דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 23 מדרגים

פניית פרסה: סיפורה של חוזרת בתשובה שיצאה בשאלה

אני מגולחת ראש
אני מגולחת ראש
תהל סויסה
פשוט אני
פשוט אני
תהל סויסה
יום לאחר החתונה
יום לאחר החתונה
תהל סויסה
בגן-החיות התנכ"י הישן בירושלים
הריון ראשון
הריון ראשון
תהל סויסה
עליתי 20 ק"ג
אנחנו
אנחנו
תהל סויסה
אני ובנותיי. אושר גדול !
בכותל המערבי
בכותל המערבי
תהל סויסה
שלוש בנותיי
החתונה שלי
החתונה שלי
תהל סויסה
"כלה חסודה". התעקשתי על זר פרחים אמיתיים בשנת-שמיטה
כמה ימים לאחר הלידה הראשונה
כמה ימים לאחר הלידה הראשונה
תהל סויסה
לקראת שינה
לקראת שינה
תהל סויסה
תהל סויסה (פינוס)

נוצר ב-6/23/2010

הקדמת המערכת

להלן סיפור בגוף ראשון של אישה שהחליטה לקחת את גורלה לידיה פעמיים: בפעם הראשונה, כרווקה, חזרה בתשובה ונעשתה חרדית, ובפעם השניה נטלה את ילדיה ועזבה את בית בעלה, על כל המשתמע מכך. הסיפור נכתב אמנם מנקודת מבט אישית-סובייקטיבית, אבל יש בו תובנות סוציולוגיות רבות, ודומה שהוא רלוונטי לפרשת עמנואל, שהסעירה לאחרונה את הציבור בישראל.

ההידלקות הראשונית

מה הביא אותי לדת? תחושת מיצוי ושובע מכל עולם-החומר, עד כדי בחילה וגועל. חיפוש אחר תכלית-העולם, משמעות-החיים, תשובות לשאלות גדולות הטורדות את המחשבה. חיפוש אחר עולם טוב יותר, מתוקן, טהור, ערכי. סקרנות לעולם חדש ולא מוכר, מיסטי. השאלות החלו לנקר מייד אחרי הצבא. בדיוק באותו זמן הכרתי מישהו והתחלנו לצאת.

לחברים ולחברות היתה השפעה לא מבוטלת על החלטתי. בדרך כלל, כאשר אחד/ת נמשך אחרים הולכים בעקבותיו/ה. אחד מהחברים בסביבה שבה גרתי החל להתעניין בעולם-התורה ומיד אחריו עוד אחד ועוד אחת.

יום אחד הופיע אצלי החבר עם הספר 'אל המקורות'. בקשתי ממנו שישאיל לי אותו לקריאה. התחלתי לקרוא והוקסמתי. אחריו הגיעו עוד ספרים שדחפו אותי בהמשך ללכת לשמוע שיעורי תורה בתל אביב (ברחוב רוטשילד). אלה היו שיעורים למתחילים והיה בזה משהו מאד יפה ולא מתנשא.

הרגשנו כולנו שאנחנו נשאבים לעולם קסום של התורה והמצוות. זה היה לנו מרתק וחכם. חשתי שאני שותה ושותה ולא רווה. רציתי לשמוע עוד ועוד. החוויה הזאת עמדה כניגוד משווע לעולם בית הספר, שבו מאד התקשיתי ושבמסגרתו ספגתי עלבון אחר עלבון, אכזבה אחר אכזבה. פתאום חשתי שמדברים אלי בגובה העיניים. שעור רדף שיעור. בכל יום חיכיתי בצפייה לשיעור הבא, שאליו הגעתי ישר מהעבודה.

תחילת ההתנתקות

אחרי זמן מה התקשרנו, אני וחבריי, לרב משה גולדשטיין מירושלים, ראש ישיבת החוזרים בתשובה "שערי יושר". הזמנו אותו לבוא להרצות בביתו של אחד מחברינו, שגם הוא נתפס לעניין. זה היה בגבעתיים. ההרצאה היתה מרתקת, כצפוי, וחיזקה בכולנו את התחושה שאכן אנחנו רוצים להיכנס באוהלה של תורה.

הבנים סביבי התחילו לזרום לישיבות של חוזרים-בתשובה בירושלים ('אש-התורה' ; 'שובו-בנים' ; 'אור-החיים' ועוד) והחברות למדרשות בעיר הקודש ( 'נתיב-בינה' ; 'נוה-ירושלים' ; 'ס.ל.ה').

זו היתה התרחקות מתל אביב, תרתי משמע. עם הזמן הקשרים בין הבנים לבנות החלו להתרופף מטעמי צניעות. עכשיו כבר כמעט שלא דיברנו זה עם זו. אני, שלא היה פאב או מועדון שלא הכרתי בתל אביב, החילותי מואסת בחיים הישנים, שנראו לי עתה ריקניים וחסרי תכלית.

לא מצאתי יותר עניין בדברים שבחומר. איבדתי את החשק לקניות, בילויים. אפילו אופציית הלימודים האקדמיים כבר לא היתה רלוונטית יותר. הייתי אחוזה בתשוקה חדשה לדת.

מה למדתי? המון דברים חדשים, כגון: הלכות-שבת והלכות בכלל וטעמיהן, פרשת-השבוע (בה התמקדנו בנושאים החשובים והרלוונטיים לחיינו), מצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, פרקי-אבות, משליי ועוד. התעמקנו בעיקר בדברים הקשורים לעתיד האישה, לחייה עם בעלה, עם המשפחה שהיא עתידה להקים. הדגש היה כיצד להיות רעיה, כלומר: כיצד לכבד את הבעל, איך להתנהל נכון איתו. דנו בסיטואציות מהיום-יום, האופייניות לכל בית יהודי כשר, ולמדנו איך ומה לעשות בכל דבר ועניין. בחברה החרדית לכל שאלה יש פתרון מן המוכן, וצריך פשוט למלא הוראות. זה עשה לי סדר בחיים. קיבלנו גם הכשרה לאימהות, ובעיקר לצניעות של בת ישראל. לא רק בלבוש, אלא בהתנהלות כללית ובכלל זה בתחום הלשון.

מה לא למדנו? גמרא. הגמרא מיועדת לגברים בלבד. באותה עת זה לא הפריע לי. קיבלתי את הדברים כמות שהם ונוצרה בי תחושה שאני מתחילה למצוא פתרונות ותשובות לנושאים שהטרידו אותי. היום, במבט לאחור, מדהים עד כמה אפשר להדחיק דברים. אבל זה שם המשחק אצל החרדים: הדחקה והכחשה. זה עובד על כולם וזה עבד עלי מצוין.

על קו התפר

לאחר שהתחלתי שומעת שעורי-תורה בת"א חשתי שאני רוצה להתקדם בקטע הזה, כלומר להצטרף לאיזו מדרשה, ללמוד תורה בצורה מסיבית יותר. תחילה נסעתי לבדוק בבני-ברק ואח"כ בירושלים ב'נוה-ירושלים'. אבל איכשהו, קיבלתי איזה פיק ברכיים מהכניסה הישירה לעולם החרדי. העובדה שכולם חרדים סביבי יצרה חששות ופחדים. מצאתי עצמי שבה על עקביי למרכז, הביתה.

עם זאת, לא הפסקתי ללכת לשמוע שעורי-תורה. היו אמנם עליות ומורדות, אבל הרגשתי שאני בכל זאת מתחברת ליהדות ונעשית מאושרת ושלווה יותר. בינתיים חלפו כשלוש שנים, עד שגמרתי אומר לעלות שוב לירושלים. הפעם בדקתי את 'נתיב-בינה' (מדרשה לבעלות-התשובה). בשלב זה חשתי הרבה יותר שלמה עם הצעד הזה ונכנסתי לשם בבטחה. היו אלה חיים במסגרת פנימייה. במשך היום עבדנו לפרנסתנו, ובערבים (החל מ-16:00) כבר ישבנו ללמוד כ-6 שעות. היו לנו רבניות ורבנים שלימדו אותנו., כל אחד בתחום מומחיותו. היו גם מבחנים, אבל לא כאלה מלחיצים שהכרתי בתיכון.

הדת הופכת למרכז החיים

באחת השבתות, כאשר שהיתי בבית הורי בכפר סבא, הטלפון צלצל. כבר לא יכולתי לענות. משהו בפנים לא נתן לי לדבר בטלפון בשבת. זה בא בספונטאניות. לא תכננתי לא לענות, זה פשוט הגיע מבפנים.

