דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

המושבה האמריקאית - מאידיאולוגיה לנדל"ן

רחוב אוארבך, אכסניית עמנואל, בית מיין, ובית מגורים
רחוב אוארבך, אכסניית עמנואל, בית מיין, ובית מגורים
דנה זונשיין
בניה חדשה, רחוב בר הופמן
בניה חדשה, רחוב בר הופמן
דנה זונשיין
בניה חדשה, ובית היסטורי מוזנח
בניה חדשה, ובית היסטורי מוזנח
דנה זונשיין
בתים אמריקאים משופצים
בתים אמריקאים משופצים
דנה זונשיין
בתים ממתינים לשיפוץ, רחוב הרבי מבכרך
בתים ממתינים לשיפוץ, רחוב הרבי מבכרך
דנה זונשיין
גינה ציבורית
גינה ציבורית
דנה זונשיין
בית נורטון, בו שכנה מסעדת קרן
בית נורטון, בו שכנה מסעדת קרן
דנה זונשיין
הפיקוס בחצר כנסיית עמנואל
הפיקוס בחצר כנסיית עמנואל
דנה זונשיין
השכונה, מבט לכיוון דרום
השכונה, מבט לכיוון דרום
דנה זונשיין
בניה חדשה, מבט על
בניה חדשה, מבט על
דנה זונשיין
חצר פסלים, בבית אמריקאי משופץ
חצר פסלים, בבית אמריקאי משופץ
דנה זונשיין
כנסיית עמנואל
כנסיית עמנואל
דנה זונשיין
בתים ומנופים
בתים ומנופים
דנה זונשיין
מראה המושבה בלילה
מראה המושבה בלילה
דנה זונשיין
מתחם הוילג' בתהליכי בניה
מתחם הוילג' בתהליכי בניה
דנה זונשיין
מתחם קרן בתהליכי בנייה
מתחם קרן בתהליכי בנייה
דנה זונשיין
ספרים משיחיים בחצר אכסניית עמנואל
ספרים משיחיים בחצר אכסניית עמנואל
דנה זונשיין
עדות לצמח שנעקר בחצר פרטית
עדות לצמח שנעקר בחצר פרטית
דנה זונשיין
פעילות שבת בבית הקהילה, בר הופמן 9
פעילות שבת בבית הקהילה, בר הופמן 9
דנה זונשיין
פרסומת למושבה
פרסומת למושבה
דנה זונשיין
סיור בשכונה
סיור בשכונה
דנה זונשיין
שבת בבוקר בשכונה
שבת בבוקר בשכונה
דנה זונשיין
תפילת שבת בכנסיית עמנואל
תפילת שבת בכנסיית עמנואל
דנה זונשיין
דנה זונשיין

נוצר ב-6/14/2011

מבוא

המושבה האמריקאית שוכנת על גבעה קטנה בדרום העיר, בקו התפר בין יפו לתל אביב. היא כוללת רק שני רחובות צולבים, רחוב אוארבך ורחוב בר הופמן. היא גובלת במערב בשכונת נוגה ביפו (רחוב ניצנה), בצפון בשכונת נווה צדק (רחוב אילת) ומתחם התחנה החדש, בדרום אזור תעשייה והמוסכים (רחובות הרבי מבכרך וסלמה), ובמזרח שכונת פלורנטין (רחוב אליפלט).

השכונה עוברת בשנים האחרונות תהליכי שינוי הכוללים שימור וחידוש משמעותיים, והיא נמצאת כעת בשלב התפתחותי מעניין, ברגע של התהוות והשהייה, של בנייה מואצת לצד היסטוריה מתפוררת. זו מושבה ספוגה בהיסטוריה, שאת ראשיתה נוהגים להתחיל עם בואם של מתיישבים אמריקאים בשנת 1866.

מאמר זה מבקש לסקור את ההיסטוריה הקצרה של השכונה, ותוך כדי לנסות להבין מהם התהליכים אשר עברו על העיר תל אביב מהתקופה שקדמה להיווסדה ועד הפיכתה למטרופולין הגדול בארץ. 

התיישבות ראשונה – אמריקאים

המקימים

המושבה האמריקאית הוקמה על גבעת כורכר ממזרח ליפו ב- 22 לספטמבר 1866. מקימיה היו 156 מאמינים, איכרים, נגרים, אנשי-ים, בוני סירות, בוני בתים, ובעלי מלאכה שונים, ממדינת מיין שבארה"ב. חברי הקבוצה השתייכו לכת "כנסיית המשיח", כת פרוטסטנטית אמריקאית, אשר בראשה עמד ג'ורג' אדמס. הוא היה כומר מורמוני תימהוני וכריזמטי, שחקן לשעבר, אשר בדרשותיו סחף רבים. כדי להפיץ את רעיונותיו ייסד שבועון בשם "חרב האמת ומבשר השלום" שהופץ בין מאמיניו. אדמס הטיף לכך, ושכנע את בני קהילתו כי התיישבותם בארץ ישראל תכשיר את הקרקע לשיבת היהודים לארץ, דבר, שעל פי חזונו, יחזיר את ישו ויביא לגאולה. מספר מאמיניו הלך וגדל, ובשנת 1865 החליט שהגיע הזמן לייסד מושבה בא"י.

