הזה, ואינם יכולים להנחיל אותו לבניהם.

עובדה. בין תלמידי הכולל לצעירים בקרית יואל במונרו ניו יורק, נמנים 220 'יואל' מתוך 300 אברכים (!). בנוסף לאלפי חסידי סאטמר שקראו בשם זה, אימצו אותו תלמידי 'רבנו יואל' ואוהדיו בארה"ב ומחוצה לה, הנמנים על חסידויות מונקאטש, צעלים, פאפא ואפילו תולדות אהרון בשכונות מסוימות בארה"ב וגם בישראל, אי אפשר לצעוק ר' יואל, כי כל אדם יסובב את הראש.
בעוד מספר שנים יקשישו ה'יואל'ים ואת מקומם יתפסו עדרי המוישל'ך על שם ה'בירך משה' זצ"ל, הדרדקים החדשים לבית סאטמר.

חסידות בעלזא

זקן השמות

השם הוותיק שהצמיח זקן ארוך והספיק גם להלבין בקרב חסידות בעלזא, הוא 'אהרון'. קרוב לחמישים שנה שבכל משפחה בלזאית מעניקים את השם שלעיתים מצרפים לו שם נוסף,כי הוא נחשב כשם קדוש. בבעלזא טוענים כי אין מצב שלא יהיה לך 'אהרון' בבית. אם לא אתה, הבן שלך אם לא הבן - החתן, שלא לדבר על משפחות שהבן החתנים וגם הנכדים עונים לאותו שם. למעלה מאלף ראשי בתי אב בחסידות בארץ נקראים 'אהרון', ועוד מאות רבות של צעירים נושאים שם זה.

גם כאן בשל החשש מהצטלבות שמות בשידוכים, שלא על פי צוואת רבי יהודה החסיד האדמו"ר מבעלזא ממליץ לקרוא כיום בשמות אחרים כמו 'אלימלך', על שם רבי אלימלך מליז'נסק, ולאחרונה ממש, 'יעקב יצחק' על שם הגה"צ רבי יעקב יצחק ניימן זצ"ל. אשתו או בתו של 'אהרון' תהיה לרוב 'שרה' - על שם שתי סבתות של רבני בעלזא.

חסידות לעלוב

שם ארוך

סטריאוטיפ השם הרווח לא פוסח על לעלוב. אם מישהו שכח איך קראו לכ"ק אדמו"ר האחרון שנפטר לפני כשמונה שנים, הוא מוזמן להיכנס לכיתות הנמוכות של הת"תים של החסידות ולהיזכר. 40% מילדי כיתות גן וא' ב', נקראים שם 'אברהם שלמה', כך שפתרון החידה קל למדי. ואילו בקרב האברכים ותלמידי הישיבות הגדולות, יש אחוזים דומים של 'משה מרדכי', מה שמסגיר נתונים נוספים על האדמו"ר שלפניה בת"ת לעלוב הנהיגו המלמדים שאין קוראים לילד רק בשם המשפחה שלו, משום חינוך לכן תמצאו את כולם שוברים את השיניים בשם ארוך - 'אברהם שלמה' או 'משה מרדכי' בצירוף שם המשפחה.

חסידות חב"ד

יחי מנחם מנדל

מנחם מנדל פורץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה. 53% מתלמידי חב"ד נקראים על שמות אדמו"רי בית חב"ד השם הנפוץ במיוחד הוא 'מנחם מנדל' כמובן. אחריו באים בסדר יורד ,יוסף יצחק', 'שניאור זלמן', 'שמואל', 'שלום דובער' ו'לוי יצחק'.

כשביקשנו לדגום מוסד גילינו שבכפר חב"ד למשל, מתוך 581 תלמידים, 143 נקראים 'מנחם מנדל', כלומר 25%. שאר השמות הם במינונים נמוכים הרבה יותר 'יוסף יצחק' למשל, מחזיק רק ב-%9. מאז שנת תשמ'ה נולדו בישראל 1820 ' מנחם מנדל' (גם כאן, לא ניתן לקבוע בבירור שכולם בלי יוצא מן הכלל על שם האדמו"ר, אבל סביר להניח שרובם). מספר ה "מנחם מנדל'ים" הלומדים בחינוך הירושלמי (192), הביתרי (87), ואפילו כמה במודיעין עילית (36).

בקרב הבנות בכפר חב"ד 37% ובתרגום מספרי 194 מהן, נקראות על שם הרבניות. 'חיה מושקה' מובילה ב-64 שמות, אחריה 'חנה', 'דבורה לאה', 'רבקה', 'שטרנה שרה', 'נחמה דינה', 'מנוחה רחל' ו'שיינא'.

המגזר הליטאי

'יעקב ישראל' מוביל

הצירוף 'יעקב ישראל' אולי היה חל על נפשות בודדות מישראל, אם לא גדול הדור מרן הסטייפלר זצ"ל, היה נקרא בשם זה. אבל 'יעקב ישראל', כמו 'אברהם ישעיהו' ו'אלעזר מנחם' פופולריים במיוחק כמו שמות אחרים של גדולי הדור.

'יעקב ישראל' הוא השם המגזרי הנקרא ביותר בקרב הציבור החרדי (פרט ל'נחמן', כפי הנראה). הסטייפלר זכה, ולמעלה מאלפיים ילדים ובחורים נושאים את שמו על פי נתוני מרשם האוכלוסין, מאז תחילת 1985 נולדו 2,104 'יעקב ישראל'. בהתחשב בעובדה שהגרי"י קנייבסקי זצ"ל נפטר כחמישה חורשים וחצי קודם לכן, ייתכן שמסתובבים בינינו יותר 'יעקב ישראל', שלא נמנו. 226 מה'יעקב ישראל'ים לומדים בירושלים, מספר דומה בבני ברק, במודיעין עילית - 109, ובביתר עילית - 39.

על שם מרן החזון אי"ש נקראו גם אלפים, אך רובם כבר אנשים מבוגרים, שקשה יותר למנות. וכמו אצל יהודים המאחלים לבניהם לגדול ולהידמות לגדולי הדור לא נעדר השם 'אברהם ישעיהו' מקרב הבריתות בישראל. תינוקות ופעוטות ממשיכים לשאת את שמו של החזון אי"ש.

למרות יובל השנים ויותר שחלפו מפטירתו בירושלים בלבד נושאים 173 ילדים את שמו, בבני ברק המספר מתקרב למאה, במודיעין עילית נושאים 98 תלמידים את שמו ובביתר עילית - 12. גדול הדור האחרון שנפטר הוא מרן הגרמ"מ שך זצ"ל, ש- 881 ילדים הספיקו לשאת את שמו מאז שנת תשס"א (2001), על פי נתוני משרד הפנים. 'אלעזר מנחם' פופולרי בעיקר במודיעין עלית (138) בבני ברק (114), בירושלים (44) ובביתר עלית (14).

