דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

פרק 11: ל"ג בעומר - קווים לדמותו

הדלקת מדורת לג בעומר
הדלקת מדורת לג בעומר
אלי סגל
סמלים בכתובת אש
סמלים בכתובת אש
מור שני
במסגרת הטקסים מכינים חברי השבט כתובות אש עם מלל או סמלים אשר מעבירים מסר. בתמונה זו ניתן לראות את האריה השואג.
קומזיץ
קומזיץ
אדוארד סברלדין
צעירים עולים מברה"מ בקומזיץ
יואל רפל

נוצר ב-5/21/2011

חג עם רקע הלכתי מעורפל

ל"ג בעומר פירושו היום השלושים ושלושה {ל"ג=33 } לימי ספירת העומר. יום זה, החל תמיד בי"ח באייר, נחשב מעין חצי חג אף שהוא שונה מכל שאר החגים; לכולם ניתן שם מעין המאורע שאירע בהם ואילו ל"ג בעומר נשאר אלמוני ומוסווה בין ספירת ימי העומר, חסר שם ותאריך.

אין חג בחגי ישראל שתכניו לוטים בערפל כל"ג בעומר. המקורות ליום זה דלים, ואין לו אזכור מפורש בתורה, במשנה, במדרשים, בספרות או בכתבי הרמב"ם. תשאל ילד על מקורה של מדורת ל"ג בעומר, שאת העצים להבערתה הוא אוסף מלפני פסח וימלמל משהו על אלפי תלמידים שהיו לרבי עקיבא ומתו במגפה שנפסקה בל"ג בעומר. אך האומנם זה מה שכתוב בתלמוד שנערך כשלוש מאות שנה מאוחר יותר? "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם. עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה { לימדה} להם, רבי מאיר ,רבי יהודה,רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם העמידו תורה אותה שעה... וכולם {התלמידים} מתו מפסח עד עצרת {שבועות}" {יבמות סב ע"ב}

האם ל"ג בעומר נזכר בטקסט המשמש אבן יסוד לקיומו? כלל וכלל לא. לדעתי המספר "שנים עשר אלף זוגים" שהם עשרים וארבעה אלף איש שמתו במגפה הוא מספר מטפורי שנלקח מספר "במדבר" שבו מסופר בסוף פרשת בלק {כה,ח} "ותעצר המגפה מעל בני ישראל, והיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף". אם כן, מהו ייחודו של ל"ג בעומר או מה הסיבה למסיבה? שבאותו יום פסקה המגפה. נו , אחרי מגפה שקטלה עשרים וארבעה אלף איש יש סיבה למסיבה? האם יש למישהו רצון לחגוג סביב מדורה?

חלפו כמה מאות שנים עד שרב האי גאון מבבל, מזכיר את מנהגי ספירת העומר, תוך שהוא מביא טעמים שונים ומנוגדים למנהגי האבלות. מכאן שאף בימיו טעמי היום לא היו ברורים. רב האי גאון מזכיר שלושה מנהגים: לא להסתפר, לא להתחתן בימים אלה, לא לעשות מלאכה משקיעת החמה. אינני מכיר מישהו מהמקפידים על ספירת העומר ומקימי 'מצוות' המדורה בל"ג בעומר המקיים את הסעיף השלישי. אז את הסעיף השלישי לא מקיימים ולשניים הראשונים נוספו חומרות ככל שאפשר לייבא מתעניות אחרות בלוח השנה היהודי.

