דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 4 מדרגים

שינוי חברתי בשכונת הדר בחיפה

אווירה ברחוב מסדה, חיפה
אווירה ברחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
אווירה ברחוב מסדה, חיפה
אווירה ברחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
בתי קפה ברחוב מסדה, חיפה
בתי קפה ברחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
בתי קפה ברחוב מסדה, חיפה
בתי קפה ברחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
תחנת כרמלית ברחוב מסדה, חיפה
תחנת כרמלית ברחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
חנויות ברחוב מסדה, חיפה
חנויות ברחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
מדרחוב נורדאו, חיפה
מדרחוב נורדאו, חיפה
אורנה בן-שטרית
מראה כללי של שכונת הדר, חיפה
מראה כללי של שכונת הדר, חיפה
אורנה בן-שטרית
מראה כללי של רחוב מסדה, חיפה
מראה כללי של רחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
מראה כללי של רחוב מסדה, חיפה
מראה כללי של רחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
מדרחוב נורדאו, חיפה
מדרחוב נורדאו, חיפה
אורנה בן-שטרית
עסקים ברחוב מסדה, חיפה
עסקים ברחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
פעילויות בבית הקהילתי, חיפה
פעילויות בבית הקהילתי, חיפה
אורנה בן-שטרית
פעילויות בבית הקהילתי, חיפה
פעילויות בבית הקהילתי, חיפה
אורנה בן-שטרית
פעילויות בבית הקהילתי, חיפה
פעילויות בבית הקהילתי, חיפה
אורנה בן-שטרית
מיצג בשכונת הדר, חיפה
מיצג בשכונת הדר, חיפה
אורנה בן-שטרית
פעילויות בבית הקהילתי, חיפה
פעילויות בבית הקהילתי, חיפה
אורנה בן-שטרית
קפה מסדה בלילה, חיפה
קפה מסדה בלילה, חיפה
אורנה בן-שטרית
מראה כללי של רחוב מסדה, חיפה
מראה כללי של רחוב מסדה, חיפה
אורנה בן-שטרית
רחובות שכונת הדר, חיפה
רחובות שכונת הדר, חיפה
אורנה בן-שטרית
רחובות שכונת הדר, חיפה
רחובות שכונת הדר, חיפה
אורנה בן-שטרית
אורנה בן-שטרית

נוצר ב-6/14/2011

מבוא

אתחיל בווידוי אישי. כבר כמה שנים שאני נעה על הציר שבין ייאוש מוחלט לבין תקווה גדולה. אני צופה בכל הספקטרום החברתי, מסביבת מגוריי ועד לכדור הארץ בכללו.

מחד אני עדה לביטויים חברתיים של אובדן "הביחד", של התכנסות בבועה אישית/ שבטית/ דתית, של תחושה שכל אדם אחראי לעצמו המתעצמת לנוכח הסרת האחריות המתמדת של המדינה מאזרחיה באופן חד צדדי ושאין מקום לסולידריות ולאחווה שהייתה כאן פעם. מאידך אני מזהה סביבי יותר ויותר יוזמות חברתיות, המנסות לעורר כאן משהו, לזעוק זעקה ובעיקר לחולל שינוי. אלו שתי תנועות הפועלות בעוצמה בכיוונים מנוגדים, האחת הורסת והשנייה בונה.

על הרקע הזה אני גם מוצאת את עצמי יוזמת או חוברת לקבוצות הפועלות לשינוי המצב הקיים. בדרך כלל ה"סביבה" שבה נפעל תהיה בנקודת ההשקה שבין האמנות לחברה. הסביבה הטבעית לפעולה לי ולחבריי היא שכונת המגורים שלנו - שכונת הדר בחיפה. אפשר לומר שזוהי השכונה הפוליטית ביותר בחיפה, הרכב האוכלוסייה בה משקף מגוון רחב של קבוצות בחברה הישראלית, שחיות ביחסי שכנות, תוך חיכוך והפריה הדדית.

במאמר זה אבחן את הסיבות והמניעים להתעוררות הצורך בשינוי ולבחירה באמנות ככלי לשינוי חברתי. אתמקד בשכונת הדר בחיפה כמקרה מבחן מייצג בחברה הישראלית.

הרבה לפני שהכרנו את הביטוי "שינוי חברתי" דיבר עליו הפוליטיקאי ואיש ההגות האיטלקי אנטוניו גרמשי (1891-1937).  הוא פעל באיטליה בעת שלטון הפאשיזם ואף ישב בכלא בשל היותו ממתנגדי מוסוליני. בכתביו "מחברות הכלא" הוא דן במושג ההגמוניה, זוהי היכולת להכתיב את האופן בו החברה תפעל וניכר כי ייחס חשיבות רבה לתרבות ואידיאולוגיה בחיי קהילה. לטענתו, קבוצה המעוניינת לבצע שינוי צריכה לזכות בהגמוניה. לשם כך עליה ליצור תרבות חדשה המייצגת תפיסת עולם חלופית. תפיסה זו אמורה לעמוד כביקורת לערכי התרבות השלטת באותה התקופה.

נשאלת השאלה כיצד ניתן להשפיע דרך תרבות על חברה?

הוגה הדעות גרמשי תומך בארגונים פרטיים לא ממשלתיים המאפשרים להפיץ את הרעיונות שלהם ללא תלות בשלטון המדינה.  אך לצד זה יש הכרח להמשיך ולפעול גם במישור הפוליטי באמצעותו מנוהלת המדינה.

בישראל קיימת תשתית רחבה של חברה אזרחית המשפיעה על החברה בתחומים השונים ומשנה את המציאות מהשטח. במודע או שלא במודע שכבת הארגונים הזו לוקחת חלק במאבק על ההגמוניה. הם יכולים להוות תשתית רעיונית חדשה שתעצב את הפוליטיקה העתידית.

 המיוחד בשכונת הדר

העיר חיפה השוכנת על הר הכרמל ומשקיפה לים נחשבת לבירת הצפון ולעיר מטרופולין.

חיפה מוגדרת כעיר רב מרכזית במובן זה שקיימים בה שלושה מרכזים עירוניים: אזור העיר התחתית - מרכז מסחר ועסקים מתפתח, אזור הדר - מרכז מסחר, שירותי ציבור ומוסדות שלטון ואזור רכס הכרמל שבו מתגוררת רוב אוכלוסיית העיר והוא מתפקד כאזור פנאי, בילוי ונופש.

שכונת הדר היוותה עוד לפני קום המדינה ובמשך עשרות שנים את ליבה של חיפה כשכונת מגורים ונחשבה למרכז העיר במגוון תחומים.מוסדות השכלה כדוגמת הטכניון, הריאלי ובסמ"ת בחרו להתמקם בה, לצד חיי מסחר ערים ומתפתחים הוקמו משרדים ממשלתיים ועירוניים. נפתחו בה כמה ממוסדות התרבות והפנאי המיתולוגיים של חיפה ובראשם בתי הקולנוע הגדולים שאפיינו את הדר ומשכו אליהם את תושבי האזור.

משנות ה-80 הסתמנה ירידה ברמת הפעילות המסחרית בהדר בעיקר עקב בנייתם של קניונים רבים שיצרו תרבות צריכה מרוכזת במקום אחד. במקביל נבנו שכונות חדשות על הכרמל שעודדו הגירה תוך עירונית.

הדירות שהתרוקנו מבעלי הבית - ותיקי הדר נהפכו למשרדים ועסקים, רוב מוקדי הבילוי נסגרו ומשרדי הממשלה רוכזו בקרית הממשלה בעיר התחתית. דירות רבות נותרו ריקות עד לגל העלייה הגדול בסוף שנות ה-80 אך עם השתלבותם של העולים בשוק העבודה ושיפור הכנסתם, שוב עזבו חלקם את השכונה.

המצב בשכונה הלך והידרדר, בעלי עסקים פשטו רגל, בתי הספר נסגרו ו/או הפכו לישיבות, הבתים והחצרות הוזנחו, הגנים הציבוריים הפכו למאורות סמים ואף מספר קווי האוטובוס שחיברו את השכונה עם שאר חלקי העיר הלך ופחת.

בעקבות כך נותרה האוכלוסייה הזקנה חסרת האמצעים ולדירות שערכם צנח נכנסו אוכלוסיות חלשות בעלות אמצעים מוגבלים כגון אוכלוסיה חרדית, אוכלוסיה ערבית ועולים חדשים.

ההולך ברחוב נורדאו בשכונה יתקשה להבחין שזהו המדרחוב הראשון בחיפה, מרכז שבו בחרו החיפאים לראות ולהיראות בימי שישי במיטב בגדיהם. כיום נותרה כל קומת הרחוב ששימשה לעסקים נטושה ומוזנחת. 

