דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 4 מדרגים

השכונה האתיופית בקרית חיים

חזות השכונה
חזות השכונה
אתי עוז
אחרי פעילות במועדון
אחרי פעילות במועדון
אתי עוז
אני והנוער בשכונה
אני והנוער בשכונה
אתי עוז
בית הכנסת השכונתי
בית הכנסת השכונתי
אתי עוז
דינה וסבטלאנה - מתגוררות בשכונה
דינה וסבטלאנה - מתגוררות בשכונה
אתי עוז
הרהורים על אבא
הרהורים על אבא
אתי עוז
התכנסות הקהילה בגן הציבורי
התכנסות הקהילה בגן הציבורי
אתי עוז
מועדון הנוער השכונתי ע
מועדון הנוער השכונתי ע"ש רסלר
אתי עוז
זיוה בביתה
זיוה בביתה
אתי עוז
זיוה וכלים מסורתיים
זיוה וכלים מסורתיים
אתי עוז
חלי וחברתה
חלי וחברתה
אתי עוז
ילד נכה ואביו
ילד נכה ואביו
אתי עוז
ילדים בשכונה
ילדים בשכונה
אתי עוז
מגרש הספורט במועדון רסלר
מגרש הספורט במועדון רסלר
אתי עוז
מפגש חברתי בגן הציבורי
מפגש חברתי בגן הציבורי
אתי עוז
זיוה מכינה אינג'ירה (לחם אתיופי)
זיוה מכינה אינג'ירה (לחם אתיופי)
אתי עוז
רועי מדגמן למצלמה
רועי מדגמן למצלמה
אתי עוז
ריקמה בעבודת יד אתיופית
ריקמה בעבודת יד אתיופית
אתי עוז
שיכון עולים קלאסי
שיכון עולים קלאסי
אתי עוז
תמונה משפחתית בגן הציבורי
תמונה משפחתית בגן הציבורי
אתי עוז
שחקן כדורגל עם נעליים בלויות
שחקן כדורגל עם נעליים בלויות
אתי עוז
מולו מעביר את יומו על הספסל
מולו מעביר את יומו על הספסל
אתי עוז
ברוך בחופשה מהפנימייה
ברוך בחופשה מהפנימייה
אתי עוז
ברוך וחבר על הברזלים
ברוך וחבר על הברזלים
אתי עוז
ברוך על רקע השיכונים בשכונה
ברוך על רקע השיכונים בשכונה
אתי עוז
הלבוש של שירן וחברתה כבר לא מסורתי
הלבוש של שירן וחברתה כבר לא מסורתי
אתי עוז
חלי חוזרת מהמכולת השכונתית
חלי חוזרת מהמכולת השכונתית
אתי עוז
ילדה על רקע הבלוק
ילדה על רקע הבלוק
אתי עוז
קרר מימין ומסמבו משמאל - כלי נגינה אתיופים
קרר מימין ומסמבו משמאל - כלי נגינה אתיופים
אתי עוז
רועי מטפל באחיו הקטן
רועי מטפל באחיו הקטן
אתי עוז
אתי עוז
 

נוצר ב-6/14/2011

הקדמה אישית

יהדות אתיופיה היא אחת הקהילות העתיקות והמרתקות מבין הקהילות היהודיות ברחבי העולם. המורשת הייחודית אשר נשתמרה מאות שנים וסיפור עלייתה של הקהילה הוא מהמופלאים שידענו. הקהילה האתיופית אשר שמרה על החלום העתיק לעלות לירושלים, הגשימה אותו במסע רגלי ארוך, מפרך ורב קורבנות.

העלייה מאתיופיה היא עליה ייחודית שבאה מרקע חברתי, כלכלי, חינוכי ותרבותי שונה. האתגר בקליטתה ושילובה בחברה הישראלית הוא גדול, הן לחברה הקולטת והן לעולים עצמם.

מסיבה זו ובעיקר בשל העובדה שאני מתגוררת בקריית חיים, בסמוך לשכונה בה ריכוז גדול של יוצאי אתיופיה, שחייהם היו לחידה בעיניי, החלטתי לעסוק בעבודתי בנושא השכונה האתיופית בקריית חיים.

בעבודתי זו ברצוני לברר כיצד נראו חיי היהודים באתיופיה, וכיצד נראים חייהם בשכונה בקרית חיים. כמו כן אנסה לבחון את נקודת מבטם של תושבי השכונה בנוגע לצפיותיהם עם עלייתם ארצה, אל מול מציאות החיים בארץ.

למותר לציין כי לא שערתי עד כמה המשימה תהייה לא פשוטה כלל ועיקר. ניסיונותיי ליצור קשר עם אנשי הקהילה ונציגיה (לצורך תאום ראשוני), נתקלו בחשדנות, וניסיונותיי להיכנס לאחד הבתים נתקלו באינספור תירוצים והתחמקויות, אך לבסוף התקבלתי בברכה בביתם של שי וזיוה מנווייב, זוג צעיר, הורים ל-3 ילדים קטנים. שי עומד לסיים את לימודי התואר הראשון בחינוך במכללת אורנים ומלמד באולפן, שי פעיל בשכונה ואף ניהל בעבר את מועדון הנוער אך נאלץ להתפטר מתפקידו מסיבות שיובהרו בהמשך, ואילו זיוה עובדת כמטפלת במרכז אילן בו גם פנימייה לנכים.

הופתעתי מהכנסת האורחים הלבבית והפתוחה לה זכיתי בביתם של שי וזיוה, זאת לאחר דחיות כה רבות מצד תושבי השכונה שסירבו בעדינות ובנימוס לאפשר לי לבקר בביתם, עתה הרגשתי כאילו נכנסתי ל"קודש הקודשים". להפתעתי גיליתי בית מודרני מכל הבחינות, ורק הסיר עליו אופים את האינג'ירה , מסגיר את דיירי הבית האתיופיים.

זיוה, הראתה לי מלאכות- עבודת יד שהביאה מאתיופיה:כיסויי מיטה רקומים, כלי חרס וכלים שזורים שהם למעשה כדבריה "המזכרת היחידה מארץ הולדתי".

במהלך ביקוריי בשכונה באתי ב"מגע" עם אוכלוסיית השכונה שברובה כאמור הינה מקרב יוצאי אתיופיה. אלה בהם נתקלתי היו אדיבים ונעימי הליכות, אך עם זאת הרושם שלי הוא כי זוהי קהילה סגורה, ביישנית משהו ולעיתים אף חשדנית.

בניסיונותיי לצלם את תושבי השכונה נתקלתי בהיענות מהוססת מקרב הגברים המבוגרים ואף הצעירים יותר, אך משהובהרה להם מטרת הצילומים ,המגמה השתנתה וזכיתי לשיתוף פעולה מלא, ואילו הנשים סרבו ברובן להיחשף למצלמה (בעיקר הנשואות והדתיות). הצעירות החילוניות מקרב העדה היו פתוחות יותר (ניתן לזהות בתמונות את סממני הלבוש המודרני שלהן).למיטב הבנתי הסיבה העיקרית הינה צניעותן של הנשים וחשש לחשיפה מחוץ לשכונה.

במהלך הראיונות שקיימתי עם נציגי הקהילה, נחשפתי לצדדים פחות מחמיאים של הקהילה, וליתר דיוק התוודעתי ל"פוליטיקה" הפנימית בשכונה ולמאבקים (סמויים) בין ההנהגה הותיקה והמסורתית של זקני העדה לבין כוחות שעלו מקרב העליות האחרונות, אלו האחרונים מנסים ל"התברג" ולקחת את מושכות ההנהגה לידיהם תוך התעלמות מהצרכים של הקהילה אותה הם אמורים לשרת.

יהודי אתיופיה

על-פי המסורת של הקהילה היהודית באתיופיה ( "ביתא ישראל" ), מוצאם של יהודי אתיופיה משבט דן המקראי . על פי מסורת זו, בתקופת התפלגות הממלכה בישראל – אחרי מות המלך שלמה , החליטו בני דן לא להיות חלק מן הממלכה המפוצלת והעדיפו לצאת מן הארץ. הם יצאו למצרים, ומשם פנו דרומה, לאורך הנילוס, וכך הגיעו לאזור סודאן ואתיופיה של ימינו.

לפי דעה אחרת, יהודי אתיופיה הם צאצאים של מהגרים יהודים ממצרים או מתימן שנדדו דרומה והגיעו לאתיופיה. יהודי אתיופיה – בניגוד לכל קהילות היהודים בעולם – היו מנותקים לגמרי משאר יהודי העולם, ובכלל זה מקהילות קרובות יחסית כמו יהודי מצרים ותימן. הקשר הראשוני עם בין יהודי אתיופיה ליהודים אחרים נוצר רק במחצית השנייה של המאה ה- 19, כאשר חוקרים ושליחים יהודים הגיעו לקהילות היהודים באתיופיה (אז חבש), ומשם הגיעו שני שליחים ראשונים לירושלים.

מקום מושבם המסורתי היה בצפון מערב אתיופיה, בהרי סמיין ומסביב לימת ולמקורות הנילוס הכחול.

העלייה לארץ

רקע

עליית ביתא ישראל נולדה מתוך ערגה לציון וירושלים במשך שנות קיומה של העדה היהודית בחבש. בשנת 1848 נשלחה איגרת מביתא ישראל ליהודים שבאירופה ובה נזכר כי העדה מחכה לביאתו של המשיח ולקיבוצם של היהודים. שנה לאחר מכן נשלחו דניאל בן חנניה ובנו משה לארץ ישראל, וכך התחילה מסכת התכתבויות בין שני ירושלים לחבש.

מבצע משה

בשנת תשמ"ד (1984) הגיעו לישראל ידיעות על מצבם הקשה של היהודים באתיופיה. נוסף על הבצורת והרעב, סבלו היהודים מרדיפות קשות; נאסר על היהודים לקיים את חוקי הדת היהודית, ילדים בני 12 גויסו לצבא, ומנהיגי הקהילה היהודית הואשמו בריגול למען ישראל. ממשלת ישראל החליטה להציל את יהודי אתיופיה ולהעלות אותם ארצה. מימוש ההחלטה היה מסובך מאוד, הן בשל הריחוק הגיאוגרפי והן בשל היעדר יחסים דיפלומטיים עם המשטר באתיופיה, מה גם שהמשטר באתיופיה אסר על יציאת אזרחים מהמדינה.
.
בתנאים אלה צריך היה למצוא ליהודים נתיב בריחה סודי מאתיופיה לסודאן, ומשם להעביר אותם לאירופה ולישראל. כדי לאפשר את המבצע וגם לזכות בשיתוף פעולה מצד שלטונות סודאן, נערך "מבצע משה" שנשמר בסודיות גמורה.

