דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 9 מדרגים

פרק 25: חינוך לגיל הרך בחברה הערבית

גן בבית ספר אבן ח'לדון, אום אל פאחם
גן בבית ספר אבן ח'לדון, אום אל פאחם
האשם עוסמאן ונאהד מחאגנה
ילד אופה פיתות - מעון ילדים בעכו
ילד אופה פיתות - מעון ילדים בעכו
פריאל בסול ודאוד אימאן
פינת בובות בגן טרום חובה
פינת בובות בגן טרום חובה
זינב עוסמאן ורנדה סלאמה
צולם במאג'ד אל כרום
גן חובה בבית ספר יוחנן הקדוש, חיפה
גן חובה בבית ספר יוחנן הקדוש, חיפה
חולוד חמיס והנאדי עדנאן מועארי
קבלת האביב בגן הילדים
קבלת האביב בגן הילדים
אמל חבשה
אמהות מוזמנות ל"קבלת האביב", גן הורדים, כפר איכסאל
יונת השלום בשלוש שפות בגן בשפרעם
יונת השלום בשלוש שפות בגן בשפרעם
רואיה חאזם וכיתי מבאריכי
גן חובה בבית ספר יוחנן הקדוש, חיפה
גן חובה בבית ספר יוחנן הקדוש, חיפה
אמל חורי נדין נקארה וזינה שמאס
גן חובה בשפרעם
גן חובה בשפרעם
רגאא סובח
גן חובה בשפרעם
גן חובה בשפרעם
רגאא סובח
גן ילדים בכפר מע'אר
גן ילדים בכפר מע'אר
חלאל אלהאם
גן ילדים בנצרת
גן ילדים בנצרת
יארא סעד
גן ילדים, מאג'ד אל כרום
גן ילדים, מאג'ד אל כרום
זינב עוסמאן ורנדה סלאמה
תמר אלמוג
ברצוני להודות לתלמידי הרבים בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, שסייעו לי בליקוט מידע רב, הן באמצעות דוחות תצפית והן באמצעות צילומי שטח.
 

נוצר ב-2/3/2010

חשיבות החינוך בגיל הרך

לחינוך הפורמאלי בגיל הרך - בעיקר לגילאי שלוש עד שש - נודעת חשיבות רבה. ייעודו המרכזי הינו הכנת הילד ללמידה בבית-הספר, הכרוכה ברכישת מגוון כישורים - אינטלקטואליים, רגשיים, קוגניטיביים וגופניים. בגיל הרך מתפתחים כישורי השפה, יכולת הלמידה והשליטה העצמית. זה גם הגיל המתאים להקניית מיומנויות חברתיות ולפיתוח זהות עצמית, תרבותית ולאומית. על-פי חוקרים שונים, קיים קשר מובהק בין הכנה טובה בגיל הרך ובין הישגים עתידיים בבית-הספר.

חינוך טוב בגיל הרך הוא אחד המפתחת החשובים להצלחה בחיים. כאשר מדובר באוכלוסיית מיעוט, כמו החברה הערבית בישראל, מקבל הנושא מישנה חשיבות. החינוך מכשיר את הקרקע למוביליות חברתית וכלכלית, אוטונומיה מחשבתית, סיפוק אישי ומודעות אזרחית.

החינוך בגיל הרך לא זכה להתייחסות הראויה בדיונים על מערכת החינוך הערבית, שהתקיימו במרוצת השנים. אך המציאות הייתה חזקה יותר. עם השנים, גדלה מודעות האוכלוסייה הערבית לחשיבותו של החינוך הפורמאלי בגיל הרך. נראה כי ככל שעולה רמת ההשכלה של ההורים ויציאתם לשוק העבודה (בעיקר הנשים), כך מעמיקים המודעות והביקוש למסגרות חינוכיות ראויות לילדיהם. תהליך זה משקף את תהליכי המודרניזציה והישראליזציה שעוברים ערביי ישראל בשנים האחרונות ואת סגירת הפערים המתמדת בינם לבין היהודים.

מקורות המידע למאמר זה

מאמר זה מתבסס על מקבץ נתונים סטטיסטיים ומחקרים שפורסמו בנושא (ע"ע רשימת מקורות בסוף המאמר), לצד תצפיות שטח ואלפי תמונות שנאספו במהלך עשר השנים האחרונות, בעזרת הסטודנטים שלי בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה. התמונות שצולמו בכ-200 גנים ברוב היישובים הערביים בצפון, איפשרו לנו לנתח את הגנים בעיקר בהבט הפיזי שלהם. לצערי רק מקצת מהתמונות הללו נכנסו בינתיים למאמר, בשל איכות, כפילות ומחסור במשאבי זמן וכוח אדם. עם הזמן, נוסיף חומרים ויזואליים.

מספר גנים וילדים

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בשנת הלימודים 2004/5 ביקרו 92,295 ילדים ב-3327 גנים במגזר דובר הערבית (כולל בדואים ודרוזים), לפי החלוקה הבאה: 85,076 ילדים ב-2576 גנים שבפיקוח משרד החינוך, 3088 ילדים ב-100 מעונות-יום ומשפחתונים שבפיקוח משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (התמ"ת), 3121 ילדים ב-636 מעונות-יום ומשפחתונים של משרד הרווחה ו-1010 ילדים ב-15 גנים פרטיים.

לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים 2006/7 פעלו 1944 כיתות גן במגזר הערבי שהתפלגו ל-578 כיתות חובה (גילאי חמש), 976 כיתות טרום חובה וטרום טרום-חובה (גילאי שלוש-ארבע) ו-390 כיתות מעורבות, חובה וטרום חובה (גילאי שלוש-חמש).

מסגרות חינוכיות לגילאי טרום-חובה

משפחתונים ומעונות-יום: משלושה חודשים ועד שלוש שנים

במהלך השנים התפתחו מסגרות חינוך לילדים בני פחות מחמש, גיל תחילת חובת הלמידה (לפי חוק חינוך חובה 1949). בישראל פועלים משפחתונים ומעונות-יום, שהם פרי התארגנות וולונטרית של אירגונים שונים, שהמדינה מסייעת להם, במטרה לאפשר יציאת אמהות לעבודה.

החינוך בגילים 3-0 אינו מופקד בידי משרד החינוך. במשך שנים רבות היה הנושא בטיפול האגף למעמד האישה במשרד העבודה והרווחה, וכיום באגף למעונות-יום ומשפחתונים שבמשרד התמ"ת. מסגרות אלו פועלות במתכונת יום פעילות ארוך, ומיועדות לילדי אמהות עובדות ולילדים המופנים על-ידי המחלקות לשירותים חברתיים של משרד העבודה.

נכון ל-2005, לפי הלמ"ס, כ-3000 ילדים מהמגזר הערבי ביקרו ב-100 מעונות-היום והמשפחתונים שבפיקוח משרד התמ"ת, וכ-3000 נוספים בכ-630 מעונות-היום והמשפחתונים של משרד הרווחה והשירותים החברתיים (משרד העבודה והרווחה פוצל בתחילת שנת 2003 לשניים: משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה).

מעונות-יום

מעון יום מיועד לקלוט מ-20 פעוטות ומעלה, גילאי שלושה חודשים עד שלוש שנים. צוות המעון אמור לספק לזאטוטים סביבה בטיחותית ומוגנת, ארוחות מסודרות וסידורי שינה נאותים. מרבית המעונות מופעלים על-ידי אירגוני נשים והרשויות המקומיות.

לפי נתונים שמציגה עמותת "סיכוי", על סמך מידע שמסרה מנהלת האגף למעונות-יום ולמשפחתונים לגיל הרך במשרד התמ"ת, בשנת 2003 פעלו בפיקוח משרד העבודה והרווחה (קודם לפיצולו) כ-1700 מעונות-יום, מהם 36 בלבד ביישובים ערביים.

בחמש מתוך עשר הערים הערביות, ובהן שפרעם וסחנין, לא היו ב-2005 מעונות-יום בפיקוח משרד התמ"ת. עם זאת, יש לציין שבשנים 2003-2001 נפתחו 13 מעונות-יום חדשים ביישובים הערביים.