חשוב לזכור שאלו רק מספרים של תלמידים במערכת החינוך ולא של ילדים צעירים יותר שטרם הגיעו לגיל גן. את השמות האחרים על שם גדולי הדור כמו 'שלמה זלמן', קשה היה יותר לדגום, שכן לא ברור אם כולם נקראו על שם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

המגזר הספרדי

אם ליניק התורן שלך קראת בשם 'עובדיה', כי ב'מקרה' לסבא שלך שנולד ברומניה קראו כך - השם יקטלג אותו בצורה ברורה, לסקטור מסוים בהחלט. בציבור הספרדי שברוב עדותיו (לא כולן!) נוהגים לקרוא על שם ההורים בחיים, לא מדלגים גם על שמות רבנים וגדולי הדור תלמידי מרן הגר"ע יוסף ומעריציו המזמינים אותו לשבת כסנדק בבריתות ילדיהם, מכבדים אותו לרוב גם בקריאת השם. 760 'עובדיה'נקראו בישראל ב16- השנים האחרונות, כך על פי נתוני משרד הפנים. רובם המכריע, יש להניח, נקראו בגלל דמותו של מנהיג ש"ס.

56 'עובדיה' לומדים בת"תים הירושלמים, בבני ברק המספר לא ברור. בביתר עילית יודעים לנקוב במספר 32 ובמודיעין עילית - 8. השאר מפוזרים בכל הארץ, ממושבי הדרום ועד ליישובי הצפון. שם פופולרי נוסף בקרב הציבור הספרדי הוא 'יוסף חיים', על שם מרן הבן איש חי זצ"ל אך אי אפשר ללמוד מקרוב למאה 'יוסף חיים' מביתר למשל, שהם נקראים דווקא על שמו שכן גדולים נוספים (וסתם אנשים מעמך בית ישראל) נקראו בצירוף זה.

בשנים האחרונות החלו לקרוא 'יהודה' ו'בן ציון', על שם ראשי ישיבת פורת יוסף שנפטרו, הגר"י צדקה והגרב"צ אבא שאול, ושאר שמות רווחים, על שם רבנים נוספים. רק משום שהשמות אינם ייחודיים ובולטים כמו 'עובדיה', אי אפשר לספור אותם במערכות החינוך. לא ברור למשל, אם 207 ה'בן ציונים' הלומדים בת"תים הירושלמיים, 42 בביתר עילית ו-41 במודיעין עלית, נקראו דווקא על שמו של הגרב"צ אבא שאול (סביר להניח שגם על שם כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל, או בגלל סיבות אחרות).

מסתבר שהשם 'מרגלית' אינו רק נחלת חסידות ויז'ניץ. רבים מהציבור הספרדי קוראים אותך על שם הרבנית מרגלית יוסף ע"ה, ואף קראו אותו עוד בחייה.

אבות האומה

נעים להכיר, 'יעקב' ו'שרה' ה'גדולים' החוצים גבול עדות ומוצא הם אבות האומה. אדם בישראל לא צריך להסביר למה הוא קרא לבנו 'סתם' אברהם, ואם מישהו עולה לקידוש בפרשת חיי-שרה, וקורא את השם השולט ביותר בקרב תלמידות ירושלמיות - שרה, כולם יאמרו שזה מתבקש.

עד כמה בישראל משמרים מורשת אבות? במשרד הפנים מונים אותם ברבבות. מבין שלושת האבות, דווקא השם 'יעקב' הוא הפופולארי ביותר בישראל: 81,845 איש נושאים אותה אחריו 'אברהם' 80,049 איש ו'יצחק' בהפרש קטן מעט יותר - 77,416 איש.

מבין ארבעת האמהות, השם המוביל הוא 'רחל' - 81,390 נושאות את השם. אחריו 'שרה' - 70,190. השמות האחרים הם בהפרש קטן הרבה יותר 'רבקה' 45,856 ו'לאה' 38,619 בלבד.

מי שנולדו לו יותר מתריסר בנות וסיים לקרוא בשמות אמהות האומה והסבתות שלו ומחפש משהו עדכני, כדאי לו לדעת שה'תמר' פורח ומיתמר בציבור החרדי, בעיקר בערים הצעירות. במודיעין עילית - 294 בנות נושאות שם זה, והוא השם הרביעי המוביל בין הבנות. בירושלים הוא השם השמיני (558) ולמרבה ההפתעה גם בבני ברק הנתון זהה בדיוק: המקום ה-8 מבין שלל השמות שמור ל'תמר' (520 בנות).

רק בביתר עילית הוא נדחק למקום ה-11, כשלפניו עוברים אותו בהפרש ניכר: 'הדס', 'ברכה', 'מיכל', 'תהילה', 'שירה', ו'יעל'. יש לציין כי תמר היה שמה של הרבנית שטיינמן ע"ה, וחלק מה'תמר'יות שנולדו לאחר פטירתה לפני שלוש וחצי שנים נקראו על שמה. זו אולי הסיבה לזינוק למקום הרביעי במודיעין עילית, לעומת שאר המקומות.

איזה שם הייתם מהמרים שהוא נפוץ ביותר במערכת החינוך בירושלים? רמז: דווקא לא אחד משלושת האבות. 1,007 'משה' לומדים שם, ו-897 'דוד'. הצצה לבני ברק מעלה חשד של תיאום עדויות, עד כדי חשש למעשה פלילי. למרבה התדהמה, 'משה' הוא גם השם המוביל בקרב תלמידי בני ברק ו'דוד' צועד אחריו בדיוק כמו בירושלים, אם כי במספרים נמוכים יותר ואולי אין כאן תדהמה, אלא משהו הנתון לניתוח סוציולוגי, במיוחד כשבפרויקטים הצעירים, דווקא דוד מוביל. המקום הראשון בשמות הזכריים מתחלק ל-333 'דוד'ים בביתר עילית, ובמודיעין עילית 299 קרויים בשם זה.

השם הנפוץ בקרב בנות במערכת החינון גם הוא כמעט אבסולוטי. 'שרה' מושלת בכתה ובירושלים היא זוכה למקום הראשון במניין של 1,374 'שרות'. גם בבני ברק היא המובילה: 973 'שרות' חובשות שם את ספסל הלימודים. במודיעין עילית היא גם כובשת את המקום הראשון עם 409 שמות, ורק בביתר עילית משיגה אותה 'מרים'. אגב, במודיעין עילית 'מרים' היא במקום השני.

שם הבנות הזוכה למקום מספר 2 הוא 'רבקה'. בירושלים וכך גם בבני ברק הוא זוכה למקום השני (תוקם ועדת חקירה בנושא התיאומים הבינעירוניים בין התושבים). בירושלים - 1,159 ובבני ברק 852. הנתונים שיקלו על מנתחי הנתונים על הקשר בין ירושלים לבני ברק, ממשיכים בשם 'מרים' שם זה זוכה למקום השלישי בשתי הערים. 1,135 בבירה ו-834 בעיר התורה.

'אסתר', 'רחל', 'חנה' וכאמור 'תמר', הם השמות המובילים במערכת החינוך החרדית, על פי נתוני הערים השונות. אז מי אמר שהשם הפרטי אינו מקור למחקר מקיף על פי פילוחיו לערים ולמספרים?

