דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 2 מדרגים

חגיגות הסהרנה בקרב יוצאי כורדיסתאן

הארגון הארצי של יוצאי כורדיסתאן בישראל
סהרנה 2010
תהלוכת הכנסת ספר תורה
תהלוכת הכנסת ספר תורה
הארגון הארצי של יוצאי כורדיסתאן בישראל
סהרנה 2010
ביגוד כורדי מסורתי בתערוכת
ביגוד כורדי מסורתי בתערוכת "אותנטיקה"
הארגון הארצי של יוצאי כורדיסתאן בישראל
סהרנה 2010
כלי בית כורדים מסורתיים בתערוכת
כלי בית כורדים מסורתיים בתערוכת "אותנטיקה"
הארגון הארצי של יוצאי כורדיסתאן בישראל
סהרנה 2010
תכשיטים כורדיים מסורתיים בתערוכת
תכשיטים כורדיים מסורתיים בתערוכת "אותנטיקה"
הארגון הארצי של יוצאי כורדיסתאן בישראל
סהרנה 2010
הזמר משה חוג'ה ולהקת המחול פעמי תש
הזמר משה חוג'ה ולהקת המחול פעמי תש"ז
הארגון הארצי של יוצאי כורדיסתאן בישראל
סהרנה 2010
נכבדי העדה הכורדית צופים במופע המרכזי
נכבדי העדה הכורדית צופים במופע המרכזי
הארגון הארצי של יוצאי כורדיסתאן בישראל
סהרנה 2010
בילוי משפחתי בסהרנה
בילוי משפחתי בסהרנה
הארגון הארצי של יוצאי כורדיסתאן בישראל
סהרנה 2010
צעיר בלבוש כורדי מסורתי בסהרנה
צעיר בלבוש כורדי מסורתי בסהרנה
הארגון הארצי של יוצאי כורדיסתאן בישראל
סהרנה 2010
רינת סביון

נוצר ב-11/15/2010

 יהדות כורדיסתאן

כורדיסתאן (מוכר גם כ"כורדיסטן") הוא אזור רחב ידיים, הררי ברובו, בדרום-מזרח אסיה, המשתרע בין עירק, איראן, תורכיה וסוריה. הכורדים, תושבי האזור, הם אומה ללא מולדת מוכרת מבחינה פוליטית, המורכבת מקבוצות אתניות ודתות שונות- מוסלמים, נוצרים וכתות שונות, ועד אמצע המאה ה-20 חיו גם יהודים בחבל ארץ זה.
ההיסטוריה של יהדות כורדיסתאן הינה רבה שנים ומתחילה עוד טרם חורבן הבית הראשון, כאשר מלך אשור שלמנאסר כבש את השומרון והגלה את תושבי האזור לאשור בשנת 856 לפנה"ס. גלות זו, בשילוב עם גלות בבל בשנת 597 לפנה"ס, יצרה ריכוז אוכלוסיה יהודי גדול שהתחיל באזור בבל והתפשט מזרחה וצפונה. היהודים קיבלו אוטונומיה ארגונית פנימית ונמנעו מהתבוללות, ובמקביל הושפעו רבו מעמי הארצות בתוכן הם ישבו. התרבות היהודית- כורדית היתה מפותחת ביותר והושפעה ממקורות יהודיים וכן תרבויות מקומיות.
יהדות כורדיסתאן התפשטה והתפתחה רבות, ובמאה ה-20 טרם העלייה לארץ מנו הקהילות היהודיות כ-33 אלף נפש שהתרכזו בעיקר בערים וכפרים בצפון עירק. עובדת היות השטח הררי יצרה בידוד בין הכפרים והובילה להתפתחות מספר קהילות יהודיות שנבדלו במנהגים, בלבוש ובשפה. מרבי יהודי כורדיסתאן עסקו למחייתם בעבודות חקלאות, ועל כן היו בעלי קשר חזק אל האדמה. שפתם היתה "תרגום"- ניב ארמי עתיק אשר הושפע מהשפות המקומיות ולפיכך השתנה מקהילה אחת לאחרת במעט. בין המאפיינים המשותפים לכלל הקהילות היהודיות בכורדיסתאן, היו פתיחות תרבותית, פולקלור עשיר המורכב ממוזיקה וריקודים וזיקה חזקה אל הטבע, העומדת במרכז חגיגות הסהרנה.