לחברי הקבוצה היו חששות אבל האמונה הובילה אותם. הם מכרו את רכושם בארץ מוצאם בכדי שיהיה להם כסף למסע, והפקידו את כספם אצל אדמס שישמש להם כגזבר. הם סיכנו את כל אשר היה ברשותם במסעם ללא נודע, בזכות מוטיבציה דתית ומסירות למטרה. היו אלו אנשים שבחרו לצאת למסע, ולא אנשים שנבחרו תודות לחוזקם, השפעתם או רכושם. 74 מבין המהגרים היו ילדים מתחת לגיל 15.

התיישבות ראשונה

לפני בואם, יצא אדמס למסע הכנה יחד עם שותפו לרעיון אייב מקנזי, בכדי למצוא מקום ראוי להתיישבות. הם ראו עצמם כיהושע וכלב (במדבר יג') ויצאו כמוהם "לרגל" את הארץ. לאחר מסע מפרך הגיעו ליפו, והחליטו להקים בה את המושבה, מכיוון שהיתה על הדרך לשכם ולירושלים, וכמובן שוכנת ליד הים, לשם מגיעים צליינים בדרכם לעיר הקודש. לפני שחזרו למיין חתמו על חוזה לרכישת פרדס בראש גבעה צפונית לחומות יפו, עם סגן הקונסול האמריקני בארץ, יהודי מומר בשם הרמן לוונטל.

לאחר 42 ימים של מסע ממיין לישראל, ב-22 לספטמבר 1866 עגנה בנמל יפו הספינה נלי צ'ייפין. עם הגיעם התבשר אדמס שהסכם הרכישה לא התממש, משום שלוונטל לא השיג אישור מהשולטן התורכי לרישום מתיישבים אמריקאים. אדמס בחר לשמור מידע זה, ואמר לאנשיו שהכול כשורה. הם הקימו מחנה אוהלים זמני בחוף יפו, והחלו לפרוק את הציוד הרב שהביאו עימם: בתי עץ מוכנים להרכבה, ריהוט רב, ציוד חקלאי, חומרי הסקה, שמן לתאורה, תרופות ושני פריטים שלא נראו עד אז בארץ, פסנתר וכרכרה. מחנה האוהלים הוקם בקרבה למקום בו נקברו שנה קודם לכן נפגעי מגפת הכולירע ביפו, וכבר בזמן שהותם במחנה הזמני מתו 9 אנשים, ברובם ילדים.

התבססות

רק לאחר מספר חודשים השיג לוונטל אישור לרכישת חלקה חדשה, על ידי רישום הקרקע על שם נתין עות'מאני. בשעה טובה, (43 שנים לפני הקמת תל-אביב), החלו המתיישבים בבניית המושבה על פי תוכניות שהביאו עימם.ני רחובות ראשיים מצטלבים שלאורכם ניבנו הבתים, רחוב ראשי (כיום רחוב אוארבך), ורחוב חוצה (כיום רחוב בר הופמן). בזמן קצר הוקמו במושבה 10 בתים, ביניהם בית עם, וחנות כלבו אותה ניהל אדמס.

הבתים היו מעץ, בעלי שתי קומות, בסגנון קוטג' שהיה אופייני לבניה בארצות הברית באותו הזמן. בגלל השוני באקלים, וגם בכדי ליהנות מיופי הסביבה, מהפרדסים, מהעיר יפו והים התיכון, הוסיפו ברבים מהבתים מרפסות בקומה השנייה. בית אחד היה שונה בכך שנבנה באבן והיה בן שלוש קומות. בניין זה יועד להיות "מלון גרנד-הוטל", שישמש מקום לינה לצליינים (היום רחוב אוארבך 6). מלאכת הגימור של הבתים מעידה על סגנון ייחודי, ורצון לגור בבית לתקופה ממושכת.

אדמס ניסה לזרז הקמת בית הספר בשכונה. התכנון היה לבית ספר ערב, עם דגש על איות והגייה נכונים, ומאוחר יותר הייתה כוונה ללמד את אומנות הדיון והשפה הערבית.

פירוק

תלאות וצרות שונות עברו על המתיישבים במושבה. חלקם היו קשיים בירוקראטיים, וחלקם נבעו מהמנטאליות ותנאי החיים והאקלים בארץ, שהיו זרים למתיישבים. מחלות, מגפות ויבול מועט, הביאו במהרה את רוב המתיישבים לקשיים כלכליים, לחוסר מוטיבציה ולייאוש. הוצאות הבנייה והמחייה כילו בהדרגה את אמצעיהם המוגבלים של המתיישבים. בנוסף לא היה ביקוש רב למקצועותיהם, ואי ידיעת השפות המקומיות הגבילה את אפשרותם לחפש עבודה וליצור קשרים ושיח עם תושבי המקום. 

החלקות שקיבלו המתיישבים היו קטנות ב- 25% ממה שהובטח להם, וכמו כן כל החלקות היו חכורות, מלבד חלקה קטנה שהצליחו לקנות. באמצע נובמבר 1866 החלו החקלאים להכין את השדות לזריעה ולנטיעה. הם חרשו וזרעו חיטה, שעורה, תירס, שעועית ותפוחי אדמה בעזרת הציוד שהביאו עימם. בשדות הסמוכים חרשו פלאחים ערבים, והתושבים החדשים השתוממו לראות את שיטותיהם הפרימיטיביות. קשיים נוספים שהקשו על החקלאות היו גניבות יבול ע"י ערבים, מיסים כבדים ויבול קטן בגלל החמסין. 