הדבר מתבטא גם בהקצאת תקציבים. תקציב המעונות של המשרד לשנת 2004 היה 336.2 מיליון ש"ח, מזה 13.2 מיליון ש"ח למגזר הערבי. יחסית למספר המעונות זו הקצאה גבוהה (כמעט כפולה מזו שניתנה למעון במגזר היהודי), אך בהתחשב בגודלה של האוכלוסייה הערבית בישראל - זהו תקציב דל ביותר.

בשנת 2003 פקדו כ-82,500 ילדים את מעונות-היום שבפיקוח ממשלתי. רק 1750 מהם היו ילדים מהמגזר הערבי - מחציתם ילדי רווחה (בהשוואה ל-10% במגזר היהודי) ומחציתם ילדים לאמהות עובדות.

משפחתונים

המשפחתון, הממוקם לרוב בביתה של המטפלת, מיועד לקלוט עד חמישה ילדים בגילאי שישה חודשים עד שלוש שנים.
המשפחתונים המוכרים הם בבעלות פרטית של המטפלות, והם כפופים לפיקוחן של רכזות משפחתונים, המועסקות על-ידי הרשות המקומית. הרשות מקבלת ממשרד התמ"ת תקציב לתקנים של רכזות, לפי מפתח של רכזת אחת לכל 28 משפחתונים.

הרכזות אמונות על תיפקודם התקין של המשפחתונים, ובכלל זה גיוס המטפלות והכשרתן, פיקוח על פעילותן, הרשמה ושיבוץ של הילדים. שכר המטפלות מורכב מתשלומי ההורים ומהשתתפות המדינה בתשלומים אלה, המשולמים להן באמצעות הרשות המקומית.

לפי נתוני משרד התמ"ת, בשנת הלימודים 2006/7 פעלו במגזר הערבי 850 משפחתונים (מתוך 2300 משפחתונים שמפעיל משרד התמ"ת ברחבי הארץ) ובהם כ-4200 ילדים (מתוך כ-12,000 בכלל המשפחתונים).

בכוונת משרד התמ"ת להעביר את המשפחתונים במגזר הערבי לפיקוח זכיין פרטי, כפי שכבר נעשה חלקית במגזר היהודי (החברה למתנ"סים זכתה ב-2005 במכרז). הסיבה: רבות מהרשויות המקומיות הערביות סובלות מגירעון תקציבי מתמשך, שבעטיו אין הן מסוגלות לשלם את שכר המטפלות. יצוין, כי גורמים שונים במגזר אינם רואים בעין יפה את רעיון ההפרטה. לטענתם, הזכיין עלול להתייחס למשפחתון כאל עסק כלכלי גרידא, על חשבון טובת הילדים ורווחתם.

המכרזים למגזר הערבי, ומכרזים נוספים למגזר היהודי, התפרסמו בראשית יולי 2007. משפחתונים בניהול זכיינים מתוכננים לפעול החל בשנת הלימודים תשס"ט (ספטמבר 2008). הזכיינים אמורים לפתוח משפחתונים נוספים, ובעלות המשפחתונים הפרטיים כבר מודאגות לנוכח הפגיעה הצפויה במקור פרנסתן.

העדפה למשפחתונים על פני מעונות-יום

לדעת אנשי-מקצוע במשרד התמ"ת, משפחתונים הם מסגרת מתאימה יותר לערכים התרבותיים של האוכלוסייה הערבית, מאשר מעונות-יום. זאת, הן בשל הציביון האינטימי של המשפחתון והן משום שנשים רבות אינן עובדות ומעדיפות שילדיהן יגיעו הביתה בצהריים. יש גם סיבות היסטוריות לכך שבמגזר הערבי אין כמעט מעונות-יום: הוגי הרעיון היו אירגוני-נשים יהודיים דוגמת ויצ"ו, הדסה ונעמת, שכוננו והפעילו מסגרות לילדי נשים עובדות במגזר היהודי.

גני ילדים: גילאי שלוש-חמש

גני ילדים בפיקוח משרד החינוך

בישראל פועלת קשת רחבה של מסגרות טיפול וחינוך לילדים בגיל הרך, ציבוריות ופרטיות. חלק מהגנים לגילאי שלוש עד חמש (טרום-חובה וטרום טרום-חובה) פועל בפיקוח משרד החינוך, בכפוף לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, המיושם בהדרגה על-פי קריטריונים חברתיים-כלכליים גם על גילאים נמוכים יותר.

לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים 2006/7 פעלו 1944 כיתות גן במגזר הערבי שהתפלגו ל-578 כיתות חובה (גילאי חמש), 976 כיתות טרום חובה וטרום טרום-חובה (גילאי שלוש-ארבע) ו-390 כיתות מעורבות, חובה וטרום חובה (גילאי שלוש-חמש).

גנים פרטיים

קשה לאמוד את מספר הגנים הפרטיים במגזר הערבי. לפי פירסומים של הלמ"ס, בשנת 2004/5 פעלו במגזר זה 15 גנים (מתוך מספר כולל של 605 גנים פרטיים בישראל) ובהם כ-1000 ילדים. מידע זה הוגדר על ידי הלשכה כ"מידע חסר". לפי נתוני ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, כ-40% מגני הילדים לגילאי שלוש-ארבע (350 גנים מתוך 885 גנים) היו בשנה האמורה בבעלות פרטית.

שיעורי הלמידה

מספר הפעוטות במגזר הערבי

על-פי נתוני הלמ"ס, בסוף שנת 2003 חיו בישראל 794,400 ילדים בגילאי 5-0, מהם כרבע (208,300 ילדים) בני המגזר הערבי (מוסלמים ונוצרים).

אחד הנתונים שמדאיג את קברניטי המגזר, הוא השיעור הנמוך של פעוטות בגילאי 5-0 שנרשמים לגן ילדים. 69% מהם (נכון לשנת 2004), נשארים בבית עם אחד ההורים, בדרך כלל האם, לעומת 24% בלבד באוכלוסיה היהודית. עם העלייה בגיל הפעוט גדל בהדרגה גם השימוש בשירותים בתשלום, כלומר במשמורת של גורם או אדם שאינו בן-משפחה. שיעור הלמידה (מספר הילדים שלומדים מתוך אלף ילדים) בגני ילדים ומעונות בגילאי שנתיים עד חמש, גבוה בהרבה. בגילאים אלה נשארו בבית, נכון ל-2005, רק 35.3% מהילדים, כמחצית בהשוואה לגילאים 5-0. ועדיין, שיעור זה גבוה ביחס למגזר היהודי (23.4%).

נתונים של הלמ"ס לשנת הלימודים 2005/6, ביחס לגילאי שנתיים עד שש, מצביעים על צימצום הפער בשיעור הלמידה בין המגזרים: 620 (62%) במגזר הערבי בהשוואה ל-720 (72%) בקרב היהודים. יש לשים לב שבשיעור למידה זה חושבו גם ילדים בגיל שש, שחובה לשלוח אותם, על-פי חוק, לגן (גן חובה).

כאשר סורקים את התמונה ברזולוציה גבוהה יותר, מתגלה שהפער בשיעורי הלמידה בין המגזר הערבי ליהודי מצטמצם באופן משמעותי ככל שגיל הפעוטות עולה:

  • עד גיל שנה (נכון ל-2004): שיעור הלמידה במסגרות בתשלום עמד על 80 (8%) במגזר הערבי, בהשוואה ל-510 (51%) בחינוך העברי.
  • בגיל שנתיים (פעוטון/ מעון, נכון ל-2006): 103 (10.3%) ילדים במגזר הערבי, 462 (46.2%) בחינוך העברי.
  • בגיל שלוש (טרום טרום-חובה, נכון ל-2006): 672 (67.2%) ילדים במגזר הערבי, 791 (79.1%) בחינוך העברי.
  • בגיל ארבע (טרום חובה, נכון ל-2006): 780 (78%) ילדים במגזר הערבי, 902 (90.2%) בחינוך העברי.
  • בגיל חמש (גן חובה, נכון ל-2006): הפער נסגר כמעט לחלוטין. 933 (93.3%) ילדים במגזר הערבי, 954 (95.4%) בחינוך העברי.