לפני כ-6 שנים הוחלט כי לא ניתן יותר להתעלם ממצבה של השכונה. ראש העיר יונה יהב מינה את פרופ' צבי איזיקוביץ', מרצה באוניברסיטת חיפה, לעמוד בראש ועדת היגוי שתפקידה יהיה להציע תכנית שיקום לשכונה. הוועדה החליטה על שבעה יעדים וכן על מינויו של מנכ"ל לשכונה, יעקב ברודר.

הפרויקט הראשון שסימן ברודר היה שינוי פניו של גן בנימין שהיה הגן הציבורי הראשון שהוקם בישראל ב-1923 והפך מאורת הסמים הגדולה בחיפה ואולי בצפון כולו. בכוחות משותפים עם המשטרה הצליחו "לנקות" את הגן מסוחרי הסמים ואפילו לקיים בו מופעים . מסע שיקום השכונה בראשותו של יעקב ברודר נמשך גם היום ונותן את אותותיו בכל מובן.

הגדרת המרחב

שכונת הדר נמצאת בעיר חיפה על מדרונו הצפוני של רכס הכרמל, בין העיר התחתית לבין הכרמל. בשכונה מתגוררים כ-36,000 תושבים המהווים כ-14% מכלל אוכלוסיית העיר חיפה. כ-24% מאוכלוסיית השכונה הם ערבים וכ-35% הם עולים חדשים .

מקובל לחלק את שכונת הדר לארבעה תתי רבעים, הדר-מערב שבמרכזו הגנים הבהאים, הדר-מזרח באזור שכונת יל"ג, גאולה ורמת ויזניץ', הדר-עליון באזור הרחובות ווינגייט ולאון בלום והדר-מרכז באזור כל הרחובות הנושקים לאורכו של רחוב בלפור.

במאמר זה אתמקד בתת רובע הדר-מרכז בו מתקיימת הפעילות החברתית המשמעותית ביותר. תת רובע זה הינו ליבה העכשווי של הדר ובשל העובדה שמרוכזים בו נכסים ארכיטקטוניים, תרבותיים והיסטוריים מעברה של חיפה הוא נחשב לייחודי במרקם העירוני.

מרקם האוכלוסיה

האוכלוסייה בשכונת הדר-מרכז הינה אוכלוסייה מאוד מגוונת, לצד קשישים ומהגרי-עבודה חיים בה צעירים וסטודנטים רבים מכל האקדמיות הפועלות בעיר. נמצא בה הריכוז הגבוה ביותר של עולים בחיפה - כ-47% אחוז מכלל האוכלוסייה בשכונה. אחוז האוכלוסייה הערבית בה עומד על כ-31%. בני 0-17 מהווים 19% מכלל האוכלוסייה במקום ובני 65 ומעלה מהווים גם הם כ-20%, רובם קשישים מבני העלייה החדשה. נתונים אלה מצביעים על חברה הטרוגנית מרובת תרבויות, ותיקה וחדשה, צעירה וזקנה.

אי לכך מתקיים בשכונה שילוב של חיים דינאמיים מרובי פעילות פוליטית וחברתית לצד חיי שגרה שקטה של אוכלוסיה מבוגרת.

רחוב מסדה בשכונה

במרכז השכונה נמצא רחוב מסדה המהווה מעין מרכז תרבותי - פוליטי. זהו רחוב צר וארוך המתחיל במפגש עם רחוב בלפור ומסתיים בעיקול לרחוב טבריה. הרחוב משופע בבתי באוהאוס יפים ובקומת עסקים הנושקת לרחוב.
בסביבתו רחובות הלל וארלוזורוב המוביל למרכז הכרמל ורחוב בן-יהודה והטכניון .                                                

הצצה קצרה לרשימת בתי הקפה ובתי העסק לאורך הרחוב תאפשר לנו להבין מי הם "הלקוחות" השוהים ברחוב ומהם מאפייניו. ברשימה ניתן למצוא בתי קפה במגוון סגנונות (אם כי לא סגנונות מובהקים): ערבי, יהודי, ומעורב. הם מאוכלסים ברוב שעות היממה בתושבי הרחוב העוסקים ברובם במקצועות חופשיים הקשורים לתחומי היצירה והפעילות החברתית/ פוליטית והאקדמית. לצידם נמצא מקום לעישון נרגילות ומולו מכבסה וסושיה. חנויות בגדים וספרים מיד שנייה המצביעים על מודעות לצרכנות אקולוגית וזולה וכן חנויות מכולת שהוסבו לפיצוציות הפתוחות עד לשעות הלילה המאוחרות.
עוד ניתן למצוא סוכנות תיווך נדל"ן, חנות חיות, מקום לקעקועים וחנות לביגוד ומוסיקה אורבאנית.

במרכז הרחוב עומדת תחנת הכרמלית, הרכבת התחתית בחיפה, המובילה נוסעים לעיר התחתית ולמרכז הכרמל ומתפקדת מידי פעם כגלריה .                                                                                                                                              

מלבד תושבי המקום ניתן לפגוש אנשים הבאים לספוג "אווירה אחרת" בבתי הקפה ובחנויות הכלים והעתיקות הקיימות אף הן ברחוב. כל אלה מהווים רק תפאורה לנעשה ברחוב.

בהמשכו של הרחוב עומד הבית הקהילתי "טבריה 15" המהווה מרכז חי ושוקק לכל גווני האוכלוסייה. לצד חוגים, כנסים ותערוכות שראוי שיתקיימו בכל בית קהילתי הפך המקום למשכנם של ארגונים רבים לשינוי חברתי ובכלל לפעילויות תרבותיות המנסות לחדור למרחב הזה. הם מקיימים בו מפגשים, דיונים וקורסים. לעומד בראש הבית הקהילתי, ירון הדר, יש זכות גדולה בהפיכת המקום למרכזי כל כך בשכונה.

הפעילות המתקיימת בבית הקהילתי מהדהדת אל הרחוב החוצה בתצורות שונות, מפעילויות קהילתיות כגון שוק החלפת רכוש, ארוחות משותפות ומסיבות רחוב ועד תערוכות אמנות בהיקף נרחב, מופעי תיאטרון ומוסיקה.

ברחוב ישנה דינאמיקה של עשייה מרובה ופעילות רוחשת ותמידית מתחת ומעל לפני השטח. תורמים לאווירה הזו גם הארגונים הרבים לשינוי חברתי הקיימים ברדיוס הקרוב והרחוק המקיף את הרחוב.

הארגונים הפעילים בשטח

במחצית השנייה של המאה ה-20 הלכו והשתנו צרכי האוכלוסייה ברוב המדינות המערביות וזאת בעקבות תמורות דמוגרפיות, כלכליות וטכנולוגיות שחלו בהן. תמורות אלה הושפעו מתהליכי החילון והאורבניזציה. הם התבטאו בהגירה אל הערים ובאימוץ אורח חיים עירוני, בשינויים שחלו בדפוסי המשפחה ובהרכבה, בגידול בתוחלת החיים ובהתחזקות זהויות אתניות לאומיות . ורמים אלה גם תרמו לעלייה ניכרת בביקושים לשירותים החברתיים המוגשים לתושבים, ולהגדלת כמותם, רמתם ואיכותם .

במקביל לתהליכים אלה גברו הקולות להעברת האחריות הממשלתית לאספקת שירותים חברתיים לארגונים לא ממשלתיים ולארגונים ללא מטרות רווח בתוכם. כמו כן עלה הצורך להגברת יכולת הבחירה החופשית של הצרכן בתחום שירותי החברה והרווחה. ארגונים אלה היוו מאז ומתמיד כוח ראשון באיתור בעיות חברתיות בקרב קהילות וביצירת מענים ייחודיים להן ולא חדלו לפעול גם לאחר קום מדינת הרווחה.

בארץ, מאז תחילת שנות ה-80 חלה פריחה בקרב ארגונים לא ממשלתיים ועד 1996 נרשמו יותר מ-1000 עמותות חדשות מידי שנה העוסקות בתחומים חברתיים מגוונים ולעתים הם מהווים תחליף למגזר הציבורי.  בשנת 2007 היו רשומות 43,000 עמותות.

הארגונים הלא ממשלתיים משויכים בארץ ל "מגזר השלישי", זהו מגזר הפעילות במשק הכולל את הארגונים הפועלים ללא כוונת רווח ואינם חלק ממוסדות המדינה והשלטון המקומי. השם הזה נועד להבדיל ארגונים אלו מהמגזר העסקי, הפועל למטרות רווח ומהמגזר הציבורי, המורכב ממוסדות המדינה והרשויות המקומיות.

אסקור כאן מספר ארגונים הפועלים במרחב המצומצם של שכונת הדר ואף רחוב מסדה.
בחרתי להביא את הדברים כלשונם (מתוך החומרים הפומביים של הארגונים משום אופיים הייחודי) אך ביצעתי עריכה קלה :

תיאטרון "חי-פה", העמותה לקידום תיאטרון חברתי יוצר

התיאטרון פועל בעיר חיפה מזה 20 שנה, משתתפים בו כ-100 שחקנים הלוקחים חלק בסדנאות ובהפקות שונות העולות מידי שנה וזוכות לשבחים רבים. לכולם תארים ותעודות כמו גם ניסיון ומקצועיות מוכחת אך אלה מהווים רק בסיס פורמאלי. הרוח האישית והייחודית שכל מנחה מביא חשובה יותר.