חגיגות הסהרנה בכורדיסתאן

הסהרנה במובנה הפשוט היא למעשה פיקניק בחיק הטבע. השם נגזר משני מקורות- המילה "סהר" וכן "סיירן"- התבוננות. פירוש נוסף לשם החג נגזר מהמילה "סייר" או "סיירנה" שפירושו "הליכה", בהקשר של הליכה בטבע. המשותף לכלל הפירושים הוא ההתמקדות בטבע, והמשמעות המשולבת של השם מייצגת את היציאה אל חיק הטבע בתקופות חג, כאשר הירח מלא והלילות בהירים.
מקורו של החג לא ידוע ולא ברור מתי החלה מסורת זו; עם זאת, ברור כי לסהרנה היתה משמעות גדולה במחזור החיים של יהודי כורדיסתאן. המנהג לחגוג את הסהרנה היתה נפוץ בקרב רוב יהודי כורדיסתאן, אולם מאפייני החגיגה השתנו ממקום למקום ומעונה לעונה. יציאות לסהרנה אורגנו בעיקר בתקופות החגים, אך גם על- מנת לציין אירוע אישי, קבוצתי או משפחתי. לפיכך, החגיגות היו מגוונות באורכן ובגודלן.
באזורים רבים בכורדיסתאן, הסהרנה העיקרית נחוגה בסוף חג הפסח, חגיגה אשר קיבלה משמעות נוספת של התחדשות הטבע עם בוא האביב. מידי שנה, נהגו יהודי כורדיסתאן לצאת באסרו-חג הפסח אל חיק הטבע על מנת לשהות בחיק המשפחה, לנפוש ולחגוג ביחד. מעניין לציין כי באזורים אחרים בכורדיסתאן, חגיגת הסהרנה העיקרית התרחשה דווקא בחול המועד סוכות; לא ברור מה מקור ההבדלים במועדי החגיגות, אך ניתן לשער כי הם נעוצים בהבדלים במזג האוויר ובפעולות החקלאיות והכלכליות באזורים השונים.
הסהרנה היתה למעשה אירוע מקומי וחילוני במהותו, שבזכות סמיכותו לחול המועד וההתרחקות מאזור המגורים נהפך לאירוע חברתי משמעותי, מועד שבו יכלו חברי הקהילה לחגוג ולהתרועע זה עם זה.
החגיגות התאפיינו ביציאה לשהות ממושכת של מספר ימים בחיק הטבע על כרי דשא לצידם של נחלים, עם שפע של מזון, שמיכות ואוהלים. כל המשפחה היתה יוצאת לדרך בלבוש כורדי מסורתי והנשים היו עונדות את מיטב תכשיטיהן. עם ההגעה לשטח החגיגה, היו פוצחים החוגגים בריקודים לצלילי מוזיקה אשר נוגנה על ידי נגנים מקצועיים מבני העדה, אשר נגנו על כלי נגינה מסורתיים, כגון ה"דולא"- תוף גדול אשר מקישים עליו בשני מקלות ו"זורנא"- חליל ארוך. 
הריקודים הכורדיים המסורתיים נערכים במעגלים או שרשראות, לעיתים מופרדים לנשים וגברים ולעיתים מעורבים. הם נרקדים אחד אחרי השני, ללא הפסקה, ומשמשים לגיבוש קהילתי ויצירת אווירת חג שמחה אך גם מסמלים את הקשר אל האדמה והטבע והגעגועים לציון.
עם רדת החשכה היו מדליקים החוגגים מדורות, והנשים היו מבשלות מאכלים כורדים מסורתיים. כאשר אלו היו מוכנים נהגו החוגגים להזמין זה את זה למשתאות שכללו אכילה ושתיית ערק. שומרים מקרב העדה בשילוב כוחות משטרה מקומיים היו מגנים על החוגגים מפני פורעים. בלילות לנו המשפחות באוהלים גדולים, ששימשו את כל החמולה (משפחה מורחבת) ובבוקר התעוררו לקול צלילי הנגינה. בימי הסהרנה נהגו לערוך תפילות המוניות תחת כיפת השמיים. בנוסף, במהלך החגיגות נערכו מפגשי הכרות בין רווקים ורווקות, הוסדרו שידוכים ונקבעו אירוסין.
על החגיגה היו אמון ה"אגא", המנהיג המקומי אשר סיפק את השטח לחגיגה, חילק מתנות לחוגגים וקיבל על עצמו לשאת בהוצאות הנלוות, כגון הנגינה והשמירה. היהודים גמלו לו בכך שקראו את החגיגה על שמו.
לחגיגה היתה משמעות רבה ביחסים עם המוסלמים הכורדיים: על אף יחסי שכנות טובים, קיימת היתה מתיחות בין הדתות בכורדיסתאן. מעורבות המוסלמים בהוצאה לפועל של חגיגות הסהרנה חיזקו את היחסים בין הדתות ואיפשרו חידוש קשרי הידידות והעמקת הקרבה. המוסלמים שמרו על ביתם של היהודים בהיעדרם. הם האמינו כי היהודים יצאו לחפש את מטהו של משה, ובשובם מהחגיגה נהגו לחקור אותם האם הצליחו בחיפושיהם, וכיבדו אותם בלחם וגבינה.