במסגרות נפרדות

לכל איש יש שם משפחה

זר לא יבין זאת, כבר אמרנו! במיוחד כשהוא בלבוש מפקח מטעם משרד החינוך המגיע לביקור של התרשמות בת"ת השייך לזרם ה'פטור'. בסיום הביקור בכיתה האחרונה שנבחרה, לא התאפק המפקח הדגול, וקבל מנהל ומלמדים ברר את המילים ואמר: "התרשמתי מאוד החינוך שלכם נפלא, הידע של התלמידים מרשים ובמיוחד ההתנהגות. אבל", וכאן עבר הטון לנזיפה דידקטית חמורה, "אתם עושים טעות חינוכית ראשונה במעלה. למה אתם נוקבים רק בשמות משפחה! מהבוקר אני שומע פה, בכל כיתה: 'וייס יסביר לנו', 'שוורץ, תענה אתה' 'מה אתה אומה גרין?' אין לילדים שמות פרטיים שכתובים בתעודות הזהות של ההורים שלהם? אין להם אישיות? זה החינוך שלכם, לא מתייחסים באופן אישי לתלמיד כפרט?" וכאן באה הרצאה ארוכה ומלומדת, על משמעות השם הפרטי בחייו של אדם, וחשיבותו להתפתחות האני העצמי.

המלמדים חייכו תחת השפמים. במקום הרצאה ארוכה ומלומדת מצידם על משמעות קריאת שם על שמו של גדול בישראל, קרא אחד המחנכים:
"ילדים, כל מי שקוראים לו 'יעקב ישראל', שיקום". אחד עשר ילדים התייצבו דום.
"כל מי שקוראים לו 'אברהם ישעיהו', שיקום", המשיך.
שמונה כסאות הוסטו לאחור.
"כל מי שיש לו אח 'אלעזר מנחם', ירים את היד!"
מנין וחצי אצבעות הזדקר.
"טוב", מלמל המפקח מפולבל העיניים. "לפחות נס שהיה לכם יותר מ'רבי' אחד..."

אין חדש תחת השם

רחל טשרנא נולדה בי"א בחשוון תשס"ז. ולמה נקראה כך? רחל - על שם רחל אמנו, וטשרנא - מכיוון שההורים רצו שם קצת יותר עכשווי. ואכן, ברוח הזמן, היום משחקות יענטי, גיטי, פרומי ושיינדי לצד מרב, חמוטל, אביגיל ויעל, בלי לזהות מי מהן קרויה על שם סבתא רבתא, ומי נחלה את שמה בזכות הטרנד. מה שנחשב עד לפני דור כשם אנכרוניסטי ואפילו יכנאי, זכה פתאום לעדנה.

אפילו הבובות בגן ממירות אט אט את כינוין ממיכלי ומטלי לרייזי ולליבי. זה עדיין לא המוני, אך בפירוש יש נטייה פרוגרסיבית חיובית למדי לכיוונן ובכל כיתה ממש, ומדובר בדוברות עברית צחה, אפשר למצוא ילדות הנושאות בגאון את שמן היידישאי. תאמרו השפעה של משפחות אמריקניות? העצמה של הדולרים? ניחוח המט"ח? אולי, אך לא לגמרי.

בשנת 2003 נערך בארצות הברית מחקר מקיף על אודות שמות פרטיים. המחקר בדק את ההבדלים בין שמות השכיחים בקרב האוכלוסייה הלבנה ובקרב האוכלוסייה השחורה, וכן - את השינויים בשכיחות השמות בין שתי האוכלוסיות במשך ארבעים שנה.

הממצאים הראו דפוס ברור מאוד: ברגע ששם נעשה פופולרי בקרב הורים משכילים בעלי הכנסה גבוהה, הוא מתחיל לעשות דרכו מטה בסולם החברתי-כלכלי. בני המעמד הגבוה אוהבים להיות מקוריים במתן השמות, ובני יתר המעמדות אוהבים לחקות. לכן, שמות שהיו מקובלים בקרב לבנים בשנות השישים, התאזרחו בשנות השמונים והתשעים בקרב השחורים. ברגע שהם נעשו מבוקשים אצל השחורים, זנחו אותם הלבנים כליל לטובת שמות חדשים יותר המעמד הגבוה.

שם טוב

הברות חסרות משמעות

בחברה החרדית לא מחפשים לבן או לבת שם של מצליחן או של מפורסם; השם הוא על טהרת הקודש, ומייחסים לו משמעות רבה. אבל איך אומרים? לא על חשבון הילד. אם השם הוא לגמרי לא פופולרי, מעברתים אותו או מוסיפים שם נוסף. מהו שם לא פופולרי?

עד לפני עשרים שנה ואפילו ארבעים שנה היו השמות היידישאיים מחוץ לקונצנזוס אצל ילדות חרדיות דוברות עברית. גיטל שונתה לטובה, שיינדי - ליפה וילדה שנקראה רבקה הינדא שמרה על השם השני בסוד כמוס. בחוגים חרדיים מסוימים הילדות התביישו לשאת שם בעל קונוטציה 'עתיקה', שרק לסבתא של הסבתא קראו כה כך גדלו כמה דורות על שמות נורמטיביים 'מקובלים'.

ומה קרה מאז? לא תהליך הקצנה או חזרה למקורות, אלא פשוט קם דור חדש אשר לא ידע את יענטע. הצעירים כבר אינם נרתעים מהשמות הארכאיים, שכן הם לא פגשו בשמות הצורמים הללו אצלם דווקא השמות רחל, מיכל, רות ובלהה הם שמות של סבתא - הסבתות שלהם, ולטויבי, לשפרינצי ולגיננדי יש צליל חדשני, אנגלוסקסי, פתוח, מבטיח ונעים לאוזן.

ובכל זאת, תהליך הרגנרציה של השמות הותיר מאחור כמה שמות שבשום פנים ואופן לא הצליחו להשתקם. ניקח נניח את יורם (אין בארץ ילד מתחת לגיל 14 ששמו יורם). השם הזה הפך בסלנג למונח בעל קונוטציה שלילית, וגורלו נחתם. כנ"ל השמות שלומיאל וישמעאל.

בחברה החרדית מתן שם לילד הוא אקט של קשר בין הדורות. לא כן בציבור החילוני. שם מתן שם לילד הוא האירוע המרגש והמשמעותי ביותר בחייו של זוג צעיר על ידי מתן השם סוללים לינוקא את דרכו בחיים. ואכן, בברית ישראלית טיפוסית, הכיבוד החשוב ביותר אינו סנדקאות או כיסא של אליהו אלא הכרזת שם הילד.

שמות אפנתיים בחברה הישראלית הכללית הם שמות בעלי צליל נעים, מקוריים ובשום אופן לא גלותיים, קרי: העדר מוחלט של כבוד למסורת. רק לא על שם סבא וסבתא; משהו חדשני שיעיד על טעם משובח של ההורים, ויקדם את הילד במסלול ההצלחה, ובמיוחד - כמו שמקובל היום - שם שיכול להיכנס לקטגוריה של "שמות של המחאות נוסעים", שמות שילכו טוב גם בחו"ל.

