דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

פרק 9: בית קפה "פינגווין" בנהריה

בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
בית קפה פינגוין בנהריה
בית קפה פינגוין בנהריה
רויטל אביב
רויטל אביב

עריכה לשונית: יעל מדר


נוצר ב-10/6/2011

מבוא

מאמר זה מתאר וסוקר את בית הקפה והמסעדה פינגווין בנהריה. הקורס שבמסגרתו כתבתי מאמר זה זימן לי מפגש ובחינה מעמיקים עם בית קפה זה שהיה משמעותי בשנות חיי המוקדמות יותר. בחרתי לכתוב על בית קפה היסטורי זה, בהיותו מרכיב משמעותי בתקופת נעוריי ובבגרותי, ובהיותו מקום בילוי לנהריינים רבים, ואני ומשפחתי ביניהם, גם כיום. בית הקפה והמסעדה פינגווין הוא חלק מההיסטוריה של העיר נהריה והוא מתואר כאבן דרך וכמוסד חשוב בעיר. השנה התקיימו חגיגות לציון שבעים שנה לפינגווין, ולכבוד אירועים אלה נכתב ספר המתאר את תולדות המקום ואת משפחת אופנהיימר שהקימה אותו והמנהלת אותו. הספר התגלגל לידי במקרה, בעת הביקורים והצילומים במקום. הספר, שנכתב על ידי מיכל אופנהיימר, שימש אותי בתהליך הלמידה והכתיבה יחד עם חומרים נוספים שקראתי, על אודות העליה החמישית, הייקים, נהריה ובית הקפה כמו גם ביקור בבית ליברמן. התחקות אחר משפחת אופנהיימר ובית הקפה מלמדים על התפתחותה של העיר נהריה ממושבה כפרית לעיירת קיט ותיירות, ומכזו ועד לעיר גבול פריפריאלית שהזמן כאילו עצר בה מלכת. סיפורו של בית הקפה הוא לא רק סיפורה של משפחת אופנהיימר או העיר נהריה, אלא גם סיפורה של החברה הישראלית.

רקע היסטורי

העלייה החמישית החלה בשנת 1931 ונמשכה עד שנת 1939. בהשוואה לעליות הקודמות לה, כללה עלייה זו מספר גדול של עולים - כ-250 אלף יהודים. בתקופה זו ניתן להבחין בשתי תקופות משנה: תקופה של ריבוי עולים שנמשכה בין השנים 1931 עד 1936 - עלייה של 160 אלף יהודים, לעומת התקופה שבין השנים 1936 עד 1939 – עלייה של 70 אלף יהודים. מרבית העולים בעליות הקודמות לה הגיעו ממזרח אירופה. כמחצית מהעולים הגיעו מפולין. מלבדם הגיעו עולים מרומניה, מתימן, מיוון ומארצות ערב. יחסם המספרי של העולים ממדינות אלה מתוך כלל העולים היה כ-19%. ציבור העולים שהגיע מאוסטריה, מצ'כוסלובקיה ובעיקר מגרמניה עמד רק על כ-20% מכלל העולים באותה עת, אך השפעתם של העולים ממדינות אלה ניכרה היטב. הם הביאו עמם ערכים מערביים, ידע מקצועי רב ורקע תרבותי עשיר. הם הטביעו חותמם על הכלל בתחומי הנורמות החברתיות, הפוליטיות ואורחות החיים באופן בולט ביותר. השפעתם הרבה העניקה לעלייה זו את השם "עליית הייקים".

צמיחת הפאשיזם, התגברות האנטישמיות באירופה בכלל ועליית השלטון הנאצי בגרמניה בפרט היו המנוע לעלייה זו. העולים במהלך שנות העשרים מגרמניה וממרכז אירופה הגיעו לארץ ישראל בעיקר באמצעות תנועת "בלאו וויס" ותנועת "החלוץ". העולים לא הגיעו בעלייה מאורגנת אלא כבודדים, מתוך רצון להגשים את האידיאלים הציוניים שלהם. מספר העולים מגרמניה משנת 1919 ועד שלהי שנת 1932 היו מעט למעלה מ-3000 עולים. שנות השלושים חוללו שינוי מהותי במעמדה של ארץ ישראל בעולם היהודי. הארץ, שתפסה עד אז מקום שולי בתנועת ההגירה, הייתה לגורם מפתח במפת הנדודים של עם ישראל.

מאפייני העלייה הייקית

העולים הייקים יצאו מחברה בעלת רמה תרבותית וטכנולוגית גבוהה. רבים מהם היו שייכים למעמד הבינוני ולמעמד הגבוה בארצות מוצאם. יהודי מרכז אירופה היו מעורים בסביבתם מבחינה חברתית, כלכלית ותרבותית, חלקם אף היו פעילים מבחינה פוליטית.