בהיעדר יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לאתיופיה, נוצר באמצעות "המוסד" קשר עם בכירים בסודאן, הסמוכה לאתיופיה. אלפים מיהודי אתיופיה הגיעו בהליכה רגלית עד לגבול סודאן, והמתינו שם במחנות זמניים עד להובלתם לישראל. בשנים 1977- 1984 הובלו העולים ממחנות אלה לישראל באמצעות ספינות של חיל הים הישראלי ומטוסים.

רוב היהודים האתיופים שעלו לארץ במבצע ההטסה הגלוי הגיעו מחבל גונדר. סודאן הסכימה לשותפות הסמויה במבצע, למרות היותה מדינה מוסלמית ובהיעדר יחסים דיפלומטיים עם ישראל. במסגרת זו הגיעו לישראל כ-5000 יהודים מבני העדה, במסע מסוכן בו נספו לפחות כ-4000 יהודים ממגפות, רעב והתקפות שודדים רצחניות. לאחר שהתברר שסכנה מרחפת על העולים השוהים במחנות, הוחלט על העלאה מואצת שלהם לארץ, ב"מבצע משה".

זהו סיפור של קהילה יהודית שלמה המחליטה לשנות את גורלה, ולקום בנעריה ובזקניה ובבניה ולהתחיל לצעוד לעבר ציון ירושלים. ראשיתו של המסע לפני 27 שנים, בסוף שנות ה-70 של המאה העשרים, אלפים מיהודי אתיופיה גברים ונשים, זקנים וילדים החלו במסע רגלי לעבר סודאן במדבר ובדרך מלאת סכנות, כשהם חשופים לרעב ולצמא, להתנפלויות של שודדים וחיות פרא, עומדים ושורדים את תלאות הדרך מתוך גבורה עילאית ורוח נועזת הנובעת מכיסופים וחינוך של דורות על יהדות עמוקה ומסורה על אהבת ירושלים.

החיים במחנות ההמתנה

הצעידה הרגלית הקשה של משפחות, קשישים וילדים קטנים ארכה לעתים חודשים, ואחריה נאלצו העולים להמתין במשך כשנתיים במחנות פליטים בסודאן, עד חילוצם ארצה. לוחמי המוסד וסוכניו הורו ליהודים שהגיעו למחנות להצניע את זהותם היהודית. הוראה זו עוררה קשיים עקב הצורך לשמור על כשרות, טהרה ועל קבורה יהודית בסביבה עוינת. עקב קשיי הדרך והתנאים התברואתיים הקשים במחנות ההמתנה בסודאן, נפטרו כארבעת אלפים מהממתינים לעלייה, בעיקר במחנות גדריף ואמרה קובה. תועדו מקרים של משפחות שצעדו מאות קילומטרים במדבר ללא פגע, אך נספו לאחר שאכלו מהמזון המזוהם שהגיש הצלב האדום. הילדים היו הקורבנות הראשונים. נוספו לצרות האלו, בית חולים שדה, שהוקם בקרבת המחנות, היה ללא מכשור רפואי מתאים, כך שאי אפשר היה לתת בו מענה למאות החולים שפקדו אותו.

הפסקת המבצע

ב-5 בינואר 1985 הופסק המבצע בעקבות הדלפה לעיתונות בדבר עלייתם החשאית של יהודי אתיופיה דרך סודאן לישראל. חשיפת העלייה, שנשמרה עד אז בסוד, שינתה את המפה הפוליטית באזור. שליט סודאן ג'עפר נומיירי, שהעלים עין ממעבר היהודים בארצו בדרך לישראל, הודח משלטונו באפריל 1985, והיחסים בין ישראל לסודאן עלו על שרטון. באתיופיה ובסודאן נותרו עוד קרוב ל-15,000 יהודים, ובמשפחות רבות נותרו חלק מההורים או הילדים באתיופיה וחלק בישראל. בהמשך אותה שנה הועלו מהמחנות בסודאן לארץ כאלף יהודים במבצע שבא.

מבצע שלמה

מבצע העלאה נוסף התקיים בקיץ 1991, בימי שלטונו האחרונים של מנגיסטו. בתוך 36 שעות הועלו ארצה 14,000 יהודים אתיופים במסגרת מבצע שלמה. צה"ל הוציא אל הפועל את המבצע, בפיקודו של סגן הרמטכ"ל, אלוף אמנון שחק. המבצע יצא לפועל בזכות לחציו של נשיא ארה"ב, ג'ורג בוש, והכספים שהופקדו בבנקים אמריקניים לזכות שליט אתיופיה, מנגיסטו. המבצע עורר התפעלות וקורת רוח בארץ ובעולם, העולים ניצבו בפני בעיות קשות של שיכון, תעסוקה והסתגלות חברתית. במהלך השנים לאחר מכן, התגלו מוקדים רבים של אפליה נגד עולי אתיופיה, הן מצד הממסד הדתי הן במערכות החינוך, העבודה והתרבות.

דמוגרפיה

אוכלוסיית השכונה שברחוב צייטלין שבקריית חיים המזרחית, היא אוכלוסיה מעורבת ובה תושבים מקרב העולים מרוסיה וחבר העמים, ובעיקר עולים מקרב העדה האתיופית, שאותה ניתן לחלק לשתי קבוצות מרכזיות:

הקבוצה הראשונה
הגל הראשון של העולים הוא מקרב העולים של שנות השמונים -"מבצע משה" שעלו דרך סודן לארץ, ואילו הקבוצה השנייה היא מקרב העולים ב"מבצע שלמה" (1991). הקבוצה הראשונה, שהיוותה את הגרעין הראשון, מנתה כ- 57 משפחות,רובם שוכנו בדירות בבעלות חברת "עמיגור" ו"עמידר".

עליית יהודי אתיופיה ב"מבצע משה" חייבה בניית יישובי מגורונים ודיור זמני לאלפי העולים, והכנתם לחיים בישראל. למרות משאבים רבים שהושקעו בהוראת התרבות והשפה, ובהכנה לחיים בישראל, היו קשיי הקליטה רבים, חלקם עקב פערי התרבות המשמעותיים, חלקם עקב היעדר משאבים, וחלקם עקב הדעות הקדומות בחברה הקולטת. העולים ניצבו בפני בעיות קשות של שיכון, תעסוקה והסתגלות חברתית. במהלך השנים לאחר מכן, התגלו מוקדים רבים של אפליה נגד עולי אתיופיה, הן מצד הממסד הדתי הן במערכות החינוך, העבודה והתרבות.

עלייה זו, כפי שמציין שי, "הייתה של יהודים שרבנים הכירו בהם כיהודים ששמרו על דתם במשך דורות ולכן לרובם ניתן תעודת זהות רגילה", רוצה לומר: לא היה ספק לגבי יהדותם, ולכן הם לא עברו תהליך של גיור, כפי שנאלצו אלה שהגיעו בשנים מאוחרות יותר.

הקבוצה השנייה
הגל השני של העולים הגיע לשכונה בקריית חיים בשנות ה-90, לאחר שהייה במרכזי קליטה שונים בארץ לצורך לימוד השפה ואורחות החיים בארץ, ולאחר מכן הגיעו לשכונת צייטלין שבקריית חיים מזרחית. מאחר והיה ספק בנוגע ליהדותם של עולים אלו שנקראים "פלשים",הוחלט לגיירם (בגיור מחמיר) וניתן לומר כי הם שומרי מצוות ברובם, אף יותר מבני הגל הראשון של העולים. כפי שציינה בפניי זיוה, "הם נאלצו לחתום לפני עלייתם ארצה על מסמכי התחייבות לגבי אורח החיים הדתי שיקיימו בארץ".

זיוה ציינה בפניי כי בני משפחתו של אביה הם נוצרים ולכן הם חיים באתיופיה. הוריה של זיוה גרושים, מצד אביה יש לזיוה ארבעה אחים שחיים באתיופיה, ואילו מצד אמה יש לה שישה אחים ואחיות שגרים במרכז הארץ.

זיוה ציינה כי ידוע לה על בני פלשמורה מכפר ילדותה שממתינים עדיין לעלייתם ארצה, וכי בביקורה בכפר ילדותה לפני 5 שנים, היא נוכחה שהחיים בכפר לא השתנו- אין עדיין חשמל, הילדים מתהלכים יחפים והמים נשאבים מהבאר.

"הטבת דיור" לבני השכונה שמוצאם מאתיופיה
בשנת 1996-1997 החל משרד השיכון בפרויקט "הטבת דיור" לאוכלוסייה האתיופית, שבמסגרתה התאפשר לתושבי השכונה האתיופים לרכוש את בתיהם ולהפכם למגורי קבע במסגרת הפרויקט הממשלה מממנת 90% מערך הדירה. בנוסף, התושבים מקבלים משכנתא לצורך כיסוי החלק הנותר לרכישת הדירה.

חלק גדול מתושבי השכונה החליטו "לקפוץ על העגלה" ולרכוש דירות, אך חלקם בחרו לעבור לאזורים וליישובים אחרים בארץ.

הטיפול והניהול נשאר באחריות חברות עמידר ושקמונה. בשנת 1998 הגיעו עולים מאתיופיה לשכונת הקרוונים שבמבואות חיפה, וחלקם הופנו לשכונה בקריית חיים ושולבו בפרויקט לרכישת דיור קבע.

כיום בשכונת צייטלין כ- 210 בתי אב, מתוכם 14 משפחות מקרב הגרעין הראשון- "הוותיקים", ואילו שאר המשפחות הינן מקרב העליות המאוחרות- שנות ה-90 ואילך. למותר לציין כי השכונה עדיין קולטת עלייה, ובמפגשים שלי עם תושבי השכונה נתקלתי בלא מעט עולים מהשנים האחרונות, כך שהעלייה נמשכת טיפין טיפין.

העליות של שנות ה-90 ואילך הן של בני הפלשמורה שעברו תהליך של גיור מחמיר וניתן לומר כי בשל כך אורח חייהם בשכונה הוא יותר שמרן בהיבט הדתי משאר תושבי השכונה.