אך נחזור לל"ג בעומר, מיעוט המקורות וחוסר הבהירות פתח בפני תורת הסוד והמסתורין (קבלה) מקום להתגדר בו. לפי המסורת, בל"ג בעומר נפטר רבי שמעון בר-יוחאי שלפני מותו גילה לתלמידיו סתרי תורה ואת סודות הספר המיוחס לו, "הזוהר הקדוש". ראוי להסתייג, לדעת המחקר המדעי הזיהוי מוטעה וספר "הזוהר" נתחבר בצפון ספרד על ידי משה די לאון בסוף המאה ה-13. לפנינו שתי מסורות שונות למהותו של ל"ג בעומר. לדעת אנשי ההלכה מקור החג בעצירת המגפה שהביאה למותם של רבים מתלמידי רבי עקיבא. לדעת אנשי הקבלה סיבת החג נעוצה בהיותו יום פטירתו של רשב"י, תלמידו של רבי עקיבא.

מדורת ל"ג בעומר

שני מקורות מרכזיים להדלקת המדורות. לפי דעה אחת ראשיתו של מנהג ההדלקה במרד בר-כוכבא, כאשר השיאו משואות-מדורות כדי להודיע על תחילת המרד ועל ניצחונות שהושגו. דעה אחרת מוצאת את מקור הדלקת המדורות בספר הזוהר שבו מסופר כי בעת פטירתו של רשב"י-רבי שמעון בר-יוחאי בל"ג בעומר נתמלא ביתו אור גדול ואש שלא פסקה כל אותו היום. את קיברו של רשב"י מזהים במירון ועל-כן מתכנסים שם המונים ביום פטירתו, משתטחים על הקבר, מדליקים נרות ומקיימים את טקס ה"הדלקה".

לפני שנפרט סיבות נוספות למדורות נתמקד קמעא ברבי עקיבא ובבר כוכבא מנהיגי המרד בשנים 132-135, מרד שתוצאותיו האיומות מסוכמות על-ידי ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס "חמישים ממצודותיהם העיקריות {של היהודים} ותשע מאות שמונים וחמישה מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. חמש מאות ושמונים אלף איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים מרעב ,ממגפה ומאש אי אפשר היה לברר. כתוצאה מכך התרוקנה מתושביה כמעט יהודה כולה" {תולדות הרומאים 60, 14, תרגום פרופ' ב. אייזק}. היש בתוצאות אלו של המרד סיבה לקיום אירועי שמחה כלשהם?

מה היה שמו של מנהיג המרד: בן –כוזיבא- כפי שכינוהו חכמים, האיש שהכזיב או שבא מאכזיב, או בר-כוכבא, מלשון כוכב, כלשונו של רבי עקיבא ""דרך כוכב מיעקב", זה מלך המשיח", וסביר ששמו בן כוסבא כפי שכתוב באגרות שנתגלו במערות שבאזור ים-המלח.

מקובל לראות בר' עקיבא מנהיג רוחני של המרד, ובבן-כוסבא את המנהיג הצבאי. שניהם נושאים בשורה פוליטית –משיחית ,המנוגדת לחלוטין להשקפתו של רבן יוחנן בן-זכאי, המחדש הגדול של היהדות אחרי חורבן בית המקדש השני וכשלון המרד הגדול ברומאים. השמות שכינו בהם את מפקד המרד ביטאו השקפות פוליטיות נוגדות. חכמים שהתנגדו למרד ,ואשר דגלו בהשלמה עם השלטון הרומי כרע במיעוטו, ועמלו בתהליך השיקום הרוחני, כינו אותו 'בן כוזיבא' מלשון 'כזב', ואילו רבי עקיבא שנשא את בשורת הריבונות הלאומית ושלטון התורה ראה בבר-כוכבא 'משיח' המביא את הגאולה המיוחלת.. לא פלא אפוא שנגדו מתייצב רבי יוחנן בן תורתא ומתריס "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן-דוד לא יבוא" {ירושלמי ,תענית ,ד:ה}. האם הויכוח של אותם ימים אינו זהה למחלוקת הפוליטית המפצלת וקורעת את החברה הישראלית?