העולים, בעיקר מגרמניה, נהנו במשך דורות משוויון זכויות - בשונה מיהודי מזרח אירופה שסבלו מרדיפות. חלק נכבד מהעולים היו יוצאי הערים הגדולות - בשונה מיהודי מזרח אירופה שרבים מהם היו תושבי עיירות וכפרים. רבים מהם היו אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים הקשורים במערכות תעשייתיות, והיו בעלי ידע רב וניסיון מקצועי בתחומי המסחר, הבנקאות, הביטוח והניהול הציבורי.

מרבית העולים ממרכז אירופה בעלייה זו התיישבו בערים, חלקם השתלבו ביישובים הכפריים הוותיקים ומיעוטם פנו להתיישבות חקלאית חדשה. תרומתם למודרניזציה של היישוב בשנות השלושים נודעה כמכרעת וכחשובה ביותר, לצד השפעה רבה והטבעת חותמם בתחומי החברה, התרבות, הפוליטיקה ואורחות החיים. הכספים שהביאו עמם יוצאי מרכז אירופה בעזרת הסדרי העברה העניקו תנופה לכל המערכות הכלכליות בארץ. להבדיל מהעליות הקודמות שבהן הייתה קיימת התמקדות של הסקטור הפרטי בקניית קרקעות וגידולי פרי הדר, עולי מרכז אירופה שלא פנו להתיישבות חקלאית העדיפו השקעות במסחר, במלאכה ובתעשייה.

מספר רב של תעשיות חדשות הוקמו ופותחו בשנים אלה. כבר בשנת 1933 הוקמו בארץ 133 מפעלים על ידי עולים ממרכז אירופה וביניהם החברות עלית, דובק, שטראוס ואתא, וכן מפעלים לייצור בירה, הנעלה, מרצפות, רהיטים, צעצועים ועוד. נתונים משנת 1937 מציגים כי בבעלות יהודי גרמניה היו כ-240 מפעלים שבהם עבדו כ-4000 עובדים. בנוסף היו העולים הייקים שותפים בהקמת מפעלים משקיים ציבוריים רבים כמו חברת רסקו, העוסקת בבנייה. עלייה ניכרת בימי העלייה החמישית הייתה גם בתחום בתי העסק הסיטונאים. עולים אלה הטביעו את חותמם בעיקר על חיי המסחר הקמעונאי, הן כסוחרים והן כצרכנים. בשל כך ניכרה השפעה רבה בחיי המסחר ובסגנון החיים העירוני. מספר עסקי המסחר בשנים אלה גדל פי ארבעה וההון המושקע גדל פי ששה. החנויות החדשות קיבלו צביון מודרני כנהוג בערים האירופאיות.

הגידול בפעילות הכלכלית האמורה הביא לפיתוחם של שירותים פיננסיים. היו מבין יוצאי גרמניה, כמו ד"ר אהרון בארט וד"ר ישעיהו פורדר, שהצטרפו להנהלות הבנקים הוותיקים. אחרים הנהיגו בנקאות משפחתית כמו בנק יפת, בנק אלרן ובנק פויכטוואנגר. הם פיתחו את שוק ההון ועסקו במגוון פעולות כלכליות, למשל העברת רכושם של יהודי גרמניה. בנקאים גרמנים אלה גם הכשירו את הקרקע ליסוד הבורסה לניירות ערך בשנת 1935. במחצית השנייה של שנות השלושים קידמו עולי מרכז אירופה את ענף הביטוח, הקימו סוכנויות ביטוח כמו "מגדל" ו"המשמר" או היו שותפים בהן. בתחום הבריאות חשיבותם הייתה משמעותית ביותר לישוב בארץ. בין השנים 1933-1939 עלו מגרמניה 1173 רופאים. מאות המומחים שהגיעו ארצה הביאו למהפכה בשירות הרפואי: ציוד רפואי משוכלל, ידע מקצועי רב וכן תפיסות ארגוניות ושיטות עבודה חדשות אפשרו התרחבות ושכלול של שירותי הבריאות. בין החידושים המהפכניים חשוב לציין את פתיחת המחלקות לטיפול בחולי נפש בבתי החולים הכלליים. התפתחות ניכרת זו הביאה לכך שבתוך שנים ספורות הפכה ארץ ישראל למרכז רפואי של המזרח התיכון כולו. בתחום הרווחה יצרו העולים שינוי בכך שהביאו עמם מסורת של עבודה סוציאלית קהילתית ופרטנית. הוקמו בתי ספר לעבודה סוציאלית, הייתה השתלבות בלשכות הסעד, ופותח תחום זה גם במגזר הערבי.

לעולי מרכז אירופה היו תרומה והשפעה ארוכת טווח במערכת המשפט. השפעתם באה לידי ביטוי בעיקר עם קום המדינה. כ-36% מקרב שרי המשפטים ושופטי בית המשפט העליון היו ילידי גרמניה. הם היו עמוד השדרה במפעלי תרבות רבים בתחום התרבות בארץ, כמו הקמת התזמורת הארץ ישראלית וכמו קידומם של המוסדות להשכלה גבוהה - האוניברסיטה העברית והטכניון. הייתה להם תרומה נכבדת בתחומים נוספים כמו מחקר, אמנות, בנייה, מערכת הביטחון ושירות החוץ.

