דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 8 מדרגים

פרק 8: נשים דרוזיות בהשכלה הגבוהה

דליה נסראלדין
דליה נסראלדין
אסנת רוזנר
מנהלת ביה"ס דליה א' בדלית אל כרמל
אמירה אבו מערוף
אמירה אבו מערוף
אסנת רוזנר
סטודנטית לתואר שני במנהיגות חינוכית במכללת אורנים
רותי מעדי
רותי מעדי
אסנת רוזנר
אוצרת אומנות מירכא וסטודנטית לתואר שני במכללת אורנים
סאוסן סלאמה
סאוסן סלאמה
אסנת רוזנר
סטודנטית מצטיינת לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית
תעודת ההצטיינות של סאוסן סלאמה מירכא
תעודת ההצטיינות של סאוסן סלאמה מירכא
אסנת רוזנר
מהא סלאמה
מהא סלאמה
אסנת רוזנר
סטודנטית לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית,תושבת ירכא
עולא כנעאן
עולא כנעאן
אסנת רוזנר
בעל תואר ראשון בחינוך,בעלת התמחות בביולוגיה ובכימיה. מורה בחט"ב בירכא
נאדין חמוד
נאדין חמוד
אסנת רוזנר
בעלת תואר ראשון במשאבי אנוש וקרימינולוגיה
סטודנטית לתואר שני במכללת אורנים
סטודנטית לתואר שני במכללת אורנים
אסנת רוזנר
איה אבו מערוף ואמה
איה אבו מערוף ואמה
אסנת רוזנר
איה תלמידה מצטיינת בכיתה ט' בחט"ב סריסה בירכא, התקבלה לביה"ס התיכון למדעים בירכא
מירוות חניפס
מירוות חניפס
אסנת רוזנר
לקראת סיום תואר ראשון בחינוך ומשאבי אנוש במכללת הגליל המערבי
סאמר פרג'
סאמר פרג'
אסנת רוזנר
סטודנטית לתואר שני בחינוך במכללת אורנים. תושבת כרמיאל
נדא פרג'
נדא פרג'
אסנת רוזנר
בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי מאוניברסיטת חיפה.תושבת כפר ורדים
ווטפה שלה
ווטפה שלה
אסנת רוזנר
בעלת תואר ראשון במדעי החברה ממכללת הגליל המערבי. בעלת תעודת הוראה ממכללת גורדון
אינס אבודולה
אינס אבודולה
אסנת רוזנר
בעלת תואר ראשון באומנות ויצירה, B.A בלימודים רב תחומיים מאוניברסיטת חיפה
נאיפה אבו-טריף
נאיפה אבו-טריף
אסנת רוזנר
עובדת בביה"ס בירכא בתור מתרגלת מטעם אגף שחר בפרויקט "אומץ" של משרד החינוך. בעלת תואר ראשון בחינוך ובמדעי המחשב מאוניברסיטת בר אילן.
סונאר טאפש
סונאר טאפש
אסנת רוזנר
סטודנטית לתואר ראשון בחינוך במכללת גורדון
נדיה פרג'
נדיה פרג'
אסנת רוזנר
מסיימת תואר שני בלימודי הדרכה ולמידה במכללת גורדון
הזאר קרוט
הזאר קרוט
אסנת רוזנר
בעלת תואר ראשון בלימודי משפטים.בימים אלה עושה את התמחותה בתחום
רתיבה חמוד
רתיבה חמוד
אסנת רוזנר
לימדה תפירה במשך שנים רבות בכפרה-סאג'ור מטעם ויצ"ו. למדה תפירה בכפר ראמה במכללה להכשרה מקצועית
לובנה חמוד
לובנה חמוד
אסנת רוזנר
מורה בתיכון אורט סאג'ור. בעלת תואר ראשון בלימודי מתמטיקה ולימודי מחשב ממכללת אורט בראודה
ג'ולנאר מוסטפא
ג'ולנאר מוסטפא
אסנת רוזנר
כיום לומדת במסלול קדם רפואה באוניברסיטת בן גוריון.למדה בביה"ס למדעים ומנהיגות בירכא.
שירין חמוד
שירין חמוד
אסנת רוזנר
עובדת במרכז הקהילתי כמנהלת מחלקת תרבות נוער וספורט ומורה לחנ"ג בביה"ס בסאג'ור. בעלת תואר ראשון בלימודי חינוך גופני מהמכללה האקדמית וינגייט.
אילנה מוסטפא
אילנה מוסטפא
אסנת רוזנר
גננת בגן חובה. סטודנטית לתואר שני בחינוך במכללת אורנים.
אסנת רוזנר

נוצר ב-6/14/2011

מבוא

העדה הדרוזית בישראל עוברת שינויים רבים במהלך שישים השנים האחרונות. החשיפה לתקשורת וההתחככות עם החברה היהודית ישראלית גורמים לשינויים בלבוש ובשפת הדיבור. המשפחה המורחבת יורדת מגדולתה ומפנה מקומה למשפחה הגרעינית ולחיזוק האינדיווידואליזם. מקורות התעסוקה מסתעפים מהחקלאות לתחומים נוספים כגון השירות בזרועות הביטחון, התעשייה, המסחר, החינוך ועוד. השינויים הללו גורמים להתפוררות הסדר החברתי דתי ולהתגבשותו של סדר חדש.

למרות תהליכי הליברליזציה שמתרחשים בעדה, מיקומה של האישה בתחתית ההיררכיה החברתית דתית והדרתה מהמרחב הציבורי עדיין לא השתנו. החברה הדרוזית מתקשה לקבל את השינויים בתפקידים המסורתיים של האישה. עם קושי זה מתמודדים אנשי הדת, וחלק גדול מהחילוניים בעדה. מה שגרם לכך, שבדומה לחברות מסורתיות אחרות נמנע מנשים לרכוש השכלה גבוהה מטעמים של צניעות ומסורת.

במהלך שנות השמונים פנו מספר נשים דרוזיות ללימודים באוניברסיטה, בטכניון, ובמכללות להוראה. הפרת האיסורים המסורתיים והמגדריים ביציאתן ללימודים גבוהים בחברת גברים, עוררה התנגדות בתוך העדה. אנשי הדת קראו להחרים את הסטודנטיות ומשפחותיהן. חרף האיסור, נשים פרצו דרך בהדרגה, דבר שהוביל לעלייה בלגיטימציה בפנייה ללימודים אקדמיים של נשים דרוזיות לאורך השנים. מאמר זה בוחן את השינויים שחלים במעמדה של האישה הדרוזית המשכילה, תוך השוואה של האישה המסורתית מול האישה המודרנית והתמודדותן עם הקשיים שמעמידה בפניהן הסמכות הדתית והחברה כתוצאה מהפנייה ללימודים האקדמיים.

האישה הדרוזית המסורתית

דת

מבחינה דתית הדרוזים נחלקים לשתי קבוצות: הראשונה קרויה עוקאל (عقال), שפירושו חכמים. המשתייכים לקבוצה זו מורשים להיכנס בסוד הדת, לקרוא ולעיין בכתבי הקודש. לעוקאל יש מעמד מכריע בקביעת מהלך חיי העדה. האישה הדרוזית משתייכת לעוקאל מייד עם הבעת רצונה בכך. הקבוצה השנייה היא הג'ואהל (جهال) שפירושו עמי הארץ, שאינם מורשים לקרוא ולעיין בכתבי הקודש. ניתן להבדיל בין שתי הקבוצות בעיקר במאפיינים החיצוניים של התלבושת המסורתית.

הדת הדרוזית היא הדת המונותיאיסטית היחידה שאמורה לאפשר לאישה לשמש כסמכות רוחנית. למרות זאת רק נשים מעטות זכו לשמש בתפקידי הנהגה בדת, המינוי נבע מקרבת המשפחה של האישה לגבר בעמדת מפתח. הראשונה היא פאטמה אל-צאלח ז"ל אמו של נסיב פלאח, שהייתה ממונה על עניני הדת בכפר סמיע. היא מונתה לאחראית על ענייני הדת וההקדש (הווקף) בכפר, תפקיד אותו ירשה מאביה. האישה השנייה היא סית שהוואנה ז"ל ששימשה כשייחא בכפר עין קיניא שברמת הגולן. קברה ידוע כמקום קדוש שעולים אליו לרגל.

מעמדה של האישה הדרוזית המסורתית בדת ביחס למעמדה בחברה

מעמדה של האישה הדרוזית המסורתית בדת אמור לקיים שוויון בינה לבין הגבר, אך המסורת הגבילה במידה ניכרת את החופש שלה. ישנן הגבלות רבות על תנועותיה של האישה מחשש לפגיעה בכבוד המשפחה ומפחד מהתבוללות בתוך העדה. השפעת הגברים אנשי הדת היא חזקה ביותר, והם אלו שעל פיהם נקבעים החוקים. אנשי הדת הם מעין רשות שיפוטית בעלת סמכות עצמאית. הם גורמים לעיכוב בהתקדמותה של האישה הדרוזית בכך שהם מפעילים את סמכותם הדתית ומטילים סנקציות על נשים שלא מתנהגות על פי הנורמות המקובלות או פונות ללימודים אקדמיים ללא אישורם.

