דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

אפליה על רקע גיל בשוק העבודה בישראל

מתעניינים בלשכת התעסוקה
מתעניינים בלשכת התעסוקה
שלמה שרביט, עיריית מעלות-תרשיחא.
 מימון פאר

נוצר ב-12/18/2010

 חקיקה ואכיפה

"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים.. בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים. (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה" (חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988).

למרות החקיקה המתקדמת בכל הנוגע לזכויות עובדים, ישנה בישראל תופעה בולטת של אפליה פוגענית ובוטה כלפי קשת רחבה של קבוצות באוכלוסיה. בולטת במיוחד היא אפליה של דורשי עבודה מעל גיל 40, המקויימת על ידי מעסיקים באופן בוטה ותוך אי-ציות לחוק. מגמת אפליה זו מחוזקת על ידי חוסר אכיפה אפקטיבית של חוקי זכויות העובדים על ידי הרשויות.

היקף האפליה בישראל

על אף שמחקרים רבים הראו כי עובדים מבוגרים מועילים יותר לארגון, אפליה על רקע גיל החלה לבלוט לפני כעשור, לאחר שנראה כי נראה כי אנשים מעל גיל 50 שיצאו ממעגל העבודה ולא הצליחו להשתלב חזרה. כיום הבעיה החריפה, ונראה כי חוסר היכולת להשתלב בשוק העבודה מתחיל כבר מגיל 40, מה שמעיד על התרחבות התופעה. כאמור, מרבית מחפשי העבודה נמצאים במיטב שנותיהם, בעלי ניסיון תעסוקתי, ואשר מעוניינים לעבוד, לתרום ולפרנס את משפחותיהם בכבוד. נראה כי קשה למצוא שיקולים הגיוניים לדחייתם של מעסיקים את עובדים אלו, אלא שזהו קידוש הנעורים תוך דחייתו של העובד המבוגר המבקש להשתלב בעבודה.

ההתעלמות של מעסיקים רבים מאיסור אפליה עפ"י גיל היא תופעה בוטה ורחבה. תופעה זו מקבלת ביטוי לא רק במודעות הדרושים וסיפורים של מכרים וקרובי משפחה, אלא גם בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של עובדים בגילאי 25 עד 54 נע בין 75% ל-78%, ואילו בגילאים 55 עד 64 חלה צניחה חדה: רק 56% משתתפים בכוח העבודה. שיעור ההשתתפות של עובדים בני 50 פלוס בישראל נמוך מזה של מדינות המערב (OECD)והוא עומד על כ-60% לעומת 64%.

קצב ההיפלטות משוק העבודה הואץ מאוד בשנים האחרונות. לפי נתוני שירות התעסוקה, ברבעון הראשון של 2004 בני 45 פלוס היוו 39% מהמתייצבים בלשכות התעסוקה. בתוך פחות משנתיים, ברבעון השלישי של 2006, הם כבר היוו 44.5%. שירות התעסוקה משקף רק חלק מהתמונה: מרבית הנפלטים מעבודתם בגילאים אלה אינם מגיעים ללשכות - חלקם לא זכאים להבטחת הכנסה או דמי אבטלה וישנם אלו שפשוט מתביישים.

על פי נתונים על הבלתי מועסקים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2007 עמד מספרם של המובטלים מעל גיל 35 על 93.3 אלף נפש שהם 44 אחוזים מכלל המובטלים במשק. בעוד חלקו של פלח גיל זה בכוח העבודה האזרחי עמד על 0.7. בשנת 2008 עמד מספרם על 85 אלף שהם 47.1 אחוזים מכלל המובטלים בעוד חלקם בכח העבודה האזרחי עמד על 9.4 אחוזים .

עוד בעיה של מחפשי העבודה בגיל זה היא משך האבטלה: לפני כשנתיים מובטלים בני 50 פלוס חיפשו עבודה במשך 40 שבועות, בממוצע. כיום, לפי נתוני מינהל התכנון והמחקר בתמ"ת, החיפוש הממוצע אורך 46 שבועות.

השלכות האפליה וסיכום

מנתונים אלו למעשה עולה תמונת עולם ניגודית. מצד אחד אורך החיים וגיל הפרישה עולים. מצד שני, כל שנה מעסיקים מורידים את הרף ודורשים עובדים צעירים יותר. הרבה מעסיקים מבקשים עובדים עד גיל 35, למרות שזה בניגוד לחוק. אין הלימה בין שתי המגמות וזה יוצר בעיה בשוק העבודה.

אפלייה על בסיס גיל היא תופעה בעלת השלכות שליליות רבות. אפליה זו דוחקת אנשים פרודוקטיביים בעלי יכולת וניסיון עבודה לשולי החברה, פוגעת ביכולתם להשתכר ולצבור זכויות פנסיוניות, יוצרת מעגל עוני ומצוקה שמכבידים על מוסדות הרווחה העמוסים ממילא ואף פוגעת בפריון המשק והתל"ג.

לסיכום, במדינת ישראל ישנה אפליה על רקע גיל, ונראה כי עובדים ומחפשי עבודה פגיעים כבר מגיל 40, ועל אף שאין הם מוגדרים כך לפי התמ"ת הם מצטרפים לרשימה ארוכה של אוכלוסיות הפגיעות בשוק העבודה.

על המחבר

מימון פאר (46) הוא המייסד והיו"ר של המועצה למניעת אפליה בתעסוקה. המועצה קמה מתוך הצורך להגן על אנשים מעל גיל ארבעים בשוק העבודה, על ידי העלאת הנושא לסדר היום הציבורי, קיום פעילות הסברה בקרב מעסיקים והעצמת אוכלוסיית היעד.

ביביליוגרפיה


מילות מפתח

אבטלה | שוויון-הזדמנויות | זכויות-עובדים | מעגל-העבודה | מימון-פאר | למס | תמס | לשכת-תעסוקה | פיטורים

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.