העולים הגרמנים המשיכו את הקשר לשפתם ולתרבותם הקודמת. הם בלטו בלבושם, בשפתם ובנימוסיהם, ובשל כך זכו לרפרטואר רחב של בדיחות וסאטירה. מאידך, המילים דייקנות, קפדנות, יסודיות ושלמות הביצוע היו תכונות שתיארו אותם. המפגש בין ה"ייקים" לבין הישוב היהודי בארץ ישראל היה טעון בהסתייגויות ובאי הבנה. הם הואשמו על ידי תושבי הארץ בהתנשאות, בהסתגרות ובהתנכרות לסגנון החיים בארץ. כל אלה חברו יחדיו בעיצובה של העלייה מגרמניה. הם יצרו חטיבה מיוחדת ונבדלת בחברה הארץ ישראלית, שמרו על דפוסי התנהגות ודיבור, על קווי אופי ותכונות ייחודיות והיו בעלי הכרה קבוצתית חזקה. תרומתם כאמור להתפתחות העירונית היתה ניכרת. באזור חיפה והקריות הם היו מעורבים באופן משמעותי ברכישת אדמות וביישובן; בשנת 1933 גדל שטח הבנייה בתל אביב פי שלושה לעומת 1932. בשנות השלושים, בעקבות התפתחות בתי המלון היוקרתיים, נפתחו בתי קפה רבים גם לאורך חוף הים בתל אביב. לדוגמה, קפה עטרה היה מקום כינוס עיקרי לעולי גרמניה. בשנת 1935 מתיישבים החלוצים הראשונים על אדמת נהריה, על שטח של 2400 דונמים שנקנה בשנת 1934 ממשפחת טואיני הלבנונית.

הקמתה והתפתחותה של נהריה כעיירת קיט

נהריה הוקמה בשנת 1935, כמודל חקלאי שאותו הגה האגרונום ד"ר אויגן סוסקין. מודל התיישבות זה הוא התיישבות אינטנסיבית על חלקת אדמה קטנה בניהול פרטי. החלוצים הראשונים עסקו בגידול ירקות ופֵרות איכותיים שברבות השנים הסתבר כי אינם עומדים בתחרות עם התוצרת הערבית הזולה. תחום הפֵרות לא שגשג אף בשל תנאי מזג האוויר והקרקע במישור החוף. ענף הלול לא הצליח להתבסס ובשל כך מייסדי נהריה קרסו מבחינה כלכלית. היו גידולים ייחודיים שהצליחו ואפיינו את העיר נהריה כמו תות שדה, אספרגוס, ארטישוק, וזן של פלפל הקרוי עד היום "פלפל נהריה". במרוצת השנים החלה בעיר מסכת בנייה ונהריה הפכה לחלוצת ההתיישבות בגליל המערבי. מייסדי נהריה חיפשו אחר מקורות תעסוקה שונים מענף החקלאות. בהתאם לכך, רבים עבדו כפועלים עבור הממשל הבריטי, כמהנדסים או כקבלנים, ועסקו בחיזוק קווי הביצורים. אחרים עסקו ביזמות שעניינה ניצול משאבי הטבע - קיט ונופש.

בשנות הארבעים ענף חדרי האירוח היה ענף כלכלי חשוב בנהריה. משפחות רבות פינו בביתם חדרים להשכרה לנופשים בעונת הקיץ. ענף זה המשיך להתפתח גם בשנות החמישים. בשנת 1943 הסתכמה עונת התיירות ב-60 אלף לינות. לשם השוואה, שנת 1959 הסתכמה ב-12 אלף לינות בלבד. ארנסט אופנהיימר מייסד הפינגווין היה היזם של ענף הצימרים בנהריה, הוא שילם מראש עבור החדרים, ובבית הקפה פינגווין שבבעלותו אכלו כל האורחים ששכרו את החדרים. רוב האורחים היו חברי קיבוצים ומושבים או ועדי עובדים של אגד, דן והתעשייה האווירית. נהריה הייתה אז מושבה כפרית ירוקה ומטופחת, רוחשת תרבות, מוסיקה, תיאטרון, אופנה ותיירות, יחד עם בתי קפה ובתי מרזח. היא התפרסמה בחוף ימה, בנימוסים ייקים ובאוכל משובח מתוצרת חקלאית מקומית טרייה כמו גם המעדן המיוחד - קצפת ותות שדה. כל אלה העלו את העיר על מפת התיירות. בימי ראשית המדינה הייתה נהריה מקום נבחר לזוגות לבילוי ירח הדבש. הפנסיונים המפורסמים - פנסיון טוטי לוי ופנסיון כהן - אירחו את צמרת הישוב. 

