דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

פרבר, וילה ובנה ביתך – הזוית העדתית

ערן טמיר - טאוויל

נוצר ב-11/19/2010

רקע

פרוייקט בנה-ביתך שהחל בסוף שנות ה-70 נתן הזדמנות מיוחדת לישראלים יוצאי ארצות ערב בישראל - להלן "מזרחיים" - לבטא את תרבותם בבנייה.

במסגרת הפרוייקט, ניבנו לראשונה וילות בעיירות הפיתוח. לראשונה, ניתנה הזדמנות לשכבה גדולה של ישראלים מזרחיים להשפיע על התכנון ועל החזות של ביתם הפרטי. זאת משום שבבנייה מסוג בנה-ביתך הדייר הוא היזם והוא זה המכתיב למתכננים את הדרישות התכנוניות והעיצוביות. יצוין, שעד לפרוייקט בנה-ביתך, היה תכנון פרטי של בית המגורים נחלתם של העשירים, כאשר גם הבנייה הכפרית וגם זו הפרברית התבטאה בטיפוסי מבנים שתוכננו באופן מרוכז. לעומת זאת, בשכונות בנה-ביתך החופש העיצובי ניתן לכולם.

מקובל לראות במוצא העדתי מרכיב מרכזי בזהות החברתית והתרבותית של יהודים בישראל. לצד מרכיבים של יכולת כלכלית, השכלה ומסורת יש לזהות העדתית ביטויים בטעם תרבותי. הדבר מתבטא בין היתר במזון, בלבוש ובמוסיקה. הבדלים אלה של טעם הם גורמים המסמנים, ומייצרים, את ה'הבדל' העדתי.

ניתן לצפות, שגם בטעם האדריכלי ימצאו הבדלים מובהקים שיבחינו בין ישראלים ממוצא מזרחי לבין ישראלים ממוצא אשכנזי.
האם ניתן, לפיכך, לזהות אלמנטים מזרחיים בסגנון ובחזות של וילות בנה-ביתך שבנו מזרחיים לעצמם?

"טעם אדריכלי" של בני עדות המזרח

כדאי לבחון, ראשית, את תגובתו של הממסד האדריכלי לבניית בנה-ביתך.
תגובה זו הייתה זועמת למדי: בעיתונות האדריכלית משנות ה-80 ניתן למצוא ביקורות הרואות בתוצרי האדריכלות של בנה ביתך 'גיבוב של ערב-רב ארכיטקטוני הניכר למרחוק'. בימי עיון האשימו את הדיירים ב"ואקום תרבותי" ובוולגריות. אדריכלים מסוימים אף ראו בתוצרי אדריכלות בנה ביתך את 'הביטוי האדריכלי לערכי הצריכה והכוח של חברה וולגרית ושטחית' המגלה 'פרצוף מכוער שכולו אך ראוותנות יומרנית, חוסר תרבות ושורשים, טעם רע וזלזול בכל מסורתיות בבניה, במיוחד מסורות אזורנו'.

ביקורות אלה מעוררות, מחד, ציפייה למשהו שונה ואחר, מעין פרק חדש - ועצוב - באדריכלות הישראלית. מאידך, מסקרן לגלות מהם תווי-הפנים של אותו 'פרצוף מכוער' ומהן התרבויות שמסתתרות מאחורי אותו ואקום תרבותי. האם תוצרי אדריכלות בנה-ביתך מבטאים תרבות אחרת, אולי מזרחית, שעוררה התנגדות כה רבה?

מסקירה של הבנייה בשכונת בנה-ביתך טיפוסית ניתן לנסות ולאפיין את סגנון בנה-ביתך. השכונה שנסקרה היא שכונת 'בנה-ביתך' בעיר יבנה, שנבנתה בשני גלים עיקריים במהלך שנות השמונים, והייתה אחת מיוזמות בנה-ביתך הגדולות והידועות יותר.

אלמנטים אופיינים לבתים בשכונת "בני ביתך" ביבנה

אם בוחנים את החזות החיצונית של הבתים, ומנפים את היוצאים מן הכלל - מיעוט קטן של בתים בסגנון מודרני ובית או שניים שנבנו בהעתקה מדויקת של סגנון אירופי כלשהו - ניתן לראות הרבה בתים הנראים דומים מאד, כמשתייכים לאותו סגנון.