הקשיים הבירוקראטיים ליוו את המתיישבים מתחילת דרכם בארץ, כאשר לא קיבלו רישיונות ואישורים מהשלטון התורכי בארץ, ואלה החמירו בשל יחסים בעיתיים וסכסוכים שנוצרו בין אדמס והמתיישבים, לקונסול האמריקאי. כמו כן, עם הגיעם לארץ, איבד אדמס מכוחו והשפעתו על קהילתו, הוא נפל לטיפה המרה ובזבז את כספי המתיישבים. תלונות רבות החלו מופנות כלפיו, והמתחים שנוצרו ביניהם גברו ויצרו ניתוק. 

קשיים אלו הביאו לסכסוכים פנימיים ולחילוקי דעות בין המתיישבים, וכן לתחושות בדידות, ניכור וגעגועים, ורבים מהתושבים ביקשו לעזוב. חלק מהמתיישבים אף פנו לקונסול שיעזור להם לחזור לארץ מוצאם. באפריל 1867, פחות משנה מיום הגעתם הפליגו 22 מתיישבים חזרה לארה"ב, ובמאי הפליגה הקבוצה השניה. מרבית המתיישבים שבו למולדתם עד 1868 ובהם אדמס. הסופר מרק טוויין שהיה גם הוא על האוניה שהחזירה את המתיישבים תיעד את המסע בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש".

מתיישב אחד, רולה פלויד נשאר במושבה, והתגורר בה עד יום מותו, בביתו שברחוב בר הופמן 17. פלויד הביא עימו כרכרה מארה"ב, והפך לסוכן הנסיעות הראשון במזרח התיכון.

התיישבות שנייה – גרמנים

הרוכשים

משננטשה המושבה ע"י האמריקאים, הפכה למוקד התעניינות של גורמים נוצריים שונים, ומעצמות שונות. גורמים אלה נהנו משעת הכושר שנוצרה ורכשו את אדמות המושבה. אחד מהרוכשים היה צליין קתולי מיפו בשם פטר מרטין מצלר, ובשנת 1869 מכר את רכושו במושבה לראשי תנועת הטמפלרים, אשר הגיעו לחיפה שנה קודם לכן.

תנועת הטמפלרים היא כת נוצרית אוונגלית שנוסדה ב-1861 בדרום גרמניה. מקור השם טֶמפּלֶרים הוא במילה temple – היכל, ופירושו: בני ההיכל. חברי התנועה הטיפו לאמונה פשוטה וטהורה ברוחו של ישו, והאמינו בברית החדשה והישנה. הם שאפו לבנות את הארץ למשיח שיבוא, ובכך לקרב את הגאולה. מבחינתם, קירוב הגאולה היה יכול להתבצע רק באמצעות מגורים בארץ הקודש, שבה שאפו לקיים מודל של חיים אידיאליים באמצעות כפרים יצרניים. מייסדה ואביה הרוחני היה כריסטוף הופמן, ושותפו לדרך, גיאורג דוד הרדג, היה הכוח המניע בכדי ליישם את בואם של חברי הקבוצה לא"י.

באוקטובר 1868 הגיעו הופמן והרדג לחיפה במטרה להתיישב בה. חילוקי דעות בין השניים באשר לביצוע ההתיישבות בחיפה, הובילה לפיצול הפעילות הטמפלרית בין שני מוקדים. הדבר התאפשר כאשר באותה תקופה הציע מצלר להופמן לרכוש את אדמותיו במושבה, ולהקים היאחזות טמפלרית נוספת ביפו. ב-1869 נחתם החוזה, בו רכשו הטמפלרים 5 בתים על כל תכולתם. הרכישה כללה את ביתו של מצלר שהיה בעיר העתיקה ביפו ושימש כחדר חולים ובית מרקחת, ובנוסף ארבעה בתים במושבה - שלושה בתי עץ, ובית אבן ששימש מלון בעל 19 חדרים.

מלבד הסכסוך בין השניים מוזכרות סיבות נוספות להקמת היאחזות טמפלרית ביפו: יפו תשמש כעיר נמל בדרך לירושלים, הרכישה היתה זולה מאד ועולי הרגל מיפו לירושלים יכולים להוות פעילות הסברתית בין לאומית להפצת רעיונם.

פיתוח המושבה

הטמפלרים הגיעו לארץ כשהם מכירים את סיפור הנטישה של האמריקאים, הם חששו אך לא נרתעו מלהגיע. הם הגיעו לארץ עם כוונות ותוכניות ברורות, וניסו להיערך לקשיים השלטוניים, האקלימיים, החברתיים והכלכליים הצפויים בארץ.

מצבה של הקרקע במושבה לא אפשר למשפחות לעסוק בחקלאות, והן נאלצו לקנות קרקעות מחוץ למושבה. הם רכשו מספר חלקות חקלאיות באזורים שונים בת"א, וייסדו את המושבה החקלאית שרונה (רחוב קפלן כיום), הנחשבת כמושבה הטמפלרית השלישית בארץ. ליפו הגיעו בעיקר אנשי מלאכה, אנשי עסקים, סוחרים ובעלי בתי הארחה. הם ניהלו במושבה מבני ציבור: בית חולים, בית מרקחת, מלון, מנסרה, ובית בד. הם פיתחו את עסקי התחבורה והתיירות שהחלו האמריקאים ע"י ייסוד חברת נסיעות, פיתוח הדרכים ושרטוט מפות של האזור. הטמפלרים הוסיפו בניינים למושבה, הרחיבו, שיפצו וחיזקו את הבתים שרכשו מהאמריקאים. כמו כן, הם הקיפו את המושבה בחומה, מצידה האחד בגדר חיה של שיח צבר, ובצידה השני חומת אבן. בשני צידי המושבה היו שערים, כהגנה מפני שודדים.