ייסוד בית הקפה והמסעדה פינגווין

את המקום ייסדה משפחת אופנהיימר, על שטח שנקנה על ידי המשפחה בשדרות הגעתון בנהריה. מוצאה של משפחת אופנהיימר בעיר אופנבך שבגרמניה. שם היה אבי המשפחה, הוגו אופנהיימר, בעל בית כל-בו גדול. אימת המשטר הנאצי הבריחה אותו מגרמניה לארץ ובבואו החליט להשתקע בנהריה. הוריו עלו ארצה מאוחר יותר, בשנת 1939. עם התבססותו בנהריה, החליט הוגו להקים משק חקלאי כמו התושבים האחרים, אך עד מהרה נוכח כי העבודה החקלאית מפרכת, ועל כן החליט להקים בית קפה בעזרת הכספים שהביא מגרמניה. בתחילה היה זה צריף שהוא קיוסק גזוז וגלידרייה, ובהמשך התבסס המקום כבית קפה מסעדה. לבית הקפה ניתן השם פינגווין, על שם הוצאת הספרים הבריטית הגדולה והמצליחה. ארנסט קיווה כי השם הזהה ישפיע על הצלחתו של המקום.

בית הקפה שימש מקום בילוי לחיילים הבריטים, שנהריה המושבה הצעירה היוותה בעבורם מקום בידור ונופש. באמצע שנות הארבעים נפתחו בנהריה חמש מסעדות, והחיילים הזרים היו חלק נכבד מקהל הלקוחות בעיר, אך המקום שהיה חביב עליהם במיוחד היה הפינגווין. ותיקי נהריה מספרים כי החיילים הבריטים נהגו להשתכר ולא אחת התפתחו תגרות במקום. מאידך, ההתרועעות עם החיילים האנגלים יצרה הזדמנויות שנוצלו לטובת היישוב היהודי, כמו בימי העלייה הבלתי לגאלית: עם הגעתן של האוניות, בנות נהריה היפות נשלחו להסיח את דעת החיילים הבריטיים עד שהמעפילים הורדו בחוף מבטחים. 

בראשית שנות החמישים מכרה משפחת אופנהיימר את הכלבו המשפחתי בגרמניה ובכסף שהתקבל נבנה מבנה אבן לבית הקפה. משנות החמישים ואילך מרחיב המקום את פעילותו בתחומים נוספים כמו תיירות, הסעדה, מקום בילוי לנוער, ריקודים, הופעות מוסיקליות ועוד. החצר האחורית שימשה גינת בידור שפעלה בתקופת הקיץ. בכל ימות השבוע ניגנה תזמורת שבסופי השבוע ליוותה את מיטב אמני ישראל. אהבתו המיוחדת של ארנסט למוסיקה הביאה אותו ואת בתו חנה לתור אחר אמנים ומוסיקאים בחיפה ובתל אביב. הפינגווין הופך למקום חשוב ומשמעותי בתחום הבילוי והבידור, ומהווה מוקד משיכה לתושבי נהריה ולאנשים מרחבי הגליל המערבי. בתקופה זו לבוש בית הקפה צביון אירופאי גרמני, ותרבות הייקים המשיכה להתקיים גם בו. במבנה של בית הקפה הייתה הקפדה על העיצוב הפנימי כמו גם על העיצוב החיצוני, ריהוט עץ ותפריט שכולל מנות מסורתיות כמו שניצל, גולש, שטרודל ועוד. המשפחות הנהריניות הייקיות בתקופה זו, אצולת העיר, ביקרו במקום לעיתים תכופות, היו מיודדות עם משפחת אופנהיימר וקיימו עִמה קשרי מסחר. המשפחות המוכרות שבהן היו ורטהיימר, שטראוס וזוגלובק. בגלידריית פינגווין נמכרו גלידות שטראוס. מיכאל שטראוס, חברו הטוב של אילן אופנהיימר, היה אחראי לכך שבשנות השבעים נפתח גם חלון הפיצרייה.

משפחת זוגלובק, שהקימה מפעל נקניקים משגשג משנת 1937, הייתה הספקית של השניצל המפורסם המיוחד בגודלו והקרוי על כן "שניצל פינגווין". בשנות הארבעים והחמישים, הקליינטים העיקריים של מפעל זוגלובק היו פקידי הממשל הבריטי, חיילים בריטים והתושבים הייקים. הפינגווין סיפק את הארוחות עבור פועלי המפעל "ישקר" של התעשיינים ממשפחת ורטהיימר. איתן ורטהיימר מספר כי הפינגווין היה בשבילו כמו בית והמקום קשור בעבותות לזיכרונות ילדותו. משפחת שוורץ, מבעלי מלון עדן ועסקים נוספים בעיר, אף הם היו בקשרים חברתיים עם משפחת אופנהיימר. מיקי שוורץ, אב המשפחה, היה מנגן בפינגווין דרך קבע בסקסופון.