שינוי בשיעורי הלמידה של גילאי שלוש-ארבע (טרום-חובה)

בעשור האחרון חלה עלייה משמעותית בשיעור הלמידה של ילדים מעל גיל שלוש במגזר הערבי. משנת הלימודים 1997/8 ועד 2001/2 הוכפלו שיעורי הלמידה בגיל שלוש, מ- 214 תלמידים ל-420 תלמידים לכל אלף ילדים. בשנת הלימודים 2002/3 עלו שיעורי הלמידה ל-517, בשנת 2003/4 ל-560 תלמידים, בשנת 2004/5 ל-575 תלמידים, ובשנת 2005/6 ל-672 תלמידים.

חוק לימוד חינם מגיל שלוש

הסבר אפשרי לגידול המשמעותי בשיעורי הלמידה ניתן למצוא בצו לימוד חובה, התשנ"ט-1999. החוק המסדיר חינוך חינם מגיל שלוש נחקק לראשונה בשנת 1984, לאחר שאנשי-מקצוע הציגו את היתרונות של מסגרת חינוכית ממוסדת בגילאים צעירים. החלתו נדחתה שוב ושוב, עד שב-1999 הוא נחקק מחדש. בחוק המחודש נקבע יישום הדרגתי על פני עשר שנים, כלומר, עד 2009. בפועל, נקבע כי מדי שנה יתווספו למעגל חינוך החינם 10% ילדים גילאי שלוש-ארבע.

לפי נתוני משרד החינוך, אכן חל גידול הדרגתי ביישום החוק. אך בשנת הלימודים 2004/5 עמד מספר הילדים שנהנו מחינוך חינם על כ-78,000 בלבד - כרבע מכלל הילדים בגילאים אלה בישראל ולא מחצית, כפי שהתחייב מהחוק.

חוק לימוד חינם מגיל שלוש סיפק בשנים האחרונות פטור, מלא או חלקי, מתשלום שכר לימוד בגנים לגילאי שלוש-ארבע (טרום-חובה). בשלב ראשון, הפטור ניתן למקרים 'מועדפים', ובהם ליישובים באשכול 1 ו-2 (על-פי איפיון הרשויות המקומיות), שאוכלוסייתם מוגדרת כבעלת רמה חברתית-כלכלית נמוכה ביותר, ליישובי קו העימות ולשכונות בפרויקט שיקום.

ואכן, מבדיקה פרטנית עולה שהגידול המשמעותי ביותר בשיעורי הלמידה של גילאי טרום-חובה, חל עם פירסום הצו - בין שנת הלימודים 1998/9 ל-1999/2000: ביישובים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה במיוחד שנהנו מפטור מלא משכר לימוד, גדל השיעור ב-105% ל-562 תלמידים לאלף ילדים. לעומת זאת, שיעור הלמידה ביישובים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה עד בינונית (אשכולות 3-6 מתוך 10), גדל בכ-35% בלבד.

בבדיקה של הלמ"ס בגנים לגילאי שלוש במגזר הערבי שבפיקוח משרד החינוך, נמצאה עלייה של 207% בשיעור הלמידה מ-1997/8 ל-2000/1. הגידול נמשך בשנים שלאחר מכן, אך בקצב איטי יותר. יתכן שההאטה בקצב הגידול נובעת ממצוקה של מבנים לגני טרום-חובה וממחסור בגננות. באותן שנים לא חל שינוי משמעותי בשיעור הלמידה של בני שלוש, בגנים של משרד החינוך במגזר העברי. ייתכן והדבר נובע ממגוון האפשרויות הרחב יותר במגזר זה.

ילדים בגיל 3 בגנים שבפיקוח משרד החינוך
שנת לימודים שיעור הלמידה לאלף
במגזר הערבי
שיעור הלמידה לאלף
במגזר העברי
תשנ"ח 214 655
תשנ"ט 204 685
תש"ס 321 615
תשס"א 445 711
תשס"ב 420 627
תשס"ג 517 672
תשס"ד 560 686

גורמים אפשריים לשיעור ההשתתפות הנמוך במסגרות טרום-חובה

בחודש מרץ 2005, לקראת דיון בכנסת על מצב החינוך בגיל הרך במגזר הערבי בישראל, הוגשה לח"כים מיכאל מלכיאור ועיסאם מח'ול, יושבי-ראש השדולה לקידום יחסי יהודים וערבים בישראל, חוברת הכנה בנושא. בחוברת, שנכתבה על-ידי גוני ריבלין-צור (מפתחת תוכניות חינוך ותרבות) ועו"ד עימאד זועבי, הוצעו מספר גורמים אפשריים לשיעור ההשתתפות הנמוך של ילדים במסגרות טרום-חובה במגזר הערבי:

1. מצב חברתי-כלכלי של המשפחה

שיעור עוני גבוה במיוחד בקרב הילדים הערבים - יותר מ-50% מכלל הילדים העניים במדינה, הרבה מעל חלקם היחסי (30%) באוכלוסיית הילדים הכללית. בשנת 2003, על-פי דו"ח מרכז מוסאווא (עמותה הפועלת לקידום זכויות האזרח הערבי בישראל), היו כ-322 אלף ילדים ערבים עניים, שהם 57.5% מכלל ילדי ישראל. משפחות רבות אינן מסוגלות לשלם את שכר הלימוד למסגרות טרום-חובה בגיל הרך, בשל מצבן הכלכלי הגרוע, גם כאשר הן מסובסדות. בעיה נוספת היא היעדר נגישות של אזרחי ישראל הערבים, למידע בדבר זכאותם לסיבסוד ממלכתי של החינוך בגיל הרך.

אבטלה קשה וריבוי הילדים במשפחה, דוחקים את צורכי החינוך של הזאטוט הרך לתחתית סדר העדיפויות הכלכלי של המשפחה. מצד אחד, אמהות שאינן עובדות מעדיפות לטפל בעצמן בילדיהן הרכים. מצד שני, דבר זה מונע לא אחת מהאם לצאת לעבודה.

עם זאת, המציאות מלמדת, כי כשמציעים למשפחות במגזר חינוך חינם לילדיהן הרכים, הן קופצות על המציאה. דוגמה לכך הם גני הילדים של התנועה האיסלאמית, הפועלים בתפוסה מלאה.

עדכון: עם העלייה בשיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה, עולה גם הביקוש למסגרות חינוכיות טרום-חובה לילדיהן.

2. זמינות של מסגרות חינוכיות

קיים מחסור גדול בזמינות ובמצאי של פעוטונים, או מעונות-יום מקצועיים-ציבוריים, לגילאי שלוש-ארבע במגזר הערבי. רוב המסגרות הקיימות לגיל זה הן פרטיות ולוקות בחסר.

עדכון: תרומתם של מקורות ציבוריים להקמת מוסדות חינוך לגיל טרום-חובה במגזר הערבי - אפסית. גנים ספורים בלבד במגזר שייכים לאירגונים ציבוריים כמו ויצ"ו או נעמת.

3. איכות המסגרות החינוכיות

ככלל, רמת המסגרות לגיל הרך במגזר הערבי נמוכה בהשוואה למגזר היהודי: הצפיפות בכיתות ובחצרות גבוהה; רוב המבנים אינם מתאימים למטרה שלשמה נועדו; בטיחות המבנים לוקה בחסר; הציוד, המתקנים ועזרי הלימוד דלים; יש מחסור בתוכניות לימודים בסיסיות בערבית ובתוכניות העשרה; מלבד ההיבט הדתי, אין כלל תוכניות המשקפות את הזהות הלאומית-תרבותית הערבית; הגננות, בעיקר הפרטיות, בדרך כלל לא הוסמכו לכך; יש מחסור בהשתלמויות ובפיקוח, וכן בתוכניות למעורבות ההורים ו/או הקהילה; תמיכה של שירותים מקצועיים לאיבחון מוקדם, ייעוץ וכדומה, נדירה ביותר.

נוסף על כך, בולט אי-שיתופן של הגננות בקביעת תיכנון החינוך ברשות המקומית (בוועדות היגוי, בישיבות מחלקת החינוך וכיוצא באלה), וקולן של העובדות בשטח אינו זוכה לכל השפעה.