זכויות האישה הדרוזית במסגרת הדת

על פי הדת הדרוזית מעמדה של האישה שווה למעמדו של הגבר בנוגע להסכמה לנישואין או לגירושין. אסור להשיא בחורה ללא הסכמתה. אישה גרושה או רווקה שומרת על מעמדה הדתי. הגבר הדרוזי לא יכול לגרש את אשתו, ללא פסק דין מבית הדין הדרוזי. כמו כן לאישה ניתנת הזכות לדרוש פרידה מבעלה בגין אותן סיבות המאפשרות לגבר לעשות זאת. הדת הדרוזית מחייבת את הבעל לדאוג לצרכים היומיומיים של האישה מבחינת מחיה ולימוד, ובנוסף הוא צריך להיות שותף בעבודות הבית וגידול ילדים, אך האישה היא זו שלמעשה מבצעת את עבודות הבית ואחראית על גידול הילדים.

חובות האישה הדרוזית במסגרת הדת

האישה המשתייכת לקבוצת העוקאל קרויה עאקלה . חובותיה במסגרת הדת הם לשמור על צווי המוסר והדת, התנזרות מעישון, משתיית משקאות חריפים, מניבול הפה, מגנדרנות והסתפקות בלבוש ובמאכל צנוע. מומלץ שאישה עאקלה תינשא לעואקל, ואם הוא אינו שייך לקבוצה זו, רצוי שהוא יתחייב על כוונתו להצטרף לקבוצה זו במהרה.

על פי הדת אסור לאישה להשמיע את קולה בפני חבורת גברים זרים. בהתכנסויות הדתיות שבחי'לווה (בית התפילה), הנשים נוטלות חלק פאסיבי, הן יושבות מעבר למחיצה המפרידה אותן מהגברים. קוד הצניעות הדתי אוסר על האישה לחשוף את גופה ופניה, מונע ממנה התחככות עם גברים זרים, ומצווה עליה לרסן את יצר המין שלה. כאשר אישה מביטה בגבר שאינו בעלה, עליה לעשות זאת במבט משפחתי ללא עירוב רגשות רומנטיים, כפי שסיפרה סאמר פרג': 'עין בה היא מביטה על בנה או אביה'.

האישה הדרוזית מחויבת לשמור על פרופיל נמוך ולא להפגין כוח, וכן לדאוג לשמור על שמה הטוב. הכינוי לאישה העושה זאת הוא "מסתורה" (-مستوره) שפירושו כנועה ומוגנת, בניגוד לגבר המכונה "זאלמי" (زلمي) שפירושו גבר חזק. כבוד האישה נקבע על ידי המושג מכובדת (ש'ריפה / شريفة) .

משפחה

סמכות האב

החברה הדרוזית היא חברה פטריארכאלית, בה לאב המשפחה יש סמכות רחבה. האב קובע עבור הבת האם היא תצא ללימודים, האם היא יכולה לישון מחוץ לבית במהלך לימודיה, הוא ישגיח על לבושה הצנוע ויחתן אותה עם אדם דתי כמוה. כאשר האישה מתחתנת, סמכות האב בהשגחה על האישה עובר לבעלה, אבל גם לאביה ואחיה קיימת עדיין זכות לבקר את מעשיה ובמידת מה להחליט עבורה, ולהטיל וטו על מעשיה.

כאשר האישה יוצאת ללמודים אקדמיים, פוחתת השפעתו של האב עליה ומידת סמכותו מתערערת במידת מה. ככל שהאישה הינה בעלת יותר תארים בהשכלה הגבוהה, היא אומנם בעלת יכולת מימוש עצמאית יותר, אך תמיד החלטתה תהיה בכפוף להסכמת בעלה במידה והיא נשואה, או לאביה כאשר היא רווקה.

בחירת בן הזוג

במשפחות הדתיות היה מקובל שהשידוך מבוצע סמוך ללידת התינוקת. כיום בגילאי התיכון פונים לאם המשפחה על מנת להכיר לבת בן זוג. הפנייה מבוצעת לאחר שהגבר או משפחתו ראו את הנערה במקום ציבורי כגון מוסד חינוכי בו היא לומדת, מתנ"ס שכונתי או מרכז קניות. פעמים רבות הפנייה מתבצעת לאחר ששמעו עליה מבני משפחה או חברים היכולים להעיד על אופי משפחתה ומידת שמירתה על מצוות הדת.

האימא של הנערה מקבלת את הפנייה לשידוך ושוקלת האם לקיים מפגש ביניהם. נהוג שהאם הולכת לבית המשפחה של הארוס הפוטנציאלי על מנת לאמוד את מידת ההצלחה של השידוך על פי בחינת השכלת בן הזוג העתידי, מצבו הכלכלי, מידת אדיקותו הדתית וייחוסו המשפחתי. נשמרת לבחורה האפשרות לסרב לשידוך עם אדם מסוים, במידה והוא לא מוצא חן בעיניה. במשפחות בהן האם משכילה היא מסרבת לשדך את בתה עד לאחר שזו תסיים את לימודי התואר הראשון. במרבית המקרים אישה הלומדת לימודים אקדמיים מכירה את בעלה לעתיד במסגרת לימודיה, שכן היא מעדיפה להתחתן עם בן זוג שיהיה משכיל לפחות כמוה. חשוב להדגיש כי דפוס השידוך הולך ונעלם מהעולם ובקרב המשפחות הלא דתיות הוא כבר לא קיים. בנים ובנות צעירים נפגשים ומכירים בעצמם והבחירה היא אינדיווידואלית על פי מתכונת מערבית.

עד שנות השמונים מקובל היה שהבחורה נישאת לבן זוג מהכפר מכיוון שהמנטאליות של בני אותו כפר היא דומה. כיום מתקיימים שידוכים בעיקר בכפרים ג'וליס וירכא, שמרבית התושבים בהם הם שמרנים או שומרי מסורת. עם ריבוי הבילויים, והיציאה ללימודים במכללות והאוניברסיטאות הרבות בערים השונות נוצרת חשיפה למגוון רחב של מציאת בני/בנות זוג מכפרים רבים מה שהביא לנישואים של בני העדה בין הכפרים השונים בארץ.

עד לפני כעשרים שנה ביתם של בני הזוג היה ניבנה על ידי הבעל בנחלה המשפחתית עוד לפני שהכיר את בת זוגתו. כיום מקובל לרכוש בית גם בשכונות החדשות שמוקמות בכפר, גם אם הבית מרוחק מבית המשפחה המורחבת. תהליך זה התפתח בעקבות הקצאת אדמות בכפרים הדרוזיים למשרתים בצה"ל.

מוהר

את סכום המוהר עבור האישה קובע אבי החתן. הסכום עולה ככל שהאישה שומרת על קיום מצוות הדת ובעלת תואר אקדמי. לא ניתן סכום כסף, אלא נכתב מסמך הקרוי "אל עקד". במסמך זה נכתב סכום מסוים שאמור להינתן במקרה של גירושין, אך אם מתרחשת פרידה לאחר החתונה, מי שקובע את הסכום שניתן לאישה הם אנשי הדת.

טקס האירוסין

בטקס זה נוכחים בני המשפחה הקרובה, חברים ובני הזוג. הטקס נערך בביתם של הורי הכלה. הוריי החתן מגיעים עם בני משפחה וחברים. האימאם (איש דת) קורא "את סורת אל פאתיחה" (سورة الفاتحة), וכך האירוסין מקבלים תוקף דתי. נהוג שהגבר קונה לארוסתו שמלה לטקס זה כסמליות על כך שמעתה הוא ידאג לה לכסות. אין בגד מיוחד לאירוע זה, כולם מתלבשים בבגדים חגיגיים, כל אחד על פי טעמו האישי ויכולתו הכלכלית.

עד שנות השמונים אורך תקופת האירוסין היה בין שנה לשלוש, בזמן זה אישה הייתה מכינה את הנדוניה שלה. כיום אורך תקופת האירוסין יכול להימשך גם שבועות בודדים בלבד. הדת אינה מקבלת נישואים של בן/ בת העדה עם בן/בת זוג שאינם מבני העדה. לא ידוע על נישואין מעורבים של אישה דרוזית עם גבר שאינו בן העדה, או להיפך, אך קיים מספר מועט של חיים משותפים של גבר דרוזי עם אישה שאינה בת המגזר. החברה הדרוזית דורשת ניתוק קשר מיידי עם אישה או גבר המעוניינים להינשא למי שמי שאינו בן למגזרם. בשנים האחרונות בעקבות היציאה של בנות ללימודים במוסדות חינוך מרוחקים שהובילו להיכרות עם גברים ולהתאהבויות, המשפחות משתדלות לפקוח עין בנוגע לקשרים שיוצרות הבנות, ובמקרה הצורך הן לוחצות על הבנות לא לפתח את הקשר והוא מסתיים עוד בשלב החברות.

החתונה

גיל הנישואין הממוצע של אישה דרוזית כיום עומד על 22. לרוב האישה נישאת לגבר המבוגר ממנה במספר שנים. שבוע לפני החתונה נוסעת הכלה עם החתן ומשפחתו הגרעינית לקניית המצרכים הקרויים " אלקסוה". במהלך שבוע זה אם החתן קונה לכול בנות המשפחה שמלה הקרויה "בדלה". מנהג קניית השמלה נקרא " ח'ולעה". שמלת הכלה היא בצבע לבן או בז', ככל שהשכלת האישה עולה היא בוחרת שמלה יותר מודרנית אך עדיין אינה חשופה.