ישנם מספר מאפיינים סגנוניים החוזרים על עצמם:

  1. הבתים עשויים במתכונת התכנית החופשית.
  2. לבתים רבים מרפסות בקומה הראשונה (מרפסת גג-שימושית בבית צמוד-קרקע היא עניין מיותר, הממחיש את עליונותו של התכתיב הסגנוני על הצרכים האמיתיים).
  3. התכנית של מבנים רבים מתאפיינת בקיטומים של הפינות ב-45 מעלות.
  4. לוילות גג רעפים דו-שיפועי עם רעפי חרס אדומים.
  5. לבתים חיפוי טיח 'שפריץ' לבן בחזיתות.
  6. החלונות בחזיתות הם בגדלים שונים עפ"י הפונקציה אותה הם משרתים. זאת, בשונה מן הבניה המסורתית שם רוב הפתחים היו בגודל דומה או זהה.
  7. סביב החלונות מסגרות בטון להצללה.

מה מקורם של האלמנטים האלה? האם הם חריגים בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית? לא ממש. הבית הפרטי הדו-קומתי, שתכניתו וחזיתותיו חופשיים, ללא אלמנטים מארגנים ברורים של סימטריה וחזרתיות הוא, על-פי 'חמשת העקרונות' של לה-קורבוזייה, המודל הבסיסי של האדריכלות המודרנית, שהשפעתה על הבנייה בישראל כה עמוקה. כזו היא גם מרפסת הגג בקומה הראשונה, הנקשרת גם לגג השטוח השימושי, הרווח באדריכלות המוסלמית.

בית עם טיח שפריץ לבן וגג רעפים אדום מהווה את הטיפוס הגנרי, הסמל של הבנייה הכפרית הישראלית מראשיתה, החל במושבות, דרך הקיבוצים הראשונים וכלה במושבי העולים. גג הרעפים הוא אלמנט 'ציוני', השאול בין השאר מן הטמפלרים, ועומד, לצד מגדל המים, כניגוד לגגות השטוחים ולצריחי המסגדים של הכפר הערבי. בה-בעת, נקשר גג הרעפים למסורות של בנייה ספרדית ים-תיכונית.

כלומר, כל האלמנטים האדריכליים העיקריים, העקרוניים, של סגנון בנה ביתך הם אלמנטים שיש להם תקדימים סגנוניים רבים באדריכלות הישראלית המודרנית.

הוספת אלמנטים קישוטיים לבתים בשכונות "בני ביתך"

לעקרונות בסיסיים אלה, המשותפים לחלק ניכר מהבתים שנבנו במסגרת אדריכלות בנה-ביתך - כמו גם לחלק ניכר מן הבתים הפרטיים בישראל מהרצליה פיתוח ודרומה - נוספו בשכונות בנה-ביתך העממיות גם אלמנטים שונים של קישוט. הקישוטים הם אלה שעוררו, מן הסתם, את זעמם של האדריכלים הישראלים, שהיו שבויים עדיין בתפיסות של האדריכל הוינאי אדולף לוס (Loos), שטען שרק העמים הפרימיטיביים באפריקה והפושעים מקשטים את גופם בקעקועים. לכן קישוט - גם של מבנה - הוא לכל הפחות סימן לחשיבה פרימיטיבית, לא-אירופית, שלא לומר פשע של ממש.

זאת למרות שבאותה עת ממש עסקו האדריכלים המובילים בעולם מפיליפ ג'ונסון (Philip Johnson) ועד ג'יימס סטירילינג (James stirling) , בניסיון לקשט את הקופסה המודרניסטית במיני קישוטים שונים, בדרך-כלל וריאציות על אלמנטים היסטוריים, שנועדו להפוך את המבנים שלהם לתקשורתיים ואהודים יותר.

מהם, אם כן, הקישוטים בהם בחרו הדיירים לעטר את הוילה שלהם? האם הם מצטרפים לאמירה תרבותית קוהרנטית כלשהי?

בין האלמנטים החוזרים ניתן, בין השאר, לזהות:

  1. חדרי-הסבה הבולטים מן הבניין בצורת חצי-מעגל או טרפז.
  2. פינות מעוגלות או קטומות בתכנית.
  3. עמודי דמה וקורות הבולטות מגוף הבניין.
  4. חיפוי של חלקי בניין באבן טבעית.
  5. "קוקיות" בגגות הרעפים.
  6. ארובות בגג.
  7. זיגזוג מעקה המרפסות העליונות.
  8. קשתות מעל החלונות.