כך מצאתי עצמי מקיימת מצוות בהדרגה. בשבת הראשונה בפנימייה בירושלים עדיין לא שמרתי. אבל לא חיללתי בפרהסיה. פשוט סגרתי את הדלת של החדר וזהו. זו לא הייתה הסתרה, פשוט לא רציתי להרגיז אף אחד. שמירת שבת עדיין היתה גדולה עלי בכמה מספרים. רציתי להתחיל לשמור לאט לאט, מתוך רצון פנימי ואמיתי ולא מתוך איזו כפיה חיצונית. רציתי שהדברים יגיעו אלי באופן טבעי. כל דבר שהצלחתי כבר לשמור, לא נסוגותי לאחור. אתה מתקדם צעד אחר צעד לתוך עולם אחר. זה מבהיל אבל גם מושך ומרגש.

הרצון להתנתק מהעולם הישן ולהתמסר לעולם החדש של מצוות התורה גבר מיום ליום. סייעה לי מאד ההתארחות בשבתות אצל משפחות חרדיות, בסביבת המדרשה/הישיבה. זו היתה אחת השיטות של מנהלי הישיבה להכניס אותנו לתוך עולם הדת, וזה בהחלט היה יעיל. הביקורים הללו הותירו בנו רושם עמוק – התפעמות מקדושת השבת ומהאווירה שמשרה המשפחה הדתית. זה היה כל כך שונה מהעולם החילוני, שבו השבת נראית כמו עוד יום רגיל, ללא ייחוד משמעותי.

מעבירים הילוך

לאט לאט התעורר בי הרצון הטבעי להקים משפחה עם בחור-ישיבה. בישיבות החוזרים בתשובה נהוג לשדך בנות-מדרשה לבחורי-ישיבה - כולם 'בעלי-תשובה' (חוזרים בתשובה).

קהילת החוזרים בתשובה חיה בנפרד מהחרדים "המקוריים". החיים סובבים סביב שיעורי תורה ועזרה הדדית. הבתים פתוחים והשכנים הופכים למשפחה אחת גדולה. כל אחד מסייע לזולתו ככל האפשר, וזה מחזק את תחושת "העולם החדש" והתמיכה. אתה לעולם לא לבד וזה מאד מרגיע ומנחם.

התחתנתי ב-26.3.87 אור לכ"ו אדר ב', כשבועיים וחצי לפני פסח. כנהוג בחברה החרדית גם אני לקחתי לפני חתונתי שיעורים פרטיים אצל 'מורה לכלות' (הכל נעשה באופן דיסקרטי). שם למדתי דיני טהרת המשפה, רחצה במקווה ועוד. בעלי לעתיד קיבל הדרכה מקבילה אצל רב הממונה על הלכות 'טהרת המשפחה'. 

החופה וחגיגת החתונה נערכו באולם בשכונת-גאולה בירושלים. הבת הבכורה נולדה ב-1988 בבי"ח 'ביקור-חולים' שבירושלים. הבת השניה נולדה כעבור שנה בבלינסון (לימים 'רבין') בפתח תקווה (גרנו בפתח תקווה כדי להיות הכי קרוב לאמא שלי, לאחר מות אבי). לא אהבנו את העיר ולכן חזרנו כעבור זמן קצר לירושלים, לרחוב פלמ"ח פינת רחביה. הבת השלישית נולדה ב-1991. שלוש הבנות התחילו את דרכן בבי"ס של רשת בית יעקב, כפי שמקובל בחברה החרדית.

כאשר אישה יולדת, כל השכנות נחלצות לסייע: מבשלות, מנקות, תומכות. זו כמעט קומונה. כל דבר קטן שחסר, נוקשים בדלת של השכנה ומבקשים ללא בושה. למשל, היה סבב בישולים בין הנשים לטובת בחורי הישיבה. התמיכה הקהילתית מתבטאת גם בגמ"חים. לכל נושא שרק אפשר להעלות על הדעת יש קופת גמילות חסדים: ממוצצים עד שמלות כלה. הכל ללא מטרות רווח. נותנים במתנה או משאילים. גם זה מחזק מאד את האחדות וקושר את כולם יחדיו. היינו גם מתארגנות לקריאת-תהילים משותפת – למען חולה או לעניין אחר. אתה לעולם לא לבד בחברה החרדית, לטוב ולרע.

בין בעלי תשובה לחרדים מלידה

כפי שכבר ציינתי, בעולם החרדי נהוגה הפרדה חדה בין החרדים מלידה לבין בעלי התשובה. זה מתבטא בדברים רבים, ומעל לכל בתחום השידוכים. לא נהוג נישואים בין אנשים משתי הקבוצות הללו, אלא במקרה שהגבר גרוש או שרחמנא ליצלן שרת בצבא. כלומר משיאים לגבר החרדי נשים חוזרות בתשובה רק "בלית ברירה", כי הן נחשבות למעמד נמוך. כנ"ל לנשים חרדיות.

בעולם החרדי קיימת הפרדה מוחלטת בין ספרדים לאשכנזים. אבל ההפרדה הזאת לא קיימת בקרב החוזרים בתשובה. שיעור הנישואים בקרב בעלי-התשובה ספרדים ולבעלי תשובה אשכנזים דומה להערכתי לשיעור הזה בחברה החילונית. אצל החרדים, רק לעיתים נדירות מאד אשכנזי/ה יתחתן עם ספרדי/ה.

בהרבה מוסדות-חינוך חרדיים לא מקבלים בעלי-תשובה וישנה הבדלה חדה בין "החדשים" לבין החרדים מלידה. גם כאשר מקבלים את החוזרים בתשובה לבית ספר חרדי אותנטי, נוהגים להפריד בין הכיתות, כפי שהדבר נעשה בעמנואל. באופן עקרוני מעט מאד מוסדות חרדיים בארץ כוללים חרדים מלידה וחוזרים בתשובה. הפרדה קיימת גם בין אשכנזים לספרדים (למעט יוצאים מן הכלל), ובמקרים רבים היא חופפת את ההפרדה על רקע עדתי. התפישה החרדית-האשכנזית הבסיסית, היא שהספרדים נחותים מבחינת רמת הדתיות. החוזרים בתשובה, שרבים מהם ספרדים, רק מחזקת את התפישה הזאת.

למעשה נוכחתי מהר מאד כי באופן כללי קיים יחס מתנשא מצד החרדים-מלידה ביחס לבעלי-התשובה שבא לידי ביטוי בתחומים רבים. יש כאן פרדוקס, כי ניתן היה לצפות שהחרדים ישמחו ויעודדו חזרה בתשובה. אבל בפועל יש כאן קסנופוביה. את זה לא מספרים לך המחזירים בתשובה. אתה נוכח בזאת רק אחרי שכבר נשאבת פנימה.

יתרה מכך, היום, במבט לאחור, אני יודעת, שכאשר אדם חילוני הולך לשמוע שעורי-תורה במקום המיועד לחילונים, דואגים להסתיר או לא להראות את כל הצדדים הפחות מחמיאים בעולם החרדי. זה מתגלה אחר כך, ואז זה כבר מאוחר להתחרט וכמובן מדחיקים ועוברים הלאה.

בתחילת הדרך מראים רק דברים טובים, אידיליים: הרמוניה משפחתית, אהבת הזולת, חסד אנושי וכדומה. מנצלים את תמימותם של החוזרים בתשובה. כן, גם אני הייתי מאד תמימה. כלל לא ראיתי את האפליה, את ההתנשאות, את היותנו סוג ב'. קיבלתי את הרושם שהעולם החרדי נקי מעוולות, טהור. כאשר גיליתי זאת זה פצע את לבי והספק הלך וניקר בלב.

עם הזמן, ככל שאתה נקלט בעולם החרדי מצפות לך הפתעות לא נעימות. למשל, כאשר בעלי ואני רצינו לקנות דירה בדקנו את רכסים (יישוב קטן בעמק זבולון, סמוך לחיפה).

גילינו שגם אחרי שמצאנו את הדירה המתאימה, ולאחר שגייסנו את האמצעים לקנותה צריך לעבור את וועדת הקבלה. למרבה הצער לא עברנו את הוועדה. אינני יודעת מדוע, אבל אני יכולה לשער שהשם "סויסה", שיחק תפקיד בפסילה. עצם העובדה שלא מסבירים לך מדוע לא התקבלת, היא משפילה.

לא יכולנו להמרות את פיו של הרב שעמד בראש וועדת הקבלה, כי המחיר שהיינו משלמים הוא חרם אכזרי. החרם בא לידי ביטוי באי קבלת ילדינו למוסדות החינוך המקומיים ועוד דברים רבים לא נעימים, שכל חרדי מכיר היטב. למדנו על בשרנו שהחברה הזאת יכולה להיות אכזרית מאד, בעיקר למי שנתפס כסוטה מהתלם. החרם מאד אפקטיבי כי שום הורה לא רוצה לפגוע בילד שלו. הוא יעשה הכל בשביל הילדים, וזה כולל גם הסכמה שבשתיקה. אתה יכול להתנגד לעוול שעשו לך כמבוגר, אבל הידיעה שיקפחו את הילדים שלך בלתי נסבלת. לכן, פשוט שתקנו ועברנו הלאה.

