דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 5 מדרגים

גניבות רכב בישראל - דף מידע

MITSUBISHI
MITSUBISHI
ורד בר-און
צילום אילוסטרציה
MITSUBISHI
MITSUBISHI
ורד בר-און
צילום אילוסטרציה
MITSUBISHI
MITSUBISHI
ורד בר-און
צילום אילוסטרציה
MITSUBISHI
MITSUBISHI
ורד בר-און
צילום אילוסטרציה
MITSUBISHI
MITSUBISHI
ורד בר-און
צילום אילוסטרציה
לוקט ועובד על ידי מערכת אנשים ישראל

נוצר ב-2/3/2010

נתונים כלליים

מספר כלי הרכב הגנובים בישראל

"מדו"ח המשטרה לסיכום גניבות הרכב עולה כי ב- 2006 נגנבו 33.2 אלף כלי רכב - ירידה של 2.6% לעומת 2005. המכונית הנגנבת ביותר ב- 2006 הייתה סובארו - 5,208 מכוניות מסוג זה נגנבו. במקום השני: מיצובישי עם 2,449 מכוניות. במקום השלישי: מאזדה עם 2,379 מכוניות גנובות." (אתר MyPi)

דגמי רכב שנגנבו בשכיחות גבוהה
דגם הרכב מספר גניבות ב-2006
סובארו 5,208
מיצובישי 2,449
מאזדה 2,379
פולקסווגן 1,856

גניבת מכוניות שגילן אינו עולה על ארבע שנים

"בקרב המכוניות החדשות, שגילן אינו עולה על ארבע שנים, מובילה מאזדה עם 849 מכוניות שנגנבו ב- 2006. במקום השני: סקודה עם 614 מכוניות גנובות ובמקום השלישי יונדאי עם 533 גנובות." (אתר MyPi)

דגמי רכב חדשים (עד ארבע שנים) שנגנבו בשכיחות גבוהה
דגם הרכב מספר הגניבות ב2006
מאזדה 849
סקודה 614
יונדאי 533

גניבות על פי מחוזות

"ב- 2006, הורגשה בכל המחוזות ירידה במספר הגניבות, פרט למחוז ירושלים, שבו נרשמה עלייה של 29.7% (מ- 4,025 ל- 5,219 גניבות). מלחמת לבנון השנייה הביאה לעלייה של כ- 20% במספר גניבות הרכב בישראל." (אתר MyPi)

ישנות עדיפות על חדשות

"לדברי ניצב משנה משה (צ'יקו) אדרי, מפקד יחידת אתג"ר ללוחמה בגניבות רכב של משטרת ישראל ב-2006, הגנבים מעדיפים דווקא מכוניות ישנות, שנפוצות בשטחי הרשות. הסיבה להעדפה היא קלות הטיפול והתחזוקה של המכוניות הישנות שאינן מצוידות במערכות אלקטרוניות מתקדמות וקלות לפריצה (במכוניות ישנות לרוב מותקנות מערכות מיגון ישנות. חלקן לא ממוגן כלל בגלל ערכן הנמוך). המכוניות הללו נגנבות לצורך סחר בחלפים ושימוש עצמי. 'ערכה של תיבת הילוכים אוטומטית לסובארו די אל זהה לערכה של סקודה אוקטביה חדשה. את שתיהן מוכר הגנב בשטחים בסכום של כאלפיים שקל. טעות לחשוב שדגמי סובארו החדשים כגון אימפרזה ו - B4 נגנבים - הגנבים לא מעוניינים בהן'.

במפתיע, חלק גדול מהמכוניות הישנות נגנב דווקא במגזר הערבי. לדברי אדרי, הגניבות נובעות משיתופי פעולה בין הגנב לבעל המכונית. 'ביום כיפור האחרון נתקלנו בנתון יוצא דופן - 44 מכוניות נגנבו בישראל. מתוכן 30 נגנבו מתוך כפרים ערביים. מדובר בנתון חריג מכיוון שגנבי רכב מעדיפים לא לגנוב מהמגזר הערבי. 28 מהמכוניות הגנובות באותו יום היו מסוג סובארו די אל. מתברר שבעלי המכוניות, שאינם מסוגלים להיכנס בעצמם לשטחים כדי למכור את מכוניתם, מעדיפים למכור אותן לגנבי רכב, שמשלמים ביד רחבה בגלל ערכם של חלקי החילוף ולדווח שנגנבו'." (תומר הדר)

גניבות לפי עונות השנה

" 'שוק הרכב הישראלי משפיע באופן ישיר על כמות גניבות הרכב וגם על העדפה למותגים מסוימים, מסביר ניצב משנה משה אדרי, מפקד יחידת אתג"ר ללוחמה בגניבות רכב של משטרת ישראל ב-2006. הסיבה העיקרית לכך היא הביקוש לחלקי חילוף זולים בישראל. 'בתחילת החורף ובמאי אנו עדים תמיד לעלייה בכמות הגניבות. ההסבר פשוט: בתחילת החורף עם בוא הגשמים הראשונים עולה כמות תאונות הדרכים. עלייה זו יוצרת ביקוש לחלפים שגנבי הרכב מספקים. גם במאי יש עלייה בכמות תאונות הדרכים בגלל שעם הגעת הקיץ אנשים יוצאים יותר מהבית, נוסעים יותר וכתוצאה מכך מעורבים ביותר תאונות'.