לישראלים רבים עדיין קשה להודות בגלוי שהם בחרו בשמות בעלי צליל לועזי, אז קודם כל הם מצטדקים שאינם מתכננים הגירה, אלא אמונים על תפיסת עולם של פתיחות, ועל אופציות גלובליות. בגני הילדים בצפון תל אביב לא תמצאו אורי ורות, יעקב ושושנה. מנגד יש שם הרבה קאי וסאי, שון וקים, שמות שיש בהם הרבה אינטואיציה ותחושות בטן, אבל הם חסרי משמעות לחלוטין.

בעל שם

ילדי גן החיות

אין ספק, ההתערבות הבוטה ביותר של הורים בחיי ילדיהם, היא ההחלטה הבלעדית והחד צדדית איזה שם להעניק לילדים. אך האם מותר להם להורים לעשות ככל העולה על רוחם? האם בחירת שם היא בחירה חופשית כל כך? האם על הילד לשאת לאורך כל חייו את המקוריות המוזרה עד זרא של הוריו מולידיו?

נניח שהתחביב האהוב עליי ביותר הוא להעיף כדור למרפסת השכן. האם יש לי זכות להנציח את הקפריזה על ילדי ולקרוא לו "פינג פונג?" ואם אני חובב ניקיון מושבע האם יש הצדקה לקרא לבתי "אקונומיקה?" "מרכך כביסה?" או שם בעל קונוטציה פוליטית כבדת משקל כדוגמת "בוז לאולמרט!" האם אני זכאי להתעלל כך בצאצאי?

על פי החוק הכל אפשרי, אולם שר הפנים רשאי לפסול בחירת שם ושינוי שם אם הוא סבור שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. החוק מעניק לשר שיקול דעת באשר לבחירת שם או לפסילתו.

בשנת 99' התערב בית המשפט בגין שמות שנרשמו במרשם האוכלוסין. שני עורכי דין החליטו להקים חברת עורכי דין. לפיכך, הם הגישו בקשה לרשם האוכלוסין להוספת שם. הראשון הוסיף לשמו המקורי את השם "הראשונה", והשני הוסיף את השם "לישראל". שמה של החברה שפתחו היה אמור לכלול את שמותיהם המשותפים ולהיקרא: "חברת עורכי הדין הראשונה לישראל". בית המשפט התערב וקבע כי הוספת השמות נעשתה לצורך גימיק פרסומי. את השמות השאירה אולם לא אפשרו מתן שם לחברה כשמותיהם החדשים משום הטעיית הציבור.

חוק השמות קובע: שם פרטי ניתן לילד על ידי הוריו סמוך לאחר לידתו. באין הסכמה בין ההורים רשאי כל אחד מהם ליתן לילד שם פרטי, והילד ישא את שני השמות. מי שאין לו שם, מי שהוריו לא העניקו לו שם והוא גם לא בחר לעצמו שם, רשאי שר הפנים לקבוע לו שם. בקביעת השם יתחשב בשמות הוריו והורי הוריו של אותו אדם. ומה אם הוא כבר התחתן ועדיין לא בחר לעצמו שם לקיים בהידור מה שנאמר בת פלוני לפלוני? (היינה פלוני ממש) כי אז חייב שר הפנים להתחשב גם בבן הזוג.

השר יודיע לאותו אדם את השם שקבע, וזה יהיה שמו של אותו אדם, זולת אם בחר לו שם אחר תוך חודשיים מקבלת הודעת השר מספר השמות אינו מוגבל גם מספר השינויים לא, לעומת שם המשפחה המוגבל לשניים, למרות כמה מקרים יוצאי דופן שבהם אושרו שלושה.

בשנות השלושים של המאה הקודמת חי בארץ רופא מפורסם בשם "ד"ר שלם". הוא היה "רופא אדם ובהמה" - גם רופא וגם וטרינר שכן באותם הימים טרם הבדילו באופן ברור בין אנשים לבעלי חיים. כשנולד לו בנו הראשון הוא רצה לקרא לו חמור שהרי, כך הסביר צבי יש לנו, אריה - יש; דוב - יש, אפילו זאב הוא שם נפוץ ומדוע ייעדר דווקא שמו של חמור - שהוא הרבה יותר אינטליגנט; חזק ופיקח מהאחריס? הגחמה הייתה מצליחה בגדול אלמלא אשתו שהתייצבה על רגליה האחוריות ומחתה בכל תוקף והרעיון ירד מהפרק (לולי היא, הרי שהיה לנו "חמור שלם").

שם תואר

עשרים ושמונה מילים

בשבדיה, החוקים למתן שמות קצת יותר נוקשים מבישראל (ראה פירוט במסגרת). ואם תנסו לרשום במרשם האוכלוסין בשוויץ ילדה בשם "נועה" זה לא ילך בשוויץ אסור לתת לבת שם של בן; בהגייה השוויצרית נועה ונוח הם היינו הך.

בפורטוגל מותרים רק שמות אותנטיים למסורת ההורים. משרד המשפטים הפורטוגזי הנפיק רשימה ארוכה של שמות מותרים לצד שמות אסורים. גם בגרמניה אין מקום ליצירתיות מיוחדת; מתן שם לילד נעשה מתוך רשימה.

בנורבגיה מותר להורים להיות יצירתיים יותר אך על פי החוק אסור להעניק לילד שם שהוא קללה או מחלה. מי שמתעקש על "אבעבועות רוח" שימצא מקום אחר. גם מייזלס (חצבת) לא היה הולך.

בפרו אסור להעניק לילד יותר משני שמות. באיראן יש לקבל אישור שהשם הוא בעל הקשר אסלאמי. בסין, לעומת זאת, הוחלט על רשימה של שמות מקובלים עקב בעיה אחרת לגמרי, לא טובת הילד אלא טובת הטכנולוגיה.

הורים סינים גילו לאחרונה את המקוריות ובניסיון למצוא שמות ייחודיים לצאצאיהם הם פונים למאגר אדיר של סימני כתב עתיקים ונדירים. במשרד הפנים מתקשים להתמודד עם האפנה. המאמץ לרשום מיליארד ושלוש מאות סינים במאגר מדיה ממוחשב נתקל בקשיים כאשר מופיעים סימנים מקוריים מדי. לשישים מיליון סינים יש לפחות סימן נדיר אחד מתוך חמישים אלף סימני קאנג'י, והמחשבים אינם מסוגלים להתמודד עם כמות כזו של סימני כתיב.

ואגב, שאלתם את עצמכם פעם מהו השם הארוך ביותר בעולם? "אדולף בליין צ'רלס דויד ארל פרדריק ג'רלד הוברט אירוין ג'ון קנט' לויד מרטין נרו אוליבר פאול קוינקי רנדולף שרמן תומס אונקס ויקטור ויליאמס קסרקסס ינקי זאוס וולפסצ'לגלסטינהוסנברגרדורפט סר" - זה השם הפרטי הארוך ביותר בעולם, עשרים ושמונה מילים בסך הכל. לעומת זאת, מסתובבים כמיליון ילדים בעולם בלי שם פרטי אחד לרפואה ובלי תאריך לידה.