קמנו ונטשנו את המקום ה'טהור והקדוש' הזה לטובת בית"ר-עילית (קרוב לבית-שמש). באותה עת זו היתה עדיין מועצה-מקומית (כיום עיר חרדית משגשגת). קנינו דירה על הנייר, כי לא היה עדיין בנייה בשטח. שלפו לנו מפה, רק לאחר שבדקו את שם המשפחה. בדיעבד הבנו למה? שם משפחתי הספרדי "סידר" לנו דירה באזורים שהוקצו לספרדים בלבד. אחר כך התברר לי שקיימת הפרדה ברורה בעיר בין אשכנזים לספרדים. זה הדהים אותנו והעכיר את רוחי.

כיצד מזהים בעלת תשובה?

מי שחי בחברה החרדית לומד מהר מאד לזהות את החוזרים בתשובה. להלן אציין מספר מאפיינים שבהם נוכחתי ורשמתי לעצמי בזיכרון.

את בעלות-התשובה ניתן לזהות מרחוק קודם כל ולפני הכול על פי אופן לבושן. ברוב המקרים הן תלבשנה פריטי-לבוש בקו חופשי יותר מזה הנהוג בחברה החרדית הוותיקה והחצאיות ארוכות יותר מאלה של החרדיות האותנטיות. החרדיות מלידה מקפידות יותר בלבושן, מההיבט האסתטי. לרוב הן תלכנה עם סטים מחויטים של חליפות, עם מראה סולידי אבל אחיד למדי (מבחינת הסגנון והצבעים).

אצל בעלות-התשובה יש מגוון רחב יותר של מלבושים, עם נגיעה-אישית, לרוב בסגנון "זרוק" (מרושל במתכוון), עם גוון ניו אייג'י. זה מזכיר את הדתיות הלאומיות, באגף החרד"לים.

הרבה מן החרדיות תופרות את בגדיהן ולא רוכשות מן המוכן. בעלות התשובה לא נוטות לרכוש בגדים בחנויות חרדיות כי קצת קשה להן להיפרד לחלוטין מהטעם הישן. בכל זאת נשים... מנסים איכשהו ללכת בין הטיפות: להתלבש לפי הטעם האישי בלי להרגיז אף אחד.

רוב החוזרים בתשובה נקלטים בחסידויות חב"ד וברסלב, והלבוש מושפע בהתאם. בחסידות ברסלב, בעלות-התשובה, נוהגות ללכת עם מטפחת-ראש ואילו בחסידות-חב"ד, בעלות-התשובה חובשות פאות נוכריות.

בעלות-התשובה מכסות את ראשן במטפחת עם קשרים/סגירות המיוחדות רק להן - עם המון דמיון, צבעוניות ויצירתיות - להבדיל מהחרדיות מלידה שנוהגות לקשור את מטפחתן באופן יותר 'מרובע' וללא 'נגיעה אישית'. זה מקל מאד על זיהוי החוזרות בתשובה.

בחברה החרדית, מי שאינה מקפידה מספיק בלבוש נתפסת כ"לא חזקה בדת" – כלא צנועה. הבגדים נתפסים בחברה החרדית כמדד חשוב לרמת דתיות. היום זה נראה לי מזעזע כי מדובר בהדבקת תוויות. כשהייתי בפנים זה נראה לי טבעי, אף שגם אני התקשיתי ליישר קו.

החרדיות-מלידה נוהגות ללכת עם נעלי עקב ונעלי סירה רגילות, בקו מאד שמרני וסולידי. החוזרות בתשובה, לעומת זאת, נועלות בדרך כלל נעליים שטוחות בסגנון "פריקי", שמאפיין גם "פריקיות" חילוניות. רק מיעוטן קונות נעליים בחנויות חרדיות.

השפה החרדית

החוזרות בתשובה מתקשרות ביניהן בעברית בלבד. אצל החסידיות האשכנזיות מלידה רבות מדברות יידיש ביניהן . מעניין לראות כיצד השפה משתנה עם תהליך החזרה בתשובה. מתחיל אימוץ של ניבים והטיות מהעולם החרדי.

בחברה החרדית מרבים לשגות בהחלפה בין זכר לנקבה. בכלל, שפת הדיבור מאד לא תיקנית וזה מוזר, כי בכל זאת מדובר "בתלמידי חכמים". למשל, אומרים "תינוקים" ולא תינוקות.

'שייך' זו מלה שמרבים להשתמש בה. פירושה: 'מתאים' , 'הולם' .

מילים רבות מעדיפים לרשום עם אלף בסוף מלה (בסגנון ארמי) ולא בהא, כמקובל בעברית חילונית.

יש מילים שלא אומרים או לא כותבים אות,ן מסיבות של עין-הרע ( כמו "רוח רעה" במקום "שד" ו"המחלה ההיא" במקום "סרטן"), או מפאת צניעות ( נתקלתי בכך שאפילו המילה היריון לא נאמרה ליד ילדות/בנות צעירות, בשל הקונוטציה המינית).

אני זוכרת שפעם נכנסתי לחנות-בדים חרדית במאה-שערים וביקשתי מהמוכרים בד בצבע לא 'בולט'. הם לא הבינו אותי. מה זה 'בולט', הם שאלו ? זו מלה שלא הכירו ונאלצתי להסביר להם. אנשים חילונים לא מבינים עד כמה החרדים חיים במנותק מהם, בעיקר הקבוצות היותר קיצוניות.

יש גם כינויים רבים כמו : שב"בניק, זהו אותו בחור חרדי ש'יושב על הגדר....רגל פה רגל שם' – אחד שלא בדיוק לומד-תורה ולעתים אף פוזל לבחורות ומתפאר בשימוש ברכבים יפים. משהו קצת פרוע שמזכיר את הערסים החילונים.

יש גם את הכינוי 'בעלי-בתים' (במילעיל) לאותם אלה העובדים לפרנסתם, בניגוד לבחור-ישיבה או אברך שתורתו היא אומנותו.

פעם רצו שם לספור אותנו לעניין מסוים ופתאום הבחנתי שלא סופרים במספרים. אח"כ הוסבר לי שזה עניין מן התורה שאין סופרים את עם-ישראל.

מי יותר חזקות באמונה?

מהתרשמות אישית שלי, כל עניין ההתעסקות בשעורי-התורה חזק פי כמה בקרב בעלות-התשובה מאשר אצל החרדיות מלידה. הכל חדש להן והן שותות בצמא כל מלה. נוכחתי לא אחת, שהחרדיות מלידה די מחפפות בלימודי קודש.

נוצר מצב מוזר שבעלות-התשובה הופכות ליראות-שמיים חזקות הרבה יותר מהחרדיות מלידה. אגב, לא אחת נתקלתי בהתנשאות של החרדיות מלידה האשכנזיות כלפי הספרדיות. הן כלל לא ניסו להסתיר את הסלידה שלהן מנשים מזרחיות – דבר שנראה לי מנוגד לחלוטין לערך "ואהבת לרעך כמוך". כלומר גם בזה הן לדעתי פחות יראות שמיים מהחוזרות בתשובה. לא היה בהן רגישות ואמפטיה לשונות.

מחיקת העולם הישן

בשלב מסוים החיים החילונים הולכים ונמוגים לתהום השכחה בתודעת החוזרים בתשובה, כולל קשרים חברים ועיסוקים קודמים (תחביבים וכו').

עכשיו כולן שאובות למשפחה וללימודי הדת. כמו בכל החברה החרדית, השבת תופסת מקום מרכזי בחיי המשפחה והכול מוכוון להכנתה. הנשים מרבות לארח בביתן ולהתארח בבתי ידידים. אבל חשוב להדגיש שוב, שהקשרים החברתיים הם כמעט אך ורק בין החוזרים בתשובה לבין עצמם. החרדים מלידה יוצרים חומה ברורה בינם לבין החוזרים בתשובה. זה מאד שונה ממה שקורה בחברה הדתית-לאומית.

הפרדה בין נשים לגברים

ההפרדה בין נשים לגברים מוחלטת, כולל בתוך המשפחה הרחבה. לדוגמא, אישה לא תברך את גיסה לשלום ברחוב, ולהיפך. בשולחן-השבת, כאשר מגיעים אורחים, מקפידים לשבת בצד אחד גברים ובצד השני נשים. ילדים, גם כשהם קרובי-משפחה, לא נוהגים לשחק בנים ובנות ביחד. גם כאן ההפרדה מוחלטת.

גם לא נהוג שאיש ואישה ישוחחו ביניהם ברחוב ובכלל. כאשר מארחים זוג, האישה תשוחח רק עם רעותה והגבר עם רעהו, ללא שום התערבבות כלשהי.