פינגווין בשנות ה-60 וה-70 - התהוותו של מיתוס

פינגווין המשיך להיות מוקד בילוי עיקרי בנהריה. גינת הפינגווין, שהכילה 700 מקומות ישיבה, הייתה מלאה בערבי הקיץ. בשנים אלה ישנה מעין בוהמה "ייקית" בנהריה שמהווה אבן שואבת לפנאי ונופש לשכבות האליטה במדינה. בבית הקפה מתקיימת פעילות תרבותית-חברתית המהווה נדבך משיכה נוסף לעיר נהריה ומוניטין רב לבית הקפה. בכל שנה, לאחר טקס מלכות היופי, אירח המקום את הזוכות ואת יתר המתמודדות. כחלק מהמסורת, התקיימה תצוגת אופנה בהשתתפותן שמשכה קהל רב. שחקני קולנוע הוליוודיים שביקרו בצפון הוזמנו להתארח בפינגווין. חברי כנסת, שרים ואף ראשי ממשלה התארחו במקום במהלך חופשות הקיץ. פוליטיקאים רבים שהגיעו לצפון בימים רגילים, ימי חירום או במהלך סיורים לאורך הגבול נהגו לבקר ולאכול בפינגווין. במתחם בית הקפה הוקם מועדון לילה שפעל בסופי שבוע והיה פופולארי בקרב צעירים מכל רחבי הארץ.

המקום שימש מעין חמ"ל גם לעיתונאים זרים, קציני או"ם ובכירי צה"ל בזמן המתיחות בצפון. לקראת סוף שנות השבעים נסגר המקום לתקופה של ארבע שנים. אילן, בנו של ארנסט, ניהל רשת מסעדות באירופה בזמן זה ועם חזרתו ארצה שיפץ את המקום וניהל אותו. במהלך לימודיו בגרמניה רכש אילן מיומנויות מקצועיות ועם חזרתו החליט להרחיב את העסק. הוא קנה את השטח הסמוך לפינגווין. ראשית נפתח סניף של פיצה רימיני ובשנת 1976 נפתח חלון הגלידרייה. נולד "קפה אילן", אספרסו חזק עם קצת חלב וקצף, המוגש בכוס זכוכית פשוטה. הקפה הפך למותג ונפוץ בכל בתי הקפה בצפון. למקום ולעסקים החדשים הייתה הצלחה מסחררת, ובסופי שבוע סגרה העירייה את שדרות הגעתון כדי שניתן יהיה להעמיד שם כמה שיותר שולחנות וכיסאות.

מהפכת בתי הקפה - חדש מול ישן

בשנות השמונים ניכר שינוי בעיר נהריה. המצב הביטחוני ומלחמת לבנון מביאים לשפל בענף התיירות. במקביל נבנים צימרים ברחבי הגליל בכלל והגליל המערבי בפרט, וכך שהפנסיונים של נהריה נותרים ריקים, משנים ייעוד ומוסבים בהדרגה לבתי אבות. בעשור הזה נפתחים בתי קפה חדשים בעיר, רובם בעלי תפריט ועיצוב חדשניים. רבים נפתחים ונסגרים תדירות, ומימים אלה ניתן לציין רק את בית הקפה אקסודוס שעדיין קיים. בית קפה חשוב שהוקם בשנים אלה הוא בית הקפה הלחמי והקונדיטוריה שבצדו, אך הם נסגרו באמצע שנות התשעים. ההידרדרות והשפל התיירותי הביאו לפגיעה בתנופת הפיתוח של העיר. אוכלוסיית העיר נעשתה מגוונת יותר ואל העיר מתווספים תושבים מהעיר השכנה עכו ומישובי הגליל המערבי. ההכנסה הממוצעת של התושבים פחתה, וירידה זו ניכרה בתרבות הבילוי.

בשל האמור, לפינגווין נדרש פתרון יצירתי שייתן מענה על הפער שבין הפעילות העמוסה בקיץ לבין הפעילות האיטית בחורף. על כן חולק שטח המסעדה לשניים, החצי האחד הושכר ונפתח בו כלבו קטן. בצד המזרחי הוקם עסק חדש, פינגווין קוויק - מסעדת אוכל מהיר. השינוי המשמעותי התרחש עם המעבר לכיכר פינגווין בשנות התשעים. המקום שופץ והוסב למרכז קניות ובילוי מקורה וממוזג. המרכז כלל חנויות, אולם אירועים קטן, חלון פיצה, חלון גלידה ושירות משלוחים "בא לי פינגווין". עד היום נעשו שיפוצים ושינויים קלים בלבד בעיצוב הפנימי. כיום יש במתחם שלוש חנויות: חנות יינות, חנות ספרים וחנות לחפצי נוי. בעשור האחרון, בתי הקפה שהוקמו השייכים לרשתות כמו קפה גרג, קפה ארומה, קפהקפה ובתי קפה אחרים הם מקור משיכה ובילוי לצעירים תושבי העיר, כך שבפני הפינגווין עמד אתגר - להמשיך להיות רלוונטי.