תעסוקה

תושבי השכונה האתיופית מועסקים רובם בעבודות בעלות שכר נמוך, הגברים עובדים במפעלים שבאזור מפרץ חיפה ואחרים בתחום החינוך והסיוע לקהילה.

הנשים עובדות רובן בעבודות ניקיון במוסדות חינוך, בסופרים, במפעלים. בטכניון ועוד.אחוז המועסקים הוא גבוהה מהסיבות הבאות: החמרה בקבלת "דמי אבטלה" ו"אבטחת הכנסה"
וזאת על פי הרפורמה של בנימין נתניהו כשר- אוצר.עובדה זו עודדה הצטרפות של רבים למעגל העבודה, כאלה שנתמכו בעבר ע"י קצבאות הביטוח הלאומי.

לטענתו של שי, מהלך זה של נתניהו היטיב עם בני העדה, וזאת משום שהוא אילץ אותם להיות חלק משוק העבודה, מה שהוביל אותם להיות שותפים אמיתיים בחברה הישראלית, כמו כן חל שיפור הדימוי העצמי שלהם, במקום להיות נתמכי סעד הם הפכו לפרודוקטיביים, עובדה זו אף שיפרה את מצבם הכלכלי (למרות שעדיין רובם בעלי הכנסה נמוכה).

ברצוני להציג נתונים אובייקטיבים על המצב הסוציו-אקונומי של יוצאי אתיופיה בארץ וזאת כדי לקבל קנה מידה רחב בנושא זה שהינו משמעותי ביותר בעיניי.
אוכלוסיית יוצאי אתיופיה היא בין האוכלוסיות העניות במגזר היהודי בישראל. השכר הממוצע לראש משק בית בקרב עולי אתיופיה עמד בשנת 2005 על 4,747 ₪. שיעור העוני בקרב משפחות ממוצא אתיופי עמד על 51.7%.

חזות

החזות של שכונת צייטלין שבקריית חיים מזרחית אופיינית לשכונות עולים, ואכן השכונה הוקמה בשנות ה-50 לטובת קליטת העולים מצפון אפריקה שאכלסו אותה משך עשרות בשנים.

בשנות ה-80 קלטה השכונה את גל העלייה של יהדות אתיופיה, ומאז ועד היום זוהי שכונה קולטת עלייה.

השכונה בנויה משיכונים ("בלוקים") מאורכים בני 3 קומות, בכל בלוק שכזה מספר כניסות,
בכל כניסה 6 דיירים. חלק מה"בלוקים" עברו שיפוץ חיצוני ע"י האגודה לתרבות הדיור, ואילו האחרים נראים מוזנחים ולדעתי לא עברו שינוי מאז הקמתם.
ניתן לשפוט קביעה זו לאחר צפייה בתמונות של בתי השכונה, וכפי שנאמר, תמונה אחת שווה אלף מילים.

השטחים הציבוריים

בשכונה מספר גני משחקים וחורשות של עצי איקליפטוס. במהלך מספר ביקורים שערכתי בשכונה, הגנים היו הומי אדם – ילדים, הורים, זקנים אתיופים וכאלה מבני העלייה הרוסית.. התחושה הייתה של שכונה "של פעם", כמו בימי ילדותי כשכולם היו נפגשים בגן הציבורי ומשחקים משחקי ילדות.

משום שהיום לא ניתן לראות "חיי שכונה", עבר בי גל של נוסטלגיה לימים עברו.
בביקורי האחרון בשכונה עברתי במקרה ליד אחד הגנים הציבוריים, ולהפתעתי הרבה ראיתי ציבור גדול של בני הקהילה ( גברים, נשים מבוגרות וזקני העדה )שהתכנסו כדי לדון בענייני הקהילה.

המחזה היה כה חריג ומיוחד ששמחתי, כמוצאת שלל רב, אך תוך זמן קצר הבנתי שנוכחותי מעוררת סקרנות ובעיקר מבוכה. היה די ברור שאני לא רצויה, מה גם שהשיחה התנהלה באמהרית, כך שלא הבנתי דבר.

החלטתי כי עליי להנציח את המעמד. הצלחתי לצלם תמונה אחת, (מופיעה בגלריית התמונות). אך לדאבוני הרב מיד התבקשתי להפסיק לצלם וכמובן שכיבדתי את הבקשה.
אירוע זה מלמד כי לשטחים הציבוריים בשכונה שימושים מגוונים.

מבני הציבור

בשכונה שני מבני ציבור בולטים ומשמעותיים ביותר בחיי התושבים.
הראשון הוא בית הכנסת המשרת את כלל אוכלוסיית השכונה על כל עדותיה, והמבנה השני הוא: מרכז הנוער רסלר, שעליו יורחב בהמשך.

מאחר ומבנים אלו מהווים מוקד משיכה חברתי לכל תושבי השכונה, די היה לעבור בסמוך אליהם ולהיתקל בתושבי השכונה על כל מגוון הגילאים והעדות.

הדירה

קשיי תיעוד

חרף כל ניסיונותיי לבקר בבית אתיופי (שמבחינתי אמור היה להיות בית מייצג), לא הצלחתי "לחדור" את "השריון" העבה של הבושה, ואולי גם חוסר האמון בקרב הקהילה האתיופית שבקריית חיים. כשכבר נואשתי הציע שי מנווייב, אחד מפעילי השכונה, (שסייע לי רבות בהבנת המרקם האנושי ומערכות היחסים בשכונה) שאבקש מאשתו להיפגש איתי בביתם.
הייתי סקפטית, אך החלטתי לנסות את מזלי ולהתקשר לזיוה. להפתעתי הרבה זיוה הזמינה אותי לביתה כבר באותו היום.

הבתים בכפר הולדתי שבאתיופיה מספרת זיוה היו שונים לחלוטין ממה שראיתי עם עלייתי לארץ.רוב הבתים בכפר עשויים עץ, קש ובוץ, ויש בתים בעלי גגות פח. הבית נקרא "בֵּית", שפירושו בית. לפעמים, ליד בית ההורים יש בית נוסף שנקרא גוֹדג'וֹ,
שפירושו "בית קטן". בבית זה ישנים ילדי המשפחה שהגיעו לגיל ההתבגרות, זוג צעיר לאחר החתונה,או אורחים הבאים לביקור.

הבתים בעיר נראים אחרת. הם עשויים פח ויש גם בתי קומות מעץ, מבלוקים, או בתי אבן הדומים לבתים בישראל. הבית מחולק לפינת מגורים, פינת בישול ופינת אחסון קטנה. בין הפינות מפרידה מחיצה מעץ. מחוץ לבית מאחסנים את המזון ואת הגרעינים לזריעה.קרובי משפחה גרים יחד באותו הכפר. הבנים נשארים לגור ליד ההורים. הבנות עוברות לאחר נישואיהן לכפרו של החתן.

ואילו בארץ מספרת לי זיוה "הבית לא מזכיר כלל את בית ילדותי, גרנו בבית עשוי מבוץ וקורות עץ, לא היו כמעט רהיטים בבית וגם לא חשמל. את המים נאלצנו לשאוב מהבאר
והמטבח היה בחצר- משותף לכמה משפחות. החיים אז נראו פשוטים ולא חשתי את הקושי.
לפני כ-5 שנים שבתי לכפר מולדתי ונוכחתי שהחיים בו לא השתנו".

האוכל המסורתי

תיאור המטבח והאוכל המסורתי מבוססים על מה שסיפרה לי זיוה מנווייב (אשתו של שי).
על האש במטבח אופים את הַאִינְגַ'ירַה, שהוא הלחם שאוכלים בארוחות השונות, צורתו כצורת פיתה והוא בעל טעם חמצמץ. במקור מכינים את האִינְגַ'ירַה מטֶּף, שהוא סוג של חיטה שלא היה מוכר בישראל.

נהוג לאכול את ה"אינג'רה" ברטבים מגוונים של בשר, ירקות, עדשים וכו'. הרוטב נקרא "ווט" והוא עשיר בתבלינים וחריף. האכילה מתבצעת בידיים ולא בסכו"ם.

הנשים נהגו להכין בבית משקה הנקרא "טלה" (מעין בירה ביתית) או "טאג'" (משקה חריף מתוק העשוי מדבש."אישה שלא למדה מאימה להכין את ה"טלה" אינה אישה", אומרת זיוה
ומתוודה כי שי אינו אוהב "טלה", למזלה כלשונה, משום שעבודת ההכנה גוזלת זמן רב.

עם זאת מספרת זיוה כי האוכל אותו היא מבשלת הוא ברובו אוכל מסורתי. בגלריית התמונות המצורפת למאמר ניתן לראות את מטבחה של זיוה והסיר בו מכינים את האינג'ירה.כמו כן סיפרה לי זיוה על הכנת הקפה: "אנו כותשים את פולי הקפה כדי להפיץ את הריח בכל חלל הבית, כשמגיע אורח, ובה לכבדו בקפה."

ריח נהדר בוקע מהבית, וזה סימן שה"ווֹט" רותח. ה"ווֹט" הוא מרק סמיך וחריף עשוי מירקות מבושלים ופלפלים חריפים. אפשר להכין אותו גם מעדשים וחומוס או להפוך אותו לתבשיל "נזיד בקדרה" אם מוסיפים לו בשר.

תוכנית שלובים

רקע על התוכנית

תוכנית שילובים היא תוכנית שנועדה לקדם את הקהילה האתיופית שבעיר חיפה. במימון התוכנית משתתפים יהודי בוסטון, עיריית חיפה, משרדי ממשלה וארגונים שונים שרואים בשלובה של הקהילה ערך בעל משקל רב. עיריית חיפה קיבלה על עצמה להוציא לפועל את התוכנית.

הקהילה האתיופית מתגוררת בשלושה אזורים עיקריים בעיר חיפה. אזור מערב חיפה- מחנה דויד, שפרינצק ושער העלייה; מזרח חיפה- נווה שאנן, חליסה, חטיבת כרמלי וקריית חיים קריית שמואל. במסגרת התוכנית מופעלות ארבע ועדות: ועדת חינוך, וועדת משפחה וקהילה, ועדת תעסוקה ו-ועדת בריאות. התוכנית היא רב שנתית (חמש שנים).