החתונה מורכבת משני חלקים: החלק הראשון הוא הטקס הדתי שבו נערכת הסעודה המרכזית לבני המשפחה והאורחים. נערך טקס " אל דוח'לה" שפירושו הבאת הכלה מבית הוריה לביתם של הורי החתן. בחלק השני של החתונה מתקיימים שירים וריקודים עממיים כגון הדבקה. שני השלבים נמשכים שבעה ימים. לכל חתן שני שושבינים ולכלה  שתי שושבינות. מותר לשאת לאישה רק אישה אחת. בעבר הכלה הלכה ברגל או הגיעה ממרחק על סוס מקושט, בליווי ריקודים ונגינה. כיום נהוג כי הכלה מגיעה ברכב מפואר ומקושט.

חובות וזכויות האישה בנישואיה

האישה הדרוזית המסורתית מחויבת לחנך את ילדיה על פי עקרונות הדת, להגיע למקום תפילה ולהתפלל באופן שווה כמו לאיש הדת ולקיים בביתה חוגים דתיים. מעמדה של האישה הדתית בעיני החברה הדרוזית, גבוה יותר משל האישה החילונית והיא זוכה להערכה וכבוד רבים יותר . ישנה הערכה לאישה דתייה שיצאה ללימודים גבוהים ועדיין שומרת על קיום מצוות הדת, החשש העיקרי של הבעל הדתי לאפשר לאשתו ללמוד הוא שהיא תיחשף לאורח חיים ליבראלי ותבקש להפוך לחילונית, או שתכיר גברים משכילים ממנו במהלך לימודיה והערכתה אליו תפחת .

לבוש והנעלה

האישה הדתית נוהגת ללבוש בגדים כהים, לרוב שמלה או חולצה וחצאית בצבעים שחור או כחול כהה, הבגדים אינם צמודים לגוף. האישה מחויבת לכסות את ראשה. כיסוי הראש הוא צעיף לבן הקרוי "נקאב" בצבע לבן המסמל טוהר. המחמירות מכסות את ראשן בכיסוי נוסף הקרוי "עיראקיה". זהו כיסוי המהודק לראש מתחת לצעיף הלבן. ישנן נשים דתיות מעטות המכסות את אזור הפה, אך לרוב הנשים הדתיות מכסות רק את השיער והצוואר. אורך השמלה או החצאית מגיעות עד לאזור הנעל. בעבר נהגו ללבוש בבית מעין סינור ארוך הנקרא "חלאבֶה". כיום לובשות אותו בעיקר הנשים הזקנות.

מרבית הנשים הדתיות שלומדות במוסדות להשכלה גבוהה, לובשות חצאית וחולצה או שמלה מודרניים כאשר הן הולכות ללמוד, לאו דווקא בצבעים כחול כהה ושחור כפי שהן לובשות בכפר.  אך הבגד תמיד יהיה צנוע ואינו חשוף מכיוון שהאישה הדתיה, ללא קשר להשכלתה אינה לובשת בגדים בעלי מחשוף או חולצות בטן. 

האישה נוהגת לנעול נעליים צנועות הפתוחות מהצד האחורי, ללא קישוטים, שרוכים, או עקבים. צבע הנעליים הוא לרוב שחור מבריק. האישה הדתיה אינה נועלת מגפיים. בשנים האחרונות הנשים החלו לנעול גם קבקבים שטוחים בצבע חום, בעיקר אם הן סובלות מבעיות בריאותיות. אין להשכלת האישה הדתייה השפעה על סגנון הנעליים שהיא נועלת.

משפחה

סמכות האב

כתוצאה מהעלייה ברמת השכלת האישה סמכות האב מתערערת. האישה הופכת לדעתנית ומרדנית, אולם גם התנהגות זו אינה חסרת מעצורים. לאב יש עדיין את זכות הטלת הוטו על יציאות בילוי של הבת או יציאה ללימודים. לרוב האב מעודד את בנותיו לצאת ללימודים, מממן אותם ותומך באורח חיים מודרני תוך שמירה על מצוות הדת, שיביא לבנותיו בן זוג בעל הכנסה גבוהה יותר ואורח חיים קל יותר מאורח החיים בו הוא חי.

בחירת בן הזוג

כאמור, כיום מסורת השידוכים איבדה מערכה ומתקיימת בעיקר רק בכפרים ג'וליס וירכא. החיים המודרניים יצרו דרכי היכרות חדשות. במרבית המשפחות הדרוזיות האישה בוחרת לעצמה את בן זוגה, אם בהיכרות במהלך הלימודים, בפעילות חברתית בתוך הכפר, בבילויים בבתי קפה שהפכו פופולאריים בעיקר אצל סטודנטיות שנחשפות לעולם המערבי או באמצעות האינטרנט, דרך פורומים וצ'טים של העדה הדרוזית.

במרבית הפעמים האישה נישאת לבן זוג מהכפר, אך מאז שנות השמונים עם יציאת הנשים ללימודים אקדמיים הן פוגשות במוסדות הלימוד גברים גם מכפרים אחרים. כיום בעקבות אורח החיים הפתוח יותר של בני העדה וההזדמנויות להכיר בני זוג ללא ידיעת המשפחה, נערכות פגישות בין בני הזוג לפני שבן/בת הזוג מוצגים למשפחה על מנת לבחון באופן אובייקטיבי וללא לחץ מצד המשפחה האם בן הזוג יתאים לאורח החיים אותו רוצה הבחורה לקיים. כאשר הבחורה החליטה כי זהו בן זוגה העתידי, היא אינה מגלה לבני ביתה כי נפגשה איתו קודם, או שקיימה איתו צ'טים באינטרנט על מנת ששמה לא יוכתם. ההיכרות בין שניהם תוצג לבני המשפחה כאילו זו פגישתם הראשונה.

השפעת ההשכלה על בחירת בן הזוג

על פי סלימאן סלאמה, המפקח על המתמטיקה במחוז צפון, אחוז הנשים הדרוזיות המשכילות הוא 67% לעומת 33%  גברים דרוזים משכילים. נוצר מצב כי האישה לרוב משכילה יותר מבעלה. הנשים הרווקות המודרניות אינן משלימות עם מצב, ולכן הן מחפשות בעל פוטנציאלי שיהיה משכיל. עיקר החיפושים מתקיימים במוסדות הלימוד בו הרווקה הדרוזית לומדת או בחיפוש אחר בן זוג המשרת בצבא שכן, דרוזי המשרת בצה"ל הוא מודרני יותר ובעל אפשרויות לקידום עם יכולת לקבל שכר גבוה במסגרת שירותו הצבאי. גם לאחר סיום השירות מגוון התפקידים שייפתחו בפניו הוא רחב יותר והמנטאליות אליה הוא נחשף בצבא מעודדת אותו לקיים אורח חיים ליבראלי עם תמיכה ביציאת אשתו ללימודים ופיתוח קריירה בעקבותיה.

האישה הדרוזית בוחנת אף את השכלת חמותה וחמה העתידיים על מנת למנוע חיכוכים עתידיים למקרה שתרצה להמשיך בלימודיה האקדמיים ובקבלת סיוע מהם בשמירה וגידול הילדים כאשר היא מטפחת קריירה. אישה משכילה הנישאת לגבר מחזקת את מעמדו בקהילה בעקבות מעמדה.

מוהר

האישה המודרנית דורשת סכום גבוה יותר ככל שהיא מאמינה כי ערכה רב על פי השכלתה, יופייה וייחוסה המשפחתי. מוהר גבוה עבור אישה משכילה עומד כיום על סכום של כ-10,000 דולר.

טקס האירוסין

כיום כמעט שלא נכתב שטר האירוסין ("אל עקד"). האב של החתן עורך את טקס האירוסין. משפחת החתן והכלה מתכנסות עם האימאם (איש הדת) ומזמינים מכרים ואת בני המשפחה המורחבת.

החתונה

בעשרים השנים האחרונות החתונה הדרוזית עברה שינוי בהתאם לשינוי המנטאלי שעובר על בני העדה. את הטקס הדתי עם בני המשפחה עורכים בבית. במידה ובני הזוג הינם חילוניים החתונה נערכת באולם שמחות. יש כיום חתונות רבות שיש בהן תקליטן, ומשולבת במסיבה שתייה חריפה. הכול בהתאם למצב הכלכלי של ההורים ולמעמדם בקהילה. הכלה לובשת שמלה צנועה בצבע לבן או בז', אך השמלה אינה חסודה כפי שנוהגת ללבוש האישה המסורתית. אישה מודרנית ומשכילה בוחרת שמלות עדכניות ממגזינים, אך עדיין היא אינה מתחתנת עם שמלה החושפת בטן, או חזה.

כיום נהוג להתחתן עם שמלה ששרווליה מכסים רק את הכתפיים ולא את המרפק. לעיתים הכלה לובשת מעין גלימה קטנה רק לחלק הראשון של החתונה ומסירה אותו בריקודים. חל איסור לשאת אישה שנייה על פי חוקי הדת הדרוזית, והדבר חל גם על משפחות חילוניות מודרניות.

לבוש והנעלה

במהלך הלימודים במכללות או באוניברסיטאות האישה המודרנית נחשפת ללבושה של האישה מהמגזר היהודי. מאחר והיא מעוניינת להיות חלק מהחברה הישראלית ואינה מעוניינת שלבושה יהיה שונה, היא מאמצת לעצמה סגנון לבוש מודרני. המלתחה שלה כוללת מכנסי ג'ינס עם חולצות מגוונות כגון טריקו או כל חולצה אחרת שטעמה האישי ומצבה הכלכלי מאפשר לה, אך חלה הקפדה לא ללבוש חולצות בטן, גופיות החושפות את הכתפיים, או חצאיות מעל גובה הברך.