כל אלה מהווים וריאציות דלות, מדוללות ומופשטות לאלמנטים שונים של האדריכלות האירופית: הארובות והקוקיות בגג הרעפים מתייחסות לאדריכלות המסורתית של צפון-אירופה; העמודים וקורות הדמה הם קישוטים אדריכליים שמקורם באדריכלות הקלאסית; וזיגזוג קו המעקה שאול מן הטירות הימי-ביניימיות.

לעומת אלמנטים היסטורציסטיים אלה שאובות הפינות המעוגלות מן האקספרסיוניזם המודרניסטי והפינות הקטומות הן אלמנט הנפוץ, בין השאר, הן באדריכלות האקלקטית והן בברוטליזם הישראלי המאוחר.

כל אלה יחדיו נראים כמו ניסיונות נואשים לתת נופך יחודי לוילה מבלי להתרחק יותר מדי מההפשטה הצורנית של המודרניזם ומעולם הצורות האירופי. דווקא הדוגמאות המועטות של וילות ש'הלכו עד הסוף' עם האלמנטים הקלאסיציסטיים ועיטרו עצמן בעמודים דוריים או קורינתיים או בגגות מנסרד פריזאיים מלמדות כמה רחוק ניתן היה ללכת בשאילת אלמנטים סגנוניים מסורתיים, ועד כמה בעצם שמר סגנון 'בנה-ביתך' על זיקתו למאפיינים מוכרים של האדריכלות המקומית.

היעדר אלמנטים קישוטיים השאולים מהבנייה המוסלמית

בתוך מכלול האלמנטים העיטוריים בולטים בהעדרם אלמנטים של קישוט בסגנון המזרחי (לדיון באלמנטים תכנוניים השאולים מן האדריכלות המוסלמית ראו אצל שדר 2007). היכן הקשתות המחודדות, הכיפות, המשרביות ועיטורי הקרמיקה הגאומטריים? הרי לא הייתה כל מניעה לשלב גם אותם באותו 'גיבוב של ערב-רב ארכיטקטוני הניכר למרחוק' של אלה שבבניית בתיהם לא היססו לשאול אלמנטים מאירופה ומן המודרניזם.

מדוע, אם כן, לא ניתן כמעט לזהות אלמנטים השאולים מן הבנייה הערבית והמוסלמית?

לא הייתה זו בעיה של ידע מקצועי או של השראה לביצוע של מוטיבים ערביים ואיסלמיים בבניה מודרנית. את אלה לא קשה היה למצוא גם מבלי להעז ולהביט על הכפרים הערביים או מעבר לגבולות. אדריכלים ישראלים בכל התקופות עיבדו אלמנטים וסימנים מן הבנייה הערבית המסורתית לתוך ההקשר של הבנייה המודרנית - החל באדריכלות האקלקטית של שנות ה-20, דרך רמזים לקשתות וכיפות אצל אדריכלי הבאוהאוס של שנות ה-30 ועד ההתפרצות הנאו-ורנקולרית של הבנייה בירושלים לאחר 1967.

יתר כל כן, לפחות מצד חוגים אדריכליים מסויימים, הייתה גם לגיטימציה תרבותית לשילוב אלמנטים ברוח הבנייה הערבית במסגרת פרוייקט בנה-ביתך, אם מתוך פטרונות כלפי המזרחיים ואם מתוך הרצון להשתלב בגל הפוסט-מודרני שדרש היטמעות במקום ובעבר - ובמקרה זה בעברה הערבי של הארץ.

מעיון בספרות המקצועית של אותה עת מתגלה שרוב האדריכלים ציפו שבמסגרת בנה-ביתך תיווצר אדריכלות ורנקולרית מסורתית בסגנון מזרח-תיכוני, אולי בדמות חלום הכפר הערבי שמלווה את האדריכלות הישראלית כצל מאז שנות ה-60. הדברים ניכרים בהמלצתו של אדריכל גרוברמן 'לעבור לשלב ההתפתחות הבא...שלב ההשלמה ...בינינו לבין הסובב אותנו'.