4. תמיכת הרשויות המקומיות הערביות

מצבן הכלכלי הקשה של הרשויות המקומיות הערביות, מקשה עליהן למלא את חלקן בהסדר הקיים מול משרד החינוך - מימון 25% מעלות החינוך בגני טרום-חובה והקמת או הכשרת מבנים מתאימים. קיימת גם בעיה של פיקוח על השימוש שעושות הרשויות המקומיות בכספי משרד החינוך המיועדים לגיל הרך (נושא שהוזכר בדו"ח מבקר המדינה), וכן בעיה של אי-הקפדה על הקריטריונים המקובלים במינוי כוח-אדם ובמתן רישיונות לפתיחת גנים בגיל הרך, בעיקר גני טרום-חובה.

5. השפעת התרבות והמסורת

עד לפני שנים לא רבות הייתה מודעות נמוכה בחברה הערבית, בכל הנוגע לחשיבות החינוך הפורמאלי בגיל הרך. עם השנים, והעלייה ברמת ההשכלה של ההורים או הסביבה הקרובה, ניכרת מגמת עלייה במודעות ובביקוש לחינוך מקצועי גם בגיל הרך, ומחלחלת ההבנה כי הדבר תורם רבות להכנה ללמידה בבית הספר ולעתידו של הילד. סדר העדיפויות של המשפחה משתנה בהתאם, ומביא גם לחיפוש פיתרונות חוץ-ממסדיים.

מגורים בקירבת המשפחה המורחבת

גורם אפשרי נוסף לשיעור ההשתתפות הנמוך של ילדים במסגרות טרום-חובה במגזר הערבי, מלבד אלו שציינו ריבלין-צור וזועבי, הוא הנוהג המקובל במגזר הערבי להתגורר בקירבת המשפחה המורחבת. דבר זה מאפשר לאם היוצאת לעבודה להשאיר את ילדה לא רק בהשגחת הסבתא, כפי שמקובל במגזר היהודי, אלא גם בהשגחת האחות, הדודה או בת-הדודה.

שיעור הלמידה בגנים של משרד החינוך, גילאי 3-6

בבדיקה שנערכה בשנת הלימודים 2003/4 בשמונה ערים בעלות אוכלוסיה מעורבת (ירושלים, תל-אביב, חיפה, לוד, רמלה, עכו, נצרת עילית ומעלות-תרשיחא), נמצא כי רק כמחצית מגילאי שלוש-שש מהמגזר הערבי ביישובים אלה (52.3%) הלכו לגני-ילדים של משרד החינוך, בהשוואה לכ-60% במגזר העברי.

נתון מעניין: בחיפה, 67% מילדי המגזר הערבי הלכו לגן, בהשוואה ל-60% במגזר העברי. בירושלים המצב הפוך: רק 14% מהילדים במגזר הערבי, בהשוואה ל-67% מהילדים במגזר העברי.

הצפיפות בגני הילדים במגזר הערבי

בניית גנים

מדיניות הבנייה של גני טרום-חובה בישראל מתבססת על מסקנות ועדת ברודט מ-1994, לפיהן, על המדינה לממן הקמת גני טרום-חובה ביישובים חדשים, בהם מתגוררים מעל 5000 תושבים, או בשכונות חדשות ובהן מעל 1000 יחידות דיור. היישובים הערביים אינם עומדים בקריטריונים אלה, ולכן לא נבנים בהם גני טרום-חובה מתקציב משרד הבינוי והשיכון. ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי בישראל דרשה לקבוע אמות-מידה שונות, שיכללו גם את היישובים הערביים.

שטח הגן

שטחו של גן ילדים תקני, על-פי משרד החינוך, לא יפחת מ-125 מ"ר. תקני המשרד מחייבים גם חלוקה מוגדרת של הגן לתיפקודים השונים. כיוון שחלק גדול מהגנים במגזר הערבי הם חדרים שכורים שלא נבנו למטרה זו, שטח המבנה קטן ברוב המקרים מהתקן, לעיתים עד כדי מחצית.

חלק מהגנים במגזר הערבי ממוקם במבנים שלא זה היה ייעודם המקורי, ולכן אין בהם חצר למשחקים. יש גנים המאלתרים חצרות, אך אלו, במקרים רבים, לא עונות במלואן על צרכי הילדים ואינן עומדות בתקני הבטיחות.

מספר הילדים בגן

"גן ילדים", כהגדרת משרד החינוך, מחייב מינימום של 11 ילדים. כיום אין הגבלה חוקית על מספר הילדים, הן בגני חובה (גילאי חמש) והן בגני טרום-חובה וטרום טרום-חובה (גילאי שלוש-ארבע). יתר על כן, בניגוד לנהלים רבים אחרים, חוזרי מנכ"ל משרד החינוך אינם קובעים את מספר התלמידים המרבי בכיתת גן.

המקור היחיד המתייחס לכך הוא מסמך של המינהל לכלכלה ותקציבים במשרד החינוך, המתפרסם מעת לעת, שכותרתו "השתתפות משרד החינוך בתקציב הרשויות המקומיות". במהדורת פברואר 2007, בפרק העוסק בתקנים לגני-ילדים, נקבע כי בכיתות הגן יהיו עד 35 תלמידים בכיתה.

בבדיקה שנעשתה על-ידי משרד החינוך בשמונה ערים מעורבות (ירושלים, תל-אביב, חיפה, לוד, רמלה, עכו, נצרת עילית ומעלות-תרשיחא), נמצא, נכון לשנת הלימודים 2003/4, שמספר הילדים לגן בממוצע היה 33 במגזר הערבי, לעומת 30 במגזר העברי. ברמלה, הצפיפות הייתה חריגה ועמדה על 46 ילדים בממוצע בגן (בהשוואה ל-32 במגזר העברי). בחיפה, המצב היה חמור בהרבה: 59 ילדים בממוצע לגן (בהשוואה ל-29 במגזר העברי).

יוזמת חוק - צפיפות ילדים בגן

מספר ילדים גדול מהתקן בשטח הקטן מהתקן פירושו צפיפות רבה, שמקשה על עבודה חינוכית תקינה ובטוחה ופוגמת באיכות השירותים להם הם זכאים.

המודעות להשלכות הצפיפות על פעילותו התקינה של גן הילדים, הובילה ליוזמת חוק חדשה בכנסת שעיקרה, צימצום הדרגתי של מספר הילדים בגנים לגילאי שלוש-חמש ל-28. בכל שנת לימודים יקטן מספר התלמידים המרבי באחד לפחות, לעומת מספרם בשנת הלימודים הקודמת.

הצעת-החוק, שיוזמיה הם חברי-הכנסת מיכאל מלכיאור, רונית תירוש (לשעבר מנכ"לית משרד החינוך) ונאדיה חילו, עברה בקריאה טרומית במאי 2007. בבדיקה שנעשתה בתחילת אותה שנה, לקראת הדיון בהצעת-החוק, נמצא ששיעור הכיתות שבהן למדו יותר מ-28 תלמידים בגני-הילדים בחינוך היהודי היה 54%, לעומת 69% בחינוך הערבי. מתוך זה, שיעור הכיתות שבהן למדו יותר מ-35 תלמידים עמד על 3% במגזר היהודי ועל 5% בחינוך הערבי.

מאפיינים פיזיים של הגן

חצר הגן

אף שבאופן כללי המצב הפיזי של הגנים במגזר הערבי טוב למדי (בקנה מידה בינלאומי) ותואם את הרמה הכללית הגבוהה של הגנים במדינת ישראל (קביעה זו מתבססת על אלפי תמונות שנספו ותיעדו מאות גנים בעיקר בצפון הארץ)  הרמה אינה אחידה והדבר משקף את ההטרגוניות של המגזר כולו. יש גנים מטופחים יותר ויש מטופחים פחות. הדבר מתבטא בעיקר בחצר, שבמקרים מסוימים נראית מוזנחת והציוד בה לוקה בחסר. לעיתים נראה שאין מייחסים חשיבות לאסתטיקה של החצר, אלא יותר לתפקוד שלה. בראיונות שערכנו חזרה התלונה על היעדר תחזוקה מתאימה. יחד עם זאת, בכל הגנים שסקרנו לא נתקלנו במתקנים שבורים וגם לא בחסר במתקנים בסיסיים.