כשאישה או האיש זרים צריכים לפנות האחד לשנייה, בשל איזה עניין טכני כלשהו, הם לא יפנו זה לזה בשמם הפרטי, כי זה מרמז על אינטימיות. הפניה תהיה רק בשם המשפחה ולפעמים פונים בגוף רבים כמו: "מה שלומכם ?" פניה לאישה בשמה הפרטי נתפסת כמעשה בלתי צנוע.

למען האמת, בתחילה הכל היה נראה לי מוזר מאד. גם לרבנים/ולרבניות שלימדו אותי ב'נתיב-בינה' היינו צריכים לקרוא "הרב כך וכך" או "גב' כך וכך", כלומר בשמות המשפחה שלהם. חשבתי לעצמי: ניחא,אולי זה גם נהוג אצל החילונים קצת מפאת הכבוד לאותו מרצה וכו'. אחר כך פשוט התרגלתי. אם רציתי לשאול חברה משהו על בעלה לא הייתי משתמשת בשמו הפרטי אלא אומרת : "בעלך כך וכך".

חתונה עם המשפחה החדשה

בעלי-התשובה נוהגים לערוך את פגישות-ה'שידך' בלובי של בתי-המלון הפזורים בעיר. אחרי מספר פגישות מועט מאד 'סוגרים' על חתונה, והדבר מזכיר מאד עסקה כלכלית. עד לחתונה הזוג נפגש אך ורק במקומות ציבוריים, שלא תהיה חלילה איזו מעידה לא צנועה בין השניים.

ישנו מין הווי כזה של 'פגישות-שידך' בכל המדרשות של הבנות ובכל הישיבות של הבנים וכלן/ם תמיד נרגשים לקראתן. אלה פגישות שנעשות בסודיות וללא שיתוף החברות/ים,כדי לשמור מפגיעה של עין-הרע. החברות/ים לאותה מדרשה/ישיבה משתתפים בכל חתונה וחתונה של חבריהם ללימודים.

בחתונות בין חוזרים בתשובה רואים מעט מאד חברים מן העבר החילוני. כמובן שהחתונות הללו נעשות על פי כללי הטקס החרדיים, עם הפרדה מוחלטת בין נשים לגברים. זה יוצר קושי לא מבוטל למוזמנים החילוניים, שמרגישים נבוכים וזרים.

מטבע הדברים, בעלי-התשובה מתחתנים בגיל מאוחר יותר מילדיהם הנולדים להם לאחר מכן. הילדים של בעלי-התשובה מתחתנים ברוב המקרים בגיל 18 (כמקובל בחברה החרדית) וכמובן בשידוך בלבד.

בחתונה שלי רציתי להזמין חברים מהעבר (ממין זכר) והרב החליט אז שלא להזמינם. הרגשתי מוזר עם זה, כי רציתי לשתף אותם גם בשמחתי. גם חברות בנות הזמנתי מעט מאד, כי אז רווחה הדעה שצריך כמה שפחות קשרים עם אנשים מהעולם החילוני. מחד, הרגשתי קצת החמצה, כי בכל זאת אלה היו אנשים שהותירו חותם בביוגרפיה שלי, אבל מאידך הייתי כבר 'מורעלת' דיי כדי שאשתף פעולה עם העניין ואנהג כמקובל בעולם החרדי. פרט פיקנטי: אלונה איינשטיין (ז"ל), שהתגוררה בשכנות למדרשה שבה למדתי אז, 'נתיב-בינה' היתה בחתונה. היא הייתה מגיעה לשעורים ולכל החתונות של בנות 'נתיב-בינה'.

כיום, במבט לאחור, אני חושבת שזו הייתה החמצה אדירה שאבי ואחי ישבו מן העבר השני של המתרס, בעזרת הגברים, כי הם משפחתי והקרובים לי ביותר ואיך זה שלא יחוו כל דקה מחתונת-בתם/אחותם לצידם?

אימי הייתה כמובן לצידי,בעזרת-הנשים. אני בטוחה שאבי (ז"ל) ואחי היו רוצים להיות ביחד איתי, לצידי, לאורך כל החתונה. מה שאולי חיפה מעט על כך היא העובדה שחתונה חרדית הייתה עבורם חוויה כמעט חד-פעמית, כך שכולם (אבי, אחי, חברותיי החילוניות ואף חברים של הוריי וקרובי-משפחה נוספים) בכל זאת נהנו מאד. הם נהנו גם בשל השמחה הרבה שהייתה בחתונה שלי, כמקובל ברוב החתונות של בעלי-התשובה והחרדים (מי יותר מי פחות).

כבר בחתונה, בהרבה מקרים, תבוא הכלה בפאה/מטפחת. המוסיקה המתנגנת בחתונה כזאת היא מוסיקה חסידית, שאינה מוכרת לחילונים. ישנם גם מוסיקאים שחזרו בתשובה ועכשיו הם אלה המוזמנים לעסוק במלאכה והדבר מחזקת את זהותה של החתונה. אבל גם כאן,המוסיקה תהיה תמיד ברוח-היהדות. הריקודים, חסידיים, נשים וגברים בנפרד.

חדר-איחוד, זה המקום הראשון בו החתן והכלה נמצאים יחד לבד. בעלות תשובה שכבר חוו אהבה מהי בעברן, חוזרות שוב למצב "הבתולי" של צניעות ושמירת נגיעה. זה אולי מלאכותי אבל הן בכל זאת חשות טהורות. לכן אפילו מגע-יד קלוש בחדר-האיחוד יוצר אצלן תחושה מפעימה ומסעירה.

שלום למילואים

רוב בעלי-התשובה שרתו בעברם בצבא, אבל עם המעבר לעולם החרדי הם ממהרים לקבל פטור משרות-המילואים והם חוגגים זאת ברוב הוד והדר. הם מתגאים בזה וכל חבריהם בעלי-התשובה שמחים בזה מאד וממש בזים לצבא בשלב הזה.

רבים מהחברים "שנשארו מאחור" תופשים את החוזרים בתשובה כבוגדים או כמטורללים.
אני אישית שרתתי בצבא בחיל-מודיעין במחלקת בטחון-שדה וכמובן שמילואים לא עשיתי.
אני נזכרת שאחיי היו תמיד רוטנים (ובצדק כמובן) על אותם משתמטים מהמילואים שבקרב בעלי-התשובה. אחי עלה פעם על מוקש והיה בסכנת-חיים, והפציעה שלו חידדה בי לרגע את ההבדלים בין החילונים המשרתים והחרדים שאינם משרתים. אבל גם את זה לומדים להדחיק.

המתח עם ההורים

החוזרים בתשובה אינם מרבים לבקר את הוריהם, בין השאר בשל הקושי לטלטל נכדים רבים בנסיעה. משפחות רבות מצטיידות באוכל כשר בדרכן לסבא וסבתא החילונים. אחרי השוק הראשון של ההורים מתהליך החזרה בתשובה של בנם/בתם, קיים שלב הקבלה ויצירת איזו מערכת יחסים סבירה. אבל הויכוחים לא גוועים כל כך מהר, ומדי פעם ניצתים על רקע עניינים שונים.

למשל, הוריי רצו לא אחת לקפוץ בשבת לבקר את בתם והנכדים. אבל מפאת הצורך בנסיעה בשבת סירבתי. לא רציתי שיחללו שבת. קשה היה להם להגיע לביתי לכל השבת,כי נאסר עליהם לחלל שבת אצלי בבית, וזה היה להם 'כבד'.

העבודה של בעלי הייתה (ועודנה) סופרות-סת"ם (מקצוע שעליו כבר נאמר שלא מתעשרים ממנו, בלשון המעטה) ואמנות יודאיקה. ואמנם, זה הביא אותנו למצב כלכלי לא טוב.

אני גידלתי שלוש בנות "צפופות מאד" (כיום בנות 22,21,19) דבר שהקשה עלי את היציאה לעבודה. ולמרות הכל, במשך הזמן, משקצת גדלו, נהייתי עצמאית ופתחתי שני עסקים קטנים בו זמנית למחייתנו.

אבל עד שכל זה קרה, נאלצנו להיעזר בהורים לא מעט, כי ממש לא הצלחנו לשלם משכנתא ועוד המון תשלומים אחרים - דבר שהביא למתח רב בינינו לבין הוריי. הם כעסו מאד בעיקר לנוכח העובדה שהמשכנו להביא ילד אחר ילד, למרות הקושי הכלכלי.

אופן הלבוש גם כן היווה עילה לוויכוחים או קושי. הם התקשו להציג אותנו בפני חבריהם, או התנגדו שאופיע כך בשמחות-משפחתיות או כל אירוע אחר (כמו קונצרטים שאחי ערך בזמנו להורי תלמידיו וכו'). אפילו סתם הליכה בצוותא ברחוב החילוני הביכה אותם. אני אישית הלכתי מגולחת-ראש למשעי תחת מטפחת-ראש מהודקת. זה היה להם מאד מוזר וקשה.