הזכויות לשם ולשייכות לאומית הן בראש זכויות האדם הבסיסיות שבחר ארגון יוניצ"ף ללחום בעדן. מיליון ילדים בעולם מעבירים את חייהם לא רק בלי מחשב לכל ילד אלא גם בלי שם ובלי שום זהות אישית. ילדים שאינם רשומים הם לא ממש קיימים. זה מסבך את האפשרות להירשם לבית ספר וחושף אותם לאימוץ לא חוקי ולניצולם ככוח עבודה זול. ילד אחד מכל עשרה ילדים מתחת לגיל 12 באקוודור הוא חסר שם. בקוסטה ריקה, בניקרגואה, בפרו, בפיליפינים ובבוליביה הנפיקו לאחרונה 50,000 תעודות לידה לילדים מתחת לגיל 16.

שם נרדף

קולקציה רחבה

השם הפרטי, אם שמתם לב, הוא הדבר הכי פחות פרטי שיש. לא כך ביפן. שם השם הפרטי הוא פרטי לכל דבה כשמציגים אותך עושים זאת בעזרת שם המשפחה בלבד אפילו הבוס שיודע מה השם הפרטי דרך הטפסים, לעולם לא יעשה בו שימוש שאינו הגון, קרי, לעולם לא יגלה אותו.

באינדונזיה אין בכלל שמות פרטיים, השייכות מיוחסת למשפחה, והפרט הוא רק מספר סידורי בתוך משפחה אחת גדולה.
בשנות התשעים עמד משרד החינוך הישראלי בפני דילמה קשה. תלמידים אתיופיים רבים למדו בבתי ספר בארץ והצליחו אפילו להגיע לרמה של מבחני בגרות. אלא שעל המבחנים גילו הבודקים שמות שונים מהשמות הרשומים במשרד החינוך ולא רק שמות שונים, לפעמים על כל מבחן של אותו תלמיד נרשם שם אחר לגמרי.

במשרד החינוך לא ידעו איך לאכול את זה, האם הדבר מורה על תמימות או על תרגיל מתוחכם להולכת שולל? בסופו של דבר התברר שאצל האתיופים, ילד שנולד מקבל את שמו מאביו ומאמו, ולאחר מכן, כל אחד מבני המשפחה מכנה את הילד בשם אישי שהוא המציא לו - כך הוא מוכיח את אהבתו לילד לפעמים האב קורא לילד בשם אחד והאם בשם אחר; הסבתא מכנה אותו בשמה האהוב עליה, והסב - בשם אחר; כל ילד מילדי הבית בוחר לאחיו החדש כינוי אישי כמו מתנה פרטית ממנו, כנ"ל קרובי משפחה רחוקים יותר ואפילו חברים וידידים ומורים בבית הספר.

כשעלו האתיופים לארץ ונשאלו לשמם, הם לא כל כך הבינו לאיזה שם מתכוונים. מתוך קשיי שפה וחוסר תקשורת הולמת, הם שלפו שם כלשהו מתוך המאגר במבחני הבגרות פעלו באותה צורה: בשאלות - השקיעו מחשבה, יגיעה ומאמץ כדי להגיע לתשובה הנכונה, אך כשהגיעו לשאלה הקריטית של השם הפרטי, הם שלפו משהו אקראי מן הקולקציה.

ולסיכום: האם שם אכן מנבא את הצלחתו או את אי הצלחתו של נושאו? באותו מחקר שמות גדול שנערך בארצות הברית נמצא כי השם הפרטי בלבד אינו מקדם דרך בחיים, אינו פותח דלתות ואינו מעניק זכויות יתר אבל השם הפרטי כן מעיד על מוצאו של נשוא השם, והמוצא, המשפחה, החברה והסביבה - הם מדד מצוין לחזות את ההצלחה בחיים.

אותות ומופתים

האברך שהמתין לתורו בפתח החדר של כ"ק האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זצוק"ל במעון קודשו שבבורו פארק, הביט בעיון רב ב'קוויטל' - הפתקא שאותה מגישים לאדמו"ר בבקשת ברכה וישועה - שהחזיק בידו.

בפתקא היו ערוכים שמותיהם של כל בני המשפחה וליד כמה מהם הוזכרו עניינים שונים עליהם נזקקו לברכה מיוחדת. הפתקא הייתה נראית לו ארוכה מדי, היא היתה מלאה בשמות רק בחלקה העליון, וחלקו התחתון של הדף היה ריק. החסיד סבר שאין ראוי להגישה כה ולכן הוא קיפל את דף הנייר לשניים וגזר את הקוויטל, חלק אחד הניח בכיסו ואל החלק האחר מיהר לצרף שטר כסף לפדיון, מאחר והגבאי הכריז את שמו ברמזו שתורו הגיע...

הרבי נטל את הפתקא והחל קורא בה בקול כדרכם הוא מנה את כל השמות והעניינים הזקוקים לישועה מיוחדת, בירך את החסיד בכל לב, האזין לשאלות ולהתחבטויות והשיב בבהירות על הכל, עד שהיה העקוב למישור האברך יצא מלפניו בלב קל.

כעבור שעות אחדות ביקש האברך להוציא דבר מה מכיסו הוא הבחין בפיסת הנייר אותה תחב לכיס בעת שעמד בתור אצל הרבי. לתדהמתו הייתה הפיתקא מלאה בשורות צפופות, שמות בני משפחתו. מסתבר שהוא הגיש לרבי את החלק הריק... תדהמתו גדלה שבעתיים כאשר הוא נזכר במעמד הגשת הקוויטל, רק שעות מועטות חלפה ועדיין מהדהדים באוזניו דברי הרבי ה'קורא' את השמות לפי הסדר ומצרף לכל אחד מהם את הברכה והאיחול המתאימים, הכל כפי שנכתב בקוויטל שהוא מחזיק עתה בידו.

האיש מיהר לחזור אל בית האדמו"ר שם הייתה עדיין קבלת הקהל בעיצומה. הוא ניגש אל הרבי והתנצל על הטעות, כשהוא תוהה כיצד קרא הרבי מתוך פיתקא ריקה את פרטי הפרטים שנכתבו בקוויטל שהיה בכיסו התשובה הייתה מאלפת, מצביעה על המסתורין שבתורת הקשר בין הצאן לרועם הנאמן: "מי שאינו מסוגל לקרוא מתוך קוויטל ריק, גם בקוויטל מלא הוא לא יידע לקרוא.."