התוכנית פועלת מזה כשנתיים, והפעילים מקווים שבשלוש השנים הבאות תתפוס תאוצה ותביא לשינוי משמעותי בתחומים השונים: תעסוקה, בריאות, חינוך, קהילה ומשפחה. חשוב לציין כי הקהילה היא שותפה מלאה בכל ההחלטות הנוגעות לגורלה.

תוכנית שילובים- הצעה לשותפות בוסטון חיפה

חיפה מהווה עיר קולטת עלייה- כרבע מתושביה עולים חדשים.
אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בעיר מונה כ-3500 איש, שהם כ-750 משפחות, מתוכם 72 משפחות מתגוררות במרכז קליטה נווה שאנן.

קליטת העולים מאתיופיה הציבה אתגרים חדשים בפני החברה הישראלית.
השוני התרבותי העמוק, קשיי הקליטה,תופעות של אבטלה עמוקה, פערים בחינוך, קשיים כלכליים וקשיים בתפקוד עצמאי בקהילה של משפחות רבות, מחייב חשיבה חדשה ופורצת דרך למען קידום ושיפור מצבם של יוצאי אתיופיה בארץ בכלל ובחיפה בפרט.

לאור בעיות אלו הופעלו בחיפה מגוון רב של תוכניות ייחודיות לקהילת עולי אתיופיה, אשר שיפרו את מצב הקהילה ואף נתנו מענה נקודתי בהתאם לתחום בו עסקו. כדי להגדיל את אפקטיביות התוכניות, להרחיב את השפעתה ולתת מענה משמעותי אשר יגרום לפריצת דרך במצב הקהילה, נדרש לרכז את כל התוכניות תחת קורת גג אחת, באמצעות מכניזם ארגוני- בהובלת הרשות.

לצורך כך מינה ראש עיריית חיפה את ראש מינהל חת"ר להוביל את ניהול התוכנית.
בעזרת מוביל עירוני שיפעל לתאום בין התוכניות, ריכוז משאבים, מניעת כפילויות וחלוקת המשאבים בהתאם לצרכים של הקהילה, תוך ראייה מערכתית עירונית כוללת, העירייה מקווה להשיג שיפור ניכר במצב הקהילה בהתאם ליעדים ולמטרות שהוצבו בתוכנית.
תוכנית שילובים שמה לה למטרה למקד מאמצים בבעיות ובצרכים הייחודיים של הקהילה האתיופית בחיפה.

ייחודיותה של תוכנית זו בכך שהיא מתבססת על הצרכים של הקהילה כפי שעלו על ידי פעיליה, במסגרת צוות משימה שהורכב במיוחד לשם גיבוש תוכניותיה.
הטיפול עד היום בקהילה האתיופית אופיין בתוכניות שהופעלו ע"י גופים שונים (התנדבותיים וממסדיים), בהתאם לתפישות מקצועיות ולעתים בהיעדר הנהגה מקצועית וריבוי בעיות תקשורת ושפה, הדיאלוג עם הקהילה היה מוגבל וכך גם רמת השותפות,

כיום כשמתעצבת מנהיגות בקהילה האתיופית בחיפה, ניכרת חשיבות עליונה לחיזוק פעילי הקהילה (העצמת הקהילה אכן מהווה את אחד מהתחומים המרכזיים של שילובים, כפי שיפורט בתוכניות הפעולה בהמשך), ולשלבם כשותפים מלאים בכל שלבי התהליך, משלב התכנון ועד הביצוע השוטף.

עקרון זה הנחה אותנו כחוט השני בכל התוכניות וימשיך להנחותינו גם בשלבי הביצוע.
חזון תוכנית שילובים- הינו שילוב הקהילה האתיופית בעיר חיפה על שכונותיה.

חינוך

המטרה המרכזית של תחום זה היא לשפר את ההישגים הלימודיים בקרב ילדי ובוגרי הקהילה ע"י רצף פעולות מגיל לידה ועד גיל 18, שתאפשרנה שוויון הזדמנויות בחייהם הבוגרים.

לשם כך מתוכננת השקעה ממוקדת ומותאמת אישית, בתגבור לימודי ושיפור הישגים, החל ממוכנות לכיתה א' ועד להכנה בחינות בגרות, והרחבת יום הלימודים בבתי הספר (יום חינוך ארוך) לשם השגת רצף לימודי באמצעות תוכניות העשרה לימודית.

כמו כן הושם דגש על בניית תשתית מקצועית לרגישות רב תרבותית. מטרת התוכניות בתחום זה הינה לגשר על פערים תרבותיים עמוקים הקיימים בין הקהילה הקולטת לבין הקהילה האתיופית.

הכוונה היא להשיג מטרה זו באמצעות הכשרת אנשי מקצוע להכרת התרבות וקודי ההתנהגות הייחודיים לקהילה האתיופית, סובלנות לשונות תרבותית, שילוב אנשי מקצוע מבני הקהילה במערכות המקצועיות והקמת מרכז תרבות ומורשת אתיופית (במקרה של קריית חיים, אהוד ואורית משמשים בתפקידים אלו).

בריאות

מטרת התוכניות בתחום זה הינה להרחיב את המידע בנושאי בריאות בקרב בני הקהילה.
לשם השגת המטרה יש להעסיק מגשרי בריאות בסניפי קופות החולים הרלוונטיים ולהעביר סדנאות הסברה בנושאי בריאות ותזונה.

העצמת הקהילה והמשפחה

מטרת התוכניות בתחום זה הינה לחזק את דימוי אנשי הקהילה ,לעורר מעורבות ולגבש מנהיגות קהילתית עירונית שתוביל את הקהילה האתיופית בחיפה.
לשם השגת מטרה זו נדרש ליצור תשתית פעילים להנהגה קהילתית עירונית ,שילוב והפעלת הפעילים בפרויקטים השונים של "שילובים", וחיזוק מיומנויות השפהׁשל אנשי הקהילה.

יעוץ והכוונה משפטית לקהילה

תחום זה כולל תוכנית ייחודית נוספת-תוכנית "עצמאות" להעצמת משפחות (בהובלת הג'וינט) שמטרתה: חיזוק והעצמת 90 משפחות מאותרות מרחבי העיר.

תעסוקה

מטרת התוכנית בתחום זה להגדיל משמעותית את מספר המועסקים מקרב בני הקהילה בגילאי עבודה באמצעות: בניית תוכניות הכשרה מקצועית למקצועות נדרשים, הקמת תשתית ארגונית עסקית עירונית לחיזוק ושיתוף פעולה עם המעסיקים בעיר, וכמו כן פיתוח ועידוד יזמות עסקית בקרב נשים וגברים בני הקהילה.

פוגשים את ראש העיר חיפה מר יונה יהב
 

אש עיריית חיפה עו"ד יונה יהב, נפגש בפעם הראשונה עם פעילי הקהילה האתיופית שמשתתפים בתוכנית שילובים, אשר פועלת בחיפה מזה כשלוש שנים. הפגישה עם ראש העיר וגב' רחל מתוקי העומדת בראש אגף החינוך בעירייה, נועדה להציג בפני הפעילים את הפעילויות השונות שמתקיימות במסגרת תוכנית שילובים. כמו כן הוצגו נושאים המהווים גורם מעקב בהשתלבותם ובהתקדמותם של העולים. הפעילים ביקשו מראש העיר להיפגש עם בני הקהילה בקריית חיים ולשמוע על בעיותיהם.

ראשית דבר - רשמים של שי מנווייב ( פעיל בשכונה)

לפני כ-7 שנים הגיעה קבוצת יהודים מבוסטון לביקור בעיר חיפה. חברי הקבוצה ביקרו בשכונות בהן ריכוז גדול של עולי אתיופיה, והחליטו לתרום 6 מיליון שקל למען הקהילה האתיופית בחיפה, כדי לקדם אוכלוסייה זו בתחום החינוך, התעסוקה והבריאות. התנאי היה שאנשי הקהילה יהיו מעורבים בבניית התוכנית ובהפעלתה.
במסגרת הפרויקט הוקמו ועדות שונות שכל אחת מהן אמורה לטפל בתחום אחר: חינוך, ייעוץ והכוונה משפטית, תעסוקה ובריאות.

כפי שסיפר לי שי מהייב שהקים את מועדון הנוער הראשון בשכונה, בתחילה הכל נראה ורוד, אך במהרה החלו להתעורר חילוקי דעות בנוגע לאופן בו ינוהל הפרויקט, ובעיקר בנוגע לשאלה: מי מאנשי הקהילה ינהל את הפרויקט? בשלב זה החלו מאבקי כוח, שבסופם נבחרו נציגי הקהילה, שרובם הם מקרב העליות המאוחרות. מהלך שדחק את ותיקי הקהילה, וגרם לפילוג בקרב התושבים האתיופיים בשכונת צייטלין שבקריית חיים.

פילוג זה, מספר שי, גרם ליריבויות קשות בקרב אנשי השכונה, ולטענתו מי שמוביל את תוכנית שילובים לא תמיד פועל באופן שעונה על הצרכים של תושבי השכונה האתיופיים.
מסיבה זו נאלץ שי בעצמו להתפטר מתפקידו כמנהל מועדון הנוער ואף ניתק את קשריו עם אהוד המשמש כמנהל הפרויקט בשכונה.

במהלך המפגשים שלי עם דמויות מפתח ובעלי תפקידים בשכונה, יצרתי קשר גם עם אהוד,בן השכונה המשתייך לקהילה האתיופית. אהוד נבחר מטעם עיריית חיפה לנהל את פרויקט "שילובים" ובעיני הוא היה איש מפתח להשלמת התמונה בנוגע לטענות שהושמעו על ה"פרויקט". לצערי הרב נתקלתי בחוסר היענות מצידו של אהוד( זאת לאחר מספר שיחות טלפון) וסירב לפגוש אותי.

כל כוונתי בפגישה עם אהוד הייתה קבלת פרטים ונתונים על תושבי השכונה ועל הפרויקט עליו הוא אמון.למותר לציין כי עובדה זו מעוררת תהיות וסימני שאלה. אין כוונתי לרמוז על דבר ואתן במקרה זה לקורא לשפוט.