בית עץ גדול שימש משנת 1874 כבית חולים, אשר שירת את אוכלוסיית החולים באזור יפו. הם שידרגו את מלון גרנד-הוטל למלון ירושלים שנחשב יוקרתי ומפואר. המלון כוסה בגג רעפים, דבר שהיה חדש בארץ ושינה את מראה הבתים בארץ.

בתקופתם הצליחו הטמפלרים להחיות את המושבה, ולהפוך אותה למקום מרכזי ומשפיע. הם הביאו לארץ כלים ומגוון שיטות עיבוד מודרניות בחקלאות, בזכותם נודעו בארץ מקצועות חדשים, והמסחר ובתי המלאכה התפתחו ושגשגו. כמו כן הביאו לארץ סגנון אדריכלי אירופי ייחודי. הטמפלרים בנו את בתיהם באבן. מבין המאפיינים המקובלים היה גמלון הבית, המצוי כמעט בכל המבנים הטמפלריים, כתובת בפתח הבית - בדרך כלל ציטוט מהתנ"ך בעל משמעות למשפחה שהתגוררה בבית, וכן מרפסת מעל פתח הבית.

הקמת מבני ציבור ודת

מבנה הציבור החשוב ביותר בתקופתם של הטמפלרים היה בית העם, משום שהם לא האמינו בבניית כנסיות והיכלות, והאמינו שהמקדש האמיתי נמצא בלב האנשים. בשנת 1871 הם הקימו בית ספר, פנימייה ובית עם, במבנה בן שתי קומות עם חצר. בשנת 1873 נוספו שני אגפים חדשים לבניין, כדי לשכן במבנה אחד את הנהלת הפנימייה, את בית העם ואת מרכז אגודת הטמפלרים העולמית, שהעתיקה באותה תקופה את פעילותה מגרמניה למושבה.

בשנת 1878 נמכר הבניין לברון הרוסי אוסטינוב, שהפך אותו למבנה המפואר ביותר בשכונה, ולצידו הקים גן מרהיב ופינת חי, בו נשתל ייחור של פיקוס בנגאלי נדיר. התושבים והילדים משכונת נווה צדק הסמוכה ומיפו אהבו לבלות בגינה זו. כמו כן מספרים שהסופר ש"י עגנון היה נוהג לבקר בגן והזכיר אותו בכמה מסיפוריו. בשנת 1898 לכבוד ביקורו בארץ של הקיסר הגרמני וילהלם השני, הפך אוסטינוב את הווילה שלו למלון "דו פארק" ע"ש הגינה הגדולה. לקראת אותו ביקור של הקיסר, הונחה גם אבן פינה לכנסיית עמנואל. כאמור, הטמפלרים התנגדו לכנסיה, אך במושבה גרו באותו תקופה גם נוצרים אוונגליים שרצו להקים כנסיה, והברון אוסטינוב תרם את הקרקע למטרה זו. תכנון הכנסייה נעשה ע"י ארנסט פוגט ופאול גרוט, והיא נחנכה בשנת 1904.

חיסול המושבה

השכונה שקטה במשך כמה עשרות שנים, עד שהבריטים כבשו את הארץ מידי התורכים. בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, החליטו הבריטים לסלק את הטמפלרים מא"י לאוסטרליה לאחר שרבים מהם הפכו לחברים במפלגה הנאצית. במלון ירושלים מיקמו הבריטים את משרדי הבולשת שלהם ובבית ממול את בניין המשטרה.
בתי המושבה ננטשו עם תום המנדט הבריטי, ובסופו של דבר הועברו לידי מדינת ישראל בהסכם כספים שהושג בינה ובין גרמניה.

תחייה מחדש – ממושבה לווילג'

השנים הנטושות

מאז הקמת המדינה פעלו בשטח המושבה כמה משרדי ממשלה, וכן מספר משפחות יהודיות שפלשו לאזור בימי מלחמת העצמאות. חלק מהמבנים הנטושים החלו להתפורר עם כל גשם, ובמקביל בתי מלאכה ויזמים למיניהם החלו להשתלט על האתרים. עשרות שנים היתה המושבה זרה בנוף התל אביבי, מוזנחת ושכוחה. היא שוכנת בלב אחד האזורים המוזנחים בדרום תל אביב, ועד לאחרונה גם לא היה בה פנס רחוב אחד.

הסיבות להתעוררות

הגורמים המשמעותיים והמאיצים לשינוי וההתחדשות שעובר על השכונה היו: פרוייקט השימור של הזוג ריד וג'ין הולמס, שיפוץ וילת נורטון ופתיחתה של מסעדת היוקרה קרן, פיתוח עירוני לקראת חגיגות 100 שנה לת"א, ומחסור בדירות וביקוש גובר לדירות בתל אביב, שהוביל לפיתוח אזורים ושכונות דרומיות בעיר.