לדברי אדרי, ניתן לחזות ברמת דיוק של ימים ספורים אילו מכוניות ייגנבו בישראל. 'הקשר בין כמות תאונות הדרכים בישראל ובין גניבות רכב כה חזק, שאנו יכולים לנבא אילו מכוניות ייגנבו מאילו אזורים ומתי. מדובר ברמת דיוק של מכוניות ספורות. זהו עניין של היצע וביקוש. אם סוחרי החלפים דורשים חלקים למאזדה שלוש כחולה אחת שעברה תאונה, בלתי נמנע שתיגנב מאזדה מדגם זהה ולעיתים אף צבע זהה כדי לספק את הביקוש'." (תומר הדר)

שעות הפעילות של גנבי הרכב

"נצ"מ משה אדרי, מפקד יחידת אתג"ר ללוחמה בגניבות רכב של משטרת ישראל ב-2006, מסביר: 'אנשים רבים חושבים שגנבי רכב מעדיפים לפעול בשעות הבוקר המוקדמות אך למעשה רובם כבר סיימו את עבודתם בשעה אחת עשרה בלילה'. בשעות הללו חוזרים בעלי המכוניות לביתם והסיכוי שיצאו עד הבוקר נמוך. כך יכול הגנב לפעול ללא מגבלת זמן. 'אם גנב הגיע אליך הביתה בשמונה בערב, יש לו זמן להסתובב סביב המכונית, לבדוק אם יש כלב, איזו אזעקה מותקנת'.

מתברר שגנבי הרכב מעדיפים שעות שבהן הכבישים עמוסים. כך קל להסוות ניסיון פריצה כעצירה בצד הדרך לתיקון תקלה." (תומר הדר)

גניבות בהשוואה בינלאומית

"נכון ל-2007 מדינת ישראל נמצאת במקום האחרון בעולם המערבי באיתור מכוניות גנובות: רק 26% מהמכוניות שנעלמו חוזרות בסופו של דבר לידי בעליהן - לעומת 68% באירופה או 65% בארה"ב. הסיבה למספר הנמוך היא הביקוש הרב למכוניות מצד עבריינים, המשתמשים במכוניות הגנובות כמאגר חלפים לתיקון כלי רכב שעברו תאונה קשה אך לא הושבתו." (ליאור גוטמן)

"אם נשווה לרגע את מספר הגניבות בישראל לעומת גרמניה נמצא, שבישראל נגנבו מעל 33 אלף מכוניות בשנה שעברה, בעוד שבגרמניה, שבה פי 12 תושבים (כ- 83,000,000) ופי 20 מכוניות (כ- 45,000,000), נגנבו פחות מ- 24 אלף מכוניות. בישראל, אם כך, גונבים מכוניות פי 15.5 ביחס לאוכלוסיה ופי 26 ביחס למספר המכוניות!

אצלנו, או לפחות בשכנות לנו, הגנבים אוהבים מכוניות שקל לפרק ולמכור את החלפים שלהם בשוק. מחקר שוק שערך איגוד הנהגים הגרמני ADAC מגלה שהגנבים הגרמנים דווקא אוהבים מכוניות יקרות ומפנקות. אצלנו, ב-2006 למשל, מותג המכוניות הנגנב ביותר הוא סובארו, ואחריו מיצובישי.

בגרמניה המותגים האהובים על הגנבים הם פורשה וב.מ.וו. כלי הרכב הנגנב ביותר בגרמניה, על פי המחקר, הוא רכב השטח של פורשה, קאיין. הוא גדול, מפואר ומרשים וכמה מאות גרמנים אינם מצליחים לשלוט בעצמם וגונבים את רכבי השטח הגדולים הללו. גם במקום השני נמצא רכב שטח מפואר – הלא הוא ה- X5 של ב.מ.וו." (אתר MyPi)

סיכום מפת הגניבות

"האזורים המובילים בגניבות רכב הם באר שבע וישובים עומר, להבים ומיתר שבסביבה. אחר כך ערד ואזור מלונות ים-המלח, ואזור השרון שבמרכז.

השעות האהובות על גנבי הרכב הן הן 2:00 עד 5:00 לפנות בוקר, אבל הגנבים לא בוחלים בגניבת מכוניות גם בשעות מוקדמות יותר בין 9 בערב ועד 11 בלילה.

בשעות היום פועלת בדרך כלל שיטת הגניבה על-ידי חטיפת רכב או גניבת רכב מותנע." (בני ברק)

שנת השיא בגניבות היתה 1997 שבה נגנב מספר שיא של מכוניות - 49,291. בתחילת 1998, ערב הקמת יחידת אתג"ר - היחידה למלחמה בגניבות הרכב במשטרת ישראל - נגנבו מעל 150 מכוניות מדי יום. בשנת 2008 נגנבו 29,697 כלי רכב - ירידה משמעותית בהשוואה לעשור הקודם. (בני ברק ונתונים ממשטרת ישראל)

גניבות רכב על ידי פלשתינים בשטחים

"גניבת רכב זה עסק, אמנם פלילי, אבל עסק. יש בו את כל המרכיבים הנדרשים להפקת רווחים לא מבוטלים. הביקוש למכוניות עולה בהתמדה ותשתית הכבישים מתקשה להכיל את נחילי המכוניות.