פנים הגן

הגנים בדרך כלל מטופחים ומצוידים היטב. ברוב הגנים ניתן למצוא: 

  • שולחנות וכסאות שניתן לסדר במעגל למפגשים מרוכזים ובפינות עבודה לאוכל או לפעילויות בקבוצות.
  • ארוניות מקושטות לאיסוף יצירות הילדים.
  • מחשב, טלוויזיה ווידאו, שנכנסו לגנים כבר בראשית שנות ה-90 ובשנים האחרונות גם מכשיר DVD.
  • פינות משחק עם בובות, קוביות וצעצועים אחרים.
  • פינת משחקי תפקידים, שכוללת בדרך כלל מרפאה, שזה משאת נפש של ההורים במגזר (ילד רופא).
  • פינת ספרי ילדים
  • פינת מדע
  • לוח וגיר ניידים
  • מתקן מים מינרלים (בחלק מהגנים)

עדיין קיים חסר במזגנים, מחשבים וובתוכנות לגיל הרך בשפה הערבית.

בגנים היוקרתיים יותר ניתן למצוא גם אקווריום, כלוב ציפורים ופסנתר.

קישוט קירות הגן

קירות הגן נבנו, כך שניתן לתלות עליהם תמונות בקלות. התמונות משקפות את הנושאים בהם עוסקים בגן. נושאים שחוזרים על עצמם ברוב גני הילדים:

  • יצירות של ילדי הגן (ציור בצבעים שונים, הדבקה וכדו').
  • עונות השנה
  • ערכי כבוד להורים
  • לוח הודעות להורים
  • בריאות
  • בטיחות
  • טבע
  • חגים דתיים (לא מצאנו התייחסות לחגים לאומיים)
  • מסגדים (בגנים הכוללים אוכלוסיה מוסלמית)
  • אלמנטים של חג המולד (בגנים הכוללים אוכלוסיה נוצרית).

חומרים רבים מופיעים בשפה העברית. ייתכן בגלל שאלה החומרים המתקבלים ממשרד החינוך וממקורות אחרים.

סגל הגן

גננות וסייעות

נכון לשנת 2004, עבדו כ-2000 גננות במערכת החינוך הממלכתית במגזר הערבי. מדובר בגידול מרשים של פי ארבע בהשוואה למצב בשנת 1991 (שבה הועסקו כ-500 גננות). גידול מרשים נרשם גם בהשכלתן המקצועית: 44.6% מהן היו אקדמאיות, לעומת 0.9% בלבד בשנת 1991.

בבדיקת דרגות השכר של עובדי הוראה בחינוך הקדם-יסודי, שנערכה ב-2004 על-ידי הלמ"ס, לא נמצאו הבדלים מהותיים בין המגזר הערבי והיהודי. חלוקת הדרגות במגזר הערבי הייתה כדלקמן:

  • מ"א: 1.1% (9.2% ביהודי)
  • ב"א: 51.3% (50.6% ביהודי)
  • בכיר: 34.9% (31.8% ביהודי)
  • מוסמך: 7.3% (5.7% ביהודי)
  • בלתי מוסמך: 5.3% (2.7% ביהודי)

בסקר שנעשה ב-2002 במגזר הערבי על-ידי ד"ר האלה אספניולי (חברת מזכירות ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי), נמצא שרוב הסייעות בגנים (71%) לא עברו הכשרה מקצועית לתפקיד.

פיקוח והדרכה

חוק הפיקוח על בתי-ספר קובע, כי כל מסגרת בה שוהים מעל עשרה ילדים מעל גיל שלוש, חייבת בפיקוח משרד החינוך. בשנים האחרונות קיים פיקוח מטעם משרד החינוך גם על חלק מגני הילדים לגילאי שנתיים, מכוח הוראות חוזר מנכ"ל.

נכון ל-2002, ב-86% מהגנים הציבוריים במגזר הערבי התקיים פיקוח ממלכתי, אך לא במידה מספקת. תקן משרד החינוך קובע מפקח/ת לכל 80 גנים. בפועל, פעלו באותה שנה במגזר מפקחת אחת לכל 180 גנים. ב-2005, לפי פירסומים של ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, עמדו לרשות הגנים במגזר 6.5 תקני פיקוח. במילים אחרות, מפקחת אחת על כל 300 גנים. לפי משרד החינוך, בפתיחת שנת הלימודים 2006/7 הוגדל התקן לשמונה מפקחות.

השתלמויות

בסקר שנערך ב-2002 על-ידי ד"ר האלה אספניולי, נמצא שהגננות במגזר הרגישו צורך "בהשתלמויות עדכניות לפיתוח נושאים לעבודה עם הילד". 34% מהן דירגו צורך זה בעדיפות ראשונה לשיפור עבודתן.

גן חובה במגזר הערבי

לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים תשס"ז פעלו 578 כיתות חובה ו-390 כיתות גן מעורבות (חובה וטרום-חובה). שיעור גילאי חמש בגנים הוא גבוה ביותר ועמד בשנת 2006, לפי הלמ"ס, על 933 ילדים מכל אלף, בהשוואה ל-954 בחינוך העברי.

גן החובה בצמוד לבית-הספר היסודי

גני-הילדים במגזר הערבי, בשונה מהמקובל במגזר היהודי, נבנים בצמוד לבתי-הספר היסודיים וכפופים להם מינהלית. הגננות משתתפות בחלק מישיבות סגל המורים של בית-הספר, ונפגשות לעיתים קרובות עם מורות כיתות א', כדי להחליף מידע על התלמידים, ויחד עם זאת הן עצמאיות מבחינה מקצועית.

מיקומו של הגן במתחם בית-ספר היסודי, מרכך בדרך כלל את המעבר ממסגרת אחת לשנייה. ילדי הגן מתיידדים עם בית-הספר, שבו ילמדו כעבור שנה, ואף מכירים חלק מהתלמידים והמורים. להפעלת גן ילדים בצמוד לבית-הספר יש יתרונות פדגוגיים, אך הרקע ל'שידוך' בין השניים היה שונה - מחסור בחדרי לימוד במגזר הערבי.

בשנות ה-90' החל משרד החינוך להקים במספר יישובים מבנים נפרדים לגנים, ללא קשר או קירבה לבית-ספר יסודי. בכל גן זה יש גננת רכזת מטעם משרד החינוך, האחראית על תיפקוד היחידה ועל ניהולה. המהלך איפשר אירגון מחדש של הפעילות החינוכית בגנים.

מחסור בכיתות גן

במגזר הערבי קיים מחסור בכיתות לימוד בכלל וכיתות גן בפרט. עם השנים נעשה מאמץ של משרד החינוך לסגור את הפער, ולהגביר את קצב בניית הכיתות והגנים. לפי נתוני המשרד, בשנים 2004-2002 נבנו 63 גנים במגזר הערבי ו-44 גנים במגזר הבדואי (בהשוואה ל-121 גנים במגזר העברי).

לפי ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, כ-90% מגני הילדים ביישובים הערביים מוקמו בכיתות שכורות, נכון ל-2005. העלות הכוללת של כיתה שכורה עמדה על כ-30 אלף שקל בשנה. אך משרד החינוך היקצה רק 8600 שקל לכיתה. כלומר, הפעלת כל כיתה כזאת הביאה להגדלה של מעל 20 אלף שקל בגירעון התקציבי של הרשויות המקומיות הערביות, שמצבן הכספי היה גרוע גם בלאו הכי.

המחסור במבנים מתאימים לגני ילדים הוא, אם כן, הבעיה המעיקה ביותר על המגזר הערבי, עוד לפני בעיית הציוד והתקציב השוטף.

טקסים וחגיגות בגן

חגיגת האביב

חג האביב מסמל את חשיבות הטבע בחברה הערבית. לרוב, "חגיגת האביב" בגני ילדים של המגזר הערבי, היא טקס מושקע. ההכנות מתחילות מספר ימים מראש, אגב מעורבות פעילה של ההורים וילדיהם. ההתנסות החווייתית באמצעות הצגה המבטאת את עונות השנה, נועדה לתת ביטוי מוחשי לרעיונות, שהגננת מבקשת להטמיע בלב תלמידיה הרכים.

נראה כי המשקל הרב שמייחסת מערכת החינוך במגזר זה להטמעת ערכי הטבע כבר בגיל הרך, נובעת מכך שהרוב המכריע של ערביי ישראל חיים בסביבה כפרית. כמי שמחוברים לאדמה ומוציאים את לחמם ממנה, הם ויבוליהם תלויים במידה רבה בחסדי אמא טבע ובעונות השנה.