ביוזמתם של בני הזוג ריד, החל פרויקט שימור ראשון בשכונה במבנה רעוע ברחוב אוארבך 4 (בית אקלי נורטון), אשר הושלם ב-1990 והפך מיד לאטרקציה, וגם שימש בית במשך 18 שנים למסעדת היוקרה קרן. איכותו של פרויקט זה זכתה בפרס הנשיא לשימור אתרים.

עם שינויים אלו, ולקראת חגיגות ה 100 שנה לתל אביב, החלה גם הרשות המוניציפלית לגלות התעניינות בשכונה. 8 מיליון שקלים השקיעה עיריית תל אביב בשכונה רק בשנים האחרונות (2008-2010) בעבודות ריצוף, שימור, התקנת פנסי רחוב, בניית גינות ציבוריות וחידוש תשתיות, ובכך גם נתנה את האות לכניסת היזמים. (או שמא להיפך, היזמים הם שגרמו להתעניינות העירייה).

בהתאם לתב"ע (תוכניות בינוי עירוניות) החדש של האזור, נפסק חידושם של רישיונות מוסכים ובתי מלאכה באזור, ואת מקומם החליפו לופטים ופרויקטים חדשים. מדובר בטרנד עולמי של שכונות כדוגמת הסוהו בניו יורק, שהופכות לשכונות אופנתיות ויוקרתיות בעקבות תוכניות שימור מבנים.

פיתוח המושבה

חלק נכבד בתהליכי הפיתוח של המושבה קשור בבני הזוג ג'יין וריד הולמס, אמריקאים אשר רכשו את בית פרנק (אוארבך 10) במושבה ב-2002, שכן היה מיועד להריסה בשל מצבו הרעוע. ריד הולמס, יליד מיין שחוקר מאז 1942 את סיפורם של החלוצים האמריקאים, חשף לפני שנים רבות את סיפורם של המתיישבים האמריקאים ופרסם ב-1985 את סיפורם בספר 'הנחשונים'. האנקדוטה המעניינת היא, שרק לאחר שרכש את הבית גילה את ראשי התיבות של בעליו האמריקאים על קורת עץ, וכך נסגר מעגל משפחתי בן כמה דורות, היות והוא עצמו צאצא של משפחת וונטוורת' שהגיעה לכאן עם ההתיישבות הראשונה. בני הזוג ריד פתחו את המבנה כמרכז מבקרים, "בית ידידות מיין", שיספר ויציג את המורשת האמריקאית בתל אביב של היום והוא פועל כיום בשכונה.

אם כן, בראשית שנות האלפיים בני הזוג הולמס הצליחו לחבור לתנועה ציבורית חדשה לשימור מבנים היסטוריים בישראל, אשר הצליחה להביא לתוכנית שיקום של השכונות הראשונות בתל אביב, ביניהן גם המושבה האמריקאית, אשר תוארה ע"י עיריית תל אביב כאתר שלקח חלק היסטורי חשוב בהתפתחות יחסים בינלאומיים ותיירותיים הרבה לפני הקמת מדינת ישראל. לפתע מדריכי תיירים, בתי ספר וקבוצות התומכות בשימור אתרים החלו להביא קבוצות מטיילים לסיורים. במקביל החלו נציגי העירייה לגבש תוכניות לשימור אתרים ומבנים.

המושבה כיום

כיום מתגוררים בשכונה בהכללה כ-4 קבוצות אוכלוסייה שונות - מה שהופך אותה למיוחדת וצבעונית. ישנם שרידים בודדים לאותם תושבים אשר ניתן להגדירם כאוכלוסיה חלשה יותר, אשר גרה פה מאז שנותיה הנטושות של השכונה. ממש סמוך להם מתגוררים התושבים החדשים – מהמעמד הבינוני-גבוה. בניין אחד (אוארבך 3) מאוכלס לרוב ע"י זוגות צעירים, סטודנטים ואמנים. זהו בניין הדירות היחיד אשר אינו מהווה חלק מהארכיטקטורה האופיינית לשכונה אלא הוא בניין דירות מודרני בן 3 קומות, המציע דירות להשכרה.בניין נוסף מאכלס את האזרחים הזרים ממדינות סקנדינביה, אשר מפעילים את כנסיית עמנואל, ביניהם הכומר ומשפחתו, ומתנדבים.

מבחינת הארכיטקטורה ניצבים זה לצד זה מבנים נטושים הממתינים בתורם לשחזור ושיפוץ, בתי היוקרה החדשים, הבתים האמריקאיים אשר כבר שופצו, כנסיית עמנואל, ואכסניית עמנואל עם החצר והפיקוס. כמו כן קיימת בשכונה אווירה של אתר בנייה, משום שפרוייקט המגורים הוילג' ומתחם קרן בתהליכי בנייה מתקדמים.

בשכונה פועלים כיום ארבעה מבנים ציבוריים: כנסיית עמנואל, בית הקהילה של הכנסייה, אכסניית עמנואל, ו"בית הידידות מיין". בכנסיית עמנואל (בר הופמן 15),מתנהלות תפילות בשבת וראשון וניתן לשמוע את נגינת העוגב, צלצול פעמון הכנסייה, וכן מידי חודש מתקיימים שם קונצרטים.בבית הקהילה של הכנסייה, (אוארבך 9), מתנהלת פעילות ענפה בכל ימות השנה. בימי שבת ניתן לראות אוכלוסיה מגוונת בינלאומית המגיעה לתפילה, ולאחר מכן נערכת התכנסות ותפילה של אוכלוסיה נוצרית אפריקאית. אכסניית עמנואל (אוארבך 8), שממול לכנסייה מציעה חדרים פשוטים, ברמות שונות של אירוח. "בית הידידות מיין" משמש כמוזיאון קטן לתולדות ההתיישבות האמריקאית .