האדריכל דוד קנפו מעמיד מול האנרכיה התרבותית של בנה-ביתך את החזרה למקורות התרבות היהודית כדרך לקיום דו-שיח עם המקום. גם בהצעות קונקרטיות שהציעו בכירי האדריכלים בישראל כתחליף או כפתרון לסוגיית בנה-ביתך ניתן לראות את הגעגועים לכפר הערבי. כך מציע רם כרמי מערכת של בניינים צמודי קרקע השואבת את השראתה מבתי החצר שבאיספהן שבאיראן, ואל מנספלד, בהצעה שזכתה במקום הראשון בתחרות הרעיונית של אגודת האדריכלים בנושא בנה-ביתך, מציג פתרון של 'בניה מופנמת עם חללים פתוחים לשמיים המהווים את גרעין הבית', ברוח הבניה הערבית.

מדוע אם כן נעדרים אלמנטים כאלה כמעט לחלוטין מאדריכלות בנה-ביתך?
יתכן שאנלוגיה למוסיקה המזרחית בישראל יכולה להאיר את הסוגיה.

אנלוגיה למוסיקה המזרחית בישראל

הבחירה באנלוגיה המוסיקלית נובעת ממספר מקורות:

  • בדומה לאדריכלות, גם המוסיקה נעה בכל הטווח שבין אמנות גבוהה לאמנות פופולרית.
  • בתחום המוסיקה, כמו גם בתחום האדריכלות, יש מסורת ערבית עשירה ומובחנת שהייתה לחלק מחייהם של היהודים שחיו בארצות הערביות והמוסלמיות.
  • תהליך קבלתה של ה'מוסיקה המזרחית' לתוך הקאנון הישראלי מסמל את המאבק לקבלת לגיטימציה  לתרבות של יוצאי ארצות האיסלאם במסגרת התרבות הישראלית.

את ההתפתחות של המוסיקה המזרחית בישראל ניתן לחלק למספר תקופות:
בתחילה, המוזיקה הערבית שהובאה ע"י העולים מארצות מוצאם בראשית שנות ה-50 לא השתלבה במרחב הישראלי ונותרה תחומה בתוך הקהילות והמועדונים המזרחיים.

בהמשך, הדור השני לעלייה, ששמע את המוזיקה המזרחית בבית, לא מיהר להחצין אותה לתוך המרחב הישראלי המשותף. במקום זאת, בחרו בני הנוער המזרחיים לאמץ את תרבות הפופ המערבית כהתרסה נגד ההגמוניה התרבותית של מפא"י שהתבטאה בשירי הלהקות הצבאיות.

רק לאחר המהפך הפוליטי של 1977 המוזיקה המזרחית הפופולרית פורצת את גבולות העדה ובמרחב הציבורי מופיעה המוזיקה 'הים-תיכונית'. במוזיקה זו מופיעים לחנים ועיבודים בסגנון יווני וספרדי לצד שירים ועיבודים הקשורים באופן יותר ישיר למסורות מוסיקליות ערביות.

מאוחר יותר, במהלך שנות ה-90 חודרת המוזיקה הערבית לתרבות הגבוהה, בכל הטווח שבין עיבודים ערביים אצל יוצרי רוק מרכזיים לאורקסטרות ערביות קלאסיות כמו התזמורת האנדלוסית, זוכת פרס ישראל.

במסגרת תהליך זה מעניין לבחון את המהלך של הדור השני של המזרחיים:
מחד, הדחקת המורשת המזרחית, אך מאידך התרסה ויציאה מול ההגמוניה התרבותית השלטת באמצעות אימוץ של אלמנטים מערבייים שהיו מחוץ לקאנון הישראלי של אותה עת. זהו תהליך, לאו דווקא מודע, בו בן המהגרים המזרחי מפנים את הדחייה של החברה למורשת של הוריו אך בו זמנית רוצה לבטא את שונותו. על-כן בוחרים בני הדור השני להישאר בתוך התרבות המערבית אך להאזין או ליצור מוסיקה במסגרת אפיק אחר של אותה תרבות.