בשטחי הרשות הפלשתינאית אין כמעט כבישים, אבל מכוניות ישראליות יש בשפע. לא תמצא אותן נעות על הכבישים בעזה ובג'נין. הן נבלעות בתוך משחטות הרכב. בישראל עורכי דין, רופאים, פסיכולוגיים וחוקרים פרטיים, מוגדרים כמקצועות חופשיים. בחלוף השנים, נכנסו לתוך קבוצה זו מקצועות חדשים שנתנו למקצוע החופשי הגדרה מחודשת ומרעננת כמו: גנב מכוניות, שוחט רכבים, מוציא הזמנות לגניבה, סוחר רכב ומתווך." (אתר MyPi)
 
אתר MyPi – חקירות מודיעין ברמה אחרת פרסם תיאור מקיף על האופן שבו פועלת תעשיית גניבת הרכבים:
"בעל משחטת רכב מקבל הזמנה מהלקוח, שמנהל עסק לחלקי חילוף למכוניות. ההזמנה יוצאת לאחד הסוחרים המתווכים בין השוחט לגנב. המתווך מפעיל את חולית הפורצים והגנבים לעוד משימה. צוות הפורצים מתורגל ולא זקוק לעבודת מטה מקדימה של כוחות ומשימות. לאחר ביקור אקראי או מתוכנן באחת הוילות, שבישובים שלאורך קו התפר, יוצאים הגנבים עם צרור מפתחות שהיה זרוק על השולחן בפינת האוכל. אמצעי המיגון של הרכב, לא עומדים בדרכם. הם מנוטרלים, כאילו מדובר במשחק מונופול. גם מערכת ההגנה ההיקפית סביב הווילה לא הרשימה את הגנבים.

תוך דקות יוצאים הגנבים עם המכונית שהוזמנה. מחסומי הדרכים וגדר ההפרדה, לא חוסמים ולא מפרידים. הרכב הגנוב מגיע למשחטה ועובר תהליך פירוק כאילו מדובר במפעל לעופות. לאחר הפירוק, החלקים ממוינים לפי סוג רכב, שנת ייצור וסוג החלק: דלת, כנף, ציר, מכסה מנוע ועוד.

הישראלי הסוחר בחלפים גנובים, קובע נקודת מפגש עם מוביל החלקים לאחר השחיטה וסוגר עסקה. החלפים הללו יורכבו על מכוניות שניזוקו בתאונות.

אם לבעלי "המקצועות החופשיים" הללו, לא משתלם לפרק את הרכב הגנוב, הם מתקשרים לבעל הרכב, ומציעים לו לרכוש מהם את הרכב מתחת למחיר המחירון. לא מעט ישראלים נכנעים וחותמים על העסקה, במקום להתעסק עם ערימת טפסים של חברת ביטוח וחוקרים פרטיים ש"מתעלקים להם על הווריד".

ב-2008 למשל, נרשמה עלייה משמעותית במספר גניבות רכב למטרת קבלת כופר: הגנבים הפנימו את העובדה, שסחיטת כופר היא הדרך הקלה ביותר להשיג כסף מהיר. לא צריך למכור את המכונית למשחטה או לסוחר רכב. יותר ויותר גנבים קטנים פעלו עצמאית בשטחי הרשות ללא תמיכת ברוני גניבות הרכב.

להערכת המשטרה, השותפים העיקריים של הגנבים הקטנים והעצמאיים הם שוטרים במשטרה הפלשתינית, העוסקים בתיווך מול בעלי רכב ישראלים כאמצעי לגיטימי להשלמת הכנסה. גם בעלי אופנועים רבים, בייחוד אופנועים מיוחדים ויקרים, נאלצו לשלם בשנת 2008 כופר לכנופיות גנבים שמודעת לערכם הסנטימנטלי הרב של האופנועים ולעובדה שלמרביתם אין פוליסת ביטוח מקיף לאופנוע.

יש מקרים בודדים שבהם כלי רכב גנובים אינם מספיקים להגיע לשטחי הרשות. זה מה שקרה לפנינה, עובדת בחברת הפקות: באישון לילה, בעודה ישנה בחדרה בבבית מלון בנגב לאחר סיום יום עבודה מתיש, העירו אותה עובדי חברת המיגון של מכוניתה ושאלו אותה אם היא נמצאת ליד האוטו, כי מכסה המנוע שלו נפתח ברגעים אלה. פנינה מיהרה לרוץ ללובי, שם עדכן אותה המאבטח של המלון שהרכב כרגע עזב את מגרש החנייה.

הגנבים, מתברר, פתחו את מכסה המנוע, ניתקו את האזעקה, ניסו ללא הצלחה לנתק את מכשיר המיגון וגררו את הרכב מהמקום, תוך התעלמות מהמאבטח שניסה לעצור אותם. המשטרה מיהרה לפרוש מחסומים, והרכב נמצא עוד באותו לילה במצב אנוש.