פינגווין כעסק משפחתי

אמיר אופנהיימר, בן הדור הרביעי, מנהל כיום את בית הקפה. לדברי אילן אביו, ברור כי אצל הייקים יש המשכיות משפחתית בניהול העסקים. הוא מציין כי כפי שלמד הוא מאביו, וכפי שלמד בדרך של ניסוי וטעייה בתחומים נוספים, כך הוא עוזר כיום לבנו אמיר ומלווה אותו. אמיר סיפר בראיון עמו כי זיכרון הילדות הראשון שלו הוא קילוף תפוחים במטבח. מהיותו בגיל בר מצווה, הוא מִלצר ועזר במטבח. התפקידים הבאים שקיבל היו מנהל משמרת וניהול המקום. שאר בני המשפחה עבדו במקום ועד היום הם נרתמים כשנדרשת עזרה, למרות עיסוקיהם האחרים. לאחרונה חגג הפינגווין שבעים שנה להיווסדו. במסגרת החגיגות הופיעו כתבות רבות במקומונים, נאספו קטעי מידע רבים ונכתב הספר על ידי מיכל אופנהיימר, רעייתו של אילן. בכתבות השונות וכן בספר מתואר הפינגווין כמקום נוסטלגי וכאבן דרך בחייו של כל נהרייני. מיכאל שטראוס אמר כי "פינגווין היה סמל בכל הארץ... כל מי שניסה להתחרות בהם לא הצליח". גם כיום מגיע קהל הלקוחות הנאמן והוותיק המורכב בעיקר מייקים מבוגרים.

רם, הברמן במקום, מציין כי עד היום עובד איתם מר זינגר, שגילו הוא מעל 80 שנה. העובדים הצעירים כיום הם ילדים ונכדים של עובדים לשעבר בפינגווין. טובה פינקלשטיין, לקוחה קבועה, מציינת כי בתי הקפה החדשים בעיר הביאו אותה ואת חברותיה לבלות בהם, אך לאחר שמיצו את השינוי והריגוש - חזרו לבלות בפינגווין. בין קהל הלקוחות הקבוע, ראויים לציון פרלמנט הפנסיונרים וכן קבוצת הנשים הנקראת "מעגל הסורגות".

המקום ידוע באווירה הביתית והאותנטית שלו, ביחסים החמים בין צוות העובדים ובחברוּת גם לאחר שעות העבודה. העובדים מציינים את השייכות למקום כסמל של העיר נהריה וכחוויה משותפת לכל הנהריינים. לקוחות במקום ציינו את הפינגווין כמקור געגוע לתושבי העיר שעזבו. האותנטיות במקום באה לידי ביטוי גם בשמרנות שבתפריט ושבעיצוב המקום. התפריט השתנה במשך השנים אך נשארו מנות הדגל כמו מרק הגולש, השניצל, השטרודל עם הקצפת, והחמין המוגש בשבתות. המנות המיתולוגיות והמסורתיות של פינגווין מוגשות ומבוקשות עד היום, לצד התפריט האיטלקי ומאכלים נוספים.

המשפט הממתג של הפינגווין הוא "אוכל טוב מבית טוב". ההורים המייסדים הנחילו מסורת של שירות טוב, של מצוינות ושל מחויבות לאיכות. בשנות הארבעים היה הוגו אופנהיימר מוכן להקריב הכול, כולל את משפחתו, למען הפינגווין ובכדי לשמור על שמה הטוב של המסעדה. המשפט המפורסם של הוגו, "מפינגווין לא יֵצא אדם לא מרוצה", מלווה את בני המשפחה עד היום. ההמשכיות בהתנהלות המקום ניכרת גם בדפוס של פתיחה רצופה, גם בימי מלחמה וגם בזמן שיפוצים. כך היה במהלך השנים, וכך היה גם בימי מלחמת לבנון השנייה, כשנהריה הופגזה בקטיושות וכל בתי העסק בה מלבד הפינגווין היו סגורים. לדברי אילן אופנהיימר, "בארץ, אין כזה דבר שבעים שנה באותו מקום". ואמנם, בחינת נתוני ההמשכיות בעסקים המשפחתיים מעלה כי רק כ-6% מהעסקים המשפחתיים שורדים בדור השלישי. מעניין לציין כי כל משפחות האצולה הנהרייניות שרדו בדור השלישי, וביניהם בולט בית הקפה והמסעדה פינגווין שממשיך את פעילותו ואף נשאר במקומו.

במסגרת ההמשכיות והמיתוג של הפינגווין, הוקם אתר אינטרנט פעיל ובו מועדון חברים, הטבות ייחודיות והצעות לבילוי. כמו כן שוקדים על שימור הלקוחות על ידי קופוני הנחה, ארוחות עסקיות, גיוון התפריט והתאמתו גם כתפריט בריאות דל קלוריות. הלקוחות מקבלים דף "ידיעות פינגווין" ובו מידע ופרסום רלוונטיים.