אם מחילים את המודל הזה, הלקוח מן התהליכים התרבותיים שעברו על המוסיקה המזרחית בישראל, על האדריכלות שבנו לעצמם המזרחיים במסגרת פרוייקט בנה-ביתך, ניתן לומר שורנקולר הוילות של שנות ה-80 מצוי בשלב 'ההתרסה המודחקת'.
הבונים המזרחיים דוחים את המודרניזם (על גווניו וגינוניו הברוטליסטיים) שהיה הסגנון ההגמוני, אך רוצים לאמץ את המסגרת התרבותית המערבית. הם מבטאים את ההתרחקות מן ההגמוניה באמצעות אימוץ אלמנטים הלקוחים ממסורת אדריכליות קדם-מודרניות אירופיות לצד אלמנטים מן הבנייה הכפרית הישראלית, שהייתה גם היא מחוץ לקאנון.

הפריצה הזו של האתוס הסגנוני המודרנסטי היא ההתרסה, והיא מצליחה לעורר את כעסם של האדריכלים שומרי-החומות של הטעם הישראלי, גם בעצם מהותה וגם באופן בו היא נעשית. אך עדיין אין בסגנון המתגבש והנבחר ביטוי של מורשת תרבותית השונה מזו של התרבות השלטת. המזרחיים רוצים בה-בעת להשתייך וגם לצאת דופן - והפרדוקס הזהותי הזה לא מצליח להיפתר לכדי סגנון שהוא קוהרנטי מבחינה אסתטית.

יתכן שכמו במוסיקה, שלב ההתרסה המודחקת הוא שלב חיוני בדרך אל ההתקרבות אל המסורות המודחקות.  דווקא בדור השני של אדריכלות בנה-ביתך, זו שנמצאת בעיקר בהרחבות במושבים, ניתן לראות גל של אדריכלות 'ים-תיכונית'. הגגות השטוחים, הצבעוניות, אלמנטי המשרבייה והחלונות הקטנים והמאורכים המופיעים בלא מעט וילות, מסמלים את ההתקרבות ההדרגתית לשפה מזרחית באדריכלות, דווקא בקרב אוכלוסיה שאין לה זהות מזרחית מובהקת, ודווקא בקיבוצים ובמושבים, שהם הסמל לבנייה הכפרית הישראלית ה'שורשית' אליה שאפו אנשי 'בנה-ביתך' מן הדור הקודם.

האם זהו תחילתו של ורנקולר אדריכלי ישראלי רגיונלי, השואב את השראתו ממסורות ערביות וים-תיכוניות, לו ייחלו אדריכלי שנות ה-80, או שזוהי אופנה חולפת שתתחלף באופנות חדשות שיגיעו מארצות הים?

רק ימים יגידו.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

  • אלמוג עוז, הפרבר והוילה בישראל, אתר אנשים ישראל.
  • גרוברמן ש', "אדריכלות וחברה בישראל", מבנים 47, יולי 1986.
  • היילברונר ע', "מחאה דרך טקסים", בתוך ע' היילברונר ומ' לוין (עורכים) "העיר הישראלית" , רסלינג, תל-אביב 2006, עמ' 124 ואילך.
  • הרץ ר', "בנה ביתך - תופעה חברתית?", מבנים 35, 1985
  • יזהר ד', "פרוייקט בנה-ביתך - סכיזופרניה מקצועית והחלום האדריכלי", ט' חתוקה (עורכת) בלוק 03, תל-אביב, 2006. עמוד 92 ואילך.
  • קנפו, ד', "אדריכלות ישראלית- לקראת זהות יהודית מקומית" , אדריכלות ישראלית 3, נובמבר 1998.
  • שדר ה', ''על בית ועל בעל הבית", ט' עמיר וש' כהן (עורכות) "צורות מגורים –אדריכלות  וחברה בישראל" תל-אביב 2007, עמ' 27 ואילך.
  • שנער ע', "מראש פינה עד יבנה", אא, 6, נומבר 1984.

מילות מפתח

בנה-ביתך | וילה | וילות | מגורים | יבנה | זהות-תרבותית | מזרחיים | מוזיקה-מזרחית

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על פרבר, וילה ובנה ביתך – הזוית העדתית (1)

    שרון

    אפשר לכתוב כתבה שלמה על התרחקותם של יהודים שהגיעו ממזרח אירופה מהתרבות שלהם והנסיון שלהם להתמערב שבא לידי ביטוי בסגנון הבניה שאימצו לעצמם.
    יום שני א' באב תשע"א 1 באוגוסט 2011

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.