עליית יהודי כורדיסתאן לישראל

עליית יהודי כורדיסתאן לישראל החלה עוד במאה ה-19 אך צברה תאוצה לאחר קום מדינת ישראל. השילוב של הרעת התנאים בארצות המוצא, מבחינה כלכלית וביטחונית, בשילוב עם ערגה רבת שנים לשוב לציון, הוביל לכך שמרבית יהודי כורדיסתאן עלו לארץ בשנים 1950-1951 והתיישבו בישובים שונים ברחבי הארץ, מתוכם 29 מושבים חקלאיים. כל קהילות יהדות כורדיסתאן בעירק, תורכיה וסוריה עלו בשלמותן ורק באיראן נותרו קומץ יהודים- כורדיים. עם זאת, מאז העלייה לארץ ועד שנת 1975 לא היה נהוג לחגוג את חגיגות הסהרנה, ככל הנראה כתוצאה של קשיי הקליטה בשילוב הרצון להיטמע בחברה הישראלית.

חידוש חגיגות הסהרנה בישראל

לאחר העלייה לישראל, עמדה העדה הכורדית בפני קשיים שנבעו מהקושי של שימור המסורת מחד לבין השתלבות בחברה הישראלית מאידך. דור הביניים, שזכה להכיר את אורח החיים בכורדיסתאן והצליח בהשתלבותו בחברה הישראלית, שימש ככוח מניע משמעותי בתהליך שימור המסורת והמורשת הכורדית. בשנת 1959 הוקם הארגון הארצי של יהודי כורדיסתאן, ובשנת 1971 הוא נרשם כעמותה והחל בפעילות ארצית שבין מטרותיה לשמר את התרבות הייחודית של העדה. בכנס הראשון של הארגון, בשנת 1972, הוחלט על חידוש חגיגות הסהרנה בזו הלשון:
"המועצה מכריזה על שלושה ימי סהרנה שיערכו בחורשת טל שבגליל העליון, מערב חג השבועות הבא עלינו לטובה עד למחרת החג... חגיגות הסהרנה, המהוות חידוש מסורת עתיקה של העדה הכורדית, בגלויותיה השונות, יהיו הזדמנות נאותה להחייאת ההווי והמסורת של פזורי העדה, להפגנת שמחה ואחווה, להחייאת נוסחי התפילה, השירה, הריקוד, המאכלים, הלבוש ואורחות החיים של בני העדה, שנתגבשו במשך כשלושת אלפים שנה למסורת ססגונית רבת תוכן וערכים... המועצה קוראת לציבור הרחב, ובייחוד לעולים שזה מקרוב באו, מכל פזורי ישראל לבוא וליטול חלק בשמחה העדה..."
החגיגות היו אמורות להתקיים לראשונה בחג השבועות ב-1973, אך בשל מחאת זקני העדה מחשש לחילול החג הן נדחו לט"ו באב. עקב המתיחות הבטחונית בתקופה זו, שוב בוטלו החגיגות ולבסוף הן התקיימו לראשונה בחול המועד סוכות 1975 במושבים ירדנה ובית יוסף. בחגיגות השתתפו נשיא המדינה, אפרים קציר, ראש הממשלה יצחק רבין, שרים, חברי כנסת רבים ואלפי חוגגים מקרב העדה הכורדית. החגיגות התקיימות לראשונה מזה 25 שנה בסימן של החייאת המסורת הכורדית, בפיקניק, שירה וריקודים. רבים מבני העדה הגיעו בלבוש מסורתי, ורקדו ריקודים מסורתיים לצלילי הדולא והזורנא, בדומה לחגיגות בכורדיסתאן. מאותה שנה הוחלט כי החגיגות ימשיכו להתקיים בחול המועד סוכות על מנת להימנע מקרבה לחגיגות המימונה של יוצאי צפון אפריקה הנערכות מיד עם תום חג הפסח.