מאפייני בית הקפה והמסעדה

מיקום

הגדה הדרומית של שדרות הגעתון, בכתובת שדרות הגעתון 31. ברחוב זה, כמו בעבר כך גם כיום, יש בתי קפה רבים וחנויות תכשיטים וביגוד מרשימות. בגדה הצפונית יש בעיקר חנויות בזאר לביגוד והנעלה יחד עם חנויות ותיקות יותר ואיכותיות, לצד מבני משרדים ועסקים אחרים. החנייה היא לאורך הרחוב, המשמש מקום חנייה לכל העסקים בצד זה.

מבנה חיצוני

מתחם מלבני ובעל גג שטוח ומקורה. בחזית יש מרפסת עם קירוי קל ורצפת דק מעץ. ריהוט העץ במרפסת שונה מהריהוט בתוך בית הקפה ומתאפיין בצבעים בהירים ובמראה קל ולא מוקפד. בכניסה עומדים שני פסלי פינגווינים שבצדם מוצג התפריט בעברית ובאנגלית.

עיצוב פנים

גודלו של המתחם הוא כ-200 מ"ר. המרפסת ורחוב הגעתון נשקפים מבית הקפה דרך חלונות גדולים העשויים מפרופיל אלומיניום, דמוי בלגי. המתחם מורכב ממסדרון ארוך בציר צפון דרום. מימין ומשמאל למסדרון נמצאים החלל המערבי של בית הקפה, שבמפלס הרחוב, והחלל המזרחי המוגבה בחצי מפלס. בהמשך המסדרון יש מרחב נוסף המחולק לפינות ישיבה. באזור זה מצויות גם החנויות. המטבח ועמדת השירות של הצוות ממוקמים בערך במרכזו של בית הקפה. חדר השירותים מעוצב בסגנון וינטג' מוקפד. מראה גדולה וייחודית מעטרת את קיר הכניסה לחדר זה.

ריהוט

הריהוט בכל המתחם הפנימי הוא מעץ כהה. הספות משולבות בעץ ובעור חום. במתחם היינות יש שולחן עץ כבד ומאסיבי המשמש כפינת אירוח לאירועים פרטיים.

פריטי עיצוב

תמונות המשפחה ותמונות המספרות את תולדות בית הקפה והעיר נהריה תלויות על הקירות. כמו כן ישנם פריטי עיצוב כיצירות אמנות מעץ ומברזל כמו פינגווינים, כלי נגינה ועוד. יצירות האמנות מעטרות את הפינות השונות ואת הנישות בבית הקפה. בצד חלק מהשולחנות מוצבים עציצים או אדניות קבועות.

תאורה ואווירה

ברובה מורכבת התאורה מאהילים קלים וממנורות תקרה בצבעים חמים, כתום ובורדו. התאורה רכה ויוצרת תחושה אינטימית התורמת לאווירה הנינוחה. באולם האירועים המכיל עד 60 איש תלויות נברשות. מוסיקת רקע קלה מושמעת.

חומרים וצבעים

בכל המתחם לא נעשה שימוש בחומרים מלאכותיים או מתכתיים. אין שימוש בצבעים קרים אלא בצבעים בהירים, בעיקר בגווני אדמה. בחנויות שולטים הצבעים הבהירים וגם הצבע של חזית המתחם הוא בהיר, בגוון חול צהבהב.

צוות

צוות הבר והמלצרים לבושים בחולצות פולו שחורות עם לוגו המקום וסינר תואם. הצוות צעיר ודינאמי.

קהל הלקוחות

בשעות הבוקר, קהל המבקרים מורכב בעיקר מאנשים מבוגרים ומפנסיונרים, ולעתים גם מאמהות וילדים קטנים. "פרלמנט פינגווין" פוקד את המקום באופן קבוע, בעיקר הגרעין הוותיק ולעתים גם בהרכבים משתנים. בשעות הצהריים, רוב הלקוחות הם עובדים של חנויות ושל עסקים בסביבה, אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים. בערב, הלקוחות הם משפחות, זוגות, בני נוער וצעירים בעיקר עד גילאי ה-20. בסופי השבוע המקום הומה בקהל רב. בעיקר בשבתות מגיעות משפחות רבות לארוחת צהריים - חמין של שבת. תנועת הלקוחות אינה שונה באופן משמעותי בין הקיץ לבין החורף, אך ישנו היפוך בשעות העומס: בחורף המקום פעיל יותר בבקרים, ואילו בקיץ - בערבים.