בנוגע להנעלה חלה התקדמות, כיום נהוג לנעול נעליים או כפכפים בכל הצבעים ואף ניתן לראות נשים חילוניות  נועלות סנדלים עם אצבעות חשופות. מותר לאישה החילונית לנעול נעלי ספורט. כאשר האישה משתתפת באירוע חגיגי שנערך בשעות הערב היא נוהגת לנעול סנדלים אלגנטיים בעלי עקב.

דת

מעמדה של האישה הדרוזית

לא חל שינוי במעמדה של האישה המודרנית בדת הדרוזית. הוא נותר נמוך יותר משל הגבר. האישה החילונית זוכה להערכה רבה יותר מהחברה כאשר היא מתקדמת בלימודיה האקדמיים. גם משפחתה זוכה לכבוד רב יותר. נשים משכילות מבוקשות יותר בעיקר בקרב משפחות משכילות לצורך קשרי נישואין. משפחות מכל שכבות החברה מעדיפות שילדיהן יתחתנו עם נשים משכילות על מנת שהנכדים יתערו טוב יותר בחברה הישראלית המערבית ושמצבן הכלכלי יהיה טוב.

גירושין

בתקופת האירוסין יכולים בני הזוג להיפרד ולחפש בני זוג אחרים. לאחר הנישואין ניתן להתגרש, גם אישה יכולה לגרש את בעלה. במידה ומתגרשים אז הגירושין הם לצמיתות ואסור להיפגש ולחזור לחיות יחדיו. אך כל אחד רצוי שיחזור ויינשא. בחברה הדרוזית שיעור הגירושין נמוך מאוד, פחות מ- 1% , כי מטבעם אוהבים הדרוזים חיי משפחה וחברה. במידה ובעל מגרש את אשתו ללא סיבה מוצדקת אזי הוא משלם לה 50% מכל רכושו על אף שאשתו לא נשאה בנטל הכלכלי ולא השתתפה בבניית הבית וריהוטו.  אם הגירושין נערכים מסיבה מוצדקת לכאורה כגון: בגידה או סיבה רפואית, האישה חוזרת לבית הוריה ללא קבלת כל רכוש. כל ההליכים מתבצעים בבית הדין הדתי הדרוזי (אל-מחכמה אלשרעיה) שיושב בה שופט הפוסק בעניינים הדתיים וההלכתיים.

בשנים האחרונות חלה עלייה בשיעור הגירושין במגזר הדרוזי, בעיקר על רקע סירוב הבעל לאפשר לאשתו לצאת ללמוד או כתוצאה מהחשיפה של האישה במהלך לימודיה האקדמיים לדרך חיים שונה, פתוחה יותר ללא צורך לציית לגבר. לדברי סאמר פרג' קיים ביטוי בקרב החברה הדרוזית בנוגע לעלייה באחוז הגרושות הלומדות לתארים אקדמים: " עלייה באחוז ההשכלה מובילה לעלייה באחוז הגירושין". 

חינוך יסודי ועל יסודי

מהפכה בחינוך

במהלך שישים השנים האחרונות התחוללה מהפכה רצינית בענפי החינוך השונים. כ- 90% מהדרוזים היו אנאלפביתיים בשנות ה- 50. כיום פחות מ- 8% הינם אנאלפביתיים. חדרי לימוד בודדים היו קיימים בכפרים בתקופת המנדט הבריטי, עם מורים דרוזים בודדים. מאז שנות החמישים ועד היום הוקמו ונבנו עשרות בתי ספר מודרניים ומתקדמים. שיעור המורים והמורות הדרוזים הוא בעליה מתמדת, ומגוון המקצועות ותוכניות הלימוד משקפים חלק מההבדלים בין החינוך המודרני למסורתי.

בעשר השנים האחרונות התפתחה מערכת הגנים, מועדוני תרבות וספורט, מתנ"סים ותנועות נוער אחרות. יש לציין שהמספר הגדול של בתי הספר הדרוזיים הינם ממלכתיים וחלק קטן הם פרטיים או דתיים. תוכנית הלימוד בבתי ספר דרוזיים היא ישראלית וכוללת את שלוש השפות : הערבית, העברית והאנגלית ובנוסף קיים מגוון מגמות, אך לא מלמדים את הדת הדרוזית בבתי ספר דרוזים בשל סודיות הדת.

בנות

מספר הסטודנטיות ומקצועות הלימוד אותם הן לומדות

מנתונים שהציג תמיר דן (2009) ניתן לראות כי בשנת הלימודים תשס"ח (2007-2008) היוו סטודנטים וסטודנטיות דרוזים 1.7% מהלומדים באוניברסיטאות, 0.6% מהלומדים במכללות האקדמיות ו-1.8% מהלומדים במכללות להוראה. אחוז הבנות הגבוה ביותר מתרכז במוסדות להכשרת מורים, בעיקר במכללות להוראה. אומנם גם כיום מרבית הסטודנטיות הן לחינוך במכללות להוראה, אך ישנן גם מעטות הלומדות בטכניון ובאוניברסיטאות משפטים, עבודה סוציאלית ,ייעוץ חינוכי, קרימינולוגיה, מדעים מדויקים, פיזיקה וביולוגיה, לימודי הנדסה עריכת דין ורפואה. נשים מעטות שלא התקבלו ללימודים בארץ נסעו ללמוד רפואה בהונגריה, משפטים באנגליה, לימודי רפואה כללית ורפואת שיניים ורוקחות בדמשק.

לדברי סלימאן סלאמה, המפקח על המתמטיקה במחוז צפון:
יש כיום 54 רפואנים דרוזים, מתוכם 27 בנות. בטכניון מרבית הבנות לומדות הוראת המדעים ,פיזיקה, כימיה וביולוגיה ,ומעט הנדסה. אם משווים מורה דרוזית מול מורה מהמגזר היהודי אחוז הבנות שסיימו מתמטיקה שיש להן תואר והכשרה או שהתמקצעו הוא 85% לעומת 50% במגזר היהודי. היום המוטיבציה של הבנות במגזר הדרוזי גבוהה, זה בולט ויוצר בעיות חברתיות ובעתיד תיווצר אסימטריה בין שני המינים, תהיה בעיה למצוא חתן .

בתי הספר במגזר הדרוזי

על פי נתונים שמסר ד"ר פראג' רג'א, ישנם כ-80 בתי ספר במגזר הדרוזי, כולל בחינוך המיוחד. בשנים האחרונות הוקמו בתי ספר חדשים על פי התקדמות וחשיפת העדה למודרניזציה, הבולטים שבהם הם בתי ספר העוסקים במדעים וטכנולוגיה. כיום נערכים מבחני קבלה לבתי הספר היוקרתיים והמשפחות שולחות את הבנות ללמוד בעיקר בבתי הספר העוסקים במדעים במטרה להעניק להן את האפשרות להמשיך ללימודים אקדמיים והשתלבות בחברה הישראלית עם בסיס כלכלי יציב וסיכוי למצוא בעזרת ההשכלה בן זוג משכיל ובעל אמצעים כלכליים שיאפשרו לה חיי נוחות וכבוד. כאשר בת עוברת בהצלחה את מבחני הקבלה היא הופכת לגאוות המשפחה.

רשימת בתי הספר היסודיים כוללת את :אבו סנאן א', אבו סנאן ב', אבוסנאן ג', בוקעאתא, בית ג'ן א', בית ג'ן ב', בית ג'ן ג' (אלאמל), ג'וליס א', ג'ת הגלילית, גוליס ב', דלית אלכרמל א', דלית אלכרמל ב', דלית אלכרמל ג', דלית אלכרמל חדשני, חורפיש ב', יאנוח א', יאנוח ב', ירכא א' (אלאמל), ירכא ב', ירכא ד (אלנהדה), ירכא חדשני, כסרא א' (אלמנאר), כסרא ב' (חרובית), כפר כמא, מג'אר א', מג'אר ב', מג'אר ג', מג'אר ד', מג'אר ה', מגדל שמס א', מגדל שמס ב', מסעדה-יסודי, סג'ור-יסודי, סמיע, יסודי (אחוה), ע'ג'ר-יסודי , עוספיה א', עוספיה-אלא, עוספיה ב', עין אלאסד (אלביאדר), עין קניה, פקיעין א', פקיעין ב' וריחאניה.

רשימת בתי הספר של חט"ב כוללת את: בוקעאתא, בית ג'ן, ג'וליס, דלית אל-כרמל, יאנוח ג'ת, ירכא, כפר כמא, מג'אר א', מג'אר ב', מג'דל שמס, מסעדה, מרכז הגליל, סאג'ור, ע'ג'ר, עוספיה, פקיעין.

רשימת בתי הספר התיכוניים כוללת את: אבו סנאן, אורט סאג'ור, אורט רונסון-כרמל, בית ג'ן,ג'וליס, חורפיש, יאנוח-ג'ת, מג'אר מקיף א', מג'אר מקיף ב', מג'דל שמס, תיכון אחווה –ירכא, מדעים לדרוזים-ירכא, מזרח תיכון- ירכא, מסעדה, מרכז הגליל ופקיעין.

השיפור בהישגים בשנים האחרונות

משנות התשעים חל שיפור ניכר בהישגים של המגזר הדרוזי כפי שהם באים לידי ביטוי במבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית) ובחינות הבגרות.