סיפור מפעים זה, שכמוהו יש רבים בחצרות חסידים ובסיפורי תולדות הצדיקים ממזרח ומערב, בעבר ובהווה, פותח צוהר לעולם מופלא, בו מתגלה כי בשמו של כל אדם צפונים מהותך שורש נשמתה מצבו המשפחתי, מצבו הרוחני והגשמי, העבר ההווה וגם העתיד. צדיקי הדורות התייחסו לכל אחד מהמוני הפונים על פי השם ושם האם. באלו נגלו כל תעלומות וכך מגישים המה את תפילתם, וצדיק גוזר והקב"ה מקיים.

די היה אפוא לצדיק לדעת את שמו של החסיד ואת שם אמו וכל ענייניו נקראו לפניו כמספר פתוח. עד כדי כה שידוע על מקרים רבים בהם הזכירו שם של חולה מסויים, והצדיק לא הגיב אפילו בברכה רפויה. לאחר זמן נודע, כי בעת ההזכרה כבר לא היה החולה בין החיים, לא עלינו.

בקרב שושלות האדמו"רים נשתמרו מסורות שונות לגבי עניין קריאת שמות מתוך פיתקא. הרה"ק רבי אהרון מטשערנוביל מנה שורה של תנאים, שרק בהתקיימם רשאי איש מורם מעם לקבל פתקאות מיהודים ולראות בהן את הנעשה עימם. התנאי הראשון שבהם הוא, שכשקורא את השם ישתתף בצערו של אותו האיש ויחוש כאילו שהוא סובל כמוהו ממש.

הגה"ק רבי שימעל'ה מז'ליחוב הי"ד - המשגיח המפורסם בישיבת יח"ל בלובלין, שהיה מקובל אלוקי ואיש פלא, אמר פעם לתלמידיו שהעניין של קריאת פתקאות אינו מקצוע שניתן ללמדו כמו כל חכמה אחרת, אלא הדבר עובר בכוח של הסמכה והענקה מצדיק אחד לבא אחריו. ואכן, רבים מן האדמו"רים גילו אצל מי הם למדו את הסוד הנשגב.

בעצם, קריאת ה'קוויטלאך' מתחילה מכתיבתם - שגם זו תורה שצריך ללמוד. אינה דומה כתיבת שמות שיביט בהם הצדיק לכתיבה בעלמא. הגה"ק רבי אהרון מבעלזא, שאין סוף לסיפורי הפלא על ה'קוויטלאך' במחיצתו, היה מורה לכתוב את הפתקאות בנוצה של אווז, כמו שכותבים את ספרי תורה, תפילין ומזוזות. בעת קבלת הקוויטלאך היו על השולחן תמיד נרות דולקים.

כך נהג גם הרה"ק בעל ה'קדושת ציון' מבאבוב הי"ד שלפי עדות שרידים מחצירו ששרדו את השואה, רכש פעם בסכום עתק את פמוטי הכסף שהיו של הצדיק הקדוש בעל ה'ישמח משה', ובהם דלקו תמיד שני נרות על שולחנו. בעת קבלת הקוויטלאך חסידים שביקשו להציץ במעט לפנימיות העניינים הטמירים והנעלמים הללו, צירפו לכך את המובא בספרי הקדמונים, שבשמו של אדם המתנוסס על גבי הקוויטל ניתן לדעת גם את כל גלגולי נשמתו עד הלום, ואת שורש נשמתו עד לאדם, ראשון הנבראים.

כמו בחוכמת הגרפולוגיה, בה יודע המלומד לבחון לפי הקווים והשרטוטים את אופיו ומצב רוחו של בעל הכתב, כך בחושים רוחניים טהורים, יידע הצדיק להביט בשם הכתוב לפניו ויחוש אפילו מה היו מחשבותיו של רושמו וכוונותיו.

על כ"ק האדמו"ר רבי נפתלי צבי מבאבוב זצוק"ל, שבחודש אדר האחרון מלאו שנתיים להסתלקותו, יש אסופת סיפורים מופלאים ועוצרי נשימה ממש, על כוחו בקריאת פתקאות.

בימי מלכותו הראשונים, לאחר הסתלקות אביו בחודש אב תש"ס, הגיש לו מאן דהוא קוויטל שקיבל מקרוב משפחה שמתגורר במרחק. האדמו"ר מהרנ"צ הציץ בקוויטל, והרחיקו ממנו מייד כשהוא פונה אל השליח וטוען: "הקוויטל הזה אינו מיועד עבורי". השליח תהה על האמירה המוזרה, והתקשר טלפונית אל משלחו לספר לו את דברי הרבי. האיש כמעט נפל תחתיו מתעלף.

התברר שהוא כתב את הפיתקא לפני שנה, כשהיה בדעתו לנסוע אל האדמו"ר זצ"ל. משנודע לו כי הוא חלוש ולא ניתן להתקבל הניח את הפיתקא במגירת שולחנו. כעבור כמה חודשים הסתלק האדמו"ר לעולמו ועתה שלח את אותו הקוויטל אל הבן, שישב על כסא אביו. השליח שב ואמר לרבי אל מי כן היה הקוויטל מיועד והוא הורה לצאת אל ציון אביו ולהניחו שם.

אפילו גויי הארץ

מסתבר ששמו של אדם הוא מהותו ושורשו לאו דווקא אצל יהודים, אלא גם אצל גויי הארץ, כל אשר נברא בצלם. צדיקים בכל הדורות ביקשו לדעת את שמם ושם אימם של גויים שהציקו ליהודים ו'ברכום' עם שמם, שיעברו מן העולם. בבית מדרשו של כ"ק האדמו"ר מפרמישלאן שליט"א, התפלל עד לא מכבר יהודי שבצעירותו הסתופף בצל הסבא קדישא כ"ק האדמו"ר רבי אליעזר זאב מקרעטשניף זי"ע הי"ד. ליהודי היתה שכנה נכרייה שרדפה אותו והפריעה בכל דרך לפרנסתו הוא הזכיר את עצמו שוב ושוב אצל הרבי שהתגורר בעיר סיגעט.

באחד הימים ביקש הצדיק לדעת את שמה של הגויה המציקה, והתברר כי היא נקראת מריה. הרבי נטל לעיני הסובבים פתקא, רשם עליה שורה מתוך היוצרות לתפילת ראש השנה - 'תעיר ותריע להכרית כל מריה' (במקור נאמר 'להכרית כל מריע' אך הרבי רשם בלשון נופל על לשון להכרית כל 'מריה'), לאחר מכן נטל את הפיתקא, קרעה לגזרים, השליכם על הארץ ורקע עליהם ברגליו כמעשה מחיית עמלק. כעבור ימים אחדים עסקה הגויה בעבודתה במרומי הסולם, מעדה ממנו בתנועת רגל שגויה, והפכה להיות משותקת לכל חייה, בלי יכולת להרע עוד.

קוויטל וגמרא גם יחד

רבים מגדולי החסידות אמרו כי הכח לקרוא ולהבחין בשמות, נובע מן התורה. החוזה הקדוש מלובלין היה מפסיק לעיתים את קבלת הקהל ושוקע בלימוד בעיון ורק לאחריו הוא המשיך בעבודת הקודש כשהוא מוסיף ואומר שבתורה גנוז האור האין סופי, בו ניתן לראות למרחקים. ולכך יש לחדשו תמיד על ידי לימוד התורה, בטרם יפוג.