תרבות הליסינג שקנתה לה אחיזה עמוקה בשוק העבודה הישראלי, הרימה את תרומתה לעלייה בגרף גניבות הרכב. כאשר מכונית, שגילה אינו עולה על שלוש שנים, נפגעת בתאונה, חברת ביטוח מחויבת על פי חוק, לתקן אותה בחלקי חילוף מקוריים וחדשים בלבד. הבעיה היא שמכוניות של חברות ליסינג אינן מבוטחות בפוליסת ביטוח רכב מקיף.

לחברות הליסינג לא משתלם לבטח את צי המכוניות שלהן. כתוצאה מכך, כשמכונית ליסינג נפגעת בתאונה, חברת הליסינג מחפשת ספק חלפים שימכור לה את החלקים הנחוצים לתיקון הנזק במחיר זול ככל האפשר. לדברי מפקד יחידת אתג"ר ללוחמה בגניבות רכב של משטרת ישראל, כפי שפורסמו בהודעה לעיתונות, מדובר במעגל קסמים. סוחרי חלפים שמעוניינים למכור למוסכים של חברות הליסינג חלקי חילוף במחירים תחרותיים במיוחד, פונים אל גנבי רכב ומזמינים גניבת דגמי מכוניות ספציפיים. ההזמנה מבוצעת והרכב הגנוב חוצה את הגבול או נשאר בתוך הקו הירק ועולה על מסלול שחיטה ופירוק לגורמים."  (אתר MyPi)

ברוני הרכב

"הגנבים, סוחרי הרכב והמגרשים, כך מתברר, הם רק חוליות בשרשרת שתחילתה בברון הרכב. בכל עיר מקלט שולט על גנבי הרכב בן של אחת החמולות החזקות באותה עיר. תפקידו הוא פיקוח על מאות "עובדים" שכפופים לו - גנבים, סוחרי חלפים, עובדי משחטות ומוסכים.

הברון אחראי על קבלת הזמנות, חלוקת השלל, וידוא ש"עובדיו" לא גונבים מטריטוריה של ברונים אחרים ואפילו אחריות על "חינוכם" של הגנבים.

לדברי מקורות במשטרה כשמגיעה לישראל מכונית מדגם חדש, תפקידו של ברון הרכב הוא לאסוף את כל הגנבים, לארגן להם ארוחה דשנה ולשכור מכונית מן הדגם החדש. כשהמכונית מגיעה הגנבים מפרקים אותה למטרת לימוד והברון מעביר הרצאה על טכניקות גניבה, ביקוש עתידי לדגם החדש והסכומים שהמכונית תכניס לכיסו של הגנב. עם תום הארוחה מורכבת המכונית מחדש ומוחזרת אל חברת ההשכרה.

ברון רכב מצליח מרוויח בחודש כשני מליון שקל. חלק מסכום זה עובר אל המשטרה הפלשתינית בתמורה להעלמת עין. לדברי המשטרה, אין דבר כזה גניבת רכב אקראית. אם גנב ייכנס סתם כך לשטחים עם מכונית יוקרה לא יהיה לו אפילו למי למכור אותה. ברון הרכב הוא הדבק שמחבר בין סוחרי החלפים, ראשי החמולות והמשטרה הפלסטינאית." (תומר הדר).

שיטות הגניבה בישראל

"לא תמיד כלי רכב גנובים מובלים לשחיטה בשטחי הרשות הפלשתינאית. גם ישראלים יודעים לעשות עסקים אפלים. הם לא שוחטים, הם קומבינטורים מתוחכמים. גנב רכב שחבר לכנופיה שזה תחום התמחותה, לא יסתכן וישאיר את כלי הרכב הגנוב ויצרף אותו לצי המשפחתי. ביקורת משטרתית אקראית בכבישים, תאתר אותו ותוריד אותו מהכביש בדרכו למעצר ולבית המשפט לתעבורה.

ראש הגנב היהודי המציא לנו פטנטים, לדוגמא: עוד בטרם יבחין בעל הרכב הגנוב שהרכב נעלם מהחניה וירוץ לדווח למשטרה, שתעלה את מספר הרכב על מסוף הרכבים הגנובים, ימהר הגנב להרכיב על הרכב שגנב זה עתה, לוחית רישוי של רכב תמים ו"נקי", שהוכנה מראש על ידי יצרן עצמאי.

חבר אחר בכנופיה, ידאג לזייף את רישיון הרכב שיתאים ללוחית הרישוי המוזמנת. המציאה החדשה והגנובה, תוצע על ידו למכירה במגרש מכוניות. שם סוגרים עסקאות מהר ובמזומן. הגנב לא יפרסם מודעה כמקובל למכירת הרכב הגנוב. עם בעל המגרש יסגור הגנב על מחיר אטרקטיבי ובמזומן שישלשל לכיסו התופח מקומבינות קודמות ודומות.