"חי-פה" פונה לילדים, נוער, סטודנטים, מבוגרים וצעירים, שרוצים להגשים חלום, לעמוד על במה מול קהל, ולשחק מתוך תשוקה גדולה לעולם התיאטרון ואמנויות הבמה.

כך תוכלו למצוא בין השחקנים גם עורכי דין ואנשי היי-טק, הפושטים בסוף יום העבודה את החליפה, עוטים על עצמם תלבושות ונכנסים לדמויות שונות בהפקות קלאסיות ומקוריות, שיש האומרים שאינן נופלות מהפקות התיאטראות הרפרטוארים.

תיאטרון "חי-פה", אשר פעל עד עתה תחת חסותם של עירית חיפה, מתנ"ס הדר ותיאטרון חיפה, בימים אלה, הפך לעמותה המעודדת תיאטרון יוצר בעיר.

קבוצת מ.ק.ס – מתכננים קהילה סביבה

הקבוצה כוללת תושבים, אדריכלים, מתכנני ערים, ונציגים ממתנ"ס הדר, מהמועצה לשימור אתרים ומגופים ציבוריים אחרים הקשורים לשכונה שחברו יחדיו מתוך שאיפה להביא להתחדשותה הפיזית והחברתית של השכונה.

חזון הקבוצה הוא התחדשותה הפיזית והחברתית של שכונת הדר והפיכתה לשכונת מגורים איכותית ומקום למסחר, תרבות ופנאי לכלל תושבי חיפה והסביבה .

לטענת הקבוצה, למרות ששכונת הדר מוזנחת ובעלת תדמית בעייתית, עדיין נשמרות בה איכויות פיזיות רבות שניתן לנצל באמצעות תכנון נכון: מספר רב ומגוון של בניינים לשימור בסגנון אקלקטי ובינלאומי, רבים מהם בעלי ייחוד אדריכלי, קנה מידה אנושי, סביבה נעימה להולכי רגל, סמיכות למוסדות תרבות עירוניים, קירבה לצירי תחבורה ומסחר, מרחבים ציבוריים גדולים, מדרחוב וכד'.

קבוצת מ.ק.ס פועלת בשני אופנים, האחד הוא גיבוש תכנית אסטרטגית לפיתוח השכונה בטווח הארוך, שתגרום לשינוי משמעותי באופי השכונה. השני הוא הרצת פרויקטים נקודתיים הכוללים פעילויות מיידיות שנועדו לגרום לשינוי האווירה בשכונה ולהביא להתרחשויות בשטח ופרויקטי שיקום לטווח ארוך.

במהלך השנים 2007-2009, יזמה קבוצת מ.ק.ס סדרת פרויקטים בשכונה ביניהם: פרויקטים חברתיים שכללו סדנאות, מפגשים עם תושבי השכונה ושיתופם בתכנון גינה עירונית, יזום ותכנונה של גלריית "המנהרה", גלריה לאמנות רחוב במנהרת המעבר הישנה ברחוב בלפור, גיבושה של תערוכה ופרסומו של לוח שנה בו השתתפו צלמים מתושבי השכונה.

הפרויקטים העתידיים של קבוצת מ.ק.ס כוללים:

  • המשך תהליך הגיבוש של התכנית האסטרטגית - כחלק מהתהליך, הקבוצה מתכננת רב שיח פתוח לקהל שבו יציגו בעלי העניין שזיהו את חזונם להחייאת הדר הכרמל - רב השיח יתקיים בשיתוף קהל של תושבי השכונה ומתעניינים.
  • הקמת מרכז ייעוץ לשיפוץ בתים - קבוצת מקס, בשיתוף עם המועצה לשימור אתרים ומתנ"ס הדר, מעוניינת להקים מרכז ייעוץ שייתן מענה, הדרכה וכלים לתושבי הדר המעוניינים לשפץ את בתיהם. מרכז הייעוץ יעסוק בשיפור הסביבה הפיזית מתוך ההכרה בערכים האדריכליים הגבוהים של המקום.
  • פרויקטים נקודתיים - הקבוצה מעורבת בפיתוח גן הטכניון, בפיתוח הצעה לגינון זמני, בפרויקט "השלד הירוק" – פיתוח משעולי המדרגות וצירי הולכי רגל ליצירת מערך של גינות כיס ומרחב ציבורי מטופח התורם לקידום הביטחון האישי בשכונה. שימורו ושיקומו של בניין שוק תלפיות כסמל וכמרכז תרבות בשכונה.

ניתן להבחין כי בכל פעילויותיה מקפידה הקבוצה לשתף ולסייע לתושבי המקום , רוב חברי הקבוצה הינם אדריכלים אך נדמה כי המוטיבציה שלהם בשותפות בקבוצה ובהנעת המהלכים דרכה נובעת מאהבה למקום וממחויבות ציבורית שכל אחד מהם חש.

פעילויותיה של הקבוצה זוכות להד ציבורי ואף לשיתוף פעולה מהוסס אך עקבי מצד העירייה. לתפיסתי, העירייה בעצם אימצה את הקבוצה כ"יועצת חיצונית" לה ומנצלת את תחום הידע הנרחב שחברי הקבוצה באים איתו (בחינם) לצורך שינוי פני המקום.

אלת המסטיק

כתב עת חיפאי לשירה, פרוזה, אמנות והגות ביוזמתן ועריכתן של 2 נשים, כותבות. זה פרויקט קהילתי בה במידה שהוא עבודה של העורכות אותו. זה גם ניסיון לייצג את מה שעד עכשיו נתפש כבלתי-ניתן לייצוג, תרבות חיפאית וצפונית אלטרנטיבית.

אלת המסטיק צומחת מתוך שיתופי פעולה אורגניים וחותרת להרחיב את המעגל של יוצרות ויוצרים חיפאיים וכאלה שעבורם חיפה היא מרכז של צריכת ויצירת תרבות.

כתב העת מחזיק רחוב אחד. רחוב מסדה הוא בסופו של דבר גם הסיבה להולדתו, כי אי אפשר שכל כך הרבה כישרון של כל כך הרבה אנשים ונשים יישאר בבידוד וגם דרך לדמיין מרחב תרבותי שלא מוכפף לאידיאולוגיה השלטת, אלא חותר לשיתופי פעולה אורגניים שעשויים לתת כלים להנכיח שיח מקומי שייצוגו עשוי להתפרש בצירוף המכובס "דו-קיום" או קיום יחדיו על הבר בבית הקפה השכונתי.

אבל השיח הוא מופשט, וככזה הוא מתפשט במרחב ומודפס על נייר, כי הנייר סובל סתירות ואי בהירות. כי לא במקרה שניים מהוגי הדעות המהפכניים ביותר בעשורים האחרונים, סעיד הפלסטיני ובאטלר היהודייה הם פרופסורים לספרות השוואתית.
הרחבת מנעד הסיפורים האפשריים על המציאות תוך הצגה של נקודת מבט מחויבות פוליטית מבלי להעיב על האיכות הספרותית שלהן היא הקריאה שלנו כאן, בין דפיה של "אלת המסטיק".

בכל גיליון של אלת המסטיק ישנה פניה של העורכות לאמנים מקומיים החושפים את יצירתם בחוברת . השקה של כל גיליון מלווה בערבי הקראת שירה ומוסיקה או פרפורמנס באחד המוצגים ברחבי הדר .

בכל אחת מההצהרות האלה ניתן לחוש כי הקשר עם המוסדות (העירוניים במקרה הזה) אינו ברור לחלוטין. באופן כללי ניתן לומר כי קיים חוסר אחידות במדיניות המוסדות הממשלתיים כלפי הארגונים או התארגנויות מהמגזר השלישי.

היעדר מדיניות מוחלטת ביחסים אלה יוצר עמימות גם ביחס הרשויות המקומיות לארגונים אך למרות זאת נראה כי מתקיים שיתוף פעולה נרחב. הסיבות לכך נובעות בעיקר מהקרבה שבין הרשות לארגונים ומיכולתם לתרום לפתרון בעיות מקומיות בעלויות ציבוריות נמוכות. עובדה זו משמעותית בעיקר נוכח קשייה התקציביים של הרשות המחייבים אותה ליצירתיות במציאת פתרונות מקומיים לתביעות התושבים

עולה כאן קונפליקט עיקרי הטמון ביחסים אלה והוא התלות של ארגוני המגזר בממשלה מחד מול הרצון לשמור על עצמאות בפעילותו. המצדדים בעצמאותו של המגזר טוענים כי התמיכה הממשלתית מהווה סכנה למגזר וחותרת תחת מטרותיו.