המראה מוקפד ומשדר יוקרה וסגנון. העיצוב מעורר תחושה של אוירה נינוחה וחמימה. במהלך השנים מתקיימת תחזוקה של המקום ומוחלף ריהוט פגום, אך אין שינוי במהות העיצוב או הריהוט. בית הקפה משקף את התרבות הייקית ואת סגנון החיים של משפחת אופנהיימר ושל העולים הגרמנים. אהבתם למוסיקה ולתרבות ניכרת בחפצי האמנות המוצבים ברחבי בית הקפה. לא בכדי עניינן של החנויות במתחם הוא ספרים, חפצי נוי ויין. ניקיון המראה והשלמות ניכרים גם בוויטרינת העוגות המוקפדת הקיימת בפינגווין שנים רבות.

סיכום

הפינגווין הוא מוסד תרבותי מקומי ואחד מציוני הדרך של העיר. במידע ובהצעות לביקור בנהריה, מצוין המקום יחד עם בית יוסף הלוי, בית משפחת שטראוס, רחבת העירייה והטיילת. כברת דרך ארוכה נעשתה מאז היווסדו בשנת 1940 ועד ימינו. בתי קפה טרנדיים ואופנתיים רבים נפתחו ונסגרו, אך הפינגווין ממשיך להוות מקור משיכה והוא שומר על צביונו השמרני מקורי משהו. בשנות השמונים, שנים שהתיירות בעיר הייתה בשפל, יזמו אילן אופנהיימר ומשפחתו את פרויקט טיילת נהריה. יוזמה זו יש בה זיקה ומחויבות  של חלוצי ההתיישבות ושל משפחות האצולה המקומיות לעיר נהריה. כיום הטיילת היא מקום בילוי עיקרי וחשוב לתושבים, בעיקר בעונת הקיץ. מיכאל שטראוס בדבריו אודות פינגווין והעיר נהריה מדגיש כי כל מי שניסה להתחרות בפינגווין לא הצליח. עוד הוא מציין כי המצב הביטחוני והמדיניות הממשלתית שלא הביאה לפיתוח מפעלים ותעשייה גרמו להאטה בתנופת הפיתוח של העיר.

משנות השמונים ואילך נסגרו רוב בתי המלון בעיר ומלונות הפונדק הוסבו לבתי אבות. בכך נסתם הגולל על חזונם של הייקים, מייסדי העיר, אודות עיר קיט ונופש משגשגת. בשל העדר מקורות הכנסה, עזבו תושבים רבים את נהריה, וצעירים אקדמאיים לא שבים אליה. מנתוני הלמ"ס לשנת 2009 עולה כי הדירוג החברתי-כלכלי של תושבי נהריה הוא 6 מתוך 10, ושכר ממוצע של שכירים בעיר הוא נמוך מהממוצע הארצי. בית הקפה מהווה מעין ברומטר לשינויים האמורים שחלו בעיר, ועל כן ניסה במרוצת השנים להתאים את המבנה, לגוון ולשפר כדי להמשיך להיות אטרקטיבי, כל זאת באמצעות שמירה על הצביון המקורי. נהריה כיום היא עיר הטרוגנית ויושבי בית הקפה הייקים אינם שולטים בנוף המקומי. לאמיר אופנהיימר, בן הדור הרביעי, יש חזון להמשיך לנהל את המקום כבית קפה מוביל בעיר במתכונתו הנוכחית, על דפוסיו השמרנים, הקלאסיים והתרבותיים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרים ומאמרים

  • אופנהיימר מיכל, פינגווין סיפורו של מקום, ביחד, עכו (2010).
  • "חגיגות שבעים שנה לפינגווין", מבט חדש, 6.5.2010.

ראיונות

  • אופנהיימר אמיר, מנהל בית הקפה מסעדה פינגווין, 12.5.2010.
  • בינדר אלי, יליד העיר נהריה ותושב לשעבר, 1.6.2010.
  • פינקלשטיין טובה, פנסיונרית, תושבת העיר נהריה, 12.5.2010.
  • שוורץ רם, ברמן ומנהל משמרת בפינגווין, 20.5.2010.

אינטרנט


מילות מפתח

ייקים | עולי-מרכז-אירופה | עיירת קיט | עסק-משפחתי | אופנהיימר

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על בית קפה "פינגווין" בנהריה (1)

    דורית ריטבו וולפוביץ

    zujmir2@gmail.com
    היי , עבודה נפלאה ומאד חשובה . הייתי שמחה עם תוסיפי שיש מאכלים שנשתמרו בתפריט עד עם היום הזה כמו השינצל שרק בפינגוין יש . הוא ידוע בגודלו וטעמו ויש אנשים שחיים באריזונה ובקנדה שמגיעים לאכול את השניצל הזה. אילן אופנהיימר אביו של אמיר הפך למותג גם הוא . ואפילו יש קפה אילן על שמו. כך שכדאי לציין זאת . החכמה שהם מצליחים לשמר את המקום . זה לא מובן מעליו וחשוב להדגיש זאת. זו ממש שמורת טבע בנוף של נהריה.
    יום שלישי י"ד בשבט תשע"ה 3 בפברואר 2015

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.