הישגי מבחני המיצ"ב והבגרויות של המגזר הדרוזי ביחס ליתר המגזרים 

בניתוח דו"ח נתוני המגזר דובר הערבית ( חומש ומיצ"ב תשס"ג-תשס"ז), שפורסם ביולי 2007 על ידי ראמ"ה, הובאו הנתונים הבאים: הציון הגולמי של המגזר הדרוזי בשכבה ד' תשס"ה במתמטיקה, היה הגבוה מבין יתר המגזרים דוברי הערבית-הציון הגולמי של המגזר הדרוזי היה 59, לעומת 55 במגזר הערבי, 51 בדואי בצפון,ו-44 במגזר הבדואי בדרום. אומנם הציון הגולמי במתמטיקה במגזר הדרוזי הינו הגבוה ביותר מיתר המגזרים דוברי הערבית, אך הוא נמוך ביחס למגזר היהודי. כפי שצוין על ידי ראמ"ה, הציון של המגזר היהודי היה 73 בתשס"ו לעומת 55 במגזר הדרוזי בשנה זו על פי נתוני הציונים של המיצ"ב.

הנתונים של המיצ"ב באנגלית בתשס"ה בדוח של ראמ"ה הציגו תמונת מצב דומה- המגזר הדרוזי מוביל בהישגים על יתר המגזרים דוברי הערבית עם ציון גולמי 77, לעומת 76 לערבי, 68 לבדואי בצפון,61 לבדואי בדרום. אך ציון הגולמי באנגלית של המגזר היהודי היה 81.  גבוה יותר מיתר המגזרים, כולל הדרוזי.

הישגי המיצ"ב במדע וטכנולוגיה כפי שנתפרסמו בדוח של שנת תשס"ו הציבו שוב את המגזר הדרוזי עם ציון גולמי 65, גבוה מיתר המגזרים דוברי הערבית. הציון של המגזר הערבי הוא 61, של הבדואי בצפון 52, של הבדואי בדרום 48 והמגזר היהודי עם הציון הגולמי הגבוה ביותר- 71, גם מעל הישגי המגזר הדרוזי. ניתן לראות כי הישגי המגזר הדרוזי גבוהים באופן עקבי מיתר המגזרים הלא יהודיים בארץ במתמטיקה, אנגלית ומדע וטכנולוגיה. הדו"ח העלה כי קיימת עלייה בהישגים במגזר הדרוזי עם השנים בכל מקצועות הלימוד, אומנם עלייה איטית אך עקבית.

דוח נוסף שפורסם בשנת 2008 על ידי ראמ"ה ומציג הזכאים לתעודת הבגרות בשנים 1997-2002 מביא נתונים המצביעים על עלייה הדרגתית ועקבית של אחוז העומדים בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה בקרב המגזר הדרוזי, בשנת 1997 57% ,65% בשנת 1998, 67% בשנת 1999, ו69.1% בשנת 2002. הדוח לזכאות תעודת הבגרות על פי ישוב בין השנים 2008-2009, שפורסם בשנת 2010 על ידי מרכז אדווה מציג עלייה הדרגתית וקבועה בזכאים לתעודת הבגרות בקרב המגזר הדרוזי- בשנת 2002 40.8% בגיל 17 מהמגזר הדרוזי בלבד היו זכאים לתעודת בגרות, לעומת 48% בשנת 2009.

הישגי הבנות במבחני הבגרות בהשוואה ליתר המגזרים בארץ

מדוח פערים בין המגדרים בהישגי התלמידים במגזר הערבי, שפורסם בשנת 2009 על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי שיעור הבנות הזכאיות לתעודת בגרות מהמגזר הדרוזי בהשוואה לכלל הלומדים במגזר הלא יהודי בין השנים תשס"ג-תשס"ז הינו גבוה משיעור הזכאים בכל אותן השנים.  בכל המגזרים דוברי הערבית-בשנת תשס"ז שיעור הזכאיות מהמגזר הדרוזי היה 61.4% לעומת 51.1% במגזר הבדואי בנגב ו49.9% במגזר הערבי.

בתשס"ו הפער נשמר וחזר גם מול הישגי הבנים הזכאים- במגזר הדרוזי. שיעור הזכאיות לתעודת בגרות היה 63.4% לעומת 44% בנים זכאים במגזר הדרוזי, 36.4% בנים זכאים במגזר הבדואי ו-53.2% בנות זכאיות. לעומת המגזר הערבי,  הישגי הבנות במגזר הדרוזי הינם גבוהים יותר בשנה זו, רק 55% זכאיות מהמגזר הערבי ו37% בנים זכאים ממגזר זה. ניתן לראות כי אחוזי שיעור הבנות הזכאיות לתעודת בגרות מהמגזר הדרוזי בין השנים תשס"ג-תשס"ז, גבוהים משיעור הזכאים בכל המגזרים כולל במגזר הערבי. סביר להניח כי נתונים אלה מסבירים את העלייה באחוז הבנות מהמגזר הדרוזי שפונות להמשך לימודים אקדמיים.

היציאה מן הבית ללימודים

הסטודנטיות הראשונות

עד שנת 1977, רק שתי נשים דרוזיות סיימו את לימודיהן בסמינר למורות. בשנות השמונים החלו לאט לאט עוד נשים דרוזיות לרכוש השכלה גבוהה. בתחילה משרד החינוך פתח כיתה מיוחדת למורות מהמגזר הדרוזי. הלימודים התקיימו בכיתה אחת בבית הספר המקיף ירכא,  והייתה שייכת לסמינר למורים במושב נהלל. באותה שנה בה נפתחה הכיתה- בשנת 1977 למדו בה עשרים וארבע נשים.

בשנת 1979 מכיוון שהיה ביקוש מצד תלמידות נוספות הוחלט מטעמים טכניים להעביר את הכיתה ולפתוח עוד שתיים נוספות בסמינר גורדון. הבנות למדו במסלול מיוחד שכלל רק דרוזיות ותנאי הקבלה בו הותאמו לרף הלימודים שהדרוזיות רכשו עד אותה התקופה על מנת להקל על הקבלה. מסלול זה נסגר בשנת 2010 מכיוון שבשנים האחרונות הדרוזיות לומדות במגוון מוסדות ומקצועות, הן השתלבו וכבר אין צורך במסלול מיוחד בעל תנאי קבלה המותאמים למגזר.

מקצועות הלימוד שאליהם נרשמו הסטודנטיות הראשונות

מקצוע הלימוד היחיד אליו נרשמו הדרוזיות הראשונות היה ההוראה . זאת מאחר שהקשיים הרבים שהערימה החברה הדרוזית אפשרה להן ללמוד מקצוע בו הן למעשה נשארות בתחומי ההשגחה בכפר. עם סיום הלימודים, הבנות שלמדו הוראה נשארות ללמד בבתי הספר בכפר עם לבוש מסורתי ושמירה על מצוות הדת תחת העין הפקוחה של משפחתם .

המניע של הסטודנטיות הראשונות לצאת ללמוד

הראיונות העלו כי הסטודנטיות הראשונות היו צמאות להרחיב אופקים. הן ראו את אימן וסבתן יושבות בבית ועוסקות במלאכת הניקיון, ורצונן היה בעתיד אחר. הן ראו את עצמן מנהלות קריירה, מתפרנסות ומעל הכול בעלות זכות דיבור שווה בבית, את זה ידעו שישיגו רק אם ירכשו השכלה. למרות הקשיים הרבים מצד הנשים האחרות שלא רק שלא פרגנו, הן אף הקשו ברכילות ובהערות, בנידוי וההדרה שחוו הן והאבות שלהן מנכבדי הכפר. אותן נשים החליטו, שאם הן לא תעזורנה לעצמן אף אחד לא יעשה זאת עבורן .

הלינה של הסטודנטיות מחוץ לבית

הסטודנטיות הראשונות לא הורשו ללון מחוץ לבית, הן נאלצו לנסוע בכל יום למוסד הלימודים ולחזור בערב עם סיום הלימודים, ובני משפחה גברים התלוו אליהן על מנת לוודא כי הן משקיעות את זמנן בלימודים ולא נפגשות עם גברים, דבר הפוגע בכבוד המשפחה.

נשים דרוזיות בעלות רישיון נהיגה

האישה הדרוזית הראשונה שהוציאה רישיון נהיגה היא רושדיה ביראני. היא הוציאה את הרישיון בשנות השבעים בדלית אל כרמל וספגה כעס רב וחרם מהסביבה על כך. אנשי הכפר ראו בכך מהלך בלתי נסלח שגרר אחריו איסור להיכנס לח'ילווה לה ולאביה. בכל פעם שנהגה ברכב הצטופפו בעיקר הנשים במרפסות וריכלו עליה.

מרבית הנשים הדרוזיות החילוניות כיום הן בעלות רישיון נהיגה. הן עצמאיות ונוסעות ללא ליווי. לאישה הדרוזית הדתית יש קושי ללמוד נהיגה שכן החברה לא מעודדת זאת, אך למרות הקשיים ישנן נשים דתיות רבות שנוהגות.

הבעל הדרוזי מעודד את אשתו לעשות רישיון נהיגה על מנת שתהיה נגישה לאסוף את הילדים ולנסוע ללימודים ולמקום עבודתה. הוא רואה בקידום שלה את קידום המשפחה בעיקר בהיבט הכלכלי. האישה המשכילה מוציאה רישיון נהיגה בהיקף נרחב יותר מהאישה שאינה משכילה, מכיוון שהיא צריכה להגיע למקום העבודה והלימודים.