הבחירה באמנות ככלי לשינוי

"האמנות היא פרקטיקה תרבותית המתקיימת בספירה הציבורית ועל כן היא נוטלת (או יכולה ליטול) חלק בייצור העוול החברתי, ומשום כך צריכה לקחת חלק בביטול העוול החברתי".
ד"ר אריאלה אזולאי, חוקרת ומבקרת התרבות החזותית, בספרה אימון לאמנות, מתארת במשפט קצר את התפיסה שניסחה וירשה ממסורת ארוכה של מחשבה ביקורתית.

תפיסה זו מעניקה לאמנות משקל משמעותי בהשפעתה על חיי החברה. משנות ה-70 של המאה ה-20 האמנות אינה נתפשת עוד כשדה סגור ובלתי חדיר, היא מושפעת מרעיונות האמנות המושגית באירופה ובארצות הברית שהתייחסו בביקורתיות לסדר הקיום החברתי-כלכלי המקובל באמנות המערבית ונתנו ביטוי לתפיסות רב תרבותיות וחברתיות ששאפו לשינוי מאזן הכוחות התרבותי במרחב הציבורי. אמנים/אקטיביסטים באותה תקופה יצרו תהליכים ופעולות שנמנעו מהשתתפות פעילה במסחר בשוק האמנות והמוזיאונים. פעולות תיעוד ועשייה במרחב הסביבה והקהילה שיצרו אמנות פוליטית משמעותית שעסקה בקשר בין אמן לחברה.

מיכה אולמן המוכר בעיקר בזכות פסלי החוצות החל בשנות ה-70 ליצור אמנות אדמה הפועלת מתוך עקרונות האמנות המושגית. בשנת 1972 הוא יזם פרויקט החלפת אדמות הנקרא "מצר-מסר", הוא יצר שני בורות דומים, אחד בקיבוץ מצר והשני בכפר מסר הקרוב לו, את האדמה שהוציא מהבור בקיבוץ הכניס לבור בכפר ולהיפך. הוא שיתף בפרויקט נערים משני הצדדים, פעולה זו נחשבת לחלוצית בשדה האמנות.

משנות ה-60 של המאה ה-20 מתקיים שיח המערער על שוק האמנות מחד ומכונן תפיסות אמנות המגדירות מחדש את זהותן החברתית מאידך. גבולות שדה האמנות נתונים בהגדרה מחודשת בלתי פוסקת. טשטוש ההגדרות וביטול ההיררכיה בין תחומי ידע שונים שנוצרו בעקבות התפיסה הפוסט מודרנית יצר חפיפה בין אמנות לעיצוב, תיעוד היסטורי לתיעוד אמנותי, אקטיביזם לפעילות אמנותית, אמנות על פוליטיקה לאמנות פוליטית. התפיסות החברתיות המתוארות למעלה ורבות אחרות היוו בסיס רעיוני לתהליכי אמנות שאתגרו את אופני התצוגה המסורתיים הדבקים בעיקרון "הקובייה הלבנה", חלל נקי ולבן המציב את האמנות במרכז, הן גם התנגדו לבלעדיות הממסד המוזיאוני והאספני וחתרו לפעילות חברתית ולחלוקה תרבותית כנים יותר.
סקירה על תולדות האמנות מלמדת כי תפקידי האמנות השתנו מתקופה לתקופה .

גרשם קורט פרייער (1885-1973), חוקר אמנות ופילוסופיה שעסק ביישום התיאוריה המרקסיסטית בתולדות האמנות, קבע  כי האמנות בכל תקופה משקפת את תודעת אנשי התקופה כפרטים וכחברה, ומכאן גם את ההוויה שיצרה את התודעה הזו. פרייער התבסס על קביעתו של קרל מרקס כי "ההוויה היא הקובעת את התודעה", כך למשל, האמנות בתקופה הפיאודלית מציגה טיפוסים אידיאליים של בני אדם, דמויות ללא פרטים אנושיים. לטענתו, כשם שהחברה הייתה משועבדת לשלטון אבסולוטי והיררכי, כך מראה גם האמנות חוקיות אבסולוטית.

ג'ון דיואי בספרו "אמנות כהתנסות" (Art as Experience ) שיצא לאור בשנת 1934 טוען שצמיחת המוזיאונים, הגלריות והאספנות כאכסניה עיקרית ליצירות אמנות בטאה שאיפות של מעמד "נובו ריש" (מצרפתית: מתעשר חדש) להתרחק משגרת החיים. כך התגבשה בתקופה המודרנית נורמת ייצוג המבדלת את האמנות ממקורות החיים שלה ומטפחת פטרונות שיווקית וקיצונית בהגדרת האינדיבידואליות שלה.

אך לאור השינוי בתפקידי האמנות ניתן לראות גם תהליכי שינוי בתפקידי המוזיאון , מטרותיו ומקומו בעולם התרבותי כיום.
המוזיאונים בימינו מהווים רק חלק מהכוחות המניעים את שוק האמנות וזאת בין השאר מפני שלאספנים עשירים בכל העולם יש כוח קנייה גדול יותר ויכולת ההשפעה שלהם על השוק היא כבירה.

כמו בכל שוק לא ניתן לאמנים, "מספקי הסחורה", לשלוט בכוחות השוק , אך אמנים רבים מנסים בדרכים שונות להימנע מהשתתפות ישירה במסחר שאינו תמיד פועל לפי איכות האמנות אלא לפי אופנה או אינטרסים פנימיים.

אמנים שונים מוצאים דרכים שונות ויצירתיות לעקיפת השוק. דוגמא אחת לכך הם האמנים האמריקאים כריסטו וז'אן קלוד שפיתחו מודל של אמנות אנטי מסחרית. הם יוצרים מיצבים סביבתיים ומיצבי נוף, יצירותיהם משתרעות על פני מרחבים גדולים ונראות למרחקים.אך זוהי אמנות ארעית שאינה ניתנת למכירה. הם לא מרוויחים ממכירת תוצרי הלוואי המתעדות את העבודות, אלא מממנים את עבודתם באמצעות מכירת סקיצות ומודלים מוקטנים שנעשו עוד לפני השלמת הפרויקט.

מוזיאונים חדשים שנפתחים בשנים האחרונות פונים לקהלים מצומצמים בניגוד למוזיאונים מהזן הישן שהתיימרו להגיע לכל הקהלים תחת קורת גג אחת. ארתור דנטו במאמרו "מוזיאונים והמיליונים הצמאים" , מביא את טענתם של בני קבוצות מיעוט על כי מוזיאונים חדשים נחוצים להם מפני שהם, הטעמים שלהם והערכים שלהם לא זוכים לייצוג במוזיאונים מהזרם המרכזי. בתגובה מנסים המוזיאונים הוותיקים יותר להרחיב את האוספים ואת הקהל שלהם. הם משלבים בתוכניות שלהם תערוכות המוקדשות לאמנות של קבוצות מיעוט, כך שניתן לראות היום באירוע פתיחה מתופפים אפריקאים במקום רביעיית כלי מיתר.
בארץ ניתן לצפות בתופעה המתרחבת בשנים האחרונות שאף בפריפריות כמו בת ים, פתח תקווה ואשדוד מוקמים מוזיאונים. כל זאת מתוך הבנה כי ישנו ערך מוסף לעיר שיש בה מוזיאון שלכאורה מאפשר נגישות לאמנות ומשלב את חיי התרבות בשגרת היום הקשה .

ריצ'רד אנדרסון , אנתרופולוג המתמחה באמנות, ביצע מחקר על אמנות באחת עשרה תרבויות שונות בעולם וניסה לבדוק האם יש להן תפיסה דומה על אמנות? הוא פרסם את מחקרו בספר Calliope's Sisters . לטענתו יש מין המשותף לאמנויות בכל התרבויות: דברים מסוימים מוערכים בשל יופיים או בשל המיומנות שנדרשה על מנת לייצר אותם והם נחשבים בעלי ערך גם אם אינם שימושיים.

אנדרסון הציע להגדיר אמנות כ"משמעות שיש לה חשיבות תרבותית והיא נחווית באמצעות הרגש שנתפס דרך החושים". עם זאת לא תמיד קל לדעת מה יכול להיחשב כ"משמעות שיש לה חשיבות תרבותית" אפילו אחרי מחקר דקדקני.
לצד האמנות המוצגת במוזיאונים ובגלריות עומדת פעילות נרחבת בתחום שנקרא "אמנות ציבורית". אמנות המוצגת במרחב הציבורי, בד"כ גם משתפת את תושבי המרחב הזה.

פרויקטים ציבוריים כגון זה הם המשך של המגמה להביא אמנות אל מה שמכונה "ההמונים".

מקריאת העקרונות שמציג פרעייר כשברקע מהדהדים דבריה של ד"ר אזולאי בדבר היכולת של האמנות לתקן עוולות חברתיים ודבריו של דיואי בנוגע להיותה של האמנות שפה אוניברסאלית נראה כי האמנות בהחלט יכולה לשמש כלי אפקטיבי לשינוי חברתי.