בעל ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ שהה בעיירה סלוטפינא כאשר מלאו לו שבעים שנה. הוא קיבל קוויטלאך במשך שעות ארוכות, ולפתע הפסיק מעט, ביקש ספר משניות ולמד בו זמן-מה. לאחר מכן המשיך לקבל את האנשים. כשהבחין שהדבר עורר פליאה, הסביר: "כתיב בתהילים (מזמור ע"ה ט'): 'אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא', היינו שאם אין רואים את אותיות התורה, אזי מסתלקת הנבואה".

כותב השורות עמד פעם בשורת התור אצל כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א. התור התקדם כשזה יוצא וזה נכנס, ולפתע סימן הרבי לעצור הדלת נסגרה למחצית השעה, וכשנפתחה שוב על ידי המשמש בקודש, ראו הכל שהאדמו"ר סוגר ספר 'משנה ברורה' ושב לעבודת הקודש, כשואב מכוח התורה לקריאת הפתקאות. חלק נכבד מהשעות בהן קיבל כ"ק מרן האדמו"ר מויזניץ שליט"א קוויטלאך היה תוך כדי לימוד גמרא, כשבין פיתקא אחת לשנייה מיהר לשוב לדף בו עסק.

יותר ממשא של פלדה

בל נטעה לחשוב, שעבודה זו קלה היא ביד הצדיקים האמונים עליה, מביטים, מברכים וממשיכים. צדיקי האמת, מאז ועד היום, התבטאו כי קשה היא המלאכה לאין ערוך ואיש מלבדם לא יוכל להבין את גודל המעמסה.

בעיר רחובות התגורר לפני עשרות שנים כ"ק האדמו"ר רבי דוד משה מקרעטשניף זצוק"ל, והדהים את העולם היהודי במופתיו הגלויים. מכל קצווי ארץ ועולם הגיעו לעמוד בתור הארוה ולזכות להגיש לו קוויטל. יום ולילה קיבל קהל, ובפתקאות ראה את העתיד כאילו הווה הוא. היו אלו השנים שלאחרי שואת אירופה האיומה, בה שיכל את הוריה אחיו ובני עדתו. בצדקותו כי רבה, אסר לדבר על נושא השואה ואמר כלפי שמיא, כי אב אינו אוהב שהבנים עוסקים בדברים שאין הוא רוצה להסבירם.

רק פעמים בודדות עלו על דל שפתותיו תיאורים מהגיהינום באושוויץ ואז הוסיף משפט סיכום: "ימים רבים התעניתי בעבודת כורח של סחיבת פסי רכבת, מטילי פלדה כבדי משקל, עד שגבי השתופף מכובד המשא הנורא. אך האמינו לי שקבלת פתקאות הינה קשה יותר..."

בויז'ניץ נשתמרו תיאורים על קבלת הקוויטלאך אצל ה'אהבת ישראל': "הוא ישב על כסא קדשו והזיעה ניגרה מפניו. פעם היה בעיירה ווילחוביץ וקיבל קוויטלאך ולמרות שעמדו והשיבו עליו אויר צח, נטפו ממנו פלגי זיעה, עד שבנו ה'אמרי חיים' זי"ע עמד לידו כשבידו מגבת, בה הוא ניגב מפעם לפעם את פני קדשו. אחד החסידים המקורבים הביע את תמיהתו בקול רם - מדוע הרבי כה מזיע, והוא השיב: 'בוא ותשב על הכסא, ותקבל פתקאות - אזי תבין!' לפני אחד החסידים הנכבדים, אשר טייל עימו פעם לאחר קבלת הקהל, התבטא: "יכולים אתם להאמין לי, כי מעדיף הייתי לחצוב אבנים מאשר לעסוק ב'פרנסה' זו!"

שמות וישועות

את הסיפור הבא סיפר בעל המעשה בעצמו החי עימנו לאוי"ט. אל כ"ק המהרי"ד מבעלזא הגיע פעם יהודי שהתאונן, שנולדים לו בנים שאין להם קיום, רחמנא ליצלן, והם נפטרים כעבור חדשים ספורים. המהרי"ד זי"ע השיב לה כי עליו לקיים שלושה דברים, השניים הראשונים קשורים אליו אישית, והשלישי, שיבטיח שכשיוולד לו בן יקרא את שמו בשם שיש בו שם ה'. כשנולד לו לאב בן כעבור תקופת זמן קרא את שמו גבריאל.

עשרות שנים חלפו ובנו של המהרי"ה הלא הוא הרה"ק רבי אהרון מבעלזא זי"ע, הגיע לארץ ישראל. באחד הימים הגיע מהר"א לתפילה בבית הכנסת הגדול בתל אביב, ובכניסה עמד אותו גבריאל, שכבר היה איש מבוגר. הרבי, שמעולם לא ראהו, הפטיר לעברו מייד: "אתה הלא ילד של אבא ז"ל"...

שם, מקום וזמן

יש שצדיק אמת מביט בפיתקא, וחש היכן שוהה - או אמור לשהות - באותו זמן בעל השם שמוזכר בפיתקא. סיפר פעם רבי אריה דייטש מירושלים, שבצעירותו ניגש פעם עם קוויטל להרה"ק רבי אהרון מבעלזא זי"ע. בני המשפחה נכנסה הרבי הביט בפתקא, ולפתע הצביע על שמו של אחד מהבנים הצעירים (כיום הרה"ג עמרם יוסף דייטש רו"מ לב יהודה), "הוא הרי כאן.."

ההורים לא הבינו הרי בנם שוהה כעת בתלמוד תורה. הם העירו על כך והרבי חזר שוב כי רואה שהילד כאן כשיצאו מן הבית, הופיעו לקראתם כל בני הכיתה והבן ביניהם. הם הגיעו כולם יחד להתברך אצל האדמו"ר מבעלזא, לרגל מאורע לימודי בכיתה...

ועדות נוספת באותו עניין: פעם נכנס אל האדמו"ר מצאנז זי"ע חסיד שהתגורר בשכנות לו ורשם בראש הקוויטל 'קרית צאנז נתניה', כנהוג להזכיר בראש הפיתקא את עיר המגורים. הרבי הביט בשורות והפטיר לעברו: "אתה הלא מתגורר בבני ברק". החסיד תמה על ההערה, הרי הוא תושב קרית צאנז מאז ומתמיד כעבור שבועות ספורים התרחש דבר מה פתאומי במשפחתו המורחבת, והוא נאלץ לעבור להתגורר בבני ברק...

אגב כתיבת שם העיר בראש הקוויטל, פעם הגיש מאן דהוא פיתקא ערוכה אל האדמו"ר מצאנז, והיו בה רק שמות בני משפחה בלא עיר המגורים. האדמו"ר העיר כי יש מנהגים שונים לגבי כתיבת 'בס"ד' בראש הפיתקא, אך דעת כולם שאת שם העיר ראוי לכתוב.