פעילות הכנסייה , האכסניה, בית מיין ובית הקהילה בשכונה מקנים לשכונה אופי תיירותי, בינלאומי, אשר נראים בו תיירים רבים וקבוצות רבות המסיירות בשכונה. חשוב לציין שכל אחד מהמבנים הוא מתקופה היסטורית אחרת של המושבה והם מציעים חוויה ארכיטקטונית מגוונת.

אפשר ללמוד על השינויים במרקם השכונה מכתבתה של צאלה קוטלר, שהתפרסמה בעיתון גלובס. בכתבה מספרת דיירת המתגוררת מול אתר הבנייה שעליו עתיד לקום פרויקט הווילג', על השינויים בשכונה. הדיירת נולדה בשכונה, הקימה בה משפחה והדירה בבעלותה. לדבריה, "מתחילים להרגיש בשכונה אפקט לא נעים, שאין חניה כמו פעם, פתאום יש פקחים שנותנים דו"חות... המקום הופך ליוקרתי יותר, אבל אם לא יעלו את הארנונה אין לי בעיה עם זה. בעבר כל השכנים הכירו זה את זה והייתה סחבקייה, היום זה רק שלום שלום... לגדול פה לפני 25 שנה הייתה קצת פדיחה. יש לי משפחה מצרפת שמגיעה לביקורים לישראל, והם מספרים שבטיסות אל-על יש בעיתונים במטוס הצעות לרכוש דירות יוקרתיות בשכונה, שזה קצת מצחיק. אם יזם יציע לי הרבה כסף על הדירה שלי, שהיא מבנה לשימור, אולי גם אנחנו נלך על זה".

השקעות לעתיד

שני פרויקטים של דיור יוקרה נבנים בימים אלו במושבה: פרוייקט הוילג', ומתחם קרן (ע"ש המסעדה שפעלה בשכונה).
פרויקט הווילג' שבונה קבוצת דרינל במושבה האמריקאית יכלול שלושה בניינים צמודי קרקע שגובהם לא יעלה על שתי קומות עם עליית גג, ובצורה זו ישמר סגנון קו הגובה של השכונה.

ככלל, הפרויקטים בשכונה - קומלפקסים כפריים-עירוניים במיקום היסטורי - בולטים על רקע מגדלי היוקרה, רבי הקומות הנבנים בתל אביב בשנים האחרונות. לעומת חברות נדל"ן אחרות שרכשו מבנים קיימים ושיפצו אותם תחת מגבלות שימור מחמירות, מתכוונת קבוצת דרינל להקים את הבניינים החדשים בסגנון הטמפלרי, כדי שישתלבו במבנים ההיסטוריים של השכונה.שטחו הבנוי של הפרויקט כולל יותר מ-3000 מ"ר, והוא יכלול 23 יחידות דיור, דירות גג ודירות פנטהאוז, אשר כל אחת מהן תהיה שונה מהאחרת.

"אנחנו מציעים אלטרנטיבה כפרית עירונית למי שמאסו בדירות יוקרה בבניינים רבי קומות", מספרים המפרסמים של הפרויקט. לטענת היזמים, בכוונתם לא למכור את כל הדירות לתושבי חוץ, כדי שהשכונה לא תעמוד ריקה כפי שקרה למשל בשכונות אחרות בתל אביב. מה שעומד לנגד עיניהם של היזמים הוא הפיכת המושבה לדבר החם הבא בתל אביב, כשם שנווה צדק הפכה לכזו בתחילת שנות ה-80.אלמנט נוסף שמבדיל את הווילג' מפרויקטים אחרים הוא הנדירות שלו. במושבה האמריקאית אין עתודות קרקע לבנייה, מה שהופך את הבנייה החדשה במתחם לסוג של מהדורה מוגבלת.

במושבה נבנה עוד פרויקט יוקרתי, של קבוצת יובלים, הנקרא "מתחם קרן". המתחם יכלול 4 בנינים: מלון ירושלים, בית העץ, בית אילת ובית ניצנה. הפרויקט ישמר את שני הבניינים ההיסטוריים ויוסיף להם בניין חדש. משרד השיווק והמכירה של מתחם קרן ממוקם בווילת נורטון המשומרת בקפידה, שבעבר שכנה בה מסעדת קרן. כחלק מהפרויקט תוצא הווילה למכירה כווילה אורבנית במחיר 20 מיליון דולר.

ע"פ הנתונים של משרדי השיווק של הפרויקטים, רוכשי הדירות מורכבים מעורכי דין, אנשי עסקים, אדריכלים ופרסונות ציבוריות מוכרות אחרות. בחומר הפרסומי של הפרוייקטים ניתן לראות שימוש בהיסטוריה של המקום כמקדם מכירות.