תוכנית "שילובים" למען הקהילה האתיופית בקריית חיים
עם זאת ברצוני לנקוט עמדה אישית ולטעון כי למרות כל האמור פרויקט "שילובים" מצליח לארגן פעילות ענפה ומגוונת למען תושבי השכונה האתיופיים בעיר חיפה ככלל ובשכונת צייטליו שבקריית חיים מזרחית בפרט.
להלן אציג מעט מפעילות זו למען הקהילה:

יום כייף בחמת גדר

ועדת הקהילה והמשפחה בתוכנית שילובים ארגנה יום כיף למשפחות יוצא העדה האתיופית בקריית חיים ובקריית שמואל. ההורים והילדים שייצאו ליום הכיף היו נרגשים מאוד,ביום זה השתתפו 270 נפשות.

חוג מצוינות לתלמידים מהעדה האתיופית במכללת גורדון

מכללת גורדון בשיתוף פרויקט שילובים פתחה תוכנית לימודית לתלמידים מצטיינים שלומדים בבתי ספר יסודיים בעיר חיפה. הילדים מגיעים למכללה כל יום רביעי מהשעה שלוש עד השעה שש. במכללה מופעלות חוגים שונים.

טיול לירושלים בחופשת פסח

טיול שאורגן ע"י מוקד שילובים ביוזמת וועדת קהילה ומשפחה בתוכנית שילובים למשפחות יוצא העדה האתיופית נערך ביום שלישי ה-22.4.08. בטיול השתתפו הורים וילדים, שיצאו בשני אוטובוסים מקריית חיים ובאוטובוס אחד מקריית שמואל.

ערב נוער

בני נוער ממועדון רסלר (מועדון צייטלין) ממזרח קריית חיים חגגו ערב שכולו נוער. מנהל המועדון זכריה הציג מצגת על הפעילויות שמתקיימות במועדון.
המועדון שהיה מוזנח שנים רבות שופץ בשנה האחרונה אודות למשפחת ארליך רסלר ולעיריית חיפה שלקחה חלק בשיפוצו.

כיום מתקיימות במועדון פעילויות מגוונות: חוגי ספורט שונים, חוגי מחשב, חוג דרבוקה. בני הנוער שמשתתפים בחוגים השונים שבמועדון נטלו חלק נכבד בערב המרגש הזה, והעלו הצגה בשם "גם לי זה יכול לקרות".

ביקור במרכז הנוער "רסלר"

בשעות אחה"צ של יום א' האחרון "קפצתי" לביקור במרכז הנוער "רסלר" שבשכונת צייטלין, שם נפגשתי עם שולה, רכזת המועדון שעובדת בצמוד לזכריה, מנהל המועדון. שולה הייתה עמוסת עבודה אך הצליחה להתפנות אלי לזמן קצר(למרות שהביקור תואם מראש).
שולה תארה בפניי את הפעילות הענפה של המועדון: חוג יצירה, כדורגל, מרכז למידה, נשים רוקמות, קרמיקה, עבודות יד לילדים, חוג תיאטרון, חוג דרבוקות, חדר מחשבים ולימוד אנגלית באוניברסיטת חיפה.

הופתעתי לטובה מהיקף הפעילות ושפע הרצון הטוב של שולה להיטיב עם הקהילה. שימח אותי לראות ילדים רבים שמגיעים לשלל פעילויות במרכז הנוער, אך נערים ומתבגרים לא ממש ראיתי. הבנתי משיחה עם אביאל, מדריך במועדון, כי הנוער האתיופי חושב שלהגיע לפעילות במרכז זה לא נחשב ל"קול".

מועדון רסלר בחסות עיריית חיפה וכספי תרומות (רוטרי ו"שילובים") מארגן אירוע "בני מצווה", במסגרתו מכינים את הנערים לקראת עלייתם לתורה, שוכרים אולם שבו חוגגים לכל בני המצווה ומשפחותיהם את חגיגת המצווה עם תקליטן ,ועורכים ארוחה חגיגית, וכל זאת לבני הקהילה שבשכונה, חינם אין כסף. בנוסף מארגן המועדון את הנסיעה לירושלים בחג הסיגד שמהווה את אחד המפעלים החשובים לבני הקהילה האתיופית בשכונה שבקריית חיים, ונוטלים בו חלק רבים מבני השכונה.

הפוליטיקה הפנימית בשכונה

יש לזכור כי הרוב המכריע בשכונה הם בני העליות המאוחרות, ולכן די ברור שהם יהוו את הכוח ה"פוליטי" המוביל בשכונה.
עם זאת ניתן לומר כי בראשית דרכה של השכונה ההנהגה הייתה בידי הגרעין הראשון, שהיה מסורתי בהתנהלותו, וככזה נתן מקום של כבוד לדור הזקנים. מעמדם של הקסים היה בלתי מעורער והם היו הפוסקים האחרונים בכל דבר ועניין.

באופן טבעי וצפוי הייתה הזדהות ותחושת שייכות לקבוצה המייצגת, כלומר לזו שבמסגרתה עלית לארץ. עם עובדה זו ניתן היה לחיות בשלום רק שהכנסת "שחקן" חדש למגרש טרפה את הקלפים וערערה את ה"סדר" הישן.

המתיחות שנוצרה סביב תוכנית שילובים הובילה להעמקת הקרע בין המחנות, ושי מעיד שהוא נאלץ להתפטר מתפקידו כמנהל המועדון הישן ולפנות את מקומו ל"נבחרים" חדשים שלקחו את "מושכות" ניהול השכונה לידיהם.

בל נשכח שמעורב בסיפור זה כסף רב, שאין ספק כי הוא מהווה גורם נוסף לחילוקי דעות.
נכון שחלוקת הכספים נעשית בפיקוח העירייה והיושב בראשה, אך עדיין המעורבות של בעלי התפקידים מבני השכונה בוועדות השונות, מאפשרת להם לנווט לפי ראות עיניהם את הכסף באופן שיתאים לצרכים שלהם, ולא תמיד לצרכים האמיתיים של תושבי השכונה על כל הפלגים שלה.

בחירות דמוקרטיות בשכונת צייטלין

כדי להסדיר את בחירת נציגי הקהילה שאמורים להיות "נבחרי הציבור" של השכונה מול המוסדות, הוחלט לקיים בחירות דמוקרטיות. בתאריך ה- 27.12.10, קיימו תושבי השכונה הצבעה שבה נבחרו שבעה נציגים שתפקידם לייצג את הקהילה בפני המוסדות.

הגורמים שאחראים מטעם העירייה על תוכנית שילובים טענו שהבחירות לא מייצגות באמת את רצון התושבים וביקשו לא להכיר בנציגים הנבחרים כמייצגים את תושבי השכונה.
הבחירות בוטלו בהתערבות ועד קריית חיים, וכך גם הסיכוי לייצוג דמוקרטי והולם של כל תושבי השכונה על כל פלגיה.

בעקבות מהלך זה שוב נשאר הכוח בידי אותם גורמים שמנסים לדחוק את רגליהם של הנציגים הנבחרים של השכונה.
מיותר לציין את גודל האכזבה וההתמרמרות בקרב תושבי השכונה, שחלקם מרגישים שנמנע מהם ייצוג הולם ודריסת רגל במוקדי הכוח.

מערכת היחסים בין תושבי השכונה

בעבר התגוררו בשכונת צייטלין שבקריית חיים מזרחית בעיקר עולי צפון אפריקה,
אח"כ אוכלסה השכונה בעולים מקרב העלייה הרוסית וחבר המדינות.
כיום השכונה מעורבת בתושבים מחבר העמים שמהווים מיעוט, וברוב מכריע של עולי אתיופיה מגלי העלייה השונים.

היחסים בין האוכלוסיות השונות בשכונה הם "די פושרים" לטענתו של שי מנווייב. אין קשרים של ממש וזאת בשל הפער התרבותי הניכר.

ההבדלים התרבותיים והמנהגים השונים לעיתים מובילים למתיחות, מוסיף ומספר שי. "בבישול האתיופי משתמשים בתבלינים חריפים, תבלינים אלו מדיפים בזמן הבישול ריח מאוד חזק וחריף שלא ניתן ל"התעלם" ממנו.

החתונות בשכונה מתקיימות ביום חמישי. לפי המנהג האתיופי יום לפני החתונה שוחטים כמה כבשים או שני שוורים במשחטות עם "הכשר", וכל אותו יום מבשלים, כשריחות התיבול החריף "אופפים" את כל השכונה. ריח זה, לטענת השכנים שאינם אתיופים, מהווה מטרד לא קטן ולא פעם מעורר את חמתם וביקורתם הגלויה על השכנים.

יש לציין כי אף בקרב הנוער וה"חברה" הצעירים לא נוצרים קשרים של ממש. בסיוריי בשכונה נוכחתי לדעת כי כל אוכלוסייה מעדיפה להתרועע עם בני העדה שאליה היא משתייכת. לא יצא לי לראות אתיופים מסתובבים עם יוצאי רוסיה ולהיפך, ואף העידו על כך בני הנוער ששוחחתי איתם.

ברצוני לציין כי בבית הספר בו אני מלמדת (תיכון מקיף קריית חיים) ישנו מספר לא מבוטל של עולי אתיופיה, לחלקם חברים שאינם יוצאי אתיופיה, אך כנראה החברות אינה עוברת את גבולות בית הספר,על כך מעידה אלמיתו, תלמידת כיתה י"א שסיפרה לי כי חברותיה לא מגיעות לבקר בביתה למרות שהיא מבקרת בביתן.

באחד מסיוריי בשכונת צייטלין פגשתי את דינה ואת סבטלנה (אורית בעברית), שתי נשים מבוגרות שעלו לארץ מרוסיה לפני כ-28 שנה ומתגוררות בשכונה (תצלומן מופיע בגלריית התמונות). דינה מעידה שאין לה כל קשר עם שכניה האתיופים, וכי מלבד אמירת "שלום" מנומס אין כל חיבור ועניין משותף. דינה מספרת כי ההבדל התרבותי הוא כה משמעותי בעיניה שאין מקום להתפתחות של קשר חברי.

ברצוני לציין כי לא נתקלתי ברתיעה כלשהי מצידן להתראיין למאמר. קל היה לי ל"דובב" אותן לספר על עצמן ועל היחסים בשכונה, ויתרה מכך, הן הסכימו בשמחה להצטלם, ובכך גילו פתיחות רבה, מה שאיני יכולה לומר על מרבית יוצאי אתיופיה שעימם שוחחתי, שכפי שציינתי במאמר, היה צורך לשכנע וליצור תחושת אמון לפני שהסכימו לדבר איתי, שלא לדבר על הקושי בלקבל הסכמה לצלם, שבחלק מהמקרים נענתה בסירוב.