האכזבה, ההתפכחות והחזרה הביתה

אחרי החשיפה האינטנסיבית לעולם החרדי נוצרת בעצם אישיות חדשה, וקשה, ולרוב בלתי אפשרי, לעשות את הדרך חזרה. יש לא מעט חוזרים בתשובה שעברו שינוי חיובי מבחינת החיים האישיים שלהם. הדת נתנה להם מסגרת, תוכן קיומי, קהילה תומכת ואיזו יציבות בחיים. אנשים שהיו תלמידים גרועים בבית הספר ולא החזיקו ספר מימיהם הופכים פתאום לתלמידים השקועים שעות ארוכות בלימוד תורה.

כדי שאדם יצא בשאלה, כלומר יעשה את התהליך ההפוך לחזרה בתשובה, צריך שיקרה משהו שיזעזע אותו. תופעה כזאת די נדירה אבל בכל זאת שומעים עליה מפה לאוזן.

קורה לפעמים שלאחר המון שנים בעולם-התשובה, אנשים קצת פוקחים עיניים ומתחילים להיות קשובים מחדש לעולם החילוני שאותו נטשו. יש גם כאלה שחשים תחושה של מיצוי ועוזבים בסוף את הדת. מעטים מגלים גם סילופים והטעיות שחמקו מעיניהם בשלב הראשון של ההיקסמות מהדת. יש גם אנשים שממשיכים להיות חרדיים, אבל מתרחקים ממקום-מגורים של חרדים ועוברים לגור במקום חילוני. אחרים נשארים בסביבה החרדית אבל "נחלשים" בלבד.

אחד האירועים המכוננים בתהליך היציאה בשאלה שלי היה כאשר עברתי לגור בכפר סבא. השכנים בבנין בקושי ברכוני לשלום במעלית ובכלל. זה היה עבורי הלם גדול. לאחר 14 שנים של חיים משותפים בעולם החרדי פתאום הבנתי שיהיה קשה מאד להחזיר את הגלגל לאחור. אבל גם על זה התגברתי בסוף.

כשעברנו לכפר-סבא שיבצתי את הבנות בבית ספר של חב"ד. אבל כל ההתנהלות שם ממש לא נשאה-חן בעיני. פקיחת-העיניים עלתה מדרגה והבנתי שבעצם כל העניין החרדי כבר ממש לא מתאים לי. העברתי אותן שנה לאחר מכן לבי"ס דתי-לאומי וכעבור זמן מה העברתי אותן לבית ספר חילוני.

המעבר היה לא פשוט בשבילן. הן לא הכירו את קודי-ההתנהגות. העולם היה זר להן נורא. לקח זמן לכל הדברים האלה לקרות. הכל נעשה לאט לאט. לאחר כשנה וחצי בכפר-סבא הפסקנו לשמור שבת, אבל אני המשכתי, כאמור, לשמוע שעורי-תורה ולדבוק באמונתי בהשם. זה התבטא גם בלבוש: כיסוי-הראש צנח עם קושי עצום, כי לא קל לעבור לזה לאחר 14 שנה. חשים עירומים.

נקשרתי מאד לאנשים בעולם החרדי, בעיקר לקהילת בעלי-התשובה, ויש לי עד היום קשרים. אבל הם הולכים ומתרופפים. רוב חברותיי לא ממש מבינות את מצבי היום ואני לא טורחת לספר להן, מתוך ידיעה שזה לא יתרום דבר ורק יצער ויבלבל אותן.

הקש ששבר את גב הגמל , הדבר שבגללו החלטתי לקום ולעזוב את בית"ר-עילית , היא העובדה שלא הסכמתי בשום אופן שבנותיי יופרדו בכיתות לספרדיות בלבד (זה קרה בדיוק בחופש-הגדול, כשכבר הודיעו לנו לגבי ההפרדה אותה תכננו לשנה הבאה).

בדיוק אז הגיע תאריך הגירושין שלי, והבשורה רק סייעה לי בהחלטה לעבור לגור שלא בין החרדים, מחוץ לפיקוח שלהם. מבלי להיות כפופה לחוקים ונהלים שהופכים את חייך לבית כלא. היום אני חשה שהדרך שלהם אינה עולה בקנה אחד עם התורה שאותה קיבלנו בהר-סיני. בעיני הם "מפשלים" ואיני יכולה להיות שותפה לכך. החלטתי: חלקי לא יהיה עימהם.

עדיין יש בי אמונה חזקה מאד (לא כמו רבים המכריזים מהפה לחוץ שהם מאמינים באלוקים) המתבססת בין השאר על שעות ארוכות של לימודי תורה ומצוות ועל תפילות. בכל זאת, 14 שנים הייתי שם.

כרגע אני חיה בכפר-סבא וממשיכה מפעם לפעם לשמוע שעורי-תורה במקומות שונים ואף עובדת בשיווק (בין השאר) במגזר החרדי. בכל דקה שאני נמצאת בקרב חרדים (במסגרת העבודה) רק מתחזקת בי התחושה שטוב שקמתי ונטשתי את החיים את עולם-התורה, כפי שהחרדים מלידה מגדירים אותו.

בחיי הנוכחיים אינני מרגישה סוג ב'. אני לובשת בגדים ככל העולה על רוחי ואיש לא שופט אותי אם אני צנועה מספיק. כבר אינני חשה נרדפת ובנותיי לא מופלות ולא עומדות תחת זכוכית מגדלת של ביקורת מחמירה.

ושם, בעיר 'בית"ר-עילית' נותרה עדיין הדירה שלי (שטרם מכרתיה) מושכרת לאנשים בעלי-תשובה - אחרי שהזהירו אותי, ממש באלימות, פן אשכירה לאנשים חילוניים.


מילות מפתח

חזרה בתשובה | יציאה בשאלה | ברסלב | חרדים | חרדית | בית"ר עילית | חינוך חרדי בנות | בית יעקב

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על פניית פרסה: סיפורה של חוזרת בתשובה שיצאה בשאלה (33)

    א

    מה בין היחס שקיבלת. לבין החזרה בתשובה? האם החרדים לא צריכים לחזור בתשובה? אם לא אז למה הם באו לעולם? האם לא חזרת בתשובה בגלל אבא שבשמים? נכון יש המון בעיות..... אבל שוב פעם לשם מה חזרת בתשובה? אם לשם אבא שבשמים אזי כל שכתבת לעיל הוא לא רלוונטי. הוא מפריע מאוד מאוד אבל לא רלוונטי כלל.
    יום שני ד' בסיון תשע"ז 29 במאי 2017

    חן

    hen9118@hotmail.com
    כדי להיות קרוב לשם לא צריך להשתייך לחברה מסוימת צריך לקיים מצוות בתמימות חבל שאיבדת את דרך האבות לטובת חילוניות וריקנות שגם בנותייך יגדלו לעולם כזה אני חוזרת בתשובה גאה שמצאה את הפינה שלה ויודעת להפריד בין דת לדתיים ולא מוותרת על אף מצווה בגלל אנשים אחרים לא אכפת מה אחרים חושבים רק השם כי הוא זה שישפוט אותי בסוף חזרה בתשובה חייבת להתבסס מאהבה ורק משם אפשר לצמוח ולמצוא לך מקום אמיתי ושליו לחיות באמונה בלי לוותר על הקדושה חבל לשמוע את הסיפור שלך מקווה שתמצאי את הדרך בחזרה לאבא שבשמיים בלי להתלות באנשים אחרים
    יום שני י"ט בתמוז תשע"ה 6 ביולי 2015

    א. יצחק מרכסים

    לא כל מקום מתאים, לכל בעל תשובה . לא לקבל בת למשפחה ספרדיה ולהקים כתה לבנות ספרדיות בלבד, זה צעד זה צעד מכאיב . לא בטוח ,אבל נראה שמשפחת סויסה ,לא היתה מלכתחילה יציבה מספיק ,לא לוותה ע"י משפחה חרדית שהייתה מכוונת אותה ומקרבת אותה למסלול יציב תורני . המוני בעלי תשובה שגרים ברכסים יוכיחו על כך . תהל סויסה מספרת על עצמה ,לא על בעלה ,היכן הוא בכל הסיפור?,בעל תשובה ,ללא מקור פרנסה , עם אשה שמגלחת את שערה. [מנהג קיצוני שנוהג בחלק מהחסידויות בלז, ויז'ניץ גור ועוד], מראה שהזוג הצעיר חינך את עצמו ולא היה לו רב, לא מתפלא שלא נתקבל ברכסים . ישיבות ספרדיות קמו לפני עשרות בשנים,עם סיגנון לימוד שונה. בנות ספרד לומדות ברשת בית יעקב באזור חיפה רבתי ללא כל מניעה . יש מצב שהנהגות הבית הספרדי ,והגישה החינוכית של ההורים,שונה מאוד מהמשפחות האשכנזיות ,ומכאן החשש לאינטגרציה מלאה. עם כל הכאב, לעזוב את הקב"ה, ולהכניס את הבנות לבי"ס חילוני, הפרוץ חינוכית ,ערכית .אמונית. עם אלימות וג"ע כנורמה. מראה שאכן , ההתקרבות לעולם החרדי לא הייתה במסלול נכון
    יום ראשון י"ח בתמוז תשע"ה 5 ביולי 2015