סיכום

תהליכי השינוי העוברים על המושבה שתוארו עד כה, דומים מאד לתהליכים שעברו על שכונת נווה צדק בעבר. בנווה צדק נבנו הבתים של היהודים העשירים של יפו אשר הקימו את תל אביב לפני כ-100 שנה, וכאשר אלו הצפינו לתל אביב, השכונה אוכלסה ע"י תושבים ערבים מהמעמד הבינוני- גבוה של יפו. לאחר כיבוש יפו ב-48' פונו או עזבו גם התושבים הערבים, והאזור יושב ע"י עולים חדשים, שברגע שמעמדם הסוציו אקונומי השתפר - גם הם עברו למקום אחר. חילופי התושבים התכופים הפכו את השכונה לענייה ומוזנחת. תנופת הפיתוח של השכונה החלה רק עם תחילת שימור המבנים בה בסוף שנות ה-80. עם הקמת מרכז תרבותי מרכזי כמו מרכז סוזן דלל, הפך האזור גם למשכנם של אמנים ואנשי בוהמה.

בדיסציפלינת הגיאוגרפיה העירונית מכונה תהליך זה בשם ג'נטריפיקציה, מושג שנגזר מהמלה האנגלית ג'נטרי ( - Gentryאצולה נמוכה). זהו תהליך עירוני-חברתי בלתי מתוכנן של חדירת אוכלוסיה מהמעמד הבינוני והגבוה לשכונות חלשות במרכזי ערים, תוך שינוי מתמשך של אופי השכונה. פעמים רבות מלווה התהליך בהתחדשות פני הרחובות, שיפוץ בתים ותחלופה של העסקים באזור.

תהליך הג'נטריפיקציה נתון לפרשנות. יש שיאמרו שהוא תהליך טבעי שיש בו כדי חיזוק אוכלוסיות חלשות ע"י חדירת תושבים מבוססים. כמו כן, התהליך עשוי לכלול תוכניות שימור למבנים, ומכאן חשיבותו להיסטוריה המקומית.מצד שני, המתנגדים רואים בתהליך זה רק מראית עין של התחדשות ודאגה לשכונות. בפועל מה שקורה הוא דחיקה תמידית של התושבים החלשים: אוכלוסייה מבוססת "מגלה" רובע עירוני שולי, ישן, שמתאפיין בתת-תכנון ובתת-פיתוח, ומתחילה לקנות בו נכסים; ערך הנדל"ן עולה ; התושבים הוותיקים מסכימים למכור את נכסיהם בסכום שנראה להם גבוה, ויוצאים. שוכרי דירות ותיקים אינם מצליחים לשלם את שכר הדירה הגואה, ונדחקים גם הם החוצה. כך נוצרת מציאות חברתית וסוציו-אקונומית חדשה, זרה ומנוכרת. בסוף התהליך מתברר שהתמורה שקיבלו הוותיקים בעבור נכסיהם היתה קטנה יחסית, ושעיקר הערך המוסף של המהפך הפיסי והתדמיתי נותר בידי היזמים ולא בידי התושבים המקוריים.

כמובן שלא ניתן לנתק את סיפור המושבה האמריקאית בתל אביב מהתמונה הכוללת של התחזקות שוק הנדל"ן בשנים האחרונות בארץ ככלל, ובתל אביב ובמרכז בפרט. תוכניות הבנייה החדשות בשכונה דואגות דה פקטו לשימור השכונה ולנכסיה ההיסטוריים, אולם יחד עם זאת ניתן לשער שמתיחת הפנים הזו היתה מתרחשת גם אם השכונה לא היתה שופעת בנכסים בעלי ערך תרבותי כזה, שכן כל פיסת נדל"ן באזור שובה את עיני היזמים. השאלה אשר עולה בהקשר זה היא מהו הגבול הדק העובר, אם בכלל, בין פרויקט שימור אתרים, פרויקט שיקום שכונות ופרויקט נדל"ן?

המושבה האמריקאית למעשה מציגה מיקרוקוסמוס של תהליכים חברתיים, ברובם גם עירוניים ומודרניים, הקשורים זה בזה ומבטאים כמה מאפיינים "ישראליים" חדשים: התיישבות וחלוציות, התבססות מעמד בורגני, הגירה (או נטישה) תוך עירונית, סגרגציה -הפרדה עירונית, תכנון ושימור סביבתי. 

ביביליוגרפיה

ספרים

הולמס, ריד. (תשמ"ה 1985). הנחשונים: קורות המושבה האמריקנית ביפו. תל-אביב: מוזיאון הארץ.

טווין, מרק. (תשס"ט 2009). מסע תענוגות בארץ הקודש 1835-1910 . אור- יהודה: מחברות לספרות.

פרי, ירון. (תשנ"ה 1995). גבעת התקוה: התיישבות גרמנית-אמריקאית ביפו 1858-1850. חיפה: המכון ע"ש גוטליב שומאכר, אוניברסיטת חיפה.

רוטברד, שרון. (2005). עיר לבנה, עיר שחורה. תל- אביב: בבל.

מאמרים

וילנאי, זאב. (תרצ"ט). "ישבנים אמריקאים-נוצרים ויהודי א"י". מאזנים, ח', עמ' 69-75.

יפה, אהרון.(2005). "חלומות מורמוניים בארץ הקודש", עת-מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, יד בן צבי. 184. נדלה ב-20 למרץ 2011 מ: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14060

ליפשיץ, נילי, לב ידון, שמחה., ביגר, גדעון. (תשמ"ח). "מקור העץ וגיל עצים במושבה האמריקאית ביפו", קתדרה, 47, עמ' 70-78.

Amann, Peter. (Sep. 1971)." U.S. Colonists in the holy land". American History Illustrated. 5, pp.28-33.