המרחב הציבורי

בהגדרת המושג "מרחב ציבורי" בחרתי להתמקד בפירושה של ד"ר אזולאי המגדירה בספרה "אימון לאמנות" כי המרחב הציבורי אינו מנוהל על פי עיקרון שער הכניסה ושומרי הסף אלא בדיוק להיפך, אדם היוצא מהמרחב הפרטי נכנס בו ברגע אל המרחב הציבורי. כלומר שער היציאה מהמרחב הפרטי מחבר ומפריד את הפרטי והציבורי והנכנס למרחב הציבורי יודע בבירור שהוא עזב את המרחב הפרטי. במרחב הפרטי היחיד לבדו מייצג את ה"רשות המפקחת" ויכול בעיקרון להחליט להגביר או לצמצם את נוכחותה ואילו כניסתו למרחב הציבורי הינה כניסה למרחב חוזי, אותו הוא חולק עם יחידים אחרים, ובו ייבחן בעיניים מפקחות נוספות שאין לו יכולת לשלוט בהן או לנהל אותן. אם כן במקום שער כניסה הבודק את הבאים ומגדיר גבול, ישנו שער יציאה התוחם שני אזורים.

היציאה הזו מסמנת גם מעבר מזמן אחד לזמן אחר, מזמן של בית לזמן שיש להצדיקו. ליציאה למרחב הציבורי בד"כ יש מטרה. עבודה, קניות, טיול, ביקור במוסד ציבורי, ביקור חברתי וכו'. לכל יציאה יש תכלית כאשר גם היציאה למשימה "לא תכליתית" כמו שוטטות מוגדרת בהכרח כמשימה כיוון שהיא נשלטת ע"י הארגון הכולל של הזמן.

המרחב הציבורי מחולק לשלושה סוגי אזורים התוחמים בין 'עבודה' 'פנאי' ו'מעברים'. הגדרת אזור לפנאי ותיחומו מכל מה שאינו פנאי מייצרת מסגרת שמעניקה לדברים מובן ומנהלת אותם. על כן כל מה שאינו תכליתי הופך לפנאי וכל מה שהוא פנאי הופך למנוהל ולמעשה תכליתי . כך היחיד אינו מסתובב בלי סיבה או מטרה במרחב הציבורי, אלא באזורים שמטרתם להיות אלה שבהם מסתובב היחיד ללא מטרה. אם אזורים אלה לא מוגדרים במובהק כאזורים ללא מטרה, היחיד ייחקר וייאלץ להסביר את ניצול המרחב שלא כנדרש.

מדוע אמנות?

דוגמא נהדרת לשימוש במרחב הציבורי לצורך הטמעת ידע ושינוי חברתי מתקיימת כבר שנים ביוזמתו של עמי שטייניץ ובפיתוחה של הסדנא שהקים בגלריה ברמת אליהו ובעקבותיה את רעיון בית הספר כקמפוס תרבותי. 

שטייניץ שסגר את הגלריה שלו בנווה צדק לאחר 20 שנות פעילות פנה לעשייה אמנותית חברתית. בראיון שנערך עימו בשנת 2001 אמר: הייתה אכזבה מהגלריה ככלי מוזיאולוגי, שבאמת מחסל תהליכים, שמראה רק סימנים למה שהיה ולא את מה שיהיה. הקירות הפכו לבלתי מתאימים והרגשתי שהאוצרות יכולה גם לקום וללכת אל מחוץ לחלל ......פעילות חברתית, אמנות בהוראה ואוצרות שימשו אותי עד היום בנפרד. כעת יצטרפו שלושת היסודות ויופיעו בביטויים שונים ובמקומות הסמוכים לאנשים שבקרבם נוצרו.
התערוכה "בעין צעירה" מביאה אל מרחב משותף ארגון חברתי, נוער, קהילה, אמנים ובתי ספר. רשת זו של חיבורים מציבה את האוצרות כאחד המרכיבים במרחב הציבורי.."   

באתר המסביר את רעיון בית הספר כקמפוס תרבותי מנמק שטייניץ את הבחירה הייחודית בבית הספר כמרחב ליישום תוכניתו: בית הספר משמש אכסניה להשכלה ומעצם תפקידו הלימודי והחינוכי משרת כנחלת תרבות העוסקת במשמעות של מערכות ידע והקשריהן, בבניית תפיסת עולם חברתית ובפיתוח מושגים של עצמיות וזהות.

דיואי משמש גם לו כמקור מוצק לבחירה באמנות ככלי מתאים להפריית השינוי המתבקש. תהליך החינוך צומח מאידיאל   פרטי-חברתי ערכי הנוטע ביחידים עניין אישי ביחסים חברתיים ומעורר סקרנות תרבותית ברעיונות, ביטויי אמנות ומטרות אנושיות נעלות שלאורן מגלה היחיד בפנימיותו מהות שאינה ניתנת להשוואה עם זולתו .

דוגמא נוספת לקשר הנוצר בין אמנות לחינוך ניתן לראות בחממה האקולוגית של אביטל גבע. החממה מגדלת ומטפחת מלבד ירקות גם דורות של נערים ונערות המתמודדים בה עם שאלות אקולוגיות ואמנותיות , הפעילות מתקיימת בשיתוף פעולה עם צוות מומחים בתחומים הנ"ל. גבע יחד עם אולמן שהוזכר במבוא החל לעסוק באמנות אדמה ובאמנות מושגית ובשלב מסויים התמסר לעבודת החינוך בחממה.

על רקע פעילויות אלה אחזור לדבריו של גרשם קורט פרייער המוזכר קודם עמ"נ להדגיש את התייחסותו לאמנות שאינה רק ייצוג של ההוויה והתודעה החברתית, אלא יש בכוחה להשפיע עליהן. פרייער מבהיר כי אמנות אינה רק יצירתו של האמן, אלא התהליך המתחולל בינה לבין הצופה. לדבריו, "חווית האמנות היא תמיד התייחסות בין התודעה החברתית האובייקטיבית המעוצבת ביצירה האמנותית, לבין התודעה הסובייקטיבית הפועלת בצופה". תודעת הצופה מושפעת מחוויית האמנות ומעוררת תגובה, המשפיעה בתורה על התודעה החברתית של החברה שהוא חלק ממנה. בכך תורמת החוויה האמנותית להנעת התהליך הדיאלקטי הבונה את החברה ומשנה אותה.

כפי שראינו בדוגמאות מההתארגנויות בשכונת הדר וגם בדוגמאות מחוצה לה נראה כי אמנות במרחב הציבורי חייבת לשתף את בני השכונה שאליה היא פונה. הניסיון מוכיח כי כאשר בני השכונה מעורבים משלבי היוזמה הראשוניים, נוצרת ביניהם תחושת השייכות והקרבה והחשיבות של מעורבותם. זה מטפח אצלם תחושת אחריות להצלחתו של הפרויקט והמשכו בפרויקטים נלווים אחרים.

ניכר גם כי המוסדות נוהגים בדרך מעוממת ביחסים להתארגנויות במרחב הציבורי , מצד אחד מאמצים בחום את הצלחת ומצד שני אינה תומכת כלכלית (או תומכת בצורה סמלית ביותר) ומצניעה ומתעלמת מתכנים שאינם עולים בקנה אחד עם מדיניותה.

מידת האפקטיביות

ניתן לומר בוודאות כי עצם השימוש באמנות יוצר שינוי. קיום אירוע המהווה מפגש של תרבויות ומכנס אנשים לכדי חוויה אחת משותפת יוצר בדרך עקיפה ובלתי אמצעית תקשורת חושית המפוררת בעיניי מחסומים וגדרות תרבותיים.
טיפוח הרחובות , תשומת הלב שניתנת לארגון המרחב הציבורי מחדש ומתוך זה גם למרחב הפרטי יוצרת אצל כולם תקווה לשיפור.

אין ספק שתקווה זו ומידת המחויבות האישית למרחב הציבורי והסולידריות המתפתחת מעלים את רווחת התושב וגורמים לו להרגיש שייכות, לבניין, לרחוב, לשכונה, לקיום המשתף.

דוגמאות מהארץ

 אביא שתי דוגמאות לפרויקטים אמנותיים במרחב הציבורי המתקיימים במרכז הארץ.

חלון נגה היקרה , רחוב רוחמה 8 , יפו / אוצרת מורן שוב

חלון האמנות של נגה היקרה פועל כחמש שנים בשכונת נגה ביפו. החלון נמצא ברשות הרבים, ומציג 24 שעות ביממה. מדי חודש מוצגת בו תערוכה חדשה. החלון הוא דוגמא כ"כ מוחשית למפגש בין אמנות למציאות ,לחיכוכים ולהפריה ההדדית. החלון בו מוצגת האמנות נאלץ להעתיק את מקומו לבית ליד מידי כמה שנים וזאת בשל התחדשות בניה ונדל"ן דורסניים בהיקפים נרחבים ביפו.