בכלל היה האדמו"ר בעל 'שפע חיים' מצאנז רגיש מאוד לענייני שמות. בכל שמחת נישואין בה סידר קידושין, בדק את הכתובה והתעמק בשמות אם נכתבו באיות הנכון, כשהוא משתמש לשם כך בבקיאותו העצומה בכל מכמני הסוגיות בנושא. לימים אף מינה לשם כך את מקורבו הרה"ח רבי חיים יעקב ארנפלד שעד היום אחראי מטעמו לכל נושא השמות בכתובות, להבדיל - בגיטין ובכל דבר הקשור לשמות היהודיים.

באחת מן השמחות התעורר ויכוח לגבי שמו של עד כתובה. הרבי סבר שיש לאיית את שמו כה ואילו האיש הוציא תעודת זהות בה נכתב בצורה שונה. האדמו"ר הגיב בתקיפות רבה, ושאלו האם בנושאים הלכתיים הוא הולך לשאול ולהתייעץ עם פקידי משרד הפנים...

פתקאות נשרפות ואותיות פורחות

מה עושים בבתי האדמו"רים עם הררי הקוויטלאך שמצטברים עם שמותיהם של אלפי ישראל? רוב רובם נוהגים לקחת את הפתקאות לציוני הצדיקים, אם של אבותיהם, או כאלו שהייתה להם שייכות עם הכלל ולשורפן שם.

באחת השנים נסע הרבי ה'שפע חיים' לציון הרשב"י במירון ולאחר אמירת תהלים בת מספר שעות, החל לקרוא את כל הקוויטלאך שנמסרו לו במשך כל השנה, כשראש הישיבה, הגרא"ש שמרלה עומד ומוסר לו אותם אחד אחד החסידים עקבו בהשתאות אחר מעשיו. חלק מהפתקאות שרף בנר דולק שעל יד הציון, חלקן הניח באש רק מחצית מן הפיתקא ולעיתים שרף רק שם מסויים, והיה שהכניס את הקוויטל לכיסו, בלא שיבינו החסידים שסביב את העניינים העלומים שבכל פיתקא. ויש שנוהגים להשליכם אל שריפת חמץ אחת בשנה.

הבת שנשכחה

בשיחות עם חסידים ומקושרים מכל החצרות שמענו סיפורים אין ספור על הרגשות של מנהיגי העדה, צדיקי הדור עם שמיעת שם של פלוני ואלמוני ולאו דווקא בקריאתו מתוך פיתקא כתובה. בחרנו את הסיפור הבא, אותו שמענו מכלי ראשון על ידי אברך הנאמן עלינו מחסידי עדת תולדות אברהם יצחק בירושלים.

בעת ה'טיש' של אחד מלילות השבת, הבחינו מאות החסידים בהסתודדויות של אחד מרבני החסידות עם האדמו"ר ולאחר מכן של אותו רב עם העומדים לידו כמה מהיושבים בסמוך אף הביטו בשעוניהם בחיוך ומלמלו בפליאה. הציבור הענק לא הבין במה מדובר כעבור שעה קלה הופיע בהיכל בנו של אותו רב, לחש משהו באוזן אביו ומפה לאוזן חלפה השמועה כי בן נולד לו בשעה טובה ומוצלחת.

בסיום עריכת השולחן סיפר הסבא שישב ליד האדמו"ר כי בעיצומו של ה'טיש' הזכיר לאדמו"ר את כלתו ובנו שפנו אל בית החולים כמה שעות לפני כן, בעת סעודת השבת, והוא הזכיר בקול את שמה של היולדת לברכה. האדמו"ר המתין לרגע ולחש באוזן הרב המופתע ברכת מזל טוב, כי היא כבר ילדה.

באותו רגע פנה הרב אל הסובבים וביקש לזכור את השעה המדוייקת בה אמר הרבי את הדברים. כשהגיע אבי הבן וסיפר כי אכן נולד לו בן ביררו אצלו מתי היה ה'מזל טוב' והשעה הייתה דקות ספורות לפני הזמן בו לחש זאת האדמו"ר.הסבא, מחשובי הקהילה, שאל את האדמו"ר כיצד ידע, והוא השיב כי בשם שהוזכר לפניו הרגישו..

מן הראוי אולי לסיים בסיפור מפליא שיש בו מוסר השכל חודר לב, אם כי כל מקרה נידון לגופו ואין להסיק ממנו למעשה. המעשה הינו בהחלט חומר למחשבה:

בחמש השנים בהן הנהיג האדמו"ר רבי נפתלי צבי הלברשטאם זי"ע את עדת חסידי באבוב (תש"ס-תשס"ה), נדהמו הכל לראותו קורא מתוך הפתקאות את המתחולל עם כל יחיד ויחיד כאחד מצדיקי קדם. הפליאה היתה בעיקר בגלל הסתתרותו רבת השנים, בהן ידעו אך יחידי סגולה, כי לבד מהיותו איש צדקה וחסד בקנה מידה שלא ניתן לתאר בכתב, הינו גם צדיק נשגב גבוה מעל גבוה.

באחד הימים נכנס יהודי עם פיתקא ופדיון נפש ובה רשימת ילדיו. האדמו"ר הביט ארוכות בשורות, וטען כי חסר כאן שם של אחד הצאצאים. האב התעקש כי הרבי טועה. והרבי עצר את הדו-שיח עד שיתבהר העניין ולבסוף הודה האיש; כי יש לו בת שסרה מדרך הישר והוא אינו מקבלה לביתו ומחקה מרשימת ילדיו, כך שמבחינתו אין היא נחשבת.

האדמו"ר הזדעק בכאב: "הלא חשוב יותר להזכיר אותה מאשר את כל ילדיך האחרים?! כך לזנוח?! צא נא אל חדר ההמתנה וערוך קוויטל מחודש כששמה על פי הסדר הנכון ברשימה!" האב ציית להוראה, ובחלוף זמן שבה הבת למקור מחצבתה, בכוחו של אותו צדיק והפיתקא שציווה להזכירה בה.

ביביליוגרפיה

  • מייזל לאה, "אין חדש תחת השם", משפחה, מוסף מיוחד לפסח, 29.3.07, עמ' 12-16.
  •  אפיק חנה, "ואלה שמות", משפחה, מוסף מיוחד לפסח, 29.3.07, עמ' 2-7.
  • לנדסמן ירוחם, "אותות ומופתים", משפחה, מוסף מיוחד לפסח, 29.3.07, עמ' 17-23.

מילות מפתח

שם-פרטי | חסידות | אדמור | בעלז | ספרדי | חבד | נחמן | אברהם | יצחק | יעקב | ברסלב | חרדי | מגזר-חרדי | רחל | לאה | שרה | גור | סין | מרשם-אוכלוסין | אברך | רבי | קוויטל | יהודי | פתקה

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על שמות בחברה החרדית - דף מידע (1)

    רות

    ruthizhak25@gmail.com
    למה אין פה על חסידות ברסלבב
    יום חמישי ב' בחשון תשע"ו 15 באוקטובר 2015

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.