חיבורים לקבלת תזה ודוקטורט

איזלר, איל יעקב. (1993). "המושבה האמריקנית גרמנית ביפו וייחודה במסגרת פעילות העולם הנוצרי בא"י בשלהי השלטון העות'מני (1914-1866)", חיבור לקבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה.

Holmes,Reed. (1989). " Joseph Smith, Jr. and George J. Adams gentile dreamers of Zion". Dissertation. Uni- Haifa.

עיתונות מהאינטרנט

בן יוסף, מוריה. שחורי, אילן. (2010). " אם המושבות: מסע היסטורי אל המושבה האמריקאית בת"א", [גרסה אלקטרונית], זמן תל אביב. נדלה ב- 20 למרץ 2011 מ: http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/074/873.html

בר טל, איריס. (2008). "המושבה האמריקאית ביפו: מוסכים מאובקים OUT, לופטים חדשים IN". [גרסה אלקטרונית]. Bizportal. נדלה ב-1 במאי 2011 מ:
http://www.bizportal.co.il/shukhahon/biznews02.shtml?mid=180773

 פז,רון. (2002). "המושבה האמריקאית ביפו: יהלומים ממתינים לליטוש", [גרסה אלקטרונית], גלובס. נדלה ב- 20 למאי 2011 מ:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=568985

 קוטלר, צאלה. (2010). "טרנד חדש למגורי יוקרה בת"א: הכירו את המושבה האמריקנית". [גרסה אלקטרונית]. גלובס, מגזין G. נדלה ב-26 למרץ 2011מ:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000534023&fid=3311

שוורץ, עדי. (2008). "מה טובים משכנותיהם בני גרמניה". [גרסה אלקטרונית], הארץ. נדלה ב 20 למרץ 2011 מ:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=945802&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

שפירא, מיכל. (2008). "המושבה האמריקנית בתל אביב:דירת 5 חדרים ב-5 מיליון שקל". [גרסה אלקטרונית]. nrgמעריב, נדלה ב-30 למאי 2011 מ:
http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/769/203.html

 אינטרנט אתרים

המושבה האמריקאית, אתר שבעת פלאי ישראל. www.7wonders.co.il

מתחם קרן, אתר רשמי. www.mitchamkeren.com

פרוייקט הווילג', אתר רשמי http://www.the-village.co.iln 

אזרחות ודמוקרטיה, מגינים על זכויות האדם, אתר רשמיhttp://www.humanrights.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=803e8796-122b-43ba-9d5a-8ae56aef50e4&lang=HEB  


מילות מפתח

ג'ורג'-אדמס | רולה-פלויד | ריד-הולמס | ג'ין-הולמס | נלי-צ'ייפין | הנחשונים | כת-כנסיית-המשיח | המושבה–הגרמנית-בתל-אביב | טמפלרים | כריסטוף-הופמן | פטר-מרטין-מצלר | כנסיית-עמנואל | אכסניית-עמנואל | בית-הידידות-מיין | מסעדת-קרן | מתחם-קרן | דה-וילג' | רחוב-בר-הופמן | רחוב-אוארבך | התיישבות-ביפו-במאה-ה-19 | ג'נטריפיקציה

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על המושבה האמריקאית - מאידיאולוגיה לנדל"ן (5)

    JimmiXzSq

    jimos45812rt1@hotmail.com
    cug5CC http://www.LnAJ7K8QSpkiStk3sLL0hQP6MO2wQ8gO.com
    יום שישי כ"ג באייר תשע"ז 19 במאי 2017

    מערכת

    תודה נתקן
    יום רביעי י"ח באלול תשע"ב 5 בספטמבר 2012

    מערכת

    תודה רון
    יום רביעי י"ח באלול תשע"ב 5 בספטמבר 2012

    אירית שנקר

    "ביוזמתם של בני הזוג ריד, החל פרויקט שימור ראשון בשכונה במבנה רעוע ברחוב אוארבך 4 (בית אקלי נורטון), אשר הושלם ב-1990 והפך מיד לאטרקציה, וגם שימש בית במשך 18 שנים למסעדת היוקרה קרן." כמה טעויות. לזוג ריד לא היה שום קשר לשיפוץ המבנה המדובר. המבנה שופץ ביוזמתו של זאב סוקולובסקי (בעליו של המתחם אז) עבור מסעדת קרן. היא שכנה במבנה 12 שנים ומחצה.
    יום שלישי ג' באלול תשע"ב 21 באוגוסט 2012

    ידעיה רון

    הסיפור ההיסטורי אינו ידוע לרבים ומרתק מאוד לקרוא עליו כאן באתר. אהבתי במיוחד את החיבור שכותב המאמר יוצר בין העבר של המושבה על האופי,הדינמיקה והאווירה של חיי המושבה בהיבט החברתי-כלכלי למצב של האזור כיום החל משנות ה-80. החיבור בין העבר להווה והעתיד יוצר הרגשת נוסטלגייה בקרב הקורא ומדגיש את ההבדל והניגודיות בין מה שהיה בעבר מושבה פשוטה של אנשים עובדים בעלי אידאולוגייה חלוצית-משיחית להווה שנבנים פרוייקטים יוקרתיים במקום. זה מאוד סמלי כסיפור לדוגמה לתהליכים שעבר על המקום מאז אמצע המאה ה-19 ועד היום ולתהליכים שעוברת בכלל החברה הישראלית
    יום חמישי י"ט בתמוז תשע"א 21 ביולי 2011

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.