חלון האמנות הראשון (רחוב רוחמה 6), הוסב מוויטרינה של חנות טקסטיל לחלון לתצוגת אמנות במרץ 2004. החלון הועבר לרחוב רוחמה 7 ביום שהתברר שהבניין ברוחמה 6 עומד להיהרס לטובת מגדל מגורים. היום עומדת בחלון הישן תצוגת קבע "לא תראו". (בחלון הישן הוצגו 27 תערוכות).

חלון האמנות ברחוב רוחמה 7, תוכנן ונבנה במיוחד, ונפתח בדצמבר 2007 – בתערוכת אמנות קבוצתית "בחסות האור" ברחבת כיכר סגולה שבשכונת נגה (22 עבודות שהתמה והמדיה שלהן קשורה באור, כהומאז' לאור הבוקע מחלון האמנות). (בחלון זה הוצגו 12 תערוכות). ביוני 2009 חזר הסיפור, מישהו שכר את המקום ושובר את הקיר , וכך עבר חלון נגה היקרה לרחוב רוחמה 8 .

מורן שוב , אוצרת החלון נגה היקרה מציגה בצורה יפה ורגישה את המפגש בין דרי הרחוב לבין התצוגה בו: "אור מן החלון
בשעות הערב, כאשר מחשיכים רחובות השכונה, ונדלקים פנסי הרחוב, נדלקים גם האורות בחלון האמנות. מרגע זה נדמה החלון לקופסת אור. עוברי אורח מוזמנים ליהנות מחסות האור ומן האמנות המוקרנים ממנו, ולשבת על הספסלים לצידו.
חלון אמנות נגה היקרה אינו מפחד מעוברי האורח. הוא אינו מונע עצמו מבעדם במנגנוני ריחוק והזרה הידועים מחללי התצוגה הקונבנציונליים, אלא מאפשר לצופים ליהנות, ללא פיקוח, מנוכחותו במרחב הציבורי ומתכניו, בין כחלל תצוגה לאמנות לא שגרתית ומאתגרת, ובין כפריט אסתטי וכתפאורה למפגש מקרי או מתוכנן ברחוב.
חלון האמנות שמח להציע אמון וקירבה בין הקהל ועוברי האורח במרחב הציבורי לבין היוצרים והיצירה. בערבים של פתיחת תערוכות, פולשת התערוכה מן החלון אל הרחוב באמצעות תצוגה על הקירות ממול, מיצבים, מוסיקה, הקרנה של וידיאו או שקופיות על קירות ענקיים ברדיוס שסביב החלון.
                                                                                                                 צל גדול עומד ליפול שכונת נגה נאבקת על חייה: נדל"ן אגרסיבי לוחץ את השכונה מכל עבריה. מנופים ודחפורים וגדרות ואילי נדל"ן עטים עליה להחריבה. לבנות אותה לגובה. לצופף אותה. לבטל בה את המבט הפנורמי. צל גדול עומד ליפול. צל חוסם. צל מסתיר. הנדל"ן הפרטי עומד להשתלט על המרחב הציבורי. הצל הזה עומד לכסות אותנו. להשתלט על האור שבחסותו אנחנו פועלים."

מביקורת של אדם ברוך על החלון:
"החלון של מורן שוב תמיד רענן ותמיד מפתיע, אפילו אם אתה גר מימינו או מעליו. טרח! פתאום מתוך הרחוב היפואי, מתוך המוסכים והמסעדות והזגגים, קופץ לעין חלון אמנות שהוא גם הרמטי, גם מעט חידתי, וגם משתתף טבעי בסיפור הכללי כאן, ואף יפואי לא שואל מה זה? ולא שואל מה פתאום?
זה מרענן כי זה רענן, מחייה נפשות. אולי אפילו פשוט משמח. לא שמחת בחגיך, אלא יום יום, שעה שעה.
יחי חלון אמנות נגה היקרה".

You Are Not Here) YANH) – מטיילים בעזה דרך רחובות תל אביב - קיץ 2007

המעצב מושון זר-אביב והעיתונאית לילא אל-חדד יצרו מפה אינטראקטיבית, המאפשרת לצעוד בתל אביב ולדמות הליכה ברחובות עזה. כדי לקבל את המידע שבמפה המיוחדת, היה על "המטייל" לכוון אותה אל האור; כך נוצר החיבור בין המיקום של הצופה בתל אביב למיקום המקביל בעזה. במפה הודגשו כ-20 אתרים שונים בעזה, ובהקשת מספרו של האתר ניתן היה להקשיב לקולה של אל חדד המספרת על המקום.

הפרויקט הוא פרי שיתוף פעולה בין המעצב הישראלי מושון זר-אביב לבין עיתונאית ילידת עזה שכיום מתגוררת במרילנד שבארצות הברית. השניים יצרו מרחב עירוני שונה מהרגיל, סיור תיירותי לכאורה המתקיים פיזית במקום אחד ורעיונית במקום אחר. מושון יוזם הרעיון ואחראי על העיצוב והביצוע, לילא אחראית על בחירת המקומות בעזה, כתיבת הסיפורים והקלטתם בקולה.                                                                                                                                                                                   

בראיון משותף מדגיש מושון את החשיבות שראה בכך שהסיפורים ייכתבו ויסופרו ע"י מישהו מ"שם" : רציתי מישהו משם שיבחר ושידבר, גם ככה יש בעיה באמנות הישראלית שמדברים בשביל פלסטינים. חיפשתי דמות בעלת טון שאינו מתנצל, דמות שונה מהפלסטיני הנחמד והחילוני ש'קל' לנו אתו. לילא למשל לא מאמינה בשתי מדינות לשני עמים ובכלל אנחנו לא תמיד מסכימים לכל מה שנוגע בפוליטיקה. עם זאת, היא נגישה, רגישה ונוגעת ללב.

אל-חדד מספרת כי בתחילה חששה שזה יהיה עוד פרויקט שמטרתו העיקרית היא להציג את המצב כנורמאל.  הרגשתי שיש ניתוק טוטאלי בין המציאות בעזה ובין תחושת האשמה של ממשלת ישראל ותושביה, ולא רציתי להשתתף ביוזמה מגוחכת שמעמידה פנים שאנחנו תיירים בעזה אבל החליטה בכ"ז להשתתף בטענה שאם הפרויקט יכול להגביר את המודעות למצב בעזה בדרכים אלטרנטיביות, משמע שאני לוקחת חלק יצירתי בהתנגדות לכיבוש, בדרכי.                              

בנוגע לבחירת המקומות והסיפורים מסבירה לילא היה לי חשוב להסביר את האתר בצורה המדויקת ביותר והאישית ביותר. לא רציתי להפוך את זה לקשקוש תיירותי משעמם וידוע מראש, אלא לתת למשתתפים להרגיש שהם נמצאים אתי בעזה, שתוך כדי ההקשבה לדברי הם גם ישאבו מן האווירה, יריחו את ריחות התבלינים, יטעמו את האוכל, ירגישו את מי הים, ישמעו את נהגי המוניות צופרים וכן הלאה

מתוך אתר הפרויקט :
"הפרויקט מנסה לחשוף את הניגודים וההקבלות בין שתי ערים בנסיון להתעלות מעבר לתקשורת ההמונים אשר עושה רושם כי אבדה לחלוטין את קנה המידה האנושי. ההליכה הופכת למדיום דרכו ניתן לשוחח, להגיב ולהחליף דעות בנושאים הנוגעים בשתי הערים. על אף קרבתן הגיאוגרפית, עזה ותל אביב מנותקות רגשית, בכוונתנו להתייחס לעניין דרך YANH ואולי אף להציע חוויה עירונית משולבת... היה חשוב לנו לתת קול אותנטי שיעשה שימוש כן וינכיח את מציאות היומיום העזתית בתוך רחובות תל אביב".

אירוע "זהירות אמנות!"

פרויקט "זהירות!אמנות.", קבוצת "חיפה, עשי לי עיר"

בדצמבר 2009 החליטה קבוצה המונה 6 שותפים ושותפות (גילוי נאות, הייתי אחת מה-6) לנקוט פעולה וליזום אירוע אמנות ברחוב מסדה בחיפה. השותפים בפרויקט זיהו בחיפה מרחב נדיר של קיום יחדיו של ערבים ושל יהודים. מרקם חיים המאפשר הזדמנות לשיח בגובה העיניים על נושאים שבבסיס הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. הזדמנות ליצור שיח שלא ממחזר את השיח הקיים על הסכסוך. השותפים התקבצו תחת קבוצה שכותרתה "חיפה, עשי לי עיר" כפניה נואשת לעיר שתהפוך לעיר אמיתית, חיה ונושמת.