"חגיגת האביב" עצמה מתקיימת, בדרך כלל, בין כותלי כיתת גן הילדים ולא בחיק הטבע. הגננות מופקדות על האירגון, משלב קביעת נושא המיצג, ליהוק השחקנים מקרב ילדי הגן, עריכת חזרות, תיכנון, עיצוב וביצוע התלבושות ועד להנחיית האירוע. יש גנים המעשירים את האווירה באמצעות מוסיקת-רקע, שהיא מיקס של ציוץ ציפורים, שאון מים מפכים וצלילי טבע נוספים.

בטקס נוטלים חלק ילדי הגן, הוריהם, ולעיתים גם נציגה רשמית של מערכת החינוך המקומית. המוזמנים והילדים שאינם נוטלים חלק פעיל בהצגה, תופסים את מקומותיהם בכיסאות המסודרים בשורות מול הבמה המאולתרת. בדרך כלל, הגן מקושט בציורים וגזירי צילומים בנושאי אביב ופריחה (ציפורים, חרקים, דבורים, פרחים, עננים, שמש ועוד), שהוכנו מראש על-ידי הילדים.

לרוב, הטקס נפתח בדברי הסבר של הגננת על המוטיב המרכזי (עונת האביב) ודברי תודה להורים על תרומתם להצלחת האירוע. מכאן עוברים לתוכנית האמנותית. בדרך כלל, לא מדובר בהצגה מושקעת מבחינת דיאלוגים, עלילה, תלבושות, אפקטים וכדומה, אלא יותר בהאנשה של תופעות מעולם החי והצומח. לדוגמה: חיקוי של ציפור במעופה, או קטע כוריאוגרפי קצר של מחול פרפרים.

יש גנים שמשקיעים מעט יותר בתכנים, במטרה להעביר באמצעותם מסרים חינוכיים לילדים. בגן-הילדים של כפר איכסאל שבעמק יזרעאל, למשל, העלו הצגה קצרה הנקראת "שלושת הפרפרים". המורה והגננת קריינו את סיפור העלילה, ושלושה ילדים מחופשים לפרפרים המחישו אותה בתנועות גוף. העלילה מספרת על שלושה פרפרים חברים המסרבים להיפרד זה מזה, גם כשניתך עליהם גשם זלעפות. מעבר להמחשה הדרמטית של איתני הטבע (גשם, שמש, זריחה), יש בהצגה הקצרה מסר בדבר חשיבות הרעוּת והלכידות החברתית, בנוסח "אחד בעד כולם, כולם בעד אחד".

שום חגיגה בגן הילדים אינה שלמה ללא הכיבוד. בדרך כלל אלו עוגיות ביתיות שנאפו על-ידי האמהות, שתייה קלה (מיצים ומשקאות מוגזים) וממתקים. הכיבוד מוגש רק בסיום המופע.

כל הורה רוצה, כמובן, להנציח את החגיגה. הורים רבים מגיעים לטקס עם מסרטה או מצלמה דיגיטלית. יש גנים השוכרים את שירותיו של צלם מקצועי, על-מנת שיתעד את החגיגה בסרט.

חגיגת יום האם

הדעה הרווחת בחברה הערבית היא, כי גידול ילדים הוא תפקיד המוטל בראש ובראשונה על כתפיה של האישה. גם אשה העובדת מחוץ לבית מודעת לכך שהיא בראש ובראשונה אֵם, ולכן חובתה לדאוג לצרכיהם הגופניים והחינוכיים של ילדיה הקטנים. אחת לשנה, צאצאיה מצדיעים לה על המאמץ וההקרבה, בטקס "יום האם" החגיגי בגן הילדים.

מבחינת הערך המוסף שלו, "יום האם" מהווה דבק חברתי ותורם לאחוות אמהות. במסגרת הפעילות המשותפת יוצא להן להכיר אישה את רעותה. בהמשך, יהיה קל יותר לגננת לרתום אותן לפעילויות נוספות במסגרת הגן, למען ילדיהן בפרט ולתפארת הכפר בכלל. ילדי הגן לומדים להוקיר, לכבד ולהעריך את חשיבותו של "יום האם".

בדרך כלל, חגיגת "יום האם" נערכת בכיתת הגן. יש גם יוצאים מן הכלל, כמו "גן האושר" בכפר פָּרָדִיס (כפר ערבי-מוסלמי ליד זיכרון יעקב, שאוכלוסייתו מונה כעשרת אלפים איש), שנוהג לקיים את האירוע באולם הספורט המקומי. יש גנים שאינם עושים הפקה מיוחדת לרגל "יום האם", ומסתפקים במשלוח מתנות עם הזאטוטים לאמותיהם.

הגננת והסייעות נוטלות על עצמן לארגן את כל מרכיבי האירוע, מהכנת קישוטים מתאימים, קטעים מוסיקליים (כולל ציוד הגברה), ציוד ואביזרים למשחקים ולהפעלות ועד לכתיבת קטעי הקישור והנחיית האירוע. אם נדרשת השקעה כספית, מממנים אותה בחלקה מהתקציב השוטף של הגן ובחלקה מתרומות הורי הילדים, איש כפי יכולתו.

כל ילדי הגן ואמותיהם מתייצבים בלבוש חגיגי, כיאה לאירוע. יש אמהות המביאות גם את ילדיהן האחרים שאינם חניכי הגן. הטקס נפתח בדברי ברכה של המחנכת לאמהות. היא משבחת את מסירותן, דאגתן ואהבתן לילדיהן ומסיימת בהסבר קצר על האירוע.

התוכנית האמנותית מורכבת בדרך כלל מקטעי מחול וזמר שנלמדו במהלך השנה, בנוסף לשירים מיוחדים לרגל "יום האם". בהמשך, האמהות מוזמנות לעלות לבמה, או לרחבת ההופעה, ולהצטרף לילדיהן בשלל הפעלות ותחרויות. הכל מתנהל לצלילי מוסיקת-רקע מתאימה, שעל השמעתה מופקדת אחת הסייעות. יש גני-ילדים שתקציבם מאפשר להם לשכור את שירותיו של בדרן מקצועי (ליצן או קוסם).

כיוון שמדובר בחגיגה יזומה של גן-הילדים מתחילתה ועד סופה, הגננת והסייעות אחראיות גם על הכיבוד. זאת, בשונה מהמקובל בגני-ילדים במגזר היהודי, שם התקרובת היא באחריות האמהות. לרוב, הכיבוד כולל שתייה קלה, מבחר עוגיות, חטיפים ופירות.

הטקס נחתם בחלוקת מתנות לילדים ולאמהות.

ימי-הולדת בגן

חגיגת יום ההולדת היא טקס יחסית חדש במזר הערבי, שהתפתח בעשרים שנים האחרונות בלבד. דפוסי החגיגה דומים ובעצם כמעט זהים לדפוסי החגיגה בגנים היהודיים. על חגיגת יום הולדת בגן, ועל חגיגה של יום הולדת קולקטיבי בגן ראו במאמר חגיגת יום הולדת במשפחה הערבית בישראל במדריך זה.

יעדים לחינוך הקדם-יסודי

מנהל אגף החינוך לערבים במשרד החינוך, עבדאללה ח'טיב, הציב בשנת 2005 שלושה יעדים לחינוך הקדם-יסודי:

1. אוריינות

התפוקות המצופות מהמערכת הן: שליטה בזיהוי אותיות ומודעות פונולוגית, אוריינטציה לספר ואוריינות לשונית. הקשיים בהם נתקלים ילדים בעולם הערבי ברכישת הקריאה בערבית ובהבנת הנקרא, ידועים ומוכרים מזה שנים רבות. לשפה הערבית שתי גירסאות: השפה המדוברת (עאמייה), והשפה הספרותית (פוצחא), שהיא שפת הספר. תופעה זו מכונה דיגלוסיה. ילד המשתמש רק בשפה המדוברת, יתקשה בתהליך רכישת הקריאה ובהבנת הנקרא, וכתוצאה מכך גם בהשתלבותו הכוללת בבית-הספר.