בשנים האחרונות בעקבות ריבוי הנופלים הדרוזים במלחמות ישראל החלו אלמנותיהם ללמוד נהיגה על מנת להיות עצמאיות, שכן אסור להן להינשא מחדש והן מוגבלות בעקבות זאת פיזית לביצוע מטלות היומיום. אין הגבלה מצד המשפחה לגבי אלמנה לנהוג למוסד אקדמי על מנת ללמוד, להיפך קיים עידוד לכך, כחלק מהתהליך השיקומי.

רושדיה ביראני- הסטודנטית הדרוזית הראשונה

הסטודנטית הראשונה שיצאה ללמוד היא רושדיה ביראני מדלית אל כרמל שלמדה הוראה. עד לפני שנתיים היא הייתה מנהלת בית ספר בדלית אל כרמל וראתה עצמה כזו שמובילה את המגזר ומקדמת להתחדשות וללמידה מהצלחות ושיפור הישגים לימודיים וחברתיים.

מי שאפשר וסייע לה את היציאה ללימודים היו הדוד שלה ואביה. הדוד היה מביא לה ספרים אותם הייתה קוראת בהיחבא בחדר, מסיע אותה ללימודים ומחפה עליה בשיתוף פעולה של האב בפני הנשים בכפר שלא ראו בעין יפה את היציאה שלה ללימודים. רושדיה שימשה מודל לחיקוי גם לילדיה שכולם למדו לימודים אקדמיים וגם ליתר הנשים, שראו שניתן להתגבר על המכשולים שהציבה החברה ולהצליח.

בתה דליה נסראלדין, כיום מנהלת בית הספר דליה א' מספרת כי אמה הייתה כועסת על ילדיה כשישבו ולא קראו ספר. היא אמרה להם :
בזמני היה צריך לקרוא ספר בסתר בגלל שזה נחשב לחטא, והיום כשאתם יכולים לקרוא בחופשיות אתם מבזבזים את הזמן?!

הצורך להתחבא בקריאת הספרים הביאה אותה לביצוע פעילויות עידוד הקריאה כמורה ומנהלת.

מובחנות מגדרית בשיעורי מתמטיקה

מחקר שערכה אסנת רוזנר (2010) בשיעורי המתמטיקה במגזר הדרוזי העלה את הממצאים הבאים: המורה למתמטיקה ממגזר זה רואה בעבודתה שליחות חברתית. היא מנסה באמצעות ההוראה בכיתה, באופן מודע באמצעות הפגנת מסרים גלויים וסמויים כלפי הבנים והבנות בכיתה לשפר את עתיד תלמידותיה. המטרה היא שהבנות תתקדמנה ולימודים אקדמיים יהיו מבחינתן דבר מובן מאליו שאליו ישאפו ולא יישארו בבית כפי שאימותיהן וסבתן עושות. מאחר ומתמטיקה הוא מקצוע מסליל ללימודים גבוהים במקצועות הריאליים כגון רפואה והנדסה, קיימת חשיבות רבה לקבלת ציון גבוה ולימוד ברמת 5 יח"ל דווקא במקצוע זה ולכן חשוב שהחל מבית הספר היסודי , הציונים במתמטיקה יהיו גבוהים על מנת שהאפשרות להמשיך ללימודים גבוהים בכל המקצועות תהיה קיימת בעתיד .

ממצאי המחקר העלו כי המורה הדרוזית פונה לבנות יותר מאשר לבנים במהלך השיעור. המורה אינה מתעלמת מבנים ומאפשרת להם להשתתף במהלך השיעור, אך לבנות היא פונה גם כאשר הן לא מצביעות. בנות שהפריעו למהלך השיעור ננזפו יותר מבנים שהפריעו. בכך המורה ניסתה להחזיר לתלם בנות שלא היו מעורות במהלך השיעור. היא חששה שהן תפסדנה חומר לימודי. המורה העבירה לתלמידות חיזוקים שהבהירו להן כי היא מאמינה ביכולתן.

המשפטים הבאים נאמרו על ידי המורה הדרוזית לתלמידותיה: תמשיכי אמירה, את יכולה, את קרובה מאוד לפתרון. או כל הכבוד דליה ,תשובה מצוינת, ידעתי שתפתרי נכון. בבחירת מילים אלו המורה למעשה שידרה לתלמידות כי היא מצפה מהן להצליח, מה שאכן קרה. זוהי למעשה 'משאלה שמגשימה את עצמה'. בנוסף לכך, המורה הדרוזית נקטה במספר תנועות גוף והבעות פנים רב יותר כלפי בנות וכן התקרבה פיזית יותר לתלמידות שענו מאשר לתלמידים.

המורה לא השתמשה בדפי עבודה או בבעיות מילוליות בספר הלימוד שהכילו מסרים מינניים כגון תמונה או ציור של בת עם חצאית, הבנות בבעיות המילוליות אותן העלתה בכיתה לתרגול לא הכילו תמונות סקסיסטיות כדוגמת אישה תופרת או אופה וגבר שליט או כימאי. בכך המורה העבירה לתלמידותיה מסר כי גם אם הן חושבות שתפקידן העתידי קבוע מראש על פי המין שלהן, ניתן לשנות זאת בעזרת כוח רצון והשכלה גבוהה.  כאשר תלמידה ענתה נכון המורה העלתה את רמת החשיבה של השאלה והפנתה אותה שוב לתלמידה, בכך היא הפגינה את אמונתה בתלמידה וביכולתה להתמודד עם רמת קושי גבוהה יותר, מה שאכן הוביל להצלחה של הבת בפיתרון.

ראוי לציין כי המורה לא הותירה אף בן עם חוסר הבנה או התעלמה, היא שיתפה בנים ובנות במטרה שיצליחו במתמטיקה, אך את הבנות קידמה יותר. דרך הוראת המתמטיקה יצאה למעשה המורה כנגד הזרם, היא עשתה ככל שביכולתה על מנת לקדם את הבנות על מנת לפרוץ את השליטה הפטריארכאלית המנציחה את השמרנות , ובכך יצאה נגד זרם התרבות המסורתי עליו גדלה במטרה להביא לשינוי בהבניה החברתית המגדרית בעדה על ידי הצלחה בלימודים.

 השפעת ההשכלה על מעמד האישה

חרם על האישה

אנשי הדת שהם מנהיגי העדה מחליטים מתי להטיל חרם על אישה או משפחתה, אך גם לנשות העדה יש יכולת לקיים חרם על אישה בעקבות מעשיה. חרם נמשך בין שלושה חודשים עד שישה חודשים בממוצע, תלוי בחומרת המעשה. החרם בא לידי ביטוי בהיבט הדתי באיסור כניסה לח'ילווה לאישה ולבני ביתה. למשפחה דתייה איסור זה חמור.

כפי שמספרת אמאל אבו יוסף:
אני גדלתי בבית דתי וכשרציתי ללכת ללמוד אמרו לאבא שלי אם תיתן לבת של שלך
ללמוד, אין לך ח'ילווה. לי בכיתה אמרו לא ללכת נגד הזרם, אז הלכתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה .ככה למדתי את הקורסים בבית כי פחדתי ממה שיגידו הנשים בכפר.

בנוסף לכך, האישה הדרוזית מפחדת שאם תמות כאשר היא עדיין מוחרמת לא יאמרו עליה "אללה ירחמה" וכך נשמתה שאמורה לעבור גלגול נשמות על פי המסורת לא תנוח. בהיבט החברתי הנשים היו מרכלות על הנשים שיצאו ללמוד, מה שגרם פעמים רבות לאימהות של הסטודנטיות לבקש מהן להפסיק ללמוד מכיוון שרכילות בחברה הדרוזית פוגמת בכבוד המשפחה של האדם עליו מדברים לרעה, מה שיכול לפגוע בשידוך עתידי.

השינוי החברתי שאפשר פריצת הדרך של נשים דרוזיות ללימודים

השינוי החברתי שאפשר את פריצת הנשים ללימודים הוא התעקשות הנשים הראשונות ללמוד, מה שהראה לכל העדה שהן אכן רכשו השכלה אך לא פגעו בכבודם. בנוסף לכך השירות בצה"ל של הגברים שהחדיר את המערביות לחברה הדרוזית, את הקדמה והרצון לשינוי. במהלך השירות, הגבר נוכח לגלות כי האישה מהמגזר היהודי המשרתת בצה"ל נוטלת חלק פעיל, אומנם לא שווה לזה של הגבר, מכיוון שאינה משובצת בכל התפקידים בצה"ל בהם משובצים הגברים, אך תורמת  ככל יכולתה באותם תפקידים בהם היא כן משובצת.  צורת החיים החדשה המודרנית שנחשפה בפניו הפכה לחלק בלתי נפרד מראייתו את החברה. נשים רבות סיפרו בראיונות שהאב לא הרשה להן ללמוד אך הבעל תמך וסייע. הן חשו שעם החתונה תם עידן הישיבה בבית והתחיל עידן ההשכלה והמודרנה. הבעל תמך מכיוון שרצה לקדם את המשפחה מבחינה כלכלית, משכורת נוספת תרמה להתקדמות המשפחה.

כפי שסיפרה אמאל אבו יוסף:
אחרי 6 ילדים אמרתי לבעלי שהוא איש פתוח שאני רוצה ללמוד. הוא אמר כן ללימודים.
עד היום אני אומרת בגאווה כל הכבוד לבעלי שתמך בי עד הסוף. הוא עודד אותי לסיים.

בשנים האחרונות כאשר ההורים והמורים בבית הספר רואים ילד או ילדה עם פוטנציאל ללימודים גבוהים, הם מציעים לשלוח את הילד/ה ללימודים בבית ספר שיקדם אותם כגון בית הספר למדעים .