השכונה היא מיקרוקוסמוס יוצא דופן של החיים בישראל. הרכב האוכלוסייה בה משקף מגוון רחב של קבוצות בחברה הישראלית, שחיות ביחסי שכנות, תוך חיכוך והפריה הדדית. ברחוב מסדה מתקיימים חיים שמנסים ליצור קירבה, היכרות של האחר באופן טבעי ובלתי אמצעי. חיים אלו מתמודדים ביום יום עם מציאות מנוכרת המקשה על יצירת קרבה ומעוררת חוסר אמון וחשדנות.

מקרה מבחן

בחרתי באירוע כמקרה מבחן לנושא המחקר מכיוון שהוא מייצג בצורה מובהקת את ההתארגנות המופלאה של אנשים מהשטח החשים צורך להגיב על המצב הקיים ולתקנו ובוחרים לעשות זאת במסגרת אמנות פלסטית ואמנות מיצג.
היוזמים מגיעים ממספר דיסציפלינות, כתיבה / שירה / פעילות חברתית ואמנות , הפעילים שהתנדבו לטובת האירוע הם תושבי הרחוב ותרמו בכל דרך ובכל תחום ידע שיכלו.

הקבוצה הצהירה שאינה רוצה להיות פאסיבית יותר נוכח המצב המתמשך, היא החליטה לקדם יוזמה, שביטויה הרחב הוא שינוי המצב הקיים, בעיקר בכל הנוגע להקצאה צודקת ושוויונית יותר של משאבים מוסדיים לחינוך, לאמנות, לתרבות ולרווחה חברתית. הרציונאל של הקבוצה היה ליצור פלטפורמה להצגת אמנות, שיח אמנותי ודיבור עליו מתוך פתיחות לעשייה ערבית-יהודית משותפת. חיפה מתהדרת כבר שנים בסיסמאות דו-קיום שאין להן כיסוי, זוהי הזדמנות לבחון את השותפות וההליכה כתף אל כתף לדיבור בשפה אחרת, שפת האמנות. אמנות היא כלי לשינוי תודעתי ולכן חשוב ואפקטיבי לפעול בתוך הקהילה ולמען הקהילה.

מתוך הצהרת הקבוצה : "אנחנו גרים כאן, לא עזבנו לתל אביב, אנחנו רואים את הפוטנציאל האדיר שיש כאן ומאסנו בחוויה של חיפה כעיר עם פוטנציאל לא ממומש. אנחנו רוצים לכוון לעשייה שתחשוף אמנות מקומית, עשייה שמקדמת שיח בין אמנים לבין המרחב בו הם חיים, המקומי והאוניברסאלי. אנחנו מקדמים יוזמה עצמאית ליצירת רצף אירועים שישתלבו בעשייה התרבותית בחיפה, תוך תשומת לב ומשמעות מחודשת לתנועה הדמוגרפית של העיר חיפה מעלה ומטה".

הפרויקט התקיים במסגרת של אמנות ברחוב ואמנות שהוצגה בחללים שונים ברחוב, כמו בתי קפה, חדרי מדרגות וחלונות ראווה בבתי עסק.

בעיני המארגנים האירוע הצליח מעל המשוער אך מתוך פרסומיהם ניכר כי דרך רבה עוד הדרך לפניהם:  "שותפות ערבית –יהודית ביוזמה לא התקיימה כפי שציפינו, ואי ההצלחה בתחום הזה רק מניע אותנו להמשיך ולבדוק מי הם השותפים הפוטנציאליים בפרויקט מסוג זה, האם באמת ניתן ליצור שותפות מלאה כאשר יחסי הכוחות מלכתחילה אינם שווים (למרות שכולנו מחזיקים בעמדות פלורליסטיות הדוגלות בשוויון זכויות),האם הקרקע עדיין אינה בשלה לשיתופים מסוג זה והאם עלינו לפעול עדיין במסגרות מקבילות שאינן נפגשו?".

בעיני המוסדות המקומיים הפרויקט הוגדר כהצלחה, נוצר מפגש מעניין ומפרה בין האוכלוסיות השונות בשכונת הדר, השכונה עצמה נחשפה למבקרים מבחוץ. באתר עיריית חיפה מופיע עד היום אזכור לאירוע והוא מצוין לשבח למרות שבסופו נרשמה תקרית אלימה בין החוגגים לבין המשטרה . (התקרית כמובן אינה מצוינת באתר עמ"נ לא ליצור רעשים מיותרים בין העירייה למשטרה)

סיכום

התארגנויות חברתיות הצומחות מהשטח מוכיחות שוב ושוב כי זו הדרך לשינוי אמיתי ואורגני המשתף את תושבי המקום ומותאם לרגשותיהם ולרגישותיהם.

היתרונות המרכזיים שניתן לסמן הם חסכון בהוצאה הציבורית לצרכי רווחה ותרבות, התאמת הפעילויות לצרכי התושבים ומתן הזדמנות לתושבים להשתתף בעיצוב פני החברה.
ליתרון האחרון משמעות רבה בתהליך ההתארגנות החברתי, יתרון זה טומן בחובו פוטנציאל להגברת תחושת האחריות העצמית והקבוצתית, לחיזוק מעורבות הפרט והקהילה בנעשה בסביבתם, ולהגברת היכולת להשפיע על מצבם.

הבחירה באמנות ככלי לשינוי חברתי נראית לי מאוד טבעית, לתפיסתי שפת האמנות מאפשרת לעקוף מגבלת שפות האופיינית במקומות הטרוגניים כהדר. כמו כן באמצעותה נחשפים האסתטיקה, הצבעים, הטעמים והריחות של התרבויות השונות ומתאפשרת ההיכרות החושית שלעיתים היא עמוקה יותר ובהכרח כנה יותר.

שדה האמנות נחשב לתחום שאינו "מזיק", לפועלים בו יש את הפריבילגיה להשמיע בכלים רעיוניים/פלסטיים קולות ביקורתיים שאילו היו נשמעים מחוץ לשדה האמנות היו נתקלים בביקורות קשות, בסלידה ואף בהדרה. האמנות המודרנית (ובכללה תנועות הפוטוריזם, הדאדא, הסוריאליזם והקונסטרוקטיביזם בראשית המאה ה-20) מאופיינת בשאיפתה העקרונית לשינוי חברתי שבוטאה על ידי התנגדות כלפי ממסד האמנות וחקרה את הזהות של עבודת האמנות. האמנות המושגית הייתה התנועה המודרנית האחרונה שפרקה את חפץ האמנות מקיומו כאובייקט סחיר והעמידה במבחן את תפקיד האמן ועבודת האמנות בחברה.

ביביליוגרפיה

ספרים

אזולאי, אריאלה, אימון לאמנות , ביקורת הכלכלה המוזיאלית , הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 1999

בליימן, מירב, התארגנות קהילתית לאספקת שירותים ומשמעויותה לתכנון העירוני : חקר האירוע: קהילת מהגרים בחיפה, המרכז בישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, באר-שבע, 2005.

גינתון, אלן, העיניים של המדינה, אמנות חזותית במדינה ללא גבולות, קטלוג מוזיאון
תל אביב, תל אביב, 1998

לורנד, רות, על טבעה של האמנות, מסדרת מה?דע!, הוצאת דביר, תל-אביב, 1991

פרילנד, סינתיה, זאת אמנות?, ספרי עליית הגג, תל-אביב, 2007

Dewey, John, Art as Experience, Perigee, New York, 1980

Malraux, Andre, Museum without walls, Secker & Warburg, London, 1965

Mitchell W.J, Thomas, Art and the Public Sphere, University of Chicago Press, Chicago, 1992

מאמרים

אזולאי, אריאלה, מקומה של אמנות , מגזין סטודיו, גיליון מס' 40, 1993

אזולאי, אריאלה, שיעור באזרחות , מגזין סטודיו, גיליון מס' 74 , 1996

אידלמן, רונן, קריאה לאמנים בין הירדן לים, מניפסטון, מגזין אמנות מקוון ערב-רב,
http://erev-rav.com/archives/5124, תאריך כניסה לאתר 23.3.2011

אידלמן, רונן, אמנות רחוב מקומה ברחוב, מגזין אמנות וחברה מקוון מארב, http://www.maarav.org.il/classes/PUItem5bec.html?lang=HEB&id=988 ,
תאריך כניסה לאתר 26.3.2011

אקונומיסט , מותה וחייה של עיר "עיר המכוניות" האמריקאית דטרויט, עיתון הארץ, 2010 , http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1139083.html?more=1 , תאריך כניסה לאתר 23.3.2011

דביר, נועם, אחרי 20 שנה: שתי סטודנטיות לאדריכלות מחזירות את ה"ארחיפרחיטורה" לחיפה , מוסף גלריה, עיתון הארץ 2011 http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1221309.html, תאריך כניסה לאתר 23.3.2011

הורוביץ, איתי, אמנות ציבורית -מה זה ולמה זה טוב?, הבלוג של אדריכל איתי הורביץ, מחשבות של אדריכל
http://www.hor-ack.co.il/blog/?p=802 , http://www.hor-ack.co.il/blog/?p=810
תאריך כניסה לאתר 27.3.2011