בעל מגרש המכוניות יגלה עד מהרה כי הוא אכל אותה בגדול. ולא רק הוא. חברת ביטוח תידרש לפצות את בעל הרכב האמיתי. כמוהו יש רבים. סכום הפיצויים שחברות ביטוח נדרשות לשלם בגין גניבות רכב, מתגלגל בסופו של דבר על כולנו כבעלי רכבים. הגלגול מתבטא בביטוח חובה שמתייקר ובביטוח מקיף וצד ג' שמחירו עולה בהתמדה כל שנה.

לא תמיד הגניבות מתוחכמות ועדינות וחלקן אפילו אלימות ומפחידות: סיימת יום עבודה. היום זה התור שלך לאסוף את הילד מהגן. את ממהרת לחניון התת קרקעי. נכנסת למכונית, מתניעה, משלבת הילוך ואז, קנה של אקדח נוקש על החלון ומסמן לך לצאת בשקט מהרכב. השודד מסתיר את פניו עם קסדה או כובע גרב. את בהלם מוחלט ומצייתת לדבריו בשקט. השודד נכנס למכונית שלך ויוצא מהחניון בסערה.

לא פעם מתרחשים אירועים מבהילים במיוחד. נעצרים ברמזור אדום. שני רוכבי אופנוע נצמדים לדופן המכונית בצד של הנהג. הנוסע מאחור, יורד, שולף סכין ומאיץ בנהגת לצאת מהרכב במהירות. הנהגת עושה כדברו. משאירה באוטו את התיק האישי עם כסף, רשיונות וכרטיסי אשראי.

הרמזור מתחלף לירוק והרכב הגנוב טס מהמקום יחד עם נהג האופנוע. ועוד דוגמא: נגמרו לך המזומנים בארנק, נעצרת במקרה ליד כספומט בכיכר המדינה, יצאת במהירות מהרכב והמפתחות נשארו בסוויץ'. הגנב שהזדמן למקום או זה שארב לך ולאחרים מבעוד מועד, נכנס לרכב כמעט בטבעיות כאילו מדובר ברכב שלו, שעט קדימה ונעלם." (אתר MyPi)

"במשטרה מצביעים על שלוש דרכים עיקריות שבהן משתמשים שודדי המכוניות. השיטה הנפוצה היא המתנה בסמוך למכשירי הבנקומטים או בסמוך לפיצוציות. לא מעט מהנהגים עוצרים את מכוניתם בסמוך לפיצוציות או לבנק, ויורדים לרגע כדי למשוך כסף או לקנות משהו. הם משאירים את הרכב מונע, וכל שנותר לגנב הוא להיכנס פנימה, ללחוץ על הגז ולהיעלם. בשנה האחרונה אירעו לפחות ארבעה מקרים שבהם נהרגו או נפצעו נהגים, אשר ניסו למנוע את גניבת הרכב בדרך זו.

בשיטה נפוצה אחרת ממתינים השודדים לרכב בצמתים מבודדים יחסית. הם מחכים שהנהג יעצור באור אדום ואז משתלטים באלימות על הרכב. בחלק מהמקרים אף מתחזים הגנבים לטרמפיסטים תמימים או לשוטרים.

הדרך השלישית שבה פועלים שודדי המכוניות היא המתנה לבעל הרכב בחניונים או במגרשי חניה. הגנבים מחכים שהנהג יפתח את הדלת, ויתניע את הרכב, ואז נצמדים אליו באיומי סכין או אקדח, שולפים אותו מהרכב ונוסעים." (אבי אשכנזי)

פרצות בחוק

להלן אחת השיטות בהן משתמשים עבריינים על מנת למכור בצורה שלא תעורר חשד חלקים מרכבים גנובים:  "יו"ר איגוד המוסכים, רונן לוי, מסביר שלאחר תיקון המכונית הפגומה היא חוזרת אל הכביש, לא פעם בתור מכונית משומשת 'במצב טוב': 'כיום מכוניות שניזוקה בתאונת דרכים קשה תורד מהכביש אם עלות הנזק עלתה על 60% משווי הרכב, אולם המפקח על הביטוח התיר מכירת מכונית שניזוקה רק ב-50% לצד שלישי תחת הכותרת 'אובדן להלכה'. אותו קונה מקבל לא רק גרוטאה אלא גם את רישיון הרכב, והוא אינו מחויב בדיווח כלפי אף גורם'.
איך מנצלים עבריינים את מושג 'אבדן להלכה' לטובתם:

• מכוניות שניזוקו ב-50% נמכרות לצד שלישי תחת הכותרת 'אובדן להלכה'.
• הקונה מקבל גם את רישיון הרכב, ואינו מחויב בדיווח לגורם כלשהו.
• הקונה מוכר את המכונית לעבריין שמתקן אותה בעזרת חלפים שנלקחו ממכוניות גנובות.
• המכונית הפגומה נמכרת מחדש כמשומשת "במצב טוב" וחוזרת לכביש." (ליאור גוטמן)

אירועים מיוחדים

"מלחמת לבנון השנייה הביאה, בשנת 2006, לעלייה של כ-20% במספר גניבות הרכב ולמעבר לגניבת מכוניות חדשות, לאחר שהגנבים קלטו שמדינת ישראל אינה חזקה כפי שחשבו - כך סיכם את 2006 נצ"מ משה אדרי, מפקד יחידת אתג"ר ללוחמה בגניבות רכב של משטרת ישראל.