2. הרכשת כישורי חיים

כישורי החיים כוללים: תזונה, בריאות, חינוך גופני ובטיחות. התפוקות המצופות: שליטה של גננות בהקניית כישורי חיים, ילדים בריאים יותר, צימצום מספר התאונות שמעורבים בהם ילדים. הכלים להשגת יעדים אלה: השתלמויות לגננות, הדרכה מטעם האגף, למידת עמיתים, ימי עיון, הקמת פינות עבודה, הקמת ספריות בתוך הגנים והפעלת תוכניות יזומות.

3. הכנת התלמיד לקראת בית-הספר היסודי

התפוקות המצופות: מעבר חווייתי של התלמידים, הכרת המורים והתלמידים בבית-הספר היסודי.
הכלים להשגת יעד זה: בניית תוכנית מעברים, הכשרת רכזים לתוכנית המעברים, עריכת מיפוי לזיהוי הצרכים ההישגיים והחברתיים של התלמידים, ביקור תלמידי הקדם-יסודי בבית-הספר היסודי, עידוד שיתוף הפעולה בין תלמידי שני המוסדות.

ציפיות מגן הילדים

במחקר שבדק מהם הדברים החשובים להורים ערבים ויהודים בכל הנוגע לילדיהם בגיל הרך, נתקבלו הממצאים הבאים: הורים במגזר הערבי ייחסו את החשיבות הרבה ביותר לכך שהילד "מתנהג יפה" (44%) ו"מבטא אהבה פיזית" (41%). 11% מהנשאלים בחרו ב"שמח/ מאושר" ו-13% ב"שום דבר מיוחד". לצורך ההשוואה, 41% מההורים במגזר היהודי בחרו ב"שמח/ מאושר" ורק 15% ב"מתנהג יפה".

הבדלי גישה אלה בין שני המגזרים, עשויים להתבטא בציפיות ההורים מהפעילויות ומההדגשים בגן. ההורים במגזר הערבי יצפו כי ילדם הרך יחונך להתנהגות נאותה, בעוד מקביליהם היהודים ישימו דגש על שביעות-הרצון של ילדם משהותו בין כותלי הגן.

הישארות שנה נוספת בגן

ההישארות בגן-החובה שנה נוספת, שכיחה יותר במגזר העברי מאשר במגזר הערבי. לפי נתוני הלמ"ס, שיעור הלמידה בגילאי שש (שנה נוספת בגן) בתשס"ה עמד על 180 לכל אלף ילדים במגזר היהודי, בהשוואה ל-37 במגזר הערבי - פי כמעט חמש!

ניתן להעלות מספר השערות לפער הזה: ייתכן שבמגזר הערבי מבצעים פחות איבחונים לילדי הגנים להתאמה לכיתה א', ולכן לא מקבלים המלצות רשמיות להשאיר את הילד שנה נוספת בגן. ייתכן גם שהפער נובע מתפיסה שונה של מהות השארת הילד בגן. בעוד שההורים במגזר היהודי רואים בכך הבשלה לצורך צמיחה מהירה ואיכותית יותר בעתיד, מקביליהם במגזר הערבי עשויים לפרש זאת ככישלון של הילד ולכן אינם ששים לכך.

מגמות עתידיות בחינוך הקדם-יסודי

הפרטת מערכת החינוך לגיל הרך

בשנים האחרונות ניכרת פעילות רבה של עמותות ואירגונים פרטיים, במסגרות החינוך לגילאי שלוש-ארבע במגזר. תהליך ההפרטה קיבל דחיפה בעקבות החלת חוק חינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע על הרשויות הערביות, הנמצאות בתחתית הסולם החברתי-כלכלי.

עם החלת החוק, החל משרד החינוך לסבסד גנים פרטיים לגילאים אלה, בכפוף לאישור של "האגף לחינוך מוכר שאינו-רשמי" במשרד. לטענת גורמים במגזר, יותר משהחוק קידם הקמת גנים איכותיים ומושקעים כחלופה משופרת למערכת החינוך הציבורית, הוא עודד יזמים שהקשר בינם לבין חינוך וטובת הילד היה לרוב מקרי. במציאות החדשה שנוצרה, גן פרטי עלול להפוך שם נרדף לבטיחות לקויה, גננות נעדרות הכשרה וצפיפות בלתי-נסבלת.

במאמר של יולי חרומצ'נקו, "הארץ", 20.9.2005, הובאו הדברים הבאים:

לפני נתוני ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי לשנת 2005, כ-40% מגני הילדים לגילאי שלוש-ארבע (350 מתוך 885 גנים) הם בבעלותם של גורמים פרטיים. חלקם לא מוסמכים ולא מקצועיים, חלקם גופים מפלגתיים או איסלאמיים קיצוניים וחלקם כאלה המתייחסים לגן כעסק רווחי ותו לא. לרוב, הבעיה במקרים אלה היא היעדר פיקוח על רמת החינוך, הערכים המוקנים, שיטות ההוראה, רמת הגננות והסביבה הפיזית. אי לכך, המליצה ועדת המעקב להחזיר את האחריות לניהול גני הילדים לידי המדינה (משרד החינוך והרשויות המקומיות).

מנכ"ל ועדת המעקב, עאטף מועדי, יודע לספר על קבוצה של בעלי מוסך ופועלי בניין שעשו הסבה מקצועית והקימו עמותה בשם "העמותה למען חינוך הנוער". לדבריו, כל מטרתם הייתה לגרוף רווחים קלים באמצעות קיצוץ משמעותי בהוצאות. משרד החינוך משלם לעמותה 670 שקלים מדי חודש בעבור כל ילד שלומד אצלה, בעוד היא מעסיקה גננת בשכר זעום ובתנאים מחפירים.

"בהתחלה מעסיקים גננת מוסמכת כדי לקבל אישור ממשרד החינוך", מפרט ניזאר עיד, מנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית כָּאבּוּל בגליל, את השיטה. "אחרי שהאישור התקבל, מפטרים אותה וממנים גננת ללא שום הכשרה - רצוי מהחמולה, כדי שלא תתלונן. הם מקצצים בציוד, בחומר הפדגוגי, במתקנים, במבנה. משרד החינוך הרי לא יבוא לבדוק".

בכָּאבּוּל, לדוגמה, פעלו ב-2005 שבעה גנים של המועצה ו-11 גנים השייכים לעמותות פרטיות. לדברי ניזאר עיד, במקרים מסוימים מציעות העמותות כסף להורים, כדי שירשמו את ילדיהם לגן שלהן. "שמעתי מהורים שבגן מסוים הציעו להם בין 100 ל-300 שקלים, ורוב האנשים לא יגידו לא להצעה כזו". לטענתו, האגף לחינוך מוכר שאינו-רשמי מעניק אישורים לפתיחת גנים כלאחר-יד, בלי לבדוק לעומק את הגורם המבקש. חמור מכך, הוא טוען, לא פעם האגף מתעלם מהתנגדותה של הרשות המקומית למתן רישיון הפעלה לגורם מסוים, ומנפיק אישור בניגוד לעמדתה.

הפרטת גני הילדים במגזר הערבי היא אחת הסוגיות, שעליהן נאבקת ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי. "ההפרטה היא דבר מסוכן מאוד לחינוך ילדינו", קובע נביה אבו-סאלח, יו"ר ועדת המעקב ומנהל מחלקת החינוך בסחנין. "יש עמותות שקמות על רקע עדתי, דתי, מפלגתי, חמולתי, והן מפרקות את כל הניסיונות שלנו לשמור על עקרונות חינוך אוניברסליים. בכפר שהיינו בו ראינו גן שבו כל הילדים היו מאותה חמולה, כולל הגננת, וגם המבנה נשכר מבני אותה משפחה. בערים עם אוכלוסייה מעורבת, יש גני ילדים נפרדים לדרוזים, לנוצרים ולמוסלמים."

גנים ייחודיים במגזר

כמו בבתי-ספר, גם בגני הילדים הולכת וגוברת הדרישה מצד הורים רבים לגיוון ולייחודיות: גן מדעי, גן מוזיקלי, גן אומנותי וכדו'. ניצני היוזמות החינוכיות והחידושים בתחום הגנים במגזר הערבי נבטו בתחילת שנות ה-90', אולם היקפם היה ונותר מצומצם.