    פסיכולוג

    לחזור בתשובה ואח"כ לחזור בשאלה תוך כדי גירושין, כל כך הרבה שינויים (דת, חברים, סביבה, עבודה, יחסי משפחה) מתוך חיפוש וחוסר רגיעה וביקורת אינסופית, קצת מזכיר לי סוג של תהליך נפשי עמוק יותר (קליני), אולי סוג של מאניה דפרסיה... משהו במטולטלת של החיים שלך לא יציב בבסיסו! אני די משוכנע שעשית עוד המון שינויים שלא סיפרת כאן... הכל כל כך לא יציב שזה מצריך בדיקה, תבדקי אם אין כאן דפוס כללי של שינויים במצב רוח.
    יום שני י"ד בסיון תשע"ה 1 ביוני 2015

    עידן

    idanlv3@gmail.com
    שלום סיפור מדהים, ומה שעוד יותר מדהים זה שאלו שאמורים ללכת לפי התורה כמו "ואהבת לרעך כמוך" עושים בדיוק להפך. זה מדהים ששם חוגגת האפליה, ההפרדה בין אשכנזים לספרדים. איזה גועל, ואיך הם עושים זאת ללא בושה. גועל נפש, בושה, אין מילים לתאר. בחברה החילונית זה הרבה הרבה פחות בולט. לא להאמין כיתות לאשכנזים וכיתות לספרדים. מה שהכי לא מובן שהספרדים החרדים נותנים יד בנושא לא אכפת להם, העיקר לנסות ולהתקבל לחברה האשכנזית חרדית. החרדים וכל החצרות והאדמורים (לא כולם) מזמן איבדו את העיקר וזה לעבוד את ה'. במעשים לא בלימוד, אי אפשר ללמוד כל החיים. צריך לעשות, מעשה הוא מעבר ללימוד. בחזרה לחרדים, הם עובדים את האדמור שלהם שנותן יד לגזענות ולאפליה הדרות הבאים שלהם רואים באדמור כמו חס ושלום אלוהים. לא פלא שהגאון מווילנה, שהוא באמת גאון. הוא התנגד לחסידות כי הוא ידע בדיוק את מה שכתבתי שבסופו של דבר יעבדו את האדמור. הדבקות באדמור לא תביא לכך שהאדמור הוא המקורב לאלוהים ודרכו יורד שפע כמו שהם חושבים. דרכו יורד לפעמים ללא כוונה כן, כפירה בה' כי שוב הדבקות באדמור מביאה לעבוד את האדמור ולא את האלוהים. בנוסך לכך כל ההקצנות כאילו שזה מה שחשוב לאלוהים את את מגלחת את ראשך אז מה את חובשת פאה מה פאה זה לא שערות? אז תשארי עם השיער שלך!!! 90% מהמיקרים הפאה עושה אותך עוד יותר יפה מהשעיר האמיתי ומושכת יותר הם יוצרים בדיוק את ההפך. טוב יש עוד הרבה מה לכתוב לא ארחיב פה. שלום
    יום רביעי ח' בשבט תשע"ה 28 בינואר 2015

    אבי

    אני מבין את התיסכול שלך מהתנהלות החרדים כלפייך.עברתי תהליך דומה,אך מעולם לא חיפשתי להשתלב אצלם אלא מיקמתי את ילדיי במוסדות ספרדים אוטנתיים והרגשתי נהדר עם זה.איך אומרים?ספרדי גאה. אני רןצה לומר עוד דבר:אם אדם מגיע למסקנה שיש אלוקים ושהוא מנהל את העולם-הוא מעניש רק את עצמו אם הוא מקלף מעליו את הסממנים הקשורים לאמונה. נכון שיש תופעות מבישות אצל החרדים-ולאותם אנשים צבועים אני לא קורא חרדים-אלא יותר גרועים מאחד שאינו שומר תורה ומצוות. אני מחובר באופן לא אמצעי לבורא עולם,אוהב אותו וחש כמה הוא דואג לי ואוהב אותי.אני יודע שהוא מכין גהינם כמו שצריך לכל אותם "חרדים" צבועים ומתנשאים,אבל אני מקפיד לקיים כמה שיותר את כל המצוות שהוא כתב לי בספר הספרים. להוריד את הכיפה או הכיסוי ראש ולשלוח את ילדיי לבתי ספר חילונים-אינו עולה בקנה אחד עם האמונה הצפונה בי. מה הקטע?לא ראיתי במה שכתבת ערעור על האמונה בבורא עולם אלא אכזבה,זעם,וכאב על העוול שנעשה לך ע"י אנשים חדלי אישים.ואני נורא מבין וחש אותך. מה זה קשור לבורא עולם?מה הוא עשה לך? חשבי על זה-והאם היה שווה לזרוק הכל בשביל תיסכול.תתבונני אם לא מדובר כאן בפריקת עול או בבניית השקפה אחרת.חבל!את בונה דור חדש וזו אחריות אדירה.
    יום ראשון ט"ו בכסלו תשע"ה 7 בדצמבר 2014

    סטודנט

    stam@gmail.com
    לגבי הטיעון שלא הראו לך מראש את החסרונות שבחיים הדתיים: ככה זה בכל דבר בחיי, כל אחד מנסה לעשות רושם טוב, כמו בדייט, או יום פתוח באוניברסיטה, או בראיון עבודה. ברור לגמרי שבהמשך מגלים פרטים נוספים...
    יום שישי ט' בתשרי תשע"ה 3 באוקטובר 2014

    סטודנט

    הכתבה מאוד מעניינת. שמתי לב שכל הביקורת היא על החברה החרדית ולא על הדת היהודית בכללה.
    יום שישי ט' בתשרי תשע"ה 3 באוקטובר 2014

    אושרת נגר

    oshratyz@gimail.com
    אחותי היקרה אני חרדיה מלידה אבל אני יכולה להגיד לך שהקב"ה אוהב אותך ומחכה לך ובחיים האלה אי אפשר לדעת מה נכון באמת ולכן צריך ללכת תמיד עם הקב"ה ומה הכוונה לעבוד אותו בלבד ולא להתייחס לאנשים אחרים נכון שזה מצער וכואב וזה לא מה שדמיינת אבל יש לי עיצה בשבילך אני ובעלי זוג צעיר ובתחילת חיינו החלתנו לחיות את החיים שלנו באמת ושאף אחד לא יפריד ויוריד בנו ת קירבת הקב"ה ולכן כל ההתפלגויות האלו בין אשכנזים לספרדים זה התפלגויות כואבות מאוד וזה לא מה שהקב"ה רוצה מאיתנו בטוח וברור אלא זה פשוט ימות המשיח כי כתוב שכל הצרות והפילוגים הכואבים בעמ"י זה אומר שהמשיח בפתח צריך רק להאמין ולהכין את עצמינו למשיח כי אם לא נהיה מוכנים לא נזכה להיות מאלו הזוכים כי לא כולם זוכים אחותי היקרה הקב"ה אוהב אותך ומחכה לך הוא רוצה שתהיה קשורה אליו כדי שתוכלי להיות מאלו שזוכים לראות פני משיח צריך לדעת לחיות את החיים שלנו הפרטיים בלבד ולהתקרב אל הקב"ה וכל דבר שנראה לנו שלא הכניסו אותנו או לא נתנו לנו בעולם החרידי זה אומר שהקב"ה רומז לך שזה לא המקום שמתאים לך באמת, מלב אוהב והמון הבנה מקווה להצלחתך ומתפללת עליך.050-4131045
    יום רביעי ז' בתשרי תשע"ה 1 באוקטובר 2014