לדברי אדרי, 'בשטחים התרחשה מתחילת 2006 שרשרת של אירועים שהחמירו את מצבם הכלכלי של תושבי הרשות הפלשתינית, בין השאר מדובר באיסור שהוטל בפברואר על העברת כספי המסים לרשות ובהשבעת ממשלת חמאס במארס.
ההסלמה בגניבות החלה עם תום מלחמת לבנון השנייה. עד המלחמה נגנבו כ-2,500 מכוניות בחודש. לאחר המלחמה גדל מספר הגניבות לכ-3,000 בחודש. השפעתה של מלחמת לבנון על תושבי השטחים הייתה בעיקר פסיכולוגית - הם הבינו שכוח ההרתעה של המדינה אינו גדול כפי שחשבו'. " (תומר הדר)

מקורות משטרתיים מסרו שבשנת 2006 חלה עלייה משמעותית גם במספר גניבות הרכב למטרת קבלת כופר ויותר גנבים קטנים ועצמאים פעלו בשנה הקודמת ללא תמיכת ברוני גניבות הרכב.

עוד מסרה המשטרה כי שותפיהם העיקריים של אותם גנבים עצמאים הם שוטרים במשטרה הפלשתינית, העוסקים בתיווך מול בעלי רכב ישראלים כאמצעי לגיטימי להשלמת הכנסה. אחת מהשיטות שהשתמשו כנופיות הגנבים הייתה לגנוב אופנועים, בייחוד אופנועים מיוחדים ויקרים, ולבקש עליהם כופר בהנחה שערכם הסנטימנטלי רב ושמרביתם לא מבוטחים. (לוקט מכתבה של תומר הדר)

חוק סימון החלפים ופעולות מנע נוספות

לקראת סוף שנת 2006 הורגשה ירידה במספר גניבות הרכב הסיבה לכך הייתה כניסתו לתוקף של חוק סימון החלפים. על פי החוק, בעלי עסקים שעוסקים בפירוק חלקי חילוף שלא לשם הרכבתם מחדש באותו רכב חייבים ברישום פרטים של כל חלק שפורק, כגון תאריך הפירוק, תוצר הרכב וצבע החלק.

שיטות נפוצות של גנבים היינן פרוק חלק ניכר מהמכוניות שנגנבות בשטחי הרשות, וחלקי החילוף נמכרים לסוחרי חלפים שמוכרים אותם מחדש בשטחי ישראל ולכן חוקק חוק סימון החלפים אשר מונע את האפשרות למכור חלקי חילוף שפורקו ממכוניות גנובות.

פעולות נוספות שנקטו בהן החל מ-2006 על מנת לצמצם את תופעת גניבת הרכבים היו הרחבת פעילותה של יחידת אתג"ר: בנוסף לביצוע מרדפים ואכיפה נקודתית של גניבות רכב, שוטרי היחידה החלו לפשוט על בתי עסק לממכר חלקי חילוף ומוסכים כדי לאתר חלקי חילוף בלתי מסומנים.

על פי דו"ח של משטרת ישראל פעולות אלו הביאו לירידה בכמות הגניבות באותה תקופה, פרט למחוז ירושלים. הסיבה לעלייה בכמות הגניבות במחוז ירושלים, בשיעור של 7.4%, היא הסמיכות לשטחי הרשות המקלה על הגנבים בעת מעבר הגבול. (לוקט מכתבה של תומר הדר)

המכוניות המשרתות את המשטרה במניעת גניבות ומרדפים

שנת 1958 ועד 1969

"ויליס סטיישן היה במערך הסיור והתנועה במשטרה משנת 1958 ועד 1969. רוב הטנדרים המיושנים מתוצרת פורד ודודג' הוצאו מהשירות בשנת 1962, למעט 52 טנדרים אחרונים מתוצרת פורד שנשארו עדיין בשירות. במקומם הוכנסו לשירות בשנה זו, בעיקר למערך הסיור, 132 ניידות מתוצרת ויליס. מרכבי הניידות נבנו בארץ במפעל א. אילין תעשיות שבחיפה, שבהן הורכבו משנת 1953 (בדומה לג'יפים) כל הויליסים על דגמיהם השונים (סטיישן- וואגן, מסחרי וטנדר).

עד שנת 1964 נעו בכבישים ניידות הויליס כשהן צבועות בצבע המשטרתי הירוק וגגן צבוע בלבן. רק הניידות שהוקצו למערך החקירות היו צבועות בצבע אפור-קרם וללא סימני משטרה מזהים. בשנת 1964, הוחלט בפיקוד המשטרה על שינוי צבעי הניידות לצבעי הדגל הלאומי (גם משיקולי בולטות) וניידות הויליס, כשאר רכבי הסיור והתנועה המבצעיים, נצבעו מחדש בצבעים של כחול ולבן. סמל המשטרה והמילים "משטרה  - POLICE" הוטבעו משני צידי הרכב.

צבעי מכוניות משמר-הגבול הושארו בצבע הירוק המקורי ומכאן ואילך חלה הפרדה ברורה בין צבעי הרכבים של המשטרה "הכחולה" לבין רכבי משמר- הגבול.