 יוזמות לקידום נשים דרוזיות

פרויקטים

ישנן פרויקטים רבים שמטרתם הנגשת ההשכלה הגבוהה. מטרתם היא להעניק לאישה הדרוזית את היכולת הכלכלית ללמוד לימודים גבוהים במתן מלגות, במתן תמיכה חברתית והעצמה תוך הצגת נשים דרוזיות משכילות שהצליחו ומשמשות כמודל לנשים שחוששות להתחיל ללמוד, כל זאת במטרה לקדם ולהעצים את האישה הדרוזית.

יוזמות העצמה

ישנם קורסים רבים שמטרתם ליצור העצמה נשית דרוזית. אחד מהקורסים הינו קורס מנהיגות השייך ל'קרן בית ברל' התומך בכנסים וסדנאות למגזר זה במטרה לחשוף את הנשים לאקדמיה ולהביא אותן ללימודים גבוהים והעצמה. תכני הקורס כוללים נסיעה לאוניברסיטת חיפה, נסיעה למכון מנדל בירושלים, ביקור בפיקוד צפון בגדוד 299, המכונה 'הגדוד הדרוזי' ופגישה עם אלוף פיקוד הצפון. היציאה לאתרים השונים בארץ והפגישה עם אנשים בעמדות מפתח מטרתן לעורר את האישה ולעודד אותה להרחיב אופקים ולצאת ללימודים גבוהים. המטרה היא שבהמשך האישה תתמודד על תפקידי ניהול מרכזיים בכל התחומים.

יוזמה נוספת הינה "חונכות לזכויות", זהו פיילוט הפועל בעוספייה מזה שנתיים. הבעיה עימה מנסה להתמודד הפיילוט הוא חוסר האמונה של הנשים ביכולת של עצמן להצליח בלימודים או לבקש כסף מהבעל עבור לימודים. הן חשות כי זהו בזבוז של כסף. ישנן משפחות דרוזיות רבות מסורתיות בעיקר, שבהן הכסף נתון באופן בלעדי בידי הגברים. הצורך של הנשים נדחק למקום האחרון בסדר היום המשפחתי והחברתי.

הנשים עצמן, חוששות להביא לשבירת הסטאטוס קוו. עמידה מצד הנשים על זכותן לקחת חלק בהחלטות לגבי הקצאת המשאבים במשפחה, ודרישה למימון שכר הלימוד מהבעל, עלולה להוביל לגירושים וכתוצאה מכך לפגוע באשה אישית וחברתית. בפיילוט "חונכות לזכויות" מלמדים את הנשים להאמין בעצמן ולהיות אסרטיביות בדרישה לקבלת כסף עבור שכר לימוד ללימודי תואר או מכינה מהבעל. כל הנשים הפעילות בפרויקט זה פועלות בהתנדבות מתוך רצון לסייע לנשים דרוזיות בכל הגילאים והמצבים הסוציו אקונומיים.

עמותת "אלמנאהל" שהוקמה בשנת 1998 על-ידי נשים מהגליל ומהכרמל מטרתה תמיכה ועידוד הנשים הדרוזיות לפנות ללימודים אקדמיים. העמותה מפעילה פרויקטים שונים ויוזמות העצמה ב-16 כפרים דרוזיים בגליל ובכרמל. ההתמקדות היא בהעצמת מתבגרות בבתי הספר התיכוניים, תמיכה באלמנות ובנשים שכולות, הגברת המודעת של נשות העדה הדרוזית בכפרים השונים, ועידוד ההשכלה הגבוהה בקרב הנשים הדרוזיות.

תכנית נוספת היא "פועלים משלוש לחמש". זוהי תכנית הפועלת בפריפריה ומטרתה צמצום פערים בקרב חברות חלשות בישראל. התכנית פועלת בחסות ארבעה גופים מובילים בישראל בתחומי ההשכלה הגבוהה, הכלכלה, החינוך והרווחה : הטכניון, בנק הפועלים, רשת "אורט" והמוסד לביטוח לאומי. המטרה היא להעלות את מספר הניגשים לבחינת בגרות ברמה של 5 יח"ל. התכנית פועלת גם בקרב הנערות במגזר הדרוזי על מנת שיותר בנות ילמדו מתמטיקה ברמה של חמש יחידות לימוד. מי שמסייע ללומדים הם בוגרי הטכניון שעוסקים בכך בהתנדבות על מנת לטעת בתלמידות ביטחון עצמי, שאפתנות ותקווה לעתיד טוב יותר בזכות ההשכלה. המטרה היא לפתוח בפניהן ובפני מדינת ישראל אופקים חדשים של מצוינות ושגשוג. לפרויקט יש הישג מיוחד ותקדימי בעדה הדרוזית, בשנת 2008 שבע בנות השתתפו בו והמשיכו את לימודיהן בטכניון בזכות הישגים מעולים במקצועות המדע.

מלגות לימודים לנשים דרוזיות

ישנן מלגות רבות הניתנות לנשים דרוזיות על מנת לסייע להן כלכלית ללמוד ולעודד השכלה אקדמית והכשרה מקצועית. בשנת 2009 הקצה משרד ראש הממשלה, מטעם 'הרשות לקידום מעמד האישה' מעניק מלגות לנשים דרוזיות וצ'רקסיות בסכום כולל של 250,000 ש"ח.קיימים שני קריטריונים לקבלת המלגה- הקריטריון הראשון הוא מגורים באחד מהישובים הבאים: אבו סנאן, מג'אר , בית ג'ן, סאג'ור, ג'ולס, עין אלאסד, עיר הכרמל, כפר כמא , חורפיש, ריחאנייה, ינוח ג'ת, פקיעין, ירכא, כסרא סמיע, ראמה ושפרעם. הקריטריון השני הוא הרשמה ללימודים לתואר ראשון בכל מוסד אקדמי בארץ המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה או לימודי הנדסאי בפיקוח מ.ה.ט(המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ומדע).

המקצועות אליהם ניתן להירשם הם רבים ומגוונים : רפואה, רפואת שיניים, רוקחות, פסיכולוגיה, מדעי המעבדה הרפואית, גנטיקה קלינית, אופטומטריה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, דיאטטיקה, סיעוד, משפטים, אדריכלות, תקשורת דיאטטיקה, סיעוד, משפטים, והנדסה. גובה המלגה הוא עד 6,000 ש"ח, תלוי במצב הסוציו אקונומי של המשפחה.

מלגה נוספת היא 'קרן המלגות קציר-רקנאטי 'לתלמידי תואר ראשון מהעדה הדרוזית. בנות פטורות מדרישה של שירות לאומי או שירות בצה"ל כתנאי קבלה למלגה זו, אך עליהן להתחייב לפעילות חברתית בהיקף של 120ש"ש עד סיום התואר. החוגים שאליהן יכולות להירשם הנשים המעוניינות במלגה זו הם: קרימינולוגיה, חינוך, מדעים, ועבודה סוציאלית.

מלגה נוספת הינה 'קרן בני מערוף'. כל סטודנטית דרוזית זכאית לבקש מלגה זו. הקריטריון היחיד לקבלה הוא מקצוע הלימוד שכם מוענק סיוע כלכלי רק למי שלומדת באחד מהחוגים הבאים: לכלכלה, חשבונאות, ופסיכולוגיה.

קיימת מלגה נוספת הניתנת 'מטעם משרד החינוך ולשכת השר לענייני מיעוטים לדרוזים וצ'רקסים'. הקריטריונים לקבלת מלגה זו הם לימודים לקראת תואר ראשון, שני או שלישי במוסד מוכר להשכלה גבוהה בארץ. קיימת העדפה לסטודנטים בתארים מתקדמים ומצב סוציו אקונומי נמוך. המקצועות הנדרשים שנלמדים לקראת תואר ראשון הם: מקצועות פרא רפואיים, אנגלית,ערבית, מתמטיקה, הנדסה, ייעוץ, פסיכולוגיה, פיסיקה, ביולוגיה, וכימיה.

 השתלבות בתפקידי מפתח

מקצועות הצווארון הלבן:

כיום יש 14 מנהלות בתי ספר שנתמנו לתפקידן בעשר השנים האחרונות, דירקטורית במשרד התחבורה בשם ג'יהאן פרהוד, רופאות, עובדות סוציאליות, יועצות חינוכיות, עורכות דין, מהנדסות ורוקחות. הכניסה לתפקידי ניהול מתאפשרת בזכות הלימודים במקצועות השונים. 

מקצועות הצווארון הורוד:

מקצועות הצווארון הורוד בהן עובדות הנשים הן ההוראה, מזכירות, עובדות טקסטיל, סיעוד וקוסמטיקאיות לנשים בלבד.

סיכום

העדה הדרוזית מהווה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. מגזר זה עובר בשנים האחרונות שינוי עמוק. הוא משתקף בהשכלה הגבוהה בקרב הנשים ובהתנגדות חלקית של ההנהגה הדתית ללימודים אלה. התנגדות זו מעידה עד כמה מנותקת ההנהגה מהמתרחש בעדה. אנשי הדת שרואים כי מעמדם במגזר נחלש בעקבות השינוי החברתי והחשיפה למודרניזציה, הבינו שאיבדו את המושכות והחליטו לצאת לקרב המכריע, הקרב שהכי קל להם לנהל- הקרב על שימור מעמד האישה הדרוזית כנחותה מהגבר. זהו ניסיון למנוע מהאישה המשכילה להפוך לסוכנת שינוי.