ערמון-אזולאי, אלי, ARTLV בין תל אביב לעזה , מוסף גלריה, עיתון הארץ, 2009

ערמון-אזולאי, אלי, תאצרי לי כאן, מוסף גלריה, עיתון הארץ, 2009

עיאדאת, פאדי, עשרות צעירים מחזירים את ההדר ל"הדר" בחיפה, עיתון הארץ, 2006
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/806254.html, תאריך כניסה לאתר 23.3.2011

עיאדאת, פאדי, המעבר המוזנח להולכי רגל בחיפה הפך לגלריית אמנות, עיתון הארץ, 2010, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1164340.html ,
תאריך כניסה לאתר 23.3.2011

רוזן, רולי, רוב הזמן הם ערבים, ניתוח של ממצאי קבוצות מיקוד בנושאי יחסים
בין-קהילתיים בחיפה, תכנית חיפה עיר משותפת, שתיל , 2010

שטייניץ, עמי, שלח את עמי (בשדה), מגזין סטודיו, גיליון מס' 125, 2001

שטייניץ, עמי, תפיסת בית הספר כקמפוס תרבותי , אתר הסדנה לאמנות ברמת אליהו
http://www.artworkshop.co.il/site/2.1.asp?site=14 , תאריך כניסה לאתר 23.3.2011

אתרים

אתר אנשים ישראל , תאריך כניסה לאתר 23.3.2011
http://www.peopleil.org/

אתר ארכיון העיר חיפה , רקע על שכונת הדר, תאריך כניסה לאתר 25.3.2011
http://www.haifa.muni.il/Haifa/municipality/Archive/Pages/Archive.aspx

אתר בצלאל, אקדמיה לאמנות , בצלאל בקהילה , פרויקטים לשינוי חברתי, תאריך כניסה לאתר 27.3.2011
http://www.bezalel.ac.il/about/community/

אתר בצלאל , אקדמיה לאמנות, קורסים המשלבים עשייה חברתית בבצלאל, תאריך כניסה לאתר 27.3.2011
http://www.bezalel.ac.il/about/community/2095.html

אתר הבלוגיה, חיפה – בלוג אורבני, תאריך כניסה לאתר 26.3.2011
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1133278&r=1

אתר הגיגית , תאריך כניסה לאתר 23.3.2011
http://hagigit.org/he/

אתר/בלוג הגיגים, טל וולפסון, תאריך כניסה לאתר 11.6.11
http://tal.wolfson.co.il/?p=51

אתר המגזין המקוון לאמנות ,ערב-רב , קול קורא מוזיאון חיפה – הליכות בחיפה, תאריך כניסה לאתר 26.3.2011,
http://erev-rav.com/archives/11061
אתר המגזין המקוון לאמנות וחברה, מארב, אסופת מאמרים בנושא חינוך מחדש. חינוך לאמנות, חינוך ואמנות וחינוך כאמנות, תאריך כניסה לאתר 23.3.2011 http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?id=75

אתר המכללה החברתית-כלכלית, תאריך כניסה לאתר 26.3.2011
http://www.sea.org.il/

אתר המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, תאריך כניסה לאתר 4.6.11
http://cmsprod.bgu.ac.il/centers/ictr

אתר ויקיפדיה, הדר הכרמל , תאריך כניסה לאתר 1.4.2011
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%93%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%9C#.D7.A8.D7.9E.D7.AA_.D7.94.D7.93.D7.A8

אתר ויקיפדיה , התפתחות אורבנית של חיפה, תאריך כניסה לאתר, 1.4.2011
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%A9%D7%9C_%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94

אתר חיפה – מקומון חיפאי, תאריך כניסה לאתר 25.3.2011
http://haipo.co.il/

אתר חיפה, כתבה מצולמת על שוק תלפיות בחיפה, תאריך כניסה לאתר 27.3.2011
http://haipo.co.il/forum/viewtopic.php?f=19&t=6825

אתר מתנ"ס הדר, תאריך כניסה לאתר 25.3.2011
http://www.hadarhaifa.org.il/?categoryid=198

אתר מקש, תוכנית הכנס ישראל –שדרות ,אמנות במרחב הציבורי, תאריך כניסה לאתר 23.3.2011
http://www.makash.ac.il/sapir/kenesderot/kenes2008/papers/art_public.pdf

אתר עיריית חיפה, מחקר ומידע סטטיסטי, תאריך כניסה לאתר 25.3.2011
http://www.haifa.muni.il/Haifa/municipality/Statistics/Pages/StatisticsInfo.aspx?x=1

אתר עיריית חיפה, רקע היסטורי על שכונת הדר, תאריך כניסה לאתר 25.3.2011
http://www1.haifa.muni.il/historicalBuildings/pages.aspx?pageName=%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A8

אתר פרויקט ג'סי כהן בחולון, תאריך כניסה לאתר 23.3.2011
http://jessy.digitalartlab.org.il/

אתר פרויקט מוסללה , תאריך כניסה לאתר 23.3.2011
http://www.muslala.org/

אתר פרויקט סינמעמותה , תאריך כניסה לאתר 23.3.2011
http://mamuta.org/?p=1390&lang=IW

אתר רדיו חיפה , ידיעה על פרופ' צבי איזיקוביץ', תאריך כניסה לאתר 27.3.2011
http://radiohaifa.mediacast.co.il/article.aspx?id=5667

אתר שיתופים לקידום החברה האזרחית , תאריך כניסה לאתר 4.6.11
http://www.sheatufim.org.il/about.aspx

אתר שתיל, אודות כפר הסטודנטים, תאריך כניסה לאתר 25.3.2011
http://www.shatil.org.il/organization/16828

אתר שתיל, תוכנית הכנס "חיפה מעיר מעורבת לעיר משותפת",
תאריך כניסה לאתר 25.3.2011
http://www.shatil.org.il/event/42612

אתר art-text, פירוט תוכנית אירוע אמנות "איפה?בחיפה 2007, תאריך כניסה לאתר 26.3.2011
http://www.art-text.com/exhibitions-635.htm

אתר no-org , תוכנית הקורס אמנות ואקטיביזם בהנחיית איתן שוקר , בצלאל 2007
http://no-org.net/wiki/index.php/Art,_Public_Space_and_Activism,
תאריך כניסה לאתר 23.3.2011
Repohistory תאריך כניסה לאתר 27.3.2011 ,
http://www.repohistory.org/

Public Art and New Artistic Strategies’ at Bauhaus university in Weimar, Germany, תאריך כניסה לאתר 23.3.2011
http://www.uni-weimar.de/mfa/


מילות מפתח

עיריית-חיפה | ארכיון-העיר-חיפה | פרוטוקול-ישיבת-מועצת-עיריית-חיפה-הדר | העמותה-לתולדות-חיפה-הדר | אלימות-בהדר | שכונת-הדר | מתנ"ס-הדר | יעקב-ברודר-מנהל-קהילת-הדר | הבית-הקהילתי-טבריה-15 | ירון-הדר | הבית-הקהילתי | כפר-הסטודנטים | שתיל-חיפה | עיר-מעורבת | עיר-משותפת | דו-קיום | העמותה-לתרבויות-העולם-חיפה | מוזיאון-חיפה-הליכות | צבי-איזיקוביץ' | אבא-חושי | אמנות | ארגונים-לשינוי-חברתי | שינוי-חברתי-דרך-אמנות | רחוב-מסדה | קפה-מסדה | חיפה-עשי-לי-עיר | זהירות-אמנות | המכללה-החברתית-כלכלית | אמנות-במרחב-הציבורי | עמי-שטייניץ | אוצרות-ללא-קירות | בית-הגפן

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על שינוי חברתי בשכונת הדר בחיפה (3)

    koval irina

    kfinancials741@gmail.com
    יום טוב אתה צריך הלוואה? אוֹ אתה צריך כסף להשקעה, זה המקום להיות ממומן. ריבית הוא 3%. צור איתנו קשר בדוא"ל (kfinancials741@gmail.com)
    יום רביעי כ"א בתשרי תשע"ח 11 באוקטובר 2017

    3% הלוואה ההצעה

    קבלת הלוואה לגיטימית מאז ומתמיד בעיה גדולה ללקוחות אשר זקוקים נואשות לעזרה כספית. נושא האשראי והביטחונות הם משהו כי הלקוחות תמיד מודאגים כאשר מחפשים הלוואה ממלווים פרטיים. מיקרו האוצר לעזור לחברה כבר מוכר על ידי המלווה של המועצה לתת הלוואות ללקוחות מקומיים ובינלאומיים בריבית 3%. צור קשר באמצעות דוא"ל: clark123156@gmail.com
    יום שני כ' באלול תשע"ז 11 בספטמבר 2017

    JimmiNu

    ec12342vtv@hotmail.com
    3c4scW http://www.FyLitCl7Pf7ojQdDUOLQOuaxTXbj5iNG.com
    יום שני כ' באלול תשע"ז 11 בספטמבר 2017

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.