הצופר, הרמקול ופנס מהבהב שהיו מותקנים על גג הניידות, פינו את מקומם באמצע שנות השישים לטובת פנס מרכזי כחול מהבהב שהותקן על גגן." (מתוך הכתבה "ויליס סטיישן")

שנת 1964 ועד 1975

"הינו קונטסה, רכב מבצעי במערך התנועה והסיור, משנת 1964 ועד 1975. המכונית היפנית נקלטה כניידת מבצעית במערך צי הרכב המשטרתי, בעיקר במסגרת לשכות התנועה העירוניות, אך גם כרכב סיור ומפקדים. המשטרה רכשה את הגרסה הגדולה והחדשנית יחסית של הקונטסה, עם מנוע בנפח 1.3 ליטר. לאחר שטויוטה התאחדה עם הינו ב-67, הפסיקה זו האחרונה לייצר את מכלולי המכוניות הפרטיות הקטנות, ועידן הרכבתן ושיווקן בישראל הסתיים. למרות זאת, הקונטסה המשיכה לשרת במשטרה מספר שנים. אלא שבהדרגה, עם התמעטות חלקי החילוף ויכולת התחזוק, הן נעלמו ממצבת כלי הרכב." (מישל דור)

שנת 1966 ועד 1975

"סטודיבייקר לארק היו בשירות מבצעי, במערך הסיור והתנועה וכרכב מפקדים בכירים, משנת 1966 ועד 1975. 65 ניידות לארק ראשונות, מתוצרת סטודיבייקר האמריקנית, שימשו בעיקר את מערך הסיור העירוני, את התנועה בכבישים הבין עירוניים ואת בוחני תאונות הדרכים. הניידות נחשבו לגדולות ומרווחות, חזקות במיוחד ובעלות אמינות גבוהה. תוך זמן קצר הפכו לעיקריות במשטרה. הלארק הורכבה בארץ במפעלי א. אילין תעשיות שבחיפה, וצויידה במנוע 2.9 ליטר עם שישה צילינדרים. הניידות המבצעיות נצבעו בצבעי כחול-לבן, ואילו מכוניות המפקדים נותרו לבנות." (מישל דור)

שנת 1972 ועד 1980

"פורד קורטינה שימשה למשימות שונות משנת 1972 ועד סוף שנות ה-70. המכונית האמריקנית-בריטית הגיעה אלינו עם מנוע בנפח 1.6 ליטר, ושימשה גם כרכב קצינים בכירים בדרגת ניצב. המכוניות נצבעו בלבן, וכללו מכשיר קשר, סירנה ותוספות אבזור מיוחדות כגון מנורת קריאה ומגש נשלף.

פורד אסקורט שימשה כרכב מבצעי במערך הסיור, התנועה, הבילוש והחקירות וכרכב מפקדים, משנת 1972 ועד 1978. נרכשו במקביל לפורד קורטינה, וסימלו את מעבר המשטרה למכוניות מתוצרת פורד, לאחר הלארק והקונטסה. הן הורכבו החל בסוף שנות ה-60 במפעלי תעשיות רכב בנצרת עילית, ממכלולים שנרכשו בגרמניה ו-או אנגליה ועם מנועי 1.1 ליטר או 1.3. במקביל לתפעולה כניידת מבצעית, שמשה האסקורט 1.1 גם כרכב שירות למפקדים בדרגות ניצב-משנה וסגן-ניצב. מכוניות המפקדים נרכשו בצבע לבן או כחול כהה, ואילו ניידות מבצעיות נצבעו בצבעי המשטרה." (מישל דור)

שנת 1978 ועד 1982

"פורד פיירמונט שימשה כניידת מבצעית במערך התנועה במשטרה, מ-1978 עד 1982. המכונית האמריקנית הגדולה הציעה מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 2.3 ליטר, 2,300 סמ"ק, הייתה מהירה יחסית לתקופה. לכן שובצה בעיקר כניידת מבצעית במערך התנועה, בעיקר בכבישים בין עירוניים. מרביתן נצבעו בצבעי כחול-לבן משטרתיים וסומנו בסמלי וכיתוביות המשטרה, אך חלקן נותרו בצבע הלבן המקורי, ושמשו כניידות מוסוות. לרוחב גג הניידות הותקן גשר שכלל פנס כחול מהבהב בצדו האחד, ורמקול בצדו השני. סדרת תקלות חוזרות ונשנות שהתעוררו במהלך תפעולן המבצעי, וקשיים מתמשכים בתחזוקה, הביאו בהדרגה לסיום שירות הפיירמונט הגדולות בצי המשטרתי." (מישל דור)

שנת 1985 ועד 1996

"פורד סיירה שימשה כניידת מבצעית במסגרת מערך הסיור, הבילוש, התנועה, משטרת התנועה הארצית (מתנ"א) וכרכב מפקדים, מ-1985 ועד 1996. הסיירה יוצרה בגרמניה, והיוותה את דור ההמשך של פורד לאחר סיום עידן הקורטינה, תוך שהיא הופכת לניידת המרכזית במשטרה במשך עשור. כלי הרכב המבצעיים נרכשו בנפח של 2.0 ליטר, ואילו רכבי המפקדים צויידו ב-1.6 ו-1.8 ליטר. הסיירה שימשה במקביל גם כרכב מפקדים לקצינים בדרגת תת-ניצב, ובשנים 1987-1989 שירתה כרכב מפכ"ל עבור רב-ניצב דוד קראוס. ניידות מבצעיות נצבעו בצבעים משטרתיים, ואילו מכוניות המפקדים נותרו לבנות." (מישל דור)