שתי דעות נוספות הועלו לסיבת הדלקת המדורות. יתכן שזהו מנהג קדום מאוד הקשור ל"חגי המיומס" המוכרים מתקופת התלמוד. אלה חגים מקומיים: שבט, משפחה, כפר שבהם היו יוצאים לזבח, אכילה ושתייה סביב מדורת ענק. מדרש תנחומא מציין: "כל שבט היו לו מיומס בפני עצמו". דעה נוספת העולה במחקר המדעי גורסת כי מקור הדלקת המשואות במרכז אירופה של ימי הביניים כאשר נהגו (ויש שעדיין נוהגים) לצאת ב-1 במאי ליערות, להדליק מדורות, לשחק בחץ-וקשת ולזרוק תפוחי אדמה לאש. הסבר זה מלא יותר כיוון שהוא כולל בתוכו גם הסברים למנהגים השונים של החג.

תספורת לילדים והכנת חץ וקשת

מנהג גזיזת השיער לילדים בני שלוש במירון, בחגיגות ל"ג בעומר, הוא מנהג קבלי שהנהיגו תלמידי האר"י. למנהג הנקרא "חאלאקה" אין שום מקור הילכתי (לא ברמב"ם ולא בשולחן ערוך) והוא לקוח, כמו מנהגים נוספים, ממסורת עממית אורינטלית שקשה לזהות את מקורה. במרוצת השנים אומצה המסורת וניתן לה הסבר שעל פיו גזיזת השיער על קיברו של רשב"י נחשבת כסגולה לאריכות ימים.

בשנים האחרונות הולך ופוחת מספרם של השוקדים על הכנת חץ-וקשת כדי לחגוג את ל"ג בעומר. לדעת אלה המקשרים את היום עם מרד בר-כוכבא מתפרש השימוש בחץ-וקשת כמסמן את "ללמד בני יהודה קשת". לדעת הנוהים אחרי רשב"י מסמלת הקשת בצורתה הקמורה את הקשת בשמיים שלא נראתה בימיו, שכן זכותו וקדושתו של רשב"י הם שהגנו על ישראל.
לדעת המחקר המדעי מקור הקשת והחץ במשחקיהם של ילדים שאינם יהודים במרכז אירופה שהיו יוצאים בעונה זו של השנה אל יערות העד. שילוב החץ וקשת בל"ג בעומר הוכר תחילה בין יהודי אשכנז שביקשו למנוע מצב של שונות במשחקים בין ילדי ישראל לאלו שאינם ישראל.

ל"ג בעומר והסיפור הציוני

התנועה הציונית אימצה את ל"ג בעומר בכלל ואת דמותו של בר-כוכבא, מנהיג המרד ברומאים, בפרט. בר-כוכבא (בר-כוסבא , בר-כוזיבא) סימל את האנטי-תיזה ליהודי הגלותי כפוף הגב. הלוחם היהודי, מפקד המרד שהסתיים לפני 1875 שנה, שימש סמל והשראה למאבק לאומי לעצמאות מדינית. רבי עקיבא יכול להיחשב האידיאולוג הקדום של הציונות הדתית, שאת תנועת הנוער שלה 'בני עקיבא' קראה על שמו. ב-1885 נוסד ארגון "אהבת ציון" במסגרת טיול ל"ג בעומר. בוורשה היה ל"ג בעומר יום תנועות הנוער הציוניות. והמסורת בגולה עברה לארץ-ישראל. בל"ג בעומר של שנת 1941 – היום לפני 70 שנים - הוקם הפלמ"ח - שפיתח וטיפח את תרבות המדורה (קומזיץ) וכעבור שבע שנים, בל"ג בעומר של 1948, ניתנה הפקודה לייסוד צה"ל.


מילות מפתח

אהבת-ציון | תורת-הסוד | מדורת-ל"ג-בעומר | מדורה | קומזיץ | בר-כוכבא | רבי-שמעון-בר-יוחאי | רשב"י | מרד-בר-כוכבא | רבי-עקיבא | חץ-וקשת | תספורת-במירון

הערות שוליים

    הפרק הבא

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.