    מיכל

    הביקורת הנוקבת על החברה החרדית- אמת. גדלתי שם, מאסתי בזה, רציתי אויר חופשי, להיות מי שאני, לא להיות מקוטלגת לפי משפחתי, היחוס שלי או הצליל של שם המשפחה שלי. אז גיבשתי לי זהות שונה. פרצתי דרך החוצה, אני לא משתייכת לשם חברתית. אני שומרת מצוות בהידור, חיה חיים של דוסית, אבל חופשיה! יש כלכך הרבה גוונים בעולם הדתי בימינו, אפשר למצוא המון רחבי מחיה מאפשרים, תומכים, שמכילים שוני ואינדבדואליות. למה או הכל או כלום? מה קשור הקושי החברתי - שהוא אכן מזעזע ובלי נסבל - לאמונה בבורא עולם? חזרת בתשובה אליו או לחברה החרדית?! חבל, כל כך חבל לתת לאנשים עם יצר שליטה וכוחניות, כמו של מנהיגי העולם החרדי- לתת להם לשלוט עלייך, להרחיק אותך מריבונו של עולם. אל תתני להם את המונפול על היהדות! היא לא שלהם!! חזקי ואמצי!!
    יום רביעי י"א בתמוז תשע"ג 19 ביוני 2013

    ללא שם

    אני חושבת שאת צודקת בקטע של הלחץ והרצון להשתלב בעולם הזה מצד בעל התשובה אבל היום אני הבנתי שזה האדם ואלוקים ולא האדם והאנשים התורה והמצוות זה עול אבל זה המציאות האמיתית של האדם בעולם הזה כי אם לא תפעל ותעשה ותשננן לא תהיה מחובר,,,הנפש שלך נפגעה מאנשים חסרי אמונה בשם חרדים שחושבים שהם רבנים גדולים ובעצם הם לא מבינים שלוקים בשקר אני מאמינה שאת תמצאי את הדרך לאלוקים באופן בצורה שלך אמרת פה במאמר שלך שהיהודים לא בסדר אבל לא היהדות
    יום שני ט' בתמוז תשע"ג 17 ביוני 2013

    גלית

    אני חושבת שזה שהיא מגדירה את עצמה כהולכת לא צנוע זה לא אומר שהיא לא דתיה כמו שאת אומרת פשוט הנפש שלה לא הייתה כלי כיבול ואני בטור בעלת תשובה יכולה להגיד לך שזה באמת מכביש מה שהחרדים עושים עם המוסדות שלהם ומפרידים אך התורה מה אומרת לטוב ועל שאר היהודים החרדים צריך לרחם
    יום שני ט' בתמוז תשע"ג 17 ביוני 2013

    אברהם

    אני חושב בשאמת צריך לקחת את היהדות לאט לאט אבל לא להגיד יש דברים אני לוקח ויש שלא מה אתה חצי חצי או שלוקחים את התורה או שלא
    יום שני ט' בתמוז תשע"ג 17 ביוני 2013

    תקוה

    היתגלגלתי בטעות למאמר זה..ואני שמחה שהיתגלגלתי.. אני שומעת בדברייך כאב רב, ואף מזדהה עם הכאב הזה.. את נשמעת אשה שמחפשת אמת.ושלא מוותרת עליה.. אבל אני חייבת לתהות.ברשותך כמובן, הם האמת נימדדת ביחס לאנשים המופיעים אותה? במהלך חיינו.אנחנו ניפגשים לצערינו עם אנשים שלוקחים את דבר ה' ועושים בה כירצונם.אבל האם זה הופך את דבר ה' למשהו לא אמיתי?.או במילים אחרות..למה הקיצוניות?.אם העולם החרדי לא התאים לך.ולא נכון לך..למה "לחזור בשאלה".. למה לנטוש הכל?..הרי ברור לנו שמה שאנחנו צריכים לעשות בעולם הזה זה להופיע את ה'. אבל..מי אמר שה צריך להיות בתוך הנורמות של החברה החרדית..אני אפילו לא ניכנסת לזה שיש גם את החברה הדתית לאומית.ששם הכל מתנהל אחרת..אלא אפילו בינך לבין עצמך.לא צריך להישתייך לנורמה מסויימת כדי להמשיך לעבוד על ה', תוך כדי הקפדה מלאה על ההלכה..יהי רצון.שנצליח כולנו להיתגבר על הטראומות והאנטי שאנשים פיתחו לנו נגד העבודת ה'.ונצליח לברור לנו את הדרך. כל טוב!
    יום ראשון ד' באייר תשע"ג 14 באפריל 2013

    שמרית

    עמדתה מכובדת אך רחוקה מלתאר את המצב כמו שהוא בתור חוזרת בתשובה בעצמי אני יכולה להפריך לחלוטין את דעותיה בהרבה מן הדברים, מי שחוזר בשאלה לאחר שחזר בתשובה זה רק אומר שהוא עשה את התהליך בצורה לא נכונה כי עצם תהליך זה הוא טוב ולא לחנוק, בחתונתי נכחו יותר חילוניים מדתיים אני שומרת על קשר הדוק עם חברותי החילוניות אני נמצאת אצל ההורים בכל שישי וממש לא מתרחקת מהם אני מכסה את ראשי כיסוי מלא וממש לא גילחתי את ראשי כי אין בכך צורך אלא להפך עליי להיות יפה לבעלי זהו כל עצפ הרעיון של כיסוי הראש אני לומדת לתואר ראשון בחינוך יש שיאמרו שזהו מקצוע של דתיים אך בחרתי בו עוד לפני החזרה בתשובה אני עובדת בחברת תכשיטים ובעלי אברך לומד תורה ברוך השם שמכבד אותי יותר מכל ואני לא חשה התנשאות משום גורם אך אני מסכימה שתופעה זאת קיימת אך אנשיםפ הנוהגים כך טועים בעצמם ולא מקיימים את התורה יש משפט שאומר יש מחלקה לחילוניים בגן עדן ומחלקה לחרדים בגיהנום..
    יום ראשון י"ז בטבת תשע"ג 30 בדצמבר 2012

    בעלת תשובה

    אחותי היקרה, אהבתי מאוד את המאמר שלך עד שהגעתי לשלב שחזרת בשאלה.אולי החיים החרדים היו נוקשים לך מדי ואני מבינה אותך אבל לעזוב לגמרי את הדת ואת אבינו שבשמיים שריחם עלייך וקירב אותך אליו בחסדיו הגדולים. קשה לי להבין איך אחרי 14 שנה שלמדת והשכלת עזבת הכול וחזרת לעולם השקר והדמיונות. בסוף המאמר רשמת שאת הולכת עכשיו עם בגדים לא צנועים ושאף אחד לא שופט אותך אז אחותי היקרה כנראה לא הפנמת דבר מאוד חשוב בכל ה14 שנה של התשובה שלך את מצולמת בכל רגע רגע ואחרי 120 שנה יבוא היום שישפטו אותך על הכול!!ואז את תיתני דין וחשבון ואני מקווה שיבוא היום שתביני שעשית את טעות חייך שנטשת את הדת המתוקה והטהורה שלנו בגלל אנשים חרדים שכנראה הלחיצו אותך וגרמו לך לעזוב אותה.השם זימן לך ניסיון ולא עמדת בו אבל זה עוד לא מאוחר אחותי היקרה אין יאוש כלל בעולם מקווה שתשובי לאבינו שבשמיים במהרה כי הוא מחכה לך ומתגעגע אלייך מאוד ♥
    יום שלישי י"ד בחשון תשע"ג 30 באוקטובר 2012

    שרון

    ממש משונה כל הסיפור שלך מה את משווה לחילונים הם יותר טובים אפה יש רצח ואונם זנות וסמים גרושין וחד הורית וכו וכו את חיה על הירח אבל את המחיר אף אחד לא ישלם אך ורק את
    יום ראשון כ"ח בתשרי תשע"ג 14 באוקטובר 2012

    שלי

    לגברת היקרה חבל מאוד שבגלל בעיות טכניות את עוזבת דרך חיים יש את הדרך ויש את האנשים ואת הקב"ה למדו אותך כאמת וכדרך חיים ומ יעזור לך אם תברחי לחיים חסרי משמעות חיים בלי יכולת לחנך באמת ולתת משמעות חיים שהרבי מהם בורחים לסמים וכו אין ספק אולי קל להיות חילוני אבל משלמים על זה מחיר מאוד יקר במשפחה ובחיים אל תחלמי לרגע שבחיים החדשים תהיי מאושרת את פשוט מדחיקה את הרצון לעשות מה שרוצים ומאשימה את החברה החרדית למרות שהטענות אמת אבל הם לא הסיבה הם התירוץ בהצלחה
    יום ראשון כ"ח בתשרי תשע"ג 14 באוקטובר 2012

    חיים

    haimi.osher@gmail.com
    אהבתי הכל , השקיעו הרבה בלהיות סקרן כי העולם לאין שיעור יותר מעניין מכל מה שאנשים ממציאים , בלי סוף , ומחשבה , שנה טובה ,
    יום ראשון ז' בתשרי תשע"ג 23 בספטמבר 2012