למותר לציין כי מאחר ואני עובדת בתיכון של היישוב, הוא תיכון מקיף קריית חיים, אני באה במגע עם תלמידים אתיופיים. לאחרונה אני עדה לריבוי של חברויות בין אתיופיים לילידי הארץ , מה שבעבר היה קיים רק במקרים בודדים.

בנוגע לחברות בין בנים לבנות אני מכירה מקרה אחד בלבד של תלמידה (ירושלים שמה) שסיימה את לימודיה בתיכון והייתה בת זוגו של אחד הבנים בשכבה, שהינו יליד הארץ. זכור לי כי סקרנה אותי השאלה איך ההורים של שניהם מקבלים זאת, ותשובתם הייתה כי הם זוכים לתמיכה מקרב שתי המשפחות. עובדה זו שימחה אותי מאוד משום שהיא משקפת פתיחות לקבלת האחר. למרבה הצער עדיין זוהי אינה תופעה נפוצה. עדיין קיימות דעות קדומות בנוגע לעדה, ועד שלא יוסרו, לא ניתקל במקרים רבים של בני זוג מעורבים.

תעסוקה בקרב תושבי השכונה

תושבי השכונה האתיופית בקריית חיים מועסקים רובם בעבודות עם שכר נמוך. הגברים עובדים במפעלים שבאזור מפרץ חיפה ואחרים בתחום החינוך והסיוע לקהילה.

רוב הנשים עובדות בעבודות ניקיון במוסדות חינוך, בסופרמרקטים, במפעלי, בטכניון ועוד. אחוז המועסקים הוא גבוהה מהסיבות הבאות: החמרה בקבלת "דמי אבטלה" ו"אבטחת הכנסה" , וזאת על פי הרפורמה של בנימין נתניהו כשר אוצר. עובדה זו עודדה הצטרפות של רבים למעגל העבודה, כאלה שנתמכו בעבר ע"י קצבאות הביטוח הלאומי.

לטענתו של שי, מהלך זה של נתניהו היטיב עם בני העדה משום שהוא אילץ אותם להיות חלק משוק העבודה, מה שהוביל אותם להיות שותפים אמיתיים בחברה הישראלית, כמו כן שופר הדימוי העצמי שלהם, במקום להיות נתמכי סעד הם הפכו לפרודוקטיביים. עובדה זו אף שיפרה את מצבם הכלכלי (למרות שעדיין רובם בעלי הכנסה נמוכה).

ברצוני להציג נתונים אובייקטיבים על המצב הסוציו-אקונומי של יוצאי אתיופיה בארץ וזאת כדי לקבל קנה מידה רחב בנושא זה שהינו משמעותי ביותר בעיניי.
אוכלוסיית יוצאי אתיופיה היא בין האוכלוסיות העניות במגזר היהודי בישראל. השכר הממוצע לראש משק בית בקרב עולי אתיופיה עמד בשנת 2005 על 4,747 ₪. שיעור העוני בקרב משפחות ממוצא אתיופי עמד על 51.7%.

חג הסיגד

חג הסיגד הוא יום של צום, בקשת מחילה על חטא, מקור להתחזקות במצוות, ומעל הכל- תחינה בפני ה' שישיב את עמו לירושלים. יהודי אתיופיה חוגגים את מועדו חמישים יום לאחר יום הכיפורים. המרווח בין יום הכיפורים לחג הסיגד תואם את מרווח חמישים הימים שבין חג הפסח לחג השבועות.

באתיופיה חגגו את הסיגד ע"י עליה המונית להר. בשעות הבוקר היו נושאים הקייסים (מנהיגים רוחניים של יהדות אתיופיה) את ספר ה"אורית" (תורה) אל ההר, ואחריהם צעדו בני הקהילה בתהלוכה ארוכה. על ההר נשאו המאמינים תפילות וגזרו על עצמם צום. הקסים נשאו תפילות מיוחדות לחג, אשר ביטאו את הרצון לחזרה בתשובה ותחינה בפני ה' שיסלח לעמו וירחם עליו.

עם גלי העלייה מאתיופיה לישראל עלתה השאלה: האם העדה תוכל לשמר את זהותה המסורתית גם במציאות הישראלית?
בישראל החג קיבל צביון של התכנסות שנתית של כלל קהילת יוצאי אתיופיה, והוא מהווה מקור חיבור לשורשים ולתרבות. הסיגד נחוג בהשתתפותם של המונים מקרב קהילת יוצאי אתיופיה העושים דרכם לירושלים, צעירים ומבוגרים כאחד.

חג הסִיגְד בישראל הוא יום חג מוכר, ונחשב בקרב החוגגים אותו ליום חופשה מבית הספר. החוגגים, יוצאי אתיופיה ואורחיהם, נאספים מכל רחבי הארץ ומגיעים באוטובוסים לחורשה שליד ארמון הנציב בירושלים. משם, מגובה ההר, ניתן להשקיף על ירושלים העתיקה ועל הר הבית. הקייסים מנהלים את הטקס ואת התפילות, ומכובדים ובעלי תפקידים ציבוריים אומרים מילות ברכה. חג הסיגד מאפשר מפגש עם מכרים יוצאי אתיופיה, שבישראל גרים במרחק רב זה מזה, ולכן נפגשים לעתים רחוקות.

ברצוני לציין כי קהילת יוצאי אתיופיה בקריית חיים נוטלת חלק בחג הסיגד ומארגנת את נסיעתם לירושלים של בני העדה על כל גווניה ופלגיה. שולה ממועדון "קסלר" (המועדון השכונתי ) סיפרה לי ש"נסיעה זו מהווה שיא באירועים אותם מוביל המועדון. זוהי הזדמנות לאחד את כל הקהילה ב"מפעל" רב היקף שכזה, יום זה נותן לי להרגיש התרוממות רוח. למרות שאינני נמנית על בני העדה האתיופית אני חשה הזדהות עמוקה מאוד עם הקהילה ביום חגם".

המשפחה

רקע

העלייה לישראל חוללה שינוי תרבותי חד ביותר אצל יהודי אתיופיה, ולוותה במשברי קליטה בכל תחומי החיים. בתהליך הקליטה נשברו מוסכמות ונותקו נורמות וערכים תרבותיים, משפחתיים, כלכליים, דתיים וחברתיים, שיהודי אתיופיה היו רגילים אליהם זה דורות רבים.

אצל יהודי אתיופיה- בעיקר בקרב "דור המדבר"- נשתמרה התפיסה הפטריארכאלית. אבי המשפחה הוא מקור הכוח והסמכות. גילו של האדם מעניק לו סמכויות ומנהיגות, ומכאן שזקני העדה הם מנהיגי העדה ודובריה. חוכמתם הכתיבה את תפקודה של העדה ואת הדרך לפתרון בעיותיה בכל תחומי החיים.

עם העלייה לישראל, נשחק ערכה של חוכמת זקני העדה, מאחר שלא היה לה ערך בחברה המודרנית. במציאות הישראלית הצעירים והמשכילים דוברי השפה העברית הקדימו את זקני העדה שהיו בעבר רועי העדה ומוריה. הדבר הביא לזעזועים לא רק במסגרת העדתית אלא גם המשפחתית, וכמובן גם לשינוי תפישות.

האתיופים שפגשתי עשו עלי רושם של אנשים מופנמים וביישנים (אם כי נדמה שתכונה תרבותית זו משתנה בדור הצעיר). לכן היה להם קושי לא מבוטל להתרגל לישירות, למוחצנות ולבוטות הישראלית הטיפוסית. הניגוד בין המנטאליות האתיופית למנטאליות הישראלית החמיר את משבר הקליטה, שלא פסח על איש- ילדים, מתבגרים, צעירים ומבוגרים. סגנון-החיים וקודי ההתנהגות של החברה הישראלית, שיבשו לחלוטין את הצופן התרבותי האתיופי, הרעידו את אמות-הסיפים של התא המשפחתי המסורתי, טלטלו תפיסות-עולם ואמונות, ושינו סדרי עדיפויות.

חלוקת התפקידים בין הבעל לאישה התהפכה במשפחות רבות (לא בכולן כמובן). הנשים נעשו למפרנסות, למקשרות בין המשפחה לרשויות. מעמדם של רבים מהגברים התרסק, ועימו גם הסמכות, הדימוי העצמי והכבוד.
.
לכל אלה יש כמובן השלכה ישירה על מערכת היחסים הזוגית והאינטימית, על המבנה ההיררכי החדש של התא המשפחתי, על יחסי הורים-ילדים, שבירת מוסכמות ועוד. מה שהיה עד אתמול בבחינת "ייהרג ובל יעבור", נחשב היום דבר של מה-בכך.

ההיררכיה במשפחה באתיופיה

באתיופיה היה מבנה המשפחה היררכי, וחלוקת התפקידים הייתה ברורה. הגבר עבד מחוץ לבית והיה אחראי לפרנסת המשפחה ולייצוגה בפני הקהילה והעדה. פרנסתו הייתה מבוססת על חקלאות, מרעה ונפחות. האישה עבדה במשק הבית וגידלה את הילדים. המשפחה הייתה בעלת מבנה פטריארכאלי מובהק, כמקובל בחברות מסורתיות.

שינויים במעמדו המסורתי של הגבר

שינויים ומגמות אלו מעלים את המתח בין המינים ובין הדורות. הגברים- בעיקר המבוגרים-במגננה, מנסים לשמור על מעמדם המסורתי. חלקם מוצאים מפלט וניחומים באלכוהול (בעיקר בירה), הופכים יותר ויותר אלימים ומתבצרים בשתיקתם, מה שמזכיר מילים מתוך שירו של שלמה גרוניך מלהקת שבע: "נכנסנו לציפור קטנה עם כנפיים מברזל, אמא קצת בכתה, ואבא רוב הזמן שתק...".

השתיקה הזאת של האבא, מספרת אורית המגשרת שעובדת עם הקהילה בקריית חיים, היא שתיקה זועקת, שתיקה של כאב ומצוקה."אמא קצת בכתה, כדי לשחרר את הכאב (של הסבל והתלאות שעברו). הבכי הוא דרך להשתחרר מהכאב , אבל האבא רוב הזמן שתק, שתיקה שאוכלת את הנשמה, שתיקה של הדחקה ,שתיקה של סבל מתמשך".