חגיגות הסהרנה כיום

החל משנת 1975, מתקיימות החגיגות מידי שנה בחול המועד סוכות. בני העדה יוצאים לבילוי בחיק הטבע, הכולל חידוש הפולקלור הייחודי של העדה. החגיגות מאורגנות על ידי ארגון יוצאי כורדיסתאן. במרוצת השנים התקצרו החגיגות מאירוע המשתרע על פני יומיים ליום אחד בלבד. החגיגות כוללות הכנסת ספר תורה, הופעות זמרים ונגנים, להקות פולקלור ומחול, תערוכות, סרטים תיעודיים ועצרת מרכזית אשר כללה נאומים של דמויות ציבוריות שונות מקרב העדה ומחוצה לה. בשנת 2010 נערכו החגיגות בגן סאקר בירושלים בהשתתפות עשרות אלפי אנשים. בנוסף לחגיגות המרכזיות, נערכות חגיגות קטנות יותר בישובים בהם ריכוזים של יוצאי כורדיסתאן.
בשנותיה הראשונות של החגיגה, היא אפשרה הסתגלות של העולים ושימור התרבות וכיום היא מסייעת בשימור היחסים בתוך העדה ובינה לבין כלל החברה הישראלית. חגיגות הסהרנה מהוות חידוש מסורת עתיקה של הדת והחייאת הפולקלור העשיר של קהילות היהודים בכורדיסתאן. באמצעות מתן פומביות לחגיגות אלו ניתנת ההזדמנות לבני העדה לחשוף את תרבותם הייחודית לכלל החברה הישראלית, ובכך לשמור על איזון בין השתלבות בחברה לבין שמירה על המסורת והמורשת התרבותית. 

ביביליוגרפיה

  • הלפר ג'ף ואברמוביץ' חנוך (הנרי), חגיגות הסהרנה בכורדיסטן ובישראל, יהודי המזרח- עיונים אנתרופולוגיים על העבר וההווה, שלמה דשן ומשה שוקד (עורכים), שוקן, 1984, 260-270.
  • יונה מרדכי, אנציקלופדיה של יהודי כורדיסתאן (כרך א'), מוסד ביאליק, 2003.
  • יונה מרדכי, האובדים בארץ אשור- יהודי כורדיסתאן וזאכו, מוסד ביאליק, ירושלים,1989.
  • יעקובסקי נועם, סהרנה, רשת אורט, 7.9.2010
  • פייטלסון דינה, החברה היהודית בכורדיסטן, יהודי המזרח- עיונים אנתרופולוגיים על העבר וההווה, שלמה דשן ומשה שוקד (עורכים), שוקן, 1984, 239-250.
  • צבר יונה, לתולדות חיי היהודים בכורדיסתאן, יהודי כורדיסתאן- אורח חיים, מסורת ואמנות, אפרת כרמון (עורכת), מוזיאון ישראל, 1981, 16-41.

 

 

תודות לעוזרים בכתיבת מאמר זה:


מילות מפתח

כורדיסטאן | כורדיסטן | סוכות | כורדי | עלייה | פולקלור | מסורת | עדה | פסח | ריקוד

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על חגיגות הסהרנה בקרב יוצאי כורדיסתאן (1)

    אנונימית

    rubh12mnj34@walla.com
    הצלתם אותי
    יום חמישי כ' בניסן תשע"ב 12 באפריל 2012

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.