    שרונה

    קראתי את סיפורך המדהים. אני הלכתי במהופך. נולדתי חרדית, חזרתי בשאלה, חזרתי להיות דתית לייט, היום אני שומרת על מה שאני רוצה ולא שומרת על מה שאני חושבת שזה לא לעניין. ככה עושים מרבית הדתיים לאומים אבל הם לא מדברים על כך. אני עזבתי את החרדיות בגלל חלומות אבל את התובנות האמיתיות הבנתי הרבה לאחר מכן ואני לא מצטערת עד היום על מה שאני. הצרה היא שהרבה חוזרים בתשובה לא עוצרים באמצע וממשיכים להיכנס עמוק בדת שנוצרה ע"י רבנים, שרלטנים ותאבי כוח. זה לא מה שהקב"ה באמת רצה! בהצלחה במה שתעשי או במה שאת. שרונה
    יום שלישי ח' בסיון תשע"ב 29 במאי 2012

    אבי

    avvlly@walla.co.il
    חבל-תהל! אני גם בעל תשובה ולא שיניתי דרכי בגלל ציבור אלא בגלל התובנות שקיבלתי בתכליתי בזה העולם. חילןל שבת או הורדת כיסוי זה לא התנערות מקריטריונים של עולם חרדי אלא התרסה כנגד בורא עולם שאת כה מאמינה בו. ליקויים הקיימים בעולם החרדי-והם קיימים-אינם קריטריון בשבילי איך לחיות-אני יכול לנטוש אותם גאוגרפית-אך מכאן ולפרק מתכונת חיים בסיסית שאין חולק שבורא עולם הורה לנו אותה-הדרך עד ארוכה-אם בכלל חשבי על כך-אחותי!
    יום שלישי א' בסיון תשע"ב 22 במאי 2012

    אתי

    est_94@walla.com
    יום ראשון כ"ז בטבת תשע"ב 22 בינואר 2012

    תהל

    tahel100@netvision.net.il
    אשמח לקבל ממך את כתובת המייל שלך פה.
    שבת כ"ו בטבת תשע"ב 21 בינואר 2012

    חרדית

    את החסר כך שאין אדם מושלם ואין חברה מושלמת אבל אם יהודי הגיע להכרה שיש בורא לעולם שברא אותנו ואנו יצירי כפיו-הרי שמובן שהוא יודע בדיוק מה נכון ולא נכון לנו ! הוא נתן לנו הוראות כיצד לשמר ולעבד נכון את חיינו ע'י שנתן לנו תורה ומצוות. הסתכלי סביבך ותראי שאין חברה צודקת,בעלת חסד,מאושרת או כל פרמטר אחר -יותר מאשר החברה החרדית -שגם לה יש עוד הרבה מה לתקן. כך שהחזרה שלך בתשובה לא נעשתה מהסיבות הנכונות כיון שאת מסתכלת על איך החרדים מתנהגים ולא מהו באמת רצון הבורא. ברור שהעוולות שמהן התאכזבת בעולם החרדי-הן הפוכות לרצון הבורא-אז מה הענין לעזוב את הדת? גם הבורא לא מרוצה ממעשים לא הגונים של אנשים אז הוא בדעה אחת איתך-למה את עוזבת את הדרך הנכונה בגלל אנשים לא הגונים? והאם החברה החילונית עולה עליהם ?
    יום שני י"ד בטבת תשע"ב 9 בינואר 2012

    ללא שם

    בהצלחה נשמה
    יום חמישי ג' בטבת תשע"ב 29 בדצמבר 2011

    אתי

    זה מצחיק גם אני מכפר סבא. חזרתי בתשובה ועברתי לירושלים. נתיב.. ועכשיו אני בבית. כל מה שאת כותבת זה אמת. בעלי תשובה תמימים שרוצים את אור השם מגיעים ל"סורוצקין" וחושבים שכולם שם צדיקים. אבל זה טעות. ואת צודקת בהחלט! אבל זה לא כולם ככה. גם כשאני הייתי בירושלים היה לי מאוד קשה, מחניק , מוזר הרגשתי את הכי הרבה גלות שיש דווקא בתוכם. אבל אני יודעת שהקוידש בורכו הוא גם בוכה עליהם והוא גם לא רוצה את זה. ואני עם השם יתברך, בדרך האמת. לא מעניין אותי החרדים, לא החילונים, לא הדתיים, לא המסורתיים. מעניין אותי עם ישראל .וכולו צריך לחזור בתשובה. אני מבינה מאוד את כל מה שאת כותבת כי ככה גם אני הרגשתי בחברה הזאת ואני לא רוצה חס ושלום לקטרג עליהם. כי בטח שאני מקווה שרבע מהם צדיקים. אבל אומרים שבדור הזה ככה זה יהיה. זה לא צריך לשבור אותנו. יש הרבה מקומות של אנשים כמונו, שפגועים מהחברה הזו. וגם השם יתברך פגוע מזה. שהם מסתכלים על החיצוניות. איפה הפנימיות? איפה? זה הרי כל העניין! אבל, יש אנשים וקהילות שלמות! שהם באמת עובדי השם. אני ישמח שתצרי איתי קשר. "באותה שעה ימתח ה' חבל של אמונה מקצה העולם ועד קצהו וינער אותו בחוזקה, כל הרופפים ינשרו ממנו אחד אחד ורק אלה שיאחזו בו ישארו תלויים עליו."
    יום רביעי י"ח בכסלו תשע"ב 14 בדצמבר 2011

    ללא שם

    יום שלישי ט' באב תש"ע 20 ביולי 2010

    מיכל

    בס"ד שיעור מעניין מאוד שמעתי בעניין הזה- העניין הרלוונטי החל מדקה 46 בהרצאה) http://ashira.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=836&Itemid=37
    יום ראשון כ"ט בתמוז תש"ע 11 ביולי 2010

    ניר

    בשביל זה אמר רבינו נחמן- אין שום יאוש בעולם כלל. ועוד אמר "אחד היה אברהם" שיהודי צריך לחשוב עצמו כאילו הוא יחידי בעולם, ולא הסתכל על שום מניעה ועל שום אדם המנסה להרחיקו
    יום שלישי כ"ד בתמוז תש"ע 6 ביולי 2010

    יהודי

    כפי שהבנתי ממה שכתבה...חרב ה "חרם" קטלנית ולכן לא קל לשים...(האות אחרי ו').
    יום שלישי כ"ד בתמוז תש"ע 6 ביולי 2010

    ניר

    הוא היחיד שראה את כל השקר של הדור הזה, ונתן לנו כלים איך להתמודד.בלי רבנים ובלי קהילות
    יום שני כ"ג בתמוז תש"ע 5 ביולי 2010

    ניר

    kellernir@gmail.com
    לא הבנתי למה חזרת בשאלה, אם את עדיין מאמינה בהשם( אשרייך על זה),בגלל החרדים?! יקירתי, אני חוזר בתשובה 18 שנה.נשוי 14 שנה ואבא ל5 ילדים. ורוב מה שכתבת כאן לגבי החברה החרדית הוא נכון. ההבדל בינינו הוא שאני בחרתי לשים את האות אחרי ו (סליחה על הביטוי) על כל העולם , ולראות לנגד עיני רק את הקב"ה ואת צדיקיו האמיתיים (לא אף אחד מהרבנים של היום שרוצים רק כסף וכבוד).הרבנים שלי הם רבי נחמן מברסלב ורבי ישראל אודסר שגילה לנו שבדורנו זה אי אפשר לסמוך על הרבנים כי הם לא צדיקים.כולל הרבנים שקוראים לעצמם ברסלב או ננחים. אני יש לי בעולם את הש"י את הצדיקים ז"ל ואת משפחתי הקטנה ואת מקצת חברים אמיתיים שיש לי. האמת שאני רוצה להגיד כל כך הרבה, רק שאין לי יכולת כתיבה מצויינת כמו שלך. אז אני יגיד לך כזה דבר: אם את מאמינה בהשם, תתחזקי.תאזרי כח לקיים את מצוותיו בלי להסתכל על שום אדם בעולם.וכי נראה לך שבנותייך יקבלו חינוך יותר טוב בבית ספר חילוני? עדיף כל הגזענות הדוסית שבעולם על פני החורבן של החינוך החילוני. שורה תחתונה: אני מקווה שמכל הבאלגן שכתבתי תביני את המסר.אני לא אחד שכותב טקבקים. זו הפעם היחידה שלי. גם פרסמתי את האימייל שלי במידה ותרצי לשאול שאלות. בהצלחה
    יום שני כ"ג בתמוז תש"ע 5 ביולי 2010

    יצחק

    חזרתי בתשובה לפני 16 שנים .בשל הכרות עם בעלת תשובה ונישואין . אני גם נתקלתיבתופעה זו - ומצדיק את האישה הזו בדרכה היום אני גרוש .אבל אני נחלש בנושא דת בשל האפליה /גזענות הקיימת בין אשכנזית וספרדים...............
    יום שני כ"ג בתמוז תש"ע 5 ביולי 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.