התסכול של יוצאי אתיופיה גובר והולך לנוכח העובדה שנשותיהם מסתגלות לדפוסי-החיים המקומיים, משנות הרגלים, יוצאות לעבוד מחוץ לבית ומכריזות בכך על עצמאותן. עם זאת סיפר לי אבטה מולו כי בעקבות תאונה (ראה תמונה בגלריית התמונות) שארעה לו במפעל בו עבד, הוא איבד את מקור פרנסתו (כיום הוא מקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי) ולמזלם אשתו עובדת והיא המפרנסת העיקרית של המשפחה בת 5 נפשות.

המבוגרים בקהילה

המבוגרים היו מרכז המשפחה. הילדים היו חייבים לקבל את סמכות ההורים ולכבד את המבוגרים. המצווה "כבד את אביך ואת אמך" נשמרה בקפדנות, והצעירים צייתו למבוגרים. הילדים דיברו רק לאחר קבלת רשות. סטייה מהתנהגות גררה עונש חמור. ענישה פיסית למטרות חינוכיות הייתה מקובלת, אם כי באופן מוגבל. האב יכול היה להעניש את ילדיו בצביטות, בסטירות, או בהעמדה מחוץ לבית.

ואילו כאן בארץ מספרת זיוה (אשתו של שי) כי שי נמצא בבית עם הילדים כשהיא בעבודה ולהיפך, וכי הם מתחלקים בנטל החינוך ובמטלות הבית באופן שוויוני. דפוס החינוך שלהם הוא של הקשבה לצרכים של הילדים וענישה פיסית לא באה בחשבון.

למותר לציין כי זיוה ושי אינם דוגמא מייצגת משום ששניהם משכילים (שי עומד לסיים תואר ראשון) ומעורים בדפוסי החיים בארץ, אולי יותר ממרבית האוכלוסייה של קריית חיים.
שי שימש כמנהל מועדון הנוער ופוטר מתפקידו בנסיבות שהוזכרו כבר במאמר זה. כיום שי מלמד באולפן ומאד מסופק מעבודתו ובעיקר מהעובדה שהוא יכול לסייע בגידול הילדים.
ועדיין משמש כפעיל בשכונה.

סוכני תרבות בחברה המסורתית

הילדים שנשארו בבית למדו מההורים או מהאחים הגדולים לבצע את כל מלאכות הבית, השדה והמרעה ועזרו להם בעבודתם. הם האזינו בשקיקה למעשיות ולסיפורי-עם מפי ההורים והסבים, הקשיבו לשיחות המבוגרים וניסו לקבל תשובות לשאלות שהציקו להם.
ואילו כאן בארץ, מספרת לי פרנוס גברי, "ההורים שלי נעזרים בי בשאלות הקשורות בבית הספר והקשר עם בית ספר מתקיים דרכי. כמו כן ההורים מבקשים אותי לתרגם להם מסמכים אותם הם נדרשים למלא. בשאלות הקשורות בלימודים אינני יכולה להיעזר בהוריי משום שאינם שולטים בשפה".

למונח "משפחה" בתרבות יהודי אתיופיה משמעות ייחודית. המשפחה המורחבת הייתה גם התא החברתי של הפרט בקהילת ביתא ישראל. המשפחה הגרעינית חייתה בצמידות למשפחה המורחבת, שהייתה אחראית לכל בני המשפחה. על כך מספרת צייניש תלמידת כיתה ט': "המשפחה המורחבת שלי מתגוררת בישובים מרוחקים ולכן אנחנו לא מרבים להתראות". אני מסיקה מתיאור זה של צהייניש כי המשפחה המורחבת הופכת לפחות משמעותית בשל הריחוק הפיסי.

במשפחה המורחבת באתיופיה, הצעירים הכירו את המבוגרים שחיו בקרבתם במשך כל חייהם, וקיבלו את סמכותם. בישראל, לעומת זאת, המפגש עם בני המשפחה המורחבת מתרחש לעיתים נדירות, ואין להם אותה סמכות 'אוטומטית' שהייתה למבוגרים באתיופיה.

הסבא והסבתא זוכים גם בארץ ליחס של כבוד בתא המשפחתי. מעריכים אותם, לומדים מחוכמת-החיים שלהם, שותים בצמא את דבריהם, אם כי, כאמור, גם בערך זה חל פיחות מתמיד בארץ. מקובל שהסבא והסבתא גרים עם הילדים או בקרבתם עד סוף ימיהם .על כך מספרת לי זיוה כי ילדיה רואים את הסבים פעם אחת בשנה- בפסח וכנ"ל גם לגבי הדודים, וזאת על שום המרחק הרב (משפחתה מתגוררת במרכז הארץ).

אלימות במשפחה

רקע

גילויי אלימות (מילולית ופיזית) בין בני-זוג פורצים בעיקר סביב כסף, יחסי אישות, קינאה, חינוך הילדים והרצון של האישה להתקדם בחיים, לצאת ללמוד או לעבוד. בעל עשוי לנקוט בשיטות של השפלה, הקנטה, איומים ולחץ פסיכולוגי, בניסיון לכפות את רצונו על אשתו. בשל החשש ממעצר או צו הרחקה, הוא יסתפק ברוב המקרים באלימות מילולית/פסיכולוגית. לעתים הדברים גולשים גם לאלימות פיסית.

המקרים הרבים יחסית של אלימות נגד נשים ורצח בנות-זוג בקרב יוצאי אתיופיה בישראל (הכוונה לשיעור גבוה של מקרים כאלה מקרב משפחות אתיופיות בהשוואה לשיעורים בכלל האוכלוסייה הישראלית), שמדווחים בהרחבה בתקשורת הישראלית , הביאו להגברת הערנות של שירותי הרווחה ורשויות החוק (כך נאמר לי במפורש בראיונות עם אנשי מקצוע). בתחנת המשטרה "זבולון" שבקריית חיים, נדרכים לשמע כל תלונה של אישה על אלימות מצד בן-זוגה, ולרוב מתייחסים אליה ברצינות. גם שירותי הרווחה תומכים בנשים, ומפנים אותן למקלטים לנשים מוכות.
.
לפי דיווח של משרד הרווחה 16% מכלל המשפחות ששהו ב-60 המקלטים לנשים מוכות בארץ בשנת 2004, היו נשים יוצאות אתיופיה. אבל הנתון המצמרר ביותר נוגע לרצח במשפחה: בין השנים 2007-2003 נרצחו 19 נשים אתיופיות בידי בן-זוגן, כ-20% מהממוצע השנתי. ברוב המקרים מדובר ברצח והתאבדות של הבעל הרוצח. מספרים אלה מצביעים על היקף מדאיג של אלימות בין בני-זוג בקרב יוצאי אתיופיה, יחסית למספרם באוכלוסייה.
מוסדות וגופים ממשלתיים מנסים לבלום את ההידרדרות במגוון דרכים, כגון הכשרה לרופאים, אחיות וחוקרי משטרה, תוכניות לימודים מהגיל הרך, הסברה, הקמת מקלטים לנשים מוכות ואכיפת צווי הרחקה לגברים אלימים.

יש הרואים את האלימות הזו כחלק מהיסטוריות האלימות של חברות פטריארכאליות כלפי נשים, במגמה להמשיך לדכא אותן. עם זאת, רצח נשים היא תופעה חדשה בקהילת ביתא ישראל. האם התופעה היא תוצר של "מלחמת תרבויות", כפי שהגדיר אותה מולו, אחד מראשי הקהילה, "כל הצדדים הם קורבנותיה, או שמדובר במאבק בין המינים, שיצא מכלל שליטה?"

אלימות במשפחה בשכונת צייטלין

לצערי לא הצלחתי לקבל נתונים בנוגע לאלימות במשפחה בקרב בני הקהילה, וזאת כנראה בשל רגישות הנושא, הבושה, ההכחשה. אין ספק כי דרושה פתיחות רבה כדי לדבר ולהתמודד עם נושא כה כאוב ורגיש. בקהילה שמאופיינת בשתקנות וחוסר פתיחות, אין ספק שהוא בא לידי ביטוי גם במקרה זה.

גירושים בקרב יוצאי אתיופיה בקריית חיים

נושא הגירושים הוא נושא כאוב, מציינת זיוה, אשתו של שי מנווייב, בת שכונת צייטלין שבקריית חיים. הנתונים מדברים בעד עצמם. לדעתה של זיוה, הסיבה העיקרית לכך היא העובדה שחלק מהנישואים באתיופיה היה כדי לאפשר לבן הזוג הלא יהודי, שלא לומר נוצרי, לעלות לארץ. עם הגעתם של בני הזוג לארץ מתחילים קשיים, בני הזוג מתחילים לריב, ומאחר ולא התחתנו מאהבה, הבחירה לפרק את ה"עסק" קלה יותר.

היוזמה לגירושין באה יותר מצד נשים מאשר גברים, בלי קשר לעובדה שרוב הגרושות לא נישאות בשנית. לעומתן, רוב הגרושים שבים ומתחתנים, או עוברים לחיות עם ידועה בציבור. במקרים רבים נישואים שניים אינם מחזיקים מעמד בשל הנטל הכלכלי הכבד (הצורך לשלם לגרושה וילדיה דמי מזונות) הנלווה להם.

היחס הרווח כלפי גרושות רווי בסטיגמות, ורבים מבקרים אותן. גרושים נהנים מיחס מתחשב וסלחני בהרבה. על הגרוש מסתפקים באמירה "שהוא לא יודע להסתדר לבד".
זיוה סיפרה לי כי אחת הנשים הגרושות בשכונה בחרה להביא ילד מחוץ לנישואים.
יש להניח שזהו מקרה יחיד שאינו מעיד על הכלל.

סיכום

העדה האתיופית, שהינה במהותה חברה מסורתית, נמצאת בעיצומו של תהליך שינוי דפוסים: בחברה, בקהילה ובמשפחה. הסקירה המוצגת במאמר זה, אודות אורחות החיים בקרב יוצאי אתיופיה, המתגוררים בשכונה בקריית חיים, משקפת טענה זו.

העיסוק בשכונה ספציפית אחת מספק לנו לכאורה תמונת מצב נקודתית, אך עם זאת ניתן לזהות דרך סיפור השכונה את המגמות הנוגעות לכללה של החברה האתיופית בארץ.