המהפכה השקטה שמתבצעת על ידי הנשים הדרוזיות פורצות הדרך באמצעות רכישת השכלה היא סוג של מרד בדיכוי הגברי, בחברה הפטריארכאלית. מרד של הנשים הללו במעמדן הנחות זוהי במידה מסוימת דרכן המקבילה ליציאה לשירות בצה"ל של הגברים. שניהם יוצאים להילחם גם על מעמדם החברתי, שניהם נחשפים בדרך זו לתכנים ליבראליים עם תקווה לשינוי מעמדם ולהתערות בחברה הישראלית המודרנית.

יש צורך במחקר המשך שיבדוק האם אכן האסרטיביות בהן נוקטות הנשים הדרוזיות תוביל אותן לעצמאות כלכלית וחברתית? שכן ההשכלה הגבוהה מבחינות רבות לא משמשת רק גורם משחרר, אלא מגבירה את מודעותן לאי השוויון והשליטה הגברית על חייהן. כמו כן רצוי לבצע מחקר אורך בנוגע לשאלה האם לאחר שהנשים חזרו למשפחתן הגרעינית כמשכילות, הן הצליחו לחולל שינוי אמיתי במעמדה של האישה הדרוזית? כוחו של מרד זה הוא בדרך בה הוא מתבצע, איטי, שקט ועם סיכוי לשינוי חברתי שייבחן לאורך זמן.

יהיה מעניין לבחון האם לעובדה שמספר הנשים הדרוזיות המשכילות עולה על מספר הגברים הדרוזים המשכילים תהיה השפעה על כניסה של אישה להנהגה הדרוזית? בנוסף ראוי לבחון האם יהיו לכך השלכות על שיעור הגירושין בעדה לאורך זמן? אני משערת שעליית ההשכלה בקרב נשים תגרום למתחים בין דוריים שיאפשרו שינוי קודים מסורתיים הקיימים כיום, כגון שיעור גירושין גבוה, התלבטות היכן לגור לאחר החתונה. האם הדור הצעיר יעזוב את המגורים בכפר הדרוזי ויעבור להתגורר בעיר יהודית על מנת להיות קרוב יותר למודרנה ולמקורות תעסוקה? סביר להניח שישנו שינוי בתופעת ההשכלה הגבוהה של נשים בין כפר אחד לשני, יש מקום להרחיב את בחינת הנושא והשלכותיו על פי מיקום גיאוגרפי .

היציאה של הנשים ללימודים זוהי למעשה היציאה שלהן למלחמה על עצמאותן, יציאה כנגד המוסכמה שמקום האישה הוא בבית ולרצונן לעתיד טוב יותר ורחב אופקים. אין ספק כי כל קידום של מעמד האישה בכל מגזר בארץ יקדם את כלל החברה הישראלית, שכן קיים חלחול של הבנייה חברתית מגדרית וראיית הנשים הללו כמודל לחיקוי והעצמה, לפריצת מסגרות המעכבות התפתחות ומיצוי ההון האנושי בישראל.

ביביליוגרפיה

ספרים ומאמרים

גרנות יגאל, (תשמ"ד), הדרוזים, משרד החינוך והתרבות.

חלבי מוסבאח, (1987), דרוזים..רומן, אסיה.

חלבי מוסבאח,(1991), יומנה של צעירה דרוזית, אסיה.

דנה נסים, (1974), הדרוזים: עדה ומסורת, משרד הדתות- המחלקה לענייני דרוזים.

דנה נסים, (2000), הדרוזים, אוניברסיטת בר אילן.

דנה נסים, (2000), הדרוזים בישראל-בין מסורת העבר לאתגרי העתיד, העיר העתיקה.

הרשקוביץ חיה ועמיאל מרק (עורכים), (1995), העדה הדרוזית בישראל לקראת המאה ה-21, קרן קונרד אדנאור.

וינר לוי נעמי, (1988), אני כמו ציפור שעוד לא עפה : סיפורי חיים של נשים דרוזיות שפנו להשכלה גבוהה, דיסרטציה--האוניברסיטה העברית בירושלים.

וינר לוי, נעמי. (2005א'), קראו לי אום אל פוטה : השכלה גבוהה כמפגש בין תרבותי.
מאמר מתוך אסופת מאמרים, בהוצאת מכללת דוד ילין.

נסראלדין, היאם. (2006), סיפור חייהן של נשות חינוך דרוזיות צליחות:מחקר נרטיבי פמיניסטי. עבודת גמר מחקרית המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת התואר מוסמך, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה.

פלאח סלמאן, (1977), תולדות הדרוזים בישראל, דפוס הממשלה.

פאלח סלמאן, (2000), הדרוזים במזרח התיכון, משרד הביטחון.

פלאח-פראג' ג'נאן פארס, (2005), האישה הדרוזית, ברקאי.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

וינר לוי נעמי. (2005ב') השכלה גבוהה כמפגש עם דעת, חברה ותרבות. תמורות בזהותן של נשים דרוזיות חלוצות ברכישת השכלה גבוהה. סוגיות חברתיות בישראל כתב עת לנושאי חברה. גיליון 1 טבת, עמ' 5-30.

וינר-לוי , (2008), להיות האדם השונה-מעגלי הדרתן של נשים דרוזיות נחשוניות, הדרה חברתית וזכויות אדם בישראל, רונן יאיר, דורון ישראל וסלונים-נבו ורד(עורכים). רמות. עמ' 233-254.

Weiner-Levy, Naomi. (2006). The flagbearers: Israeli Druze women challenge traditional gender roles. Anthropology and Education Quarterly 37(3): 217–235.

Weiner-Levy, Naomi. ( 2008). On cross cultural bridges and gaps: Identity transitions among trailblazing Druze women. Gender and Education 20(2): 29–44

Weiner-Levy, Naomi. (2009). When the hegemony studies the minority – An Israeli Jewish researcher studies Druze women. Qualitative Inquiry, 15(4), 721-739.

ראיונות

אמאל אבו יוסף - רכזת הגנים בירכא, 2011.

אמירה אבו מערוף - סטודנטית לחינוך בתואר שני במכללת אורנים, 2011.

דליה נסראלדין - מהלת ביה"ס דליה א' בדלית אל כרמל, 2011.

חאתם עבד - דוקטורנט לחינוך באוניברסיטת חיפה, 2011.

סאוסן סלאמה - סטודנטית מצטיינת לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית, 2011.

סאלימן סלאמה - מפקח במשרד החינוך למקצוע המתמטיקה בצפון, 2011.

סאמר פרג' - סטודנטית לתואר שני בחינוך, 2011.

ד"ר רג'א פרג '- המפקח על לימודי ההיסטוריה במגזר הדרוזי והצ'רקסי ומרצה במכללת גורדון, 2011.

אתרי אינטרנט

אבו-רוכן ג'אבר, "מורשת דרוזית", אתר סנונית, תאריך כניסה אחרון:20.3.11.

קונור אטיאס אתי ואבו חלא האלה, דוח זכאות לתעודת בגרות לפי ישוב 2008-2009 (2010),מרכז אדווה. תאריך כניסה אחרון:1.4.11

הישגי המיצ"ב במתמטיקה במגזר הלא יהודי מתוך :משרד החינוך מדינת ישראל , ראמ"ה, (2007). ניתוח נתוני המגזר דובר הערבית- חומש ומיצ"ב, תשס"ג- תשס"ז, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, תאריך כניסה אחרון 10.6.11.

הכנסת, מרכז המחקר והמידע. פערים בין המגדרים בהישגי התלמידים במגזר הערבי. (2009).

מכללת גורדון, מורשת ולימודים דרוזיים, תאריך כניסה אחרון: 22.3.11.

הרשות לקידום מעמד האישה, מלגות לנשים דרוזיות מטעם משרד ראש הממשלה. תאריך כניסה אחרון: 22.5.11

מרכז מורשת עוספיא והתפתחות האישה הדרוזית, תאריך כניסה אחרון:19.3.11.

ניתוח נתוני המגזר דובר הערבית חומש ומיצ"ב תשס"ג-תשס"ז, (2007) . ראמה. תאריך כניסה אחרון:9.6.11

עמליה סער, "כשהגעתי לאוניברסיטה משהו פנימי התחיל לרקוד" הנגשת ההשכלה הגבוהה לנשים דרוזיות בוגרות – ממצאים ראשוניים ממחקר הערכה, אוניברסיטת תל אביב, 2009, תאריך כניסה אחרון: 20.3.11.

פועלים משלוש לחמש, לצמצום פערים ולמען חינוך ועתיד טובים יותר. תאריך כניסה אחרון 18.5.11.

שיעור העומדים בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה מתוך הזכאים לתעודת הבגרות בשנים 1997-2002 (2008). תאריך כניסה אחרון: 27.5.11

Mittelberg David , Rozner Osnat, and Forgasz Helen, (2011) ,Mathematics and gender stereotypes in one Jewish and one Druze grade 5 classroom in Israel. Education Research International.
תאריך כניסה אחרון 20.3.11


מילות מפתח

דרוזי | מגדר | נשים | מיעוטים | אתניות | הכשרת-מורים | מורשת-דרוזית | מעמד-האישה | פטריארכליות | נסראלדין | שוויון-זכויות | עוספיה | דלית-אל-כרמל | עוקאל | ג'והאל | הוראה | אוניברסיטה

הערות שוליים

    הפרק הבא

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.