שנת 1996 ועד ימינו

"בשלהי שנות התשעים הוכנסו לשירות טיוטה-קורולה 2000. ובשנות האלפיים כבר הכניסו לשימוש גם את הסקודה אוקטביה. בעבר התלוננו השוטרים כי כלי הרכב שמספקת להם המשטרה אינם עונים תמיד על דרישותיהם המבצעיות, ולפני מספר שנים, כשהכניסה המשטרה לשירות מבצעי מכוניות מסוג סקודה אוקטביה, מהר מאד הפכה הסקודה לניידת מספר 1 של משטרת ישראל, והיא משמשת בכל החזיתות: ניידות תנועה, סיור, בילוש ואף משמשת קצינים בכירים כרכב שרד.

השוטרים מצהירים כי הסקודה עונה בדיוק על הצרכים שלהם ונראה כי היא מחקה את המוניטין לו זכתה לפני עשרות שנים הקורטינה, שגויסה למשטרה בשנות ה-60 וה-70. אבל לאחרונה גילו השוטרים כי לסקודה יש מגרעת אחת - שהיא חביבה לא רק עליהם, אלא גם על העבריינים, גנבי הרכב.

על פי נתוני משטרת ישראל, ב-2008 למשל, נגנבו מצי המכוניות של המשטרה 14 ניידות ואופנועים. עשרה מתוך כלי הרכב שנגנבו הם מסוג סקודה אוקטביה, מה שגרם למשטרה לנקוט שורה של צעדים כדי להגן על המכונית הפופולרית הן על השוטרים והן על הגנבים. במשטרה רכשו למכוניות הסקודה מערכות מיגון הכוללות מפתח חכם וקודנית, אולם נראה שלמרות המיגון שהשקיעה המשטרה בניידות הסקודה, הגנבים ממשיכים לגנוב את ניידות השוטרים" (אבי אשכנזי ויובל גורן)

ביביליוגרפיה

  • אשכנזי אבי, "המכונית מוגנה, הנהגים חשופים לתקיפות", 5.4.2006 ,nrg.
  • אשכנזי אבי ויובל גורן, "גנבי המכוניות התאהבו בניידות מסוג סקודה", 18.8.2008 ,nrg
  • אתר משטרת ישראל, תאריך כניסה: 1 במרץ 2010.
  • ברק בני, "מכת גניבות", 11.5.2004 ,Ynet.
  • גוטמן ליאור, " ישראל במקום האחרון בעולם המערבי בהשבת מכוניות גנובות", הארץ, 10.07.2007.
  • דור מישל, "עצמאות 09' - נזכרים בניידות המשטרה", 28.4.2009 ,Ynet.
  • הדר תומר, "המשטרה: גנבי הרכב הבינו שהמדינה נחלשה - ומספר הגניבות זינק ב-20%", 18.1.2007 ,The Marker.
  • הדר תומר, "חוק סימון החלפים בלם את גניבות הרכב: ירידה של 29% לעומת אוגוסט 2006 ", 11.9.2007 ,The Marker.
  • הדר תומר, " ענתיקה קוראת לגנב", 5.12.2006 ,הארץ.
  • ללא שם מחבר, "גניבת רכב", אתר MyPi – חקירות מודיעין ברמה אחרת, צוטט ב- 9.11.2008.
  • ללא שם מחבר, "וויליס סטיישן", אתר משטרת ישראל, צוטט ב- 2.3.2010.
  • ללא שם מחבר, "מהקונטסה עד הקורולה", ידיעות אחרונות, 6.4.1997, עמ' 11.
  • ללא שם מחבר, "סובארו בולשת", ידיעות אחרונות, 17.1.1994, עמ' 7.

 


מילות מפתח

מכוניות | שטחים | משחטת-רכבים | אבדן-להלכה | פרצות-בחוק | תרבות-רכב | חוק-סימון-החלפים

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על גניבות רכב בישראל - דף מידע (2)

    מערכת

    זה בהחלט מקומם ומשתלב בתחושת חוסר האונים של האזרח ההגון.
    יום שני א' בכסלו תשע"א 8 בנובמבר 2010

    אורי חץ

    איזה בעאסה. המאמר מענין ומקומם, אבל תחושתי האישית שאין ממש רצון לעצור את התופעה בארץ, איכשהו - כל העוסקים בדבר מרוצים מהמצב הנוכחי: יש מה לגנוב, יש מי שמשלם. המאמר כתוב בצורה אחראית וברורה, אינו מנסה ליפות את התופעה ומבחינתי האישית הייתי מוסיף אותו ללימודי האזרחות בתיכונים.
    יום ראשון ל' בחשון תשע"א 7 בנובמבר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.