סגירת פערים עם המגזר היהודי

סקרים, דוחות ומחקרים שבדקו את רמת החינוך הפורמאלי של ילדים ערבים בגיל הרך, הצביעו על נחיתות בשירותים החינוכיים לעומת בני גילם היהודים. הדבר מתבטא במספר הגנים וגם באיכותם (רמת הגננות, המבנים, הציוד ותוכניות הלימודים). עם זאת, על אף שאין בידינו מחקר אורך אנחנו יכולים להגיד בבטחון גבוה שהפערים הולכים ומצטמצמים לאורך השנים, בין השאר הודות לאיכות המשתפרת של כוח ההוראה במגזר הערבי (יותר ויותר גננות ומטפלות עוברות הכשרה מקצועית).

המלצות לשיפור החינוך הקדם-יסודי

בחוברת-ההכנה שהגישו גוני ריבלין-צור ועימאד זועבי לח"כים מיכאל מלכיאור ועיסאם מח'ול, בתחילת 2005, לקראת דיון בנושא בכנסת, כלולות עשר המלצות לשיפור מצב החינוך לגיל הרך במגזר הערבי. ההמלצות הן ברמה הפרלמנטרית, הממשלתית והמוניציפלית:

  1. יישום חוק חינוך חובה במלואו, מגיל שלוש, גם ביישובים המדורגים לאשכולות 3 ו-4 (רמה חברתית-כלכלית נמוכה). כיום מיושם החוק רק באשכולות 1 ו-2 (רמה חברתית-כלכלית נמוכה מאוד).
  2. הקמת מבנים ייעודיים עם תשתיות מתאימות לחינוך המודרני, כולל חצרות בטיחותיות, המותאמות לכל עונות השנה ומצוידות במשחקים חדישים להפעלת הילדים. בניית כיתות חדשות גם תצמצם את הצפיפות הגבוהה (מעל לתקן) הקיימת כיום בגני הילדים ותאפשר לשלב עוד ילדים במעגל החינוך.
  3. אספקת ציוד עדכני לגנים, כולל עזרים דידקטיים, משחקי למידה ופינות התנסות, ויצירת תוכניות לפיתוח יצירתיות, חשיבה וזהות תרבותית ולפיתוח מוטוריקה גסה ועדינה.
  4. מיחשוּב הגנים וציודם בתוכנות בשפה הערבית ובתכנים המתאימים לתרבות הילדים בחברה הערבית בישראל.
  5. עידוד הקריאה והעשרת השפה הספרותית באמצעות יצירת ספרייה של ספרי איכות (מבחינת השפה והתכנים) לשימוש בגן ולהשאלה לילדים; שעות-סיפור והפעלות יצירתיות. נושא זה מתגלה כחיוני, לאור הקושי במעבר בין השפה המדוברת לספרותית הקיים בשפה הערבית.
  6. הוספת ימי פיקוח, הדרכה, השתלמויות וליווי מקצועי. מימון והקצאת תקנים נוספים.
  7. הקצאת תקנים לצוותים מקצועיים-תומכים (פסיכולוגים, מאבחני לקויות למידה, מורים למוזיקה וכיוצא באלה).
  8. גיבוש ומימון תוכניות מגוונות למעורבות הורים, שמטרתן להבטיח תאימות בין ערכי החינוך המוקנים בגן לאלה המוקנים בבית; הטמעת גישות חינוכיות המקדמות את צורכי הילד.
  9. הקפדה על מינוי גננות, מטפלות וסייעות מוסמכות בלבד, גם בגנים הפרטיים, במעונות ובמשפחתונים. המינוי צריך להיעשות על-פי קריטריונים של משרדי הממשלה הרלוונטיים (ולא של גופים אחרים, כמו המועצה המקומית או עמותות פרטיות). בנוסף, יש ליצור מערכת של קריטריונים ובקרה במתן רישיון לפתיחת גן חדש, שתבטיח התאמה פיזית של הבניין, הציוד והבטיחות ואת כשירותן של הגננות לניהולו.
  10. חוק החינוך הממלכתי (1953) נוגע בחינוך בגיל הרך באופן עקיף, אך יש מקום לפרשו ברוח ליברלית יותר, כך שיתאים לצרכים התרבותיים ולזהות הלאומית של האוכלוסייה הערבית בישראל. יש ליצור תוכניות לימוד שיוכרו על-ידי משרד החינוך וישקפו הן את הזהות הפלסטינית והן את זו הישראלית באופן מכבד ושיוויוני.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • חידר עזיז (עורך), ספר החברה הערבית בישראל: אוכלוסיה, חברה, כלכלה, ירושלים: מכון ואן ליר והקיבוץ המאוחד, 2005

כתבות ומאמרים בעיתונות

פרסומים מקצועיים מדעיים ודוחו"ת

  • אבו-עסבה ח'אלד, החינוך הערבי בישראל – דילמות של מיעוט לאומי, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, מרץ 2007.
  • גרשוני יצחק, דו"ח עמותת סיכוי במשגב - שוויון ושילוב האזרחים הערבים 2001-2000, ספטמבר 2001.
  • המועצה הלאומית לשלום הילד, לקט נתונים מתוך השנתון הסטטיסטי, "ילדים בישראל - 2004".
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, נתונים על מספר התלמידים בגני-ילדים - מוגש לוועדת החינוך, התרבות והספורט, 2007.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, השינויים במערכת המשפחתונים של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה והשלכותיהם, 2007.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, שוויון הזדמנויות בחינוך מגיל הגן ועד לאוניברסיטה – מוגש לוועדה לזכויות הילד, 2006.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מצב החינוך בגיל הרך במגזר הערבי בישראל - איפיונים, נתונים ומסקנות: השוואה בין המגזר הערבי והיהודי - מוגש לח"כים מיכאל מלכיאור ועיסאם מח'ול - יושבי-ראש השדולה לקידום יחסי יהודים וערבים בישראל, מרץ 2005. 
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מצב הילדים הערבים בישראל (חינוך, רווחה ובריאות) - מוגש לח"כ עיסאם מח'ול, פברואר 2004.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, הישגים לימודיים במגזר הערבי - מוגש לוועדה לזכויות הילד, אוקטובר 2003. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעורי למידה במוסדות חינוך, לוח 8.6, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות: ילדים בגני ילדים ובמעונות יום, תשס"ה, ספטמבר 2006. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות: מסגרות טיפול עיקריות לילדים בגיל 3 חודשים עד 5 שנים שאינן במסגרת חינוך חובה והקשר לתעסוקת ההורים, מתוך הסקר החברתי 2004, דצמבר 2005.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כוחות הוראה במערכת החינוך (1991-2004) – ממצאים נבחרים.
  • המזכירות הפדגוגית, אגף החינוך לערבים, תוכנית אסטרטגית לקידום החינוך הערבי, משרד החינוך, יוני 2007
  • המזכירות הפדגוגית, אגף החינוך לערבים, תוכנית העבודה לתשס"ה, משרד החינוך 
  • המזכירות הפדגוגית, אגף החינוך לערבים,  תוכנית עבודה רב-שנתית - "החינוך הערבי עם מבט לעתיד", משרד החינוך, יוני 2005
  • המנהל לכלכלה ותקציבים, מספר התלמידים בחינוך הערבי לעומת החינוך היהודי שנת הלימודים תשס"ז (2006/7), משרד החינוך, 2007. 
  • טלל דולב, ילדים בגיל הרך ומשפחותיהם: צרכים ומענים בראי המחקר, מרכז אנגלברג לילדים ולנוער, מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, 2005.
  • פיכטלברג-ברמץ אסנת, הסדרים לטיפול בילדים בגיל הרך, מינהל תכנון מחקר וכלכלה – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, דצמבר 2004. 
  • שנתון סטטיסטי לישראל, 2007, לוח 8.6: ילדים בגני ילדים לפי בעלות על הגן, גיל הילד וקבוצת אוכלוסיה.

  • שנתון סטטיסטי לישראל, 2005, לוח 8.29: כוחות הוראה, לפי דרג חינוך ותכונות נבחרות תשנ"א-תשס"ה.


מילות מפתח

חינוך | ערבים | גן | גנון | פעוטון | גננת | חגיגות | חגיגה | גיל רך | מטפלת | מגזר-ערבי | גני-ילדים | גן-חובה | טרום חובה

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.