מבנה המשפחה, יחסי הכוחות בקהילה, יחסי גומלין עם השכנים, המועדון השכונתי, הפוליטיקה הפנימית בקהילה, "הבית האתיופי, פרויקט "שילובים", כל אלו ועוד מוצגים במאמר זה, שהיה לי ל"מסע" בתוך עולם חדש, עולם קרוב-רחוק ובעיקר מרתק, וזאת בעיקר בשל האנשים שפגשתי, אשר "פתחו לי דלת" לתוך חייהם.

ביביליוגרפיה

ספרים ומאמרים בעברית

בן-עזר גדי (1992) כמו שור בכד- עלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה. ראובן ירושליים.

בלפור חקק (1995) הסיגד- חג חידוש הברית וכיסופים לציון. משרד החינוך- אגף לתכניות לימודים, ירושלים. 81-42.

גרינפלד, יצחק (2003) "הדבתרה והחינוך בקרב יהדות אתיופיה, עד בואו של ד"ר פייטלוביץ'",
דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות , 23: 31-53.

דוד, יצחק (1995). יהדות אתיופיה והנצרות. ידע עם: במה לפולקלור יהודי, כ"ו 59-60 228-233, 1995

הרצוג אסתר (1998) הבירוקרטיה ועולי אתיופיה - יחסי תלות במרכז הקליטה. צ'ריקובר ת"א.

וולדה צדיק אברהם (2007) שילוב יוצאי אתיופיה בחינוך ובתעסוקה תמצית מימצאים חדשים, מאיירס, ג'וינט, ברוקדייל.

כהן, יחזקאל (1985) החוברת הראשונה על יהדות אתיופיה (מכתב למערכת  הד החינוך).

כהן מאיר (1996) "ממנהגיהם של יהודי אתיופיה", אשר וסרטיל (עורך), ילקוט מנהגים-ממנהגיהם של שבטי ישראל, משרד החינוך, מינהל החינוך הדתי.

עמיר אלי, א.זהבי, פרגאי רות (1997) "שורש אחד ואנשים רבים"-סיפור קליטתם של בני-נער מאתיופיה. מנגם, ירושלים.

פלק, זאב. (1990) "יהדות אתיופיה: זהות ומסורת (מאמר ביקורת)", שיח מישרים: כתב-עת לענייני יהדות, דת ומדינה, 21: 25.

קורינאלדי מיכאל.( 1988) יהדות אתיופיה זהות ומסורת, ראובן.

קפלן, סטיבן (1991). על התמורות בחקר יהדות אתיופיה, פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח , 58: 137-150.

 מאמרים וכתבי עת

Attias-Donfut, Claudine; Ben-Dor, Shoshana; Dolève-Gandelman, Tsili; (1994)
"Juifs éthiopiens en Israël".
Africa 1994, Vol. 64 Issue 3, p426 4p

( Haynes, Bruce D (2009)
The Beta Israel (Falasha) in Ethiopia
Journal of Modern Jewish Studies, vol. 8, no. 2, pp. 237-254
Routledge/Taylor & Francis, Abingdon UK

( Teshome G., Wagaw Teshome G., Wagaw (1991)
CAUGHT IN THE WEB: THE HORN OF AFRICA AND THE MIGRATION OF ETHIOPIANJEWS.
Northeast African Studies, Vol. 13 Issue 2/3, p109-126 18p 1991

( Kaplan, Steven (July 2006)
Genealogies and Gene-Ideologies: The Legitimacy of the Beta Israel(Falasha) Social Identities, vol. 12, no. 4, pp. 447-445,
 Kaplan, Steven; Rosen, Chaim. (1998).
IMMIGRATION TO ISRAEL
(pp. 407-421). New Brunswick, NJ: Transactio.n.
Transaction;New Brunswick, NJ

( Routledge/Taylor & Francis, (2006)
The Ethiopian community in Israel: Segregation and the creation of a racial cleavage

(Ribner, David S.; Schindler, Ruben ( Sep 1996)
The Crisis of Religious Identity among Ethiopian Immigrants in Israel
Journal of Black Studies, vol. 27, no. 1, pp.,

ראיונות

ראיון עם נגה מולגטה המגשר של הקהילה האתיופית בקריית חיים. 

ראיון עם צייניש, אלמיתו , פרנוס ועוד – תלמידי ביה"ס תייכון מקיף קרית –חיים בני העדה האתיופית.

 ראיון עם נציגים מקרב ההנהגה של השכונה האתיופית. בקריית חיים.

 ראיון עם מגשרת ביה"ס תיכון מקיף קריית חיים (אורית) המטפלת בתלמידי ביה"ס יוצאי אתיופיה .

כתבות ומאמרים מהאינטרנט

 אברהם גלית (2004 26.1 ) " אתר הקרוונים בחצרות יסף – סוף תקופה"
YNET http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7653
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

אתר מט"ח. העלייה מאתיופיה -"מבצע משה" (2009) המרכז לטכנולוגיה חינוכית
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=19773

בלפור חקק, (2007) "על חג הסיגד", http://www.hak -twins.com/article.asp?aid=12
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

 בן דור שושנה, (1988) " תפיסת הדת " אתר אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה .
http://www.iaej.co.il/newsite/content.asp?pageid=37
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

הראל עידן (2008) "המדינה תכיר בחג הסיגד של עולי אתיופיה" , אתר דתילי
אתר איחוד אירגונים של עולי אתיופיה. YNET http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7683
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

 ויקיפדיה (2008 המרכז לטכנולוגיה) ביתא ישראל , האנציקלופדיה החופשית . http://he.wikipedia.org/wiki
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

ויקיפדיה (2008) קהילת בני הפלשמורה ,האנציקלופדיה החופשית . http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7652
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

יצחק בצלאל, (1987) רבעון בינתחומי לחקר יהודי המזרח גיליון מספר 33.
http://www.ybz.org.il/?CategoryID=287&ArticleID=18 - רבעון
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

 לידור יובל, ( 2008) הגטאות של מערכת החינוך, NRG. http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/683/683.html
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

 הפרויקט הלאומי האתיופי-אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה http://www.iaej.co.il/newsite/content.asp?pageid=544
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

 קורינאלדי מיכאל (1988) יהדות אתיופיה זהות ומסורת ,ראובן. http://he.wikipedia.org/wiki/
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11

 שוופי דנה,( 2007 ) , המדריך המלא האתיופי , NRG. http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/555/756.html
תאריך כניסה אחרון: 24.3.11


מילות מפתח

קהילות | ביתא-ישראל | יוצאי-אתיופיה | עליות | משרד-הקליטה | מבצע-שלמה | המטבחהאתיופי | מנהגים | חג-הסיגד | חגישראל | שכונות | החיים-באתיופיה | מאכלים | "שילובים" | מועדון-נוער | הבית-האתיופי | היררכיה-במשפחה | מוסדות-קהילתיים | תרבות-פנאי | עולה-חדש | קליטת-עליה

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על השכונה האתיופית בקרית חיים (7)

    גל

    כתבה מעניינת מאוד. עשויה היטב .
    יום רביעי ג' באייר תשע"ה 22 באפריל 2015

    מערכת

    שלום שלומית שינינו את הכיתוב של התמונה.
    שבת כ"ח בכסלו תשע"ב 24 בדצמבר 2011

    שלומית

    נהניתי לקרוא על הקהילה האתיופית. אני מרגישה שזה לא מכובד להציג את תמונתה של זיוה בחדר השינה. זה יוצר קונוטציות שאינן מתאימות לאתר ואינו מכבד את הקהילה. תודה
    יום שני ב' בכסלו תשע"ב 28 בנובמבר 2011

    מערכת

    תיקנו בהתאם להמלצה שלך. תודה
    יום שני כ"ו בתשרי תשע"ב 24 באוקטובר 2011

    ללא שם

    -התפתרתי ממועדון הנוער שנה וחצי לאחר שגברת רסלר תרמה מאה אלף דולר דרך עודד דוניץ ובוגי הרצוג ממפלגת העבודה ובתרות המועדון החדש נבנה, ולא לפני כן. המבנה הישן נבנה מחדש בזכות מאמצים כבירים שעשיתי עם כול בני הנוער שהיצטופפו אז מידי ערב במועדון . שולה וזחריה הגיעו מטעם העיריה שנה לאחר שהמועדון החדש נבנה. הבהרה נוספת מי שעושה טרור ל-98 אחוז של הקהילה הם, כמו שאמרת קומץ האנשים מהעליות הוותיקות. העולים החדשים הם אלה שסובלים מדיחו מצד ראש העיר. , למרות שהגעתי בסוף העליה הראשונה אני עוזר לכולם כך גם נבחרתי כנציג עכשיו. ואני אמשיך במאכק למען הצדק עם רוב הקהילה למרות שה"מורדים"(הנציגים מהעליה הראשונה שהפסידו בבחירות שקיימה הקהילה ב-5.6.2008) ונתמכים בעירית חיפה. -
    יום שישי כ"ג בתשרי תשע"ב 21 באוקטובר 2011

    מנייוב שי

    בנושא "הקבוצה הראשונה" בפיסקה שלישי יש לשנות את המילה " כפי מציין שי," הייתה של יהודים שרבנים הכירו בהם כיהודים ששמרו את דתם במשך דורות ולכן לרובם ניתן להם תעודת זהות רגילה.אך לרוב מי שהגיע ב-20 השנים האחרונות נאלצו ללמוד יהדות על מנת לקבל ת"ז. המילה "יהודים אמיתים לא מתאימה למאמר. בתודה מראש מנייוב שי
    יום חמישי כ"ב בתשרי תשע"ב 20 באוקטובר 2011

    ללא שם

    שלום אתי ראשית קיבלתי את האתר מילדים מהשכונה .אני שמח שעזרתי לך במה שאני יכול . ראשית: את תואר הראשון שלי סיימתי ב-1996. אני לומד עכשיו תעודת הוראה לעל יסודי. שנית, אשמח אם תשני את המשפט שלהלן, כי אני נציג הקהילה לכול לכולם. "עלייה זו, כפי שמציין שי, "הייתה של יהודים אמיתיים", רוצה לומר: לא היה ספק לגבי יהדותם, ולכן הם לא עברו תהליך של גיור." אם תוכלי תתקשרי אלי ב-0545266735 . שי
    יום חמישי כ"ב בתשרי תשע"ב 20 באוקטובר 2011

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.